מקנה אביכם ולא מקנה אביכן

[יאיר]

בראשית לא:

"ה וַיֹּאמֶר לָהֶן רֹאֶה אָנֹכִי אֶת פְּנֵי אֲבִיכֶן כִּי אֵינֶנּוּ אֵלַי כִּתְמֹל שִׁלְשֹׁם וֵאלֹהֵי אָבִי הָיָה עִמָּדִי. ו וְאַתֵּנָה יְדַעְתֶּן כִּי בְּכָל כֹּחִי עָבַדְתִּי אֶת אֲבִיכֶן. ז וַאֲבִיכֶן הֵתֶל בִּי וְהֶחֱלִף אֶת מַשְׂכֻּרְתִּי עֲשֶׂרֶת מֹנִים וְלֹא נְתָנוֹ אֱלֹהִים לְהָרַע עִמָּדִי. ח אִם כֹּה יֹאמַר נְקֻדִּים יִהְיֶה שְׂכָרֶךָ וְיָלְדוּ כָל הַצֹּאן נְקֻדִּים וְאִם כֹּה יֹאמַר עֲקֻדִּים יִהְיֶה שְׂכָרֶךָ וְיָלְדוּ כָל הַצֹּאן עֲקֻדִּים. ט וַיַּצֵּל אֱלֹהִים אֶת מִקְנֵה אֲבִיכֶם וַיִּתֶּן לִי."

הלא דבר הוא?

[לייטנר]

לא שזה אמור להעלות קושי (חילופי מ' ונ' בסוף שייכות כזו הם שכיחים במקרא), אבל אם תרצה, אפשר לומר שכשמתייחס לצאן, יש התייחסות גם לבעלי הרכוש האחר - בניו של לבן.

[שייף נפיק]

שפונה אליהן פונה בלשון נקיבה, אבל שמדבר על המשפחה כולה מדבר בלשון רבים שהוא לשון זכר כיון שכולל גם נקיבות, וכשמדבר על מקנה אביהם ששיך אף לכל צאצאי לבן נוקט לשון רבים.

[שייף נפיק]

ברוך שכיונתי

[בקרו טלה]

בתוספות השלם שעשה אותה גברתניות כזכרים לעזור לו
פרדס יוסף
ויצל אלקים את מקנה אביכם ויתן לי (לא, ט). קשה דהוי ליה למימר אביכן, דלנקבות צריך לומר בנו"ן. וכתב בספר יסוד אהל מועד [דף כ"ו ע"א אות ג] לפי מה שכתב רש"י (ל, כז) שע"י ביאת יעקב לבית לבן נתברך בבנים זכרים, א"כ מקודם היו הבנות בגדר בנים לירש את רכושו וקנינו לולי יעקב, ועל כן אמר יעקב שה' הציל המקנה שהיה של אביהם בהיותם כבנים, ונתן ליעקב שבל יפסיד ירושת נשיו את אביהן ע"י סיבת ברכתו שנתברך בבן שיעקב היה הגורם לזה, וזה שאמר "אביכם" שהיה אז בגדר זכרים לירושה, ועתה לא יפסידו כלום שיהא ליעקב בעלן את מה שהיו ראוין לירש ודפח"ח:
ועי"ע בלקט שכחה [לר' מסעוד בנימין]

[לייטנר]

בתוספות השלם שעשה אותה כגברתניות כזכרים לעזור לו
פרדס יוסף
ויצל אלקים את מקנה אביכם ויתן לי (לא, ט). קשה דהוי ליה למימר אביכן, דלנקבות צריך לומר בנו"ן. וכתב בספר יסוד אהל מועד [דף כ"ו ע"א אות ג] לפי מה שכתב רש"י (ל, כז) שע"י ביאת יעקב לבית לבן נתברך בבנים זכרים, א"כ מקודם היו הבנות בגדר בנים לירש את רכושו וקנינו לולי יעקב, ועל כן אמר יעקב שה' הציל המקנה שהיה של אביהם בהיותם כבנים, ונתן ליעקב שבל יפסיד ירושת נשיו את אביהן ע"י סיבת ברכתו שנתברך בבן שיעקב היה הגורם לזה, וזה שאמר "אביכם" שהיה אז בגדר זכרים לירושה, ועתה לא יפסידו כלום שיהא ליעקב בעלן את מה שהיו ראוין לירש ודפח"ח:
ועי"ע בלקט שכחה [לר' מסעוד בנימין]

ועיין בהעמ"ד שמות ב יז.

[במסתרים]

עיין חידת האבן עזרא שהובא בקובץ המצורף כאן viewtopic.php?f=45&t=34770&p=379453&hilit=%D7%95%D7%A2%D7%A9%D7%99%D7%AA%D7%9D+%D7%90%D7%95%D7%AA%D7%9D#p379741

[בקרו טלה]

מור וקציעה סימן קמג
וכן נ"ל פשוט עוד, דלא מיבעיא אם כתוב בס"ת תיבה בנו"ן במקום שראוי להיות מ"ם, כנדון תשובת צ"צ, שהשיגו אמ"ה שם שצריך להוציא אחרת. אלא אפילו בהפך, כגון שטעה הסופר וכתב נו"ן במקום מ"ם והיה צריך להיות ע"פ הדקדוק כטעותו של הסופר, כמו ויצל אלהים את מקנה אביכם, שבודאי כמו זר יחשב. אעפ"כ צריך להוציא אחרת, שכתוב בה כפי המסורה. וכן כל כיוצא בזה

[כדכד]

המור וקציעה זה תירוץ או שזה מחזק את הקושיה?

[בקרו טלה]

המור וקציעה זה תירוץ או שזה מחזק את הקושיה?

מור וקציעה
כמו ויצל אלהים את מקנה אביכם, שבודאי כמו זר יחשב.

[קאצ'קלה]

בחזקוני שמות א כא:

ויעש להם. בהרבה מקומות מצינו לשון זכר גבי נקבה: ויצל אלוקים את מקנה אביכם ויתן לי, ויבואו הרועים ויגרשום. ועוד הרבה.

[קאצ'קלה]

פרדס יוסף
ויצל אלקים את מקנה אביכם ויתן לי (לא, ט). קשה דהוי ליה למימר אביכן, דלנקבות צריך לומר בנו"ן. וכתב בספר יסוד אהל מועד [דף כ"ו ע"א אות ג] לפי מה שכתב רש"י (ל, כז) שע"י ביאת יעקב לבית לבן נתברך בבנים זכרים, א"כ מקודם היו הבנות בגדר בנים לירש את רכושו וקנינו לולי יעקב, ועל כן אמר יעקב שה' הציל המקנה שהיה של אביהם בהיותם כבנים, ונתן ליעקב שבל יפסיד ירושת נשיו את אביהן ע"י סיבת ברכתו שנתברך בבן שיעקב היה הגורם לזה, וזה שאמר "אביכם" שהיה אז בגדר זכרים לירושה, ועתה לא יפסידו כלום שיהא ליעקב בעלן את מה שהיו ראוין לירש ודפח"ח:

השווה תורת חיים ב"ב קיח ע"ב:

נתן תתן להם זו נחלת אביהם. נראה דלהכי כתיב להם לשון זכר לאשמעינן שיטלו חלק גדול בארץ בשביל צלפחד אביהם כאלו היו זכרים... ונראה דגבי רחל ולאה נמי כתיב ויצל אלהים את מקנה אביכם מהאי טעמא לפי שהיו ראויית לירש נכסי לבן כזכרים שלא היו לו ללבן בנים רק בזכות יעקב כדפירש רש"י ז"ל לכך אמר ויצל אלהים את מקנה אביכם כלומר כיון שהייתם כזכרים ראויים לירש לכך הציל ה' מקנהו ויתן לי דחזרו הנכסים לבעליהן. ולהכי כתיב ותען רחל ולאה ותאמרנה לו העוד לנו חלק ונחלה בבית אבינו ולא כתיב היש לנו חלק ונחלה העוד לנו משמע דמעיקרא הוה להן חלק ונחלה אלא שעתה נעקרה נחלתן לבניו.

[כדכד]

המור וקציעה זה תירוץ או שזה מחזק את הקושיה?

מור וקציעה
כמו ויצל אלהים את מקנה אביכם, שבודאי כמו זר יחשב.

הציטוט היה גם בהודעה הקודמת של מר ועליו שאלתי אם זה תירוץ או שזה מחזק את הקושיה

[כדכד]

בהערות הרב מאזוז לתרגום כותב שבתרגום יש להשאיר "אבוכן" ושהחילוף הוא חילוף מקובל בין מ' לנ' וכמו "ותלכנה שתיהם" (אמנם גם שם הדרשה תידרש)

[חלמישצור]

המחקרים (מלעיל) הקדישו לעניין הסיומות הללו לא מעט אולם העלו חרס בידם. דיון מבולבל אופייני אפשר לראות במאמרו של בר אשר, 'סימני לשון במגילת רות', שנתון לחקר המקרא והמזרח הקדום, יח, תשס"ח, עמ' 28-32.