בק"ס כרך י', עמ' 498, ערך ג"ש "מפתח לפירושים על עשר ספירות"
וכדברי הקדמה כתב:
פירושים על "עשר ספירות"
פירושים על "עשר ספירות"
- קבצים מצורפים
-
- ג''ש.jpg (173.86 KiB) נצפה 4559 פעמים
Re: פירושים על "עשר ספירות"
ומדי עוסקי בקטלוג ה'סודות' וה'טעמים' בשלל קובצי הליקוטים שבכתבי-היד
- ראה אשכול "אסופת סודות בקבלה" https://forum.otzar.org/viewtopic.php?f=7&t=33103#p355733 -
אמרתי אציין כפעם בפעם גם מן הזן המיוחד הזה של "פירושי עשר ספירות"
באשכול נפרד.
וזה החילי בס"ד:
א.
בכ"י ניו-יורק בהמ"ל 1883, כתיבה ביזנטית, מאה י"ד,
בדף 90א-92א (עם תיקוני-נוסח ע"פ כ"י פרמה 3489, כתיבה מזרחית, מאה ט"ו-ט"ז, דפים 94ב-99ב):
"אלו [הן] עשר ספירות [בלימה] (מאת הקבלה) [על דרך קבלה האמתית], (ולא מצאתי כתוב אלא על השנים {*}), שכל הזוכה לידע אמתת אלו הספירות על אמתתן ועל בוריין - אין [מעלה] למעלה ממעלתו, והוא אהוב (ונחמד וחביב) [טוב ויפה] ונעים (ומקויים וטוב) לפני ה'קדוש ב'רוך ה'וא.
וכל אלו הספירות הן על הסודות שבתורה, ודקדוקיה כולן כלולות בהן. ור'בותינו ז'ל' מכח הקבל'ה האמתית שהיו יודעים, [היו] מבינים כל מה שיש למעלה ולמטה, מה שהיה ומה שעתיד להיות, ואותיות חסרות ויתרות וקטנות וגדולות היו יודעים סודם. והכל ניתן לדרש, ויש לכל דבר ודבר טעם [וסוד סתום וחתום, ויש פסוקים שכל הרואם הם דומי'ם בעיניו כי האותיות לא יתחברו זו בזו, ואינו יכול לתת טעם], ללמדך שהם דברי[ם] נפלאים, ו[עליהם] אמ'ר דוד ע'ה' (עליהם): נפלאים מעשיך (יי') ונפשי יודעת מאד, ו[על זה] אמ'ר: גל עיני ואביטה נפלאות מתורתיך. ואמ'ר פליאה דעת ממני (וגו') [נשגבה לא אוכל לה].
כי מה שחושבין ההמון שהיא כפירה היא אמונה, שכן כתו'ב: בצדק כל אמרי פי אין בהם נפתל ועקש, כולם נכוחי'ם למבין וישרים למוצאי דעת, ואומ'ר: כי מוצאי מצא חיים ויפק רצון מיי'.ואלו הדברים (כולם) [דברי'ם] אמתיים, כמו שקבלו(ם) חכמי הקבלה [בכל דור ודור, ונקראי'ם ראשי פרקי'ם. ואני מעיד עדות ברורה שאלו הדברי'ם דברי קבלה] שהיו מקבלים חכמי הדורות מיום שניתנה תורה בסיני עד עתה. ואין בהם אלא יח[ו]ד הש'ם ית'ברך (ו)אמת ואמונה. (ואני מעיד על עצמי עדות גמורה שאלו הדברים כולם דברי אלהים חיים הם), וכל אלו העניינים שאני כותב הם [ייחוד השם] כח[ו]תיו של ה'קדוש ב'רוך ה'וא, (וכולם דבוקים) [והם נקשרי'ם] בו כשלהבת (קשורה) בגחלת.
וכל אלו הרמזים אינם נודעים ונגלים אלא למשכילים רודפי צדק מבקשי יי', והם נסתרים ונעלמים מעיני ההמון אשר (נסך) [מסך] הש'ם בקרבם רוח עועים, (ויש מרבו'תינו אומרי'ם הרבה) [שר'בותינו ז"ל אמרו] דברים [הרבה] בתלמוד [ש]אין הדעת סובלתן. ולכן כתבתי זה לסכור פי הדוברים על הצדיקים עתק, שכל דברי ר'בותינו ז'ל' הם דברי אלהים חיים, והם אמתיים על דרך קבלה. כמו שאמ'רו: ה'קדוש ב'רוך ה'וא מניח תפלין, ומתפלל, ושואג כארי, ובוכה, ועניינים הרבה דומים לאלו. וחלילה וחס מהאמין משום צד ופנה שמי שאמ'ר והיה העולם ב'ה' יוכלו לבא בו דברים כאלו, אלא שיש בהם סודות גדולים ונוראים, והיודע אותם אסור לגלותם אלא למי שיש לו דעת (לקבלם) [לסובלן]. שע[י]קר הע[י]קרים וסודי הסודות ויסוד היסודות - באלו הספירות הם תלויים. ויי' אלהים (ינצרנו ויעזרינו ויסעדינו) [ירצנו] ויורנו [מ]דרכיו הישרי'ם למען נהיה מכוונים לעבודתו ולא נחטא, וכן יהי רצון. א'מן נ'צח ס'לה.
{*} השנים - ספירת כתר וחכמה, וראה להלן בהערה.
הספירה הראשונה - כתר עליון, מחשבה, עתיק יומין, אין, אויר קדמון, אהיה ראשון ואחרון, [י'ה'ו'ה'], והוא מוכתר מכל צדדיו, מחשוף הלבן, הטוב מפאת כל הטוב, וממנו נמשך נחל קדומים הידוע הנקרא מי קדם - ומוצאותיו מקדם. הוא סוד אין - מאין יבא עזרי.
וכתר עליון הוא ברוך ומבורך ומתברך, והוא אור החיים וצרור החיים ב'ה' ומבורך שמו, וחייבין (*) אנו להכירו ולידע מי הוא האחד היחיד האמתי, המיוחד בכל שמותיו, והוא לבדו העלוי [והאחדות] השוה שאין בו (שום) [צד שיתוף וריבוי, לא ימין ולא שמאל, לא עצב ולא רוגז, ולא דבר מכל הדברי'ם שאי אפשר (**) להיות בם צד] רבוי ושנוי (ותמורה). וזהו היחיד האמתי, ראש כל ראש, כולל את הכל, ומקיף את הכל סביב סביב, ומתעלה ומתפלא באחדות השוה מכל צדדיה, לפניו הוד והדר עוז וחדוה, והוא לבדו היחיד האמתי שאין לו לא דמיון ולא ערך - לא בתחתוני'ם ולא בעליונים.
ומן הכתר הזה העליון הנכבד והנורא מתאצלי'ם הרחמים האמתיים והחסד והפחד ושאר המדות המשתנות. ואין לפני כתר זה לא עולה ולא שכחה ולא שינוי ולא רבוי, שהוא ית' לבדו סבת כל הסבות ועלת כל העלות ומדות - שהן הספירות הנאצלות מכתר עליון, מהם (יוצאים) [ימצאו בכל העולמות] כל השנויין וכל ההפכין, מה שאין כן בכתר עליון. וכל רמזי ר'ז'ל' כמו בכיה ותפלה ושמניח תפלין וכל הדברים שדומים לאלו הן מן הכתר עליון ולמטה.
וסוד הכתר ממנו הרחמים האמתיים. ובתוך הכתר (כלולים) [כלולה] החכמה הנעלמה מעיני כל חי, שאין תנומותיה {בגליון: נ'ראה ל'י: טמונותיה; בכ"י פרמה: תהומותיה} מתבקעין ולא נראי'ם ולא נודעים. והכתר הוא סובב החכמה (המתאחד בתוכה) [המתאחדת בתוכו] עד אין סוף ותכלית, וזהו ראש לכל ראש, וראש האמונה והבטחון אשר (עליו) [אליו] ישתוקקו כל הספירות וממנו יקבלו כח וברכה ושפע, אבל בכתר הנורא הזה אין בו [מקום] אחיזת יד לומ'ר עליו דבר מכל הדברים האפשרי[י]ם, לפי שהוא דבר נסתר ונעלם מעיני כל חי. ומהכתר הזה יורד השמן הטוב (אל) [על] הזקן זקן אהרן ומשפיע לכל העולם כולו כל שפע וכל טוב ופרנסה (לחיים) [וחיים] והצלחה, והכל מתברך ממנו והכל צריכין לו, ואין לנו רשות להאריך יותר בכאן.
(*) בכ"י פרמה: ואנו חייבין לחקור ולדרוש אחד האחדים המיוחד בכל שמותיו.
(**) צ"ל: שאפשר.
הספירה הב' - חכמה, ראשית, רחמים גדולים, ים עילאה, סוד פרשה ראשונה של תפלין, ונקרא[ת] בכור - שנ'אמר קדש לי כל בכור, וכתי'ב ראשית חכמה. יובל, אספק'לריא המאיר'ה, קדש, (בהר) [נהר], עדן, תורה שבכתב, מקור חיים, עץ חיים, ארץ החיים, אור הגדול, יש, שלה (?). והיא [ה]חכמה הקדומה נובלת (עליה) [שלה] תורה חתומה בסוד ל"ב, וממנה נמשכו ל'ב' נתיבות פל[י]אות החכמ'ה לכל הספירות. והוא אות ראשונה מאותיות השם המיוחד, [יו"ד] ראשית חכמ'ה ירא'ת יי'. מכאן המשכת בראשית ברא אלהים, הוא סוד יש - אכן יש יי'
{בכ"י פרמה [עם תיקונים מכ"י ניו-יורק דנן, ראה להלן בקטע האחרון]: במקום הזה. ובזאת ובראשונה סוד היש יי' בקרבנו אם אין.
מכאן סוד הנדר. וזאת החכמה התורה הנתונה בסיני. ומה שא'מרו ר'בותינו ז'ל': אין מניחין שום דבר על גבי ס'פר ת'ורה, רמזו לנו החכמה שהיא עליונה על הכל, והיא נסתרת ונעלמת מהכל. ונקראת ראשית, ומשה ר'בינו ע'ליו ה'שלום זכה לזאת המדה, ועל זה כתי'ב במשה: וירא ראשית לו, שהראהו ה'קדוש ב'רוך ה'וא החכמה שהיא ראשית לו. ועל זה רמזו ז'ל' מה שאמרו: מה הפרש היה בין משה (ר'ז'ל') לשאר הנביאים, מפני שמשה ע'ה' היה מסתכל באספקלריא המאירה, שנ'אמר כי קרן אור פניו. ושאר הנביאים באספקלריא שאינה מאירה, ובהגיע לשם אפרש בע"ה מהו אספקלריא שאינה מאירה.
וזו הספירה [היא מוכתרת סביב סביב] מן הכתר הנכבד והנורא, שעין לא ראתה. וזו החכמה הוא המקור המתברך, ונחליה מתבקעות ונשפעות לכל צד, מה שאין כן בספירה המסותרת מעיני כל חי שכל השפע בא אליה ונקראת ים החכמה, וממנו נמשכה כל הנחלים בל"ב נתיבות פלאות חכמה, והיא ל"ב כל ל"ב, וממנה תוצאות [חיים], דכתי'ב [ויתרון] דעת החכמה תחיה בעליה. ומעינותיה מתבקעות לכל צד, ולפי'כך כתי'ב כי היא חייך ואורך ימיך. ועתיד ה'קדוש ב'רוך ה'וא ללמדה לכל ישראל, דכתי'ב ונתתי תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה. בין בדבר והבין מה שאמ'רו: ה'קדוש ב'רוך ה'וא מניח תפלין, זו היא הבית האחד מד' בתים של ראש, דכתי'ב קדש לי כל בכור, מפני שהחכמה היא ראשית הכל, והיא בכור הכל}.
- הקטע האחרון, ד"ה: "היש יי' בקרבנו אם אין", מקומו כאן (וכמופיע בכ"י פרמה)
ואילו ההמשך שייך לספירת המלכות -
ובזאת ובראשונה סוד ארץ ישראל, הנקוד'ה האמצעית, ירושלם הבנויה, ומפני זה נקראת זאת המדת צדק, שנ' [צדק] ילין בה, ומלכי צדק מלך שלם, פתחו לי שערי צדק. והמדה הזאת הוריש ה'קדוש ב'רוך ה'וא לעבדיו, שנ'אמר זאת נחלת עבדי יי' וצדקתם מאתי נאם יי'. ובזמן שישראל עושין רצונו של מקום מוסיפין כח בכח של מעלה, שנ'אמר ועתה יגדל נא כח יי'. ובזמן שאין עושין רצונו של ה'קדוש ב'רוך ה'וא מתישין כח של מעלה, שנ'אמר צור ילדך תשי. ומיום שחרב ב'ית ה'מקדש ועד עתה אין זאת המדה מקבלת שפע, וכשרואה ישראל בגלות שואגת כארי ומתפללת לפני ה'קדוש ב'רוך ה'וא שיחזיר לה שפע ושירחם על ישראל. ועל זאת הספיר'ה א'מרו ר'בותינו ז'ל' שה'קדוש ב'רוך ה'וא שואג כארי. וזהו: יהי רצון מלפני, ולא אמ'ר לפני. ובהיות ישראל בגלות כב יכול אין הש'ם שלם והכסא שלם, שהיא אות רביעית מאותיות השם ה' ויאמר יהושע והכריתו את שמינו מן הארץ ומה תעשה לשמך הגדול, ואומ'ר אל תנאץ למען שמך ואל תנבל כסא כבודך זכור אל תפר בריתך אתנו. וזהו שאמ'ר השליך משמים ארץ תפאר'ת ישראל. ובהיות ישראל בירושלם ותכונת המקדש וכל הדברים יהיו מתאחדים למטה - אז יתאחדו כל הספירות למעלה, והברכה תהיה נמשכת ונשפעת לעולם, ואז יהיה ה'קדוש ב'רוך ה'וא אחד ושמו אחד. ומפני שאין השפע עתה בא אליה, א'מרו ר'בותינו ז"ל: מיום שחרב ב'ית ה'מקדש אין לך יום שאין בו קללה. ונקראת אם, שנ'אמר ובפשעכם שלחה אמכם, אם הבנים שמחה. ועתיד ה'קדוש ב'רוך ה'וא להחזיר לה בניה, שנ'אמר ועיש על בניה תנחם.
וכל המיחד לה'קדוש ב'רוך ה'וא באלו עשר ספירות שהם נענבים (= צ"ל: כענפים) בשורש ויעלה הכל לאגודה אחת תמידית קיימת, אז יהיה דבק בו הש'ם הגדול ית', ויהיה נקדש בקדושתו, ויהיה לו חלק טוב לעולם הב'א. וכל המפריד אחד מהם לבד, עליו נאמ'ר ונרגן מפריד אלוף, ונקרא מקצץ בנטיעות. ויי' אלהינו יורנו ויפתח לבנו בתורתו / ויטע בנו אהבתו ויראתו / ויאיר עינינו במאור השגחתו.
היש יי' בקרבנו אם אין - מכאן סוד הכתר. וזו החכמה היא הנתונה בסיני. ומה שא'מרו ר'בותינו ז'ל': אין מניחין שום דבר על גבי ס'פר ת'ורה, רמזו לנו שהחכמה שהיא עליונה על הכל והיא נסתרת ונעלמת מהכל, ונקראת ראשית, ומ'שה ר'בינו ע'ליו ה'שלום זכה לזאת החכמה שהיא ראשית לו. ועל זה רמזו ר'בותינו ז'ל' מה שאמרו: ומה הפרש בין משה ושאר הנביאים, משה היה מסתכל באספק'לריא המאיר'ה, ושאר הנביאים באספקלריאה שאינה מאירה. וזו הספירה היא מוכתרת סביב סביב מהכתר הנכבד והנורא, שעין לא ראתה. וזו החכמה היא מקור המתברך, ונחליה מתקבצין ונשפעין לכל צד, מה שאין כן בספיר'ה הראשונה הנסתרת ונעלמ'ת מעיני כל חי שכל השפע בא ממנה. ונקראת ים החכמה, וממנו נמשכו כל הנחלים בל"ב נתיבות פליאות החכמה, והוא ל'ב' כל ל"ב, וממנה תוצאות חיים, שנ'אמר ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה. ומעייניה מתברך לכל צד, ולפי'כך כתו'ב כי היא חייך ואורך ימיך. ועתיד ה'קדוש ב'רוך ה'וא ללמדה לכל ישראל, שנ'אמר נתתי את תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה. בין בדבר והבן מה שא'מרו ז'ל' שה'קדוש ב'רוך ה'וא מניח תפלין, זו הבית האחד מארבע בתים של ראש, קדש לי כל בכור, מפני שהחכמה היא ראשית הכל".
- עד כאן בכ"י ניו-יורק -
השלמת שאר הספירות ע"פ כ"י פרמה,
אולם דא עקא שחלק מכתב-היד פגום לחלוטין, ונדרשת כאן עבודה מייגעת לשחזר את התוכן (ע"פ מקבילות ומקורות שונים),
וזה החילי בס"ד:
"הספי'רה הג' - בינה. עץ הדעת. עדן. מעין. ראש [השנה]. יום הכיפורים. דבור. נחל. שופר. תקיעה. [נשמה]. השמים. על אלו השמים א'מרו ר'בותינו ז"ל שיש שמים לש[מים, די תנדע] די שליטין שמיא. וכתי'ב ואתה תשמע השמים [הנזכרים] בפסוק ראשון בבראשית. והוא סוד היובל הגדול [נ' שנה]. והיא הנקראת רחובות הנהר, ונהר יוצא מעדן, [ועל יובל] ישלח שרשיו. היא אות שניה מאותיות השם [ב'רוך ה'וא. מים] עמוקים עצה בלב איש ואיש תבונה ידלנה. סוד פרשה שניה של תפלין, בינה, ונקראת מחצב התורה. [וממנה] רוח אלהים ימשכו לכל השבעיות כלן, ועליה נבראו ז' ימים, וז' (חדשים) [שבועות], וז' שנים, וז' שמט[ות ...] שכלל חמשים עד יום היובל הגדול [שממנו הכל] מקבל שפע אצילות מן החכמה העליונה עד [אין סוף. ו]זה שרמזו ז"ל: חמשים שערי בינה שנבראו [בעולם, ועל] כלם עמד משה רבי'נו חוץ מאחת, חוץ [מכתר עליון שלא] ראה, ועל זה אמ'ר לו: לא תוכל לראות פני. [ולפיכך נתנה] התורה ליום חמשים, להיות הבינה סמוכה לחכמה, [ו]לסוף יום החמשים קנו כל ישראל לב, כי עד הנה [אין לב. ולפי דרך] זו נתאצלה ממנה ספירות היובל [להיות בסוף גלגול השביעיות]. ומה שא'מרו ר'בותינו ז"ל: שתא אלפי הוי עלמא וחד חרוב, שנ'אמר [ונשגב] יי' לבדו ביום, ר"ל שכל הספירות יחזרו לבינה [ואז היא] מקבלת שפע מאת הכתר סבת כל הסבות, ויתחדש עולם ומלואו, ואז יתברכו הכל כולם אגד אחד, והכל נ[קשר בקשר] אמת, ויחזרו הספירות לקבל פרס, במאמר [... ...] בשנת היובל הזאת תשובו איש אל אחוזתו, [אחוזתו ממש]. וזהו ונשגב יי' לבדו ביום ההוא, מקום ש[משם יונק] ושואב ספירה אחר ספירה, עד (שמהאחד) [שיתאחד] ה[כל בסבת] הסבות. ועל אלו שלש ספירות הראשונות [רמזו ...] וברא העולם, העולם הידוע, שכל הספירות חוץ [מכתר עליון] נקראו עולם, (וכלי) [וכלן] סוד גדול ועלי[הם נאמר: גם את העולם נתן בלבם], העלם כתי'ב. בפיהם לא נאמ'ר אלא בלבם, שצריך להעלימו. זה שמי לעולם, לעלם כתי'ב.
הספי'רה הרביעית - חסד. אברהם. ימין. שלום. אהיה שני. קדוש [ראשון. הוא הנ]קרא חסד עולם, אבל בספירה ראשונה [נא'מר: וחסדי] מאתך לא ימוש. חסדים טובים. חסד עולם. מכאן [המשכת מי הנ]חל, והכהו לשבעה נחלים נחלים. ואברהם הזקן [הוליד את א]ברהם התחתון הנקרא איש חסד. ובזו המדה [... ... ומן] זו הספירה סוד מצות עשה. וזו הספירה [... ...]יונים המתבודדים באמצעה, הכוונה [... ... א]ברהם. ובזו המדה סוד מצות עשה. ועם זו המדה עושה ה'קדוש ב'רוך ה'וא חסדים וצדקות עם כל העולם. סוד פרשת [ג'] שהיא אהבת חסד. הנה מן המדה הזאת ימשך לכל הספירות כל טוב [וכ]ל שפע וכל הצלחה וכל הרוחה וברכה וחיים. וזו המדה נקראת מים העליונים שרמזו ז"ל בתלמוד.
הספירה החמישית - גבורה, חסד וגבורה נקראי'ם זרועותיו של הק'ב'ה', ועל זה אמר הכתו'ב: נשבע יי' בימינו ובזרוע עוזו - אלו תפלין. גבורה (?). יצחק. שדי. אלהים. אל. צור ופחד. ענן. ערפל. שמאל. מלח. יין המשומר בענביו. אש הגדולה. ומדת הדין הקשה של מעלה. אשה. סיני. משפט. דין. שמן ומזבח הנחושת. זהו: אש ממים, כי חסד הוא מים. וזו הספירה אש. והתורה כלולה משני קצוות הללו, עשה ולא תעשה, וסימנו: מימינו אש דת למו. והסוד גלוי בספר יצירה שהאש יצאה מן המים (?). ומדת החסד נקראת כסף, ומדת הגבורה זהב, ועליהן כתי'ב: לי הכסף ולי הזהב, מימינו חסד - ותורת חסד על לשונה, ומשמאלו אש, [והתפארת (?)] בין שניהם. וזהו סוד יצחק העליון, המשל ופחד עמו. ובזו הספירה סוד מצות לא תעשה. ולפי דרך זה תצטרך לדעת כי יצחק לא לחינם הגיע נפשו עד [שראה שהיה] ה'קדוש ב'רוך ה'וא יושב ככהן גדול, והיה לאברהם שעוקד ליצחק [פחד] שיהיה נעקד בלבב שלם, ונשא עיניו למרום וראה [ל]ה'קדוש ב'רוך ה'וא רמזו שזו [הספי]רה היא, וכי פחד יצחק היה לו. והנה מן המדה הזאת נראית גבורתו של ה'קדוש ב'רוך ה'וא בעשותו נקמה, ועל זה נאמ'ר: עורי עורי לבשי עוז זרוע יי' וגו', וכתי'ב ועז מלך משפט אהב. זהו פרשה רביעית, והיא היא מדת הדין הקשה. ואלו התפלין שית'ברך שמו מניח. ומן המדה הזאת באות כל המדות הגבורה והפחד והמורא, ומהמקור יניקתם. ועל המדה הזאת כתי'ב וישבע יעקב בפחד אביו יצחק, וכתי'ב ופחד יצחק היה לי, וכתי'ב ופחדו אל יי' ואל טובו.
הספירה הששית - תפארת. יעקב. ישראל. מדת יום. {בגליון: והיא משותפת, שנ'אמר י~ו~ נתן י~ו~ לקח}. הבריח התיכון. אבן ישראל. אמת. אנכי. (עטה) [ענוה]. אהיה שלישי. שלמה. שמים. יום שבת. מדת יום. תרועה. העולם הבא. והוא היכל הקדש. והוא יעקב איש תם וחותמו אמת. קו האמצעי, הוא המכריע בין אברהם ויצחק. וסימן כחתן יכהן פאר. הוא סוד אבי'נו יעקב שבשמים, וצורתו חקוקה בלבנה וחותמו. ויעקב זכה לו המדה, שנ'אמר תתן אמת ליעקב חסד לאברהם. והוא הנקרא שלום. נק'רא [חסד] לאברהם וגבורה ליצחק ותפארת ליעקב, והם הנקראי'ם אבות העולם. ועל זה רמזו על האבות הם הם המרכבה. וזו הספירה נושאת את כולם, וכמו שהמחשבה אין לה סוף ותכלית, כך המקום הזה אין לו סוף ותכלית. והוא מזרחו של עולם, ומשם בא זרען של ישראל בזמן שעושי'ם רצונו של מקום, שנ'אמר ממזרח אביא זרעך, מאות'ו המקום אביא זרעך, ויתחדש לך זרע חדש. וכשאינן עושין רצונו של המקום יתחדש להם מן הזרע שכבר בא. וזו הספירה שואבת מבין שני הזרועות, והוא סוד כל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה. וממנה יתאצלו הדרכים, ויתבקעו מעינות תהום להמשך לכל העולמים ברכה עד בלי די, ובהמשכת הספירה נקראת תפארת יכון הוד המלכות. וזו המעיין אינו פוסק עד כנסת ישראל. ובספירה הזאת התאחדו העליונים ויונקת מלמעלה ומושכת מלמטה, מראש ועד סוף. ועל אלו האבות אמרו: האבות הם הם המרכבה מכתר עליון. עד כאן נקראין בתי גואי, ושם השמחה כלל. ועל הספירה רמזו ז"ל יעקב אבינו לא מת. וכתי'ב עליו מבקשי פניך יעקב סלה. ובמדה הזאת נתאימו י"ג מדות וי"ג גבולות למספר וגו'. והיא אות שלישית.
הספירה השביעית - נצח. אמונה. (בועז) [יכין]. רגל ימין. סוד הכרוב. ומכאן בתי בראי. האחד ממנו המשכת נביאים, וסימן יכין. והוא אחד מהדברי'ם הנקראים לימודי יי'. ומהמקום הזה לקחו הנביאים משאב לנבואתם.
הספירה השמינית - הוד. אלהי הצבאות. יכין בועז. רגל שמאל. וסוד הכרוב השני, דכתי'ב ויקם את העמוד השני ויקרא שמו בועז. הוא סוד רגל שמאל (ומכין) [ומבין] שתי הרגלים הוא מקום יניקת הנביאים, ושניהם נקראים למודי יי', והם הם הנביאי'ם, ושני עמודים הללו נושאי המרכבה העליונה, והם המלמדים לנביאים כל מה שמודיעים מלמעלה, דכתי'ב וישמע את הקול מדבר אליו מבין שני הכרובים. ומן כתר עליון עד תפארת בתי גואי, ויש שם שמחה כללית. ונצח והוד נקראים בתי בראי, ושם הבכיה, ש'אמרו ר'בותינו ז"ל: מאי במסתרי'ם תבכה נפשי, וא'מרו ר'בותינו ז"ל: מקום יש לו לה'קדוש ב'רוך ה'וא בעולמו שבוכה בו ומסתרים שמו. א'מר ר' פלוני והאמ'ר ר' פלוני אין עצבות לפני המקום שנ'אמר הוד והדר לפניו עוז וחדוה וכו' במקומו, לא קשיא, הא בבתי גואי, הא בבתי בראי. בבתי (בראי) [גואי] ליכא בכיה. ובנצח והוד סוד הנביאי'ם, ועל זה מובדל משה רבי'נו ע"ה משאר נביאים בחכמה.
הספירה התשיעית - יסוד. צדיק. טוב. שבת. חי העולמים. לויתן זה הגואל. ירושלם. צדקה. ברית. והוא ברית יי' בכל מקום. הוא המשלים בין תפארת ובין כנסת ישראל. והקשת עדות עליו, והסוד: את קשתי נתתי בענן [והיתה לאות ברית], אות הידוע הנקרא ברית, והשבת עדות על זה. וסוד [זה] הוא הנקרא וצדיק יסוד עולם, ועל (שמי) [שמו] נקראו כל הצדיקים, ועל אות ברית מילה כתי'ב ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ, כולם דבוקים בספירה הנקר'את צדיק. והספי'רה הזאת שביעית לבינה, ועליה נמנו ששת {בגליון: ו'} ימי השבוע(ה). ונקראת כל, בכאן סוד השבועה. וזאת הספירה יושבת במכלול תפארת, והיא המריקה [בספירה] העשירית כל השפע, והוא הכלול על כל סדרי המרכבה. והמדה הזאת נקראת יסוד, יונקת מכל הספירות, והוא סוד כל בניין, ומה שהיא יונקת היא משפעת לספירה העשירית. וכל תשע ספירות מלבד הכתר כלם נקראות עולם סתם, וזהו צדיק יסוד עולם, ובמסכת חגיגה א'מרו ר'בותינו ז"ל: על עמוד אחד העולם עומד וצדיק שמו, שנ'אמר וצדיק יסוד עולם. ונקראת כל מפני שהיא שואבת כל הצדדים ומניקת ומשפעת על הספירה העשירית. והכל תלוי באילן, וא'מרו ר'בותינו ז"ל בספר הבהיר, בפסוק אני יי' עושה כל: אני כשנטעתי אילן זה - נטעתיו להשתעשע בו כל העולם, ורקעתי בו הכל, וקריתי שמו כל מפני שהכל תלוי בו, לו צופין ולו מחכין, וממנו פורחות נשמות. לבדי הייתי כשעשיתי אותו, ולא יגדל עלי מלאך לאמ'ר אני קדמתי לך. גם בעת שהרקעתי ארצי, בה נטעתי ושרשתי אילן זה. מי אתי שגליתי לו סוד זה, עד כאן בדרש. וכתי'ב: על כן כל פקודי כל (יסרתי) [ישרתי] וגו'. והסוד הגדול הזה כתי'ב בתורה בפסוק: אשר לא במסכנות תאכל בה לחם לא תחסר כל בה. לפי שכל כחות הספירות יריקו על מדת כל, וזה הכל הוא משפיע על ארץ ישראל, הספירה העשירית, הנקראת מלכות, בזמן שישראל עושין רצונו של מקום ית'ברך וית'עלה לעד ולנצח. ואמרו עוד בספר הבהיר: צדיק אחד יש לו לה'קדוש ב'רוך ה'וא בעולמו והוא חביב לו מפני שמקיים את כל העולם כולו, והוא יסודו, והוא מכלכלו ומצמחו ומגדלו ומשמחו, אהוב וחביב למטה, נורא ואדיר למעלה. טוב ויפה למעלה, טוב ויפה למטה. והוא יסוד הנפשות כולן, וה'קדוש ב'רוך ה'וא שבת בו באות'ה מדה, והיא שביעית לבינה, וזה שביעית גדלה נשמתן של צדיקים, דכתי'ב וביום השביעי שבת וינפש. והוא מעיין נאה נובע {בגליון: טבע} ממקור מים חיים, משקה שלשה לימינו ושלשה לשמאלו, ומיד שפועל פעולה או מתמלא שמחים כולם, והוא משקה אותם ומגדלם והם שובתים וממתינים, והוא משקה השבעה. ועל האי קרינ'ן בשבת שבעה גברי, ואנו מברכין לה'קדוש ב'רוך ה'וא המשפיע חכמתו בו לחיי העולם הזה ואמרינן וקדשנו במצותיו וצונו, ולא אמרי'נן וקדש[ת]נו במצותיך וצויתנו, מלמד שחיי העולם הזה כלולי'ם בו כל המצוות כולן, וברחמיו עלינו נתנם לנו כדי לקדשנו בהם, ואולי נזכה, ואם נזכה בעולם הזה - לעולם הבא הוא יגדיל נפשותינו. ובידו אוצר הנשמות, ובשעה שישראל טובים - הנפשות זכות לבוא לעולם הבא ממנו. ואם (אתם) [אינם] טובים לא יצאו ממנו. והיינו דאמרי'נן: אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנפשות שבגוף, ויזכו החדשות לצאת, ואז בן דוד זוכה להוליד היאך כי נשמתו תצא ממנו, ע'ד כ'אן בספר הבהיר. ועל זה רמזו ז"ל נשמה יתירה באדם בע'רב ש'בת וגו'.
הספירה העשירית - מלכות. אם. מטרוניתא. כנסת ישראל. שכינה. זאת. מזבח. ירח. זאת. מלך. קדש. ים תתאה. מטה. כסא הכבוד. מקדש. עקרה. (בה) [פה]. בתולת ישראל. (כולה) [כלה] כלולה מהכל. שבת. צדק. ירח. מלכות בית דוד. דוד מלך ישראל חי וקיים לעולם, בריך שמיה לעלם. דוד עלאה. מדת לילה. אספקלריא שאינה מאירה. גן. בית התפלה. ירושלם. יזל מים. מורא. עיר יי'. כל הארץ. קריה עליזה. הדרך. מדת לילה. מדת הדין. מדת רחמים. עמוקה. מתוקה. רחבה. עטרה. [תורה] שבעל פה. שמחת עולם. ובזאת הספירה סוד כרובים. ונקראת נשר. ונקראת ארון הברית. ונקראת (כולה) [כלה] הרב הנחמני בפי'רוש התורה שלו אמ'ר כמו שא'מרו ר'בותינו ז"ל בת הייתה לו לאברהם אבי'נו ובכל שמה, והזכיר שם הבית, ואומ'ר מדה אחת יש לו לה'קדוש ב'רוך ה'וא שנקראת כל, והיה רומז לסוד העולם. ואמ'ר עוד מדה אחרת נאצלת ממנה ונקראת כלה מפני שהיא כניסת הכל. והמדה הזאת {בגליון: הזו} הייתה לו לאברהם כבת, כי היא {שם: הוא} איש החסד, ומתנהג במדה זו. ובכל מקום שתמצא (ויש) [ויי'] שאומ'ר: הוא ובית דינו, לזו המדה רומזין. ועל זה היה משה רבי'נו מובדל משאר הנביאים, שמשה היה מסתכל באספקלריא המאירה, [ושאר נביאים באספקלריא שאינה מאירה] שהיא מלכות. ועל זה המדה רמזו ז"ל: עתיד ה'ק'ב'ה' להיות [עטרה] בראש כל צדיק וצדיק, שנ'אמר ביום ההוא יהיה יי' צבאות לעטרת צבי ולצפירת תפארה לשאר עמו. ועוד א'מרו ר'בותינו ז"ל: הצדיקי'ם עומדין ועטרותיהם בראשיהם ונהנין מזיו השכינה, כל אלו הדברי'ם הם רומזין לזו הספירה שממנה [מקב]לים פרנסה כל צבא המרום, וכל צבא, ועל שנקראה מדת לילה פירשו ר'בותינו ז"ל חכמי המשנה (*): ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וחק לנערותיה, מהכא אוליפנא דכל בר [ד]לעי באורייתא בליליא בשעת דכנסת ישראל קמת לאתקנא ביתא (למכלא) [למלכא] - האי אישתתף בהדה ויהבין ממזנין דביתא, מאי היא מזוני ממש דאיהי נטלה מאתר רחיקא עלאה, דכתי'ב (ממרחוק) [ממרחק] תביא לחמה, וכתי'ב טרף נתן ליריאיו וגו'. ולא עוד אלא דצדיק חד עלאה אית ליה לק[ודשא] בריך הוא ותרויהון יחסנון לארעא דחיי, דכתי'ב [צדיקים לעולם יירשו] ארץ, עד כאן. ומה שאמ'רו: עתיד ה'ק'ב'ה' [להיות עטרה, ר"ל שהנשמה ש]להם נכנסת ומדובקת ומ[עוטרת בשכינה. וזהו שכת'וב להשיב] נפשו מני שחת לאור באור ה[חיים, וד]רש[ו ר'בותינו ז"ל תוכו רצוף] אהבה - אלו נפשות הצדיק[ים שהם צ]רורות [תחת כסא הכבוד] בשכינה שנקראת אהבה, ש[נ'אמר ואהבת עולם] אהבתיך, וכתי'ב והייתה נפש אדוני [צרורה בצרור] החיים את יי' אלהיך".
- עד כאן מכ"י פרמה, וההמשך חסר -
(*) לפנינו ציטוט קדום [!] של קטע זוהר (מפרשת אמור, דף צ, א),
ושם: דכל בר נש... בליליא, וקם בפלגות ליליא, בשעתא דכנסת ישראל אתערת לאתקנא... בהדה, והאי אקרי מבי מלכא, ויהבין ליה כל יומא מאינון תיקוני ביתא, הה"ד ותתן טרף לביתה וחק לנערותיה, מאן ביתה, כל אינון דמשתתפי בהדה בליליא אקרון ביתה, בני ביתה. ובגין כך טרף נתן ליראיו, מהו טרף, טרף ממש, דאיהי נטלא... אית ליה לקב"ה, והוא אשתתף בהדיה, וירתין תרווייהו לכנישתא דישראל (- נוסח אור יקר להרמ"ק: לכנסת ישראל), דכתיב: צדיקים לעולם יירשו ארץ.
והנה כתבתי לעיל על קטע דלהלן, המופיע בכ"י ניו-יורק דנן, כי הוא שייך לספירת המלכות, ולכן ראיתי להעתיקו שוב כאן (בהקטנה), כי נראים הדברים שמקומו הנה בסוף פירוש הספירה העשירית (ובתקוה כי יימצא כתב-יד שיכיל את הפירוש כולו, בבחינת: 'לא תחסר כל בה'!):
"ובזאת ובראשונה סוד ארץ ישראל, הנקוד'ה האמצעית, ירושלם הבנויה, ומפני זה נקראת זאת המדת צדק, שנ' [צדק] ילין בה, ומלכי צדק מלך שלם, פתחו לי שערי צדק. והמדה הזאת הוריש ה'קדוש ב'רוך ה'וא לעבדיו, שנ'אמר זאת נחלת עבדי יי' וצדקתם מאתי נאם יי'. ובזמן שישראל עושין רצונו של מקום מוסיפין כח בכח של מעלה, שנ'אמר ועתה יגדל נא כח יי'. ובזמן שאין עושין רצונו של ה'קדוש ב'רוך ה'וא מתישין כח של מעלה, שנ'אמר צור ילדך תשי. ומיום שחרב ב'ית ה'מקדש ועד עתה אין זאת המדה מקבלת שפע, וכשרואה ישראל בגלות שואגת כארי ומתפללת לפני ה'קדוש ב'רוך ה'וא שיחזיר לה שפע ושירחם על ישראל. ועל זאת הספיר'ה א'מרו ר'בותינו ז'ל' שה'קדוש ב'רוך ה'וא שואג כארי. וזהו: יהי רצון מלפני, ולא אמ'ר לפני. ובהיות ישראל בגלות כב יכול אין הש'ם שלם והכסא שלם, שהיא אות רביעית מאותיות השם ה' ויאמר יהושע והכריתו את שמינו מן הארץ ומה תעשה לשמך הגדול, ואומ'ר אל תנאץ למען שמך ואל תנבל כסא כבודך זכור אל תפר בריתך אתנו. וזהו שאמ'ר השליך משמים ארץ תפאר'ת ישראל. ובהיות ישראל בירושלם ותכונת המקדש וכל הדברים יהיו מתאחדים למטה - אז יתאחדו כל הספירות למעלה, והברכה תהיה נמשכת ונשפעת לעולם, ואז יהיה ה'קדוש ב'רוך ה'וא אחד ושמו אחד. ומפני שאין השפע עתה בא אליה, א'מרו ר'בותינו ז"ל: מיום שחרב ב'ית ה'מקדש אין לך יום שאין בו קללה. ונקראת אם, שנ'אמר ובפשעכם שלחה אמכם, אם הבנים שמחה. ועתיד ה'קדוש ב'רוך ה'וא להחזיר לה בניה, שנ'אמר ועיש על בניה תנחם.
וכל המיחד לה'קדוש ב'רוך ה'וא באלו עשר ספירות שהם נענבים (= צ"ל: כענפים) בשורש ויעלה הכל לאגודה אחת תמידית קיימת, אז יהיה דבק בו הש'ם הגדול ית', ויהיה נקדש בקדושתו, ויהיה לו חלק טוב לעולם הב'א. וכל המפריד אחד מהם לבד, עליו נאמ'ר ונרגן מפריד אלוף, ונקרא מקצץ בנטיעות. ויי' אלהינו יורנו ויפתח לבנו בתורתו / ויטע בנו אהבתו ויראתו / ויאיר עינינו במאור השגחתו".
מצ"ב סריקות מכ"י פרמה:
- ראה אשכול "אסופת סודות בקבלה" https://forum.otzar.org/viewtopic.php?f=7&t=33103#p355733 -
אמרתי אציין כפעם בפעם גם מן הזן המיוחד הזה של "פירושי עשר ספירות"
באשכול נפרד.
וזה החילי בס"ד:
א.
בכ"י ניו-יורק בהמ"ל 1883, כתיבה ביזנטית, מאה י"ד,
בדף 90א-92א (עם תיקוני-נוסח ע"פ כ"י פרמה 3489, כתיבה מזרחית, מאה ט"ו-ט"ז, דפים 94ב-99ב):
"אלו [הן] עשר ספירות [בלימה] (מאת הקבלה) [על דרך קבלה האמתית], (ולא מצאתי כתוב אלא על השנים {*}), שכל הזוכה לידע אמתת אלו הספירות על אמתתן ועל בוריין - אין [מעלה] למעלה ממעלתו, והוא אהוב (ונחמד וחביב) [טוב ויפה] ונעים (ומקויים וטוב) לפני ה'קדוש ב'רוך ה'וא.
וכל אלו הספירות הן על הסודות שבתורה, ודקדוקיה כולן כלולות בהן. ור'בותינו ז'ל' מכח הקבל'ה האמתית שהיו יודעים, [היו] מבינים כל מה שיש למעלה ולמטה, מה שהיה ומה שעתיד להיות, ואותיות חסרות ויתרות וקטנות וגדולות היו יודעים סודם. והכל ניתן לדרש, ויש לכל דבר ודבר טעם [וסוד סתום וחתום, ויש פסוקים שכל הרואם הם דומי'ם בעיניו כי האותיות לא יתחברו זו בזו, ואינו יכול לתת טעם], ללמדך שהם דברי[ם] נפלאים, ו[עליהם] אמ'ר דוד ע'ה' (עליהם): נפלאים מעשיך (יי') ונפשי יודעת מאד, ו[על זה] אמ'ר: גל עיני ואביטה נפלאות מתורתיך. ואמ'ר פליאה דעת ממני (וגו') [נשגבה לא אוכל לה].
כי מה שחושבין ההמון שהיא כפירה היא אמונה, שכן כתו'ב: בצדק כל אמרי פי אין בהם נפתל ועקש, כולם נכוחי'ם למבין וישרים למוצאי דעת, ואומ'ר: כי מוצאי מצא חיים ויפק רצון מיי'.ואלו הדברים (כולם) [דברי'ם] אמתיים, כמו שקבלו(ם) חכמי הקבלה [בכל דור ודור, ונקראי'ם ראשי פרקי'ם. ואני מעיד עדות ברורה שאלו הדברי'ם דברי קבלה] שהיו מקבלים חכמי הדורות מיום שניתנה תורה בסיני עד עתה. ואין בהם אלא יח[ו]ד הש'ם ית'ברך (ו)אמת ואמונה. (ואני מעיד על עצמי עדות גמורה שאלו הדברים כולם דברי אלהים חיים הם), וכל אלו העניינים שאני כותב הם [ייחוד השם] כח[ו]תיו של ה'קדוש ב'רוך ה'וא, (וכולם דבוקים) [והם נקשרי'ם] בו כשלהבת (קשורה) בגחלת.
וכל אלו הרמזים אינם נודעים ונגלים אלא למשכילים רודפי צדק מבקשי יי', והם נסתרים ונעלמים מעיני ההמון אשר (נסך) [מסך] הש'ם בקרבם רוח עועים, (ויש מרבו'תינו אומרי'ם הרבה) [שר'בותינו ז"ל אמרו] דברים [הרבה] בתלמוד [ש]אין הדעת סובלתן. ולכן כתבתי זה לסכור פי הדוברים על הצדיקים עתק, שכל דברי ר'בותינו ז'ל' הם דברי אלהים חיים, והם אמתיים על דרך קבלה. כמו שאמ'רו: ה'קדוש ב'רוך ה'וא מניח תפלין, ומתפלל, ושואג כארי, ובוכה, ועניינים הרבה דומים לאלו. וחלילה וחס מהאמין משום צד ופנה שמי שאמ'ר והיה העולם ב'ה' יוכלו לבא בו דברים כאלו, אלא שיש בהם סודות גדולים ונוראים, והיודע אותם אסור לגלותם אלא למי שיש לו דעת (לקבלם) [לסובלן]. שע[י]קר הע[י]קרים וסודי הסודות ויסוד היסודות - באלו הספירות הם תלויים. ויי' אלהים (ינצרנו ויעזרינו ויסעדינו) [ירצנו] ויורנו [מ]דרכיו הישרי'ם למען נהיה מכוונים לעבודתו ולא נחטא, וכן יהי רצון. א'מן נ'צח ס'לה.
{*} השנים - ספירת כתר וחכמה, וראה להלן בהערה.
הספירה הראשונה - כתר עליון, מחשבה, עתיק יומין, אין, אויר קדמון, אהיה ראשון ואחרון, [י'ה'ו'ה'], והוא מוכתר מכל צדדיו, מחשוף הלבן, הטוב מפאת כל הטוב, וממנו נמשך נחל קדומים הידוע הנקרא מי קדם - ומוצאותיו מקדם. הוא סוד אין - מאין יבא עזרי.
וכתר עליון הוא ברוך ומבורך ומתברך, והוא אור החיים וצרור החיים ב'ה' ומבורך שמו, וחייבין (*) אנו להכירו ולידע מי הוא האחד היחיד האמתי, המיוחד בכל שמותיו, והוא לבדו העלוי [והאחדות] השוה שאין בו (שום) [צד שיתוף וריבוי, לא ימין ולא שמאל, לא עצב ולא רוגז, ולא דבר מכל הדברי'ם שאי אפשר (**) להיות בם צד] רבוי ושנוי (ותמורה). וזהו היחיד האמתי, ראש כל ראש, כולל את הכל, ומקיף את הכל סביב סביב, ומתעלה ומתפלא באחדות השוה מכל צדדיה, לפניו הוד והדר עוז וחדוה, והוא לבדו היחיד האמתי שאין לו לא דמיון ולא ערך - לא בתחתוני'ם ולא בעליונים.
ומן הכתר הזה העליון הנכבד והנורא מתאצלי'ם הרחמים האמתיים והחסד והפחד ושאר המדות המשתנות. ואין לפני כתר זה לא עולה ולא שכחה ולא שינוי ולא רבוי, שהוא ית' לבדו סבת כל הסבות ועלת כל העלות ומדות - שהן הספירות הנאצלות מכתר עליון, מהם (יוצאים) [ימצאו בכל העולמות] כל השנויין וכל ההפכין, מה שאין כן בכתר עליון. וכל רמזי ר'ז'ל' כמו בכיה ותפלה ושמניח תפלין וכל הדברים שדומים לאלו הן מן הכתר עליון ולמטה.
וסוד הכתר ממנו הרחמים האמתיים. ובתוך הכתר (כלולים) [כלולה] החכמה הנעלמה מעיני כל חי, שאין תנומותיה {בגליון: נ'ראה ל'י: טמונותיה; בכ"י פרמה: תהומותיה} מתבקעין ולא נראי'ם ולא נודעים. והכתר הוא סובב החכמה (המתאחד בתוכה) [המתאחדת בתוכו] עד אין סוף ותכלית, וזהו ראש לכל ראש, וראש האמונה והבטחון אשר (עליו) [אליו] ישתוקקו כל הספירות וממנו יקבלו כח וברכה ושפע, אבל בכתר הנורא הזה אין בו [מקום] אחיזת יד לומ'ר עליו דבר מכל הדברים האפשרי[י]ם, לפי שהוא דבר נסתר ונעלם מעיני כל חי. ומהכתר הזה יורד השמן הטוב (אל) [על] הזקן זקן אהרן ומשפיע לכל העולם כולו כל שפע וכל טוב ופרנסה (לחיים) [וחיים] והצלחה, והכל מתברך ממנו והכל צריכין לו, ואין לנו רשות להאריך יותר בכאן.
(*) בכ"י פרמה: ואנו חייבין לחקור ולדרוש אחד האחדים המיוחד בכל שמותיו.
(**) צ"ל: שאפשר.
הספירה הב' - חכמה, ראשית, רחמים גדולים, ים עילאה, סוד פרשה ראשונה של תפלין, ונקרא[ת] בכור - שנ'אמר קדש לי כל בכור, וכתי'ב ראשית חכמה. יובל, אספק'לריא המאיר'ה, קדש, (בהר) [נהר], עדן, תורה שבכתב, מקור חיים, עץ חיים, ארץ החיים, אור הגדול, יש, שלה (?). והיא [ה]חכמה הקדומה נובלת (עליה) [שלה] תורה חתומה בסוד ל"ב, וממנה נמשכו ל'ב' נתיבות פל[י]אות החכמ'ה לכל הספירות. והוא אות ראשונה מאותיות השם המיוחד, [יו"ד] ראשית חכמ'ה ירא'ת יי'. מכאן המשכת בראשית ברא אלהים, הוא סוד יש - אכן יש יי'
{בכ"י פרמה [עם תיקונים מכ"י ניו-יורק דנן, ראה להלן בקטע האחרון]: במקום הזה. ובזאת ובראשונה סוד היש יי' בקרבנו אם אין.
מכאן סוד הנדר. וזאת החכמה התורה הנתונה בסיני. ומה שא'מרו ר'בותינו ז'ל': אין מניחין שום דבר על גבי ס'פר ת'ורה, רמזו לנו החכמה שהיא עליונה על הכל, והיא נסתרת ונעלמת מהכל. ונקראת ראשית, ומשה ר'בינו ע'ליו ה'שלום זכה לזאת המדה, ועל זה כתי'ב במשה: וירא ראשית לו, שהראהו ה'קדוש ב'רוך ה'וא החכמה שהיא ראשית לו. ועל זה רמזו ז'ל' מה שאמרו: מה הפרש היה בין משה (ר'ז'ל') לשאר הנביאים, מפני שמשה ע'ה' היה מסתכל באספקלריא המאירה, שנ'אמר כי קרן אור פניו. ושאר הנביאים באספקלריא שאינה מאירה, ובהגיע לשם אפרש בע"ה מהו אספקלריא שאינה מאירה.
וזו הספירה [היא מוכתרת סביב סביב] מן הכתר הנכבד והנורא, שעין לא ראתה. וזו החכמה הוא המקור המתברך, ונחליה מתבקעות ונשפעות לכל צד, מה שאין כן בספירה המסותרת מעיני כל חי שכל השפע בא אליה ונקראת ים החכמה, וממנו נמשכה כל הנחלים בל"ב נתיבות פלאות חכמה, והיא ל"ב כל ל"ב, וממנה תוצאות [חיים], דכתי'ב [ויתרון] דעת החכמה תחיה בעליה. ומעינותיה מתבקעות לכל צד, ולפי'כך כתי'ב כי היא חייך ואורך ימיך. ועתיד ה'קדוש ב'רוך ה'וא ללמדה לכל ישראל, דכתי'ב ונתתי תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה. בין בדבר והבין מה שאמ'רו: ה'קדוש ב'רוך ה'וא מניח תפלין, זו היא הבית האחד מד' בתים של ראש, דכתי'ב קדש לי כל בכור, מפני שהחכמה היא ראשית הכל, והיא בכור הכל}.
- הקטע האחרון, ד"ה: "היש יי' בקרבנו אם אין", מקומו כאן (וכמופיע בכ"י פרמה)
ואילו ההמשך שייך לספירת המלכות -
ובזאת ובראשונה סוד ארץ ישראל, הנקוד'ה האמצעית, ירושלם הבנויה, ומפני זה נקראת זאת המדת צדק, שנ' [צדק] ילין בה, ומלכי צדק מלך שלם, פתחו לי שערי צדק. והמדה הזאת הוריש ה'קדוש ב'רוך ה'וא לעבדיו, שנ'אמר זאת נחלת עבדי יי' וצדקתם מאתי נאם יי'. ובזמן שישראל עושין רצונו של מקום מוסיפין כח בכח של מעלה, שנ'אמר ועתה יגדל נא כח יי'. ובזמן שאין עושין רצונו של ה'קדוש ב'רוך ה'וא מתישין כח של מעלה, שנ'אמר צור ילדך תשי. ומיום שחרב ב'ית ה'מקדש ועד עתה אין זאת המדה מקבלת שפע, וכשרואה ישראל בגלות שואגת כארי ומתפללת לפני ה'קדוש ב'רוך ה'וא שיחזיר לה שפע ושירחם על ישראל. ועל זאת הספיר'ה א'מרו ר'בותינו ז'ל' שה'קדוש ב'רוך ה'וא שואג כארי. וזהו: יהי רצון מלפני, ולא אמ'ר לפני. ובהיות ישראל בגלות כב יכול אין הש'ם שלם והכסא שלם, שהיא אות רביעית מאותיות השם ה' ויאמר יהושע והכריתו את שמינו מן הארץ ומה תעשה לשמך הגדול, ואומ'ר אל תנאץ למען שמך ואל תנבל כסא כבודך זכור אל תפר בריתך אתנו. וזהו שאמ'ר השליך משמים ארץ תפאר'ת ישראל. ובהיות ישראל בירושלם ותכונת המקדש וכל הדברים יהיו מתאחדים למטה - אז יתאחדו כל הספירות למעלה, והברכה תהיה נמשכת ונשפעת לעולם, ואז יהיה ה'קדוש ב'רוך ה'וא אחד ושמו אחד. ומפני שאין השפע עתה בא אליה, א'מרו ר'בותינו ז"ל: מיום שחרב ב'ית ה'מקדש אין לך יום שאין בו קללה. ונקראת אם, שנ'אמר ובפשעכם שלחה אמכם, אם הבנים שמחה. ועתיד ה'קדוש ב'רוך ה'וא להחזיר לה בניה, שנ'אמר ועיש על בניה תנחם.
וכל המיחד לה'קדוש ב'רוך ה'וא באלו עשר ספירות שהם נענבים (= צ"ל: כענפים) בשורש ויעלה הכל לאגודה אחת תמידית קיימת, אז יהיה דבק בו הש'ם הגדול ית', ויהיה נקדש בקדושתו, ויהיה לו חלק טוב לעולם הב'א. וכל המפריד אחד מהם לבד, עליו נאמ'ר ונרגן מפריד אלוף, ונקרא מקצץ בנטיעות. ויי' אלהינו יורנו ויפתח לבנו בתורתו / ויטע בנו אהבתו ויראתו / ויאיר עינינו במאור השגחתו.
היש יי' בקרבנו אם אין - מכאן סוד הכתר. וזו החכמה היא הנתונה בסיני. ומה שא'מרו ר'בותינו ז'ל': אין מניחין שום דבר על גבי ס'פר ת'ורה, רמזו לנו שהחכמה שהיא עליונה על הכל והיא נסתרת ונעלמת מהכל, ונקראת ראשית, ומ'שה ר'בינו ע'ליו ה'שלום זכה לזאת החכמה שהיא ראשית לו. ועל זה רמזו ר'בותינו ז'ל' מה שאמרו: ומה הפרש בין משה ושאר הנביאים, משה היה מסתכל באספק'לריא המאיר'ה, ושאר הנביאים באספקלריאה שאינה מאירה. וזו הספירה היא מוכתרת סביב סביב מהכתר הנכבד והנורא, שעין לא ראתה. וזו החכמה היא מקור המתברך, ונחליה מתקבצין ונשפעין לכל צד, מה שאין כן בספיר'ה הראשונה הנסתרת ונעלמ'ת מעיני כל חי שכל השפע בא ממנה. ונקראת ים החכמה, וממנו נמשכו כל הנחלים בל"ב נתיבות פליאות החכמה, והוא ל'ב' כל ל"ב, וממנה תוצאות חיים, שנ'אמר ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה. ומעייניה מתברך לכל צד, ולפי'כך כתו'ב כי היא חייך ואורך ימיך. ועתיד ה'קדוש ב'רוך ה'וא ללמדה לכל ישראל, שנ'אמר נתתי את תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה. בין בדבר והבן מה שא'מרו ז'ל' שה'קדוש ב'רוך ה'וא מניח תפלין, זו הבית האחד מארבע בתים של ראש, קדש לי כל בכור, מפני שהחכמה היא ראשית הכל".
- עד כאן בכ"י ניו-יורק -
השלמת שאר הספירות ע"פ כ"י פרמה,
אולם דא עקא שחלק מכתב-היד פגום לחלוטין, ונדרשת כאן עבודה מייגעת לשחזר את התוכן (ע"פ מקבילות ומקורות שונים),
וזה החילי בס"ד:
"הספי'רה הג' - בינה. עץ הדעת. עדן. מעין. ראש [השנה]. יום הכיפורים. דבור. נחל. שופר. תקיעה. [נשמה]. השמים. על אלו השמים א'מרו ר'בותינו ז"ל שיש שמים לש[מים, די תנדע] די שליטין שמיא. וכתי'ב ואתה תשמע השמים [הנזכרים] בפסוק ראשון בבראשית. והוא סוד היובל הגדול [נ' שנה]. והיא הנקראת רחובות הנהר, ונהר יוצא מעדן, [ועל יובל] ישלח שרשיו. היא אות שניה מאותיות השם [ב'רוך ה'וא. מים] עמוקים עצה בלב איש ואיש תבונה ידלנה. סוד פרשה שניה של תפלין, בינה, ונקראת מחצב התורה. [וממנה] רוח אלהים ימשכו לכל השבעיות כלן, ועליה נבראו ז' ימים, וז' (חדשים) [שבועות], וז' שנים, וז' שמט[ות ...] שכלל חמשים עד יום היובל הגדול [שממנו הכל] מקבל שפע אצילות מן החכמה העליונה עד [אין סוף. ו]זה שרמזו ז"ל: חמשים שערי בינה שנבראו [בעולם, ועל] כלם עמד משה רבי'נו חוץ מאחת, חוץ [מכתר עליון שלא] ראה, ועל זה אמ'ר לו: לא תוכל לראות פני. [ולפיכך נתנה] התורה ליום חמשים, להיות הבינה סמוכה לחכמה, [ו]לסוף יום החמשים קנו כל ישראל לב, כי עד הנה [אין לב. ולפי דרך] זו נתאצלה ממנה ספירות היובל [להיות בסוף גלגול השביעיות]. ומה שא'מרו ר'בותינו ז"ל: שתא אלפי הוי עלמא וחד חרוב, שנ'אמר [ונשגב] יי' לבדו ביום, ר"ל שכל הספירות יחזרו לבינה [ואז היא] מקבלת שפע מאת הכתר סבת כל הסבות, ויתחדש עולם ומלואו, ואז יתברכו הכל כולם אגד אחד, והכל נ[קשר בקשר] אמת, ויחזרו הספירות לקבל פרס, במאמר [... ...] בשנת היובל הזאת תשובו איש אל אחוזתו, [אחוזתו ממש]. וזהו ונשגב יי' לבדו ביום ההוא, מקום ש[משם יונק] ושואב ספירה אחר ספירה, עד (שמהאחד) [שיתאחד] ה[כל בסבת] הסבות. ועל אלו שלש ספירות הראשונות [רמזו ...] וברא העולם, העולם הידוע, שכל הספירות חוץ [מכתר עליון] נקראו עולם, (וכלי) [וכלן] סוד גדול ועלי[הם נאמר: גם את העולם נתן בלבם], העלם כתי'ב. בפיהם לא נאמ'ר אלא בלבם, שצריך להעלימו. זה שמי לעולם, לעלם כתי'ב.
הספי'רה הרביעית - חסד. אברהם. ימין. שלום. אהיה שני. קדוש [ראשון. הוא הנ]קרא חסד עולם, אבל בספירה ראשונה [נא'מר: וחסדי] מאתך לא ימוש. חסדים טובים. חסד עולם. מכאן [המשכת מי הנ]חל, והכהו לשבעה נחלים נחלים. ואברהם הזקן [הוליד את א]ברהם התחתון הנקרא איש חסד. ובזו המדה [... ... ומן] זו הספירה סוד מצות עשה. וזו הספירה [... ...]יונים המתבודדים באמצעה, הכוונה [... ... א]ברהם. ובזו המדה סוד מצות עשה. ועם זו המדה עושה ה'קדוש ב'רוך ה'וא חסדים וצדקות עם כל העולם. סוד פרשת [ג'] שהיא אהבת חסד. הנה מן המדה הזאת ימשך לכל הספירות כל טוב [וכ]ל שפע וכל הצלחה וכל הרוחה וברכה וחיים. וזו המדה נקראת מים העליונים שרמזו ז"ל בתלמוד.
הספירה החמישית - גבורה, חסד וגבורה נקראי'ם זרועותיו של הק'ב'ה', ועל זה אמר הכתו'ב: נשבע יי' בימינו ובזרוע עוזו - אלו תפלין. גבורה (?). יצחק. שדי. אלהים. אל. צור ופחד. ענן. ערפל. שמאל. מלח. יין המשומר בענביו. אש הגדולה. ומדת הדין הקשה של מעלה. אשה. סיני. משפט. דין. שמן ומזבח הנחושת. זהו: אש ממים, כי חסד הוא מים. וזו הספירה אש. והתורה כלולה משני קצוות הללו, עשה ולא תעשה, וסימנו: מימינו אש דת למו. והסוד גלוי בספר יצירה שהאש יצאה מן המים (?). ומדת החסד נקראת כסף, ומדת הגבורה זהב, ועליהן כתי'ב: לי הכסף ולי הזהב, מימינו חסד - ותורת חסד על לשונה, ומשמאלו אש, [והתפארת (?)] בין שניהם. וזהו סוד יצחק העליון, המשל ופחד עמו. ובזו הספירה סוד מצות לא תעשה. ולפי דרך זה תצטרך לדעת כי יצחק לא לחינם הגיע נפשו עד [שראה שהיה] ה'קדוש ב'רוך ה'וא יושב ככהן גדול, והיה לאברהם שעוקד ליצחק [פחד] שיהיה נעקד בלבב שלם, ונשא עיניו למרום וראה [ל]ה'קדוש ב'רוך ה'וא רמזו שזו [הספי]רה היא, וכי פחד יצחק היה לו. והנה מן המדה הזאת נראית גבורתו של ה'קדוש ב'רוך ה'וא בעשותו נקמה, ועל זה נאמ'ר: עורי עורי לבשי עוז זרוע יי' וגו', וכתי'ב ועז מלך משפט אהב. זהו פרשה רביעית, והיא היא מדת הדין הקשה. ואלו התפלין שית'ברך שמו מניח. ומן המדה הזאת באות כל המדות הגבורה והפחד והמורא, ומהמקור יניקתם. ועל המדה הזאת כתי'ב וישבע יעקב בפחד אביו יצחק, וכתי'ב ופחד יצחק היה לי, וכתי'ב ופחדו אל יי' ואל טובו.
הספירה הששית - תפארת. יעקב. ישראל. מדת יום. {בגליון: והיא משותפת, שנ'אמר י~ו~ נתן י~ו~ לקח}. הבריח התיכון. אבן ישראל. אמת. אנכי. (עטה) [ענוה]. אהיה שלישי. שלמה. שמים. יום שבת. מדת יום. תרועה. העולם הבא. והוא היכל הקדש. והוא יעקב איש תם וחותמו אמת. קו האמצעי, הוא המכריע בין אברהם ויצחק. וסימן כחתן יכהן פאר. הוא סוד אבי'נו יעקב שבשמים, וצורתו חקוקה בלבנה וחותמו. ויעקב זכה לו המדה, שנ'אמר תתן אמת ליעקב חסד לאברהם. והוא הנקרא שלום. נק'רא [חסד] לאברהם וגבורה ליצחק ותפארת ליעקב, והם הנקראי'ם אבות העולם. ועל זה רמזו על האבות הם הם המרכבה. וזו הספירה נושאת את כולם, וכמו שהמחשבה אין לה סוף ותכלית, כך המקום הזה אין לו סוף ותכלית. והוא מזרחו של עולם, ומשם בא זרען של ישראל בזמן שעושי'ם רצונו של מקום, שנ'אמר ממזרח אביא זרעך, מאות'ו המקום אביא זרעך, ויתחדש לך זרע חדש. וכשאינן עושין רצונו של המקום יתחדש להם מן הזרע שכבר בא. וזו הספירה שואבת מבין שני הזרועות, והוא סוד כל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה. וממנה יתאצלו הדרכים, ויתבקעו מעינות תהום להמשך לכל העולמים ברכה עד בלי די, ובהמשכת הספירה נקראת תפארת יכון הוד המלכות. וזו המעיין אינו פוסק עד כנסת ישראל. ובספירה הזאת התאחדו העליונים ויונקת מלמעלה ומושכת מלמטה, מראש ועד סוף. ועל אלו האבות אמרו: האבות הם הם המרכבה מכתר עליון. עד כאן נקראין בתי גואי, ושם השמחה כלל. ועל הספירה רמזו ז"ל יעקב אבינו לא מת. וכתי'ב עליו מבקשי פניך יעקב סלה. ובמדה הזאת נתאימו י"ג מדות וי"ג גבולות למספר וגו'. והיא אות שלישית.
הספירה השביעית - נצח. אמונה. (בועז) [יכין]. רגל ימין. סוד הכרוב. ומכאן בתי בראי. האחד ממנו המשכת נביאים, וסימן יכין. והוא אחד מהדברי'ם הנקראים לימודי יי'. ומהמקום הזה לקחו הנביאים משאב לנבואתם.
הספירה השמינית - הוד. אלהי הצבאות. יכין בועז. רגל שמאל. וסוד הכרוב השני, דכתי'ב ויקם את העמוד השני ויקרא שמו בועז. הוא סוד רגל שמאל (ומכין) [ומבין] שתי הרגלים הוא מקום יניקת הנביאים, ושניהם נקראים למודי יי', והם הם הנביאי'ם, ושני עמודים הללו נושאי המרכבה העליונה, והם המלמדים לנביאים כל מה שמודיעים מלמעלה, דכתי'ב וישמע את הקול מדבר אליו מבין שני הכרובים. ומן כתר עליון עד תפארת בתי גואי, ויש שם שמחה כללית. ונצח והוד נקראים בתי בראי, ושם הבכיה, ש'אמרו ר'בותינו ז"ל: מאי במסתרי'ם תבכה נפשי, וא'מרו ר'בותינו ז"ל: מקום יש לו לה'קדוש ב'רוך ה'וא בעולמו שבוכה בו ומסתרים שמו. א'מר ר' פלוני והאמ'ר ר' פלוני אין עצבות לפני המקום שנ'אמר הוד והדר לפניו עוז וחדוה וכו' במקומו, לא קשיא, הא בבתי גואי, הא בבתי בראי. בבתי (בראי) [גואי] ליכא בכיה. ובנצח והוד סוד הנביאי'ם, ועל זה מובדל משה רבי'נו ע"ה משאר נביאים בחכמה.
הספירה התשיעית - יסוד. צדיק. טוב. שבת. חי העולמים. לויתן זה הגואל. ירושלם. צדקה. ברית. והוא ברית יי' בכל מקום. הוא המשלים בין תפארת ובין כנסת ישראל. והקשת עדות עליו, והסוד: את קשתי נתתי בענן [והיתה לאות ברית], אות הידוע הנקרא ברית, והשבת עדות על זה. וסוד [זה] הוא הנקרא וצדיק יסוד עולם, ועל (שמי) [שמו] נקראו כל הצדיקים, ועל אות ברית מילה כתי'ב ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ, כולם דבוקים בספירה הנקר'את צדיק. והספי'רה הזאת שביעית לבינה, ועליה נמנו ששת {בגליון: ו'} ימי השבוע(ה). ונקראת כל, בכאן סוד השבועה. וזאת הספירה יושבת במכלול תפארת, והיא המריקה [בספירה] העשירית כל השפע, והוא הכלול על כל סדרי המרכבה. והמדה הזאת נקראת יסוד, יונקת מכל הספירות, והוא סוד כל בניין, ומה שהיא יונקת היא משפעת לספירה העשירית. וכל תשע ספירות מלבד הכתר כלם נקראות עולם סתם, וזהו צדיק יסוד עולם, ובמסכת חגיגה א'מרו ר'בותינו ז"ל: על עמוד אחד העולם עומד וצדיק שמו, שנ'אמר וצדיק יסוד עולם. ונקראת כל מפני שהיא שואבת כל הצדדים ומניקת ומשפעת על הספירה העשירית. והכל תלוי באילן, וא'מרו ר'בותינו ז"ל בספר הבהיר, בפסוק אני יי' עושה כל: אני כשנטעתי אילן זה - נטעתיו להשתעשע בו כל העולם, ורקעתי בו הכל, וקריתי שמו כל מפני שהכל תלוי בו, לו צופין ולו מחכין, וממנו פורחות נשמות. לבדי הייתי כשעשיתי אותו, ולא יגדל עלי מלאך לאמ'ר אני קדמתי לך. גם בעת שהרקעתי ארצי, בה נטעתי ושרשתי אילן זה. מי אתי שגליתי לו סוד זה, עד כאן בדרש. וכתי'ב: על כן כל פקודי כל (יסרתי) [ישרתי] וגו'. והסוד הגדול הזה כתי'ב בתורה בפסוק: אשר לא במסכנות תאכל בה לחם לא תחסר כל בה. לפי שכל כחות הספירות יריקו על מדת כל, וזה הכל הוא משפיע על ארץ ישראל, הספירה העשירית, הנקראת מלכות, בזמן שישראל עושין רצונו של מקום ית'ברך וית'עלה לעד ולנצח. ואמרו עוד בספר הבהיר: צדיק אחד יש לו לה'קדוש ב'רוך ה'וא בעולמו והוא חביב לו מפני שמקיים את כל העולם כולו, והוא יסודו, והוא מכלכלו ומצמחו ומגדלו ומשמחו, אהוב וחביב למטה, נורא ואדיר למעלה. טוב ויפה למעלה, טוב ויפה למטה. והוא יסוד הנפשות כולן, וה'קדוש ב'רוך ה'וא שבת בו באות'ה מדה, והיא שביעית לבינה, וזה שביעית גדלה נשמתן של צדיקים, דכתי'ב וביום השביעי שבת וינפש. והוא מעיין נאה נובע {בגליון: טבע} ממקור מים חיים, משקה שלשה לימינו ושלשה לשמאלו, ומיד שפועל פעולה או מתמלא שמחים כולם, והוא משקה אותם ומגדלם והם שובתים וממתינים, והוא משקה השבעה. ועל האי קרינ'ן בשבת שבעה גברי, ואנו מברכין לה'קדוש ב'רוך ה'וא המשפיע חכמתו בו לחיי העולם הזה ואמרינן וקדשנו במצותיו וצונו, ולא אמרי'נן וקדש[ת]נו במצותיך וצויתנו, מלמד שחיי העולם הזה כלולי'ם בו כל המצוות כולן, וברחמיו עלינו נתנם לנו כדי לקדשנו בהם, ואולי נזכה, ואם נזכה בעולם הזה - לעולם הבא הוא יגדיל נפשותינו. ובידו אוצר הנשמות, ובשעה שישראל טובים - הנפשות זכות לבוא לעולם הבא ממנו. ואם (אתם) [אינם] טובים לא יצאו ממנו. והיינו דאמרי'נן: אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנפשות שבגוף, ויזכו החדשות לצאת, ואז בן דוד זוכה להוליד היאך כי נשמתו תצא ממנו, ע'ד כ'אן בספר הבהיר. ועל זה רמזו ז"ל נשמה יתירה באדם בע'רב ש'בת וגו'.
הספירה העשירית - מלכות. אם. מטרוניתא. כנסת ישראל. שכינה. זאת. מזבח. ירח. זאת. מלך. קדש. ים תתאה. מטה. כסא הכבוד. מקדש. עקרה. (בה) [פה]. בתולת ישראל. (כולה) [כלה] כלולה מהכל. שבת. צדק. ירח. מלכות בית דוד. דוד מלך ישראל חי וקיים לעולם, בריך שמיה לעלם. דוד עלאה. מדת לילה. אספקלריא שאינה מאירה. גן. בית התפלה. ירושלם. יזל מים. מורא. עיר יי'. כל הארץ. קריה עליזה. הדרך. מדת לילה. מדת הדין. מדת רחמים. עמוקה. מתוקה. רחבה. עטרה. [תורה] שבעל פה. שמחת עולם. ובזאת הספירה סוד כרובים. ונקראת נשר. ונקראת ארון הברית. ונקראת (כולה) [כלה] הרב הנחמני בפי'רוש התורה שלו אמ'ר כמו שא'מרו ר'בותינו ז"ל בת הייתה לו לאברהם אבי'נו ובכל שמה, והזכיר שם הבית, ואומ'ר מדה אחת יש לו לה'קדוש ב'רוך ה'וא שנקראת כל, והיה רומז לסוד העולם. ואמ'ר עוד מדה אחרת נאצלת ממנה ונקראת כלה מפני שהיא כניסת הכל. והמדה הזאת {בגליון: הזו} הייתה לו לאברהם כבת, כי היא {שם: הוא} איש החסד, ומתנהג במדה זו. ובכל מקום שתמצא (ויש) [ויי'] שאומ'ר: הוא ובית דינו, לזו המדה רומזין. ועל זה היה משה רבי'נו מובדל משאר הנביאים, שמשה היה מסתכל באספקלריא המאירה, [ושאר נביאים באספקלריא שאינה מאירה] שהיא מלכות. ועל זה המדה רמזו ז"ל: עתיד ה'ק'ב'ה' להיות [עטרה] בראש כל צדיק וצדיק, שנ'אמר ביום ההוא יהיה יי' צבאות לעטרת צבי ולצפירת תפארה לשאר עמו. ועוד א'מרו ר'בותינו ז"ל: הצדיקי'ם עומדין ועטרותיהם בראשיהם ונהנין מזיו השכינה, כל אלו הדברי'ם הם רומזין לזו הספירה שממנה [מקב]לים פרנסה כל צבא המרום, וכל צבא, ועל שנקראה מדת לילה פירשו ר'בותינו ז"ל חכמי המשנה (*): ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וחק לנערותיה, מהכא אוליפנא דכל בר [ד]לעי באורייתא בליליא בשעת דכנסת ישראל קמת לאתקנא ביתא (למכלא) [למלכא] - האי אישתתף בהדה ויהבין ממזנין דביתא, מאי היא מזוני ממש דאיהי נטלה מאתר רחיקא עלאה, דכתי'ב (ממרחוק) [ממרחק] תביא לחמה, וכתי'ב טרף נתן ליריאיו וגו'. ולא עוד אלא דצדיק חד עלאה אית ליה לק[ודשא] בריך הוא ותרויהון יחסנון לארעא דחיי, דכתי'ב [צדיקים לעולם יירשו] ארץ, עד כאן. ומה שאמ'רו: עתיד ה'ק'ב'ה' [להיות עטרה, ר"ל שהנשמה ש]להם נכנסת ומדובקת ומ[עוטרת בשכינה. וזהו שכת'וב להשיב] נפשו מני שחת לאור באור ה[חיים, וד]רש[ו ר'בותינו ז"ל תוכו רצוף] אהבה - אלו נפשות הצדיק[ים שהם צ]רורות [תחת כסא הכבוד] בשכינה שנקראת אהבה, ש[נ'אמר ואהבת עולם] אהבתיך, וכתי'ב והייתה נפש אדוני [צרורה בצרור] החיים את יי' אלהיך".
- עד כאן מכ"י פרמה, וההמשך חסר -
(*) לפנינו ציטוט קדום [!] של קטע זוהר (מפרשת אמור, דף צ, א),
ושם: דכל בר נש... בליליא, וקם בפלגות ליליא, בשעתא דכנסת ישראל אתערת לאתקנא... בהדה, והאי אקרי מבי מלכא, ויהבין ליה כל יומא מאינון תיקוני ביתא, הה"ד ותתן טרף לביתה וחק לנערותיה, מאן ביתה, כל אינון דמשתתפי בהדה בליליא אקרון ביתה, בני ביתה. ובגין כך טרף נתן ליראיו, מהו טרף, טרף ממש, דאיהי נטלא... אית ליה לקב"ה, והוא אשתתף בהדיה, וירתין תרווייהו לכנישתא דישראל (- נוסח אור יקר להרמ"ק: לכנסת ישראל), דכתיב: צדיקים לעולם יירשו ארץ.
והנה כתבתי לעיל על קטע דלהלן, המופיע בכ"י ניו-יורק דנן, כי הוא שייך לספירת המלכות, ולכן ראיתי להעתיקו שוב כאן (בהקטנה), כי נראים הדברים שמקומו הנה בסוף פירוש הספירה העשירית (ובתקוה כי יימצא כתב-יד שיכיל את הפירוש כולו, בבחינת: 'לא תחסר כל בה'!):
"ובזאת ובראשונה סוד ארץ ישראל, הנקוד'ה האמצעית, ירושלם הבנויה, ומפני זה נקראת זאת המדת צדק, שנ' [צדק] ילין בה, ומלכי צדק מלך שלם, פתחו לי שערי צדק. והמדה הזאת הוריש ה'קדוש ב'רוך ה'וא לעבדיו, שנ'אמר זאת נחלת עבדי יי' וצדקתם מאתי נאם יי'. ובזמן שישראל עושין רצונו של מקום מוסיפין כח בכח של מעלה, שנ'אמר ועתה יגדל נא כח יי'. ובזמן שאין עושין רצונו של ה'קדוש ב'רוך ה'וא מתישין כח של מעלה, שנ'אמר צור ילדך תשי. ומיום שחרב ב'ית ה'מקדש ועד עתה אין זאת המדה מקבלת שפע, וכשרואה ישראל בגלות שואגת כארי ומתפללת לפני ה'קדוש ב'רוך ה'וא שיחזיר לה שפע ושירחם על ישראל. ועל זאת הספיר'ה א'מרו ר'בותינו ז'ל' שה'קדוש ב'רוך ה'וא שואג כארי. וזהו: יהי רצון מלפני, ולא אמ'ר לפני. ובהיות ישראל בגלות כב יכול אין הש'ם שלם והכסא שלם, שהיא אות רביעית מאותיות השם ה' ויאמר יהושע והכריתו את שמינו מן הארץ ומה תעשה לשמך הגדול, ואומ'ר אל תנאץ למען שמך ואל תנבל כסא כבודך זכור אל תפר בריתך אתנו. וזהו שאמ'ר השליך משמים ארץ תפאר'ת ישראל. ובהיות ישראל בירושלם ותכונת המקדש וכל הדברים יהיו מתאחדים למטה - אז יתאחדו כל הספירות למעלה, והברכה תהיה נמשכת ונשפעת לעולם, ואז יהיה ה'קדוש ב'רוך ה'וא אחד ושמו אחד. ומפני שאין השפע עתה בא אליה, א'מרו ר'בותינו ז"ל: מיום שחרב ב'ית ה'מקדש אין לך יום שאין בו קללה. ונקראת אם, שנ'אמר ובפשעכם שלחה אמכם, אם הבנים שמחה. ועתיד ה'קדוש ב'רוך ה'וא להחזיר לה בניה, שנ'אמר ועיש על בניה תנחם.
וכל המיחד לה'קדוש ב'רוך ה'וא באלו עשר ספירות שהם נענבים (= צ"ל: כענפים) בשורש ויעלה הכל לאגודה אחת תמידית קיימת, אז יהיה דבק בו הש'ם הגדול ית', ויהיה נקדש בקדושתו, ויהיה לו חלק טוב לעולם הב'א. וכל המפריד אחד מהם לבד, עליו נאמ'ר ונרגן מפריד אלוף, ונקרא מקצץ בנטיעות. ויי' אלהינו יורנו ויפתח לבנו בתורתו / ויטע בנו אהבתו ויראתו / ויאיר עינינו במאור השגחתו".
מצ"ב סריקות מכ"י פרמה:
- קבצים מצורפים
-
- פרמה.jpg (450.15 KiB) נצפה 4401 פעמים
-
- פרמה 2.jpg (198.15 KiB) נצפה 4401 פעמים
נערך לאחרונה על ידי שבע ב ו' יוני 09, 2017 4:34 pm, נערך 28 פעמים בסך הכל.
Re: פירושים על "עשר ספירות"
פירוש דומה לזה שהעתקתי בהודעה הקודמת,
מצאתי בכ"י פריס 824, כתיבה אשכנזית, מאה ט"ו, בדפים 108א-112ב
(במפתח הנ"ל - מספר 7)
עם תיקוני-נוסח ע"פ כ"י ניו-יורק בהמ"ל 1674, כתיבה ספרדית, מאה ט"ו, דף 116ב-120א:
ב.
"אלו [הן] י' ספירות על דרך הקבלה האמיתית (*), אשרי הזוכה בה.
שבאלו י' ספירות תלוים שמים וארץ הים והיבשה, תורה נביאים כתובי'ם הלכו'ת והגדו'ת, וכל צבא השמים. וזו היא החכמה העקרית שכל רמוזי התורה תלוים באלו י' ס'פירות, כמ'ו שאמ'רו: מתפלל ושואג כארי ובוכה ומניח תפילין ועתיד להיות עטרה בראש כל צדיק וצדיק. ואמ'רו שכל אחד וא'חד מראה באצבעו, שנ'אמר הנה אלהינו זה וכו', ואמר: עין לא ראתה אלהים זולתך וכו' - זהו יין המשומר בענביו מו' ימי בראשית. וכן רבים, ודבריה'ם סתומים וחתומים ואינם גלוים אלא לרודפי צדק מבקשי יי', והם נסתרים ונעלמים מעיני ההמון אשר מסך בקרבם רוח עועי'ם. ודברי רבותי'נו דברי אלהי'ם חיים, שמתוך הקבלה האמתית שהיו יודעי'ם ברומו של עולם, ואין להם (סוד) [סוף] ותכלית, ועל אלו הדברי'ם כתי'ב ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים, (ועליהם) [ואין בהם] נפתל ועקש, כי מוצאי מצא חיים. ועל זו החכמה כתי'ב כי תבא חכמה בלבך אז תבין יראת יי' ודעת אלהים תמצא, ומצא חן ושכל בעיני אלהי'ם ואדם, וכתי'ב אז תבין יראת יי' צדק ומשפט וגו'. וזהו המקור שאינו פוסק, ומי שזוכה בזו החכמה הדברי'ם הנוראים האלה חקוקים בלבו ומתרבים עליו כל היום ושמחים הדברי'ם בלבו ונגלים אליו כל סתרי התורה, וע'ל כן אל ישיאך לבך ונפשך שיש שום דבר בכ"ד (= ספרים) שלא לצורך וחסר ויתר וזר, אך דע באמת כי הכל נתן לדרוש, ויש לו טעם ויש להם רמז וסוד סתום וחתום. וכשתראה פסוק ויהיה דומה בעיניך כי האותיות לא יתחברו זו בזו ולא תוכל לתת בהם טעם, אז תדע ותשכיל כי הם דברים מופלאים, דכתי'ב נפלאים מעשיך וכו', וכתי'ב פליאה דעת ממני נשגבה לא אוכל לה, וכתי'ב פלאות עדותי'ך, וכתיב גל עיני ואביטה וגו', ואומ'ר כולם נכוחים למבין וישרי'ם למוצאי דעת.
(*) בכ"י ניו-יורק עובר כאן לקטע הבא: הספי'רה הראשונה (ללא כל הקדמה).
הספירה הא' - היא כתר עליון, מחשבת (*) עתיק יומין, אין, אויר קדמון, אהיה ראשון ואחרון. והוא מוכתר בכל צדדיו, מחשוף הלבן, הטוב מפאת כל הטוב, ממנו נמשך נחל קדומים הידוע והיא הנקרא'ת מי קדם ומצאותיו מקדם מימי עולם, הוא (יסוד) [סוד] אין - מאין יבא עזרי.
וזו הספירה בלום פיך מלדבר ולבך מלהרהר בה שהוא האחדות השוה הפשוטה שאין בה [צד] שיתוף וריבוי, לא ימין ולא שמאל, לא ע[ו]צב ולא רוגז, ולא דבר מכל הדברים שאיפשר להיות בהם צד רבוי ושנוי. וזהו הייחוד האמתי, ראש כל ראש, כולל את הכל ומקיף את הכל סביב סבי'ב, ומתעלה ומתפלא באחדות שלימה. לפניו (עוז) [הוד] והדר [עוז] וחדוה.
ומזאת הספירה הנקרא'ת כתר עליון נתאצלו הרחמים והחסד והפחד ושאר המדות [המשתנות], ואין לפניו לא עולה ולא שכחה ולא משוא פני'ם ולא מקח שוחד.
וסוד הכתר הוא הרחמים האמתיים. ובתוך הכתר כלולה החכמה העליונה והנסתרת שאין (תרמותיה) [תהומותיה] מתבקעין ולא נראין ולא (נובעין) [נודעי'ן] לזולתו, דכתי'ב אלהים הבין דרכה וגו'.
וכתר עליון ית' ראש לכל האמונה והבטחו'ן אשר אליו ישתוקקו כל הספי'רות וממנו יקבלו כח וברכה ושפע. וכתר עליון נסתר ונעלם מעיני כל חי, וממנו יורד השמן הטוב על הזקן זקן אהרן, ומשפיע על כל העולם כל טוב וכל שפע ופרנסה. והוא ברוך ומבורך ומתברך, ובו כלל כל החיים ואור החיים וצרור החיים, והכל מתברך ממנו, והכל צריכי'ם לו. והוא אחד האחדים המיוחד בכל שמותיו, ואין לנו רשות להארי'ך בכאן יותר, כי האריכות רב הנזק.
(*) בכ"י ניו-יורק: מחשבה... אור קדמון... מכל צדדיו.
ספי'רה הב' - חכמה, ראשית, תורה שבכת'ב, אספקלרי'א המאירה, רחמי'ם גדולים, (אם) [ים] עילאה, קדש, עדן, מקור חיים, אור הגדול.
וזו היא החכמה הקדומה, [שאמרו רבותינו נובלת] חכמה שלמעלה תורה. מיכן המשכת בראשי'ת ברא אלהי'ם. הוא סוד יש [שאמרו: הוציא יש] מאין. אכן יש יי'. (ובזה הכתר העליון) [ובזאת ובכתר עליון] סוד היש יי' בקרבינו אם אין. והיא אות ראשון מאותיו'ת הש'ם ית'ברך וית'עלה. ובכאן סוד ל"ב, ויאמר יי' אל לבו, כי יום נקם בלבי, וכתי'ב מלא אותם חכמת לב.
והיא מוכתרת סבי'ב סבי'ב מן הכתר הנכבד והנורא שעין לא ראתה. וזו היא תורה שלמעלה שנקרא'ת תורתו של הקב"ה (ב"ה), והוא (ש)עתיד ללמדה לכל [בני] ישראל, הוא שכתו'ב נתתי [את] תורתי בלבם ועל לבם אכתבנה. וזו היא הנתונה בסיני מן בראשי'ת עד לעיני כל ישראל, שהנביאי'ם והכתובי'ם משאר (שמות) [ספי'רות] נתנו. וע'ל כ'ן אמ'רו: אין מניחין נביאי'ם על גבי תורה ולא חומש ולא (כתיב) [כתוב] על גבי תורה.
וחכמה זו היא (המקום) [המקו'ר] המתברך תחלה, ונחלות (*) מתבקעות (ברכות) [ונשפעו'ת לכל צד], וממנה נמשכו כל הנחלים בל"ב נתיבו'ת חכמה, וממנה תוצאות חיים, ומעיינותיה מתבקעין לכל צד, כדכתי'ב ושאבתם מים בששון [ממעיני הישועה], ומתרג'מינן: ותקבלון אולפן (תורתא) [חדת בחדוה]. ולכך נאמ'ר בתורה כי היא חייך ואורך ימיך, וכתי'ב והחכמה תחיה את בעליה. ועל זו הספי'רה כתי'ב יי' קנני ראשי'ת דרכו, קודם כל הספי'רות. וכתי'ב ראשי'ת חכמה. ומפני שהתורה הנתונה בסיני רומזת לזו הספי'רה מתחלת בראשית.
(*) בכ"י ניו-יורק: ונוזלי' (?).
ספי'רה הג' - בינה, עץ הדעת, נהר, מעיין, ראש השנה, יום הכפורים, דבור, נחל, שופר, תקיעה, נשמת השמים (*) הוא יסוד היובל הגדול נ' שנה.
היא הנקרא'ת רחובות הנהר, ונהר יוצא מעדן, ועל יובל ישלח שרשיו. הוא סוד אות שנייה מאותיות שמו ב'רוך ה'וא. מים עמוקים עצה בלב איש ואיש תבונות ידלנה. וממנה נמשכו כל השביעיות, ועליה נבנו ו' ימי בראשית וז' שבועות ונ' שנה (של יום) [עד] היובל הגדול שממנו מתקבלין השפע ואצילות מן החכמה העליונ'ה עד אין סוף. ולפיכ'ך נתנה התורה ליום נ' שהוא סוף היובל, להיות הבינה סמוכה לחכמה, ולסוף נ' שנה [קנו] כל ישראל לבם עד הנה, עד לב. והרמז שרמזו ר'בותינו ז"ל: שתא אלפי (שנא הוו) [שנין הוי] עלמא וחד חרוב, שנ'אמר ונשגב יי' לבדו ביום ההוא, רמז שכל הספי'רות יחזרו חלילה לבינה ואז היא מקבלת שפע מאת כתר העליון סבת כל הסבות, ויתחדש עולם [שכל] הספי'רות ביחד נקראו עולם, ומי שיודע סוד זה העולם צריך להעלימו, דכתי'ב גם את העולם נתן בלבם, העלם כתי'ב, זה שמי לעלם. ואז (נתברכו) [יתברכו] כולם אגודה א'חת, והכל נקשר בקשר א'חד, ויחזרו הספי'רות לקבל (פרים) [פרס] בשנת היובל, כמו שכתוב בשנת היובל הזאת ת'שובו א'יש אל אחוזתו, אחוזתו ממש, מקום שמשם יונק ושואב, ספי'רה אחר ספי'רה, עד שיתאחד הכל בסבת הסבות ית'. וזהו סוד נ' שערי בינה נבראו בעולם, בעולם הידוע.
בכ"י ניו-יורק: נשמה. השמים. היא סוד היובל... תבונה ידלנה... שממנו הכל מקבל שפע אצילות... עד הנה אין לב. והרמז... כלם הכל אדם א'חד, והכל נקשר בקשר אמתי.
ספי'רה הד' - חסד, אברהם, קדוש ראשו'ן, ימין . הוא הנקר'א חסד עולם, חסדי'ם טובי'ם. מכאן המשכת מי הנחל והכהו לז' נחלים. ואברהם הנכבד הזקן העליון הוליד את אברהם התחתון הנקרא איש חסד, דכתי'ב תתן אמת ליעקב חסד לאברהם. וחסד יי' מעולם ועד עולם על יריאיו. ומן הספי'רה הזאת סוד מצות עשה, וזו המדה יונקת מן הרחמי'ם העליונים. הנה מן המדה הזאת ימשך לכל שאר הספי'רות כל שפע וכל טוב וכל הצל[ח]ה והרו[ו]חה וברכה וחיים. וזו הספי'רה סוד המים העליו'נים, ונקרא'ת מים, (ותוציא) [והוציא] ממנו אש, והיא (עשירי)
[ה]ספי'רה הה' - גבורה, קדוש שני, שדי, אלהי'ם, יצחק, [פחד], צור, ענן וערפל, מלח, אש, אש הגדולה אוכלת כל האשות. סיני, משפט (ידין) [ודין], שמן, מזבח הנחושת, שמאל. ו[ע'ל] זו הספיר'ה אמ'ר בספר יצירה: אש ממים, שאמ'ר שהאש יצאה מן המים. מימינו חסד [ו]משמאלו אש. וזהו סוד יצחק העליון, המשל ופחד עמו. וזו המדה ירש יצחק אבינו, דכתי'ב ופחד יצחק [היה לי, וישבע יעקב בפחד אביו יצחק]. מיכן סוד מצות לא תעשה. וכשנעקד יצחק על גבי המזבח - לא לחנם הגיעה נפשו עד שערי מות, כי פחד יצחק העליון היה לו. והנה מן הספי'רה הזאת נראי'ת גבורתו ית'ברך בעשותו נקמות, ועליה נאמ'ר עורי [עורי] לבשי עוז זרוע יי'. והיא מד'ת הדי'ן הקשה.
ספי'רה הו' - תפארת, יעקב, ישראל, אל, השמים, הבריח התיכון, אבן ישראל, אמת - תתן אמת ליעקב, ענוה, אנכי [שלמה. שמים]. מדת יום, קו האמצעי, הוא המכריע בין אברהם ויצחק. הוא סוד אבינו שבשמים, וצורתו חקוקה בלבנה, וחותמו אמת, והוא הנקרא שלום. וזו הספי'רה שואבת מבין [שני] זרועות עולם (שהוא) [שהם] אברה'ם ויצחק, ויעקב איש תם בין שניהם, והוא קו האמצעי, ומשם בא זרעם של ישראל בזמן שהם עושי'ם רצונו של מקום, דכתי'ב כולו זרע אמת. וממנו יתאצלו הדרכים ויתבקעו מעיינות תהום להמש[י]ך לכל העולמים ברכה עד בלי די, והוא המעיין שאינו פוסק. ובספי'רה הזאת יתאחדו [ה]עליונים ותחתוני'ם, יונקת מלמעלה ומושכת מלמט'ה, מראש ועד סוף. והוא קדוש ישראל ונוראותיו, זכר עשה לנפלאותיו. קדוש שלישי. והספי'רה הזאת בה נחתמו י"ב כחות בי"ב גבולין למספר שבטי בני ישראל, והם ווי העמודים וחשוקיה'ם. ואמ'רו ר'בותינו ז"ל: מעיין גנים - זה אברהם, באר מים חיים - זה יצחק דכתי'ב וישב יצחק ויחפור את בארות המים, ונוזלים - זה יעקב. ועו'ד אמ'רו: האבות הן הן המרכבה, על [ה]אבות העליוני'ם אמרוהו. צדקה. והיא אות ג' מאותיות הש'ם ית'.
ספי'רה הז' - נצח, אמונה, יכין, רגל ימין. ממנו המשכת הנביאי'ם, והיא א' מן הדברי'ם הנקראי'ם למודי יי'. מקום העצה. מן המקום הזה לקחו הנביאי'ם משאב לנבואתם. ועל זה א'מרו ר'בותינו ז"ל שהיה משה מובדל משאר הנביאים שהיה [משה] מסתכל באספקלרי'א המאירה, שהיא החכמה העליו'נה. וע'ל כ'ן כתי'ב במשה: וירא ראשי'ת לו, ר"ל שהראהו החכמה הנקראת ראשי'ת.
ספירה הח' - הוד. אלהי [ה]צבאות, בועז. [הוא] סוד רגל שמאל בין שתי הרגלים. מקום יניקת הנביאי'ם, ושניהם נקראי'ם למודי יי'. ושם זה בועז, וסימני'ך: יכין ובועז. ובב' אלו העמודים נקשרת המרכבה העליונ'ה. ומן החכמה ועד תפארת נקראי'ם בתי גואי שאין שם לא בכייה ולא עצבות ולא רוגז, אלא שמחה וחדוה. ונצח והוד נקראי'ם בתי בראי, ש'אמרו ר'בותינו ז"ל שיש בכייה לפני הקב"ה, דכתי'ב במסתרי'ם תבכה נפשי, ואמ'רו: מקום יש להקב"ה [שבוכה בו] ומסתרים שמו, ואומ'ר: ויקרא יי' אלהי'ם צבאות לבכי ולמספד וכו', לא קשיא, הא בבתי גואי, הא בבתי בראי. (וזהו) [ודעתנו לפרש מהו] במסתרי'ם תבכה נפשי מפני גווה [הוא נפשו (*)] של ה'קדוש ב'רוך ה'וא, דכתי'ב וגעלה נפשי אתכם, וכתי'ב נשבע יי' (בימינו) [בנפשו].
(*) בכ"י (בטעות): נפשות.
ספי'רה הט' - יסוד, צדיק עולם, טוב, חי העולמי'ם, שבתון, לוייתן. זהו ברית יי' בכל מקום. הוא המשלי'ם בין תפארת ובין כנס'ת ישראל. והקשת עדות עליו, והסוד: את קשתי נתתי בענן והיתה לאות ברית, אות הידוע הוא הנקר'א ברית, והשבת עדות על זה. וסוד זה הוא הנקרא צדיק, ועל שמו נקראו כל הצדיקים ועל אות ברית מילה, שנ'אמר ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ, פי'רוש (ב)כולם דבוקים בספי'רה הנקרא'ת צדיק. והספי'רה הזאת ז' לבינה, ועליה (נבראו) [נמנו] ששת ימי השבוע, והוא צדיק יסוד עולם. ונקראת כל, (שבה) [בכאן] סוד השבועה, דכתי'ב שים נא ידך תחת יריכי ואשביעך ביי' אלהי השמים ואלהי הארץ - הארץ הידועה. ועל זו הספי'רה נאמ'ר מפני שהוא אוחז לכאן ולכאן, וזו המדה מריקה בספי'רה הי' מן השמן הטוב ומן השפע. והספי'רה הזאת הנקרא[ת] יסוד יונקת מן הספי'רות העליונו'ת, ומה שהיא יונקת משפעת בספי'רה הי'. וכל ט' הספי'רות מלבד הכתר העליון נקרא'ים עולם סתם, וזהו שנ'אמר וצדיק יסוד עולם, [ובמס'כת חגיגה אמרו: על עמוד אחד העולם עומד וצדיק שמו, שנ'אמר וצדיק יסוד עולם]. ונקרא[ת] כל מפני שהיא שואבת מכל הצדדין ומניקת ומשפעת על הספי'רה הי'. והכל תלוי באילן זה, והסוד: ויי' בירך את אברה'ם בכל, על כן כל פקודי כל ישרתי, וכתי'ב ויתרון ארץ בכל היא, ר"ל כי הספי'רה הי' הנקרא'ת ארץ, ובזמן שישראל עושי'ן רצונו של מקום - השפע (שבא אליה) [הבא לכל] בא לכנס'ת ישראל שנקרא'ת ארץ והיא שכינתן של ישראל, וכתי'ב ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם - בזמן לא תחסר כל בה. וזהו וצדיק יסוד עולם, הוא אהוב וחביב לפני הקב"ה, מפני שמקיים כל העולם, והוא יסודו, [והוא] מכלכלו ומצמיחו ומגדלו ומשמחו, אהוב וחביב למעלה, [נחמד ונעים למטה. נורא ואדיר למעלה], מתוקן ומקובל למטה. והוא יסוד הנפשות, וממנו פורחי'ם (ה)נשמות. וביום השבת עולה לכתר עליון, [ו]מפני שהוא נוטל שפע [גדול] בשבת, נשמה יתירה נתונה בו באדם בערב שבת שממנו פורחי'ן נשמות[ן] של ישראל.
ספי'רה הי' - מלכות, מטרוניתא, כנסת ישראל, זאת, ארץ, שכינה, ים תתאה, מטה, כסא הכבוד, חכמת שלמה, מקדש, מזבח. (בה) [פה]. ירושלם, צדק, שבת, מדת לילה, כלה (מה כל) [מהכל] כלולה, ירח, (סר) [דוד] עלאה, סוכה, עקרה, ציון, יזל מים, שמחת עולם, תורה שבעל פה. ובה סוד כתובי'ם (*), וזו היא הנקרא'ת נשר. ונקרא'ת גן, דכתי'ב כי כארץ תוציא צמחה וכגנה זירועיה תצמיח. ונקרא'ת ארון הברית, ושתי הלוחות שרוי בתוכו. אספקלרי'א שאינה מאירה. בתולת ישראל, כרם. ועל זו הספי'רה רמז הנביא: ואראה את יי' - אדני כתי'ב. ואמ'ר ר' ישמעאל: פעם א'חת נכנסתי לפני לפנים להקטיר קטרת [ו]ראיתי אכתריאל וכו', (ו)על זו הספי'רה רמז. וזו הספיר'ה רומזת לכל [נ'וסח א'חר: שואבת מכל]. ובעוד שהכלה הזאת שואבת מן הכל (ומתחבקת) [ומתחברת] עמו - אזי יתברכו עליוני'ם ותחתוני'ם, דכתי'ב כמשוש חתן על כלה וכו'. ואם ח"ו נפרדת מהכל - אזי חרב ליי' מלאה דם, והוא בית דינו של ה'קדוש ב'רוך ה'וא, והיא מדת רחמים, והיא מדת הדין שלמטה הרפה. א'מרו ר'בותינו ז"ל: אין הרוכב [טפל] לסוס (טופל), אלא הסוס טפלה לרוכב. הרוכב על הסוס הוא ברשותו לעשות בו חפצו ורצונו, ואין לסוס פעולה זולתי האיש הרוכב עליו, ועל זה אמ'ר: [שה'קדוש ב'רוך ה'וא מתפלל, שהספי'רה הזאת ... המתפלל שיבא אליה השפע הטוב מכתר עליון ותרחם העולם. וע'ל ז'ה אמ'ר]: י'הי ר'צון מלפני, ולא אמ'ר (מלפניו) [לפני]. [כ]שהקב"ה רוצה (לזון) [לידון את] העולם לא [י]בא השפע אלא עד כל, והוא דן את העולם עם זו הספי'רה, וקורא אות'ה מ[ד]"ה, והיא שואגת בשביל יש'ראל כל היום, ועל זו הספי'רה (אומ'ר) [אמרו ש]הקב"ה שואג כארי ובוכה, וכל הענייני'ם (הדומה) [הדומי'ם] לאלו. וכשהוא רוצה לרחם ולהטיב - משפיע ברכה ושלום והצלחה לכנסת ישראל, ואז היא מרחמת על העולם, ועל זה כתי'ב כי תרכב על סוסיך מרכבות[יך] ישועה. וממנה נמשכת לארץ ישראל, נקודה אמצעית. ועל שנקרא[ת] צדק זאת הספי'רה, כתי'ב בירושלם: צדק ילין בה, וכתי'ב (ואנכי) [ומלכי] צדק מלך [שלם], וכתי'ב פתחו לי שערי צדק. והמדה הזאת (ירשה) [ירשו בני] ישראל והיא נחלתם, דכתי'ב זאת נחלת עבדי יי' (וצדקתן) [וצדקתם] וכו'. ונקרא'ת אמן של ישראל, דכתי'ב ובפשעכם שלחה אמכם, וכתי'ב אם הבנים שמחה. ונקראת בת שבע. והמדה [הזאת] חרב נוקמת נקם ברית, ונפרעה לישראל מכל צריהם, ונקרא'ת זאת הספיר'ה כנסת ישראל, בעבור שהיא כניסת הכל. ונקרא'ת כלה, מפני שהיא כלולה מן הכל. ועל זו הספי'רה רמזו ר'בותינו ז"ל: בזמן שישראל עושין רצונו של מקום - מוסיפין [כח] בכח גדול שלמעלה, שנ'אמר ועתה יגדל נא כח אדני. ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום - מתישין כח גדול שלמעלה, שנ'אמר צור ילדך תשי, שמתישין השפע הגדול(ה) (הבא) [שבא] שלא בא. ובהיות ישראל בירושלם ותכונת המקדש וכליו וצורותיו, והיו כל הדברים מתאחדים למטה - אז יתאחדו כל הספי'רות למעלה, והברכה נמשכת לעולם. וכשחרבה ירושלי'ם שלמטה - נתפרדה חבילה [התחתונה], היא ירושלם העליונה, ושכינה שרויה בגלות עם ישראל, היא הספי'רה היא ירושלם, ואז נתבטלה הברכה היורדת מן השמן הטוב. ועל זה כב יכול אין הקב"ה אחד בזמן שישראל בגלות, [שהספי'רה הזאת היא בגלות] שלא בא השפע לה. והיא אות ד' מאותיו'ת הש'ם ית', ה"א אחרו'נה. ועל זו הספי'רה (רמזו) [א'מרו] ר'בותינו ז"ל: נשבע הקב"ה שלא יהיה הכסא שלם והש'ם שלם עד שימחה (שמו של) [זכר] עמלק מן העולם, שנ'אמר כי יד על כס יה. וזו הספי'רה נקרא'ת כסא הכבוד, ונקרא'ת י"ה. ודוד של מטה שהיה יודע מלכות דוד של מעלה, (ו)היה אומ'ר תמיד הללויה. ואמ'ר יהושע: והכריתו [את] שמינו מן הארץ ומה תעשה לשמך הגדול, [ר"ל מאחר שיכריתו את שמנו מן הארץ מה תעשה לשמך הגדול] שלא יהיה שלם. ואמ'ר ירמיה: אל תנאץ למען שמך (ו)אל תנבל כסא (כבודיך) [כבודך] זכור אל תפר בריתך אתנו, [יאמ'ר: אל תנאץ למען שמך - שיהיה שלם, ואל תנבל כסא כבודך, זכור אל תפר בריתך] - שהוא יסוד עולם עמנו. וכשישראל בגלות - שכינה עמהם בגלות, שאינה מקבלת שפע ממרו'ם. ולפי'כך נשאר להם לישראל מקדש מעט בגלות. ולפי'כך אין לך יום מיום שחרב בית המקדש שאין בו קללה.
(*) בכ"י ניו-יורק: כרובים.
וכל אלו הספי'רות (שם שמותיו) [הם שמו] של הקב"ה ית', וכולם מתאחדי'ם בו, ועל כן רמזו ר'בותינו ז"ל [שאמרו]: כל העונה אמן יהא [שמיה] רבא בכל כחו, [ר"ל בכל כחו] של שם, שיכלול כל הספירות בלבו, ויכלול שמו הגדול: יו"ד בחכמה, ה' בבינה, ו"ו בתפא'רת, ה' במלכות. וזהו: שמיה רבא.
וכל המיחד הספירות הללו שנקראו ענפים - בשם ית' שהוא השורש והע[י]קר שהכל תלוי בו, יקדש בקדושתו של הקב"ה, ויטול לעולם הבא חלק בכולם. וכל המפריד א'חד מהם לבד, [עליו] הכתו'ב אומ'ר: ונרגן מפריד אלוף, ונקרא מקצץ בנטיעות.
וכל המייחד (שמו של) [ל]ה'קדוש ב'רוך ה'וא בספי'רות, ויעלה כל הספי'רות באגוד'ה א'חת תמידית קיימת, אזי הוא דבוק בשם ית'. והספי'רות הללו עתידין לחזור להוייתן בהיות בית המקדש בחדושו, וזהו: והיה יי' למלך על כל הארץ ב'יום ה'הוא י'היה י'י א'חד ו'שמו א'חד.
וסדר הקדושה כך היא: קדוש א' - חסד, קדוש ב' - גבורה, קדוש ג' - תפארת, יי' - בינה, צבאו'ת - נצח והוד.
סדר ק'ריאת ש'מע כך היא: כשיאמ'ר שמע [יש'ראל] יכלול כל הספי'רות ביי' אחד, ויחברם ביחד. ועל זה רמזו ר'בותינו ז"ל: כדי שתמליכהו בשמי'ם ובארץ ובד' רוחות העולם, [דכתי'ב] (ביי') [כי] ממזרח שמש עד מבואו (מהולל שם יי') [גדול שמי], מאותה הספי'רה הנקרא'ת מזרח - עד אות'ה הספיר'ה הנקרא'ת מערב, ושכינה במערב.
ובזו הספיר'ה הגן הגדול הנסתר והנעלם, דכתיב ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן. עדן - נקראת חכמה, דכתי'ב כי כה אמ'ר רם ונשא שוכן עד [וקדוש שמו]. והנהר הגדול בא עד כנסת ישר'אל שנקראת גן, והיא זיוא דנפיק מזיוא דכל (זווייא) [זיוייא].
ושכינה נקרא'ת לבנון, דכתי'ב [ישבעו עצי יי' ארזי לבנון אשר נטע, וכתי'ב ההר הטוב הזה והלבנון, וכתי'ב] ויטע יי' אלהי'ם גן בעדן מקדם. ונקרא'ת שדה, דכתי'ב כריח שדה אש'ר ברכו יי', וכתי'ב יעלוז (ה)שדה וכל אשר בו (וכו') [אז ירננו כל עצי היער מלפני יי']. ישבעו עצי יי', א"ר: ישבעו חייהם, ישבעו מימיהם, ישבעו מטעתן. ויש בו ענני כבוד, (וסתרי) [כתרי] כבוד, וחופות כבוד, ומיני נרדים, ונהרות של חלב ושל יין ושל אפרסמון, זהב ומרגלי[ו]ת, דכתי'ב וזהב הארץ ההיא טוב וכו', וא'מרו ר'בותינו ז"ל: אין תורה כתורת ארץ ישראל, ואין חכמה (כחכמה) [כחכמת] ארץ ישראל. ויש [שם] אלף אלפי אלפים וריבי רבבות של מאורות - שכל מאור ומאור מכהה גלגל חמה, ומלאכים לשמש הצדיקים, ואין אצלם לילה. ושמחת'ם ואורם וחדות'ם מתחדש[ו]ת (ב)כל [היום], מפני שהשכינה נקראת שמחה, שנ'אמר ושמחת עולם על ראשם. ונקרא'ת עטר'ה, [וע'ל ז'ה רמזו ז"ל: עתיד ה'קדוש ב'רוך ה'וא להיות עטרה] בראש כל צדיק וצדיק, שנ'אמר ביום ההוא יהיה יי' צבאות לעטרת צבי ולצפירת תפאר'ה. והם מע[ו]טרי'ם ונהנין מזיו השכינה. וירושלם עיר הקדש באמצע, וסביבותיה י"ח אלף עולמות, שנ'אמר [סביב שמונה עשר אלף ושם העיר מיום יי' שמה. ובאמצע ירושלם עץ החיים, וכל יש'ראל עתידי[ם] ליכנס בתוכה, שנ'אמר]
והביאותים אל הר קדשי (ושמחתי'ם בבית תפילתי עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים) [וכתי'ב תובלנה בשמחות וגיל. ובאותו זמן רואי'ם כל העו'לם לה'קדוש ב'רוך ה'וא בציון, שנ'אמר ברו'ך יי' מציון, וכתי'ב ויי' סביב לעמו מעתה ועד עולם. ויי' צ'באות יראנו נפלאו'ת מתורתו]. אמן וכן יהי רצון.
תם ונחתם על ידי איש תם".
בכ"י ניו-יורק דנן, אחרי המלים "יראנו נפלאו'ת מתורתו, אמן" - מופיע ההמשך דלהלן (120א-121ב):
"ובספר הזוהר: זהו מחכמי המשנה, מההו'א דמתיבת'א קדיש'א עילא'ה:
ר' ש'מעון סוד יי' ליריאיו - דא היא כנסת יש'ראל, ובריתו להודיעם - דא הוא צדיק יסוד עולם, בקישורא חדא, בזיווגא חדא. כתי' ויקרא שמו פלא יועץ אל גבור אבי עד שר שלום, פלא - דא היא חכמה הקדומה טהורה ונעלמה מעיני כל חי, וכתי'ב פליאה דעת ממני. יועץ - דא היא בינה דההוא נהר דאשקי לכלא ומרוי לכלא וטעי'ם לכלא. אל - דא הוא אברהם. גבור - דא הוא יצחק. אבי עד - דא הוא יעקב, דאחיד להאי סטרא ולהאי סטרא ומשקי לכלא. שר שלום - דא הוא צדיק יסוד עולם דאיהו שלמ'א דביתא, שלמ'א דהיכלא, שלמא דמטרוניתא. כריח שדה, כריח של תפוחים, קרא הכתרי'ם תפוחים לפי שיש בהן לובן ואודם. אשר בירכו אל השורה עליהן. וכן תפוחי זהב במשכיות כסף, רמז לכתרים, וכסף לובן, וזהב אדום. דבר דבור - ענין המתקבל משני פנים. על אופניהם - נצח והוד. קול יי' על המים - דא הוא אברהם, קול יי' בכח - דא הוא יצחק, קול יי' בהדר - דא הוא יעקב, קול יי' שובר ארזים - דא נצח, קול יי' חוצב להבות אש - דא הוד, קול יי' יחיל מדבר - דא צדיק, קול יי' יחולל איילות - דא היא כנסת יש'ראל. ובכל אלו השבעה נתנה התורה, וא'מרו ז"ל: שבעה קולות נתן ה'קדוש ב'רוך ה'וא במתן תורה, ועל שזכו יש'ראל לראות אלו הספי'רות כתי'ב וכל העם רואי'ם את הקולות ואת הלפידים, ע'ד כ'אן הדרך הכללית.
ואמנם הדרך הפרטית שמצאתי בענין זה היא זאת:
זה השער ליי' צדיקים יבאו בו, היא כנסת יש'ראל הנקראת כלה האמורה בשיר השירים, כלה כלולה מהכל, ועליה נאמ'ר אהבת כלולותיך - כלולה מכל הספי'רות, כלולה בעליונים ובתחתונים, קישור כל המרכבות. ועליה נאמ'ר ויי' בירך את אברהם בכל - בת היתה לאברהם ובכל שמה, ובה נתברכו ג' אבות: אברהם - ויי' בירך את אברהם בכל, יצחק - ואוכל מכל, שהיא מלכות כהונה לוייה, מצד מלך יש'ראל שהוא עמוד קו האמצעי ונקראת מלכות, מצד הגבו'רה שמשם שואבים הלויים ונקראת [לוייה], מצד החסד שמשם שואבים הכהנים ונקראת כהונה. והי'א אות ד' באותיות השם, והיא ה' של אברהם, ועליה נאמ'ר מרגלי'ת היתה תלוייה בצוארו של אברהם אבינו, והיא אבן השתייה שממנה הושתת העולם, ועליה אמ'ר דוד בספ'ר תלים: אבן מאסו הבונים וגו', והיא אבן יש'ראל של מעלה, ועליה נאמר משם רועה אבן ישראל, ועליה נאמ'ר על אבן אחת שבעה עינים. ולעתיד לבא [נאמ' בה] ואבנא די מחת לצלמ'א וכו'. והיא בת מלך שהריחה ציקי [קדרה], שנ'אמר בהם: כי ליי' מצוקי ארץ, מצוקי ארץ הם ג' אבות שהם מציקים מי שפע לבנים בג' תפלות שהם עבדיה הביאו לה בחשאי, ומאי עבדיה אלו ג' פ'עמים שצריכין יש'ראל לעשות עצמן עבדים בתפלה בג' ראשונות כעבד המסדר שבחו של רבו, באמצעיות כעבד המבקש פרס מרבו, באחרונות כעבד שקבל פרס מרבו והולך לו. וממה שהן מסדרין ומתקנין בתפלות מביאי'ן לה בחשאי. וע'ל ז'ה תקנו הקדמונים בעלי המשנה התפלה בחשאי. וע'ל ז'ה אמ'רו: כל המשמיע קולו בתפלתו הרי זה מקטני אמנה.
תמצא קו האמצעי שהוא תפ'ארת - הוא כולל ט' ספי'רות שהן מריקי[ם] בו והוא בהן, ומקבלי'ם זה מזה. מלכות היא כוללת הכל. וקישור תפ'ארת ומלכות הוא יסוד, שנ'אמר כי כל בשמים ובארץ, ותרגום די (יחיד) [אחיד] בשמיא ובארע'א, שהוא שמים - תפ'ארת, וארץ - מלכות (= ראה ציור המצ"ב), ע'ד כ'אן הדרך הזאת הפרטי'ת כפי מה שמצאתי בנוסח א'חד.
ואתה המעיין פקח עיני שכלך וראה כי הספי'רות האלה ואם קצתם מתחלפי'ם במלותם - מגמת פניהם למשפחותם לבית אבותם. ואם מהמון הסכלי'ם ידיעתם נמנעת - כלם נכוחי'ם למבין וישרים למוצאי דעת, כמו שכתב החכם ז"ל המחבר ספר גנת ביתן, וזה לשונו:
ואמנם כי אלו הדברי'ם / אשר אנו בהם מעוררים / כלם נכוחים למבין וישרים, וסתרי תורה מאז נקראו / ובלב השכל דבקים נמצאו, ולא נתנו להדרש בהמון / ובתוהו יליל ישימון, כי הדברים דברי שעשועים / דברי חכמי'ם כדרבונות וכמסמרו'ת נטועים / ולא יבינו כל רשעים / ויי' מסך בקרבם רוח עועים. ומשרבו הפריצים נסתרו / ובביאור לשון לא נאמרו, פן יחריבו עו'לם בשע'ה / ותמוש היתד התקוע'ה. אמנם בעלי אזנים יאזינו / והמשכילי'ם יבינו, וחכמי לב ישלימו חלקם / והם יקחו חלקם, וכל פתאים יראו ויאנחו / ובכן צדיקים יראו וישמחו, והחכמים בשכל יתיחסו / והנשארים הרה נסו. ע'ד כ'אן לשונו ז"ל.
וקודם שאכנס בדברי הספר הזה הנקר'א גנת ביתן ללקט ממנו ענייני ביאור עשר ספירות בלימה, עם מה שיראה לי כפי צורך השעה, ראיתי לכתוב תחלה דברי החכם המקובל ז"ל דמן עכו, שכתב בספרו הנקרא אוצר חיים שחיבר בדרכי הקבלה, כי הם מישרים המשכילים ומעוררים אותם לבקש ולמצוא דברי חפץ.
ואל תחשוב אתה המעיין כי אני כותב ומפרש דבר מלבי, או שאני מתפאר בבגדים שאולים ומתגדל במה שכתבו ז"ל להיות דבריהם נקראי'ם על שמי, חלילה וחס, ואיני אלא סופר מעתיק מלה במלה, וכל דבר שתמצא בדברי שלא זכרתי שם אומרו בשגגתי גנוב הוא אתי. א'מרו ז"ל: אין ראוי לאמת שתהיה פחדנית ולא בישנית.
(= ולאחר מכן ממשיך המעתיק ללקט לספרו ליקוטים רבים מהספרים הנזכרים, ומעוד ספרי קבלה)".
מצ"ב הציור הנ"ל, מכ"י ניו-יורק:
מצאתי בכ"י פריס 824, כתיבה אשכנזית, מאה ט"ו, בדפים 108א-112ב
(במפתח הנ"ל - מספר 7)
עם תיקוני-נוסח ע"פ כ"י ניו-יורק בהמ"ל 1674, כתיבה ספרדית, מאה ט"ו, דף 116ב-120א:
ב.
"אלו [הן] י' ספירות על דרך הקבלה האמיתית (*), אשרי הזוכה בה.
שבאלו י' ספירות תלוים שמים וארץ הים והיבשה, תורה נביאים כתובי'ם הלכו'ת והגדו'ת, וכל צבא השמים. וזו היא החכמה העקרית שכל רמוזי התורה תלוים באלו י' ס'פירות, כמ'ו שאמ'רו: מתפלל ושואג כארי ובוכה ומניח תפילין ועתיד להיות עטרה בראש כל צדיק וצדיק. ואמ'רו שכל אחד וא'חד מראה באצבעו, שנ'אמר הנה אלהינו זה וכו', ואמר: עין לא ראתה אלהים זולתך וכו' - זהו יין המשומר בענביו מו' ימי בראשית. וכן רבים, ודבריה'ם סתומים וחתומים ואינם גלוים אלא לרודפי צדק מבקשי יי', והם נסתרים ונעלמים מעיני ההמון אשר מסך בקרבם רוח עועי'ם. ודברי רבותי'נו דברי אלהי'ם חיים, שמתוך הקבלה האמתית שהיו יודעי'ם ברומו של עולם, ואין להם (סוד) [סוף] ותכלית, ועל אלו הדברי'ם כתי'ב ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים, (ועליהם) [ואין בהם] נפתל ועקש, כי מוצאי מצא חיים. ועל זו החכמה כתי'ב כי תבא חכמה בלבך אז תבין יראת יי' ודעת אלהים תמצא, ומצא חן ושכל בעיני אלהי'ם ואדם, וכתי'ב אז תבין יראת יי' צדק ומשפט וגו'. וזהו המקור שאינו פוסק, ומי שזוכה בזו החכמה הדברי'ם הנוראים האלה חקוקים בלבו ומתרבים עליו כל היום ושמחים הדברי'ם בלבו ונגלים אליו כל סתרי התורה, וע'ל כן אל ישיאך לבך ונפשך שיש שום דבר בכ"ד (= ספרים) שלא לצורך וחסר ויתר וזר, אך דע באמת כי הכל נתן לדרוש, ויש לו טעם ויש להם רמז וסוד סתום וחתום. וכשתראה פסוק ויהיה דומה בעיניך כי האותיות לא יתחברו זו בזו ולא תוכל לתת בהם טעם, אז תדע ותשכיל כי הם דברים מופלאים, דכתי'ב נפלאים מעשיך וכו', וכתי'ב פליאה דעת ממני נשגבה לא אוכל לה, וכתי'ב פלאות עדותי'ך, וכתיב גל עיני ואביטה וגו', ואומ'ר כולם נכוחים למבין וישרי'ם למוצאי דעת.
(*) בכ"י ניו-יורק עובר כאן לקטע הבא: הספי'רה הראשונה (ללא כל הקדמה).
הספירה הא' - היא כתר עליון, מחשבת (*) עתיק יומין, אין, אויר קדמון, אהיה ראשון ואחרון. והוא מוכתר בכל צדדיו, מחשוף הלבן, הטוב מפאת כל הטוב, ממנו נמשך נחל קדומים הידוע והיא הנקרא'ת מי קדם ומצאותיו מקדם מימי עולם, הוא (יסוד) [סוד] אין - מאין יבא עזרי.
וזו הספירה בלום פיך מלדבר ולבך מלהרהר בה שהוא האחדות השוה הפשוטה שאין בה [צד] שיתוף וריבוי, לא ימין ולא שמאל, לא ע[ו]צב ולא רוגז, ולא דבר מכל הדברים שאיפשר להיות בהם צד רבוי ושנוי. וזהו הייחוד האמתי, ראש כל ראש, כולל את הכל ומקיף את הכל סביב סבי'ב, ומתעלה ומתפלא באחדות שלימה. לפניו (עוז) [הוד] והדר [עוז] וחדוה.
ומזאת הספירה הנקרא'ת כתר עליון נתאצלו הרחמים והחסד והפחד ושאר המדות [המשתנות], ואין לפניו לא עולה ולא שכחה ולא משוא פני'ם ולא מקח שוחד.
וסוד הכתר הוא הרחמים האמתיים. ובתוך הכתר כלולה החכמה העליונה והנסתרת שאין (תרמותיה) [תהומותיה] מתבקעין ולא נראין ולא (נובעין) [נודעי'ן] לזולתו, דכתי'ב אלהים הבין דרכה וגו'.
וכתר עליון ית' ראש לכל האמונה והבטחו'ן אשר אליו ישתוקקו כל הספי'רות וממנו יקבלו כח וברכה ושפע. וכתר עליון נסתר ונעלם מעיני כל חי, וממנו יורד השמן הטוב על הזקן זקן אהרן, ומשפיע על כל העולם כל טוב וכל שפע ופרנסה. והוא ברוך ומבורך ומתברך, ובו כלל כל החיים ואור החיים וצרור החיים, והכל מתברך ממנו, והכל צריכי'ם לו. והוא אחד האחדים המיוחד בכל שמותיו, ואין לנו רשות להארי'ך בכאן יותר, כי האריכות רב הנזק.
(*) בכ"י ניו-יורק: מחשבה... אור קדמון... מכל צדדיו.
ספי'רה הב' - חכמה, ראשית, תורה שבכת'ב, אספקלרי'א המאירה, רחמי'ם גדולים, (אם) [ים] עילאה, קדש, עדן, מקור חיים, אור הגדול.
וזו היא החכמה הקדומה, [שאמרו רבותינו נובלת] חכמה שלמעלה תורה. מיכן המשכת בראשי'ת ברא אלהי'ם. הוא סוד יש [שאמרו: הוציא יש] מאין. אכן יש יי'. (ובזה הכתר העליון) [ובזאת ובכתר עליון] סוד היש יי' בקרבינו אם אין. והיא אות ראשון מאותיו'ת הש'ם ית'ברך וית'עלה. ובכאן סוד ל"ב, ויאמר יי' אל לבו, כי יום נקם בלבי, וכתי'ב מלא אותם חכמת לב.
והיא מוכתרת סבי'ב סבי'ב מן הכתר הנכבד והנורא שעין לא ראתה. וזו היא תורה שלמעלה שנקרא'ת תורתו של הקב"ה (ב"ה), והוא (ש)עתיד ללמדה לכל [בני] ישראל, הוא שכתו'ב נתתי [את] תורתי בלבם ועל לבם אכתבנה. וזו היא הנתונה בסיני מן בראשי'ת עד לעיני כל ישראל, שהנביאי'ם והכתובי'ם משאר (שמות) [ספי'רות] נתנו. וע'ל כ'ן אמ'רו: אין מניחין נביאי'ם על גבי תורה ולא חומש ולא (כתיב) [כתוב] על גבי תורה.
וחכמה זו היא (המקום) [המקו'ר] המתברך תחלה, ונחלות (*) מתבקעות (ברכות) [ונשפעו'ת לכל צד], וממנה נמשכו כל הנחלים בל"ב נתיבו'ת חכמה, וממנה תוצאות חיים, ומעיינותיה מתבקעין לכל צד, כדכתי'ב ושאבתם מים בששון [ממעיני הישועה], ומתרג'מינן: ותקבלון אולפן (תורתא) [חדת בחדוה]. ולכך נאמ'ר בתורה כי היא חייך ואורך ימיך, וכתי'ב והחכמה תחיה את בעליה. ועל זו הספי'רה כתי'ב יי' קנני ראשי'ת דרכו, קודם כל הספי'רות. וכתי'ב ראשי'ת חכמה. ומפני שהתורה הנתונה בסיני רומזת לזו הספי'רה מתחלת בראשית.
(*) בכ"י ניו-יורק: ונוזלי' (?).
ספי'רה הג' - בינה, עץ הדעת, נהר, מעיין, ראש השנה, יום הכפורים, דבור, נחל, שופר, תקיעה, נשמת השמים (*) הוא יסוד היובל הגדול נ' שנה.
היא הנקרא'ת רחובות הנהר, ונהר יוצא מעדן, ועל יובל ישלח שרשיו. הוא סוד אות שנייה מאותיות שמו ב'רוך ה'וא. מים עמוקים עצה בלב איש ואיש תבונות ידלנה. וממנה נמשכו כל השביעיות, ועליה נבנו ו' ימי בראשית וז' שבועות ונ' שנה (של יום) [עד] היובל הגדול שממנו מתקבלין השפע ואצילות מן החכמה העליונ'ה עד אין סוף. ולפיכ'ך נתנה התורה ליום נ' שהוא סוף היובל, להיות הבינה סמוכה לחכמה, ולסוף נ' שנה [קנו] כל ישראל לבם עד הנה, עד לב. והרמז שרמזו ר'בותינו ז"ל: שתא אלפי (שנא הוו) [שנין הוי] עלמא וחד חרוב, שנ'אמר ונשגב יי' לבדו ביום ההוא, רמז שכל הספי'רות יחזרו חלילה לבינה ואז היא מקבלת שפע מאת כתר העליון סבת כל הסבות, ויתחדש עולם [שכל] הספי'רות ביחד נקראו עולם, ומי שיודע סוד זה העולם צריך להעלימו, דכתי'ב גם את העולם נתן בלבם, העלם כתי'ב, זה שמי לעלם. ואז (נתברכו) [יתברכו] כולם אגודה א'חת, והכל נקשר בקשר א'חד, ויחזרו הספי'רות לקבל (פרים) [פרס] בשנת היובל, כמו שכתוב בשנת היובל הזאת ת'שובו א'יש אל אחוזתו, אחוזתו ממש, מקום שמשם יונק ושואב, ספי'רה אחר ספי'רה, עד שיתאחד הכל בסבת הסבות ית'. וזהו סוד נ' שערי בינה נבראו בעולם, בעולם הידוע.
בכ"י ניו-יורק: נשמה. השמים. היא סוד היובל... תבונה ידלנה... שממנו הכל מקבל שפע אצילות... עד הנה אין לב. והרמז... כלם הכל אדם א'חד, והכל נקשר בקשר אמתי.
ספי'רה הד' - חסד, אברהם, קדוש ראשו'ן, ימין . הוא הנקר'א חסד עולם, חסדי'ם טובי'ם. מכאן המשכת מי הנחל והכהו לז' נחלים. ואברהם הנכבד הזקן העליון הוליד את אברהם התחתון הנקרא איש חסד, דכתי'ב תתן אמת ליעקב חסד לאברהם. וחסד יי' מעולם ועד עולם על יריאיו. ומן הספי'רה הזאת סוד מצות עשה, וזו המדה יונקת מן הרחמי'ם העליונים. הנה מן המדה הזאת ימשך לכל שאר הספי'רות כל שפע וכל טוב וכל הצל[ח]ה והרו[ו]חה וברכה וחיים. וזו הספי'רה סוד המים העליו'נים, ונקרא'ת מים, (ותוציא) [והוציא] ממנו אש, והיא (עשירי)
[ה]ספי'רה הה' - גבורה, קדוש שני, שדי, אלהי'ם, יצחק, [פחד], צור, ענן וערפל, מלח, אש, אש הגדולה אוכלת כל האשות. סיני, משפט (ידין) [ודין], שמן, מזבח הנחושת, שמאל. ו[ע'ל] זו הספיר'ה אמ'ר בספר יצירה: אש ממים, שאמ'ר שהאש יצאה מן המים. מימינו חסד [ו]משמאלו אש. וזהו סוד יצחק העליון, המשל ופחד עמו. וזו המדה ירש יצחק אבינו, דכתי'ב ופחד יצחק [היה לי, וישבע יעקב בפחד אביו יצחק]. מיכן סוד מצות לא תעשה. וכשנעקד יצחק על גבי המזבח - לא לחנם הגיעה נפשו עד שערי מות, כי פחד יצחק העליון היה לו. והנה מן הספי'רה הזאת נראי'ת גבורתו ית'ברך בעשותו נקמות, ועליה נאמ'ר עורי [עורי] לבשי עוז זרוע יי'. והיא מד'ת הדי'ן הקשה.
ספי'רה הו' - תפארת, יעקב, ישראל, אל, השמים, הבריח התיכון, אבן ישראל, אמת - תתן אמת ליעקב, ענוה, אנכי [שלמה. שמים]. מדת יום, קו האמצעי, הוא המכריע בין אברהם ויצחק. הוא סוד אבינו שבשמים, וצורתו חקוקה בלבנה, וחותמו אמת, והוא הנקרא שלום. וזו הספי'רה שואבת מבין [שני] זרועות עולם (שהוא) [שהם] אברה'ם ויצחק, ויעקב איש תם בין שניהם, והוא קו האמצעי, ומשם בא זרעם של ישראל בזמן שהם עושי'ם רצונו של מקום, דכתי'ב כולו זרע אמת. וממנו יתאצלו הדרכים ויתבקעו מעיינות תהום להמש[י]ך לכל העולמים ברכה עד בלי די, והוא המעיין שאינו פוסק. ובספי'רה הזאת יתאחדו [ה]עליונים ותחתוני'ם, יונקת מלמעלה ומושכת מלמט'ה, מראש ועד סוף. והוא קדוש ישראל ונוראותיו, זכר עשה לנפלאותיו. קדוש שלישי. והספי'רה הזאת בה נחתמו י"ב כחות בי"ב גבולין למספר שבטי בני ישראל, והם ווי העמודים וחשוקיה'ם. ואמ'רו ר'בותינו ז"ל: מעיין גנים - זה אברהם, באר מים חיים - זה יצחק דכתי'ב וישב יצחק ויחפור את בארות המים, ונוזלים - זה יעקב. ועו'ד אמ'רו: האבות הן הן המרכבה, על [ה]אבות העליוני'ם אמרוהו. צדקה. והיא אות ג' מאותיות הש'ם ית'.
ספי'רה הז' - נצח, אמונה, יכין, רגל ימין. ממנו המשכת הנביאי'ם, והיא א' מן הדברי'ם הנקראי'ם למודי יי'. מקום העצה. מן המקום הזה לקחו הנביאי'ם משאב לנבואתם. ועל זה א'מרו ר'בותינו ז"ל שהיה משה מובדל משאר הנביאים שהיה [משה] מסתכל באספקלרי'א המאירה, שהיא החכמה העליו'נה. וע'ל כ'ן כתי'ב במשה: וירא ראשי'ת לו, ר"ל שהראהו החכמה הנקראת ראשי'ת.
ספירה הח' - הוד. אלהי [ה]צבאות, בועז. [הוא] סוד רגל שמאל בין שתי הרגלים. מקום יניקת הנביאי'ם, ושניהם נקראי'ם למודי יי'. ושם זה בועז, וסימני'ך: יכין ובועז. ובב' אלו העמודים נקשרת המרכבה העליונ'ה. ומן החכמה ועד תפארת נקראי'ם בתי גואי שאין שם לא בכייה ולא עצבות ולא רוגז, אלא שמחה וחדוה. ונצח והוד נקראי'ם בתי בראי, ש'אמרו ר'בותינו ז"ל שיש בכייה לפני הקב"ה, דכתי'ב במסתרי'ם תבכה נפשי, ואמ'רו: מקום יש להקב"ה [שבוכה בו] ומסתרים שמו, ואומ'ר: ויקרא יי' אלהי'ם צבאות לבכי ולמספד וכו', לא קשיא, הא בבתי גואי, הא בבתי בראי. (וזהו) [ודעתנו לפרש מהו] במסתרי'ם תבכה נפשי מפני גווה [הוא נפשו (*)] של ה'קדוש ב'רוך ה'וא, דכתי'ב וגעלה נפשי אתכם, וכתי'ב נשבע יי' (בימינו) [בנפשו].
(*) בכ"י (בטעות): נפשות.
ספי'רה הט' - יסוד, צדיק עולם, טוב, חי העולמי'ם, שבתון, לוייתן. זהו ברית יי' בכל מקום. הוא המשלי'ם בין תפארת ובין כנס'ת ישראל. והקשת עדות עליו, והסוד: את קשתי נתתי בענן והיתה לאות ברית, אות הידוע הוא הנקר'א ברית, והשבת עדות על זה. וסוד זה הוא הנקרא צדיק, ועל שמו נקראו כל הצדיקים ועל אות ברית מילה, שנ'אמר ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ, פי'רוש (ב)כולם דבוקים בספי'רה הנקרא'ת צדיק. והספי'רה הזאת ז' לבינה, ועליה (נבראו) [נמנו] ששת ימי השבוע, והוא צדיק יסוד עולם. ונקראת כל, (שבה) [בכאן] סוד השבועה, דכתי'ב שים נא ידך תחת יריכי ואשביעך ביי' אלהי השמים ואלהי הארץ - הארץ הידועה. ועל זו הספי'רה נאמ'ר מפני שהוא אוחז לכאן ולכאן, וזו המדה מריקה בספי'רה הי' מן השמן הטוב ומן השפע. והספי'רה הזאת הנקרא[ת] יסוד יונקת מן הספי'רות העליונו'ת, ומה שהיא יונקת משפעת בספי'רה הי'. וכל ט' הספי'רות מלבד הכתר העליון נקרא'ים עולם סתם, וזהו שנ'אמר וצדיק יסוד עולם, [ובמס'כת חגיגה אמרו: על עמוד אחד העולם עומד וצדיק שמו, שנ'אמר וצדיק יסוד עולם]. ונקרא[ת] כל מפני שהיא שואבת מכל הצדדין ומניקת ומשפעת על הספי'רה הי'. והכל תלוי באילן זה, והסוד: ויי' בירך את אברה'ם בכל, על כן כל פקודי כל ישרתי, וכתי'ב ויתרון ארץ בכל היא, ר"ל כי הספי'רה הי' הנקרא'ת ארץ, ובזמן שישראל עושי'ן רצונו של מקום - השפע (שבא אליה) [הבא לכל] בא לכנס'ת ישראל שנקרא'ת ארץ והיא שכינתן של ישראל, וכתי'ב ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם - בזמן לא תחסר כל בה. וזהו וצדיק יסוד עולם, הוא אהוב וחביב לפני הקב"ה, מפני שמקיים כל העולם, והוא יסודו, [והוא] מכלכלו ומצמיחו ומגדלו ומשמחו, אהוב וחביב למעלה, [נחמד ונעים למטה. נורא ואדיר למעלה], מתוקן ומקובל למטה. והוא יסוד הנפשות, וממנו פורחי'ם (ה)נשמות. וביום השבת עולה לכתר עליון, [ו]מפני שהוא נוטל שפע [גדול] בשבת, נשמה יתירה נתונה בו באדם בערב שבת שממנו פורחי'ן נשמות[ן] של ישראל.
ספי'רה הי' - מלכות, מטרוניתא, כנסת ישראל, זאת, ארץ, שכינה, ים תתאה, מטה, כסא הכבוד, חכמת שלמה, מקדש, מזבח. (בה) [פה]. ירושלם, צדק, שבת, מדת לילה, כלה (מה כל) [מהכל] כלולה, ירח, (סר) [דוד] עלאה, סוכה, עקרה, ציון, יזל מים, שמחת עולם, תורה שבעל פה. ובה סוד כתובי'ם (*), וזו היא הנקרא'ת נשר. ונקרא'ת גן, דכתי'ב כי כארץ תוציא צמחה וכגנה זירועיה תצמיח. ונקרא'ת ארון הברית, ושתי הלוחות שרוי בתוכו. אספקלרי'א שאינה מאירה. בתולת ישראל, כרם. ועל זו הספי'רה רמז הנביא: ואראה את יי' - אדני כתי'ב. ואמ'ר ר' ישמעאל: פעם א'חת נכנסתי לפני לפנים להקטיר קטרת [ו]ראיתי אכתריאל וכו', (ו)על זו הספי'רה רמז. וזו הספיר'ה רומזת לכל [נ'וסח א'חר: שואבת מכל]. ובעוד שהכלה הזאת שואבת מן הכל (ומתחבקת) [ומתחברת] עמו - אזי יתברכו עליוני'ם ותחתוני'ם, דכתי'ב כמשוש חתן על כלה וכו'. ואם ח"ו נפרדת מהכל - אזי חרב ליי' מלאה דם, והוא בית דינו של ה'קדוש ב'רוך ה'וא, והיא מדת רחמים, והיא מדת הדין שלמטה הרפה. א'מרו ר'בותינו ז"ל: אין הרוכב [טפל] לסוס (טופל), אלא הסוס טפלה לרוכב. הרוכב על הסוס הוא ברשותו לעשות בו חפצו ורצונו, ואין לסוס פעולה זולתי האיש הרוכב עליו, ועל זה אמ'ר: [שה'קדוש ב'רוך ה'וא מתפלל, שהספי'רה הזאת ... המתפלל שיבא אליה השפע הטוב מכתר עליון ותרחם העולם. וע'ל ז'ה אמ'ר]: י'הי ר'צון מלפני, ולא אמ'ר (מלפניו) [לפני]. [כ]שהקב"ה רוצה (לזון) [לידון את] העולם לא [י]בא השפע אלא עד כל, והוא דן את העולם עם זו הספי'רה, וקורא אות'ה מ[ד]"ה, והיא שואגת בשביל יש'ראל כל היום, ועל זו הספי'רה (אומ'ר) [אמרו ש]הקב"ה שואג כארי ובוכה, וכל הענייני'ם (הדומה) [הדומי'ם] לאלו. וכשהוא רוצה לרחם ולהטיב - משפיע ברכה ושלום והצלחה לכנסת ישראל, ואז היא מרחמת על העולם, ועל זה כתי'ב כי תרכב על סוסיך מרכבות[יך] ישועה. וממנה נמשכת לארץ ישראל, נקודה אמצעית. ועל שנקרא[ת] צדק זאת הספי'רה, כתי'ב בירושלם: צדק ילין בה, וכתי'ב (ואנכי) [ומלכי] צדק מלך [שלם], וכתי'ב פתחו לי שערי צדק. והמדה הזאת (ירשה) [ירשו בני] ישראל והיא נחלתם, דכתי'ב זאת נחלת עבדי יי' (וצדקתן) [וצדקתם] וכו'. ונקרא'ת אמן של ישראל, דכתי'ב ובפשעכם שלחה אמכם, וכתי'ב אם הבנים שמחה. ונקראת בת שבע. והמדה [הזאת] חרב נוקמת נקם ברית, ונפרעה לישראל מכל צריהם, ונקרא'ת זאת הספיר'ה כנסת ישראל, בעבור שהיא כניסת הכל. ונקרא'ת כלה, מפני שהיא כלולה מן הכל. ועל זו הספי'רה רמזו ר'בותינו ז"ל: בזמן שישראל עושין רצונו של מקום - מוסיפין [כח] בכח גדול שלמעלה, שנ'אמר ועתה יגדל נא כח אדני. ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום - מתישין כח גדול שלמעלה, שנ'אמר צור ילדך תשי, שמתישין השפע הגדול(ה) (הבא) [שבא] שלא בא. ובהיות ישראל בירושלם ותכונת המקדש וכליו וצורותיו, והיו כל הדברים מתאחדים למטה - אז יתאחדו כל הספי'רות למעלה, והברכה נמשכת לעולם. וכשחרבה ירושלי'ם שלמטה - נתפרדה חבילה [התחתונה], היא ירושלם העליונה, ושכינה שרויה בגלות עם ישראל, היא הספי'רה היא ירושלם, ואז נתבטלה הברכה היורדת מן השמן הטוב. ועל זה כב יכול אין הקב"ה אחד בזמן שישראל בגלות, [שהספי'רה הזאת היא בגלות] שלא בא השפע לה. והיא אות ד' מאותיו'ת הש'ם ית', ה"א אחרו'נה. ועל זו הספי'רה (רמזו) [א'מרו] ר'בותינו ז"ל: נשבע הקב"ה שלא יהיה הכסא שלם והש'ם שלם עד שימחה (שמו של) [זכר] עמלק מן העולם, שנ'אמר כי יד על כס יה. וזו הספי'רה נקרא'ת כסא הכבוד, ונקרא'ת י"ה. ודוד של מטה שהיה יודע מלכות דוד של מעלה, (ו)היה אומ'ר תמיד הללויה. ואמ'ר יהושע: והכריתו [את] שמינו מן הארץ ומה תעשה לשמך הגדול, [ר"ל מאחר שיכריתו את שמנו מן הארץ מה תעשה לשמך הגדול] שלא יהיה שלם. ואמ'ר ירמיה: אל תנאץ למען שמך (ו)אל תנבל כסא (כבודיך) [כבודך] זכור אל תפר בריתך אתנו, [יאמ'ר: אל תנאץ למען שמך - שיהיה שלם, ואל תנבל כסא כבודך, זכור אל תפר בריתך] - שהוא יסוד עולם עמנו. וכשישראל בגלות - שכינה עמהם בגלות, שאינה מקבלת שפע ממרו'ם. ולפי'כך נשאר להם לישראל מקדש מעט בגלות. ולפי'כך אין לך יום מיום שחרב בית המקדש שאין בו קללה.
(*) בכ"י ניו-יורק: כרובים.
וכל אלו הספי'רות (שם שמותיו) [הם שמו] של הקב"ה ית', וכולם מתאחדי'ם בו, ועל כן רמזו ר'בותינו ז"ל [שאמרו]: כל העונה אמן יהא [שמיה] רבא בכל כחו, [ר"ל בכל כחו] של שם, שיכלול כל הספירות בלבו, ויכלול שמו הגדול: יו"ד בחכמה, ה' בבינה, ו"ו בתפא'רת, ה' במלכות. וזהו: שמיה רבא.
וכל המיחד הספירות הללו שנקראו ענפים - בשם ית' שהוא השורש והע[י]קר שהכל תלוי בו, יקדש בקדושתו של הקב"ה, ויטול לעולם הבא חלק בכולם. וכל המפריד א'חד מהם לבד, [עליו] הכתו'ב אומ'ר: ונרגן מפריד אלוף, ונקרא מקצץ בנטיעות.
וכל המייחד (שמו של) [ל]ה'קדוש ב'רוך ה'וא בספי'רות, ויעלה כל הספי'רות באגוד'ה א'חת תמידית קיימת, אזי הוא דבוק בשם ית'. והספי'רות הללו עתידין לחזור להוייתן בהיות בית המקדש בחדושו, וזהו: והיה יי' למלך על כל הארץ ב'יום ה'הוא י'היה י'י א'חד ו'שמו א'חד.
וסדר הקדושה כך היא: קדוש א' - חסד, קדוש ב' - גבורה, קדוש ג' - תפארת, יי' - בינה, צבאו'ת - נצח והוד.
סדר ק'ריאת ש'מע כך היא: כשיאמ'ר שמע [יש'ראל] יכלול כל הספי'רות ביי' אחד, ויחברם ביחד. ועל זה רמזו ר'בותינו ז"ל: כדי שתמליכהו בשמי'ם ובארץ ובד' רוחות העולם, [דכתי'ב] (ביי') [כי] ממזרח שמש עד מבואו (מהולל שם יי') [גדול שמי], מאותה הספי'רה הנקרא'ת מזרח - עד אות'ה הספיר'ה הנקרא'ת מערב, ושכינה במערב.
ובזו הספיר'ה הגן הגדול הנסתר והנעלם, דכתיב ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן. עדן - נקראת חכמה, דכתי'ב כי כה אמ'ר רם ונשא שוכן עד [וקדוש שמו]. והנהר הגדול בא עד כנסת ישר'אל שנקראת גן, והיא זיוא דנפיק מזיוא דכל (זווייא) [זיוייא].
ושכינה נקרא'ת לבנון, דכתי'ב [ישבעו עצי יי' ארזי לבנון אשר נטע, וכתי'ב ההר הטוב הזה והלבנון, וכתי'ב] ויטע יי' אלהי'ם גן בעדן מקדם. ונקרא'ת שדה, דכתי'ב כריח שדה אש'ר ברכו יי', וכתי'ב יעלוז (ה)שדה וכל אשר בו (וכו') [אז ירננו כל עצי היער מלפני יי']. ישבעו עצי יי', א"ר: ישבעו חייהם, ישבעו מימיהם, ישבעו מטעתן. ויש בו ענני כבוד, (וסתרי) [כתרי] כבוד, וחופות כבוד, ומיני נרדים, ונהרות של חלב ושל יין ושל אפרסמון, זהב ומרגלי[ו]ת, דכתי'ב וזהב הארץ ההיא טוב וכו', וא'מרו ר'בותינו ז"ל: אין תורה כתורת ארץ ישראל, ואין חכמה (כחכמה) [כחכמת] ארץ ישראל. ויש [שם] אלף אלפי אלפים וריבי רבבות של מאורות - שכל מאור ומאור מכהה גלגל חמה, ומלאכים לשמש הצדיקים, ואין אצלם לילה. ושמחת'ם ואורם וחדות'ם מתחדש[ו]ת (ב)כל [היום], מפני שהשכינה נקראת שמחה, שנ'אמר ושמחת עולם על ראשם. ונקרא'ת עטר'ה, [וע'ל ז'ה רמזו ז"ל: עתיד ה'קדוש ב'רוך ה'וא להיות עטרה] בראש כל צדיק וצדיק, שנ'אמר ביום ההוא יהיה יי' צבאות לעטרת צבי ולצפירת תפאר'ה. והם מע[ו]טרי'ם ונהנין מזיו השכינה. וירושלם עיר הקדש באמצע, וסביבותיה י"ח אלף עולמות, שנ'אמר [סביב שמונה עשר אלף ושם העיר מיום יי' שמה. ובאמצע ירושלם עץ החיים, וכל יש'ראל עתידי[ם] ליכנס בתוכה, שנ'אמר]
והביאותים אל הר קדשי (ושמחתי'ם בבית תפילתי עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים) [וכתי'ב תובלנה בשמחות וגיל. ובאותו זמן רואי'ם כל העו'לם לה'קדוש ב'רוך ה'וא בציון, שנ'אמר ברו'ך יי' מציון, וכתי'ב ויי' סביב לעמו מעתה ועד עולם. ויי' צ'באות יראנו נפלאו'ת מתורתו]. אמן וכן יהי רצון.
תם ונחתם על ידי איש תם".
בכ"י ניו-יורק דנן, אחרי המלים "יראנו נפלאו'ת מתורתו, אמן" - מופיע ההמשך דלהלן (120א-121ב):
"ובספר הזוהר: זהו מחכמי המשנה, מההו'א דמתיבת'א קדיש'א עילא'ה:
ר' ש'מעון סוד יי' ליריאיו - דא היא כנסת יש'ראל, ובריתו להודיעם - דא הוא צדיק יסוד עולם, בקישורא חדא, בזיווגא חדא. כתי' ויקרא שמו פלא יועץ אל גבור אבי עד שר שלום, פלא - דא היא חכמה הקדומה טהורה ונעלמה מעיני כל חי, וכתי'ב פליאה דעת ממני. יועץ - דא היא בינה דההוא נהר דאשקי לכלא ומרוי לכלא וטעי'ם לכלא. אל - דא הוא אברהם. גבור - דא הוא יצחק. אבי עד - דא הוא יעקב, דאחיד להאי סטרא ולהאי סטרא ומשקי לכלא. שר שלום - דא הוא צדיק יסוד עולם דאיהו שלמ'א דביתא, שלמ'א דהיכלא, שלמא דמטרוניתא. כריח שדה, כריח של תפוחים, קרא הכתרי'ם תפוחים לפי שיש בהן לובן ואודם. אשר בירכו אל השורה עליהן. וכן תפוחי זהב במשכיות כסף, רמז לכתרים, וכסף לובן, וזהב אדום. דבר דבור - ענין המתקבל משני פנים. על אופניהם - נצח והוד. קול יי' על המים - דא הוא אברהם, קול יי' בכח - דא הוא יצחק, קול יי' בהדר - דא הוא יעקב, קול יי' שובר ארזים - דא נצח, קול יי' חוצב להבות אש - דא הוד, קול יי' יחיל מדבר - דא צדיק, קול יי' יחולל איילות - דא היא כנסת יש'ראל. ובכל אלו השבעה נתנה התורה, וא'מרו ז"ל: שבעה קולות נתן ה'קדוש ב'רוך ה'וא במתן תורה, ועל שזכו יש'ראל לראות אלו הספי'רות כתי'ב וכל העם רואי'ם את הקולות ואת הלפידים, ע'ד כ'אן הדרך הכללית.
ואמנם הדרך הפרטית שמצאתי בענין זה היא זאת:
זה השער ליי' צדיקים יבאו בו, היא כנסת יש'ראל הנקראת כלה האמורה בשיר השירים, כלה כלולה מהכל, ועליה נאמ'ר אהבת כלולותיך - כלולה מכל הספי'רות, כלולה בעליונים ובתחתונים, קישור כל המרכבות. ועליה נאמ'ר ויי' בירך את אברהם בכל - בת היתה לאברהם ובכל שמה, ובה נתברכו ג' אבות: אברהם - ויי' בירך את אברהם בכל, יצחק - ואוכל מכל, שהיא מלכות כהונה לוייה, מצד מלך יש'ראל שהוא עמוד קו האמצעי ונקראת מלכות, מצד הגבו'רה שמשם שואבים הלויים ונקראת [לוייה], מצד החסד שמשם שואבים הכהנים ונקראת כהונה. והי'א אות ד' באותיות השם, והיא ה' של אברהם, ועליה נאמ'ר מרגלי'ת היתה תלוייה בצוארו של אברהם אבינו, והיא אבן השתייה שממנה הושתת העולם, ועליה אמ'ר דוד בספ'ר תלים: אבן מאסו הבונים וגו', והיא אבן יש'ראל של מעלה, ועליה נאמר משם רועה אבן ישראל, ועליה נאמ'ר על אבן אחת שבעה עינים. ולעתיד לבא [נאמ' בה] ואבנא די מחת לצלמ'א וכו'. והיא בת מלך שהריחה ציקי [קדרה], שנ'אמר בהם: כי ליי' מצוקי ארץ, מצוקי ארץ הם ג' אבות שהם מציקים מי שפע לבנים בג' תפלות שהם עבדיה הביאו לה בחשאי, ומאי עבדיה אלו ג' פ'עמים שצריכין יש'ראל לעשות עצמן עבדים בתפלה בג' ראשונות כעבד המסדר שבחו של רבו, באמצעיות כעבד המבקש פרס מרבו, באחרונות כעבד שקבל פרס מרבו והולך לו. וממה שהן מסדרין ומתקנין בתפלות מביאי'ן לה בחשאי. וע'ל ז'ה תקנו הקדמונים בעלי המשנה התפלה בחשאי. וע'ל ז'ה אמ'רו: כל המשמיע קולו בתפלתו הרי זה מקטני אמנה.
תמצא קו האמצעי שהוא תפ'ארת - הוא כולל ט' ספי'רות שהן מריקי[ם] בו והוא בהן, ומקבלי'ם זה מזה. מלכות היא כוללת הכל. וקישור תפ'ארת ומלכות הוא יסוד, שנ'אמר כי כל בשמים ובארץ, ותרגום די (יחיד) [אחיד] בשמיא ובארע'א, שהוא שמים - תפ'ארת, וארץ - מלכות (= ראה ציור המצ"ב), ע'ד כ'אן הדרך הזאת הפרטי'ת כפי מה שמצאתי בנוסח א'חד.
ואתה המעיין פקח עיני שכלך וראה כי הספי'רות האלה ואם קצתם מתחלפי'ם במלותם - מגמת פניהם למשפחותם לבית אבותם. ואם מהמון הסכלי'ם ידיעתם נמנעת - כלם נכוחי'ם למבין וישרים למוצאי דעת, כמו שכתב החכם ז"ל המחבר ספר גנת ביתן, וזה לשונו:
ואמנם כי אלו הדברי'ם / אשר אנו בהם מעוררים / כלם נכוחים למבין וישרים, וסתרי תורה מאז נקראו / ובלב השכל דבקים נמצאו, ולא נתנו להדרש בהמון / ובתוהו יליל ישימון, כי הדברים דברי שעשועים / דברי חכמי'ם כדרבונות וכמסמרו'ת נטועים / ולא יבינו כל רשעים / ויי' מסך בקרבם רוח עועים. ומשרבו הפריצים נסתרו / ובביאור לשון לא נאמרו, פן יחריבו עו'לם בשע'ה / ותמוש היתד התקוע'ה. אמנם בעלי אזנים יאזינו / והמשכילי'ם יבינו, וחכמי לב ישלימו חלקם / והם יקחו חלקם, וכל פתאים יראו ויאנחו / ובכן צדיקים יראו וישמחו, והחכמים בשכל יתיחסו / והנשארים הרה נסו. ע'ד כ'אן לשונו ז"ל.
וקודם שאכנס בדברי הספר הזה הנקר'א גנת ביתן ללקט ממנו ענייני ביאור עשר ספירות בלימה, עם מה שיראה לי כפי צורך השעה, ראיתי לכתוב תחלה דברי החכם המקובל ז"ל דמן עכו, שכתב בספרו הנקרא אוצר חיים שחיבר בדרכי הקבלה, כי הם מישרים המשכילים ומעוררים אותם לבקש ולמצוא דברי חפץ.
ואל תחשוב אתה המעיין כי אני כותב ומפרש דבר מלבי, או שאני מתפאר בבגדים שאולים ומתגדל במה שכתבו ז"ל להיות דבריהם נקראי'ם על שמי, חלילה וחס, ואיני אלא סופר מעתיק מלה במלה, וכל דבר שתמצא בדברי שלא זכרתי שם אומרו בשגגתי גנוב הוא אתי. א'מרו ז"ל: אין ראוי לאמת שתהיה פחדנית ולא בישנית.
(= ולאחר מכן ממשיך המעתיק ללקט לספרו ליקוטים רבים מהספרים הנזכרים, ומעוד ספרי קבלה)".
מצ"ב הציור הנ"ל, מכ"י ניו-יורק:
- קבצים מצורפים
-
- ציור כ''י בהמ''ל 1674, דף 121א.jpg (87.92 KiB) נצפה 4338 פעמים
נערך לאחרונה על ידי שבע ב א' יוני 11, 2017 9:01 pm, נערך 11 פעמים בסך הכל.
Re: פירושים על "עשר ספירות"
קטע נוסף, דומה אף הוא ביסודו ל-2 ה'הקדמות' הקודמות (בכ"י ניו-יורק בהמ"ל 1883, ובכ"י פריס 824) -
מופיע בכ"י פרמא 2600, כתיבה ספרדית, מאה ט"ו, בדף עג, א.
(במפתח הנ"ל - מספר 6):
ג.
"אלו [הן] ראשי פרקים שא'מרו ח'כמינו ז"ל: אין מוסרין ראשי פרקי'ם אלא לאב ב'ית ד'ין ולמי שלבו דואג בקרבו.
ומאלו העניינים יוכל [ה]אדם להבין כל המצות שנצטוו ישראל, וכל סתרי המרכבה, שאילו הדברים הן כלל(י) הכל, [וסתרי התורה] לא יובנו ולא יושגו זולתי מפי (הקובל) [מקובל] לאזן מקבל מבין, וישמע ויוסיף [לקח] וידע ידיע'ת הבו'רא ית' כמה היא גדולה.
ובאלו( הענינים) [הכללים] לא יסתפק לו לאדם מה שאנו אומ'רים: שכינה, וירושלם שלמעלה, וכנסת ישראל, והעולם הבא, ודברים רבים שאין אדם יכול להודיעם אלא (*) (באלוף הרמוזים וההגדו'ת) [באלו הרמזים, כגון האגדות] הכתובים בתלמוד: מנין שה'קדוש ב'רוך ה'וא מניח תפילין, מנין שה'קדוש ב'רוך ה'וא מתפלל, וסוד התפלה ותפילין, וסוד הקרבנות, וסדרי כל המצות.
שאם אין אדם יודע כל אלו הענינים מזה הצד - אינו יודע ואינו מכיר למי הוא מתפלל, כי עיקר עבו'דת המשכילים וחושבי שמו - כשיזכיר את השם בכנוייו, ובלבו יחברנו באותיות, לכלול בו י' ספי'רות כשלהבת קשורה בגחלת.
כי כל המאמינים באין סוף בלבד, עליו נאמר: והתברך בלבבו לאמר (וגו') [שלום יהיה לי. ומאמין באין סוף לבדו, ולא בשמו, שהם ע'שר ס'פירות ב'לימה - ענשו הוא: ומחה יי' את שמו, מדה במדה, לפי שאין בידו לא ברכות ולא מצות כי אם הודאה לבד].
וכל הגוונים שמשתנים (**) בה כלם סבת הגחלת, והכל אחד.
וזה כמדומה למשל, ולא בערך.
וכל התורה ו[כל ה]נביאים ו[ה]כתובים וכל התלמוד כלו קשור אחד באחד, והכל תלוי באלו הספי'רות.
[ועיקר החכמה ויסודותיה וסודיה זו היא האמונה האמתית שאין אנו משיגין אותה, כמו שהשיגו אותה בעלי הנביאים ובעלי השכל והדעת.
והספירות הן הן] עיקר האחדות השלם, ועליהם אמר החכם: צרור המור דודי לי, [ו]אשכול הכופר דודי לי.
ועליהם (נאמר ו)רמז בתורה אדון הנביאים [ע'ליו ה'שלום]: עשרה עשרה הכף.
וצריך לאדם לדעת מהותם, והצינורות והגשרים, והספי'רה שהיא משפעת לחברתה, א'ף ע'ל פ'י שממקום אחד הושפע[ו], וממקום אחד יניקתם.
וצריך לנו לדעת סדורם והנחתם ומהותם ית' המעמידם.
וכל התורה מיוסדת עליהם, והם עיקר הייחוד האמתי,
כמו שקבלו חכמים מפי (***) הרב הגדול מאיר עיניהם של ישראל ה'ר'א'ב'ד' ז"ל".
תיקוני-הנוסח וההוספות ע"פ כ"י וינה 107, כתיבה ספרדית-מזרחית, מאה ט"ז-י"ז, דף 14א-ב.
(*) בכ"י וינה: אבל.
(**) שם: המשתלשלות.
(**) שם: כמו שקבלו מאת הרב הגדול... הראב"ד תנצב"ה.
[אגב, ייתכן כי בציטוט דברי הגמרא שבכותרת:
אין מוסרין ראשי פרקים אלא לאב ב"ד -
רומז הכותב על הראב"ד ז"ל,
שהוא הוא אשר האיר את עיניהם של ישראל בחכמה הזאת,
כידוע, וכפי שמסיים הכותב את דבריו].
גם בכ"י ברלין 833, כתיבה ספרדית, מאה י"ד-ט"ו, דף 96א, מופיע קטע זה (ושם: "אלו הן ראשי פרקים מן החכמה... לא יסתפק לו לאדם במה שאנו אומרים... המשכילים יראי יי'... ובלבו יזכרנו באותיותיו... כי כל המאמין באין סוף בלבד... עיקר האחדות והן האחדות השלם... וצריך לו לאדם... הראב"ד זצ"ל).
ומיד לאחריו, מופיע פירוש לעשר ספירות (שיועתק אי"ה בהודעה הבאה) - שדומה מאד בסגנונו לפירושים הנ"ל, שהעתקתי מכ"י ניו-יורק בהמ"ל, וכ"י פריס.
עוד מצאתי קטע זה בכ"י ששון 919 לשעבר, וכהיום ניו-יורק: (Public Library, **P (Ms. Heb. 191, עמ' 159
ומצ"ב סריקה:
מופיע בכ"י פרמא 2600, כתיבה ספרדית, מאה ט"ו, בדף עג, א.
(במפתח הנ"ל - מספר 6):
ג.
"אלו [הן] ראשי פרקים שא'מרו ח'כמינו ז"ל: אין מוסרין ראשי פרקי'ם אלא לאב ב'ית ד'ין ולמי שלבו דואג בקרבו.
ומאלו העניינים יוכל [ה]אדם להבין כל המצות שנצטוו ישראל, וכל סתרי המרכבה, שאילו הדברים הן כלל(י) הכל, [וסתרי התורה] לא יובנו ולא יושגו זולתי מפי (הקובל) [מקובל] לאזן מקבל מבין, וישמע ויוסיף [לקח] וידע ידיע'ת הבו'רא ית' כמה היא גדולה.
ובאלו( הענינים) [הכללים] לא יסתפק לו לאדם מה שאנו אומ'רים: שכינה, וירושלם שלמעלה, וכנסת ישראל, והעולם הבא, ודברים רבים שאין אדם יכול להודיעם אלא (*) (באלוף הרמוזים וההגדו'ת) [באלו הרמזים, כגון האגדות] הכתובים בתלמוד: מנין שה'קדוש ב'רוך ה'וא מניח תפילין, מנין שה'קדוש ב'רוך ה'וא מתפלל, וסוד התפלה ותפילין, וסוד הקרבנות, וסדרי כל המצות.
שאם אין אדם יודע כל אלו הענינים מזה הצד - אינו יודע ואינו מכיר למי הוא מתפלל, כי עיקר עבו'דת המשכילים וחושבי שמו - כשיזכיר את השם בכנוייו, ובלבו יחברנו באותיות, לכלול בו י' ספי'רות כשלהבת קשורה בגחלת.
כי כל המאמינים באין סוף בלבד, עליו נאמר: והתברך בלבבו לאמר (וגו') [שלום יהיה לי. ומאמין באין סוף לבדו, ולא בשמו, שהם ע'שר ס'פירות ב'לימה - ענשו הוא: ומחה יי' את שמו, מדה במדה, לפי שאין בידו לא ברכות ולא מצות כי אם הודאה לבד].
וכל הגוונים שמשתנים (**) בה כלם סבת הגחלת, והכל אחד.
וזה כמדומה למשל, ולא בערך.
וכל התורה ו[כל ה]נביאים ו[ה]כתובים וכל התלמוד כלו קשור אחד באחד, והכל תלוי באלו הספי'רות.
[ועיקר החכמה ויסודותיה וסודיה זו היא האמונה האמתית שאין אנו משיגין אותה, כמו שהשיגו אותה בעלי הנביאים ובעלי השכל והדעת.
והספירות הן הן] עיקר האחדות השלם, ועליהם אמר החכם: צרור המור דודי לי, [ו]אשכול הכופר דודי לי.
ועליהם (נאמר ו)רמז בתורה אדון הנביאים [ע'ליו ה'שלום]: עשרה עשרה הכף.
וצריך לאדם לדעת מהותם, והצינורות והגשרים, והספי'רה שהיא משפעת לחברתה, א'ף ע'ל פ'י שממקום אחד הושפע[ו], וממקום אחד יניקתם.
וצריך לנו לדעת סדורם והנחתם ומהותם ית' המעמידם.
וכל התורה מיוסדת עליהם, והם עיקר הייחוד האמתי,
כמו שקבלו חכמים מפי (***) הרב הגדול מאיר עיניהם של ישראל ה'ר'א'ב'ד' ז"ל".
תיקוני-הנוסח וההוספות ע"פ כ"י וינה 107, כתיבה ספרדית-מזרחית, מאה ט"ז-י"ז, דף 14א-ב.
(*) בכ"י וינה: אבל.
(**) שם: המשתלשלות.
(**) שם: כמו שקבלו מאת הרב הגדול... הראב"ד תנצב"ה.
[אגב, ייתכן כי בציטוט דברי הגמרא שבכותרת:
אין מוסרין ראשי פרקים אלא לאב ב"ד -
רומז הכותב על הראב"ד ז"ל,
שהוא הוא אשר האיר את עיניהם של ישראל בחכמה הזאת,
כידוע, וכפי שמסיים הכותב את דבריו].
גם בכ"י ברלין 833, כתיבה ספרדית, מאה י"ד-ט"ו, דף 96א, מופיע קטע זה (ושם: "אלו הן ראשי פרקים מן החכמה... לא יסתפק לו לאדם במה שאנו אומרים... המשכילים יראי יי'... ובלבו יזכרנו באותיותיו... כי כל המאמין באין סוף בלבד... עיקר האחדות והן האחדות השלם... וצריך לו לאדם... הראב"ד זצ"ל).
ומיד לאחריו, מופיע פירוש לעשר ספירות (שיועתק אי"ה בהודעה הבאה) - שדומה מאד בסגנונו לפירושים הנ"ל, שהעתקתי מכ"י ניו-יורק בהמ"ל, וכ"י פריס.
עוד מצאתי קטע זה בכ"י ששון 919 לשעבר, וכהיום ניו-יורק: (Public Library, **P (Ms. Heb. 191, עמ' 159
ומצ"ב סריקה:
- קבצים מצורפים
-
- ששון 919.jpg (408.25 KiB) נצפה 4277 פעמים
נערך לאחרונה על ידי שבע ב ה' יוני 29, 2017 1:10 am, נערך 3 פעמים בסך הכל.
Re: פירושים על "עשר ספירות"
כ"י ברלין 833, כתיבה ספרדית, מאה י"ד-ט"ו, דף 96ב-98ב, לאחר הקטע "אלו הן ראשי פרקים... שקבלו חכמים מפי הרב הגדול... הראב"ד זצ"ל" (לעיל ג):
(במפתח הנ"ל - מספר 64):
ד.
"כתר עליון מוכתר מכל צדדיה, מחשוף הלבן, הוא הטוב [מ]פאת כל הטוב, טוב עין הוא יבורך וכו'.
השנייה חכמה, הוא ראשית לכתר עליון, והיא הנקרא יש, שהוציא יש מאין, שנ'אמר היש יי' בקרבנו אם אין, להנחיל אוהבי יש וכו'.
הג' בינה, (היא) [ה"א] עילאה, מעין, ראש השנה, יום הכפורים, נחל, נשמה, היובל הגדול וכו'.
הד' חסד, והוא רחמים גדולים, ומדת רחמים של מעלה, והוא ימינו של ה'קדוש ב'רוך ה'וא וכו'.
הה' גבורה, ממנה נחצבו מ"ב שרביטי אש, והיא הדין ההולכת עם ישראל במדבר וכו'.
הו' תפארת, יעקב אבינו העליון, יושב אהלים - בין שני אלו אהלים שוכן וכו'.
הז' נצח, כמ'ה ד'את א'מר נעימות בימינך נצח וגו', וגם נצח ישראל לא ישקר(ו) וכו'.
הח' ההוד, כמ'ה ד'את א'מר על אלוה נורא הוד, והוא ישא הוד. ונקרא עמוד השמאל, והוא סוד רגל השמאלי הנקרא בעז וכו'. ומשתי ספירות הללו יונקים הנביאים וכו'.
הט' יסוד עולם, ועליו נאמ'ר המעלה מבבל, וכתי'ב ערו ערו [עד] היסוד בה. צדיק, כמ'ה ד'את א'מר צדיק כתמר יפרח, אמרו צדיק כי טוב וכו'. והיא יונקת כל הספירות ומשפעת בספירה הי', והוא הנקרא מעין הברכות, המערכת הד' רביעית ההין וכו'. אדון הברית וכו'.
הי' מלכות, והיא בית דינו של ה'קדוש ב'רוך ה'וא לעשות דין בעליונים. מטרונית'א, (קדשים) [קדש, ים] תתאה, כסא הכבוד, מקדש, נער, כלה האמורה בשיר השירים. סוד הכתובים, כלה האמורה בשבת. במעמד הר סיני הזקנים ובני אהרן לא ראו כי אם אחרונה שבספירות, שנא'מר ויראו את אלהי ישראל, את מורה על הכבוד. והיא נפש, ועליה נאמר נפש חיה וכו', וכתי'ב ונתתי משכני בתוכ[כ]ם ולא תגעל נפשי אתכם. עטרה. צפירה תפארת. צניף מלוכה. כוס של ברכה. תרומה אצולה מחכמה קדומה. ירושלם העליונה מהכל כלולה. מערב. חמדה. החיה המרובעת, ועליה ועל היסוד שאמ'ר היא החיה, ועליהם נאמר כאשר יהיה האופן בתוך אופן. והם כרובים הבולטים שהם פני הכרוב, פני זוטרתי הנושאים כסא הכבוד, והיא מזהב לפי שהיו שניהם פנה הרביעית, כמ'ה ד'את א'מר ועשית שנים כרובי'ם זהב, ולתבנית המרכבה הכרובים זהב. החיה הרומשת בלילה, והיא מדת הלילה, והיא סוד תפלת ערבית. התמונה התחתונה שעליה נאמ'ר ותמונת יי' יביט. והוא השרוי בבית המקדש, ונקרא שכינה, והיא הנראה לנביאים, וזה שאמ'ר ליעקב אנכי האל בית אל וכו'. ועליה נאמ'ר אחות לנו קטנה. ארץ ישראל. ר'אש ה'שנה. והיא הבאר, ג' עדרי צאן רבצים עליה. באר חפרוה שרים. והיא המזבח החיצון. והיא האהל הנוסע בתוך המחנה, והנעל שבו ננעלו התמונות. כנסת ישראל. חוקה. עלוקה. חרב פיפיות. שדה. רחל. כרם. אתרוג. מטה. בת שבע. ברכה העליונה. חבצלת השרון. שושנת העמקים. יונת אלם רחוקים. גן. הר המור. אילת אהבים. שדה שזורעים בו כוכבים ומזלות. איפה, ועליה נאמ'ר עשירית האיפה. איפה היית ביסדי ארץ. עץ הדעת טוב ורע והוא אצל החיים. אוצר החכמה. אבן השתיה [ה]כרוב השני בתבנית המרכבה. צדק, כמ'ה ד'את א'מר צדק לפניו, שמעה יי' צדק, הן לצדק ימלוך מלך, צדק צדק תרדוף. ועליו חבל מדה, שעליה נאמ'ר מישרים אהבוך, והוא ישפוט תבל בצדק ועמים במישרים, והיא מן הספירה שעליה הנקראת כל. ובעוד שהכלה הזאת שואבת מן הכל ונתחבקת עמו - אז יתברכו עליונים ותחתונים, דכתי'ב ומשוש חתן על כלה ישיש עליך אלהיך. ועל זה אמ'ר ופניהם איש אל אחיו. וגם על זה אמ'ר דוד ע"ה הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים וגו'. ועליהם נאמ'ר כמער איש ולויות, וא'מרו ז"ל: ראו חבתכם לפני המקום. וכתי'ב וקרא זה אל זה, ומתרגמי'נן: ומקבלין דין מן דין, שזה פועל פעולתו, ופעמים שזה הפועל פעולתו של זה, ופעמים שהם שוים בפעולתם, ופעמים שמהפכין פעולתם. ועל זה א'מרו ז"ל: גדול כחן של צדיקים שמהפכים מדת הדין למדת רחמים, וגדול כחן של רשעים וגו', ושאין להם פועל ניכר המינים האומרים העולם טומטום. ועל זה נאמ'ר מאחז פני כסא פרשז עליו עננו, והם השרפים שעליהם נאמ'ר שרפים עומדים ממעל לו, שנא'מר וצדיק יסוד עולם, ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה, ומתרגמי'נן: ואתן לך רגלין מהלכין בין שרפא אלין. ועוד נאמ'ר עליהם: לויתן נחש בריח וגו', וא'מרו ז"ל: לויתן ובת זוגו, שסרס את הזכר והרג את הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבא, ונא'מר וישלח יי' בעם את הנחשים השרפים. ואם ח"ו נפרדת מן הכל, על זה נאמ'ר אל הכפורת יהיו פני הכרובים, ואז חרב ליי' מלאה דם, מתערבת לדין עולם בעונשים ובשפטים גדולים. והיא אם, ובת, ואחות. והיא בית דינו של ה'קדוש ב'רוך ה'וא מדת הרחמים שלמעלה ומדת הדין של מטה, ועל כן היא רפה. ועל זאת ועל תפארת א'מרו ח'כמינו ז"ל: כל מקום שנא'מר ויי' - הוא ובית דינו, שנ'אמר כי אבי ואמי עזבוני וגו', ואין אב אלא ה'קדוש ב'רוך הוא, שנ'אמר הלא הוא אביך קנך, ואין אם אלא כנסת ישראל. וממנה נמשכת ארץ ישראל התחתונה, שנא'מר צדק ילין בה, ומלכי צדק מלך שלם, פתחו לי שערי צדק. והמדה הזאת ירשו ישראל והיא נחלתם, שנא'מר זאת נחלת עבדי יי' וצדקתם. ועל ג' אותיות הראשונות נאמ'ר זה שמי לעולם - לעלם כתי'ב, שאינו נקרא בכתבו כי אם בכנויו. ונמצא ששלש אותיות הראשונות נקרא שמו הגדול, וכפל האות זכרו, שנאמ'ר וזה זכרי לדור דור, זכר עשה לנפלאותיו, טרף נתן ליריאיו וגו'. והיא הנוקמת נקם ברית, והנפרעת לישראל מכל צריהם. והיא בית ה'קדוש ב'רוך ה'וא, שנ'אמר לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא, וכתי'ב כי אין האיש בביתו. והיא הכוללת הגוונים וכל המראות, וסופן נעוץ בתחלתן כשלהבת קשורה בגחלת להודיע שהכל מעיקר אחד, והרמז: רשפי[ה] רשפי אש שלהבת יה.
ובהיות ישראל בירושלם, ותכונת המקדש וכיליו וצורותיו, והיו כל הדברים מתאחדים למטה - אז יתאחדו כל הספירות למעלה, הברכות נמשכות לעולם. וכשנחרבה ירושלם של מטה, נתפרדה החבילה התחתונה, הנה ירושלם העליונה נפרדת, ושכינה שרויה בגלות עם ישראל. ועל כן נאמר הציבי לך ציונים וכו', למענכם שלחתי בבלה, ואז נתבטלה הברכה היורדת מן השמן הטוב, לפי'כך נשאר להם מקדש מעט בגלות, ולפי'כך אין יום מיום שחרב בית המקדש שאין בו קללה. ואם נחרבו הסדרים האלה, נשאר להם השם הגדול ית', והצדיקים והחסידי'ם ואנשי מעשה מתבודדים ומיחדים את השם הגדול ית', ומאחזין את האש במדורת בית המוקד בלבותם, ואז מתוך המחשבה הטהורה התאחדו כל הספירות ויתקשרו זו בזו עד המשכם עד מעין השלהבת שאין סוף לרוממותו, ואז (ידיה) [יהיה] הסדר השלם בישראל. וזהו סוד שכל ישראל דבקים בש'ם י'תברך מתוך דבוק המחשבה בעשר ספירות, אזי ואתם הדבקים וגו'. וזהו סוד הייחוד בערב ובבקר, להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות. וכל המיחד הענפים בשרש, ויעלה כל הספירות באגודה אחת תמידית קיימת - אזי הוא דבק בשם הגדול. והספירות הללו עתידין לחזור להויתן בהיות בית המקדש בחדושו, שיהא במהרה בימינו".
(במפתח הנ"ל - מספר 64):
ד.
"כתר עליון מוכתר מכל צדדיה, מחשוף הלבן, הוא הטוב [מ]פאת כל הטוב, טוב עין הוא יבורך וכו'.
השנייה חכמה, הוא ראשית לכתר עליון, והיא הנקרא יש, שהוציא יש מאין, שנ'אמר היש יי' בקרבנו אם אין, להנחיל אוהבי יש וכו'.
הג' בינה, (היא) [ה"א] עילאה, מעין, ראש השנה, יום הכפורים, נחל, נשמה, היובל הגדול וכו'.
הד' חסד, והוא רחמים גדולים, ומדת רחמים של מעלה, והוא ימינו של ה'קדוש ב'רוך ה'וא וכו'.
הה' גבורה, ממנה נחצבו מ"ב שרביטי אש, והיא הדין ההולכת עם ישראל במדבר וכו'.
הו' תפארת, יעקב אבינו העליון, יושב אהלים - בין שני אלו אהלים שוכן וכו'.
הז' נצח, כמ'ה ד'את א'מר נעימות בימינך נצח וגו', וגם נצח ישראל לא ישקר(ו) וכו'.
הח' ההוד, כמ'ה ד'את א'מר על אלוה נורא הוד, והוא ישא הוד. ונקרא עמוד השמאל, והוא סוד רגל השמאלי הנקרא בעז וכו'. ומשתי ספירות הללו יונקים הנביאים וכו'.
הט' יסוד עולם, ועליו נאמ'ר המעלה מבבל, וכתי'ב ערו ערו [עד] היסוד בה. צדיק, כמ'ה ד'את א'מר צדיק כתמר יפרח, אמרו צדיק כי טוב וכו'. והיא יונקת כל הספירות ומשפעת בספירה הי', והוא הנקרא מעין הברכות, המערכת הד' רביעית ההין וכו'. אדון הברית וכו'.
הי' מלכות, והיא בית דינו של ה'קדוש ב'רוך ה'וא לעשות דין בעליונים. מטרונית'א, (קדשים) [קדש, ים] תתאה, כסא הכבוד, מקדש, נער, כלה האמורה בשיר השירים. סוד הכתובים, כלה האמורה בשבת. במעמד הר סיני הזקנים ובני אהרן לא ראו כי אם אחרונה שבספירות, שנא'מר ויראו את אלהי ישראל, את מורה על הכבוד. והיא נפש, ועליה נאמר נפש חיה וכו', וכתי'ב ונתתי משכני בתוכ[כ]ם ולא תגעל נפשי אתכם. עטרה. צפירה תפארת. צניף מלוכה. כוס של ברכה. תרומה אצולה מחכמה קדומה. ירושלם העליונה מהכל כלולה. מערב. חמדה. החיה המרובעת, ועליה ועל היסוד שאמ'ר היא החיה, ועליהם נאמר כאשר יהיה האופן בתוך אופן. והם כרובים הבולטים שהם פני הכרוב, פני זוטרתי הנושאים כסא הכבוד, והיא מזהב לפי שהיו שניהם פנה הרביעית, כמ'ה ד'את א'מר ועשית שנים כרובי'ם זהב, ולתבנית המרכבה הכרובים זהב. החיה הרומשת בלילה, והיא מדת הלילה, והיא סוד תפלת ערבית. התמונה התחתונה שעליה נאמ'ר ותמונת יי' יביט. והוא השרוי בבית המקדש, ונקרא שכינה, והיא הנראה לנביאים, וזה שאמ'ר ליעקב אנכי האל בית אל וכו'. ועליה נאמ'ר אחות לנו קטנה. ארץ ישראל. ר'אש ה'שנה. והיא הבאר, ג' עדרי צאן רבצים עליה. באר חפרוה שרים. והיא המזבח החיצון. והיא האהל הנוסע בתוך המחנה, והנעל שבו ננעלו התמונות. כנסת ישראל. חוקה. עלוקה. חרב פיפיות. שדה. רחל. כרם. אתרוג. מטה. בת שבע. ברכה העליונה. חבצלת השרון. שושנת העמקים. יונת אלם רחוקים. גן. הר המור. אילת אהבים. שדה שזורעים בו כוכבים ומזלות. איפה, ועליה נאמ'ר עשירית האיפה. איפה היית ביסדי ארץ. עץ הדעת טוב ורע והוא אצל החיים. אוצר החכמה. אבן השתיה [ה]כרוב השני בתבנית המרכבה. צדק, כמ'ה ד'את א'מר צדק לפניו, שמעה יי' צדק, הן לצדק ימלוך מלך, צדק צדק תרדוף. ועליו חבל מדה, שעליה נאמ'ר מישרים אהבוך, והוא ישפוט תבל בצדק ועמים במישרים, והיא מן הספירה שעליה הנקראת כל. ובעוד שהכלה הזאת שואבת מן הכל ונתחבקת עמו - אז יתברכו עליונים ותחתונים, דכתי'ב ומשוש חתן על כלה ישיש עליך אלהיך. ועל זה אמ'ר ופניהם איש אל אחיו. וגם על זה אמ'ר דוד ע"ה הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים וגו'. ועליהם נאמ'ר כמער איש ולויות, וא'מרו ז"ל: ראו חבתכם לפני המקום. וכתי'ב וקרא זה אל זה, ומתרגמי'נן: ומקבלין דין מן דין, שזה פועל פעולתו, ופעמים שזה הפועל פעולתו של זה, ופעמים שהם שוים בפעולתם, ופעמים שמהפכין פעולתם. ועל זה א'מרו ז"ל: גדול כחן של צדיקים שמהפכים מדת הדין למדת רחמים, וגדול כחן של רשעים וגו', ושאין להם פועל ניכר המינים האומרים העולם טומטום. ועל זה נאמ'ר מאחז פני כסא פרשז עליו עננו, והם השרפים שעליהם נאמ'ר שרפים עומדים ממעל לו, שנא'מר וצדיק יסוד עולם, ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה, ומתרגמי'נן: ואתן לך רגלין מהלכין בין שרפא אלין. ועוד נאמ'ר עליהם: לויתן נחש בריח וגו', וא'מרו ז"ל: לויתן ובת זוגו, שסרס את הזכר והרג את הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבא, ונא'מר וישלח יי' בעם את הנחשים השרפים. ואם ח"ו נפרדת מן הכל, על זה נאמ'ר אל הכפורת יהיו פני הכרובים, ואז חרב ליי' מלאה דם, מתערבת לדין עולם בעונשים ובשפטים גדולים. והיא אם, ובת, ואחות. והיא בית דינו של ה'קדוש ב'רוך ה'וא מדת הרחמים שלמעלה ומדת הדין של מטה, ועל כן היא רפה. ועל זאת ועל תפארת א'מרו ח'כמינו ז"ל: כל מקום שנא'מר ויי' - הוא ובית דינו, שנ'אמר כי אבי ואמי עזבוני וגו', ואין אב אלא ה'קדוש ב'רוך הוא, שנ'אמר הלא הוא אביך קנך, ואין אם אלא כנסת ישראל. וממנה נמשכת ארץ ישראל התחתונה, שנא'מר צדק ילין בה, ומלכי צדק מלך שלם, פתחו לי שערי צדק. והמדה הזאת ירשו ישראל והיא נחלתם, שנא'מר זאת נחלת עבדי יי' וצדקתם. ועל ג' אותיות הראשונות נאמ'ר זה שמי לעולם - לעלם כתי'ב, שאינו נקרא בכתבו כי אם בכנויו. ונמצא ששלש אותיות הראשונות נקרא שמו הגדול, וכפל האות זכרו, שנאמ'ר וזה זכרי לדור דור, זכר עשה לנפלאותיו, טרף נתן ליריאיו וגו'. והיא הנוקמת נקם ברית, והנפרעת לישראל מכל צריהם. והיא בית ה'קדוש ב'רוך ה'וא, שנ'אמר לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא, וכתי'ב כי אין האיש בביתו. והיא הכוללת הגוונים וכל המראות, וסופן נעוץ בתחלתן כשלהבת קשורה בגחלת להודיע שהכל מעיקר אחד, והרמז: רשפי[ה] רשפי אש שלהבת יה.
ובהיות ישראל בירושלם, ותכונת המקדש וכיליו וצורותיו, והיו כל הדברים מתאחדים למטה - אז יתאחדו כל הספירות למעלה, הברכות נמשכות לעולם. וכשנחרבה ירושלם של מטה, נתפרדה החבילה התחתונה, הנה ירושלם העליונה נפרדת, ושכינה שרויה בגלות עם ישראל. ועל כן נאמר הציבי לך ציונים וכו', למענכם שלחתי בבלה, ואז נתבטלה הברכה היורדת מן השמן הטוב, לפי'כך נשאר להם מקדש מעט בגלות, ולפי'כך אין יום מיום שחרב בית המקדש שאין בו קללה. ואם נחרבו הסדרים האלה, נשאר להם השם הגדול ית', והצדיקים והחסידי'ם ואנשי מעשה מתבודדים ומיחדים את השם הגדול ית', ומאחזין את האש במדורת בית המוקד בלבותם, ואז מתוך המחשבה הטהורה התאחדו כל הספירות ויתקשרו זו בזו עד המשכם עד מעין השלהבת שאין סוף לרוממותו, ואז (ידיה) [יהיה] הסדר השלם בישראל. וזהו סוד שכל ישראל דבקים בש'ם י'תברך מתוך דבוק המחשבה בעשר ספירות, אזי ואתם הדבקים וגו'. וזהו סוד הייחוד בערב ובבקר, להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות. וכל המיחד הענפים בשרש, ויעלה כל הספירות באגודה אחת תמידית קיימת - אזי הוא דבק בשם הגדול. והספירות הללו עתידין לחזור להויתן בהיות בית המקדש בחדושו, שיהא במהרה בימינו".
נערך לאחרונה על ידי שבע ב ב' יוני 05, 2017 1:14 pm, נערך 2 פעמים בסך הכל.
Re: פירושים על "עשר ספירות"
הרב שבע,
האם ידוע לך על פירוש לעשר הספירות שמטרתו ביאורם ע"פ הפסוקים?
רוב הפירושים נתלים באריז"ל ובזוהר וכו', אך שמותיהם של הספירות מיוסדות על פסוקים, ועד כה לא מצאתי מי שיבאר שרשם במקראות.
(וכן הוא בעולמות אבי"ע)
האם ידוע לך על פירוש לעשר הספירות שמטרתו ביאורם ע"פ הפסוקים?
רוב הפירושים נתלים באריז"ל ובזוהר וכו', אך שמותיהם של הספירות מיוסדות על פסוקים, ועד כה לא מצאתי מי שיבאר שרשם במקראות.
(וכן הוא בעולמות אבי"ע)
Re: פירושים על "עשר ספירות"
ראה ב'פרדס רמונים' להרמ"ק, שער א', פרקים: ח, י.
Re: פירושים על "עשר ספירות"
כפי שהערתי לעיל בפירוש א' -
הרי שמעתיק כ"י ניו-יורק בהמ"ל 1883 מציין בהעתקת הפירוש לעשר ספירות:
'ולא מצאתי כתוב אלא על השנים', כלומר, ספירות: כתר חכמה, ותו לא.
ובס"ד יגעתי ומצאתי את ההשלמה לשאר הספירות (התואם לנוסח כ"י דנן),
בכ"י פרמה 3489, דפים 94ב-99ב.
אולם דא עקא, כי כ"י זה האחרון - מטושטש וחסר בחלקו,
ועמל מפרך היה דרוש כאן,
הן בהעתקה, והן בהשלמה (ע"פ מקבילות ומקורות שונים).
ותהלה לא-ל חי
זכיתי זה עתה לברך על המוגמר,
ולסיים את המלאכה, בערב יום המנוחה.
והרי הקישור לפניכם
https://forum.otzar.org/viewtopic.php?f=7&t=34081&p=370914#p368749,
ותחזינה עיניכם.
נ.ב.
גם כאלה שאינם מוצאים ידיהם ורגליהם בתורת הקבלה,
ישישו למצוא חומר עלום על 'עקידת יצחק' (בפירוש ה'ספירה החמישית').
הרי שמעתיק כ"י ניו-יורק בהמ"ל 1883 מציין בהעתקת הפירוש לעשר ספירות:
'ולא מצאתי כתוב אלא על השנים', כלומר, ספירות: כתר חכמה, ותו לא.
ובס"ד יגעתי ומצאתי את ההשלמה לשאר הספירות (התואם לנוסח כ"י דנן),
בכ"י פרמה 3489, דפים 94ב-99ב.
אולם דא עקא, כי כ"י זה האחרון - מטושטש וחסר בחלקו,
ועמל מפרך היה דרוש כאן,
הן בהעתקה, והן בהשלמה (ע"פ מקבילות ומקורות שונים).
ותהלה לא-ל חי
זכיתי זה עתה לברך על המוגמר,
ולסיים את המלאכה, בערב יום המנוחה.
והרי הקישור לפניכם
https://forum.otzar.org/viewtopic.php?f=7&t=34081&p=370914#p368749,
ותחזינה עיניכם.
נ.ב.
גם כאלה שאינם מוצאים ידיהם ורגליהם בתורת הקבלה,
ישישו למצוא חומר עלום על 'עקידת יצחק' (בפירוש ה'ספירה החמישית').
Re: פירושים על "עשר ספירות"
יש להעיר שסגנון פירוש זה של עשר ספירות דומה לפירוש ר' עזריאל ור' עזרא על האגדות. שקושרים חבל בחבל ומשיכה במשיכה ויוצאים מענין לענין, וכמעט בלתי אפשרי להבין דבריהם, משום שהם מדברים בראשי פרקים בלבד. דומה שפירוש זה שהו"ל ידידינו מוהר"ר שבע, יעזור לפענח את הכתבים של החכמים הנ"ל.
Re: פירושים על "עשר ספירות"
מאמרי בינה להגאון הבן איש חי עמוד רב
ועיין בספר אוצרות יוסף להגאון ר' יוסף ענגיל במאמר לבנה יד ע"ב
שהכריח מדברי חכמים הנגלים שענין עשרת ימי תשובה מכוון נגד עשר ספירות
ובתוך דבריו ציין למד"ר נשא
ואשר שאלת אם מלבד זוה"ק וספר יצירה נזכר בדברי רז"ל שיש עשר ספירות למעלה. תשובה מצינו במדרש רז"ל בילקוט שמואל א סי' ח' אות ק"ו ויאמרו אין לנו חלק בדוד זו מלכות שמים ולא נחלה בבן ישי זו מלכות בית דוד ע"ש, והדבר יפלא והלא קרא כתיב חלק בדוד ואיך יפרש על מלכות שמים אלא ודאי הכוונה דקאי על ספירת המלכות שמכונית בשם דוד. וגם עוד איתא התם במלכים א' סי' ז' בים אשר עשה שלמה הע"ה ויעש את הים מוצק הים זה העולם וכו' עשר אמות משפתו אלו עשר ספירות בלימה שהעולם עליהם עומד וכו' וקו שלשים באמה יסוב אותה שהעולם עומד בזכות עשרת הדברות ובעשרה מאמרות נברא וספירות עשר בלימה הרי שלשים ע"כ, נמצא בדברי רז"ל נזכר שם עשר ספירות כמו שנקראים בזוה"ק בשם ספירות, ובתשובות הגאונים קורין אותה מצוחצחות.
ועיין בספר אוצרות יוסף להגאון ר' יוסף ענגיל במאמר לבנה יד ע"ב
שהכריח מדברי חכמים הנגלים שענין עשרת ימי תשובה מכוון נגד עשר ספירות
ובתוך דבריו ציין למד"ר נשא
והאריך שם ובתוך דבריו כתבכף אחת וגו' כנגד עשרה מאמרות שנברא בהם העולם וכנגד עשר ספירות בלימה וכנגד עשרה דורות מאדם ועד נח וכנגד עשרה דורות מנח ועד אברהם וכנגד עשרת הדברות
וע"כ כיון דחשב ג"כ עשר ספירות בלימה והכוונה השטחיית למי שאינו רוצה להתעקש הוא ודאי על עשר ספירות המקובלים בפי כל חכמי האמת
Re: פירושים על "עשר ספירות"
המושג 'עשר ספירות בלימה' נזכר לראשונה בספר יצירה, ספר קדום מאד!
אשר פירושים רבים התחברו עליו, גם מאלו שלא נגה עליהם אור חכמת הקבלה.
והדברים ידועים, ואכ"מ.
לעומת זאת,
מדרש במדבר-רבה הינו מדרש מאוחר, כידוע.
אשר פירושים רבים התחברו עליו, גם מאלו שלא נגה עליהם אור חכמת הקבלה.
והדברים ידועים, ואכ"מ.
לעומת זאת,
מדרש במדבר-רבה הינו מדרש מאוחר, כידוע.
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
מי מחובר
משתמשים הגולשים בפורום זה: Majestic-12 [Bot] ו־ 255 אורחים