מפרשי האוצר
חיפוש גוגל בפורום:

"מי שולט בחברה החרדית?"

דיונים ועניינים בענייני השקפה, מצוות מתחדשות, ארץ ציון וירושלים.
יעקב_ב.
הודעות: 164
הצטרף: ד' פברואר 01, 2017 1:28 am

Re: "מי שולט בחברה החרדית?"

הודעהעל ידי יעקב_ב. » ה' ספטמבר 07, 2017 9:25 am

חיימשה כתב:בקשר ל"משפחה", לדעתי בושה היא לדון בזה, אך היות וכבר הזכיר כאן מישהו את העובדה שלבושתינו שלושים אחוז מהציבור החרדי קוראים אותו, אין מקום לטמון את הראש בחול ולהתעלם.
מי שרוצה דוגמה בולטת, מוזמן לחפש את הגיליון של שבועות האחרון, ולקרוא את הסיפור המרכזי לחג.
הסיפור מציג את ראשי הישיבות כרוצחים שותי דם תלמידיהם לתיאבון, לא פחות ולא יותר. כל זה כמובן במעטה של סיפור איכותי ספרותי, תוך רמיזות עבות איך אנשים דוגמת שלמה קרליבך ודומיו הם בצד ה"טובים" המצילים, המייצגים אפשרות אלטרנטיבית לגדול בתורה מחוץ לישיבות הקדושות.
וזהו סיפור מרכזי ליום קבלת התורה!
הסיפור נשלח אלי ע"י ההורים של אחד מתלמידי כדי שאחווה את דעתי עליו, ותצילינה שני אזני.
ודברים אלו הם הקו המוביל בשבועון זה לאורך כל שנותיו, ומי שעינים ולב לו, רואה ומרגיש.

הסיפור מאד מאד מרגש, והמסר שבצידו מחלחל בהחלט, על אהבת התורה גם מתוך קשיים, וגם לאחר דחייה וניכור. הסיפור מספר על ר"מ מסוים בישיבה שלא יכל לסבול תלמיד מסוים ולכן ביזה והשפיל אותו לעין כל, וזה דבר שיתכן בהחלט, וזו הוצאת שם רע גמורה לומר שהסיפור 'מציג את ראשי הישיבות כרוצחים'. והסיפור מסתיים בכך שלאחר ששלמה קרליבך הציל אותו מעומק האשפתות, האברך יושב ולומד כל היום בבית כנסת. ורק מי שמחפש מומים יכול להציג את הסיפור בצורה מושחתת כזו.

עובדיה חן
הודעות: 1819
הצטרף: א' מאי 21, 2017 7:27 am

Re: "מי שולט בחברה החרדית?"

הודעהעל ידי עובדיה חן » ה' ספטמבר 07, 2017 9:36 am

אש משמים כתב:השאלה היא כללית מאוד ויש לדון בה על כל פרט ופרט.
שליטה במוסדות הלימוד
שליטה בארגונים למיניהם רפואה חסד ועוד
שליטה בציבור העובד
שליטה בחברות מזון תקשורת ועוד
שליטה בציבור האברכים ובחורי ישיבות
שליטה בקיום המצוות שבת,כשרות ועוד
שליטה בתורה ובהלכה
שליטה בחוקי המדינה
ומסתמא ישנם עוד דברים.

ההכללה אינה נכונה אך בפרט ישנו צדק מסוים.

במוסדות הלימוד-המנהלים הכלכלי.
בארגוני הרפואה-היזמים בפועל ולא אלו שהקימו
על ציבור העובד- העיתונים
על ציבור האברכים ובחורי הישיבות-הלוואי שראשי הישיבות

עפר לרגלם
הודעות: 187
הצטרף: א' ינואר 22, 2017 7:19 am

Re: "מי שולט בחברה החרדית?"

הודעהעל ידי עפר לרגלם » ה' ספטמבר 07, 2017 9:40 am

קו ירוק כתב:מאמר לא רע. ויישר כח לרב המעלה שליט"א, ובכל אופן, עדיף היה לו לא בזבזתי זמני לקוראו..
והדבר היותר טוב שבו הוא הציטוט מן החזו"א, שכל לבלר מבקר.... וזה כמעט כולל גם את אותו הכותב, כמתקן...

תגובה לא רעה. בכל אופן חבל שבזבזתי זמן בקריאתה.

פשיסחא
הודעות: 219
הצטרף: א' ינואר 29, 2017 2:11 pm

Re: "מי שולט בחברה החרדית?"

הודעהעל ידי פשיסחא » ה' ספטמבר 07, 2017 9:52 am

מאמר שפורסם הקשור לעניין זה.


*ספר, סופר וסיפור – תפקידה החברתי של הספרות*



*רותי קפלר*



ספרות טובה מציבה מול החברה תמונת ראי של עצמה, בלי לשפוט ובלי לחנך. הספרות החרדית תלויה במידה רבה במערכות העיתונים, המאפשרות לה עיסוק חד ממדי במנעד צר של סוגיות. מצב זה מקשה על הצגת תמונה אותנטית של החיים, על מורכבותם. חסרונה של ספרות מבוגרים חרדית, העוסקת באתגרים ושאלות של אנשים בוגרים ומפותחים, היא התוצאה העיקרית של מדיניות זו.



סיפור טוב הוא כמו מראה. מראה לעולם אינה מתקנת את פגמיו של העומד מולה. היא אפילו אינה מוכיחה אותו בקול על אודות אותם פגמים. היא רק מעמידה מולו את בבואתו, ונותנת לו את האופציה לבחון את עצמו במבט רפלקטיבי. סיפור טוב משקף לאדם את עצמו – את חייו האישיים ואת יחסיו החברתיים, את רצונותיו הכמוסים ואת שקריו הלבנים.



כמו מרדות אחת בלבו של אדם, שטובה יותר ממאה מלקויות, כך רגע אחד של עמידה מול ראי – טוב למשקיף בו יותר ממאה הערות. במקום שיאמרו לו 'עשה כך', 'סדר את השיער מימין', 'נקה את הכתם משמאל', 'אל תעמוד כפוף' – הוא יכול פשוט לראות.

ירצה, יתקן. לא ירצה? ימשיך הלאה.



ספרות טובה דומה למצלמת אבטחה. היא אינה עוצרת נהגים סוררים בצומת, אינה זועקת

בקול: "גנב! גנב!". לרוב, גם אין בכוחה לתקן את המציאות בזמן אמת. היא מתעדת, מעוררת את תשומת הלב לפרטים הנוטים להישכח, אך כל היתר נתון בידי הצופים.



יהיו שיתייחסו אל הבטה במראה כאל בידור גרידא, ואל מצלמות אבטחה – כאל שעשוע מציצני, אך השפעתה התרבותית של הספרות אינה מוטלת בספק. היא אמנם אינה אמורה לעשות זאת באמצעות הטפות מוסר, אך עצם הסבת תשומת הלב אל תופעות חברתיות – הנדמות מובנות מאליהן – כוחה רב. הרייט ביצ'ר סטואו, מחברת "אוהל הדוד תום"

(אשר השפיע רבות על פולמוס סיום העבדות בארה"ב), לא ציוותה על קוראיה: "יש לשחרר את כל העבדים!" היא רק שיקפה לאנשי מדינות הדרום את עצמם, את התנהגותם, את סבלם של העבדים תחת האדונים הרודנים והחוק האכזרי. במצלמת אבטחה חדה ורגישה מאין כמוה צילמה ביצ'ר סטואו בכי אחד של קשישה שעולמה חרב, פצע פעור על גבו של הדוד, צעקה חנוקה, עיניים גדולות ורעבות של ילדה קטנה. כל היתר נעשה מאליו.

הציבור, מסתבר, אינטליגנטי דיו.



*****



ב'מדעטק', המוזיאון המדעי שליד הטכניון בחיפה, יש מראה מושהית. כשאתה עובר מולה היא מציגה לך את הקבוצה הקודמת שעברה, ואתה מצחקק כי הם משעשעים ונראים מחויכים. אחרי כמה שניות, האדם הבא שיחלוף במסדרון יגחך בתורו מול דמותך המצחקקת והמשועשעת. המראה הזו סיפקה לילדותי דקות של בידור לא רע. היא אף פעם אינה מספרת לך על מצבך הנוכחי, אלא רק "איך נראית קודם", ובעיקר "איך נראו אנשים אחרים".



מדפי הספרות החרדית – ספרות המכוונת לקהל-יעד חרדי בלבד – עמוסים בספרים.

מיעוטם ספרי מתח, בודדים מהם פנטזיה, ורובם ספרי דרמה, עלילה ורגש. אבל לעתים, יחד עם ההנאה מן השפע הספרותי, עולה מן המדפים תחושה כי מה שמסופר כאן אינו הסיפור שלנו. מצלמת האבטחה הזו צילמה, בטעות או שלא, רחובות אחרים, אנשים אחרים. ברבים מדי מן הספרים הכל טוב, הכל יפה, הכל מחויך ומתקתק. הגיבור הטוב ינצח תמיד. הרע יזכה לעונש הולם, ולו בדמות 'חייו הריקניים וחסרי התוכן'.

הכתמים אינם נראים, הפגמים נעלמו, ומה שמעניין אותך באמת – לא מוזכר. לא קיים.

חור שחור בסרט הצילום.



ברבים מדי מן הספרים הכל טוב, הכל יפה, הכל מחויך ומתקתק. הגיבור הטוב ינצח תמיד. הרע יזכה לעונש הולם… הכתמים אינם נראים, הפגמים נעלמו, ומה שמעניין אותך באמת – לא מוזכר



כך יכול להתפרסם סיפור שלם על חיי משפחה, ואף מילה על מה האישה מרגישה כשבעלה נכנס הביתה. סיפור ארוך על שכונת מגורים, ואף מילה על הרוע שעלול להסתתר בפאתי שכונה זו. המחנכים והמחנכות בסיפורים הם לרוב מושלמים, ואם אינם מושלמים זה עוד יותר מושלם, כי הם עובדים על עצמם כדי להיות כאלה.



מדוע זה ככה? מדוע חלקים נרחבים מן הספרות החרדית הם כה חד-ממדיים ודידקטיים?

להלן אבקש להצביע על אחת הסיבות המרכזיות לכך – התלות של הסופרים במדיום העיתונאי. כפי שאבאר, כמעט כל סופר חרדי המעוניין להצליח, חייב לפרסם את סיפוריו במדורי הספרות של העיתונות החרדית. תלות זו מייצרת סוג מסוים של ספרות, ומגבילה את יכולת הסופרים להציג תמונה מורכבת יותר של המציאות. אסקור את תוצאות הצנזורה העיתונאית, לטוב ולמוטב, ואשאל האם אפשר, למרות הכל, ללכת בין הטיפות: לשמור על תפקידה של הספרות בלי לחרוג מגבולותיה. במילים אחרות, האם ניתן ליצור ספרות חרדית איכותית, או המחויבות לנורמות החרדיות מחייבת פגיעה מסוימת ברמה הספרותית והאמנותית?



*הספרות החרדית היא תמונת נוף צִנזורה של העיתונות החרדית*



נכון לאביב תשע"ז, הספרות החרדית אינה עומדת בכוחות עצמה. היא נסמכת על קביים

תומכים: העיתונות החרדית. סופר חילוני המעוניין להוציא ספר כותב אותו, מחפש מו"ל, ואם שפר עליו מזלו ייצא הספר לאור. לא כן הסופר החרדי. ספרים חרדיים כמעט שאינם מתפרסמים באופן מקורי אצל מו"לים. הסופר נאלץ, בדרך כלל, לחפש עיתון או מגזין שיפרסמו את סיפורו בהמשכים, פרק אחרי פרק.



לתופעה זו מספר סיבות. הראשונה היא הקושי הכלכלי להוציא ספר חרדי, המביא את הסופרים לחפש ערוץ פרנסה נוסף בדמות תמלוגים על פרסום הסיפור בעיתון. הציבור החרדי קורא בלי סוף. הוא מכור לאות הכתובה. קורא וקורא – אבל כמעט לא קונה.

כולם שואלים זה לזה ומשאילים ספרים זה מזה. ב"קהילת פרוג", פורום חרדי-אינטרנטי המשמש את המיינסטרים החרדי, נפתחים השכם והערב אשכולות נוסח "מי יכול להשאיל לי את 'יוזבד' בבני ברק?", או "למי יש לתת לי לשבת את 'קובית קרח'

בבית שמש?" וישראל נתבעים ונותנים: סחר חליפין ענף של ספרים מתפתח בהיקפי ענק.



אפילו אלי, בתור סופרת, פונים אנשים בבקשה שאשאיל להם. כן, את הספר שלי! המחיר שלו בחנויות אינו גבוה – בסך הכל 60 שקלים. אבל למה לקנות, כשאפשר לשאול?

איכשהו, בסדרי העדיפויות של המשפחה החרדית, נדחקת קניית הספרים לתחתית הרשימה.

התוצאות, מבחינת הסופרים לכל הפחות, עגומות: ספר חרדי שמוכר את העותק ה-1,500 שלו כבר נחשב (בהוצאות הספרים החרדיות) להצלחה נאה. אם הוא עבר את ה-3,000, הוא נחשב ל"רב-מכר" של ממש. אין שום פרופורציה בין גודלו של הציבור החרדי ואהבת הקריאה שלו לשיעורי הקניה של ספרים חדשים. כתוצאה מכך, קשה מאד לסופר חרדי להתפרנס מתמלוגי מכירת ספרים. התמלוגים לסופרים גבוהים אמנם מן המקובל בציבור החילוני (יכולים להגיע עד 50% ממחיר המכירה של הספר), אך שיעור המכירות הנמוך מותיר את הסופר עם סכומים לא משמעותיים.



אלא שתלות זו גובה מחיר. ספרי קריאה אלה, פריה של ספרות ההמשכים בעיתונות, נאלצים לעבור תחת מכבש הביקורת הרוחנית של העיתונות החרדית



אז איך, אם כן, למרות המכירות החלשות, ממשיכים מדפי הספרים החרדיים להתרבות?

התשובה היא: סיפורים בהמשכים בעיתונות. נכון לאביב תשע"ז, כל עיתון חרדי המכבד את עצמו מפרסם מדי שבוע סיפור או שניים בהמשכים. מגזיני הנשים מפרסמים, בנוסף לסיפורים בהמשכים, טורים אישיים-סיפוריים. תאוות הקריאה של הקורא החרדי, שהאות הכתובה ממלאת עבורו את מקום הטלוויזיה, האינטרנט והרשתות החברתיות, יוצרת ביקוש אדיר לסיפורים בהמשכים בעיתוני סוף השבוע החרדיים. במובן מסוים, הסיפורים בעיתונות החרדית ממלאים את העדרם של מדורי הרכילות, הספורט, הפלילים והאופנה. זאת, בצירוף לאינפלציית העיתונים בחברה – ארבעה יומונים ומגוון שבועונים וביטאונים קהילתיים – והרי לנו מספר דו-ספרתי של ספרים חדשים בכל עונה. החומר הרי כבר כתוב, אומר הסופר לעצמו. אפילו עריכה לשונית ומשוב ציבורי קיבלתי עליו. מדוע, אם כן, לא אשלח אותו למו"ל, 'יפה נוף', 'אור החיים' או אחר, ואוציא אותו לאור בספר? שכר הסופרים שמשלם העיתון, גם אם אינו גבוה, מכסה את השקעת הסופר בשעות הכתיבה. הרווחים מהספר, אם וכאשר הם מגיעים, הם בבחינת רווח נקי.



אלא שתלות זו גובה מחיר. ספרי קריאה אלה, פריה של ספרות ההמשכים בעיתונות, נאלצים לעבור תחת מכבש הביקורת הרוחנית של העיתונות החרדית. כפועל יוצא מכך, גם ספרים היוצאים לאור מבלי להופיע קודם לכן בעיתון, נוטים להתאים את עצמם לאותו רף מחמיר של ביקורת רוחנית. הסטנדרטים של העיתונים הופכים למקובלים בציבור, והחורג מהם מסכן את עצמו – אם ב'נשיכת הנחש' של הפורץ גדר, ואם בתיוג חברתי העלול לפגוע בפרנסתו.



להלן אסקור כיצד משפיעה התלות בעיתונות על אופיה של הספרות החרדית, לטוב ולמוטב.



*דרישות המערכת – מה אסור לכתוב בסיפור בעיתון*



האחראי על הצנזורה בעיתון חרדי הוא איש הועדה הרוחנית, המכונה "המבקר". בכל העיתונים החרדיים יש למבקר סמכויות-על, גבוהות יותר מאלו של העורך. המילה האחרונה שייכת לו: ברצותו יפסול סיפורים, ברצותו יקצץ – או ידרוש מהסופרים לעדכן את העלילה. תפקיד המבקר אינו חדש: במכתב משנת תרצ"ה, כותבים רבני מועצת גדולי התורה לעיתון "דרכנו", כי "נחוץ הדבר שיהיה בכל מערכת איש מיוחד אשר לו חוש והרגש לבקר כל המוכן לדפוס, ולהרחיק את כל מה שאינו מתאים להשקפת היהדות החרדית…"



*צנזורה כלל ציבורית*



לפעמים נדמה כי קל יותר לענות על השאלה "על מה מותר לכתוב בספר חרדי?", ולא "על מה אסור?" הנושאים שעליהם אסור לכתוב בעיתון חרדי מתחלקים לשתי קבוצות.

הראשונה היא נושאים שלא מקובל לדבר עליהם באף מגזר בציבור החרדי, כגון ענייני צניעות או ביקורת חברתית. השניה היא צנזורה מגזרית, כל מגזר בהתאם להעדפותיו.



הנושאים שלא יופיעו באף סיפור בשום עיתון חרדי מבוססים בחלקם על עקרונות המעוגנים בהלכה. עליהם קיים קונצנזוס אצל כל המבקרים הרוחניים בעיתונות החרדית, כולל השבועונים הנחשבים לפתוחים יותר. עם זאת, רמת ההחמרה, או, אם נרצה, הפרשנות למה נחשב נוגד את כללי ההלכה, משתנה מעיתון לעיתון וממבקר למבקר. כמו כן, ניתן לראות שינויים לאורך השנים בנורמות המקובלות בקרב המבקרים.



נושאים, ביטויים ותיאורים הקשורים ליחסים שבינו לבינה, יצונזרו בכל סיפור.

בתור אמצעי זהירות והרחקה מקלות ראש, לא ייכתבו תיאורי חיבה בין בעל לאשתו גם אם הם נשואים כדת משה וישראל. המקור ההלכתי להנהגה זו הוא איסור גילוי חיבה

ברבים: "אין לנהוג אפילו עם אשתו בדברים של חיבה… בפני אחרים". הפרשנות הרווחת בין מבקרי העיתונות החרדית היא כי פרסום סיפור על דפי העיתון נחשב "בפני אחרים". ממילא גם ביטוי חיבה בין בעל לאשתו החוקית, אפילו מילולית בלבד, אינו יכול להתפרסם.



*פסקה בסיפור לאחר תיקונים; בין היתר, ה"מתיקות" הפכה ל"חביבות"*



יתרה מזאת, בשם שיקולי צניעות, נושאים נשיים לא יוכלו לקבל ביטוי בסיפורים, אפילו במגזינים ייעודיים לאישה. לא יופי, לא קוסמטיקה על סוגיה, לא סוגיות אישיות-נשיות. בעיתונים מסוימים אסור להזכיר אפילו אישה בהריון, וכדי לרמוז על "מצבה" של האם נדרשת התעמלות מילולית מסובכת. לטענת המבקרים הרוחניים, גברים ונערים רבים קוראים את חלקי העיתון המיועדים לנשים, ואין מן הצניעות לחשוף אותם לענייני נשים.



כמו כן, בכל סיפור בעיתון חרדי יצונזרו דיונים על יסודות היהדות. שום דיון מהותי בשאלות של אמונה ומחשבה לא יוכל להופיע. נקודה. הכלל תקף גם כאשר מטרת הסיפור היא לתאר נער או נערה, איש או אישה, החווים משבר אמוני. גם דיונים על יסודות החרדיות, אם במישור האידיאולוגי, אם בסוציולוגיה ואם (כמובן) בהבעת ביקורת או תמיהה על רבנים ואדמו"רים, אחת דינם להימחק (גם בתור דו-שיח בין דמויות).



מהכיוון האחר, העיתונות החרדית מקפידה שלא לתת במה לאלימות משום סוג – גם בסיפורים. סצנות של פציעה או מוות שהן חלק מן העלילה, ילוטשו ויעודנו ככל האפשר. דווקא בהקשר הזה, סופרים חרדיים המוציאים לאור את ספריהם ללא פרסום בעיתון, מרשים לעצמם מידה מסוימת של חופש בנושא האלימות, בעיקר בז'אנר המתח.

בספרים אלה אפשר לפגוש רציחות עדינות יותר ופחות (לשם שמים, לרוב, או בלית ברירה), כולל תיאורים של נעיצות סכין ויריות אקדח. אבל בסיפור שהופיע בעיתון, לעולם לא תהיה סצנה אלימה של ממש.)



עיקרון מנחה נוסף בקרב מבקרי העיתונות הוא זהירות מהענקת לגיטימיות לדמויות שאינן תואמות את הנורמות החרדיות. בסיפור המתפרסם בעיתון חרדי אנשים חילוניים (או כל אחד שאינו חרדי) לעולם לא יוצגו בתור דמויות לגיטימיות. חילוני כי יתואר בסיפור חרדי יהיה חייב בסופו של דבר לשוב בתשובה, להרהר הרהורי תשובה, או לכל הפחות לחטוף סוף "רע". (סופים רעים אפשריים: מוות בטרם עת, ניכור מצד ילדיו, בדידות, חיים ריקניים, ועוד.) כיוצא בו, ניבולי פה או סלנגים לא יופיעו כלל וכלל, אף לא בתור אפיון של דמות הנבל.



עד כאן עקרונות כלליים המקובלים על כולם, החל מהשבועון החסידי הענוג "מרוה לצמא" ועד לעיתונות העל-מפלגתית, הנחשבת פתוחה יותר. הבסיס העקרוני עבור הנהגות אלו נגזר כאמור מתוך ההלכה, אם כי רוב העיתונים מרחיבים את תחולתן אל מחוזות חדשים, כל אחד לפי מידת הידורו.



אדגיש שאיני באה לשפוט את נורמות הצנזורה הנהוגות בעיתון זה או אחר. לכל עיתון הרבנים ואנשי החינוך האחראים על עיצוב תכניו ועל קביעת רמתו הרוחנית, בהתאם לקהל היעד של העיתון. הדברים האמורים הם בבחינת תמונת מצב של המציאות הקיימת בפועל, ומטרתי בהצגת התמונה היא לשקף את האופן שבו הביקורת הרוחנית מעצבת את אופיה של הספרות החרדית בימינו. להלן אבקש להתייחס להשלכות האמנותיות של הצנזורה, אך בלי להביע עמדה לכאן או לשם באשר לשיקולים ההלכתיים או החינוכיים.



*צנזורה מגזרית*



סוג אחר של צנזורה הוא סינון תכנים בהתאם לקו החינוכי-מגזרי של העיתון. כאן העקרונות המנחים משתנים מאד בין קבוצה לקבוצה, באופן שכל פלג יצנזר את הסיפורים המופיעים בעיתוניו בהתאם לקו החינוכי שלו. ב"יתד נאמן" הליטאי יוכלו סופרים לתאר בהרחבה פגישת שידוכים של בחור ובחורה, כמקובל בציבור הליטאי.

לעומת זאת, בעיתונות החסידית המבקר הרוחני לא יאפשר אפילו לכתוב שהבחור התארס עם "בחורה" (ניסוח אפשרי לתיאור אירוסין הוא "פלוני לקח את בננו לחתן", או "בננו בא בקשרי שידוכים עם משפחה מצוינת"). כאשר אין מנוס מהתייחסות ישירה לבחורה (בכל הקשר), המילה תוחלף במילה "נערה" או "בת".



בעיתונות החסידית נמצא סיפורים שגיבוריהם הראשיים או המשניים הם אנשי עמל יקרי רוח. אדם שיוצא לעבודה או ללימודים מקצועיים יכול להיות מוצג בתור דמות נערצת ולהיות גיבור העלילה. בעיתון ליטאי זה לא יקרה



מנגד, בעיתונות החסידית – עיתון "המודיע" הוותיק ו"המבשר" החדש יותר – נמצא סיפורים שגיבוריהם הראשיים או המשניים הם אנשי עמל יקרי רוח. אדם שיוצא לעבודה או ללימודים מקצועיים יכול להיות מוצג בתור דמות נערצת ולהיות גיבור העלילה.

בעיתון ליטאי זה לא יקרה: האברכים, ורק הם, יקבלו את מלוא ההערכה. כל היתר, אלו שאינם לומדים יום שלם בכולל, יוצנעו או יוצגו בצורה מינורית יותר. בוודאי לא יפורסם סיפור שבו הגיבור הראשי הוא אדם ברמה רוחנית גבוהה העובד לפרנסתו וקובע עתים לתורה. הקריטריון ברור: גיבורים ואנשים נעלים הם אך ורק אלו שחייהם מוקדשים לתורה.



יש גם הגבלות אזוטריות יותר. בעיתון "משפחה", למשל, אין להזכיר את תופעת העישון, על נגזרותיו. אפילו משפט על השכן שיצא בלילה עם סיגריה והעלה באש את כל השכונה לא יוכל להגיע לדפוס.



כך קורה שהאנשים מעצבים את ספרותם – וספרותם מעצבת אותם, במעגל החוזר על עצמו.



*****



קבוצה נוספת של ספרים הנעדרים ממדף הספרים החרדי בשל צנזורת העיתונים הם סיפורים שאינם מתאימים לילדים ונוער. סיפורים על שלום בית, סיפורים עם מורכבות מחשבתית יתרה, התעללות (מילולית!) במשפחה, ומיותר לציין – ביקורת על המערכת החינוכית, לא יראו אור בחלק הספרותי של העיתונות החרדית. נושאים אלה, אף שכולם מודים שהיו ראויים להיכתב לו היינו – כל תושבי העולם – מעל גיל 21, מורחקים אל מעבר לאופק הספרות החרדית. גם כאן, טוענים המבקרים הרוחניים כי יש לנקוט משנה זהירות כדי ש"בחורים לא יקראו על הנושא", או כדי לוודא ש"בנות צעירות לא יתוודעו לעניינים רגישים".



העדרו של תחום זה נושא לדעתי חיסרון משמעותי, גם בהיבט החברתי, ובנקודה זו אבקש לערער מעט על הגישה הרווחת. להלן אתייחס לסוגיה בהרחבה, ואדון באפשרות צמיחתה של ספרות מבוגרים חרדית. אך קודם לכן, כמה הערות על השפעותיה של הצנזורה על הרמה האמנותית של הספרות החרדית.



*השפעותיה האמנותיות של הביקורת הרוחנית*



נפתח בחלק הטוב של העניין. אחרי ניסיון רב-שנים של כתיבה בבמות חרדיות, אפשר לומר חד משמעית: יש ביקורת רוחנית המשביחה את הכתיבה. ראשית, בספרות חרדית לעולם לא יימרחו עמודים שלמים בתיאורי סצנות מכוערות או אלימות, רק כדי להוסיף 'אקשן' זול או לספק את יצר המציצנות של הקורא. אולם מעבר לכך, הביקורת הרוחנית מעדנת, ממתנת ומרגיעה את הכותב, ולעתים קרובות יש לכך השפעה מיטיבה על העלילה.

העידון הנדרש מהסופרים, יחד עם הצורך ביצירתיות מיוחדת כדי להתאים את הכתיבה ואת העלילה לסטנדרטים הנדרשים, מעלה את רמת הספרות ומוסיף לה קסם.



אחד התרגילים המעניינים בקורס לכתיבה יוצרת הוא לכתוב קטע שלם על רגש בלי להזכיר את הרגש עצמו, ולו פעם אחת. לכתוב על פחד בלי להזכיר פחד, על כעס בלי להשתמש בשורש כע"ס. זוהי טכניקה אמנותית המוסיפה לאיכותו של הטקסט, וכשכותבים סיפורת בעיתונות חרדית זוכים להתנסות חיה בה.



לדוגמה, בספרי "הנורמלי האחרון" תוארו בני זוג שנישאו. הוא רווק מבוגר ומריר, היא אשת שאלים לשעבר. היה חשוב לי שיבינו כמה הם קשורים זה לזה, כמה אהבתם טהורה ונקיה ומביאה ריפוי ואור. לו היה הסיפור נכתב בידי סופרת שאינה מחויבת לנורמות הצניעות החרדיות, היתה המשימה קלה לכאורה: חיבוקים, נשיקות, מבטים, מחשבה זה על זה – והקוראים היו קולטים עד מהרה במה מדובר. סופרת כזו יכלה פשוט לכתוב ברחל בתך הקטנה: מי אוהב את מי, ולמה. אבל סופרת חרדית אינה יכולה. מה עושים? כותבים בלי לכתוב. מתארים את הטיול ביחד, את ההליכה לשוק. כמה אכפת לו ממנה. כמה אכפת לה ממנו. כמה טוב לשניהם. התוצאה הדהימה אפילו אותי: הצנזורה רק השביחה את הסצנות, והעמיקה את איכותן הספרותית. מבין השורות ניבט קשר זוגי הדדי, כמו תמונה, המדברת ללא מילים. האפקט של האהבה הצנועה, הנרמזת, היה חזק ואותנטי יותר מכל תיאור מפורש. מיותר לציין שהשורש אה"ב לא הוזכר אפילו פעם אחת.



התוצאה הדהימה אפילו אותי: הצנזורה רק השביחה את הסצנות, והעמיקה את איכותן הספרותית. מבין השורות ניבט קשר זוגי הדדי, כמו תמונה, המדברת ללא מילים.

האפקט של האהבה הצנועה, הנרמזת, היה חזק ואותנטי יותר מכל תיאור מפורש



במקרים אחרים אין אפקט אמנותי לצנזורה, אך בכל זאת מצליח הסופר לעמוד בדרישות הביקורת הרוחנית בלי לפגוע באמירה הספרותית. ניתן למצוא דוגמה מעניינת לכך בספרו של אמן העט והרגש ברוך לב, "ונפלאותיו לבני אדם". הספר, אחד מתוך סדרה מצליחה, התפרסם במדור סיפורי השגחה פרטית במוסף השבת של עיתון "המודיע".

בסיפור "מידה כנגד מידה", כותב לב בגוף ראשון על בחור שהגיע לפגישת שידוך, ראה מיד שהמדוברת לא מוצאת חן בעיניו, ולא פיתח שיחה כלל. הנערה – יתומה מאב ואם – נפגעה מאד מהדחיה. באמנות מילולית מרהיבה, הצליח לב לפרסם את סיפורו בעיתון "המודיע" (!), תוך שהוא קורא לנערה "יונה", מתאר את הפגישה כ"פגישה עם אדם מסוים, לראות ולהיראות", ומעביר את המסר החד של זהירות מפגיעה בזולת, וזאת מבלי לנעוץ קוצים בעיני הקוראים, המצפים לעיתון נקי מתיאורי פגישות זוגיות.



אבל בפעמים אחרות, רבות מדי, זה לא קורה. הסופרים, לעתים לא רחוקות, אינם מצליחים להביע את אמירתם הספרותית. ביקורת רוחנית מחמירה עלולה לקצוץ את כנפי הרוח של הספרות האמנותית, ולדרדר את רמת הסיפורת למקום בו כולם טובים, כולם חמודים וכולם חושבים רק מה שמותר לחשוב. אם יש מישהו רע, הוא מקבל את עונשו בטווח הארוך או הקצר ואין כל מקום למורכבות, לקונפליקט פנימי או לדיוני עומק.



בספרות ילדים, "הפי-אנד", ענישה לרשעים ודידקטיות חסרת מורכבות, עוד איכשהו מתקבלים על הדעת. מילדותי זכורה לי תמונה נוגעת ללב: בספר מתוך הסדרה בת האלמוות "ילדי שי", המלשין הרשע – זה שלאורך כמה ספרים התעלל בכל "הטובים", הלשין על לומדי התורה לקג"ב וגנב את יצירות האמנות שלהם – סוף סוף בא על גמולו. הוא שוכב משותק ב"בית לווינשטיין" אחרי תאונת דרכים קשה, חבוש כולו כמומיה מצרית, פניו מציצות בקושי, והוא מבהיר לילדי שי שהנה קיבל את עונשו על מעשיו הרעים.



גם כיום, בנותי הצעירות קוראות בחדווה ספרים שבהם כל הגיבורים טובים וצדיקים.

אולם בספרות מבוגרים המצב שונה. בספרים המיועדים לקורא המבוגר, קשה יותר לקבל עלילות שטוחות, חסרות כל מהלך ורוויות בתיאורים משמימים, בהן הרשע תמיד חוזר בתשובה או נענש קשות, והטוב עומד בניסיון, שואל את הרב מה לעשות, לומד לפעם הבאה, וכולם חיים באושר ועושר עד עצם היום הזה. זו אינה ספרות. זה קיטש.



בנוסף, התמות שבהן עוסקת הספרות החרדית חוזרות על עצמן שוב ושוב. "על 80% ממה שמעניין אותנו באמת, אי אפשר לכתוב בסיפורים חרדיים." אמרה לי חברה. היא צודקת. עיינו ברשימת דרישות הביקורת, ותבינו למה. ה-20% הנותרים, הכוללים שידוכים, אימוץ, חינוך-ילדים, עמידה בניסיון, מציאת עבודה, עזיבת עבודה, התמודדות כלכלית, כבר נלעסו ונטחנו עד דק.



יש בציבור חלקים נרחבים שצמאים ליותר. אנשים מחפשים ספרות (חרדית!) שתיגע במקומות עמוקים יותר, שתעלה לדיון נושאים רגישים וחשובים, שתיתן לקורא משהו מעבר, שתפתח את מחשבתו לכיוונים חדשים. יש מן הסופרות והסופרים החרדיים המנסים לתת מענה לביקוש. אבל לרוב, ספר המבקש לצאת לאור ולגעת בנושאים "גבוליים" זוכה – בנוסף לאהדה עממית נרחבת – גם לביקורת חינוכית.



*מבט לעתיד: התפתחות ספרות-מבוגרים חרדית*



על מדף הספרים החרדי יש מעט ספרים, חלקם בולטים מאד בנוף, שלא התפרסמו קודם לכן בעיתון. אפשר לציין ביניהם את ספריה של חסיה ברטלר, העוסקים בעולם הטיפול הנפשי, ואת הטרילוגיה של ליבי קליין, "גם כי אלך" וספרי ההמשך שלו, שבציר העלילה שלהם כלה חרדית שנפצעה קשות בתאונה, וחתנה נשאר נאמן לה גם כשהפכה למשותקת. המשותף לספרים אלה הוא שלרוב, הצנזורה הרוחנית בעיתון חרדי לא היתה מאשרת אותם לפרסום. אין בהם משהו הנוגד את ההלכה המפורשת, אבל הם מעלים נושאים "רגישים מדי", או סוגיות שאינן מתאימות לילדים ולנוער.



ובכל זאת, ספרים אלה יצאו והצליחו. במקביל, הם עוררו גם התנגדות ציבורית-חינוכית זו או אחרת. לדוגמה, ספרה האחרון של חסיה ברטלר, "לילה ולא דומיה", על בעלים המתעללים בנשותיהם, התקבל בציבור הרחב באהדה גדולה, אך נדחה בזעם על ידי אחרים. נשים רבות לא יכלו להכיל את העובדה שנושא כמו "בעל עם הפרעת אישיות" עולה לדיון. על כריכתו של הספר נכתבה אמנם האזהרה המרתיעה:

"לנשואות בלבד!" אך עדיין אחת הטענות נגד ספרה המצליח של ברטלר ונגד ספרים נוספים היא: "מה יקרה אם בחורות תקראנה את הספר?" לדידם של אותם מתנגדים – וזו גם שיטת הצנזור הרווחת בעיתונות החרדית – ספר שאינו מתאים לילדה בת 15, אינו ראוי להיכתב כלל. עלילה שנער בן 16 אינו אמור לקרוא, אחת דינה להיגנז.



לדידם של אותם מתנגדים – וזו גם שיטת הצנזור הרווחת בעיתונות החרדית – ספר שאינו מתאים לילדה בת 15, אינו ראוי להיכתב כלל. עלילה שנער בן 16 אינו אמור לקרוא, אחת דינה להיגנז



ברצוני להעלות כאן שתי שאלות: ראשית, האם השמירה היתרה של הנוער מפני כל מורכבות וקושי הקיימים בעולם "המבוגרים" היא אכן שיטת חינוך יעילה? נכון אמנם כי רוב בני הציבור החרדי (וגם הכללי…) יסכימו כי לא כל ספר מתאים לכל גיל. אך לפעמים נראה כי בדרך החינוך החרדית לא מקובל גם לחשוף בני נוער לדעות שונות, למורכבות ולקונפליקט, ובכך נמנעת מהם הזדמנות לפתח את אישיותם וללמוד להתמודד עם אתגרים.



שנית, גם בהנחה כי ישנם ספרים חרדיים העלולים לפגוע בנפש הנער או הנערה, האם הימנעות מכתיבה על נושא מחשש "שמא בחורה תפתח ותקרא אותו" אכן במקומה? או שמא הנזק החברתי בהדחקת העיסוק "בכל מה שמעניין אותנו באמת", כדברי אותה סופרת, רב על התועלת?



*בוגרת מספיק כדי להתחתן, לא כדי לקרוא סיפורי מבוגרים*



ביחס לשאלה הראשונה אשתף אתכם בדיון שקיימתי עם אבי שיחי'. במהלך בניית המאמר הנוכחי סיפרתי לו על אודותיו, ויחד העלינו נושאים שונים המתאימים לספרות מבוגרים חרדית אך לא לנוער. אבי ציין אי-אלו תחומים שלא היה רוצה שילדה בת שבע עשרה וחצי תקרא עליהם. הזכרתי לו בעדינות, שבגיל 17 ותשעה חודשים הוא כבר הפגיש אותי עם המיועד להיות בעלי… יש מן האבסורד בעובדה שדווקא הציבור החסידי, השמרן במיוחד והעוטף את ילדיו בצמר גפן, מחתן אותם השכם בבוקר, עם שחר נעוריהם.



האם נערותינו בוגרות ובשלות דיין כדי להינשא לאיש ולהביא ילדים לעולם, אך אינן די בוגרות כדי לקרוא על בעיות בשלום בית או להחשף לביקורת ממסדית מתונה? האם ילדה שאתה מארס אותה היום בערב, אינה יכולה לקרוא בבוקר על תקשורת זוגית או על קשיים בנישואים? לנסות את הנישואים עצמם היא כן יכולה? להיזרק לים החיים – זה כן? רק לקרוא על אותו ים, לא?



*השאלה נותרה באוויר. יש שאלות שחזקות מסך תשובותיהן.*



אבל נניח שאכן כן, שנערה חסידית בת שבע עשרה ועשרה חודשים, שעוד יומיים מארסים אותה לאיש, עלולה להינזק מקריאת ספרים בנושאים שאינם מתאימים לגילה. ייתכן שספרים על אלימות במשפחה יכניסו אותה לחרדות ויגרמו לה לראות את חיי הנישואין באור קשה; אולי עלילות שיעסקו בחוסר התאמה בין בני הזוג יביאו אותה להתעקשויות מיותרות בתקופת שידוכיה. אך מדוע בשל כך נגזר על כל החברה להפסיד ספרות מצוינת? האם עלינו לכתוב רק מה שמותר לילדה בת שבע עשרה וחצי לקרוא? מדוע משוכנעים מחנכינו כי מוגזם לצפות מהורה לבקר את חומר הקריאה של ילדיו? ושמא ניתן אפילו להרהר על נתינת מעט אמון בנוער, ולנסות לחנך אותו לבקר את חומר הקריאה של עצמו?



השתתפתי לפני תקופה בפאנל נכבד מול קהל של נשות חינוך. מחנכת שהשתתפה גם היא בפאנל ירתה אש על הספרות החרדית: "הספרות החרדית," כך הטיחה בפני ובפני עורכת של אחד העיתונים, "הורסת לנו את הנוער" – הספרות החרדית גורמת לנשירה, משום שאתן, הסופרות, מעלות לדיון נושאים שאינם מתאימים לנערות, הן קוראות בספריכן ומתחילות לפזול החוצה.



המומה למדי מהמתקפה וממחיאות הכפיים שלהן זכתה אותה מחנכת, ניסיתי להציע כי משפחות שמרניות, אלו העוטפות את ילדיהן בצמר גפן (ואפשר לכבד מאד את בחירתן!), לא יקנו את הספרים והעיתונים שאינן רוצות שילדיהן יקראו. או לחילופין, ישימו אותם במגירה נעולה בחדר השינה. כך לא יתקלקלו נערותיהן של אותן משפחות, בעקבות חשיפה לסוגיות חינוכיות שנועדו למבוגרים.



"הנערות של היום פותחות את כל המגירות ומגיעות לכל חור," טענה מולי המחנכת, "לא יעזור להחביא מהן את הספר. הן תחטטנה ותמצאנה אותו כשהאם לא תהיה בבית, והנזקים, מי ישורם."



חשבתי אז, וזו דעתי עד היום, כי אמא שהבת שלה פורצת מגירות נעולות בחדר השינה, וקוראת מה שההורים אוסרים עליה לקרוא – יש לה בעיה הרבה יותר חמורה מאשר ההגיגים על שלום בית שהיא תמצא בסיפור זה או אחר.



האם לא הגיע הזמן להפסיק למחוק קטעים מסיפורים, כי "מה יהיה אם בחור בן 17 יקרא אותם"? (אין הכוונה לקטעים שאינם צנועים; כאלה לא ייכתבו גם למבוגרים).

אולי הגיע הזמן שתהיה ביקורת הורים, ובמקום לדרוש מסופרים "לא לכתוב ספרים כאלה", ידרשו ההורים מילדיהם "לא לקרוא ספרים כאלה"?



בעיני, זוהי גישה בריאה ונכונה, גישה של אחריות אישית, היכולה לקבל ביטוי גם במדורי הספרות בעיתונים. כל העיתונים היום מחלקים באופן ברור מאד בין ה"מגזין"

(למבוגרים), מגזין נשים (לנשים), חוברת אקטואליה, וחוברת לילדים ולנוער. אם הסיפור מופיע במגזין למבוגרים או לנשים, אפשר בהחלט לחנך ילדים ש"החלק הזה בעיתון הוא רק לאבא ולאמא". כבר היום, בבתים רבים המעוניינים לחנך בגישה שמרנית, המגזין ועיתון הנשים מיועדים רק להורים, וכל היתר – לילדים.



אימוץ גישת חינוך זו תוכל להביא אלינו הביתה ספרות מבוגרים מצוינת, עומדת בכל כללי ההלכה ומפותחת מחשבתית ורגשית.

חיימשה
הודעות: 1958
הצטרף: ב' מאי 29, 2017 2:49 pm

Re: "מי שולט בחברה החרדית?"

הודעהעל ידי חיימשה » ה' ספטמבר 07, 2017 9:56 am

יעקב_ב. כתב:
חיימשה כתב:בקשר ל"משפחה", לדעתי בושה היא לדון בזה, אך היות וכבר הזכיר כאן מישהו את העובדה שלבושתינו שלושים אחוז מהציבור החרדי קוראים אותו, אין מקום לטמון את הראש בחול ולהתעלם.
מי שרוצה דוגמה בולטת, מוזמן לחפש את הגיליון של שבועות האחרון, ולקרוא את הסיפור המרכזי לחג.
הסיפור מציג את ראשי הישיבות כרוצחים שותי דם תלמידיהם לתיאבון, לא פחות ולא יותר. כל זה כמובן במעטה של סיפור איכותי ספרותי, תוך רמיזות עבות איך אנשים דוגמת שלמה קרליבך ודומיו הם בצד ה"טובים" המצילים, המייצגים אפשרות אלטרנטיבית לגדול בתורה מחוץ לישיבות הקדושות.
וזהו סיפור מרכזי ליום קבלת התורה!
הסיפור נשלח אלי ע"י ההורים של אחד מתלמידי כדי שאחווה את דעתי עליו, ותצילינה שני אזני.
ודברים אלו הם הקו המוביל בשבועון זה לאורך כל שנותיו, ומי שעינים ולב לו, רואה ומרגיש.

הסיפור מאד מאד מרגש, והמסר שבצידו מחלחל בהחלט, על אהבת התורה גם מתוך קשיים, וגם לאחר דחייה וניכור. הסיפור מספר על ר"מ מסוים בישיבה שלא יכל לסבול תלמיד מסוים ולכן ביזה והשפיל אותו לעין כל, וזה דבר שיתכן בהחלט, וזו הוצאת שם רע גמורה לומר שהסיפור 'מציג את ראשי הישיבות כרוצחים'. והסיפור מסתיים בכך שלאחר ששלמה קרליבך הציל אותו מעומק האשפתות, האברך יושב ולומד כל היום בבית כנסת. ורק מי שמחפש מומים יכול להציג את הסיפור בצורה מושחתת כזו.
רק מי שמחפש מומים במרביצי התורה, יכול להתרגש מסיפור כזה שהמסר העיקרי שבו הוא שקרליבך עדיף על ראש ישיבה, ומעמיד את מרביצי התורה בצד של הרעים, באופן הכי בוטה שאפשר, ואת קרליבך בצד של הטובים מכל בחינה אפשרית.
ועוד להגיש את זה כסיפור המרכזי לחג קבלת התורה.
וכל מי שאינו עיוור יודע לחוש מהו המסר שבחור או ילד תמים מקבלים מקריאת סיפור כזה.
נכון שאם זה היה מסופר במסגרת קבוצת תמיכה לפליטים אן נושרים יכול היה להיות לזה תועלת.

קו ירוק
הודעות: 5795
הצטרף: ד' מרץ 16, 2016 7:01 pm

Re: "מי שולט בחברה החרדית?"

הודעהעל ידי קו ירוק » ה' ספטמבר 07, 2017 10:23 am

יעקב_ב. כתב:אני יודע להבחין היטב, וקראתי כמה כתבים משכיליים, וגם את 'יום הששי', והעיתון 'משפחה' השמרני של היום, אינו מזכיר בכלום אותם. חוץ מזה שהוא מעז לדבר על הענינים שמענינים את הציבור החרדי. מבחינה זאת, גם הפורום דנן הוא פורום משכילי...

viewtopic.php?p=399350#p399322
והתגובה לקישור זה, לעיל - מבישה! אין מילים.

דרומי
הודעות: 9050
הצטרף: ב' פברואר 20, 2017 11:26 am

Re: "מי שולט בחברה החרדית?"

הודעהעל ידי דרומי » ה' ספטמבר 07, 2017 10:30 am

הרב חיימשה, לא קראתי את הסיפור, וכוידוי אישי אוסיף שפעם קיבלתי ע"ע בל"נ לא לעיין במגזין משפחה כלל.

אבל דבריך קצת אינם מובנים, שהרי זה כל ענין הספרות, להביא איזה דבר חידוש, משהו מעניין ובלתי שיגרתי (ועיין בארוכה במאמרה של קפלר שהובא לעיל, ולענ"ד חלק מדבריה נכונים). ולכן כתבו סיפור שיש בו חידוש - שעל אף שהסברא הפשוטה וההגיונית היא כך וכך, מכל מקום יש מקרים יוצאים מן הכלל שבהם דוקא ראשי הישיבות הם הטועים והתגלגלה זכות דוקא על ידי מי שאינו ראוי לאיצטלא זו.

פרנקל תאומים
הודעות: 4425
הצטרף: ב' יולי 04, 2016 5:26 pm

Re: "מי שולט בחברה החרדית?"

הודעהעל ידי פרנקל תאומים » ה' ספטמבר 07, 2017 2:52 pm

חיימשה כתב:
יעקב_ב. כתב:
חיימשה כתב:הסיפור מציג את ראשי הישיבות כרוצחים שותי דם תלמידיהם לתיאבון, לא פחות ולא יותר. כל זה כמובן במעטה של סיפור איכותי ספרותי, תוך רמיזות עבות איך אנשים דוגמת שלמה קרליבך ודומיו הם בצד ה"טובים" המצילים, המייצגים אפשרות אלטרנטיבית לגדול בתורה מחוץ לישיבות הקדושות.

הסיפור מאד מאד מרגש, והמסר שבצידו מחלחל בהחלט, על אהבת התורה גם מתוך קשיים, וגם לאחר דחייה וניכור. הסיפור מספר על ר"מ מסוים בישיבה שלא יכל לסבול תלמיד מסוים ולכן ביזה והשפיל אותו לעין כל, וזה דבר שיתכן בהחלט, וזו הוצאת שם רע גמורה לומר שהסיפור 'מציג את ראשי הישיבות כרוצחים'. והסיפור מסתיים בכך שלאחר ששלמה קרליבך הציל אותו מעומק האשפתות, האברך יושב ולומד כל היום בבית כנסת. ורק מי שמחפש מומים יכול להציג את הסיפור בצורה מושחתת כזו.
רק מי שמחפש מומים במרביצי התורה, יכול להתרגש מסיפור כזה שהמסר העיקרי שבו הוא שקרליבך עדיף על ראש ישיבה, ומעמיד את מרביצי התורה בצד של הרעים, באופן הכי בוטה שאפשר, ואת קרליבך בצד של הטובים מכל בחינה אפשרית.
וכל מי שאינו עיוור יודע לחוש מהו המסר שבחור או ילד תמים מקבלים מקריאת סיפור כזה.
נכון שאם זה היה מסופר במסגרת קבוצת תמיכה לפליטים אן נושרים יכול היה להיות לזה תועלת.

אני רוצה להתנתק שניה מההקשר של 'המשפחה', ולדבר על הנושא העקרוני. גם בעקבות המאמר המעניין של הסופרת (החסידית?) שהובא כאן:

באופן כללי אפשר לומר שהספרות-עיתונות השמרנית שלנו הרואה עצמה כמחנכת, מתנתקת מהחיים עצמם ועוסקת רק באידיאליזציה שלהם. סיפור על ר"מ המתנכל לתלמיד לא יעלה בין בתריה מפני שיש בו איזה שהיא תשדורת שיכול להיות ת"ח ומרביץ תורה שמתנהג בצורה מכוערת. לעומתה- הספרות-תקשורת החרדית הרואה עצמה כפתוחה יותר, מתרגזת בדיוק על הנקודה הזאת, על ההתנתקות מהמציאות ועל הסיפורים האוטופיים, ולכן היא רוצה לכתוב על סיפורים אמיתיים מהחיים המורכבים שלנו, שהרבה פעמים א"א בדיוק לצבוע אותם בשחור ולבן.

לענ"ד, יש סכנה גדולה בהתנתקות מהחיים, היא יוצרת הסתכלות שטחית חד מימדית, בעוד שבעולם שלנו, מאז חטא אדה"ר, הטוב והרע משמשים בערבוביא... היא מולידה חוסר רגישות וחוסר הבנה למורכבויות. ממנה יתד וממנה פינה להרבה רעות חולות ומפורסמות, וגם לנשירה או למצער להתרחקות מאורח החיים השמרני לאורח חיים מודרני.

ואם נשתמש בדוגמא הנ"ל:
ישנם נערים שיוכו בהלם או במשבר כשייחשפו לאיש צוות תורני במוסד לימודיהם שמתנהג בצורה לא ראויה, ישנם כאלה שיראו בכך סתירה לאידיאלים "שמכרו להם" עד עתה. כמובן, שככל שבחור פנימי יותר ומבוגר יותר באמונתו וביראתו, הוא לא "יתמוטט" אם יראה בעל איצטלא דרבנן הנוהג לא כשורה, אבל ישנם תמימים או חלשי אופי או קטני דעת שדברים כאלו גורמים להם לטלטלה, שלפעמים באה לידי ביטוי באופן מיידי, ולפעמים תבוא לידי ביטוי ברבות השנים, שהרי מבחינתם הם גילו "זיוף" בערכים שהקנו להם.

האם לא נכון יהיה לתת לנערים לקרוא סיפור האומר: כן, יכול להיות ר"מ או משגיח שמתנהג שלא כשורה בעליל, כן, איצטלא דרבנן או אפי' כשרונות תורניים הם אינם תריס בפני מידות רעות או לחליפין הם אינם תעודת ביטחון להתנהלות חינוכית נבונה. כן, אנחנו יודעים שזה קיים. כן, גם בציבור שלנו ישנם אנשים טובים יותר וטובים פחות, כולנו בנ"א וכולנו צריכים להתמודד עם הנסיונות שלנו ועם המידות שלנו, כן, המודל שלנו הוא לא איצטלא דרבנן או תפקיד תורני כל שהוא, המודל שלנו הוא תורה וירא"ש ומידות טובות, מי שיש לו את זה כזה ראה וקדש, ומי שאין לו... 'למשמאילים בה'..
יתירה מזאת, האם לא נכון להשתמש בסיפור כדי לשדר לנער שנתקל בתופעה שכזאת, כיצד עליו להתמודד עימה במישור המעשי? האם לפנות אל מישהו או להתעלם, ואיך לחזק את האישיות שלו ולא להתרגש מעלבון כזה או אחר וכו'.

ולעניין קרליבך:
המציאות היתה שהוא היה אדם מורכב, והיה בבחינת "כוונתך רצוייה אבל מעשיך אינם רצויים", וודאי שאסור שהוא יהיה מודל, אבל האם אסור להעביר באמצעות סיפור את הצדדים החיוביים שהיו בו? האם לא נכון מבחינה חינוכית להרגיל את הנערים להבחין במורכבות האנושית?
האם היכולת להבחין במורכבות הזו, לשנוא את החלק הרע אבל לאהוב את החלק הטוב היא פגם חינוכי או מעלה חינוכית? (האם גם בנו עצמנו הטוב והרע אינם משמשים בערבוביא?...).



אלא מאי? (ושוב, אינני מדבר על העיתון הנזכר, לא יודע מה היה כתוב שם, אינני קורא אותו)
אם הסיפור משדר משוואה חד מימדית: ר"מ רע לב וקרליבך ציסו"ע, אזי אין ספק שהתשדורת הזאת ראוייה לכל גינוי, ואכן יש בה ניחוח "משכילי".
אבל אם הסיפור נזהר להדגיש שאנשי צוות אחרים בישיבה היו אנשים ברי מעלה, ת"ח שיראתם ומידותיהם הטובות קודמות לחכמתם, ושהם נהגו בנער המדובר ברגישות ובאכפתיות וכו' אלא שהיה ר"מ אחד יוצא דופן... שהתנהג באופן שלילי, וכל הקורא את הסיפור מבין שהר"מ המדובר הוא יוצא דופן, אי הכי אזי יש מקום וגם תועלת לספר את הסיפור, ולא יקרה שום דבר אם נערים יקראוהו, ובמיוחד לא יזיק אם גם הר"מים או ה'מלמדים' יקראוהו...

וכמו"כ, אם הסיפור מעלה פן חיובי של קרליבך, אבל בד בבד יוצר תשדורת ברורה שמאידך היו דברים שאין לחקותם ואין להסכים להם בשום אופן (ראו איזה יופי עשה זאת חיים ולדר בסיפור שלו על "הוידוי האחרון" של קרליבך), אזי לא רק שהדבר ראוי, הוא אף חינוכי.


נ"ב:
אין לראות בדבריי האמורים שום בדל הסכמה ל'שבועונים' ודומיהם (הם גם לא מבקשים הסכמה ממני...) על נזקיהם המפורסמים, כ"א התייחסות לגופו של נושא: סיפור על תלמיד שסבל מהר"מ שלו.

חיימשה
הודעות: 1958
הצטרף: ב' מאי 29, 2017 2:49 pm

Re: "מי שולט בחברה החרדית?"

הודעהעל ידי חיימשה » ה' ספטמבר 07, 2017 4:04 pm

[code][/code]כל הספיקות שהעלית, שוברם בצידם על צד השלילה.
הסיפור מתאר ר''מ שמתנהג בצורה אכזרית וזדונית, באופן שאינו מצוי כלל בין כלי הקדש שבמחוזותינו. ומאחורי שנים רבות של עבודה עם ישיבות משני הזרמים.
הוא הופך את כל הישיבה למקור הרע, ואת קרליבך לטוב מוחלט ללא הדגשת המורכבות כלל.
אילו בשבועון הנ''ל זה היה אחד מתוך עשרה כתבות מסוג אחר, החרשתי. לפעמים רצוי להציג צד שני כמו שהיטבת להסביר.
השבועון הנ''ל מתמקד דרך קבע ובכוונת מכווין בדברים הללו, כמו זבוב שנצמד לאשפה, וכמו שכתבו כאן לפני - יש לו אג'נדה. המטרה היא ''כאילו'' להראות שתמיד אפשר להתגבר ולצמוח. המטרה האמיתית היא - שנאת ע''ה לת''ח.

בודאי אם היו כותבים בסגנון משכילי גלוי לא היו להם מנויים, ברי לי שהמשכילים בראשית דרכם נקטו בסגנון הזה כדי להחדיר את ארסם נגד גדולי ישראל.

חיימשה
הודעות: 1958
הצטרף: ב' מאי 29, 2017 2:49 pm

Re: "מי שולט בחברה החרדית?"

הודעהעל ידי חיימשה » ה' ספטמבר 07, 2017 4:31 pm

להלן תגובתי בזמן אמת למי ששלח אלי את הסיפור.
בס''ד
לכבוד ידידי הג"ר...
עברתי על ה"סיפור המאלף" שנכתב ע"י אחד בשם דריי-קאפ, והיה לצנינים בעיני עד שהשלכתי הדפים לאשפה.
העילה לכאורא לכתוב סיפורים כאלו, היא באמתלא של לתת תקווה לנחשלים ולאלו שעוברים משברים, והמסר מתראה להיות שאפילו אחרי מס' שנים ברחוב אפשר ברגע אחד להיות מאלו שזכו להיות "יהודים של מגילת רות".
המסר האמיתי הטמון בסיפור, וכך זה מתקבל אצל קורא רגיל, שמשגיחים בישיבות הם רוצחים, ועוד על פחות משוה פרוטה.
ואילו המצילים מהם הם שלמה ק. ודומיו, עוברי עברות של אביז' דג"ע בפרהסיא. רע מול טוב, סטרא אחרא מול סטרא דקדושה.
אילו הדברים נכתבו בעלון של ישיבת ... או של פלוגה בנחל החרדי, אולי היה מקום לקבל את זה בסלחנות מסוימת.
כאשר זה נכתב בעיתון שמתיימר להיות מגזין משפחתי של משפחה חרדית, ועוד כסיפור לחג קבלת התורה, הרי שיש לכך מטרה ברורה מאד, ליצור דימוי כללי אצל הקורא מי שייך ל"טובים" ומי ל"רעים".
זהו חלק ממסע מתמשך רב שנים של חבורת לצים ופוחזים ששמו מטרה לעצמם לקעקע את "שלטון המוסדות" [בדרך כלל הם משתמשים במילה "מנהלים" כשהם מתכוונים לרבנים, כאן משום מה הלכו ישר על המשגיח, ובפעם הבאה זה יהיה על רב העיר] ובמילים אחרות, לבנות תאוריה מקבילה של "תורה מתוקה'' - ''מגילת רות במקום שנים אוחזין [עם גיטרה]" "רבנים חמודים" [עם רכב, ג''ל על הפיאות, ואולי קוקו וקצת גלולות קשות להשגה לשעת הצורך], ומכלל הן הקורא שומע לאו.
ומה הפלא שהקוראים המלעיטים עצמם בזה שבוע אחר שבוע ומאמינים להבלים הנכתבים ע"י ריקים ופוחזים ללא ריח תורה, אשר הממונים עליהם שונאי תורה, [והבעלים גויים]! אשר פשוט מחקים באופן מושלם את מעשי המשכילים בדורות הקודמים, אולי אפילו מעתיקים את הסיפורים עצמם, רק במקום לסיים עם ההצלחה הגדולה של לולי בהמצאת איזה גאונות רפואית וקבלת פרס נובל ועזר אח"כ לאחרים וכו', מחליפים אותו בציור דמויות עם מגילת רות שיתאים לציפיות הקוראים... כאשר מסביב תמיד יש פשיטת טלפים של תמונות ענקיות של רבנים ואדמורי"ם ואפילו ראיונות עמהם.
חושבני שלא יהיה קיצוני מדי לומר, שמשפחה אשר האבא נכשל בעיתונות חילונית וגרוע מכך, יש יותר סיכוי להצלחת הילדים מאשר משפחה שניזונת מעיתונים כאלו.
הראשון מודע לכך שחוטא, מסתיר זאת ומקווה להיגמל, ואף מתפלל שבניו לא ילכו בדרכו, ונוות ביתו שופכת דמעות, ומי יודע פלאי תמים דעים.

ואילו השני קורא ומרעיל את עצמו וב"ב בחומר הזה, ואף משפיע מפניניו לב"ב וילדיו, והבן מה יעשה ולא יחטא, האם ימסור נפשו וימי עלומיו כדי לישא חן וחסד בעיני הממסד המרושע והמרצח?
כדי להצליח ללמוד שנים אוחזין המשעמם במקום מגילת רות המתוקה?

ודאי על דא קא בכינא ששבועון זה נפוץ במחנינו ביותר , כיון שמיוצר באופן שמושך את הנשים, ואסור לסרב להן...‎‎‎ ואילו איישר חילינו היה זה צ"ל עבורינו סדין אדום כאשר בוחנים אם להכניס בחור למוסדות מכל הסוגים.

הנלענ"ד כתבתי, עכ"ז אשר ידוע לך כמה אכפת לי מודע אני לכל הנשמות אשר קשה להם עם המסגרת המקובעת, אך מכאן ועד הבעיטה השיטתית הזו בכל המסגרות היקרות רחוקה הדרך. ואם ימצא חולק ע"ז מסתמא שהוא מנוי ומושפע מזה.
בידידות נצח

יעקב_ב.
הודעות: 164
הצטרף: ד' פברואר 01, 2017 1:28 am

Re: "מי שולט בחברה החרדית?"

הודעהעל ידי יעקב_ב. » ה' ספטמבר 07, 2017 6:25 pm

כל הספיקות שהעלית, שוברם בצידם על צד השלילה.
הסיפור מתאר ר''מ שמתנהג בצורה אכזרית וזדונית, באופן שאינו מצוי כלל בין כלי הקדש שבמחוזותינו. ומאחורי שנים רבות של עבודה עם ישיבות משני הזרמים.

אם באמת לא היה שום סיפור על 'כלי קודש' שמתנהג רע כלפי בחורים, ומנצל אותם, אז באמת היה זה מנותק מהמציאות להביא סיפור כזה. אך המציאות היא שבשנים האחרונות התגלו כמה וכמה מקרים של אנשי צוות בישיבה שהתנהגו בצורה המבישה ביותר שיכולה להיות, וכאן, כשמדובר בסך הכל על ר"מ ש'נתן שיחת מוסר בישיבה' ולא אמר שמות אלא רק דיבר על 'בחור שנקרא מהטובים ביותר, אך מצייר בחדרו בשעותיו הפנויות', האם זה יותר חמור מהמקרים שהתפרסמו לאחרונה?
הוא הופך את כל הישיבה למקור הרע, ואת קרליבך לטוב מוחלט ללא הדגשת המורכבות כלל.

לא נכון כלל, הוא מדגיש שדברי הר"מ היו בלא ידיעת הראש ישיבה והמשגיח, והר"מ סולק לאלתר מהישיבה, והמשגיח הזדעזע כל כולו לשמוע את המעשה הנואל והמחפיר. כמו כן, הוא כלל לא מזכיר את קרליבך בשמו, אלא רק מתאר אותו באופן כללי, ומי שמבין מבין. האם זה לא נקרא 'הדגשת המורכבות'? זה נקרא 'חיפוש מומים'!!!!
אילו בשבועון הנ''ל זה היה אחד מתוך עשרה כתבות מסוג אחר, החרשתי. לפעמים רצוי להציג צד שני כמו שהיטבת להסביר.
השבועון הנ''ל מתמקד דרך קבע ובכוונת מכווין בדברים הללו, כמו זבוב שנצמד לאשפה, וכמו שכתבו כאן לפני - יש לו אג'נדה. המטרה היא ''כאילו'' להראות שתמיד אפשר להתגבר ולצמוח. המטרה האמיתית היא - שנאת ע''ה לת''ח.

שקר וכזב, הוצאת שם רע גמורה.
בודאי אם היו כותבים בסגנון משכילי גלוי לא היו להם מנויים, ברי לי שהמשכילים בראשית דרכם נקטו בסגנון הזה כדי להחדיר את ארסם נגד גדולי ישראל.

היו כמה וכמה סוגי משכילים, אלו שכתבו בכבוד ואלו שכתבו בארסיות, אך כולם כתבו בתור 'מחוץ למחנה'. עיתון משפחה, הוא שונה לחלוטין, והוא כותב בשמרנות מ'בתוך המחנה', ומתוך קבלת מרותם של גדולי ישראל.

הרואה
הודעות: 2124
הצטרף: ג' פברואר 14, 2017 2:57 pm

Re: "מי שולט בחברה החרדית?"

הודעהעל ידי הרואה » ה' ספטמבר 07, 2017 7:42 pm

לי מפריע משהו אחר לגמרי, בעיתון משפחה, והיא תרבות המצליחנים החרדיים, שעושים אתם ראיונות במקביל עם בן של וינרוט ועם בן של רב פלוני ומחנכים שיש כמה סוגים של הצלחות בחיים, יש אפשרות להצליח בעבודת ה', ויש אפשרות להצליח בעסקים וכו' זאת אומרת - סולם הערכים של טוב ורע לא כולל רק מה רצון ה', אלא גם עוד אפשרויות, כמובן כל עוד שומרים על קלה כחמורה. לדעתי ויש לי הרבה מה לומר על כך, זו הנקודה האידיאולוגית היחידה שבה נחלקו רבותינו על עסקני המזרחי, האם רצון ה' הוא חלק הכרחי מהחיים או שהוא כל החיים.
שמעתי מאחד ממקורבי הגרי"ש אלישיב זצ"ל, שהמתחרים שלהם מיתד באו שוב ושוב לגרי"ש עם פסולים שמצאו במשפחה והוא אף פעם לא הסכים לחתום נגד משפחה, עד שהביאו לו איזה מוסף מיוחד על המצליחנים החרדיים, ואז חתם שאסור להכניס את העיתון הזה לבית.

סמל אישי של המשתמש
אוצר החכמה
מנהל האתר
הודעות: 17371
הצטרף: ב' מאי 03, 2010 5:49 pm

Re: "מי שולט בחברה החרדית?"

הודעהעל ידי אוצר החכמה » ה' ספטמבר 07, 2017 7:51 pm

אני לא קראתי את כל מה שהזכרת. אבל אני תמה וכי כבוד שזוכים לו גבירים ובעלי ממון וכוח הוא המצאה של עסקני המזרחי?

חיימשה
הודעות: 1958
הצטרף: ב' מאי 29, 2017 2:49 pm

Re: "מי שולט בחברה החרדית?"

הודעהעל ידי חיימשה » ה' ספטמבר 07, 2017 11:02 pm

הבדל גדול יש בין כבוד למחזיקי תורה שהוא דבר לגיטימי, לבין כבוד למצליחן בעוה"ז כמושא לחיקוי

ישא ברכה
הודעות: 1979
הצטרף: ש' יוני 06, 2015 11:50 pm

Re: "מי שולט בחברה החרדית?"

הודעהעל ידי ישא ברכה » ה' ספטמבר 07, 2017 11:45 pm

אוצר החכמה כתב:אני לא קראתי את כל מה שהזכרת. אבל אני תמה וכי כבוד שזוכים לו גבירים ובעלי ממון וכוח הוא המצאה של עסקני המזרחי?


ודאי שלא. אבל בעוד החברה החרדית מחנכת שעובדי ה' השלמים הם הראויים להערכה יותר מכל, וברור שבפסגת ההערכה החרדית עומדים גדולי התורה [ובעיני רבים ישנה הגזמה מהתופעה, שכל פעילות כל שהיא צריכה להיות בנשיאות מרנן ורבנן וכו'], בעוד היום קראתי בעלון דת"ל על הבעיה חברתית הקיימת, שלאמא במגזר יותר נעים להיות אמא של קצין בסיירת מאשר אמא לאברך ת"ח הלן באהלה של תורה. [חשוב להדגיש שלא הכונה על הר המור ולא על מרכז הרב/תורת חיים והדומים להם, שם ברור שיש הערכה ראויה גם אם יש הכרה במעלת החכם בשבע חכמות, אלא בחוגים רחבים של הציונות הדתית].

סמל אישי של המשתמש
אוצר החכמה
מנהל האתר
הודעות: 17371
הצטרף: ב' מאי 03, 2010 5:49 pm

Re: "מי שולט בחברה החרדית?"

הודעהעל ידי אוצר החכמה » ו' ספטמבר 08, 2017 12:12 am

חיימשה כתב:הבדל גדול יש בין כבוד למחזיקי תורה שהוא דבר לגיטימי, לבין כבוד למצליחן בעוה"ז כמושא לחיקוי


אתה באמת חושב שהכבוד אותו קיבלו בעלי הממון בכל הדורות היה בגלל שהיו מחזיקי תורה?

הלוואי שכולנו היינו מעריכים רק תורה לומדיה ועובדי ה'. אבל המציאות לצערינו אינה כזאת ולא היתה כזאת. ואע"פ שאני חושב שאיכשר דרא ומעריכים ת"ח היום יותר מאשר בהרבה מקומות ותקופות קודמות אי אפשר לסלף את המציאות והעבר.

חיימשה
הודעות: 1958
הצטרף: ב' מאי 29, 2017 2:49 pm

Re: "מי שולט בחברה החרדית?"

הודעהעל ידי חיימשה » ו' ספטמבר 08, 2017 9:36 am

שוב. כבוד שאדם באופן אישי רוחש לממון הוא עניינו האישי ותלוי בדרגתו. כאשר זה נעשה באופן רשמי ומושקע בדגש על ההצלחה כמטרה בפני עצמה, זו בעיה.
אמנם לדעתי זו מהעבירות המאד קטנות יחסית של השבועון הנ"ל( ומתחרהו שאינו טוב ממנו במאומה).
אינני מתפלא על מה שהובא לעיל בשם הגריש"א שרק בגלל העניין הממוני הסכים לחתום. פשוט זהו דבר שניתן להכריע עפ"י כתבה בודדת.
ואילו את האג'נדה של שנאת ת"ח המוסתרת בין השורות ניתן לזהות רק בקריאה שיטתית לאורך זמן.
נ. ב. גילו נאות
בעבר רכשתי מנוי על העיתון כדי לשמח את ב"ב. רק לאחר זמן נפקחו עיני לראות איזה ארס של עכנאי אני מכניס הביתה בכסף מלא. גם הקרני ד' להכיר אישית את אחד העורכים, ונוכחתי שדעותיו האישיות קרובים להיות של משכיל מפעם, הרבה יותר ממה שזה מתבטא במגזין.

דרומי
הודעות: 9050
הצטרף: ב' פברואר 20, 2017 11:26 am

Re: "מי שולט בחברה החרדית?"

הודעהעל ידי דרומי » ו' ספטמבר 08, 2017 10:31 am

חלק גדול מהצלחת העיתון נזקף למוסף המושקע שהם מכינים עבור הנשים (ובעליהן...), ואולי גם לילדים. וזו הסיבה המרכזית, למיטב ידיעתי, לזה שהרבה משפחות מכניסות אותו הביתה למרות וכו'.

הרואה
הודעות: 2124
הצטרף: ג' פברואר 14, 2017 2:57 pm

Re: "מי שולט בחברה החרדית?"

הודעהעל ידי הרואה » ש' ספטמבר 09, 2017 9:40 pm

אוצר החכמה כתב:אני לא קראתי את כל מה שהזכרת. אבל אני תמה וכי כבוד שזוכים לו גבירים ובעלי ממון וכוח הוא המצאה של עסקני המזרחי?

זו לא המצאה של עסקני המזרחי וגם לא כתבתי כך, עסקני המזרחי לקחו עניינים נוספים כאידיאל מלבד מה שהתורה מלמדת. אין לי בעיה עם אדם שמעריך עשירים/מדענים/אמנים כל עוד שהוא מבין שזו לא מעלה אמיתית בסולם הערכים, ולא ילמד את ילדיו שכסף/מדע/כשרון זה אידיאל לחיקוי.
עיתון משפחה מכניס את הדברים האלו בשורה אחת עם הערכים התורניים, הוי אומר שהוא רואה בשתי סוגי ההצלחות הרוחנית והארצית כשוות לחיקוי.

יעקב_ב.
הודעות: 164
הצטרף: ד' פברואר 01, 2017 1:28 am

Re: "מי שולט בחברה החרדית?"

הודעהעל ידי יעקב_ב. » א' ספטמבר 10, 2017 9:51 am

הרואה כתב:לי מפריע משהו אחר לגמרי, בעיתון משפחה, והיא תרבות המצליחנים החרדיים, שעושים אתם ראיונות במקביל עם בן של וינרוט ועם בן של רב פלוני ומחנכים שיש כמה סוגים של הצלחות בחיים, יש אפשרות להצליח בעבודת ה', ויש אפשרות להצליח בעסקים וכו' זאת אומרת - סולם הערכים של טוב ורע לא כולל רק מה רצון ה', אלא גם עוד אפשרויות, כמובן כל עוד שומרים על קלה כחמורה. לדעתי ויש לי הרבה מה לומר על כך, זו הנקודה האידיאולוגית היחידה שבה נחלקו רבותינו על עסקני המזרחי, האם רצון ה' הוא חלק הכרחי מהחיים או שהוא כל החיים.
שמעתי מאחד ממקורבי הגרי"ש אלישיב זצ"ל, שהמתחרים שלהם מיתד באו שוב ושוב לגרי"ש עם פסולים שמצאו במשפחה והוא אף פעם לא הסכים לחתום נגד משפחה, עד שהביאו לו איזה מוסף מיוחד על המצליחנים החרדיים, ואז חתם שאסור להכניס את העיתון הזה לבית.

זו הבעיה בציבור החרדי, שאם מישהו כותב בפרהסיא סיפור על מישהו מענין, זה אומר שהוא 'הופך אותו למושא הערצה'. עם כל הלעג על תרבות ה'פוליטיקלי קורקט' שיש בחברה המערבית, הרי שאצלנו זה הרבה יותר קיים. שיש דברים שמותר לנייעס עליהם כל היום בכולל, ואשה תספר את זה בענין לחברתה בגינה, אבל לכתוב את זה ב'עיתון הקדוש' הס מלהזכיר, שהרי זה רח"ל 'הופך אותו למושא הערצה'. כשדן גרטלר אירס את ביתו, כל הציבור החרדי [ליטאי] רעש, עם מי הוא אירס, ומה הוא הבטיח לו, וכו' וכו', מה שמראה על הערצה רצינית לכסף בציבור החרדי. אך כמובן, אם מישהו יכניס איתו ראיון, זה יהיה 'תרבות המצליחנים החרדיים'. לסיכום, השבועונים אין להם שום ענין להכניס את 'תרבות המצליחנים החרדים', אלא פשוט הם כותבים מה שמעניין באמת את הציבור, שזה לקרוא על מצליחנים חרדיים שהתחילו מאפס והגיעו להתבססות במקום טוב, ולא לקרוא עוד פעם ראיון עם הרבנית שולמית שתחי', רעייתו של הגרב''מ, וכו' וכו', ועל עוד אנשים שנולדו בפסגה בשביל להשאר שם, נושאים לעוסים שמשעממים את הקורא עד אימה.

משולש
הודעות: 5562
הצטרף: ה' יוני 06, 2013 2:54 pm

Re: "מי שולט בחברה החרדית?"

הודעהעל ידי משולש » א' ספטמבר 10, 2017 2:38 pm

יעקב_ב. כתב:
הרואה כתב:לי מפריע משהו אחר לגמרי, בעיתון משפחה, והיא תרבות המצליחנים החרדיים, שעושים אתם ראיונות במקביל עם בן של וינרוט ועם בן של רב פלוני ומחנכים שיש כמה סוגים של הצלחות בחיים, יש אפשרות להצליח בעבודת ה', ויש אפשרות להצליח בעסקים וכו' זאת אומרת - סולם הערכים של טוב ורע לא כולל רק מה רצון ה', אלא גם עוד אפשרויות, כמובן כל עוד שומרים על קלה כחמורה. לדעתי ויש לי הרבה מה לומר על כך, זו הנקודה האידיאולוגית היחידה שבה נחלקו רבותינו על עסקני המזרחי, האם רצון ה' הוא חלק הכרחי מהחיים או שהוא כל החיים.
שמעתי מאחד ממקורבי הגרי"ש אלישיב זצ"ל, שהמתחרים שלהם מיתד באו שוב ושוב לגרי"ש עם פסולים שמצאו במשפחה והוא אף פעם לא הסכים לחתום נגד משפחה, עד שהביאו לו איזה מוסף מיוחד על המצליחנים החרדיים, ואז חתם שאסור להכניס את העיתון הזה לבית.

זו הבעיה בציבור החרדי, שאם מישהו כותב בפרהסיא סיפור על מישהו מענין, זה אומר שהוא 'הופך אותו למושא הערצה'. עם כל הלעג על תרבות ה'פוליטיקלי קורקט' שיש בחברה המערבית, הרי שאצלנו זה הרבה יותר קיים. שיש דברים שמותר לנייעס עליהם כל היום בכולל, ואשה תספר את זה בענין לחברתה בגינה, אבל לכתוב את זה ב'עיתון הקדוש' הס מלהזכיר, שהרי זה רח"ל 'הופך אותו למושא הערצה'. כשדן גרטלר אירס את ביתו, כל הציבור החרדי [ליטאי] רעש, עם מי הוא אירס, ומה הוא הבטיח לו, וכו' וכו', מה שמראה על הערצה רצינית לכסף בציבור החרדי. אך כמובן, אם מישהו יכניס איתו ראיון, זה יהיה 'תרבות המצליחנים החרדיים'. לסיכום, השבועונים אין להם שום ענין להכניס את 'תרבות המצליחנים החרדים', אלא פשוט הם כותבים מה שמעניין באמת את הציבור, שזה לקרוא על מצליחנים חרדיים שהתחילו מאפס והגיעו להתבססות במקום טוב, ולא לקרוא עוד פעם ראיון עם הרבנית שולמית שתחי', רעייתו של הגרב''מ, וכו' וכו', ועל עוד אנשים שנולדו בפסגה בשביל להשאר שם, נושאים לעוסים שמשעממים את הקורא עד אימה.

במחילה גיבובי דברים.
לדעתך את הציבור החרדי מעניין רק כסף וקריירה, ולא תורה ולא מעשים טובים. וזה כל מה שהציבור החרדי מנייסים בכולל מהבוקר עד הערב.

שמש
הודעות: 1578
הצטרף: ג' דצמבר 01, 2015 9:19 pm

Re: "מי שולט בחברה החרדית?"

הודעהעל ידי שמש » א' ספטמבר 10, 2017 2:55 pm

כמובן שבכולל לומדים אבל מידי פעם בין הסדרים מפטפטים קצת אבל זה ממש לא על כסף רק על פרנוסה...

משולש
הודעות: 5562
הצטרף: ה' יוני 06, 2013 2:54 pm

Re: "מי שולט בחברה החרדית?"

הודעהעל ידי משולש » א' ספטמבר 10, 2017 3:06 pm

שמש כתב:כמובן שבכולל לומדים אבל מידי פעם בין הסדרים מפטפטים קצת אבל זה ממש לא על כסף רק על פרנוסה...

לדעתי יש כמה הבדלי רמה עמוקים בתוך הציבור החרדי, והתהום ביניהם כל כך פעורה עד כדי כך שמצד אחד של המתרס לא מאמינים שבצד השני חושבים כל היום על כסף/תורה

שמש
הודעות: 1578
הצטרף: ג' דצמבר 01, 2015 9:19 pm

Re: "מי שולט בחברה החרדית?"

הודעהעל ידי שמש » א' ספטמבר 10, 2017 9:12 pm

משולש כתב:
שמש כתב:כמובן שבכולל לומדים אבל מידי פעם בין הסדרים מפטפטים קצת אבל זה ממש לא על כסף רק על פרנוסה...

לדעתי יש כמה הבדלי רמה עמוקים בתוך הציבור החרדי, והתהום ביניהם כל כך פעורה עד כדי כך שמצד אחד של המתרס לא מאמינים שבצד השני חושבים כל היום על כסף/תורה

לא הבנתי, יש ביניהם תהום או מתרס (או גם וגם)?

משולש
הודעות: 5562
הצטרף: ה' יוני 06, 2013 2:54 pm

Re: "מי שולט בחברה החרדית?"

הודעהעל ידי משולש » א' ספטמבר 10, 2017 9:40 pm

שמש כתב:לא הבנתי,

ועד כדי כך שלא מבינים איש שפת רעהו כפשוטו...

שמש
הודעות: 1578
הצטרף: ג' דצמבר 01, 2015 9:19 pm

Re: "מי שולט בחברה החרדית?"

הודעהעל ידי שמש » א' ספטמבר 10, 2017 9:43 pm

משולש כתב:
שמש כתב:לא הבנתי,

ועד כדי כך שלא מבינים איש שפת רעהו כפשוטו...

זה בגלל הבדלי הרמה העמוקים...

עקביה
הודעות: 5430
הצטרף: ד' אוקטובר 07, 2015 11:19 pm

Re: "מי שולט בחברה החרדית?"

הודעהעל ידי עקביה » א' ספטמבר 10, 2017 9:49 pm

יעקב_ב. כתב:
הרואה כתב:שמעתי מאחד ממקורבי הגרי"ש אלישיב זצ"ל, שהמתחרים שלהם מיתד באו שוב ושוב לגרי"ש עם פסולים שמצאו במשפחה והוא אף פעם לא הסכים לחתום נגד משפחה, עד שהביאו לו איזה מוסף מיוחד על המצליחנים החרדיים, ואז חתם שאסור להכניס את העיתון הזה לבית.

זו הבעיה בציבור החרדי, שאם מישהו כותב בפרהסיא סיפור על מישהו מענין, זה אומר שהוא 'הופך אותו למושא הערצה'. עם כל הלעג על תרבות ה'פוליטיקלי קורקט' שיש בחברה המערבית, הרי שאצלנו זה הרבה יותר קיים. שיש דברים שמותר לנייעס עליהם כל היום בכולל, ואשה תספר את זה בענין לחברתה בגינה, אבל לכתוב את זה ב'עיתון הקדוש' הס מלהזכיר, שהרי זה רח"ל 'הופך אותו למושא הערצה'. כשדן גרטלר אירס את ביתו, כל הציבור החרדי [ליטאי] רעש, עם מי הוא אירס, ומה הוא הבטיח לו, וכו' וכו', מה שמראה על הערצה רצינית לכסף בציבור החרדי. אך כמובן, אם מישהו יכניס איתו ראיון, זה יהיה 'תרבות המצליחנים החרדיים'. לסיכום, השבועונים אין להם שום ענין להכניס את 'תרבות המצליחנים החרדים', אלא פשוט הם כותבים מה שמעניין באמת את הציבור, שזה לקרוא על מצליחנים חרדיים שהתחילו מאפס והגיעו להתבססות במקום טוב, ולא לקרוא עוד פעם ראיון עם הרבנית שולמית שתחי', רעייתו של הגרב''מ, וכו' וכו', ועל עוד אנשים שנולדו בפסגה בשביל להשאר שם, נושאים לעוסים שמשעממים את הקורא עד אימה.

הרב יעקב, אני מעריך את כתיבתך, אבל דומני שבפעם הזאת אינך צודק.
אני זוכר את המוסף עליו מדבר הרב הרואה. זה היה בעיתון של סוכות לפני מספר שנים, תחת הכותרת 'בן שלשים לכח' נפרס סיפורם של 30 מצליחנים העומדים בשנות ה30 לחייהם. כמעט כל אותם סיפורים היו על הצלחה בתחום העסקי או הפוליטי. זה היה, חוץ מכבודכם, מגעיל בתכלית הגועל. על כתבה זו קנה משפחה ביושר התקפה חזיתית מצד יתד.

סמל אישי של המשתמש
כתב ומכתב
הודעות: 89
הצטרף: ה' יולי 07, 2016 11:25 am

Re: "מי שולט בחברה החרדית?"

הודעהעל ידי כתב ומכתב » ב' ספטמבר 11, 2017 12:39 am

שטייגעניסט כתב:
חרסון כתב:אתה ואני (בעז"ה) לא נעזוב את החברה החרדית במאתיים שנים הקרובות, וא"כ, במקום להתנחם בחוסר האלטרנטיבות, כדאי שנחשוב כיצד נוכל בע"ה לשפר את מצבנו אנו.

מאיפה אתה לוקח את הביטחון שהחרדיות תחזיק מעמד עוד 200 שנה?


הרב שטייגעניסט, תמיהתך הועלתה ב-1789, בבית מדרשו של דוד פ"ל, וכיון שעברו 200 שנה מאותה העת ועדיין לא התממשו תחזיותיו של דוד פ"ל ואחוזת מרעהו, סבורני כי נכון להסיק כך גם לגבי פקפוקך זה, על שלל הפרשנויות שהוצעו לו.
במחילה מכ"ת, ומבלי להתייחס לגופו של שואל בפרטות, אלא לגופה של שאלה ושואליה ככלל:

א. האדם המודע לכך שישנם בעלי דעות חופשיות ואחיזה רפה ביהדות, מפקפק, ובצדק, בכושר השרידות של תפיסה קלושה שכזו בחרדיות ובאמונה, אך החרדיות האמתית נובעת מתפיסה אדוקה ומוקצנת באיתנות.
נכון לומר גם לענין זה, משפט המצוטט רבות על ידי הליברליים והפלורליסטיים לגווניהם ולדורותיהם: "אפשר להרוג אדם, אי אפשר להרוג רעיון".

ב. 100 השנים שחלפו מהפצת שיטת המזרחי, הוכיחו כי החרדים ככלל, אינם רואים את רעיהם "המזרחיסטים" - צאצאים ישירים של "האידאולוגיה החרדית המעודכנת" - כחרדים. גם לא את הציבור החרד"לי.
אמנם הדבר נראה כיום רחוק מן המציאות, אך יתכן שבשנת ת"ת, בתוך 50 שנה מהולדת "החרדים החדשים", נראה פיצול ממשי וקהילתי בין המגזרים.

סמל אישי של המשתמש
שטייגעניסט
הודעות: 799
הצטרף: ד' אפריל 02, 2014 8:41 pm

Re: "מי שולט בחברה החרדית?"

הודעהעל ידי שטייגעניסט » ב' ספטמבר 11, 2017 12:50 am

מי זה דוד פל?
אני חושב שאם כבר יתרחש פיצול יהיה זה פיצול טוטלי ברמה של עד בין חסידי סיגעט-מישקולץ 45 קומה ז' לבני אותה קידומת קומה ב'. כל איש יחזיק ב'דעת תורה' משלו, לא יוכל לאכול אצל חבירו [בארקל וכו'] ובוודאי שלא להשתדך בבתו [ספרי יוחסין].

סמל אישי של המשתמש
כתב ומכתב
הודעות: 89
הצטרף: ה' יולי 07, 2016 11:25 am

Re: "מי שולט בחברה החרדית?"

הודעהעל ידי כתב ומכתב » ב' ספטמבר 11, 2017 9:01 am

המשכיל הברלינאי דוד פרידלנדר

ואכן, צודק הינך בקשר לפיצול, אך לא בקשר למפוצלים. גם בזמננו ויז'ניץ ובעלז (לדוג') מפוצלים אך בשעת הדחק יכולים להשתדך ביניהם, אמנם כמעט אין היכי תימצי שחרדי ישתדך עם בית חרד"לניקי.

בשים לב לפיצול הקודם ביהדות האורתודוקסית קשה לראות פיצול בתוך קהילות בלי שיפוצלו ביניהם גם המוסדות, הרבנים, ההנהגות, וכו', והיות ואנחנו דור "כדאי'ניק" ולא אידאולוגי, לא סביר שיתרחש פיצול על רקע רעיוני בלבד.
הסברא וההסתברות היא שבמעבר בין דורות, בשעה של חילופי מאורות, אז יתרחש הפיצול. גם אם בתחילה אין סמנטיקה במספור של החסידות או בהתייחסות הסיומת לערי מושבה, הרי שכעבור מספר שנים כשאף אחד כבר אינו לחוץ להוכיח ש"הוא הוא" ממשיך הגחלת, לפתע מבצבצים להם שינויים שהיו מתחת לפני השטח עוד בקהילה האם. ודורשי רשומות היסטוריות יבואו ויגידו צדקתי.

בברכה המשולשת
הודעות: 14118
הצטרף: ג' ינואר 24, 2012 9:00 am
שם מלא: רועי הכהן זק

Re: "מי שולט בחברה החרדית?"

הודעהעל ידי בברכה המשולשת » ב' ספטמבר 11, 2017 9:41 pm

עקביה כתב:
יעקב_ב. כתב:
הרואה כתב:שמעתי מאחד ממקורבי הגרי"ש אלישיב זצ"ל, שהמתחרים שלהם מיתד באו שוב ושוב לגרי"ש עם פסולים שמצאו במשפחה והוא אף פעם לא הסכים לחתום נגד משפחה, עד שהביאו לו איזה מוסף מיוחד על המצליחנים החרדיים, ואז חתם שאסור להכניס את העיתון הזה לבית.

זו הבעיה בציבור החרדי, שאם מישהו כותב בפרהסיא סיפור על מישהו מענין, זה אומר שהוא 'הופך אותו למושא הערצה'. עם כל הלעג על תרבות ה'פוליטיקלי קורקט' שיש בחברה המערבית, הרי שאצלנו זה הרבה יותר קיים. שיש דברים שמותר לנייעס עליהם כל היום בכולל, ואשה תספר את זה בענין לחברתה בגינה, אבל לכתוב את זה ב'עיתון הקדוש' הס מלהזכיר, שהרי זה רח"ל 'הופך אותו למושא הערצה'. כשדן גרטלר אירס את ביתו, כל הציבור החרדי [ליטאי] רעש, עם מי הוא אירס, ומה הוא הבטיח לו, וכו' וכו', מה שמראה על הערצה רצינית לכסף בציבור החרדי. אך כמובן, אם מישהו יכניס איתו ראיון, זה יהיה 'תרבות המצליחנים החרדיים'. לסיכום, השבועונים אין להם שום ענין להכניס את 'תרבות המצליחנים החרדים', אלא פשוט הם כותבים מה שמעניין באמת את הציבור, שזה לקרוא על מצליחנים חרדיים שהתחילו מאפס והגיעו להתבססות במקום טוב, ולא לקרוא עוד פעם ראיון עם הרבנית שולמית שתחי', רעייתו של הגרב''מ, וכו' וכו', ועל עוד אנשים שנולדו בפסגה בשביל להשאר שם, נושאים לעוסים שמשעממים את הקורא עד אימה.

הרב יעקב, אני מעריך את כתיבתך, אבל דומני שבפעם הזאת אינך צודק.
אני זוכר את המוסף עליו מדבר הרב הרואה. זה היה בעיתון של סוכות לפני מספר שנים, תחת הכותרת 'בן שלשים לכח' נפרס סיפורם של 30 מצליחנים העומדים בשנות ה30 לחייהם. כמעט כל אותם סיפורים היו על הצלחה בתחום העסקי או הפוליטי. זה היה, חוץ מכבודכם, מגעיל בתכלית הגועל. על כתבה זו קנה משפחה ביושר התקפה חזיתית מצד יתד.


viewtopic.php?f=7&t=4730&hilit=%D7%9E%D7%A6%D7%9C%D7%99%D7%97%D7%A0%D7%99%D7%9D#p37027

יעקב_ב.
הודעות: 164
הצטרף: ד' פברואר 01, 2017 1:28 am

Re: "מי שולט בחברה החרדית?"

הודעהעל ידי יעקב_ב. » ג' ספטמבר 12, 2017 10:01 am

משולש כתב:
יעקב_ב. כתב:
הרואה כתב:לי מפריע משהו אחר לגמרי, בעיתון משפחה, והיא תרבות המצליחנים החרדיים, שעושים אתם ראיונות במקביל עם בן של וינרוט ועם בן של רב פלוני ומחנכים שיש כמה סוגים של הצלחות בחיים, יש אפשרות להצליח בעבודת ה', ויש אפשרות להצליח בעסקים וכו' זאת אומרת - סולם הערכים של טוב ורע לא כולל רק מה רצון ה', אלא גם עוד אפשרויות, כמובן כל עוד שומרים על קלה כחמורה. לדעתי ויש לי הרבה מה לומר על כך, זו הנקודה האידיאולוגית היחידה שבה נחלקו רבותינו על עסקני המזרחי, האם רצון ה' הוא חלק הכרחי מהחיים או שהוא כל החיים.
שמעתי מאחד ממקורבי הגרי"ש אלישיב זצ"ל, שהמתחרים שלהם מיתד באו שוב ושוב לגרי"ש עם פסולים שמצאו במשפחה והוא אף פעם לא הסכים לחתום נגד משפחה, עד שהביאו לו איזה מוסף מיוחד על המצליחנים החרדיים, ואז חתם שאסור להכניס את העיתון הזה לבית.

זו הבעיה בציבור החרדי, שאם מישהו כותב בפרהסיא סיפור על מישהו מענין, זה אומר שהוא 'הופך אותו למושא הערצה'. עם כל הלעג על תרבות ה'פוליטיקלי קורקט' שיש בחברה המערבית, הרי שאצלנו זה הרבה יותר קיים. שיש דברים שמותר לנייעס עליהם כל היום בכולל, ואשה תספר את זה בענין לחברתה בגינה, אבל לכתוב את זה ב'עיתון הקדוש' הס מלהזכיר, שהרי זה רח"ל 'הופך אותו למושא הערצה'. כשדן גרטלר אירס את ביתו, כל הציבור החרדי [ליטאי] רעש, עם מי הוא אירס, ומה הוא הבטיח לו, וכו' וכו', מה שמראה על הערצה רצינית לכסף בציבור החרדי. אך כמובן, אם מישהו יכניס איתו ראיון, זה יהיה 'תרבות המצליחנים החרדיים'. לסיכום, השבועונים אין להם שום ענין להכניס את 'תרבות המצליחנים החרדים', אלא פשוט הם כותבים מה שמעניין באמת את הציבור, שזה לקרוא על מצליחנים חרדיים שהתחילו מאפס והגיעו להתבססות במקום טוב, ולא לקרוא עוד פעם ראיון עם הרבנית שולמית שתחי', רעייתו של הגרב''מ, וכו' וכו', ועל עוד אנשים שנולדו בפסגה בשביל להשאר שם, נושאים לעוסים שמשעממים את הקורא עד אימה.

במחילה גיבובי דברים.
לדעתך את הציבור החרדי מעניין רק כסף וקריירה, ולא תורה ולא מעשים טובים. וזה כל מה שהציבור החרדי מנייסים בכולל מהבוקר עד הערב.

אני לא מדבר על כל הציבור החרדי, אלא על הציבור הסטנדרטי, וכמובן שיש יוצאי דופן לכאן ולכאן. וחס ושלום לומר שהם מנייסים מהבוקר עד הערב, אלא שבשעות הסדרים ודאי הם לומדים בהתמדה גדולה, הנידון הוא על מה מדברים בשעות בין הסדרים, ובחדר הקפה. האם מדברים על הסוגיא הנלמדת, ועל איזו מצוה אפשר לעשות, או שהנייעס הוא אחר לגמרי...

גביר
הודעות: 2743
הצטרף: ה' אפריל 03, 2014 4:33 pm

Re: "מי שולט בחברה החרדית?"

הודעהעל ידי גביר » ג' ספטמבר 12, 2017 10:05 am

מהם גבולות החברה החרדית שעליה נסב כאן הדיון? האם קבוצות [יקרות ואהובות כשלעצמן] כמו חב"ד או ציבור הפועלים ובעלי המלאכה הקשור לתנועת ש"ס, למשל, הן חלק אינטגרלי שלה?

חיימשה
הודעות: 1958
הצטרף: ב' מאי 29, 2017 2:49 pm

Re: "מי שולט בחברה החרדית?"

הודעהעל ידי חיימשה » ד' ספטמבר 13, 2017 1:20 am

הרב יעקב,
במחילה, גם אם לא מדברים על הסוגיה או איזה מצווה, עדיין יש מספיק נושאים לדון בהם לעדיני הנפש.
וגם אם לפעמים יכול להשתחל לשיחה אחד מהנושאים הנ"ל עדיין אין זה אומר שזה נושא השיחה של בני תורה.
גם אם נכשלים לפעמים ח"ו בלשון הרע, וכמאמר חז"ל כולם באבק וכו' זהו מעשה היצר שתפקידנו להאבק בו, ולא לעשות מזה עיתון...
וידוע מאמר העולם, לא כל מה שחושבים צריכים לומר ולא כל מה שאומרים צריך לכתוב ולא כל מה שכותבים צריך להדפיס.
ואלו מדפיסים בכרומו צבעוני דברים שרצוי היה שאפילו לא נחשוב.

יעקב_ב.
הודעות: 164
הצטרף: ד' פברואר 01, 2017 1:28 am

Re: "מי שולט בחברה החרדית?"

הודעהעל ידי יעקב_ב. » ה' ספטמבר 14, 2017 9:22 am

חיימשה כתב:הרב יעקב,
במחילה, גם אם לא מדברים על הסוגיה או איזה מצווה, עדיין יש מספיק נושאים לדון בהם לעדיני הנפש.
וגם אם לפעמים יכול להשתחל לשיחה אחד מהנושאים הנ"ל עדיין אין זה אומר שזה נושא השיחה של בני תורה.
גם אם נכשלים לפעמים ח"ו בלשון הרע, וכמאמר חז"ל כולם באבק וכו' זהו מעשה היצר שתפקידנו להאבק בו, ולא לעשות מזה עיתון...
וידוע מאמר העולם, לא כל מה שחושבים צריכים לומר ולא כל מה שאומרים צריך לכתוב ולא כל מה שכותבים צריך להדפיס.
ואלו מדפיסים בכרומו צבעוני דברים שרצוי היה שאפילו לא נחשוב.

בדרך כלל רוב הנייעס הללו אינם לשון הרע, וכמו שכתב החפץ חיים, שדבר שידוע ומפורסם אין בו משום לשון הרע, ולא אמרתי ח"ו שהאברכים נכשלים בלשון הרע.
העקרון שהתכוונתי אליו הוא, שאם ניקח לדוגמא אברך שטייגניסט, שיושב באמצע הסדר ולומד בהתמדה, וצדות אוזניו שיחה של חברותא שיושבת לצידו, ומנייעסת למשל על המריבות בין דגל התורה לאגודת ישראל, או בין ג' לעץ, דברים הרגילים ומצויים, ונושאים מאד נדושים בין האברכים. אך מאחר שהוא באמצע הסדר, הוא ממשיך ללמוד, אך בליבו נשארת הסקרנות לדעת "מה הנייעס". למחרת ביום שישי, הוא הולך לקיוסק וקונה עיתון, והוא רוצה לקנות עיתון שבו יהיו כתובים הענינים שהאברכים בכולל נייעסו עליהם. כעת חידה קשה: באיזה עיתון הוא ימצא את זה, ב'יתד' או ב'משפחה'?

חיימשה
הודעות: 1958
הצטרף: ב' מאי 29, 2017 2:49 pm

Re: "מי שולט בחברה החרדית?"

הודעהעל ידי חיימשה » ה' ספטמבר 14, 2017 11:12 am

הגישה הזו, שזוטי הזוטות של החיים, דברים שעל הגבול בין רכילות לדברים בטלים, הם שצריכים להיות מודפסים ע"ג נייר כרומו צבעוני, היא היפך הגמור מהגישה התורנית.
זהו דבר שאינו צריך ראיה, ומי שצריך, לו יועיל לו.

יעקב_ב.
הודעות: 164
הצטרף: ד' פברואר 01, 2017 1:28 am

Re: "מי שולט בחברה החרדית?"

הודעהעל ידי יעקב_ב. » א' ספטמבר 17, 2017 11:00 am

חיימשה כתב:הגישה הזו, שזוטי הזוטות של החיים, דברים שעל הגבול בין רכילות לדברים בטלים, הם שצריכים להיות מודפסים ע"ג נייר כרומו צבעוני, היא היפך הגמור מהגישה התורנית.
זהו דבר שאינו צריך ראיה, ומי שצריך, לו יועיל לו.

הגישה הזו, שכל דבר שאינו בגישה התורנית, אסור שיהיה מודפס על דפי כרומו צבעוניים, היא ההיפך הגמור מהשכל הישר. נגד המקומונים שמפרסמים כל מיני מכירות ודברים ש'לא צריכים להיות מודפסים וכו'" כבר יצאת?
נכון, אם אתה בן תורה, אל תדפיס שטויות על נייר כרומו. אבל אל תצא נגד אחרים שאינם בני תורה, שמעניין אותם כסף ולא מעניין אותם אם זה 'זוטי זוטות' או לא.

חיימשה
הודעות: 1958
הצטרף: ב' מאי 29, 2017 2:49 pm

Re: "מי שולט בחברה החרדית?"

הודעהעל ידי חיימשה » א' ספטמבר 17, 2017 12:20 pm

יש הבדל מאוד ברור בין עלוני מכירות שמטבעם יש להם השפעה אפסית וכל קורא משליך אותם לפח הקרוב, לבין מי שמנסה לייצב עצמו, לצערי בהצלחה לא מבוטלת כמייצג השקפה ודרך למשפחה החרדית.
אם יהיה רשום על העטיפה "ביטאון החרדים החדשים" או אפילו "ביטאון עממי ברוח היהדות" לא היו מזדעקים.
הבעיה היא ההתחזות למייצגי ואפילו מתקני עולם התורה.
נערך לאחרונה על ידי חיימשה ב א' ספטמבר 17, 2017 12:55 pm, נערך פעם 1 בסך הכל.

אוהב אוצר
הודעות: 2975
הצטרף: ו' יולי 02, 2010 12:40 am

Re: "מי שולט בחברה החרדית?"

הודעהעל ידי אוהב אוצר » א' ספטמבר 17, 2017 12:33 pm

מה דיון כזה עושה בפורום התורני והמכובד שלנו? אני לא מאמין למה שאני רואה!
אנא מההנהלה - למוחקו.
וכי לזאת יקרא 'אספקלריא'???
ממש מוריד את הרמה ומשנה את הכיוון.

חיימשה
הודעות: 1958
הצטרף: ב' מאי 29, 2017 2:49 pm

Re: "מי שולט בחברה החרדית?"

הודעהעל ידי חיימשה » א' ספטמבר 17, 2017 12:55 pm

אוהב אוצר כתב:מה דיון כזה עושה בפורום התורני והמכובד שלנו? אני לא מאמין למה שאני רואה!
אנא מההנהלה - למוחקו.
וכי לזאת יקרא 'אספקלריא'???
ממש מוריד את הרמה ומשנה את הכיוון.

אולי תסביר מה מפריע לך? זה לא האשכול הראשון בנושא הזה, ובהשתתפות טובי הת"ח כאן.


חזור אל “אספקלריא”



מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 57 אורחים