הודעהעל ידי מודה אני » ו' אפריל 08, 2011 1:22 am
האם חי רבי יוחנן ארבע מאות שנה?!
רבי יוחנן (בר נפחא) היה אחד מראשוני האמוראים. הוא חי כל ימיו בארץ ישראל, ורוב רובו של התלמוד הירושלמי מבוסס על דבריו ועל דברי תלמידיו ותלמידיהם. גם בתלמוד הבבלי מופיע רבי יוחנן אלפי פעמים, שכן מתלמידי רבי יוחנן היו אמוראים מיוחדים - "הנחותי", כלומר "היורדים", שתפקידם היה להביא את שמועותיהם של אמוראי ארץ ישראל לבבל וכן למסור את תורת חכמי בבל בישיבתו של רבי יוחנן בטבריה.
סוגייה עמומה במקצת הקשורה ברבי יוחנן, היא סוגיית אורך חייו ועת פטירתו. בספר "סדר הדורות" (ח"ב, ערך ר' יוחנן, אות ו') מובא בשם "ספר ישן נושן", שרבי יוחנן חי ארבע מאות שנה. אורך חיים מופלא, ללא ספק. "שלשלת הקבלה" מסתפק במועט, ומביא שחייו של רבי יוחנן ארכו רק שלוש מאות שנה. האומנם?! האם ניתן להוכיח ממקורותינו ידיעה מעניינת זו? או שמא להיפך - עיון מדוקדק בתלמוד ובמדרשים, בדברי הגאונים ובמסורותיהם, עשוי להוכיח שאין שחר לדברים אלו? על כך ועוד, אי"ה, במאמר שלפנינו.
* * * * *
הבה נבדוק האם ידוע לנו אימתי נולד רבי יוחנן. ובכן, מצירוף של מספר מקורות ניתן לברר עובדה זו בוודאות. הגמרא במסכת יומא (פב:) מספרת שכאשר הייתה אמו של רבי יוחנן מעוברת, הריחה מאכל ביום הכיפורים והתאוותה לאכלו. באו קרוביה להוועץ בדבר עם רבי יהודה הנשיא, והוא יעץ ללחוש באוזנה שהיום הוא יום הכיפורים. אכן, עצה זו הועילה, והבולמוס חלף עבר. הגמרא מספרת שמהריון זה נולד רבי יוחנן, ורבי קרא עליו את הפסוק "בטרם אצרך בבטן ידעתיך".
מעשה זה ארע בציפורי. בעיר זו, הסמוכה לטבריה (וכנראה אין זו ציפורי המוכרת בימינו), התגורר רבי בשבע עשרה שנותיו האחרונות, כמסופר בירושלמי (כלאים פ"ט ה"ג). עיר זו הייתה ערש נעוריו של רבי יוחנן, שם התגוררו אבותיו ואבות אבותיו, ואת נחלותיהם המרובות מכר רבי יוחנן כדי שיוכל לעסוק אך ורק בתורה. כך מבואר במדרש על הפסוק "אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו".
רבי יוחנן זכה להנות בילדותו משכנותו לגדול הדור ונשיאו - רבינו הקדוש. לגירסה אחת במסכת פסחים (ג:) ישב רבי יוחנן לפני רבי, וכאשר התבטא בלשון נקיה בענייני טומאה וטהרה, נהנה רבי וקרא: "מובטח אני בזה שמורה הוראה בישראל". שנים רבות אחר כך, כאשר שמע רבי יוחנן אדם המכנה את האמורא רב בשם "אבא אריכא", נזעק וקרא: "זוכר אני כשהייתי יושב אחר 17 שורות אחרי רב ולפני רבי, ויצאו ניצוצות אש מפיו של רב לפיו של רבי ומפיו של רבי לפיו של רב, ולא ידעתי מה הם אומרים! ואתה, 'אבא אריכא' קורא לו?!" (ע"פ חולין קל"ז:). מבואר אפוא, שבצעירותו המוקדמת עוד הספיק רבי יוחנן לקבל תורה מרבי, ובפטירתו של רבי היה רבי יוחנן לכל היותר בן שש עשרה שנים.
כבר בשלב זה יכולים אנו להווכח, שלא יתכן שרבי יוחנן חי ארבע מאות שנה. מקובל (וניתן להוכחה) שרבי נפטר בסביבות שנת תק"ה לשטרות (ג'תתקנ"ד לב"ע). באגרת רב שרירא גאון מבואר כי רב נפטר לאחר חמישים ושלש שנה, בשנת תקנ"ח. רב הונא נפטר לאחר חמישים שנה נוספות, בשנת תר"ח. אביי נפטר לאחר ארבעים שנה נוספות, בשנת תרמ"ח או תרמ"ט. רב אשי נפטר לאחר שני דורות, בשנת תשל"ח. רבינא (השני) נפטר לאחר כשבעים שנה נוספות, בערך בשנת תתי"א. היה זה כשלוש מאות שנה אחרי שהתחילה תקופת האמוראים, ואז החלה תקופת רבנן סבוראי. בשנת תת"ק החלה בבבל תקופת הגאונים, כאשר מלך רב חנן מאישקייא בישיבת פומבדיתא.
הבה נתבונן: אם אכן חי רבי יוחנן ארבע מאות שנה, אם כן חי משנת ת"ץ לשטרות (כשש עשרה שנה לפני פטירת רבינו הקדוש), עד שנת תת"ץ, כלומר עשר שנים לפני שהחלה תקופת הגאונים... חייו כללו אפוא את כל תקופת חייהם של רב נחמן, רב ששת ורב חסדא, רבה ורב יוסף, אביי ורבא, רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע, רב אשי ורבינא, רבנן סבוראי כולם, ואף חלק מהגאונים שחיו כבר בסוף ימיהם של הסבוראים. האם ניתן להעלות על הדעת דבר שכזה? הלא רבי יוחנן לא ישן במשך חייו באיזו מערה חשוכה ונידחת. מדוע אפוא לא מצינו שבאו אביי ורבא ללמוד תורה מענק הדורות הקודמים - רבי יוחנן?! מדוע לא הביאו רבינא ורב אשי שמועות ששמעו מפיו של רבי יוחנן?! למה זה נמנעו רבנן סבוראי מלדווח על פגישותיהם עם שריד דורות האמוראים?! ואם היה חולה או משותק, מדוע לא מוזכרת בשום מקום עובדת היותו חי וקיים?!
נעלה מכל ספק, שאף כי האריך רבי יוחנן ימים, ולהלן אף ננסה ללמוד כמה שנים בדיוק ארכו ימיו, אך לא ייתכן בשום פנים ואופן, שרבי יוחנן כלל בחייו את כל תקופת האמוראים ורבנן סבוראי.
* * *
הוכחה מפורשת נוספת ניתן למצוא בגמרא הידועה במסכת בבא מציעא (פד.). מסופר שם, כי רבי יוחנן וריש לקיש היו גיסים, וכאשר התגלע ויכוח נוקב ביניהם, הקפיד רבי יוחנן על ריש לקיש, קפידה שגרמה לפטירתו של זה האחרון. הגמרא ממשיכה ומתארת את צערו של רבי יוחנן לנוכח פטירת גיסו האהוב, שהיה החברותא שלו במשך עשרות שנים. לאחר שצערו החמור גרם לו למחלה קשה, ונסיונות החכמים למצוא מזור לבעיה עלו בתוהו, התפללו עליו חבריו והוא הסתלק לבית עולמו. בירושלמי (מגילה פ"א הי"א) מבואר, כי ימי מחלתו ארכו שלוש שנים וחצי. עולה מכך, כי פטירתו של ריש לקיש קדמה שנים ספורות לפטירת רבי יוחנן.
מתי נולד ריש לקיש? גם על כך ניתן למצוא תשובה בדברי חז"ל. הגמרא במסכת חולין (נד.) מספרת, כי לאחר שהזכיר רבי יוחנן את דברי רב בפני ריש לקיש, תמה ריש לקיש ושאל: "מיהו רב ומיהו רב, שאיני מכירו?". ענה לו רבי יוחנן: "וכי אינך זוכר את אותו תלמיד ששימש את רב ואת רבי חייא?!". הרקע לדברים היה העובדה, שגם ריש לקיש נולד וגדל בציפורי, והזדמן בילדותו לבית רבי. הוא זכה לצפות כילד בלימוד התורה שהיה שם. לאחר שנים רבות התקשה ר"ל להזכר בדמותו של רב - מגדולי תלמידיו של רבי, ורבי יוחנן הזכירו שרב הוא התלמיד שהיה משמש את רבי ורבי חייא. מוכח מכאן, שריש לקיש היה ילד או נער צעיר מאוד בפטירתו של רבי, שהרי רבי יוחנן עצמו היה צעיר לימים בפטירתו של רבי, ואעפ"כ הוא זכר מאורעות שריש לקיש לא זכרם עד שהזכיר לו אותם גיסו הגדול.
ובכן, אם היה ריש לקיש צעיר מרבי יוחנן בשנים ספורות, ונפטר שלוש וחצי שנים לפניו, הרי שבסיכומו של דבר הוא חי כעשר שנים פחות מרבי יוחנן. לפי זה, אם ימי שני חיי רבי יוחנן ארכו ארבע מאות שנה, ארכו חיי ריש לקיש כשלוש מאות ותשעים שנה. האם ניתן להעלות זאת על הדעת?! מדוע איש מאלו שסיפרו כזאת על רבי יוחנן, אינו יודע לספר לנו זאת אף על ריש לקיש?! ומלבד זאת, אם חי ריש לקיש שנים כה ארוכות, מדוע איננו מוצאים אותו בדורות האמוראים האחרונים?!
למעלה מכך: הגמרא במסכת תענית (ט.) מספרת שרבי יוחנן פגש את ילדו הקט של ריש לקיש ושאלו היכן נרמז בתורה פסוקו של שלמה המלך "אוולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו"? ענה לו הילד כי זה מפורש בעניין אחי יוסף "ויחרדו איש אל אחיו לאמר מה זאת עשה אלוקים לנו". הגמ' ממשיכה ומספרת שרבי יוחנן התפעל מאוד מהתשובה הפקחית והביט בילד. אמו של הינוקא, אשת ריש לקיש, נזעקה וסילקה משם את בנה, בהפטירה: "בוא מלפניו, שלא יעשה לך כפי שעשה לאביך".
מבואר אפוא, שלאחר פטירת ריש לקיש עדיין היה לו ילד קטן ורך. היעלה על הדעת שהיה זה סמוך לזמן שהיה ריש לקיש כבן 390?!
* * *
נקודה נוספת: לאחר רבי יוחנן וריש לקיש עמדו בראש הישיבה הארצישראלית רבי אמי ורבי אסי, ולאחריהם רבי אבהו. באם אכן האריכו רבי יוחנן וריש לקיש ימים ושנים, אימתי מלכו אלו שהיו אחריהם? אין להעלות על הדעת שהם מלכו בחיי רבותיהם, ואם כן תקופת כהונתם של רבי אמי, רבי אסי ורבי אבהו, אין לה מתי לחול!
אכן, דברים אלו אינם אלא טעות, והאמת היא כפי המבואר באגרת רב שרירא גאון שרבי יוחנן נפטר עוד לפני שנת ת"ר לשטרות. להלן נעמוד ביתר דקדוק על שנת פטירתו המדויקת.
סיכומו של דבר: שנת לידתו של רבי יוחנן, כשש עשרה שנה לפני רבי, מלמדת שלא יתכן שחי ארבע מאות שנה לאחריה, ואף לא שלוש מאות. מאידך, מצינו מפורשות שנפטר לפני שנת ת"ר, ולפי זה ברור שלא נולד כארבע מאות שנה קודם לכן, באמצע ימי הבית השני, בעת מרד החשמונאים ומלחמת יוון (מלבד ההוכחה מהעובדה שנולד סמוך לסוף ימי רבי). גם שלוש מאות שנה לפני פטירתו חלים בזמן הלל הזקן, שאמנם היה רבו של התנא רבן יוחנן בן זכאי, אך לא של האמורא רבי יוחנן בן נפחא, שהיה, כידוע, תלמידם של רבי ושל רבי חנינא בר חמא, רבי ינאי, רבי אושעיא וחזקיה בנו של רבי חייא.
* * *
בטרם נעמוד על שנת פטירתו המדויקת של רבי יוחנן, נפנה להסיר קושיא עצומה המתעוררת למקרא הדברים. כמבואר בבבא מציעא, היה רבי יוחנן גיסו של ריש לקיש. כאשר הפציר רבי יוחנן בגיסו לעתיד, שייטוש את חבורת הליסטים שבראשה עמד ויחזור עמו לבית המדרש, אותו הכיר מילדותו בבקרו לעתים בבית רבינו הקדוש, הבטיח רבי יוחנן לריש לקיש שאם ישוב בתשובה יקבל את אחותו הנאה לאשה. במסכת קידושין (לא:) מספרת הגמרא כי כאשר הייתה אמו של רבי יוחנן מעוברת, נפטר אביו. כאשר ילדה האם את רבי יוחנן, נפטרה האם. מתי א"כ נולדה האחות שהובטחה לריש לקיש? בהכרח שנולדה לפני רבי יוחנן, או לכל היותר הייתה תאומתו ונולדה יחד עמו (וביומא לא משמע כן). מעתה, מזדקרת קושיה עצומה לנוכח עינינו: הלא לאחר פטירתו של רבי יוחנן עדיין היה לריש לקיש בן קטן, והלא רבי יוחנן נפטר סמוך לגיל מאה ועשר, וא"כ הייתה גם אחותו בגיל זה לפחות. היעלה על הדעת שבסמוך לגיל זה נולד לה ילד קטן ורך? ולא עוד, אלא שבמסכת בבא מציעא מבואר, שבטרם נפטר ריש לקיש באה אשתו - אחותו של רבי יוחנן והתחננה לאחיה: "עשה בשביל בני", ורבי יוחנן הבטיח לה שהוא יטפל בהם. נראה א"כ שהיו לריש לקיש מספר ילדים קטנים סמוך לפטירתו. היעלה על הדעת שאשה בזמן ההוא ילדה בגיל מאה ומעלה?! מדוע לא שמענו על כך מאומה?!
התשובה על כך פשוטה ביותר: טעות מזערית נפלה בגירסת הגמרא. במקום לגרוס "אתאי אחתיה קא בכיא" (באה אחותו ובכתה), יש לגרוס "אתאי אתתיה קא בכיא" (באה אשתו ובכתה). הכוונה כאן לא על אחותו של רבי יוחנן, אלא על אשה אחרת, אותה נשא ריש לקיש לאשה בעת זקנותו, כנראה לאחר פטירתה של אשת נעוריו - אחותו של רבי יוחנן. אשה זו, היא שילדה לריש לקיש את בניו הקטנים סמוך לפטירתו, היא זו שבאה והתחננה לפני רבי יוחנן על חייו של בעלה, והיא זו שסילקה את בנה הקטן מפני רבי יוחנן, מחשש שיקפיד עליו כדרך שהקפיד על אביו.
יצויין, כי בין "אחתיה" ל"אתתיה" אין יותר מאשר קוצו של יו"ד. בהחלט ניתן להניח שרגל התי"ו הושמטה בטעות על ידי המעתיקים שחשבו שמדובר באחותו של רבי יוחנן.
ואין זו הגהה מסברא בלבד. בספר "דקדוקי סופרים", לרבי נתן רבינוביץ' זצ"ל, מביא גירסת כת"י שגורס במקום "אחתיה" - "דביתהו" (אשתו בארמית). הרי לנו שלחלק מהגירסאות מדובר כאן באשתו של ריש לקיש מבלי לציין את קרבתה לרבי יוחנן. לכן נקל לשער, שגם הגירסה שלפנינו מבוססת על תיבת "אתתיה" שהפכה לה ל"אחתיה".
* * *
נחזור לענייננו: מתי א"כ בדיוק הייתה שנת פטירתו של רבי יוחנן?
ובכן, באגרת רב שרירא גאון נאמר כך (מתורגם ללה"ק): "בימי רב הונא נפטר רבי יוחנן בארץ ישראל, ואומרים שפ' (80) שנה מלך רבי יוחנן בארץ ישראל אחרי רבי חנינא שהיה אחרי רבי אפס שהיה אחרי רבינו הקדוש... ובשנת תק"ץ נפטרו רבי יוחנן ורבי אלעזר בשנה אחת, ומלך רבי אמי".
אגרת זו של רב שרירא, היא בבחינת מועט המחזיק את המרובה. ידיעה זו אודות פטירתם של רבי יוחנן ורבי אלעזר בשנה אחת, אינה נזכרת בשום מקום בחז"ל. ברור שאם רב שרירא מציין זאת, הגיעה אליו ידיעה זו על ידי אותם "ספרי הזכרונות", מהם הוא מצטט פעמים רבות. היו אלו רשימות של מסורות שהועברו מדור לדור, ובהם ידיעות מפורטות רבות על תנאים ואמוראים. אחת מרשימות אלה כללה ללא ספק את העובדה הנ"ל, על פטירת שני גדולי אמוראי א"י בשנה אחת.
אלא שאליה וקוץ בה. נראה שככל כתב יד עתיק, נפלו פה ושם טעויות סופר בהעתקת אגרתו של רב שרירא גאון. להלן נוכיח שגם בפיסקה המדוברת נפלו שגיאות כאלו, ונראה כיצד יש להגיה בכדי להעמיד הדברים על דיוקם.
* * *
הגירסא המקובלת באגרת רש"ג מספרת, שרבי יוחנן מלך שמונים שנה, ונפטר בשנת תק"ץ לשטרות. חשבון פשוט מלמד, כי לפי גירסא זו הוא הקים את ישיבתו בשנת תק"י. בחינה מעמיקה תגלה שדבר זה לא ייתכן, שהרי הוא היה אז רק בן עשרים, והיה זה בחיי רבותיו הגדולים - רבי הושעיא, רבי ינאי וחזקיה. ישיבתו של חזקיה הייתה בטבריה, בציפורי פעלה ישיבתו של רבן גמליאל בנו של רבי, וזמן קצר לאחר מכן ישיבתו של רבי יהודה נשיאה, נכדו של רבי. גם האמורא רב, תלמידו הגדול של רבי, שהה עדיין באותה עת בארץ ישראל, שהרי ירד לבבל רק בשנת תק"ל. ברור אפוא, כי אין להעלות על הדעת, שבגיל צעיר כל כך, ובעוד כל רבותיו וחכמי הדור הזקנים קיימים, יקים לעצמו רבי יוחנן ישיבה, ובפרט בפני חזקיה רבו, בטבריה.
מתי א"כ הקים רבי יוחנן את ישיבתו? נדמה שניתן לקבוע כי היה זה בשנת תקל"ט, כאשר היה כבן חמישים. הבסיס לכך הוא המבואר בירושלמי (עירובין פ"ה ה"א), כי במשך שלוש עשרה שנה נהג רבי יוחנן לבוא אל רבי הושעיא רבו, למרות שכבר לא היה זקוק לו ולא שאל ממנו דבר. כוונת הדברים היא, שגם לאחר שכבר עמד רבי יוחנן בראשות ישיבתו שלו, חלק כבוד רב למורו ורבו רבי הושעיא. והנה, ידוע ומוסכם כי רבי הושעיא נפטר בשנת תקנ"ב לשטרות. אם נפחית מכך שלוש עשרה שנה, שבהן עמד כבר רבי יוחנן "ברשות עצמו", נמצא כי בשנת תקל"ט יסד רבי יוחנן את ישיבתו הרמה בטבריה.
משהגענו לכאן נווכח כי טעות סופר נפלה בדברי מעתיקי אגרת רש"ג, ובמקום שהיה כתוב "ואמרין דס' שנה מלך", גרסו בטעות "פ' שנה". החלפת אותיות דומות אלו, הוסיפה עשרים שנה לישיבתו של רבי יוחנן, וכאמור, דבר זה לא ייתכן.
ואכן, רבי יוחנן עמד בראש הישיבה במשך ששים שנה. החל משנת תקל"ט, ועד פטירתו בשנת תקצ"ט. דבר זה משמע גם בגמרא במסכת בבא בתרא (קסח.), שכאשר שאלו את רבי אמי האם אסמכתא קונה או לא, ענה להם "וכי מאחר שרבי יוחנן מלמדנו פעם ראשונה ושניה הלכה כרבי יוסי, אני מה אעשה?". רבים נבוכו בפירוש המילים "פעם ראשונה ושנייה", אך לפי הידוע מאגרת רש"ג, שמנהג הישיבות היה ללמוד את כל מסכתות הש"ס במשך שלושים שנה, הרי שבמשך ששים שנה חזרו עליהם "פעם ראשונה ושנייה". זו הייתה כוונתו של רבי אמי בדבריו, שהרי היה תלמידו המובהק של רבי יוחנן, ולמד בישיבתו גם בעת הלימוד הראשון של הש"ס וגם בעת הלימוד השני, בשלושים השנים האחרונות.
מבואר אפוא, שגם הגירסא "ובשנת תק"ץ נפטרו רבי יוחנן ורבי אלעזר", אינה מדויקת, ויש לגרוס תקצ"ט. לגירסה זו ניתן להביא הוכחות נוספות, אך תקצר היריעה מלהאריך בהן.
* * *
המורם מכל האמור, שאין כל מקום להנחה לפיה חי רבי יוחנן מאות שנים. אכן, הוא זכה להגיע לזקנה מופלגת, כמבואר במסכת נזיר (נט.), שנשרו שערותיו מחמת זקנתו המופלגת. כאמור, לפי חשבוננו הגיע רבי יוחנן לגיל מאה ועשר, ונסתלק בשיבה טובה בשנת תקצ"ט לשטרות.
ע"פ הספרים "דורות הראשונים"
ו"תולדות תנאים ואמוראים"