הודעהעל ידי שבע » ג' מאי 16, 2017 9:48 pm
לג
המשך קבוצת סודות וטעמים בקבלה
כת"י לונדון - הספריה הבריטית, Or. 1055 (קטלוג מרגליות 756):
כתיבה איטלקית, מאה יג-יד.
לג.
("אדם וחוה, קין והבל ותאומותיהם'')
דף 116ב-117א:
"צריך אתה לדעת כי אדם וחוה כשנבראו בקומתן בצביונם ובדעתם נבראו, כי לא היו סבה אחר סבה כשאר בני אדם, כי מכח עליון נבראו.
ועלו למטה שנים, וירדו ז': קין ותאומתו, הבל ושתי תאומותיו, ואדם וחוה - הרי ז'.
ובריאת [ה]אדם [יש מאין] וחוה ולידת קין והבל [וג'] תאומות - הכל נוצרו ביום אחד, כי גם קין והבל ותאומותיהם מכח עליון נוצרו כאשר נוצרו אדם וחוה.
והיו ז' כנגד ז' ספירות, כי מכחם נוצרו. וגם היו כנגד ז' קני מנורה היוצאים מעיקר אחד כי מקשה היתה, כן שבע תולדות אלה: אדם וחוה וקין והבל ותאומותיהם מן הספירות כאשר הזכרנו, והם עיקר אחד בלי פירוד.
ועל כן לא נאסרו זה בזה, כי היו כולם כאחד בלא פירוד, כאדם וחוה (שהיו) [שהם] שניהן כאחד בדיו פרצופין נברא אדם, ואחרי כן נפרדו ויצאה חוה. ומטעם זה אמ'רו רבותי'נו ע"ה ראויה היתה לו בתו לאדם הראשון, אלא שעשה חסד עם בניו.
והטעם, כי אדם וחוה ובניו ובנותיו נבראו ונעשו כאחד מכל אצילות העליון, שהוא שרש שהכל מתאחד בו. אבל האחרים הבאין אחריהם שנבראו סיבה אחר סיבה והיו נפרדים ומתפשטים לכאן ולכאן, כעין ענפי האילן שהם מתפשטים ונפרדים מן השורש והעיקר אנה ואנה, על כן לא היו ראויין להיות סימן ואות ליחיד המיוחד, ולכן אין הקרובים מותרין לבוא זה בזה, כי ראוי להם להתרחק ולעשות פירותיהם אנה ואנה, כענפי האילן שהם (מתפרשים) [מתפשטי'ם] לעשות ולהרבות פירות, ובזה רצון השם לפרות ולרבות.
ומהו שכת'וב ותוסף ללדת [את אחיו] את הבל, שהוסיפה לידה ולא הוסיפה עיבור, כאשר ביארנו כי אדם וחוה וקין והבל ותאומותיהם ביחד נבראו מאצילות כח עליון ית'ברך וית'עלה.
ועל כן נקרא שמו קין, כי הוא נברא מן הצד השמאלי שממנו יצר הרע שאינו חפץ כי אם בקניין והנא[ו]ת [ה]עולם.
והבל מצד ימין שממנו יצר טוב, מלשון הבל פיהם, כי היה נגרר אחרי רוחו ונשמתו השכלית, ועיקר סיבתו מן החסד, ובאותה מדה היה מתקרב ומקריב קרבנות ונרצית מנחתו שהיתה מבכורות צאנו שהן מצד החסד.
וקין הביא מזרע הארץ כמדתו, והמדה ההיא השמאלית נקראת לבעלי הקבלה: רוכב נחש, כי יצר הרע ממנו".
תיקוני-הנוסח ע"פ כ"י ניו-יורק בהמ"ל 1883, דף 85ב-86א (לאחר המלים "בדיו פרצופין" נוספו בכ"י זה דברים מסוד מח להלן, וכן סודות נב נה).
נדפס בספר "שושן סודות", סי' יג-טו, וראה בספר "הנפש החכמה", סימן נז.
הסוד ברובו מופיע ג"כ בכ"י אוקספורד Hunt. 352, כתיבה ספרדית, מאה ט"ז, דף 12ב (ושם: מטעמי הקבלה. אלהים יחנך בני, צריך אתה לדעת... לעשות ולהרבות פירות, ובזה הוא רצון השם. נשלם זה הטעם מטעמי הקבלה").
וראה בפירוש הריקאנטי על התורה, פ' בראשית, על פסוק "והאדם ידע":
"ודע כי עם קין נולדה תאומה אחת ועם הבל ב' תאומות ונשאום לנשים זהו שנאמר עולם חסד יבנה.
והנה בין אדם וחוה וקין והבל ותאומותיהם היו שבעה, רמז לשבעה קצוות.
ועל כן לא נאסרו זה בזה, כי כולן מכח עליון נוצרו ולא היו סבה אחר סבה.
ובענין העריות ארמוז יותר בג"ה (= בגזרת האל)".
וראה עוד בדבריו בפ' אחרי, על פסוק "איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו".
והשווה לדברי רבינו עזריאל (כתבי רמב"ן ח"ב, עמ' תקמז: "והטעם בכל אלו...").
וראה עוד בארוכה בפי' רבינו בחיי על התורה, פ' אחרי מות (ויקרא יח, ו):
"והנני מבאר לך טעם איסור העריות.
דע כי הקורבה על ג' חלקים,
האחד - קורבה שלא היתה שם פירוד מעולם.
השני - נפרדים שלא היתה שם קורבה מעולם.
השלישי - קרובים בשאר בשר שהיו נפרדים כבר.
קורבה שלא היתה בה פירוד מעולם - מותרין לבוא זה בזה, כעין קורבת אדם הראשון עם בניו ובנותיו שהיו כולן מותרין לבוא זה בזה, כעין השורש המתאחז בענפיו. והוא שדרשו ז"ל: עלו למטה שנים וירדו שבעה קין ותאומתו הבל ושתי תאומותיו, כי היו שבעתם סימן ליחוד, כעין שבעת קני המנורה היוצאים מעיקר אחד, כן היו התולדות האלה מעיקר אחד ומשורש אחד, כעין אדם וחוה שהיו שנים והיו זה מזה. ועל זה דרשו רז"ל (ראה סנהדרין נח, ב) ראויה היתה לו בתו לאדם הראשון, אלא שעשה חסד עם קין ונתן לו בתו, שנאמר אמרתי עולם חסד יבנה. וקורבה זו שמעולם לא היתה שם פירוד - היו מותרין אלו באלו, לפי שהיתה בריאתם כאחד, כעין השורש שהכל מתאחד בו.
נפרדים שלא היתה שם קורבה מעולם - מותרין לבוא זה בזה גם כן, שכיון שהיו רחוקים ונפרדים מותרין אלו באלו, כעין הענף הנכרת מהאילן שנוטעים אותו להחזירו שורש, כן הרחוקים ראויים להאחד ולהעשות שורש.
הקרובים שהם קרובים יותר מדאי - אסורין לבוא זה בזה, לפי שהיו נפרדים כבר.
ועל זה נכתבה פרשה זו של עריות, שהתורה תאסור הקרובים שהיו נפרדים כבר קודם הקורבה ההיא, לפי שאי אפשר לנפרדים שיהיו אות וסימן ליחוד, כיון שהיה פירוד ביניהם כבר.
וכלל הדבר:
הותרו הרחוקים לבוא זה בזה, כדי להראות סימני היחוד.
ונאסרו הקרובים יותר מדאי לבוא זה בזה, לפי שהיה ביניהם פירוד, ואין בתולדות אלו סימני היחוד כיון שלא נבראו בריאה אחת כענין באדם וחוה והבנים.
ושא עיניך וראה, כי הענפים צריכים שיתאחדו עם השורש, וזה טעם היתר הרחוקים; וכן השורש שיתפרדו הענפים ממנו, כי לא תתפרסם מעלתו כי אם על ידי הענפים, וזה טעם הקרובים, וזה טעם הפרשה באיסור העריות שכל הבא עליהן כאילו מקצץ ביחוד.
ועל כן נזכר השם המיוחד בתחילת הפרשה של עריות, הוא שאמר אני ה', והבן זה".
וראה עוד שם, ויקרא כ, יז.
מצ"ב סריקה מכ"י פרמה 2654, כתיבה ספרדית, מאה ט"ו, דף רפז, א (בתוך ליקוטים - שלדברי ג"ש: 'נלקטו בלי ספק ע"י אחד מתלמידי הרשב"א'):
"מלשון ר' עזריאל ז"ל"
-
קבצים מצורפים
-
- פרמה 2654.jpg (304.69 KiB) נצפה 12572 פעמים
נערך לאחרונה על ידי
שבע ב ד' יוני 21, 2017 1:54 pm, נערך 8 פעמים בסך הכל.