מיללער כתב:ובאמת כבר צוין במסורת הש"ס בשבת שם שרש"י גופיה פי' בחולין מה: שאבא היא לשון חשיבות ועדיפות, אלא שיש דגרסי 'אבא חברי' והיינו ששמואל קרא ליה לרב בשמו העצם 'אבא' והוסיף 'חברי' לבאר שמשו"ה לא קרא לי' בתוארו הנקרא בפי כל 'רב'.
מלבד ברש"י שם בשבת יש מקורות נוספים על פירוש 'חבר' למילת אב/אבא?
מהרש"ל בחכמת שלמה לשבת שם, מפרש את דברי רש"י בשבת כך: יש לגרוס בשבת כ'אית דגרסי' בחולין "אבא חברי", ואין הכונה ש'אבא' פירושו 'חברי', אלא 'אבא' פירושו אב וראש, ו'חברֵי' פירושו חכמים וחברי בית המדרש. לפי זה, "אבא חברֵי" בארמית יהיה "אֲבי החברים" בשפת עבר, ופירושו ראש לחכמים. כך היא דעת מהרש"ל בכוונת רש"י.
מדברי מהרש"ל יוצא לנו חידוש עצום, שמעולם לא סבר רש"י ש'אבא' פירושו חבר!
אלא שמהרש"ל לא התיחס למה שפירש רש"י בשאר מקומות שהוא מלשון חבר, ואולי סובר שיש להסביר גם את דברי רש"י בשאר המקומות באופן זה. [ויש לשים לב ללשון רש"י במסכת ביצה הנ"ל: "לאבא. לחברי"].
וראה מש"כ בעל תוספות יום טוב בגליון ספר אמרי שפר, נדפס במוריה גליון צ-צא עמ' טז-יח. והרבה יש לפלפל בדבריו.
וחשוב לציין לדברי רבי אברהם באקראט בספר הזכרון פרשת מקץ: "ופירוש 'אבא למלכא', חבר חשוב למלך. ובשבת פרק במה בהמה על ההיא דאמר שמואל על רב: לא ידע אבא במילי דשבתא ולא כלום, כתב הרב [=רש"י] שם: אבא, חברי, כמו: אברך, אבא למלכא, עד כאן". הרי פירש כפירוש הפשוט בדעת רש"י: אבא פירושו חבר. אבל: חבר חשוב! לפי זה מובן מה שכתב רש"י כמה פעמים שפירושו חבר, וכמה פעמים שהוא מלשון חשיבות ועדיפות.
הרבה יש להוסיף בזה, וקצרתי.