בקרו טלה כתב:בתוספות השלם שעשה אותה כגברתניות כזכרים לעזור לו
פרדס יוסף
ויצל אלקים את מקנה אביכם ויתן לי (לא, ט). קשה דהוי ליה למימר אביכן, דלנקבות צריך לומר בנו"ן. וכתב בספר יסוד אהל מועד [דף כ"ו ע"א אות ג] לפי מה שכתב רש"י (ל, כז) שע"י ביאת יעקב לבית לבן נתברך בבנים זכרים, א"כ מקודם היו הבנות בגדר בנים לירש את רכושו וקנינו לולי יעקב, ועל כן אמר יעקב שה' הציל המקנה שהיה של אביהם בהיותם כבנים, ונתן ליעקב שבל יפסיד ירושת נשיו את אביהן ע"י סיבת ברכתו שנתברך בבן שיעקב היה הגורם לזה, וזה שאמר "אביכם" שהיה אז בגדר זכרים לירושה, ועתה לא יפסידו כלום שיהא ליעקב בעלן את מה שהיו ראוין לירש ודפח"ח:
ועי"ע בלקט שכחה [לר' מסעוד בנימין]
מור וקציעה סימן קמג
וכן נ"ל פשוט עוד, דלא מיבעיא אם כתוב בס"ת תיבה בנו"ן במקום שראוי להיות מ"ם, כנדון תשובת צ"צ, שהשיגו אמ"ה שם שצריך להוציא אחרת. אלא אפילו בהפך, כגון שטעה הסופר וכתב נו"ן במקום מ"ם והיה צריך להיות ע"פ הדקדוק כטעותו של הסופר, כמו ויצל אלהים את מקנה אביכם, שבודאי כמו זר יחשב. אעפ"כ צריך להוציא אחרת, שכתוב בה כפי המסורה. וכן כל כיוצא בזה
כדכד כתב:המור וקציעה זה תירוץ או שזה מחזק את הקושיה?
מור וקציעה
כמו ויצל אלהים את מקנה אביכם, שבודאי כמו זר יחשב.
ויעש להם. בהרבה מקומות מצינו לשון זכר גבי נקבה: ויצל אלוקים את מקנה אביכם ויתן לי, ויבואו הרועים ויגרשום. ועוד הרבה.
בקרו טלה כתב:פרדס יוסף
ויצל אלקים את מקנה אביכם ויתן לי (לא, ט). קשה דהוי ליה למימר אביכן, דלנקבות צריך לומר בנו"ן. וכתב בספר יסוד אהל מועד [דף כ"ו ע"א אות ג] לפי מה שכתב רש"י (ל, כז) שע"י ביאת יעקב לבית לבן נתברך בבנים זכרים, א"כ מקודם היו הבנות בגדר בנים לירש את רכושו וקנינו לולי יעקב, ועל כן אמר יעקב שה' הציל המקנה שהיה של אביהם בהיותם כבנים, ונתן ליעקב שבל יפסיד ירושת נשיו את אביהן ע"י סיבת ברכתו שנתברך בבן שיעקב היה הגורם לזה, וזה שאמר "אביכם" שהיה אז בגדר זכרים לירושה, ועתה לא יפסידו כלום שיהא ליעקב בעלן את מה שהיו ראוין לירש ודפח"ח:
נתן תתן להם זו נחלת אביהם. נראה דלהכי כתיב להם לשון זכר לאשמעינן שיטלו חלק גדול בארץ בשביל צלפחד אביהם כאלו היו זכרים... ונראה דגבי רחל ולאה נמי כתיב ויצל אלהים את מקנה אביכם מהאי טעמא לפי שהיו ראויית לירש נכסי לבן כזכרים שלא היו לו ללבן בנים רק בזכות יעקב כדפירש רש"י ז"ל לכך אמר ויצל אלהים את מקנה אביכם כלומר כיון שהייתם כזכרים ראויים לירש לכך הציל ה' מקנהו ויתן לי דחזרו הנכסים לבעליהן. ולהכי כתיב ותען רחל ולאה ותאמרנה לו העוד לנו חלק ונחלה בבית אבינו ולא כתיב היש לנו חלק ונחלה העוד לנו משמע דמעיקרא הוה להן חלק ונחלה אלא שעתה נעקרה נחלתן לבניו.
בקרו טלה כתב:כדכד כתב:המור וקציעה זה תירוץ או שזה מחזק את הקושיה?מור וקציעה
כמו ויצל אלהים את מקנה אביכם, שבודאי כמו זר יחשב.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 90 אורחים