מהו המקור שלא לנשק תינוק ערל

[יסוד]

האם יש מקור שלא לנשק תינוק בעודו ערל? וא"כ מה מקור הדבר.
וכן האם יש ענין שלא לצלם תינוק בעודו ערל, כדי שלא לקיים תמונה מזמן שעדיין לא נכנס בברית לכלל ישראל?

[הוה אמינא]

יש מעשה שהתפרסם שאמא אחת ברוסיה הסובייטית לא נישקה בנה זמן רב עד שנימול, כי נדרה שלא לנשקו עד שימצאו לו מוהל. וההתייחסות לזה כנדר לזרז עצמה.

[ההוא גברא]

לפני יום ח' עדיין אין לו דין ערל, ולכן אין ראיה מהאמא ברוסיה שהיו אנוסים לדחות את הברית כמה חדשים אחרי הזמן.
וכמדומני שכל הצלמים בברית מצלמים את הילד כבר כשהוא מגיע ועומד לימול, ונמצא שמוכח ממנהגם שאין את הטעם שלא לקיים תמונה כשהוא ערל...

[יסוד]

שמעתי מתלמיד של הרה"ג ר' יונתן דיויד שליט"א שמורה שראוי שלא לצלם תינוק קודם הברית, כי אין ראוי שיהיה לו מזכרת מזמן שהיה ערל.

[יסוד]

לפני יום ח' עדיין אין לו דין ערל, ולכן אין ראיה מהאמא ברוסיה שהיו אנוסים לדחות את הברית כמה חדשים אחרי הזמן.

מה יקרה א"כ, וזה קורה, לנולדים שצריך לדחות להם את הברית מעבר לשמונה ימים?

[נשר]

במשפחה אחת היו נוהגים לקרוא לרך הנולד קודם המילה "ערל'ה"...

עד שבא חכם אחד והעיר מהמשנה בנדרים "הנודר מן הערלים מותר בערלי ישראל ומותר במולי עכו"ם"

ולכאורה הוא הדין לכאן, וכן יש לדון מה נעשה במתו אחיו מחמת מילה האם יהיה מותר לנשקו.

[אבא יודן]

לפי זה יש לי ביאור חדש על הפסוק עתה ידעתי כי אשה יפת מראה את
וכי לא עבר נהר אלא פעם אחד?
אלא עד שמל נזהר היה אברהם מלהסתכל בצורתו עקב שהיה ערל ופעם אחד נכשל בצורתו ונכשל גם בצורת אשתו.

[אוצר החכמה]

אבל בחומש שלי הנה נא ידעתי הוא כי אשה יפת מראה את הוא בתחילת לך לך ומילת אברהם בסוף לך לך.

[אבא יודן]

בדיוק לזה כוונתי
בדרך כלל עד המילה לא הסתכל בנהר עקב צורתו הערליית, באותוו פעם שנכשל כשל גם בצורת אשתו

[אוצר החכמה]

תפתח את החומש. הנה נא ידעתי הוא אמר לה כשירד מצרימה מייד כשבא לארץ ישראל. רק אחרי שחזר וישב עשר שנים בארץ ונולד ישמעאל ועברו 13 שנה הקב"ה ציווהו למול.

אני מבין שאתה אומר אה"נ מדובר כשהיה עדיין ערל ולמה לא הסתכל בנהר כי לא רצה לראות את צורתו אבל קרה מקרה. אבל אם כך למה לא תתרץ יותר פשוט שלא הסתכל בנהר כי לא רצה לראות את צורת אשתו בדיוק כמו שלא הסתכל עליה אבל קרה מקרה.

[אבא יודן]

תפתח את החומש. הנה נא ידעתי הוא אמר לה כשירד מצרימה מייד כשבא לארץ ישראל. רק אחרי שחזר וישב עשר שנים בארץ ונולד ישמעאל ועברו 13 שנה הקב"ה ציווהו למול.

אני מבין שאתה אומר אה"נ מדובר כשהיה עדיין ערל ולמה לא הסתכל בנהר כי לא רצה לראות את צורתו אבל קרה מקרה. אבל אם כך למה לא תתרץ יותר פשוט שלא הסתכל בנהר כי לא רצה לראות את צורת אשתו בדיוק כמו שלא הסתכל עליה אבל קרה מקרה.

לפי מה שנכתב פה, זה בכלל לא פשוט יותר, צורת ערל וצורת אשה שקולים זה לקבל זה.....

[הא לחמא עניא]

יש מעשה שהתפרסם שאמא אחת ברוסיה הסובייטית לא נישקה בנה זמן רב עד שנימול, כי נדרה שלא לנשקו עד שימצאו לו מוהל. וההתייחסות לזה כנדר לזרז עצמה.

שמעתי זאת לפני הרבה שנים באחת מדרשותיו של המגיד מישרים הגה"צ רבי אהרן טויסיג שליט"א מבני ברק שסיפר ששמע זאת מהמוהל בעצמו שהגיע לשם למול והיה תור ארוך והאמא הזאת ממש התחננה בדמעות שליש שקודם ימולו את בנה, והסבירה כנ"ל. אשריכם ישראל! מי כעמך ישראל!

[הא לחמא עניא]

במשפחה אחת היו נוהגים לקרוא לרך הנולד קודם המילה "ערל'ה"... עד שבא חכם אחד והעיר מהמשנה בנדרים "הנודר מן הערלים מותר בערלי ישראל ומותר במולי עכו"ם". ולכאורה הוא הדין לכאן, וכן יש לדון מה נעשה במתו אחיו מחמת מילה האם יהיה מותר לנשקו.

כמדומני שבספר 'נטעי אשל' של הגה"צ רבי שמואל אהרן לידר זצוק"ל מביא בסוף ספרו חלק בראשית (עניני שבת) שהטעם של השלום זכר הוא כדי לנחמו, ולמה צריך נחמה, אך היות ואנו אומרים ביום השבת בתפילה "וגם במנוחתו לא ישכנו ערלים" הוא חושב שהכוונה עליו, וזהו הנחמה שמתאספים אצלו לומר לו שאין הכוונה לערלים אלו אלא ערלים עכו"ם וגויים.

[קראקובער]

במשפחה אחת היו נוהגים לקרוא לרך הנולד קודם המילה "ערל'ה"...

אומרים שהסיבה שהציבור קם כשמכניסים תינוק למול בגלל "פאהר אהן ערל גיבט מען כבוד"

[לעומקו של דבר]

במשפחה אחת היו נוהגים לקרוא לרך הנולד קודם המילה "ערל'ה"... עד שבא חכם אחד והעיר מהמשנה בנדרים "הנודר מן הערלים מותר בערלי ישראל ומותר במולי עכו"ם". ולכאורה הוא הדין לכאן, וכן יש לדון מה נעשה במתו אחיו מחמת מילה האם יהיה מותר לנשקו.

כמדומני שבספר 'נטעי אשל' של הגה"צ רבי שמואל אהרן לידר זצוק"ל מביא בסוף ספרו חלק בראשית (עניני שבת) שהטעם של השלום זכר הוא כדי לנחמו, ולמה צריך נחמה, אך היות ואנו אומרים ביום השבת בתפילה "וגם במנוחתו לא ישכנו ערלים" הוא חושב שהכוונה עליו, וזהו הנחמה שמתאספים אצלו לומר לו שאין הכוונה לערלים אלו אלא ערלים עכו"ם וגויים.

ניחום לפני הצער? (הנוסח משחרית)

[הא לחמא עניא]

במשפחה אחת היו נוהגים לקרוא לרך הנולד קודם המילה "ערל'ה"... עד שבא חכם אחד והעיר מהמשנה בנדרים "הנודר מן הערלים מותר בערלי ישראל ומותר במולי עכו"ם". ולכאורה הוא הדין לכאן, וכן יש לדון מה נעשה במתו אחיו מחמת מילה האם יהיה מותר לנשקו.

כמדומני שבספר 'נטעי אשל' של הגה"צ רבי שמואל אהרן לידר זצוק"ל מביא בסוף ספרו חלק בראשית (עניני שבת) שהטעם של השלום זכר הוא כדי לנחמו, ולמה צריך נחמה, אך היות ואנו אומרים ביום השבת בתפילה "וגם במנוחתו לא ישכנו ערלים" הוא חושב שהכוונה עליו, וזהו הנחמה שמתאספים אצלו לומר לו שאין הכוונה לערלים אלו אלא ערלים עכו"ם וגויים.

ניחום לפני הצער? (הנוסח משחרית)

הצער לא קשור לתפילה אלא לעצם המנוחה ביום השבת. ודו"ק.

[יאיר1]

אז מה שכולם כאן אומרים, ש'קיצר אין ערל ואם יש מי שנוהג כן זה מנהג שטות'.
ואם כן מן הסתם אף אסור שמצער התינוק סתם, וגם האמא....

[לעומקו של דבר]

כמדומני שבספר 'נטעי אשל' של הגה"צ רבי שמואל אהרן לידר זצוק"ל מביא בסוף ספרו חלק בראשית (עניני שבת) שהטעם של השלום זכר הוא כדי לנחמו, ולמה צריך נחמה, אך היות ואנו אומרים ביום השבת בתפילה "וגם במנוחתו לא ישכנו ערלים" הוא חושב שהכוונה עליו, וזהו הנחמה שמתאספים אצלו לומר לו שאין הכוונה לערלים אלו אלא ערלים עכו"ם וגויים.

ניחום לפני הצער? (הנוסח משחרית)

הצער לא קשור לתפילה אלא לעצם המנוחה ביום השבת. ודו"ק.

לולי התפילה, למה שיחשוב שאינו שייך לשבת. וקו"ק.

או קצת יותר ברצינות, מהיכן הוא יודע שהוא שייך בכלל לשבת. ומה שייך בזה "ניחום" שכל השטיבל צריך להגיע, צריך פשוט לעדכן אותו שהוא לא הבין את הפשט בתפילה. אולי להניח גמ' נדרים במיטתו (ליד הנועם אלימלך).

או בקיצור, יש גם וורטים יותר טובים, כמובן בלי לזלזל.

[מה שנכון נכון]

כתב בספר נהג כצאן יוסף:

אלא נ"ל טעם אחר שאין מברכין שעשני יהודי, דהא בשמונה ימים הראשונים לא היה יהודי ואיך יאמר שעשני. וכעין זה כתב רמ"א או"ח סי' מ"ו דגר אינו מברך שלא עשני גוי דהא באמת עשאוהו גוי, הוא הדין הכא נמי. וא"ת, לפי זה גם הישראל לא יברך אפילו שלא עשני גוי, דהא באמת מתחילה בשמונה ימים הראשונים היה והרי עשאוהו, דפירושו של שלא עשני מתחילה שאעמוד בגיותי דהא ציווני על המילה.

[יסוד]

כתב בספר נהג כצאן יוסף:

אלא נ"ל טעם אחר שאין מברכין שעשני יהודי, דהא בשמונה ימים הראשונים לא היה יהודי ואיך יאמר שעשני. וכעין זה כתב רמ"א או"ח סי' מ"ו דגר אינו מברך שלא עשני גוי דהא באמת עשאוהו גוי, הוא הדין הכא נמי. וא"ת, לפי זה גם הישראל לא יברך אפילו שלא עשני גוי, דהא באמת מתחילה בשמונה ימים הראשונים היה והרי עשאוהו, דפירושו של שלא עשני מתחילה שאעמוד בגיותי דהא ציווני על המילה.

ומה נלמד מזה לעניננו?

[לבי במערב]

ה"נ אינו נקרא '(שעשני) ערל', כיון שנצטוה על המילה.