ב"יתד השבוע" של יתד נאמן, עש"ק פ' וירא, י"ד חשון תשע"ח, עמ' 32, נתפרסם מכתב מאת הרב ישראל דן, בו הוא מגיב על גילוי חותם עתיק בטורקיה שהארכיאולוגים רוצים לייחס לשלמה המלך. ועל זה הוא כותב שיש מסורת קדומה שחותמו של שלמה המלך אמור לשאת כיתוב: גז"י [= גם זה יעבור], וא"כ אם הכיתוב הזה לא נמצא בחותם שהתגלה, יש לדחות את ייחוסו לשלמה המלך.
יש להבהיר שלמסורת זו אין מקור בחז"ל, אך נזכרה בכמה ספרים.
הוא מביא ס' חדרי בטן להגאון החיד"א, עמ' ע"ט אות ל"א, שכותב: 'כמו שאמרו ששלמה המלך היה לו חותם וכתב עליו "גם זה עבר" כי העולם אין'.
ולכאורה אין משם שום ראיה שזו מסורת מבוססת, כי הביטוי "כמו שאמרו" יכול להתאים גם לסיפור עממי בלי בסיס.
ואח"כ הוא מביא ס' "עבודת ה'" (ירושלים תרמ"ד, הפטרת מקץ): 'ואמרו רבותינו שטבעת היה לשלמה המלך ע"ה והיה חקוק עליה: גזי, ראשי תיבות: גם זו יעבור ...".
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... =79&hilite
אך גם מזה אין ראיה כי הביטוי "רבותינו" אינו מרמז בהכרח על חז"ל, אלא נהוג לכותבו גם על ראשונים ואחרונים.
ולאחר מכן הוא מעתיק את הסיפור (הדמיוני?) המובא באריכות יתר בס' "חידושי תורה" (לרבי מאיר צבי הירש זאכמאן, מונקאטש תרפ"ט), פרשת ויקרא, (עמ' 89-92), עיי"ש.
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... =94&hilite
והוא מסיים בציטוט מתוך ס' עוד יוסף חי - דרשות (לבעל בן איש חי) פ' צו: 'מלך אחד אמר לחכם אחד שיביא לו דבר אחד אשר כשרואהו בעת צרה ישמח ויתנחם ואם יראהו בעת טובה יעצב. מה עשה החכם הביא לו טבעת אחת שכתוב עליה ג' תיבות אלו שהם "גם זה יעבור", ואז ...".
בדברי הבן איש חי אין שום רמז שמדובר בשלמה המלך, אלא ב"מלך אחד".
וכן נראה (בבדיקה באוצר החכמה) שרוב רובם של המביאים סיפור זה אינם מייחסים אותו לשלמה המלך.
ומסתבר שהגדרת סיפור זה הוא בין "משל" ל"סיפור עממי", (ואינו מסורת חז"ל).
וראה "סיני" כרך ק"ח, עמ' רעה-רעח, מאמר שהתפרסם בענין זה.
ויתכן שבמשך הזמן "הדביקו" את הסיפור לשלמה המלך, וכך שמע אותו הגאון החיד"א, אשר מביא אותו בהסתייגות בלשון "כמו שאמרו".