"העובר על דרבנן חייב מיתה" - עושה את הדין לחמור

[עבד הזמן]

וכ' באבן השוהם (להגאון ר' משה פרלמוטר דומ"צ בלודז', נד' בהסכמותיהם של השדי חמד ומהרש"ם, חו"מ סי' קי"ג)

שכבר כתבו בעלי הכללים דהיכא שאמרו על עובר דרבנן שחייב מיתה הוא חמור עוד מדאורייתא, ואילו הייתי מופנה הייתי מציין מקומותיהם.

מה המקור לזה שדרבנן חמור יותר מדאורייתא היכא דאמרינן ביה שחייב מיתה, ובגמ' עירובין כא,ב משמע שבכל דברי סופרים איכא חיוב מיתה באופן כללי, וע"ש במהרש"א משכ"ב.
אולי מישהו יורני דעה?

[עקביה]

וכ' באבן השוהם (להגאון ר' משה פרלמוטר דומ"צ בלודז', נד' בהסכמותיהם של השדי חמד ומהרש"ם, חו"מ סי' קי"ג)

שכבר כתבו בעלי הכללים דהיכא שאמרו על עובר דרבנן שחייב מיתה הוא חמור עוד מדאורייתא, ואילו הייתי מופנה הייתי מציין מקומותיהם.

מה המקור לזה שדרבנן חמור יותר מדאורייתא היכא דאמרינן ביה שחייב מיתה, ובגמ' עירובין כא,ב משמע שבכל דברי סופרים איכא חיוב מיתה באופן כללי, וע"ש במהרש"א משכ"ב.
אולי מישהו יורני דעה?

איני יודע מקור לכך שדרבנן חמור מדאורייתא, ובפשטות אין זה כך, אבל מצאנו לרבינו יונה בשע"ת ש"ג המחלק את המצוות לעשר מדרגות לפי סדר עולה, זו חמורה מזו. המדרגה הראשונה היא דברי סופרים, ואע"פ שלפי מיקומה היא קלה מכל התשע שאחריה (שהם מדאורייתא), מ"מ הוא מסביר שם (אות ה) ועתה הלא לך לדעת, מפני מה העובר על דברי חכמים חייב מיתה יותר מן העובר על מצות עשה ועל מצות לא תעשה, וכו'.

בנוסף, יש מקומות שחז"ל "המציאו" דין מיוחד של חיוב מיתה בידי שמים לאיסורים דרבנן (מו"ק כד. ותוס' וריטב"א שם, נדה יג.) ואולי לזה התכוון אבן השוהם.

ועוד יש לציין (וקצת לתמוה) לר"י בשע"ת ש"ג הנ"ל, שבמדרגה השישית, העוסקת בחייבי מיתה בידי שמים, מנה כו"כ איסורים דרבנן שלא נתפרשה בהם מיתה בתורה, ובפשטות מיתה שאמרו בהם חז"ל זו אגדה ולא הלכה.

[עבד הזמן]

בנוסף, יש מקומות שחז"ל "המציאו" דין מיוחד של חיוב מיתה בידי שמים לאיסורים דרבנן (מו"ק כד. ותוס' וריטב"א שם, נדה יג.) ואולי לזה התכוון אבן השוהם.

.

האם נמצא ביזה מקום נפק"מ לדינא משום זה?

[עקביה]

לא ידוע לי. לכאורה לא.

[אברכון]

שיטת המנחת חינוך שבכל איסור דרבנן יש עשה ול"ת של לא תסור וא"כ דינו חמור מאיסור דאורייתא גרידא. וכתב נפק"מ להאכיל חולה איסור שצריך להאכיל הקל הקל תחילה. אולם רבו החולקים עליו.

[עבד הזמן]

שיטת המנחת חינוך שבכל איסור דרבנן יש עשה ול"ת של לא תסור וא"כ דינו חמור מאיסור דאורייתא גרידא. וכתב נפק"מ להאכיל חולה איסור שצריך להאכיל הקל הקל תחילה. אולם רבו החולקים עליו.

ייש"כ
אך זה בכל דינים דרבנן באופן כללי.
לי חשוב לדעת למה מתכוון אבן השוהם שדרבנן שאמרו בו חיוב מיתה (כגון קריעה שבזה מיירי התם) חמור יותר מדרבנן רגיל