ביבמות נ"ה: איכא מיעוט פרט לשקינא לה בעלה דרך איברים, ואף דפריצותא בעלמא מ"מ איצטריך סד"א בקפידא דבעל תלה רחמנא והא קא קפיד קמ"ל.
והבית הלוי פירש עניין זה כפשוטו ממש דהיכא דקינא לה דרך איברים ועברה על דבריו נאסרת אע"פ שלא הייתה ביאה, דקפידא דבעל היא האוסרת.
ובפשטות דבריו תמוהים, דמהיכ"ת להמציא איסור חדש שלא נאמר בתורה, ובתורה אין אלא איסור טומאה דהיינו ביאה.
וכוונת הגמ' לפי פשוטו דהיכא דקינא לה דרך איברים ונסתרה חיישי' שמא נבעלה, דבעלמא סתירה אינה עושה אפי' דררא לאיסור, והיכא דקינא לה כבר חיישי' לביאה, ה"נ אם קינא לה מכל פריצות שהיא ונסתרה חיישי' שמא נבעלה ויש לאסרה על הבעל. וכן ברש"י שם מבואר כל הסוגיא אי שמיה קינוי אי לאו, ואין הנידון בהלכות איסור לבעל אלא אי כה"ג שמיה קינוי.
האם יש למי מן הקדמונים שמפרש כדברי הבית הלוי?