הודעהעל ידי חכם באשי » ג' יוני 08, 2010 1:03 pm
ר' נתן הבבלי (עי' סדר החכמים וקורות העתים, ב, אוקספורד תרנד, עמ' 84), מספר, שבזמן הכתרתו של ראש הגולה, היו מוסיפים באמצע הקדיש ברכות לראש הגולה, ברכות הכלולות ב'יקום פורקן': "וכשמגיע בחייכון וביומיכון אומר: בחיי נשיאנו ראש גלות ובחייכון ובחיי דכל בית ישראל. וכשגומר הקדיש מברך ראש הגלות ואח"כ מברך ראשי ישיבות. וכשהוא גומר את הברכה עומד ואומר: מדינה פלוני וכל בנותיה כך וכך יבוא מהם, וזוכר כל המדינות שהן משלחות לישיבה, ומברך אותם, ואח"כ מברך האנשים שבהם שמתעסקים בנדבה עד שתגיע לישיבות".
הגעתי לפיסקא זו דרך מאמרו של ש' טל, 'יקום פורקן'.
משמע, איפוא, שאכן תפילה זו נועדה במקורה לשליח צבור, והוא בלבד אמרהּ. ורק לאחר מכן נשתרבב הדבר, שאף הקהל יאמרנה.
והרבה תפילות יש כיוצא בכך, כמו: 'והיה עם פיפיות עמך בית ישראל', שמתוכנו מוכח שהיא נועדה לשליח צבור בלבד (ובמקומו הארכתי בזה, בע"ה).
ואף ה'קדושה' הנאמרת בכל יום, יש בה פסוקים שנועדו להאמר אך ורק מפי הש"צ, ורק לאחר מכן התחיל גם הצבור לאומרו. והאריך בענין האחרון, רב"ש המבורגר, באחד מכרכי ספרו 'שרשי מנהג אשכנז', יעויין שם.