המשכיל-רפורמי ד"ר מקס לילינטאהל

[פי האתון]

כמדומני שראיתי בספר 'הגאון' שסבו של לילנטאל הנ"ל היה ממונה על העברת כסף להגאון מוילנא, ולא העבירו לו באופן קבוע, והגר"א שתק - ולפיכך זכה ש'צדיק' זה יצא מחלציו.
האם יש מקור למעשה זה?

[לייטנר]

במיוחד שוה קריאה תיאור פגישתו עם ר' איציל'ה מוואלאזין (וחתנו ר' ליביל'ה) עם שיש מפקפקים על מהימנותו המלאה (בפרט בזה שלדבריו אמר לו ר' איציל'ה שהוא נוהג לתבל שיעורי חומש שלו עם פרפראות שאובות מחומשי רמ"ד).

ש' ביאלובלוצקי, יהדות ליטא א, נ' גורן ועוד – עורכים, ת"א 1959, עמ' 191:

ר' יצחק גם נתן את הסכמתו להדפסת הביאור של מנדלסון בהוצאת בן יעקב ולונזון

[מה שנכון נכון]

במיוחד שוה קריאה תיאור פגישתו עם ר' איציל'ה מוואלאזין (וחתנו ר' ליביל'ה) עם שיש מפקפקים על מהימנותו המלאה (בפרט בזה שלדבריו אמר לו ר' איציל'ה שהוא נוהג לתבל שיעורי חומש שלו עם פרפראות שאובות מחומשי רמ"ד).

ש' ביאלובלוצקי, יהדות ליטא א, נ' גורן ועוד – עורכים, ת"א 1959, עמ' 191:

ר' יצחק גם נתן את הסכמתו להדפסת הביאור של מנדלסון בהוצאת בן יעקב ולונזון

יהדות ליטא.GIF (20.6 KiB) נצפה 5102 פעמים

בכרכים שבדקתי מהוצאת אד"ם הכהן וי"א בן יעקב ל"מ הסכמת ר' יצחק. גם במפעל הביב' לא הוזכרה. וכן בספר 'הביאור' לפ' סנדלר בסקירתו על המהדורה הנ"ל. [ואם נפרש שהכוונה להסכמה בע"פ, זו מנין?].

ככה"נ הכוונה למהדורת מנדלשטאם שנדפסה בסמוך למהדורה הנ"ל. מצו"ב מספר הביאור הנ"ל.
כאמור שם היא נדפסה גם ע"פ בעל הצ"צ. והרי לנו תומך חדש נוסף בביאור... וע"ש בהערה.

הביאור.pdf

(230.12 KiB) הורד 311 פעמים

[לייטנר]

שכוייח מה שנכון, נכון.

[הגהמ]

לבד מבעיית האמינות של הספר, הרבה גדולים וטובים נהנו רבות מהספר והחשיבו אותו במידת מה. ברור שהוא לא נכתב בסגנון שאר ספרי סיפורי צדיקים של ימינו אבל בכל זאת יש שם הרבה חומר מלא הערצה וגעגועים לתורה ולומדיה. על מחבר הספר עצמו צורם לי לשמוע אנשים מבזים אותו כא' הריקים. נאמן עלי עדותם של אלו שהכירו אותו כמו הסטייפלער (כמובא בדרך שיחה) ור' הלל זיידמן (בספרו אישים שהכרתי) שהוא היה ת"ח חשוב ודמות מוסרית מובהקת.

מן הענין להביא כאן מה שפירסם ר"א בראדט בשם הג"ר זעליג עפשטיין (במאמרו ב'קולמוס' לפני שנה, וכעת באתר בלוג הספרים):

בשיחה אחרת דיברנו באריכות על הספר הידוע "מקור ברוך" מאת רבי ברוך הלוי עפשטיין, בעל ה"תורה תמימה". בשנת תשמ"ח תרגמה הוצ' ארטסקרול חלקים מן הספר והוציאתם לאור תחת השם "הדוד שלי: הנצי"ב". תלמוד-תורה ליקווד שלח את הספר כמחווה לתורמים, אלא שחודשים ספורים לאחר מכן שלחה הנהלת הת"ת מכתב התנצלות, בו היא ממליצה שלא לעיין בספר בשל דברים המופיעים בו שאינם מתאימים להשקפותיו של הנצי"ב.

בין הדברים שהוצגו כבעייתיים בספר, הוא המסופר בו, שהנצי"ב נהג לקרוא עיתונים בשבת. שאלתי את ר' זליג מה דעתו על כך. תחילה אמר ר' זליג שה"תורה תמימה" היה ירא-שמים, ושהוא מוצא את רוב הדברים שמביא ה"תורה תמימה" בשם ועל הנצי"ב כמתאימים מאוד לנצי"ב וניכרים דברי אמת (אגב, ר' זליג היה 'חסיד' גדול של הנצי"ב, וכפי שסיפר לי בשיחה אחרת - עוד גדלה הערצתו לנצי"ב לאחר שלמד בעיון את "קדמת העמק" שבראש חיבורו הגדול של הנצי"ב "העמק שאלה").

ר' זליג סיפר שהספר "מקור ברוך" יצא לאור לראשונה כאשר למד בישיבת מיר, ומספר חברים התארגנו יחד לקנות את הספר במשותף. ר' זליג הוסיף שהספר יצא לאור בימיו של ר' חיים עוזר, ואילו הייתה טענה של ממש על אמינות הספר מן הסתם היה ר' חיים עוזר נזקק לזה.

[שווארצעוואלף]

ר' זליג סיפר שהספר "מקור ברוך" יצא לאור לראשונה כאשר למד בישיבת מיר, ומספר חברים התארגנו יחד לקנות את הספר במשותף. ר' זליג הוסיף שהספר יצא לאור בימיו של ר' חיים עוזר, ואילו הייתה טענה של ממש על אמינות הספר מן הסתם היה ר' חיים עוזר נזקק לזה.

ראיה חלשה ביותר.

[דמשק]

שהספר יצא לאור בימיו של ר' חיים עוזר, ואילו הייתה טענה של ממש על אמינות הספר מן הסתם היה ר' חיים עוזר נזקק לזה.

ומכאן ראיה על אמיתת סיפורי 'נפלאות המהר"ל' ואולי גם הגניזה החרסונית...

[ההוא גברא]

הספר תורה תמימה התקבל בעם ישראל ובכל בתי הכנסיות, וכל המפקפק על מחברו הרי הוא מפקפק בהם.

היו בדורות קודמים מי שביקרו חכמים גדולים מדורות קודמים, ואין זה עושה את הרב המחבר זצ"ל כופר. אינך יכול לפסול מחבר ספר שנתקבל בעם ישראל בגלל שהשקפותיו לא התאימו לכל ההשקפות המקובלות היום בחוגך. אם כבר להיפך.

[בברכה המשולשת]

שהספר יצא לאור בימיו של ר' חיים עוזר, ואילו הייתה טענה של ממש על אמינות הספר מן הסתם היה ר' חיים עוזר נזקק לזה.

ומכאן ראיה על אמיתת סיפורי 'נפלאות המהר"ל' ואולי גם הגניזה החרסונית...

לכאורה הראיה ממרן האחיעזר היא מכך שאכן היה מעיר רבות למחברים על בעיות בדבריהם, אלא שבדר"כ מדובר היה על ספרים בהלכה

[דמשק]

הספר תורה תמימה התקבל בעם ישראל ובכל בתי הכנסיות, וכל המפקפק על מחברו הרי הוא מפקפק בהם.

היו בדורות קודמים מי שביקרו חכמים גדולים מדורות קודמים, ואין זה עושה את הרב המחבר זצ"ל כופר. אינך יכול לפסול מחבר ספר שנתקבל בעם ישראל בגלל שהשקפותיו לא התאימו לכל ההשקפות המקובלות היום בחוגך. אם כבר להיפך.

אינני יודע לאיזה חוג אתה משתייך ואיזה השקפות מקובלות שם היום, אבל בחוג שאני משתייך אליו (קרי החוג החרדי) לא היו מי שעסקו בהטפת מוסר ובקורת על אישיות ואופי של רבותינו גדולי הפוסקים. (בחוגים אחרים היו אף היו, וגם בדורינו יש..)
היו מי שביקרו שיטות ופסקי הלכה של גדולי דורות קודמים, וגם זה כמובן רק כשיש עכ"פ איזשהו יחס בגדלות החולק לנחלק, ולא שיבא איזה מלקט מוצלח כמה שיהיה (ואפילו אם ספרו נתקבל בהרבה בתי כנסיות...), על אחד המיוחד מעמודי הפוסקים שכל בית ישראל נשענים עליו, בשעה שכידוע על המלקט הזה שבהרבה מקומות שלא הצליח לגנוב מספרים מוצלחים, נתגלה גודל 'גאוניתו' שהוא טועה בדברים פשוטים ביותר.

[ההוא גברא]

היה גם אמורא שטעה בדברים פשוטים (התחלף לו איל בכבש). והיה אמורא שנעלמה ממנו משנה מפורשת..
יש כמה ספרים שיש בהם כמה דברים קשים, אבל אתה בוחר את מי לבזות ואת מי לתרץ בדוחק. אם לא קיבלת מרבותיך היתר לבזותו - (והרי מרן הקה"י נתן לו סנדקאות) עליך לנהוג בו כבוד תלמיד חכם.

היעב"ץ כתב בסגנון קשה על חכמים רבים, ובהחלט היו חכמים שכתבו כך אלא שהם נדירים. וודאי שלנו אסור לעשות כך, אבל אם אתה עושה רשע מכל מי שעשה כך בדורות הקודמים - עליך להיות שיטתי ולסלק את הרמב"ם מבתי המדרשות כי הרבה מדעותיו הן בעייתיות בעיניך.

[דמשק]

אולי לא ראית מה שכתבתי אכתוב שוב, היו מי שביקרו שיטות ופסקי הלכה אבל לא אישיות ואופי של רבותינו גדולי הפוסקים
(על הדמיון לאמוראים אין לי מה לענות לך) מדבריך נראה שלא עברת אף פעם על המקור ברוך

[דמשק]

(והרי מרן הקה"י נתן לו סנדקאות)

הגזמת

[ההוא גברא]

בספר תחכמוני מחברת לט כתב ר' יהודה אלחריזי על אחד מגדולי הראשונים : "הוא חכם אין בחכמה מי יערכנו . רק הוא גאה וגאותו תשפילנו".

ויש עוד דברים בסדר הדורות.

[דמשק]

מה ההשוואה? הוא היה בן דורו של אותו ראשון.