לרגל יום השנה החמישי לפטירתו של הגאון האדיר ר' משה שמואל שפירא זצוק"ל, ראש ישיבת באר יעקב, ובעל 'קונטרס הביאורים' ו'שערי שמועות', שלח לי אחד מבני המשפחה הרוממה שיחי', אסופת הנהגותיו ביום ש"ק, והריני מצרפם כאן לזיכוי הרבים.
לדאבוני לא זכיתי להכירו הרבה את האחד המיוחד ממעתיקי השמועה ותופסי ישיבה שבדור , ואך פעמים בודדות עלה בחלקי לחזות בנועמו ולשמוע חין אמריו. מתוכם אזכור ביחוד שתי פעמים.
האחת, מתקופת ילדותי בעת נתכנסו המוני תלמידיו מכל איזור המרכז לבית המדרש שבת"ת תורת אמת בבני ברק, לשמוע שיעור תורני מפיו. הגרמ"ש זצ"ל מסר שיעור קצר ונפלא על שמועה מפי מרן הגרי"ז בענין נשיאות כפים שנתבדרה אז ע"י הגרמ"מ שולזינגר זצ"ל.
אפס, המחזה המרהיב היה לאחר השיעור, גילויי האהבה והחיבה שגילה הרב לתלמידיו -בניו, וכמובן, כמים הפנים לפנים, ההערצה והגעגועים של התלמידים מכל התקופות, אינם ניתנים לתיאור.
והשנית, היה זה בכינוס 'וכתבתם' בימים אלו לפני כשמונה שנים. הגרמ"ש זצ"ל בא בשארית כוחותיו, תשוש ומיוסר, לחלוק כבוד לעמלי תורה, והכל נתרגשו לבואו. לאחר הפצרות רבות נענה לומר דברי חיזוק, ואמר את הדברים המובאים בספר זהב משבא פר' שלח, הנסובים על דברי התנא דבי אליהו אודות הניחומים שמצאו דור המדבר שלא זכו ליכנס לארץ דווקא בפרשת חלה ומצוות התלויות בארץ. והטעים במתק לשונו, לא היה זה זריית מלח על פצעים, להזכיר להם מה שלא זכו ליכנס לארץ חמדה, כי הלא בתורת הארץ הם עוסקים, ומי ידמה ומי ישוה להם. ואז קרא בקול גדול: אשריכם עמלי תורה, אשריכם!
מה נהדר היה לראות את גודל אהבת התורה שבקעה מתוך לבו באותו שעה.
לעד ינון שמו באהלי תורה, ושמועותיו מאירי העינים בפומייהו דרבנן ותלמידיהון.