עושה חדשות כתב:1.
האם יש כזה ענין של יבום גם בזמנינו, דהיינו אשה שמת בעלה בלי ילדים ובלי אחים, תחזר להינשא לבן דודו או לא' מבני משפחתו כדי להקים לו שם? (לא זו בלבד, שהרי אם לא נתגיירה קודם לכן הרי היתה נשואה לו בגיותה. ולפי חלק מהמדרשים אולי גם רק בקטנותה).
פלאי פלאים! העירו בזה?סעדיה כתב:להעיר מדברי המהרש"א (יבמות ע"ז.) שבימי בועז יבום של בן דוד לא היה 'ענין' בעלמא אלא מצות עשה גמורה אשר בכוחה לדחות ל"ת.
עושה חדשות כתב:2.
במהלך הפסוקים נראה שהרצון לגירות של רות נבע מכח הקשר והדאגה לנעמי חמותה, ולאו דוקא מתוך הקשר והרצון לחסות בצל כנפי אלוקי ישראל. האם כך הוא הדבר? והאם גירות זו משובחת היא כשנסתבבה דרך רגשות החסד ולא מכח הכרח האמונה?
סעדיה כתב:מכל השיחה ביניהם נראה שלא היתה אופציה שרות תבוא לארץ יהודה בלי להתגייר.
עושה חדשות כתב:1.
האם יש כזה ענין של יבום גם בזמנינו, דהיינו אשה שמת בעלה בלי ילדים ובלי אחים, תחזר להינשא לבן דודו או לא' מבני משפחתו כדי להקים לו שם? (לא זו בלבד, שהרי אם לא נתגיירה קודם לכן הרי היתה נשואה לו בגיותה. ולפי חלק מהמדרשים אולי גם רק בקטנותה).
2.
במהלך הפסוקים נראה שהרצון לגירות של רות נבע מכח הקשר והדאגה לנעמי חמותה, ולאו דוקא מתוך הקשר והרצון לחסות בצל כנפי אלוקי ישראל. האם כך הוא הדבר? והאם גירות זו משובחת היא כשנסתבבה דרך רגשות החסד ולא מכח הכרח האמונה?
אוצר החכמה כתב:אולי תסביר איפה אתה רואה במהלך הפסוקים של הדיון ביניהם את הדאגה לנעמי. את הקשר לנעמי רואים אבל מן הצד הרוחני כי איתך נשוב לעמך, כלומר דבקו בתורה מתוך שראו מעלת נעמי ורצו להתחבר אליה בזה, אבל בזה מה רע.
עושה חדשות כתב:1.
האם יש כזה ענין של יבום גם בזמנינו, דהיינו אשה שמת בעלה בלי ילדים ובלי אחים, תחזר להינשא לבן דודו או לא' מבני משפחתו כדי להקים לו שם? (לא זו בלבד, שהרי אם לא נתגיירה קודם לכן הרי היתה נשואה לו בגיותה. ולפי חלק מהמדרשים אולי גם רק בקטנותה).
נוטר הכרמים כתב:אנצל את ה'במה' להעלות כמה ידיעות מענינות.
א, טו וַתֹּ֗אמֶר הִנֵּה֙ שָׁ֣בָה יְבִמְתֵּ֔ךְ אֶל־עַמָּ֖הּ וְאֶל־אֱלֹהֶ֑יהָ שׁ֖וּבִי אַחֲרֵ֥י יְבִמְתֵּֽךְ.
הכינוי 'יבמתך' הינו מוסב על רות שהיא אשת אחי בעלה של ערפה, ואף אשת אחי הבעל נקראת 'יבמה', כמו שביאר בספר משך חכמה (כה, ה), וז"ל, ואשת אחי בעלה נקראת 'יבמה', כמו (רות א, טו) שובי אחרי יבמתך. וראה עוד בחידושי רבי נחום יבמות ס"ק דש, ועי' באב"ע כאן.
אולם באמת מצינו בכמה מקורות קדומים שרות היתה גם אשתו של כליון, יעויין בשו"ת חתם סופר (אה"ע סימן קל), וז"ל, דימים רבים ני[ת]קשיתי בקרא משמע מחלון וכליון נשאו ערפה ורות נמצא ערפה אשת מחלון ורות אשת כליון, ולבסוף כתיב אשת מחלון קניתי. ומצאתי בס' שמחת הרגל בשם המדרש בכליון בעל רות מת ויבמה מחלון ושוב מת גם הוא. וכן כתב בתורת משה (במדבר ביאורים לרות ד"ה לבלתי לכת). ולפי"ז מבואר היטב דרות נחשבת ליבמתה של ערפה דהיינו שמחלון היה בעצם אישה הראשון של ערפה ויבמה של רות.
ויעויין עוד בלשון התוס' בכתובות (ז, ב ד"ה והא בועז), וז"ל, והא בועז אלמון שנשא אלמנה הוה - לאו דוקא אלמנה דכשנשאת למחלון (וכליון) היתה נכרית אלא כיון דבעולה היא כאלמנה חשיב לה. ובהגהות הגריעב"ץ שם מחק את 'וכליון', אבל לפי דברי המדרש הנז' מבואר היטב.
עושה חדשות כתב:פלאי פלאים! העירו בזה?סעדיה כתב:להעיר מדברי המהרש"א (יבמות ע"ז.) שבימי בועז יבום של בן דוד לא היה 'ענין' בעלמא אלא מצות עשה גמורה אשר בכוחה לדחות ל"ת.
אוצר החכמה כתב:עושה חדשות כתב:1.
האם יש כזה ענין של יבום גם בזמנינו, דהיינו אשה שמת בעלה בלי ילדים ובלי אחים, תחזר להינשא לבן דודו או לא' מבני משפחתו כדי להקים לו שם? (לא זו בלבד, שהרי אם לא נתגיירה קודם לכן הרי היתה נשואה לו בגיותה. ולפי חלק מהמדרשים אולי גם רק בקטנותה).
2.
במהלך הפסוקים נראה שהרצון לגירות של רות נבע מכח הקשר והדאגה לנעמי חמותה, ולאו דוקא מתוך הקשר והרצון לחסות בצל כנפי אלוקי ישראל. האם כך הוא הדבר? והאם גירות זו משובחת היא כשנסתבבה דרך רגשות החסד ולא מכח הכרח האמונה?
1. לכאורה לפי רש"י ברות לא היה כאן עניין יבום. אלא העניין היה גאולת הקרקע, ורות ציינה שיותר מעלה יש בגאולת הקרקע אם יפרוש כנפיו עליה. וכן מסביר רש"י בסוף העניין. ולגואל הקרוב ממנו אמר בועז שרות אינה מתרצה למכור אא"כ ישאנה. (צ"ע איך יכולה להתנות אבל זה נושא אחר)
2. אולי תסביר איפה אתה רואה במהלך הפסוקים של הדיון ביניהם את הדאגה לנעמי. את הקשר לנעמי רואים אבל מן הצד הרוחני כי איתך נשוב לעמך, כלומר דבקו בתורה מתוך שראו מעלת נעמי ורצו להתחבר אליה בזה, אבל בזה מה רע.
קושר כתרים כתב:הערה.
בפסוק כי זקנתי מהיות לאיש, הקשה רש"י על כל עצם היבום והנישואין של רות עם בנה אשר יוולד לה, דהלא אסורה לרות משום אשת אחיו שלא הי' בעולמו [שנולד לאחר מיתת מחלון וכליון], ותירץ שבאמת אינה זקוקה ליבם, לפי שלא היו למחלון וכליון קדושין בהן, שנכריות היו, ולא נתגיירו, ועכשיו הן באות להתגייר.
אך זאת צריך עיון.
הלא אפי' נימא שאין כאן בעי' משום אשת אחיו שלא הי' בעולמו, הלא הבן החדש אשר יוולד לנעמי היא אשת אחיו מאמו של מחלון וכליון, ובכל אופן אין כאן שום מצות יבום.
ולמה לא העיר רש"י על כך?
שומע ומשמיע כתב:מה שנכון ,והרב אפרקסתא [שכבר כנראה הבין את טעותו והספיק למחוק].
קושר כתרים שואל מצד האיסור, אלא שבכה"ג אין מצווה. אבל גם אותו אני לא מבין, מי אמר אין עניין באש"א מאמו? אותו עניין שיש בבן דוד.
אוצר החכמה כתב:עושה חדשות כתב:1.
האם יש כזה ענין של יבום גם בזמנינו, דהיינו אשה שמת בעלה בלי ילדים ובלי אחים, תחזר להינשא לבן דודו או לא' מבני משפחתו כדי להקים לו שם? (לא זו בלבד, שהרי אם לא נתגיירה קודם לכן הרי היתה נשואה לו בגיותה. ולפי חלק מהמדרשים אולי גם רק בקטנותה).
2.
במהלך הפסוקים נראה שהרצון לגירות של רות נבע מכח הקשר והדאגה לנעמי חמותה, ולאו דוקא מתוך הקשר והרצון לחסות בצל כנפי אלוקי ישראל. האם כך הוא הדבר? והאם גירות זו משובחת היא כשנסתבבה דרך רגשות החסד ולא מכח הכרח האמונה?
1. לכאורה לפי רש"י ברות לא היה כאן עניין יבום. אלא העניין היה גאולת הקרקע, ורות ציינה שיותר מעלה יש בגאולת הקרקע אם יפרוש כנפיו עליה. וכן מסביר רש"י בסוף העניין. ולגואל הקרוב ממנו אמר בועז שרות אינה מתרצה למכור אא"כ ישאנה. (צ"ע איך יכולה להתנות אבל זה נושא אחר)
2. אולי תסביר איפה אתה רואה במהלך הפסוקים של הדיון ביניהם את הדאגה לנעמי. את הקשר לנעמי רואים אבל מן הצד הרוחני כי איתך נשוב לעמך, כלומר דבקו בתורה מתוך שראו מעלת נעמי ורצו להתחבר אליה בזה, אבל בזה מה רע.
נוטר הכרמים כתב:אנצל את ה'במה' להעלות כמה ידיעות מענינות.
א, טו וַתֹּ֗אמֶר הִנֵּה֙ שָׁ֣בָה יְבִמְתֵּ֔ךְ אֶל־עַמָּ֖הּ וְאֶל־אֱלֹהֶ֑יהָ שׁ֖וּבִי אַחֲרֵ֥י יְבִמְתֵּֽךְ.
הכינוי 'יבמתך' הינו מוסב על רות שהיא אשת אחי בעלה של ערפה, ואף אשת אחי הבעל נקראת 'יבמה', כמו שביאר בספר משך חכמה (כה, ה), וז"ל, ואשת אחי בעלה נקראת 'יבמה', כמו (רות א, טו) שובי אחרי יבמתך. וראה עוד בחידושי רבי נחום יבמות ס"ק דש, ועי' באב"ע כאן.
אולם באמת מצינו בכמה מקורות קדומים שרות היתה גם אשתו של כליון, יעויין בשו"ת חתם סופר (אה"ע סימן קל), וז"ל, דימים רבים ני[ת]קשיתי בקרא משמע מחלון וכליון נשאו ערפה ורות נמצא ערפה אשת מחלון ורות אשת כליון, ולבסוף כתיב אשת מחלון קניתי. ומצאתי בס' שמחת הרגל בשם המדרש בכליון בעל רות מת ויבמה מחלון ושוב מת גם הוא. וכן כתב בתורת משה (במדבר ביאורים לרות ד"ה לבלתי לכת). ולפי"ז מבואר היטב דרות נחשבת ליבמתה של ערפה דהיינו שמחלון היה בעצם אישה הראשון של ערפה ויבמה של רות.
ויעויין עוד בלשון התוס' בכתובות (ז, ב ד"ה והא בועז), וז"ל, והא בועז אלמון שנשא אלמנה הוה - לאו דוקא אלמנה דכשנשאת למחלון (וכליון) היתה נכרית אלא כיון דבעולה היא כאלמנה חשיב לה. ובהגהות הגריעב"ץ שם מחק את 'וכליון', אבל לפי דברי המדרש הנז' מבואר היטב.
ואולם בעיקרא דמילתא צ"ב, היאך אמרה נעמי לרות שתלך אחר ערפה יבמתה לעם מואב ולאלהי נכר, דהנה באבן עזרא כאן כתב 'אל עמה ואל אלהיה - לעד שהתגיירו', והקשו עליו טובא, דלפי דבריו מדוע נסתה נעמי להשפיע על רות שתעזוב מה שכבר קבלה עליה, ואיך השפיעה על ערפה שתחזור מגרותה ועקב כך עשתה כזאת וחזרה אל עמה ואל אלהיה, ונעמי עוד איחלה להן שימצאו מנוחה 'אשה בית אישה', דהיינו שבחזרתן לבית אמן ינשאו למואבים, [ויעוין ברמב"ם בפ"י מה' מלכים ה"ג שפוסק דבן נח שנתגייר ומל וטבל ואח"כ רצה לחזור מאחרי ה' ולהיות גר ותושב בלבד שהיה מקודם אין שומעין לו אלא יהיה כישראל לכל דבר או יהרג ע"ש].
ובאמת בעקידת יצחק על רות לאחר שמביא שגם הרלב"ג נמשך אחרי האבן עזרא, כתב וז"ל: ומאד אתפלא מקבלתם בזה להעניש את נעמי בחטא משפט מסית ומדיח, שאם כדבריהם כן הוא שהיו כבר בדת ישראל איך הסיתה אותן לשוב לגיותן והרי הוא בכלל חלילה לה מרשע ושדי מעול, אלא אמרה הנה שבה אל עמה ואל אלהיה בבחינת מה שידמה בלבה לצאת מזה ומזה והנה זהו עד נאמן שלא נתגיירו עדיין עכ"ל. ויעוי' בשו"ת ציץ אליעזר (חלק יז סימן מב) שהאריך בישוב שיטת האב"ע.
אבל באמת גם אם לא נתגיירו ערפה ורות, היאך מותר לומר לרות שתלך אחר אלהיה – דהיינו אלהי מואב, הרי גם ב"נ מצווה על ע"ז, ויש כאן הסתה לע"ז.
ורבינו הב"ח בספרו משיב נפש לרות כאן מחדש נפלאות בביאור כתוב זה, להוציאו מפשוטו ולמר שנעמי בקשה מרות שתלך אחר ערפה להשיבה ולהצילה מעמה ומאלהיה, יעוי' בכל דבריו.
דרומי כתב:אנצלי בימה זו לתמוה את התמיהה שעולה לי בכל שנה ושנה, ומן הסתם כבר נידונה בספרים אך שידי יד כהה לא הגיעה אליהם.
כל רוח הדברים במגילת רות הוא שאכן יש קשר משפחתי בין רות לבין נעמי. והדברים תמוהים לפי פשוטם, שהרי כל הנישואין שבין מחלון וכליון לא תפסו, שהרי בגויים עסקינן (ורק אח"כ התגיירה רות).
ובמלים פשוטות, לכאורה היו צריכים להשכיח את כל הסיפור העגום המספר על קשר אסור שבין יהודים לגויות, קשר שהוא גם אסור וגם לא תופס מבחינה הלכתית. והנה לא זו בלבד שלא משכיחים אותו אלא שמזכירים אותו שוב ושוב כאילו היה קשר לגיטימי ויש לו משמעות משפחתית עד כדי כך שהבן של רות נחשב לנכד של נעמי "חמותה"?!
הדברים נשגבים מבינתי.
דרומי כתב:אנצלי בימה זו לתמוה את התמיהה שעולה לי בכל שנה ושנה, ומן הסתם כבר נידונה בספרים אך שידי יד כהה לא הגיעה אליהם.
כל רוח הדברים במגילת רות הוא שאכן יש קשר משפחתי בין רות לבין נעמי. והדברים תמוהים לפי פשוטם, שהרי כל הנישואין שבין מחלון וכליון לא תפסו, שהרי בגויים עסקינן (ורק אח"כ התגיירה רות).
ובמלים פשוטות, לכאורה היו צריכים להשכיח את כל הסיפור העגום המספר על קשר אסור שבין יהודים לגויות, קשר שהוא גם אסור וגם לא תופס מבחינה הלכתית. והנה לא זו בלבד שלא משכיחים אותו אלא שמזכירים אותו שוב ושוב כאילו היה קשר לגיטימי ויש לו משמעות משפחתית עד כדי כך שהבן של רות נחשב לנכד של נעמי "חמותה"?!
הדברים נשגבים מבינתי.
איש_ספר כתב:יש בדברי חז"ל משמעות מכ"מ שרות וערפה התגיירו בעת נישואיהם למחלון וכליון, וכך איתא בזוהר.
דעת_האברך כתב:לגבי זה שהבן של רות נחשב כנכד של נעמי, הלוא זה מצד הייבום שנעשה על ידי בועז, וכפי שהוזכר לעיל בשם הרמ"ק, שאצל רות ובועז התקיים יבום של רשות, שבו הנשמה של הנפטר מתעברת בתינוק שנולד.
דרומי כתב:שבעים פנים לתורה, אך ללא ספק הגישה ה'פשוטה' למגילת רות היא שרות לא התגיירה קודם לכן והתגיירה רק כשהלכה עם נעמי לבית לחם.
צופר הנעמתי כתב:דעת_האברך כתב:לגבי זה שהבן של רות נחשב כנכד של נעמי, הלוא זה מצד הייבום שנעשה על ידי בועז, וכפי שהוזכר לעיל בשם הרמ"ק, שאצל רות ובועז התקיים יבום של רשות, שבו הנשמה של הנפטר מתעברת בתינוק שנולד.
זוהי בדיוק השאלה, שנחשב לייבום זה שבועז נשא את אשת מחלון שנשאה בגיותה, ואף נחשב "להקים שם המת על נחלתו" בעוד שאנחנו היינו אומרים שלכבוד המת שימחה זכר הנישואים הללו ולא ייזכר עוד.
חזור אל “בין פסח לעצרת - ספיה"ע, ל"ג בעומר, שבועות”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 5 אורחים