הודעהעל ידי איש_ספר » ד' מאי 31, 2017 10:27 pm
מי שעושה שימוש בכלל זה במקומות הרבה הוא הריטב"א ובמקו"א נראה שקיבלו מרבו
-----------------------------------------
1. חידושי הריטב"א מסכת עירובין דף עא עמוד ב ד"ה כי פליגי
במה שנתברר בסופו אם לאו, והכא עדיין לא נתברר כלום ואין כאן דין ברירה למפרע, אלא הכא ענין אחר הוא דאנן קיימא לן שאין משתתפין במבוי [במעות], ור' אלעזר בן תדאי [סבר] דהכא אין ברירה לומר שנידון כאילו כבר חלקו וחזר ושפך בחבית בלגינו וקיימא לן כרבנן, וזה מן הלשונות שבתלמוד שהלשון אחד וענינם מתחלף, ועוד יש במסכת סנהדרין ובבא קמא (ס"ט א') יש ברירה ואין ברירה שלישי כדפרישנא התם בס"ד, ויפה נשמר רש"י ז"ל שפירש לבן תדאי אין ברירה והוו להו כמי שנשתתפו במבוי במעות שלא הוברר עדיין יין לכל אחד ואחד עכ"ל.
2. חידושי הריטב"א מסכת ראש השנה דף ח עמוד א ד"ה לשנים למאי
מיד, משום דניחא ליה לברורי מילתא למה הוצרכו לקבוע יום ידוע לכך, דכיון דאמר לשטרות ממילא משתמע דבעי למימר לשטרות דאנו מונין למלכים שכבר ידוע היה להם, ומשום דתנינן לעיל דאחד בניסן ראש השנה למלכים הוצרכו לשאול כאן לשנים למאי הלכתא, וזה מן הלשונות שבתלמוד שהלשון אחד וענינם מתחלף, כנ"ל.
3. חידושי הריטב"א מסכת ראש השנה דף לד עמוד ב ד"ה לא אמרו
לא אמרו אלא בחבר עיר. פי' בצבור, ובמסכת מגילה (כ"ז ב') אמרו חבר עיר על חבר הממונה על כל דבר מצוה המוטלין על הציבור, והוא מן הלשונות שבתלמוד שענינם מתחלף.
4. חידושי הריטב"א מסכת תענית דף יב עמוד ב ד"ה הא דאמרינן
(ק"כ ב') אמתניתין דנתנמנמו יאכלו אינו (אלא) כשניעור משנתו, דהא תנן נרדמו [לא] יאכלו, אבל מאי דאמרינן במגילה (י"ז א') קראה מתנמנם יצא ופירשו (י"ט א') נים ולא נים טיר ולא טיר, ודאי אפשר לפרש נים ולא נים בתחילת השינה וטיר לא טיר בסוף השינה כשנעור משנתו, והם מן הלשונות שבתלמוד שעניינם מתחלף, אי נמי נפרשה דוקא כההיא דמגילה, והכי מוכח פשטיה דלישנא וכפלא דידיה, ובאידך דוכתי נקט הכי משום נים ולא נים, ודכוותה טובא בתלמודא דנקיט מאי דלא צריך באשיגרת לישן בעלמא כדכתיבנא בפרק בני העיר (שם כ"ו א').
5. חידושי הריטב"א מסכת מגילה דף ה עמוד א ד"ה עוד אמרו
מט"ו הוא ומולא יעבור נפקא וכן פרש"י ז"ל, וי"מ דכי כתיב בתוספתא סעודת פורים מאחרין לפי גמרא דילן לא שמאחרין אותה [אחר זמנה אלא שמאחרין אותה] עד זמנה, וכענין שאמרו בגמרא (ה' א') שמחה לא נוהגת אלא בזמנה, וכלפי שאמר מקדימין ליום הכניסה אמר בזה מאחרין וזה מן הלשונות שבתלמוד שעניינם מתחלף, ובסעודת ר"ח פירושה שהיא סעודה שהיו עושין אותן כשהיו עולין לקדש את החדש ולעבר השנים כדאיתא בסנהדרין (ע' ב'), דאילו בר"ח לא אשכחן סעודה אחריתי דהא קי"ל (ברכות מ"ט ב') דאי בעי אכיל ואי בעי לא אכיל.
6. חידושי הריטב"א מסכת קידושין דף עג עמוד ב ד"ה והוי יודע
ביניהם מחלוקת אלא ודאי לא נטל אלא מן האחד, ופרקינן דלעולם משניהם נטל אלא שהאחד היה בעל כרחו ולפיכך אין להם עליו תרעומת, מיהו אכתי קשיא לוקמא בדליתיה למוכר קמן, אלא (ב)[ד]מאי דאמרינן התם וניחזי זוזי ממאן נקט קאי אלוקח כדפרישנא התם, וזה מן הלשונות שבתלמוד שהלשון אחד ועניינם מתחלף ואל תטעה בזה, ולענין מנה מיותר אין אחד מהם יכול לתבוע למוכר בבית דין אלא אם כן בא בהרשאת חבירו כדפרישנא התם.
7. חידושי הריטב"א מסכת נדה דף כא עמוד ב ד"ה אמר אביי
דם בחתיכה האמור כאן אינו מתפרש כאותו האמור למעלה, דאילו לעיל מיירי בדם ברור של נדה דאמרינן דדרכה של אשה לראות בתוך חתיכה דשיעה ולומר דלא הוי חציצה, ואילו השתא אמרינן האי לישנא לענין שהדם שבתוך החתיכה היא דם נדה, ורבינו נר"ו תירץ שזו אינה קושיא שהרבה לשונות בתלמוד שעניינם מתחלף.
* * * * * * * * * * * * * *