עושה חדשות כתב:התעוררתי כעת לדון עוד, דהנה לגבי ביטול ברוב קי"ל דמדאו' מותר לאכול את כל החתיכות יחד וכמו שהאריך בזה הרא"ש בחולין (והרשב"א שאסר, רק מדרבנן אסר), והטעם כי המיעוט של האיסור נהפך להיתר ע"י הביטול ברוב ההיתר. ובפשטות לא מצינו כן לגבי דינא דהלך אחר הרוב (בין ברובא דאית"ק ובין בלית"ק), אלא רק לגבי ביטול ברוב, (ואף דהכל ילפי' מחד קרא דאחרי רבים להטות). אמנם ז"ל הנתיבות במכתב הנד' בחמד"ש דלא פטרה רחמנא מקרבן רק בסומך על הרוב דכן משפטי דרחמנא שעל פי הרוב להיתר הוא נהפך, ואם דבריו כפשוטם, יש בזה נפקותא גם להבנת נידון דידן.
תוכן כתב:ר' אשר ווייס יש לו תשובה שמאריך להבחין בין רוב לסטטיסטיקה.
עושה חדשות כתב:מצוי מקרים שהדין הידוע "הלך אחר הרוב" קובע דין והכרעה מסויים, שהסיכוי שזה יהיה האמת הוא רחוק מאד וכנגד כל הסתברות.
הדוגמא הידועה לזה היא מה שדנו על מיכלי חלב, כי הנה המציאות היום ידועה שיש (בערך) חמישית מהבהמות שהם טריפה, אמנם לענין שתיית החלב הרי ודאי תולים כל פרה שהיא מהרוב שאינן טריפות, אלא שבמיכל הגדול של מחלבת תנובה, ברור שיש בערך 20 % של חלב אסור, ודין הוא שתערובת איסור לח בלח אוסרת (עכ"פ מדרבנן) אם אין ששים בהיתר. ואעפ"כ אין אנו אוסרים את כל החלב, אלא ממשיכים לדון כל פרה שהיא מהרוב שאינם טריפות, וממילא הכל מותר, אפי' שהסיכוי לומר שיש פחות מאחד בששים חלב טריפה במיכל הגדול, הוא קטן מאד וכמעט בלתי אפשרי. (ואם אדם מקדש אשה ע"מ שאין במיכל שיעור ששים של חלב מותר כנגד חלב של טריפה, ה"ה מקודשת בודאי, והבא עליה במיתה). וזכורני שהאריכו בשאילה זו בקבצי עת שונים, ושמעתי עדות שהגרי"ש אלישיב סירב לדון בנושא (עם מישהו ש"זיהה חומרא חדשה") מחשש "דברים בטילים".
דוגמא נוספת, הפוס' התירו לאשה כהנת מעוברת להיטמא למת, מכח מחצה נקיבות ומיעוט מפילות, והו"ל זכרים מיעוטא ואינה צריכה לחוש לזה. אמנם ה"ה באולם שיושבות בו מאות נשים כהנות מעוברות שמותר להכניס אליו טומאת מת, אפי' שהסיכוי שאין שם אפי' עובר אחד זכר בר קיימא, שואף לאפס.
עי' מג"א שמג-ב.צדיק613 כתב:בקשר להשאלה השנייה למה כוהנות לא יוצאים מבית החולים מיד אחרי הלידה וכן לעשות בדיקות לפני הלידה לדעת אם זכר אם נקבה מסבך הכוהנות ליכנס לבית חולים, ומעולם לא שמעתי מישהו שיעורר על זה.
האיך מכריעים העתיד עפ"י רוב
יש לברר הדין בציור דלהלן. בן אדם צעיר שיש לו מחלה נדירה שמצריכה טיפול לכל ימי חייו, ויש רק שתי בתי חולים בכל העולם שמטפלים בה, ויצטרך להיות צמוד לבית החולים המטפל כל ימי חייו. והנה במקום של בית חולים אחד יש ישוב יהודי, אבל גזרה המלכות שאסור לייבא שום פרי הדר בשנה זו, באופן שיש ספק אם יצליחו להביא לשם אתרוג בסוכות הקרוב. ובמקום השני יש קהילה של יהודים מבוגרים ויש שם כל צרכי הקהילה ואפשר לקיים שם כל המצוות, אבל כיון שאין יהודים צעירים אין שם מוהל, והמקום מרוחק מאד ולא מסתבר שמוהל יבא בשביל ברית יחיד, ואם כן אם יוולד לו בן יבטל מצוות מילה, ועכ"פ מילה בזמנה, והנה מצד הטיפול בו חייבת אשתו ללכת אתו והיא עכשיו מעוברת, וא"כ יש כבר לפנינו ספק של חיוב מילה שמא תלד זכר. ולפו"ר עדיף שילך למקום הראשון דהא מילה יותר חמור ממצות לולב, ועוד דכיון דשתיהם ספק, האתרוג הוא רק ספק על מצוה אחת והמוהל יכול להיות על כמה בנים, אבל מאידך יש לטעון שעל כל עיבור בין זה שכבר לפנינו ובין מה שיהיה, יש מחצה נקבות ומיעוט מפילות וא"כ אין לדון כלל ספק שיהיה לו בן, דנקטינן דבודאי לא יהיה לו בן ולכך ילך למקום שיש אתרוג.
וכדי לברר הך שאלה צריך לברר האם באמת יש לדון על כל אדם שאף פעם לא יהיה לו בן זכר משום הך רוב.
מבואר בגמ' (יבמות סז, א) דכהן שמת ויש לו בן מאכיל הבן את העבדים בתרומה אף אם הניח האב את אשתו מעוברת, למ"ד לא חיישינן למיעוטא, דאין חוששין שמא ימצא העובר זכר [שאז אין העבדים אוכלים מפני חלק העובר], דהיינו שמחצה זכרים ומחצה נקיבות וסמוך מיעוטא דמפילות למחצה דנקיבות נמצא שהזכרים מיעוט. וצריך לברר מה הדין במת והניח כמה נשים מעוברות, דמצד המחצה זכרים ומחצה נקבות בזה יש לנקוט שאחד מהם זכר, ועכ"פ אין סיבה לנקוט שאין בהם אחד זכר, אבל מאידך יש מקום לומר שדנים כ"א בנפרד. והיינו כמו שמותר לשתות כוס חלב שמעורב מחלב של חמישים בהמות ואין לומר שאם רוב בהמות כשרות הוא למשל רק שישים אחוז, א"כ אין כאן רוב כלל שמתוך חמישים בהמות אין אחד טריפה, אלא כל בהמה ובהמה דנים בנפרד ומכשירים מכח האי רוב. וביותר יש לצייר אף באופן של הגמ' באשת כהן מעוברת שרוצה ליכנס לאהל המת, אם ההיתר הוא משום סמוך מיעוטא אטו במעוברת תאומים יהיה אסור, ופשיטא שמותר והיינו משום דצריך לדון כל עובר לבד אם הוא סיבה לאיסור. אבל יש מקום לחלק טובא בין חלב טריפה והאיסור לטמאות כהן שהנידון בחפצא הוא על כל שתיה או כל כניסה לאהל המת אם זה מעשה איסור, וכיון דלכ"א יש רוב שאינו זכר לא איכפ"ל מה שיש לי עוד ספיקות על מישהו אחר, [וכן בחלב אני דן על חלב של כל בהמה בפ"ע אף שלמעשה נתערבו יחד]. אבל לגבי להאכיל עבדים בתרומה [וכיו"ב בסוגיא ביבמות קיז, א] שהנידון הוא אם יש למת בן, אולי הספק על כל העוברים הוא ספק אחד.
והנה לפו"ר היינו אומרים דאף אם ננקוט שגם במעוברת תאומים אין חוששין לזכר, היינו בדבר כזה שכל החשש נולד ע"י העיבור, דבזה אפ"ל שדנים על כל עיבור כשלעצמו, אבל במקום שמחמת איזה ספק מוטל עלי לחשוש שמא נתעברה, אז יהיה חלוק אם הציור הוא שאין לחשוש אלא לעיבור אחד שאז אפשר להכריע על העיבור שלא יהיה זכר, אבל אם יתכן שיש כמה עוברים נצטרך לחשוש לזכר, דלכאורה בציור כזה לכתחילה אפשר לדון על כולם יחד, ובזה האיך אפ"ל דכל עיבור בפ"ע הוא מחצה על מחצה.
ולחדר הסברא נראה להוסיף עוד נקודה, דמבואר בדברי חז"ל שהאפשרות להתעבר תלויה בוסת, ולכך אמרו אין האשה מתעברת אלא סמוך לוסתה או סמוך לטבילתה. והנה אף דרוב נשים מתעברות ויולדות ודאי אין הביאור דמתוך כל החדשים שאשה יכולה להתעבר רוב פעמים היא תתעבר, אלא שרוב הנשים במשך הזמן מתעברות ויולדות. וא"כ למה לא נימא דצריך לדון על כל מצב שיש סבה לעיבור [דהיינו סמוך לוסתה] בפני עצמו, ונאמר ממילא דאף במקום שהנ"מ בכל ולד ול"ד זכר, יש לנו רוב שלא יהיה ולד כלל דאף אם מחצה מהפעמים אשה מתעברת, הרי מחצה לא וסמוך מיעוט מפילות. והפשוט דזה לא קשה כלל, כיון דלא מתחילים לדון על האפשרות להתעבר, אלא על ה'סוף פסוק' רוב מתעברות, וא"כ א"צ לדון על האפשרות להתעבר בנפרד כלל, וא"כ לכאורה אפשר לומר גם שיש רוב שנשים שיהיו נשואות משך כ' שנים יולדות זכר, דהא המציאות היא דרוב נשים מתעברות כמה פעמים תוך עשרים שנים (וכמו שלכאורה מוכרח, דהא אם נישאת לחמש גברים לכל אחד ארבע שנים על כ"א מהם לכאורה יש רוב נשים מתעברות ויולדות שיש לו ולד, ואף שבאותה אשה עסקינן) ואין סיבה לדון על העיבור בנפרד, כמו שלא דנים בנפרד את האפשרות להתעבר.
ועיין בנודע ביהודה (אהע"ז תניינא סי' קמה) וז"ל, הנה מן המשנה דיבמות אינו ראיה להיתר דאי' לומר דמיירי דאין לנו שום ספק על קודם זמן הזה רק אנו מסופקים שמא כשהיתה במדה"י נתעברה וילדה, וא"ל שהזמן הספק הוא רק על ולד אחד בזה איכא רובא להיתרא דמחצה יולדות זכרים ומחצה יולדות נקבות וסמוך מיעוטא דמפילות למחצה דנקבות והו"ל רובא להיתר, אבל במי שאנו מסופקים בו שיש לאביו זרע רב הן אמת דאמרינן מיעוטא מפילות אבל לא אמרינן דהשאר הם כלם נקבות ואדרבה אמרינן שמחצה זכרים ומחצה נקבות וזכר אחד גורם איסור ואין כאן רובא להיתרא וזה לא שמעינן ממתניתין דמותרת. אבל כל הפוסקים סתמו הדברים ומשמע מדבריהם שאפילו חמותה היא מעולם במדה"י עכ"ל.
ולכאורה נראה ליישב דבאמת אם צריכים לחוש לולד בלי להגיע לרוב אין מקום להתיר מצד מיעוט זכרים. והינו אם מצד הספק שלעצמו היינו אומרים אולי יש לה ולד למה לא נחוש דאולי יש לה זכר, ולא נוכל לומר משום דכל עובר יש לה רוב שאינו זכר, דבספק אין מקום להבין למה לא נחוש "ישיר" להזכר. וכן נראה פשוט דאף אם נאמר דאין ע"א נאמן נגד רוב, והיה הדין שאם ע"א העיד על עובר מסוים שזה זכר לא היה נאמן, אם היה מעיד שאשה זו ילדה זכר בודאי נאמן, דהוא מעיד על לידת זכר ומה לו שאם היה עיבור הייתי דן מחצה זכרים.
וע"כ כל מה שדנים שזה נגד רוב הוא משום שהרוב נשים מתעברות מברר על עיבור ולא על 'עיבור זכר'. ואם כן נראה דאם צריכים לדון על שאלה של העתיד אם יהיה לו בן בודאי אין להשתמש בהמחצה נקבות דהא קי"ל שמא ימות חיישינן משום שחזקה לא מבררת על מה שיהיה אלא על מה שהיה, וא"כ ה"ה דאין לדון כאן רוב ויש לחשוש שיהיה לו בן זכר.
ואם כן נראה להלכה בנידון דידן, שאם המציאות היא שמתחילת הטיפולים לא יהיה לו כח להוליד, דממילא אין אנו דנים כלל על עיבור העתיד לבא כ"א על העיבור של עכשיו, אף לו יצוייר שיש לו עשרים נשים וכל אחת מעוברת ויודעים שיש שלישיה (ולא בדקו אם יש זכר או נקבה) אכתי יש הכרעה מצד רוב שאין לו עובר שיתחייב במילה, וילך למקום האתרוג, אבל אם יהיה לו כח לילד, אף אם זה יהיה רק לכמה שנים ויש לו אשה אחת באופן שברור שיהיה לו הרבה פחות ילדים מאשר בציור הראשון, מ"מ כיון שיש ספק ישיר שמא יהיה לו זכר דהא אנו דנים על העתיד וכמו שנתבאר דבכה"ג צריך להסתפק שמא תלד זכר, וא"כ צריך לילך למקום שיש מוהל.
וצ"ע היטיב בזה שהדברים נראים מחודשים.
עושה חדשות כתב:
דוגמא נוספת, הפוס' התירו לאשה כהנת מעוברת להיטמא למת, מכח מחצה נקיבות ומיעוט מפילות, והו"ל זכרים מיעוטא ואינה צריכה לחוש לזה. אמנם ה"ה באולם שיושבות בו מאות נשים כהנות מעוברות שמותר להכניס אליו טומאת מת, אפי' שהסיכוי שאין שם אפי' עובר אחד זכר בר קיימא, שואף לאפס.
וע"ע ש"ך יו"ד סי' שעא, שו"ת חת"ס יו"ד סי' שנד, אבני מילואים סי' פב.עושה חדשות כתב:עי' מג"א שמג-ב.צדיק613 כתב:בקשר להשאלה השנייה למה כוהנות לא יוצאים מבית החולים מיד אחרי הלידה וכן לעשות בדיקות לפני הלידה לדעת אם זכר אם נקבה מסבך הכוהנות ליכנס לבית חולים, ומעולם לא שמעתי מישהו שיעורר על זה.
עמקן כתב:יש כאן נידון מקביל לגבי העברת מתים במנהרות הראל.
עושה חדשות כתב:ובתרוה"ד סי' שיד כ' לגבי שנים שהפקידו מעות אצל א' ועירבן, זה הפקיד י' זהובים וזה הפקיד ה' זהובים, ונאבדו מתוכם ד', דתלי' את כל הנאבדים בשל המפקיד י', כי אזלי' בתר רובא, עי"ש מש"כ בזה. והרי אין סברא של רוב למימר דכל הנאבדים היו דוקא מתוך הרוב, (והסברא היא לחלק באופן יחסי), ובכ"ז אזלי' בתר רובא כנגד ההסתברות. וכעין רוב של ניפול ושובך, דתלי' הגוזל בשובך המרובה, ואפי' הרבה גוזלים כן ה"ה דתלי' בשובך הגדול.
ישנו כתב:לא שמע מר ממחלוקת הפוסקים אם הולכים אחרי רוב חנויות או רוב בשר?
[כמובן שהבסיס לכ"ז הוא שהנידון של רוב הוא לא הסטטיסטיקה, אלא שכך מוכרת החתיכה לפנינו, וכידוע שההולך למדינת הים יש רוב שלא ילדה אשתו זכר משום מע"מ ומיעוט מפילות, אע"פ שמתוך עשר לידות יש ארבעה זרים ארבע נקבות ושתי הפלות, אבל על כל לידה יש רוב שאין בה זכר].
על זה כדאי לעיין בהחילוק בין התוס' בכתובות דט"ו לתוס' בנזיר די"ב, וכמבו' היטב בשערי יושר ד-א.עושה חדשות כתב:סתם כך, שאלה להמחשה:
ראובן קידש את שרה לאשה, ושמעון קידש את רחל ורבקה. לשרה יש ג' בנות, ולרחל ורבקה בת אחת לכל אחת. חמשת הבנות האלו נתערבו עכשיו, (לולי דין קבוע וכד'). ראובן רוצה להתחתן עם אחת הבנות על סמך רוב, כי מתוך ג' אמהות פונטציאליות יש רוב שהאמא שלה איננה אשתו. ואילו שמעון רוצה להתחתן עם אחת הבנות, כי מתוך כל החמש רובן מותרות לו. מי צודק?
ישנו כתב:רק כעת ראיתי את דבריך מתחילת האשכול ודפח"ח.
יש להוסיף עוד מקרה, רוב וקרוב הולכים אחר הרוב, ואמרי' ב"ב כ"ג: וליזיל בתר רובא דעלמא, היינו שרובא דעלמא יכריע שלא בא מכאן, אע"פ שהולכים כאן מאה אנשים כל יום, ומתוכם תשעים וחמשה מהעיר הקרובה, ומ"מ הולכים אחרי רוב לומר שבא מעלמא.
עושה חדשות כתב:ר' ישנו, שמת לב ללשונו של התרוה"ד שם "נהי דלא אמרינן גבי שמעון זיל בתר רובא משום דלדידיה איכא חזקת ממון והמע"ה, והוי ליה כמו אנן סהדי דלא נפסדו כלל מזהובים שלו"? יודעים ע"ז בתחילת שנים אוחזין?
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 196 אורחים