הפשטן כתב:בין כל שני רגעים יש רגע-ביניים
בתבונה כתב:הפשטן כתב:בין כל שני רגעים יש רגע-ביניים
לא מובן לי = הרגע בינים אינו רגע?
לכאורה הנידון הוא האם הזמן הוא חלקיקי או רציף
פירוש זמן חלקיקי - שיש חלקיק זמן דהיינו יחידת זמן קטנה ביותר, אותה לא ניתן לחלק ליחידות קטנות יותר. בימינו מכונה זמן פלאנק (וכך גם המרחב מתחלק לאורך פלאנק)
פירוש זמן רציף - הזמן ניתן לחלוקה אינסופית (כמסופר בשם הגר"ח /הגרי"ז על החצות) (וכך גם המרחב על זה קיים הפרדוקס הידוע של זנון עם הצב והצבי)
לכאורה המהר"ל רוצה לומר שהזמן הוא רציף ולא שייך לקבוע שיש רגע אחרון של יום שישי (כמו בחצות שכל רגע יכול להתחלק עוד), אלא שעד שבת לא נגמרה הבריאה ובהתקדש שבת הבריאה הייתה גמורה. דהיינו שלא שייך לומר שהיה רגע ביום שישי שהבריאה הייתה גמורה
הפשטן כתב:א. הדיעה שאותה ביארת בתחילת דבריך, ושאותה ייחסת לי, איננה דעתי שלי, אלא זאת דעת הרמב"ם, שאותה ביארתי גם אני, לפני שביארת את ביאורי.
ב. גברא אגברא קא רמית? אתה סובר כדעת המדברים. אבל לדעת הרמב"ם, בין כל שני רגעים קיים רגע-ביניים, ולכן אם קיים הרגע הראשון של היום השביעי אז לא קיים הרגע האחרון של היום השישי. אז עכשיו אתה בא להקשות על דעת הרמב"ם, מתוך דעת המדברים שכמותה אתה סובר?
החושב כתב:מחלוקת הרמב"ם ו'המדברים' אינה אם יש רגע בין כל שני רגעים...רמב"ם...אני מניח, לא אמר שבין כל שני רגעים יש עוד רגע.
החושב כתב:פלאנק סך הכל הציע להכניס יחידות חדשות, בעלות משמעות ומשמעותם היא באשר אלה הן המידות הכי קטנות שניתנות למדידה.
החושב כתב:אם פלאנק היה מעלה צד שהיחידות שלו זה משהו אמתי ושלא קיים כלל רגע בזמן שאינו לפי יחידה פלאנק שלמה, אני חושב שהיה מפסיק להיות פיזיקאי ומתחיל להיות פילוסוף/מפנטז וחבריו הקרובים היו שוקלים אופציה של אשפוז.
החושב כתב:אם ניקח רגע ...0.999 (אם אינסוף מספרי 9) לא תמצא שם שום מספר שעומד בינו לבין 1.
הפשטן כתב:אם תעיין שוב במורה נבוכים חלק א בהקדמה השלישית, תראה שהמדברים טוענים, שיש משכי זמן מסויימים - שמרוב היותם קצרים - הם כבר לא ניתנים עוד לחלוקה, בעוד שהרמב"ם חולק וסובר שכל משך של זמן ניתן לחלוקה שכן לדעתו, בין הרגע הראשון של אותו משך-זמן - לבין הרגע האחרון של אותו משך-זמן - יש רגע-ביניים בתוך אותו משך-זמן, והרי זהו בדיוק השורש שעליו דיברתי בהודעתי הראשונה, שבין כל שני רגעים יש רגע-ביניים.
נכון, אבל הדיעה המקובלת היום אצל העוסקים ב"תורתו" היא, שזה לא רק עניין טכני של יכולת למדוד (למרות שמשם הכול התחיל), אלא מדובר בדבר שמשקף את המציאות עצמה, כלומר שמצד "האמת", יש כביכול "אטומים" של זמן. תשאל את כל העוסקים ב"תורת הקואנטים", וזה מה שהם יגידו לך.
אני דיברתי במפורש על "שני" רגעים, וטענתי שבין כל "שני" רגעים יש רגע ביניים. אבל בדוגמה שהבאת אין "שני" רגעים, וגם אין "שני" מספרים, אלא יש מספר אחד בלבד, שיש לו שני שמות: השם הראשון הוא 1, והשם השני הוא 0.999 עם אינסוף סיפרות תשע. תשאל את אלה העוסקים ב"תורת הקבוצות" (ובמיוחד ב"קבוצות אינסופיות בתור מודלים של מספרים ממשיים"), וזה מה שהם יגידו לך.
החושב כתב:הרי הרמב"ם מדבר על פרק זמן עם אורך כל שהוא. בזה הוא הוא אומר שבכל פרק זמן כזה אפשר לציין רגע נפרד באמצע. זה לא קשור לוויכוח שלנו.
החושב כתב:זה יכול לשקף את המציאות רק מבחינה זו, שלדעתם לא שייך שום תהליך שיתבצע בפרק זמן קטן מזמן פלאנק.
החושב כתב:אם חותכים סרגל, יש נקודה אחרונה לחלק הראשון, ויש גם נקודה ראשונה לחלק השני.
פשיסחא כתב:.
פשטן כתב: אמור מעתה: מחלוקת הרמב"ם והמדברים, לא קשורה כלל אל דעת המהר"ל, שהרגע האחרון של היום השישי הוא גם הרגע הראשון של היום השביעי. גם הרמב"ם וגם המדברים, רשאים להסכים עם הדיעה הנ"ל, אבל לא מחוייבים להסכים איתה.
המהר"ל מסיק את מסקנתו שהרגע האחרון של היום השישי הוא הרגע הראשון של היום השביעי מתוך ההנחה שהזמן מדובק ואינו מחובר מעתות שזהו דעת הרמב"ם בלשונו ממש, אשר חולק על המדברים שסוברים שהזמן מחובר מעתות, כלומר שלפחות לדעת המהר"ל בהבנת הרמב"ם, אזי לפי הרמב"ם מוכרח שזהו אותה רגע ולא כפי הבנת הפשטן
הפשטן כתב: נכון, המהר"ל קשר, משום מה, את דעתו - שהרגע האחרון של היום השישי הוא גם הרגע הראשון של היום השביעי, אל דעת הרמב"ם - שהזמן מדובק ואינו מחובר מעיתות. אבל, קצרה בינתי מלהבין למה המהר"ל קשר בין שני דברים אשר לפי קוצר דעתי אינם קשורים.
הפשטן כתב:החושב כתב:אם חותכים סרגל, יש נקודה אחרונה לחלק הראשון, ויש גם נקודה ראשונה לחלק השני.
ראשית, הרמב"ם דיבר על כך שהזמן אינו מתחלק, לא על כך שהמרחק אינו מרחק, כך שאינני מבין למה היכנסת לדיון את מושג המרחק שעליו לא דיבר הרמב"ם.
אבל אם אתה רוצה (למשל לשם השעשוע), תוכל כעת לשאול תיאורטית, האם גם אפשר להגן על (לאו דווקא להסכים עם) סברא דומה, לא זאת שעליה דיבר הרמב"ם, אלא כזאת - שמתייחסת גם למרחק - ושגורסת שגם את המרחק ניתן לחלק לבלי סוף, באופן שבין כל שתי נקודות על הסרגל תהי' נקודת-ביניים. על כך הייתי עונה לך, שאכן גם על סברא כזאת אפשר להגן, ולומר, שאכן אם תשבור את הסרגל - כפי שציירת - באופן שלשבר אחד יהיה קצה (נקודה אחרונה), אז זה עדין לא מכריח שגם לשבר השני יהיה קצה (נקודה אחרונה). לעוד פרטים על שעשוע זה, תוכל לשאול את אלה העוסקים בטופולוגיה, ויספרו לך דברים מאד מעניינים על "קבוצה פתוחה" (תוכל לשאול על כך גם את אלה שאותם שאלת את שאלתך הקודמת, ולכן כדי להקל עליך הקדמתי ושמתי מרכאות בין שתי המילים הנ"ל).
אלא שחוששני שבכך חרגנו באופן קיצוני מנושא האשכול, שלא התכוון לעסוק בדברים המשעשעים הנ"ל, אלא בהבנת דברי המורה נבוכים והקול שמחה, אז אני מציע להחזיר את הדיון לשם, פן יבולע לנו.
אוצר החכמה כתב:הכוונה היא שבנקודת החיבור כל רגע שתדבר עליו קטן ככל שיהיה עדיין ניתן להתחלק וחציו לכאן וחציו לכאן.
פשיסחא כתב:אבל הרמב"ם לא כותב שהזמן רציף אלא שהוא מתחלק ללא סוף, שזה אומר שא"א לתפוס שום רגע כיחידה לעצמה כי גם אותה אפשר לחלק עד אין סוף, ולכן אין רגע אחרון כי תמיד ניתן לחלק עוד, אבל לכאורה לא מוסק מזה שיש רגע אחד הכולל את שני הימים. (אשר לפי"ז גם יש רגע הכולל את שני חצאי הלילה וא"כ יש חצות באופן חיובי)
בתבונה כתב:המהר"ל הבין כהרמב"ם שהזמן הוא רציף ולא שייך לקבוע שיש רגע אחרון של יום שישי...אילו הזמן היה חלקיקי היום היה נגמר בזמן שעומדים בחלקיק הזמן האחרון של יום שישי טרם שהגיע החלקיק הראשון של יום שבת.
פשיסחא כתב:אבל הרמב"ם לא כותב שהזמן רציף אלא שהוא מתחלק ללא סוף, שזה אומר שא"א לתפוס שום רגע כיחידה לעצמה כי גם אותה אפשר לחלק עד אין סוף, ולכן אין רגע אחרון כי תמיד ניתן לחלק עוד, אבל לכאורה לא מוסק מזה שיש רגע אחד הכולל את שני הימים. (אשר לפי"ז גם יש רגע הכולל את שני חצאי הלילה וא"כ יש חצות באופן חיובי)
החושב כתב:פשוט מאוד. על ידי דוגמא זו אני מפריך את ההוכחה שלך.
החושב כתב:לגבי הזמן, מתוך שני נתונים (א. בין כל שתי נקודות בזמן המסמנות קצוות של תווך יש נקודה שלישית, ב. הזמן הוא רציף) אתה מכריח את השלישי: כאשר מחלקים זמן לשנים, אם לחלק השני יש נקודה ראשונה אזי לחלק הראשון אין נקודה ראשונה.
על מנת להפריך זאת אני מציע להסתכל על סרגל. שני הנתונים התחלתיים בו זהים, ואילו השלישי בעליל אינו נכון.
החושב כתב:האמנם? אין קצה? אז מה יש?
החושב כתב:נראה לי שיש מכאן השלכה ישירה מאוד כלפי הבנת דברי רבותינו. למשל, לפי מה שאני טוען קשה מאוד להבין את דברי המהר"ל. שהרגע האחרון של יום שישי חייב להיות הרגע הראשון של שבת.
הפשטן כתב:בתבונה כתב:המהר"ל הבין כהרמב"ם שהזמן הוא רציף ולא שייך לקבוע שיש רגע אחרון של יום שישי...אילו הזמן היה חלקיקי היום היה נגמר בזמן שעומדים בחלקיק הזמן האחרון של יום שישי טרם שהגיע החלקיק הראשון של יום שבת.
גם אם נסבור שהזמן חלקיקי, עדין נוכל לסבור - שיש רגע אחרון של יום שישי - ושהרגע הזה הוא הרגע הראשון של היום השביעי.
לדוגמה, נניח (תיאורטית) שחלקיק-הזמן הכי קטן שאינו בר-חלוקה, הוא השעה, כלומר נניח (תיאורטית) שלא ניתן לחלק את השעה (דהיינו אין בה דקות ואפילו לא חצאי שעות וכדומה). אז עדין אפשר לסבור (תיאורטית), ששעת שקיעת השמש היא - גם השעה האחרונה של היום השישי - וגם השעה הראשונה של היום השביעי.
בתבונה כתב:הפשטן כתב:בתבונה כתב:המהר"ל הבין כהרמב"ם שהזמן הוא רציף ולא שייך לקבוע שיש רגע אחרון של יום שישי...אילו הזמן היה חלקיקי היום היה נגמר בזמן שעומדים בחלקיק הזמן האחרון של יום שישי טרם שהגיע החלקיק הראשון של יום שבת.
גם אם נסבור שהזמן חלקיקי, עדין נוכל לסבור - שיש רגע אחרון של יום שישי - ושהרגע הזה הוא הרגע הראשון של היום השביעי.
לדוגמה, נניח (תיאורטית) שחלקיק-הזמן הכי קטן שאינו בר-חלוקה, הוא השעה, כלומר נניח (תיאורטית) שלא ניתן לחלק את השעה (דהיינו אין בה דקות ואפילו לא חצאי שעות וכדומה). אז עדין אפשר לסבור (תיאורטית), ששעת שקיעת השמש היא - גם השעה האחרונה של היום השישי - וגם השעה הראשונה של היום השביעי.
בלתי אפשרי
הפשטן כתב:בתבונה כתב:הפשטן כתב:גם אם נסבור שהזמן חלקיקי, עדין נוכל לסבור - שיש רגע אחרון של יום שישי - ושהרגע הזה הוא הרגע הראשון של היום השביעי.
לדוגמה, נניח (תיאורטית) שחלקיק-הזמן הכי קטן שאינו בר-חלוקה, הוא השעה, כלומר נניח (תיאורטית) שלא ניתן לחלק את השעה (דהיינו אין בה דקות ואפילו לא חצאי שעות וכדומה). אז עדין אפשר לסבור (תיאורטית), ששעת שקיעת השמש היא - גם השעה האחרונה של היום השישי - וגם השעה הראשונה של היום השביעי.
בלתי אפשרי
מה בלתי אפשרי?
הפשטן כתב:האם לדעתך אפשרי שאדם יהיה גם בעל אזרחות ישראלית וגם בעל אזרחות אמריקאית? מצד השכל זה אפשרי, אבל מצד החוק יש מדינות שלא מרשות אזרחות כפולה. וה"ה לנדוננו, שאנחנו דנים כרגע רק מצד השכל, לא מצד ההלכה, ולכן זה כן אפשרי.
בתבונה כתב:לשיטתך יום שני יכול לחול בשבת
בתבונה כתב:הפשטן כתב:בתבונה כתב:מה בלתי אפשרי?
אם הזמן הוא אוסף של רגעים בלתי ניתנים לחלוקה אז הרגע האחרון שביממה השישית היא לפני תחילת היממה השביעית.
הפשטן כתב:האם לדעתך אפשרי, שהשנה החמישים של היובל השישי תהיה שייכת גם ליובל השישי וגם תהיה השנה הראשונה של היובל השביעי? זה כבר אפשרי אפילו מצד ההלכה (לדעת חלק מהפוסקים) ולא רק מצד השכל.
סוף כל סוף החלוקה שבין הימים היא ענין של החלטה, לא של שכל.
החושב כתב:אוצר החכמה כתב:הכוונה היא שבנקודת החיבור כל רגע שתדבר עליו קטן ככל שיהיה עדיין ניתן להתחלק וחציו לכאן וחציו לכאן.
כאשר אומרים 'רגע' לא מתכוונים כאן לתווך זמן. אלא לנקודה בציר הזמן. נקודה אין לה לא עובי ולא רוחב...
בתבונה כתב:יש מ"ד ששנת היובל זוהי השנה הראשונה למניין החדש לא שייך לכאן
כמה זמן עבר זה לא קשור למה הדין של הזמן, הדין של הזמן יכל תיאורטית היה להיות גם דין יום שני וגם דין שבת
הגבול בין הימים הוא אכן צריך להיקבע אבל ספירת הימים היא ככל ספירה שאו שזה 9 או 10
(לא שייך לדברי המהר"ל שהוסברו לעיל שהזמן אינו כמות של רגעים ורק כשהחל שבת שייך לומר שהסתיים היום השישי)
בנוסף לא שייך לומר שברגע האחרון של יום שישי היה גם שבת וגם התרחשה בו בריאה וגם לא
הפשטן כתב:החושב כתב:החושב כתב:לגבי הזמן, מתוך שני נתונים (א. בין כל שתי נקודות בזמן המסמנות קצוות של תווך יש נקודה שלישית, ב. הזמן הוא רציף) אתה מכריח את השלישי: כאשר מחלקים זמן לשנים, אם לחלק השני יש נקודה ראשונה אזי לחלק הראשון אין נקודה ראשונה.
על מנת להפריך זאת אני מציע להסתכל על סרגל. שני הנתונים התחלתיים בו זהים, ואילו השלישי בעליל אינו נכון.החושב כתב:האמנם? אין קצה? אז מה יש?
ראשית, ראוי להקדים שאנחנו לא מדברים על סרגל שעשוי מחומר, שהרי החומר כן חלקיקי, אלא אנחנו מדברים על סרגל תיאורטי, לא חומרי. עכשיו נשבור אותו לשני חלקים, באופן שלחלק הימני תהי' נקודה הכי שמאלית, אז לחלק השמאלי לא תהי' נקודה הכי ימנית, אלא (וכעת אני עונה לשאלתך): אחרי כל נקודה שנבחר על גבי החלק השמאלי, ותהא ימנית ככל שתהא, נוכל למצוא על גבי החלק השמאלי הזה - נקודה עוד יותר ימנית.
למשל, נניח ששברנו את הסרגל בנקודה 1, באופן שכעת הנקודה 1 היא הנקודה הכי שמאלית על גבי החלק הימני. כעת נעבור לבדוק מה קורה עם החלק השמאלי. ובכן, אחרי כל נקודה שנבחר על גבי החלק השמאלי, ותהא ימנית ככל שתהא, נניח הנקודה 0.9, נוכל למצוא על גבי החלק השמאלי הזה - נקודה עוד יותר ימנית - למשל הנקודה 0.99, וחוזר חלילה.
למעשה, יכולת להבין זאת גם בלי ההסבר שלי, אילו היית נזכר בדוגמה שאתה עצמך הבאת בתחילת הודעתך הראשונה שבאשכול, או לחלופין היית שועה להמלצתי בהודעתי הקודמת, והיית שואל את אלה העוסקים בטופולוגי', לגבי "קבוצה פתוחה" (למה באמת לא שאלת אחרי שכבר שאלת אותם בפעם הקודמת לגבי 0.999?)
החושב כתב:נראה לי שיש מכאן השלכה ישירה מאוד כלפי הבנת דברי רבותינו. למשל, לפי מה שאני טוען קשה מאוד להבין את דברי המהר"ל. שהרגע האחרון של יום שישי חייב להיות הרגע הראשון של שבת.
לענ"ד אין שום בעי' להבין את דברי המהר"ל, והם מסתדרים שפיר גם אליבא דהרמב"ם וגם אליבא דהמדברים.
אליבא דהמדברים: נניח (תיאורטית), שחלקיק-הזמן הכי קטן שאינו בר-חלוקה, הוא השעה, כלומר נניח (תיאורטית) שלא ניתן לחלק את השעה (דהיינו אין בה דקות ואפילו לא חצאי שעות וכדומה). אז עדין אפשר לסבור (תיאורטית), ששעת שקיעת השמש היא - גם השעה האחרונה של היום השישי - וגם השעה הראשונה של היום השביעי.
אליבא דהרמב"ם: נניח (תיאורטית), שבין כל שני רגעים יש רגע-ביניים. אז עדין אפשר לסבור (תיאורטית), שרגע שקיעת השמש הוא - גם הרגע האחרון של היום השישי - וגם הרגע הראשון של היום השביעי.
בתבונה כתב:הפשטן כתב:בתבונה כתב:המהר"ל הבין כהרמב"ם שהזמן הוא רציף ולא שייך לקבוע שיש רגע אחרון של יום שישי...אילו הזמן היה חלקיקי היום היה נגמר בזמן שעומדים בחלקיק הזמן האחרון של יום שישי טרם שהגיע החלקיק הראשון של יום שבת.
גם אם נסבור שהזמן חלקיקי, עדין נוכל לסבור - שיש רגע אחרון של יום שישי - ושהרגע הזה הוא הרגע הראשון של היום השביעי.
לדוגמה, נניח (תיאורטית) שחלקיק-הזמן הכי קטן שאינו בר-חלוקה, הוא השעה, כלומר נניח (תיאורטית) שלא ניתן לחלק את השעה (דהיינו אין בה דקות ואפילו לא חצאי שעות וכדומה). אז עדין אפשר לסבור (תיאורטית), ששעת שקיעת השמש היא - גם השעה האחרונה של היום השישי - וגם השעה הראשונה של היום השביעי.
בלתי אפשרי
הפשטן כתב:בתבונה כתב:יש מ"ד ששנת היובל זוהי השנה הראשונה למניין החדש לא שייך לכאן
כמה זמן עבר זה לא קשור למה הדין של הזמן, הדין של הזמן יכל תיאורטית היה להיות גם דין יום שני וגם דין שבת
הגבול בין הימים הוא אכן צריך להיקבע אבל ספירת הימים היא ככל ספירה שאו שזה 9 או 10
(לא שייך לדברי המהר"ל שהוסברו לעיל שהזמן אינו כמות של רגעים ורק כשהחל שבת שייך לומר שהסתיים היום השישי)
בנוסף לא שייך לומר שברגע האחרון של יום שישי היה גם שבת וגם התרחשה בו בריאה וגם לא
למ"ד שיש רגעים שאינם מתחלקים, לא היסברת למה: מותר - שהשנה האחרונה של היובל השישי - תהי' גם השנה הראשונה של היובל השביעי, אבל אסור - שהרגע האחרון (והבלתי מתחלק) של היום השישי - יהי' גם הרגע הראשון של היום השביעי.
הפשטן כתב:אם משום ענין הבריאה, מי אמר לך שהייתה בריאה לכל אורך היום השישי, כולל ברגע האחרון ששיך (אליבא דהמהר"ל) גם ליום השביעי?
כותל המשמש את הבית, ידון מחצה למחצה. כיצד, כותל שהוא לאויר והטמאה בתוכו, מחציו ולפנים, הבית טמא וכו' מחציו ולחוץ, הבית טהור וכו' מחצה למחצה, הבית טמא. (אהלות פ"ו מ"ג)
מיירי שמונחים באמצע כותל חתיכה מב׳ זיתים מצומצמים. זית על כל חצי כותל. ולפיכך יש ספק אם משהו האמצעי משלים לזית זה או זה. (יכין ל')
אבל - כלי הוא דחזי לתשמיש אחרינא ועדיין טומאת מגע מדרס עליו שהרי בשעת פרישתו מן האוזן שעדיין הי' מדרס לטמא כלים קיבל טומאה מאביו והוי ראשון לטומאה ומטמא אוכלין ומשקין: (רש"י)
המהר''ל כתב:ורבי שמעון בר יוחאי פירש, כי מה שאמר "ויכל אלקים מלאכתו ביום השביעי", היינו בתחלת יום השביעי. כי הב' אינה משמשת תוך יום השביעי, רק הוא כמו (ויקרא טו, ז) "והנוגע בבשר", שאין פירושו בתוכו. ובא ללמדך שהיתה המלאכה עד התחלת יום השביעי. שאילו כתיב 'ויכל אלקים מלאכתו ביום הששי', הייתי אומר שכלה מלאכתו קודם גמר הששי. ולא יתכן זה, רק היה המלאכה כל יום הששי. והזמן הוא מדובק, ורגע שהוא סוף יום הששי, הוא התחלת יום השביעי. כי אין הזמן מחובר מעתות, רק הזמן הוא מדובק. ולפיכך שייך לומר "ויכל אלקים ביום השביעי מלאכתו", אחר שאי אפשר לך לומר שהזמן הוא מחולק, רק הזמן הוא אחד. וסוף הזמן של יום הששי, הוא התחלת יום השביעי. וגם זה דבר עמוק מאד מאד.
החושב כתב:אם יש לך חצי סרגל ביד (החצי המשאלי, כלשונך) איך יעלה על הדעת שאין לו נקודה ימנית?!.
החושב כתב:בוודאי שיש לו נקודה ימנית, אלא צריך לדעת איך להגדירה..
החושב כתב:אין ראיה מהסרגל. אך מטעם קצת שונה (כמדומה גם אתה הרגשת כך...)..
החושב כתב:ובכן, אם נחלק את הסרגל באופן שציירת, שהנקודה השמאלית בחלק הימני זה 1, אז הנקודה הימנית בחלק השמאל זה... גם 1.
החושב כתב:הרי אם נחבר את הסרגל בחזרה לא יהיו אלו שתי הקצוות לשתי נקודות אלא לנקודה אחת (רמז לדבר "וקרב אתם אחד אל אחד לך לעץ אחד והיו לאחדים בידך")..
החושב כתב:המהר"ל לא אומר שאפשר להגיד כך. הוא טוען שאי אפשר להגיד אחרת. וזה צריך תלמוד (גם לדעת הרמב"ם).
החושב כתב:ובנוגע למה שכתב 'הפשטן', שאם בזמן החלקיק הזה בדיוק היה שקיעה, אז החלקיק היה שייך גם לשישי וגם לשבת - גם אני אומר: זה בלתי אפשרי.
אם הזמן אינו רציף אלא מורכב מחלקיקים, כוונת הדברים שבמסגרת אותו החלקיק אין שום שינויים בעולם כלל. כך שגם השמש אינה יכול לשקוע (ובכלל לזוז) באמצע החלקיק [זה כמו תצלום בודד מסרט קולנוע]. אחרת, אין שום משמעות לאמירה שהזמן אינו רציף.
בתבונה כתב:השנה שהיא ה50 ליובל יש לה דינים כאלו ואחרים וגם יש לה דין למנות בה מנין ל50 נוספים.
בתבונה כתב:יום השביעי במעשה בראשית הוא סיפור כמה ימים עברו ולכן - או שזה עדיין היום השישי - או שזה כבר השביעי [אבל לא גם וגם].
בתבונה כתב:המהר"ל מבאר שנאמר ויכל א-לוקים ביום השביעי ולא ביום השישי בגלל שבאין רגע ביום השישי ששייך לומר שכלתה מלאכת הבריאה ורק כשחלף היום השישי והחל היום השביעי הסתיימה המלאכה
החושב כתב:המהר''ל כתב: היה המלאכה כל יום הששי. והזמן הוא מדובק, ורגע שהוא סוף יום הששי, הוא התחלת יום השביעי. כי אין הזמן מחובר מעתות, רק הזמן הוא מדובק.
למעשה אני לא מצליח להבין איפה יש כאן הכרח לומר שהרגע האחרון של יום ו' הוא הרגע הראשון של השביעי?
הפשטן כתב:החושב כתב:ובכן, אם נחלק את הסרגל באופן שציירת, שהנקודה השמאלית בחלק הימני זה 1, אז הנקודה הימנית בחלק השמאל זה... גם 1.
לא יכול להיות, משום שהנקודה 1 לא יכולה להיות בו זמנית בשני חלקים שאינם נוגעים אחד בשני, אחרי ששברנו את הסרגל והרחקנו את שני חלקיו באופן שלא יגעו זה בזה.
האם אתה יכול להיות בו-זמנית גם בירושלים וגם בחברון?החושב כתב:הרי אם נחבר את הסרגל בחזרה לא יהיו אלו שתי הקצוות לשתי נקודות אלא לנקודה אחת (רמז לדבר "וקרב אתם אחד אל אחד לך לעץ אחד והיו לאחדים בידך")..
בשלמא כששני החלקים מחוברים - נוכל לומר שהנקודה 1 שייכת לשני החלקים, אבל מה תגיד אחרי שנרחיקם זה מזה? להיכן תשתייך הנקודה 1? האמנם לשני החלקים בו זמנית למרות שאינם נוגעים זה בזה? זה בערך כמו להגיד, שאדם יהי' בו זמנית גם בירושלים וגם בחברון.
אם מניחים שהזמן חלקיקי, אז רגע השקיעה הוא רגע קפוא, שבו אין שום שינוי. המשמעות של רגע השקיעה תהי' בפשטות: הרגע הראשון (והקפוא כמובן) שבו השמש כבר אינה נראית. כמובן אפשר גם להגדיר הפוך: הרגע האחרון (והקפוא כמובן) שבו השמש נראית. זה עניין של הגדרה. וגם אפשר להחליט שהרגע הזה הוא הרגע האחרון של היום הקודם וגם הרגע הראשון של היום הבא. הכול עניין של הגדרה. כמו שאפשר להחליט שלאדם תהי' אזרחות כפולה: גם ישראלית וגם אמריקאית.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 255 אורחים