שהפירוש של "מדומע" היינו מעורב, תרומה מעורבת בחולין.
"מדמע" היינו מערב, מערב את התרומה בחולין.
עפ"ז יש שביארו "משה כותב בדמע" דהיינו בתערובת ועירבוב.
וגם ביארו בזה את ענין הדמעות, שהם על גדר טשטוש וערפול.
אמנם העיר לי היום חכ"א, שהרי בתורה כתיב: "מְלֵאָתְךָ וְדִמְעֲךָ לֹא תְאַחֵר", והיינו דהתרומה נקראת "דמע" גם כשאינה מעורבת. (וכמפו' שם ברש"י, והוסיף: ואיני יודע מהו לשון דמע). ולפ"ז גם תיבת מדומע בלש' חכמים, היא על מצד התרומה המעורבת ולא מצד עצם התערובת.
שו"ר:
מלמד להועיל ח"ג סי' צד כתב:שאלה: מאי אוכל בדמעו באהלות פט"ז מ"ד ולמה נקרא תרומה דמע.
תשובה: צדקו דברי הר"מ ור"ש דדמע היינו תרומה ודלא כמ"ש הראב"ד בפ"ט מה' טמאת מת ה"ט דהיינו תרומה שנתערבה בחולין, וכן בפי"ב מ"ג דטהרות נזיד הדמע היינו נזיד של תרומה. אמנם פירוש מלת דמע אינו נגזר מן לשון דמעת עין, אלא דמע בלשון ארמי הוא כמו מיטב ויקר ודומה ללשון חלב בעברי, כי ראיתי בתרגום שומרוני שבכל מקום שבא חלב בתורה בלשון מיטב ויקר תרגם הוא במלת דמע, דרך משל חלב הארץ (בראשית מ"ה י"ח) תרגם השומרוני דמע ארעה, חלב תירוש (במדבר י"ח י"ב) תרגם דמע יביש, וכן יעקב חבל נחלתו (דברים ל"ב ט) תרגום חבל כמו חלב (ע"ד כבש כשב) במלת דמע. וכן מצינו בלשון ערבי שמלת דמאע הוראתו מוח, מפני שהמוח דבר יקר וכן בארמית מוח הוא מוקרא מן יקר. וכיון שמצינו שבתורה נקראת התרומה בלשון חלב כדכתיב חלב תירוש וגו' על כן בחרו חכמי המשנה במלת דמע תחת תרומה גדולה כדי להבדיל תרומה זאת משאר דברים שנקראו ג"כ תרומה כגון בכורים, חלה ותרומת חזה ושוק. ובלתי ספק גבי מלאתך ודמעך לא תאחר (שמות כ"ב כ"ח) דמעך ג"כ הוא תרומה כדאיתא במכילתא ובמכילתא דרשב"י ועל כן תרגם אונקלס ודמעך ג"כ ודמעך לפי שדמע בלשון ארמי ג"כ הוא תרומה, וכן מצאתי בתרגום יונתן לירמיהו ב' ג' שתרגם קדש ישראל דמעה ארמות, ובודאי הוא כמו חלב תרומה ונקראת התרומה ג"כ חלב מפני שתורמין ממיטב או מפני שהוא חלק גבוה והוא היקר והטוב. ומן השם דמע שהוא תרומה נגזר אח"כ הפעל מדמע, כי אם נפל תרומה לפחות ממאה חולין נעשין החולין תרומה, וע"כ נאמר התרומה מדמע את החולין כלומר מהפך את החולין לתרומה ולחלב, ואין פירוש מדמע כמו מערב, כי אין דמוע לשון עירוב, אלא ההתהפכות לתרומה נקרא דימוע. ומריש הייתי מפרש ג"כ לשון דמאי מלשון דמע ונתהפכה הע' לא' וכן מצאתי בתוספתא מהדורת רמ"ש צוקקערמנדל בפ"ה דמעשר שני כרם רבאי (תחת רבעי), וא"כ דמאי כמו דמעי ומפני שבפירות עם הארץ, יש בהן תרומת מעשר והוא חלק אחד ממאה תרומה שלא נפרש עדיין, נקראו פירות אלו דמאי; ואלו הופרשה תרומת מעשר ונפלה לתוך השאר אחר ההפרשה היה הכל נקרא מדומע, אבל אם עדיין לא נפרשה הדמע לא נקרא עליו שם תרומה עדיין בחרו חז"ל שם דמאי כדי להורות שיש בו עדיין חלק א' ממאה שעתיד להיות דמע. אמנם יותר טוב לפרש דמאי כמו שפירש החכם ד"ר ראזין שנגמר מן דמה, דהיינו ספק, כי דבר המסופק ואינו ודאי קורין אותו דומה, והוי דמאי היפך מן ודאי, ונקדתו דמאי כמו ודאי, וכן קורא החכם אבן עזרא בשירו. וע' תוספתא תרומות פ"ו הט"ו שהכל משליכין לבית הדמע.
האם תוכלו להחכים אותי עוד בנושא?