הודעהעל ידי שבע » ב' יולי 03, 2017 11:47 am
וראה עוד מאמר נפלא - לרבי נפתלי הירץ בכרך, ב"סדר תיקון שבת מלכתא" -
שנדפס לראשונה בדורנו בסוף ספר "עמק המלך" מהדורת יריד הספרים (ירושלים תשס"ג) תחת הכותר "תיקוני שבת", מכתב יד פריס 876 (כתיבה איטלקית רהוטה, מאה י"ז),
באמצע פרק רביעי העוסק בענין "עשרת השבטים" (כ"י פריס, דף ה, ב - דף ו, ב):
"הרי בבירור שה'קדוש ב'רוך ה'וא ישלח לפדותנו על ידי י' השבטים היודעים לפעול בשמות הקדש כרצונם, וה'קדוש ב'רוך ה'וא מסכים עמהם, כי הגיע העת לשלוט הטוב על הרע.
אבל בזמן החרבן לא הסכים ה'קדוש ב'רוך ה'וא עמהם, ואל דעות ה' ולו נתכנו עלילו'ת להכחיד פעולתם, כדאי'תא במד'רש איכה רבתא: הרס בעברתו מבצרי בת יהודה, חלל ממלכה - אלו ישר'אל, כ'מה ד'את א'מר ממלכת כהנים. ושריה - אלו שרים של מעלה. את מוצא עד שלא באו האויבים היה ירמיהו ע'ליו ה'שלום ו'הברכה אומר להם: עשו תשו'בה שלא תלכו בגלות, א'מרו ל'ו: אם יבואו השונאים מה יכולים לעשות לנו, חד אמר אנא מקיף לה חומת מיא, וחרינא אמר אנא מקיף לה חומת נורא, וחרינא אמר אנא מקיף לה חומת פרזלא. א'מר ל'הם ה'קדוש ב'רוך ה'וא: בדידי אתון משתמשי'ן, מיד שינה שמותם של המלאכים, דעל מייא עבד על נורא, דעל נורא עבד על מיא. והיו מזכירים שמותם למטה, ולא הועילו להם, ה'דא ה'וא ד'כתיב ואחלל שרי קדש. כיון שגרמו העונות ובאו האויבים הוו אמרין שר פלאן תא עביד לן מלתא פלאן, אמר להו ליתה בחילי דאנא מרים מינה. לקיים מ'ה ש'נאמר חלל ממלכה ושריה. הנה בפי'רוש שהיו ישר'אל יודעי'ם להשתמש בשמות הקדש, וכיון שע'בדו ע'בודה ז'רה, לא הועילה פעולתם, כי ה'קדוש ב'רוך ה'וא הפר מחשבתם.
וכן ש'למה ה'מלך עה"ו (= עליו השלום והברכה), כשהשליכו אשמדאי לא הועיל לו שום פעולה ושום צירוף ממה שהיה יודע, על עברו דבר ה' בג' לאוין שבתורה.
וכן ישר'אל בבית א' (= ראשון) שע'בדו ע'בודה ז'רה.
א'ף ע'ל פ'י שמרוב חבתם גלה להם ה'קדוש ב'רוך ה'וא כל גנזי אוצרותיו, הם הפעולות הנחמדים, והיו פועלים בהם בקדושה ובטהרה, מפאת הטוב של עץ הדעת טוב ורע. והניחו צד הטוב והקדושה, ונדבקו בצד הרע של עץ הזה, שהוא פעולת הכישוף ומעשה שדים, שאי א'פשר ליהנות מטובם אם לא ע'ל י'די קטרת שמקטרים להם, או ע'ל י'די רציחה ומקריבים דם ההרוג ההוא, וכדומה. וכן נק'ראים: אלהי נכר. וכן נא'מר: לשעירים אשר הם זונים אחריהם. ויש מעביר בנו ובתו באש, ואו'מר להם: עשה לי זה, ואני אעשה חפצך, בתאות הממון או חמדת הנשים, וכיוצא. ואף שאין כונתו להחזיקו לאלוה - אסרה תורה.
ולכן צוה ה'קדוש ב'רוך ה'וא לאד'ם הר'אשון: ומעץ הדעת טוב ורע ל'א ת'אכל מ'מנו, ר'צה ל'ומר ליהנות ממנו מן אותו הטוב הבא ע'ל י'די הרע.
וראיתי בס'פר מאירת עינים בשם הרמב"ן עה"ו: אמרו עליו על ר' יהודה החסי'ד, שהיה יודע עץ הדעת טוב ורע על מתכונתו, ודבק עצמו לפעול בהטוב, דהיינו בשמות הקדש של עץ החיים של הבריאה שהוא תולדות של שם ההויה, והאוכל ממנו וחי לעולם.
אבל אד'ם הר'אשון, כיון שחטא בשם א-להים חיים, ודבק עצמו בשם אלהים אחרים שהם בעו'לם היצי'רה הנק'רא עץ הדעת טוב ורע, דהיינו: טוב - שם א-להים קדושים, ורע - הוא אלהים אחרים, מוכרח שיהיה מצורף ע'ל י'די המות. ולכן גרשו מג'ן ע'דן פן ישלח ידו - אחר החטא - ואכל מעץ החיים וחי לעולם, ולא יהיה נצרף ע'ל י'די המיתה ולא יהיה לו תיקון.
וכשגרשו מג'ן ע'דן, נדחה אל ארץ נשייה - שהיא א'חת מז' ארצות, ונשכחו ממנו כל השמות מקטון ועד גדול ולכן נק'ראת נשייה לשון שכחה. עד שעשה תשו'בה ובכה על עונותיו, והעלהו ה'קדוש ב'רוך ה'וא לארץ העליונה הנק'ראת תבל ארצו ע'ל י'די רזיאל המלאך, ומסר לו ס'פר רזיאל (= ראה זוהר בראשית, דף נה, ב), ובו נתחכם ועשה כרצונו את שהורשה לפעול, והבדיל עצמו מאלהי הנכר.
ואדם מסרו לשת בנו, וממנו הגיעה הקבלה למ'שה ר'בינו עה"ו.
ויש'ראל שע'בדו ע'בודה ז'רה בבית א' - כנז'כר בזוה'ר משפטים ד'ף ק' ע'מוד ב' (= לפנינו: דף קיב, א): כתי'ב קום ריב את ההרים, מאן נינהו, אלא אינון טורין דלתתא - דאינון רזא דעץ הדעת טוב ורע דיצירה. אמאי ריב, בגין דבהו תלייא כל חובין דיש'ראל דעבדו לגבי אבוהון דבשמיא. מ'אי ט'עמא, בגין דיש'ראל הוו ידעין כל שמושין דכל מלאכין דשמייא, ולא אנס להו אפי'לו שמא דחד מנייהו, וכל שמושא דכל חד מנייהו. ובתרין סטרין טעאן אבתרייהו, חד - דהוו ידעין לאמשכ'א חילא דכלהו ככביא ומזלי בארעא, וחד- דהוו ידעי לאומאה להון לכל מה דאצטריכו. וע'ל ד'א בעא קב"ה [למעבד] בהו ריב ודינא, וכיון דבהו ליהוי ריב ודינא, כל שלשולא נפל, דלא ליהוי ביה תועלתא. ובג'ין ד'א קום ריב את ההרים. כי אוחזים בהם הקליפות צד הרע - על שעבדו בהם ע'בודה ז'רה, ונתרחקו מבוראם, ונפלו למטה במקום שגובר הרע על הטוב, ולא יכלו לעלות למקומם הא' (= הראשון), שנא'מר הלוך ילך ובכה נ'שא מ'שך ה'זרע [...]
והכי עבדו ישר'אל עד דאשתתפו בדרגין תתאין לע'בוד ע'בודה ז'רה, לכן נטלה עצתם מהם ולא יכלו לפעול.
ונגזרה גזי'רה ליענש כל אדם המשתמש בשמות הקדש, ומכ'ל ש'כן בשמו'ת הטומ'אה. וכתב האר"י עה"ו, שאין לו חלק לע'ולם הב'א, עד שיעשה תשו'בה עצומה לפני ה'קדוש ב'רוך ה'וא ושכינתי'ה, כמו שביאר'נו בתיקוני התשו'בה בספרי עמ'ק ה'מלך.
זולתי צדיק וחסיד שהרשוהו מהשמים, וכן ר'בי י'הודה החסיד עה"ו, שלא היה בו רע כלל ועיקר.
אבל בעונות אלו כותבי קמיעות ופועלי פעולות אשר אין להם רשות מן השמים - הם המשחיתים נפשם ונחלתם לע'ולם הב'א, ומחריבים בית אלקינו שבשמים, שאינם יודעים הכונות ותוכן ההשבעה להשביע השמים והארץ והרוח והים בתקופותיהם דבר יום ביומו, והיום והלילה והככב והמזל והמלאכים הממונים על הזמנים המשתנים, כי הם משתנים בשמותיהם בכל תקופה ובכל חדש ויומו ושעתו, ולזה נא'מר ועת לכל חפץ תחת השמים.
גם הטהרה והקדושה הצריכה לכל פעולה, והתפילה שצריך האדם להתפלל בכל פעולה, ויש תפלה שמועלת לשם מ"ב, ותפי'לה מיוחדת לשם ע"ב.
גם הם אינם מתוקנים כראוי ע'ל י'די טהרה ותשובה, הן מצד חטא אד'ם הר'אשון, הן מצד עונותיו - הם מסכים מבדילים בינינו לבין אלקינו, שנא'מר עונותיכם היו מבדילים וכו', ונא'מר סכותה בענן לך מעבור תפי'לה, והם: רוח סערה, ענן גדול, וא'ש מ'תלקחת - שראה יחזקאל עה"ו, והם קליפות של ד' מלכיות הסובבים הקדושה. וזה צריך כל אדם להשליך ממנו הזוהמא ע'ל י'די צירוף ומירוק התשו'בה, ואפי'לו על עונותיו שיש לו מצד הגלגול כנודע לנו, והיאך יוכל האדם לידע אותם, כמו שביארתי בתיקו'ני התשו'בה.
ואוי ואבוי למשתמשים עם שרי הגניבה לידע ענינים אחרים, הנק'ראים ג'ם כ'ן בני א-להים, הם המקנאי'ם אותנו על שלימותנו בשנאה גדו'לה ועצומה, עד שעושי'ם נקמה באיש הפועל בהם, וא'ף ע'ל פ'י דאינון שדין יהודאין ומתכפיין בשמהן דאורייתא. ואם אין להם יכולת להזיק לפועל עצמו, מזיקין בנו או בן בנו, כמו שידעת שיש ניזוק על לא דבר, ובמקרה משונה מה שלא פגע לשום אדם - אודות שהטריח אותם.
וידנו אינה תקיפה עליהם, כי הרע אינו תחת ממשלת הטוב, עד יערה עלינו רוח ממרום לנחמנו ע'ל י'די משיח בן דוד, להכניע הרע תחת ממשלת הטוב כבראשונה.
ואמרו בספר החסידים (= מהדורת מרגליות סי' תסט, וסי' אלף קעב): אל תאמר שהוא מותר מפני פיקוח נפש, שאין דוחי'ם נפש מפני נפש. ותהא נפשך חביבה עליך יותר מנפש אחרים, כי אתה מסכן נפשך, וכתי'ב וחי בהם. וא'ף ע'ל ג'ב דכתי'ב ואהבת לרעך, וכתי'ב עזוב תעזוב עמו, השתדל לקיים הכתובים הללו בכל יכלתך, אבל חייך קודמין לחיי אחיך.
[...] ולכן אחר שחטא ש'למה ה'מלך עה"ו ופעל באשמדאי מלכא בשידין, נענש והושלך ת' פרסה, ופחד לעצמו מלפעול עוד, והיה משמר עצמו ממנו ומן זוגתו, שנ'אמר הנה מטתו וכו' [מפחד] בלילות - אל תקרי בלילות אלא בלילית. והרי דברים ק'ל ו'חומר, אם ש'למה ה'מלך עה"ו בכל חכמתו שנא'מר בו ויחכם מכל האדם - נענש על ידם ופחד לעצמו, ומה יעשו אזובי קיר המשוקעים בגלות המר והנמהר הזה שהרע גובר על הטוב. ולכן יזהר האדם מלהשתמש בהם, וע'ל ז'ה נא'מר צינים פחים וכו' שומר נפשו ירחק מהם. כי ישרים דרכי השם וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם".
-
קבצים מצורפים
-
- סדר תיקון שבת מלכתא.jpg (141.29 KiB) נצפה 11087 פעמים