מה זה 'חיצונים'?

[מרדכי ש.]

מצורף בזאת מאמר שכתבתי לא מזמן על השדים
מקוה שיהיה לתועלת.

https://drive.google.com/open?id=1Jg6Vu ... amMFgn9Wpr

תוכן העניינים:

הקדמה

מהותם של השדים

דינים ומנהגים מחשש השדים

טעמי הדינים והמנהגים

שיטת הרמב"ם
הפולמוס בעד ונגד שיטת הרמב"ם
הגישות השונות בהסבר דברי הרמב"ם

האם היום יש בינינו שדים

נספח: האם המדע סותר את מציאות השדים

סיכום
ביבליוגרפיה

להלן ציטוט ההקדמה:

אין תופעה מסקרנת יותר מאשר קיומו של העל טבעי. אינספור עדויות בכל הזמנים והארצות, מתארות מפגשים עם תופעות על-טבעיות מסוגים שונים, ורבים מתוכם עוסקים במפגשי שד-אדם. השדים גם שימשו מאז ומעולם, ביטוי לפחדי האנושות. בצווארם נתלתה אשמת כל רע, עד שנדמה כי במחקר אחר שדי הדורות, נוכל לעקוב דרכם על נושאי ההתמודדות שהעסיקו אז את המון העם.
עובדה היא, שמאז איבד עולמנו את אופיו המיתי, גוועו גם השדים מאגדות העם. ובמאה האחרונה, בד בבד עם ההתפתחות המרשימה של עולם המדע, כמעט ונכחדו השדים מסיפורי עם חדשים. גם בספרות התורנית, ניכר ההבדל בין ימים עברו לדור האחרון. בעוד שבתלמוד ובכתבי הראשונים מופיעים השדים לרוב, בספרות האחרונים כמעט ואין אזכורים למפגש ודאי ובלתי אמצעי עם שד. עד כדי כך, שגם גדולי הטוענים בדבר מציאות השדים, מודים שאיש לא רואה אותם יותר: "ואיך נשפוט במציאות השדים אשר מעולם עין לא ראו". ('נשמת חיים' מאמר ג פרק ארבעה-עשר). ואם כי במישור הדינים והמנהגים, בספרים רבים נשארה מציאות השדים כפי שהיתה, איש ממחברי הספרים לא טוען שהוא עצמו פגש וראה שד.
מצד שני, סקרים חדשים מדווחים דוקא על עדויות רבות מספור בדבר תופעות על-טבעיות. לשם המחשה, סקר שנעשה באנגליה ב2010 בידי ליונל פאנת'ורפ קבע שמספר הדיווחים על מפגשים עם שדים רוחות וכדומה, לא ירד מאז ימי הביניים, וקרוב לאלף עדויות כאלו התקבלו ב-25 השנים האחרונות. סקר דומה שבוצע בארה"ב (pew research center 2009) גילה ש18% מהאמריקאים טוענים שראו רוח רפאים, ו29% טוענים שחשו את נוכחותו של אדם שנפטר. ('פשוט להאמין' עמ' 107). אם נקביל לכך את הספרות התורנית המאוחרת, ישנם אזכורים על סיפורים שאירעו לאחרים, בהם ראו בני-אדם את השדים ונפגעו מהם בצורות שונות.
כיצד ניתן להסביר סתירה זו?
נראה שבמאה האחרונה, ואולי אף בארבע המאות האחרונות - מאז המהפכה המדעית האירופאית, ככל שהמדע מתפתח יותר, עובר על העולם תהליך דומה למה שעשתה הפיזיקה האריסטוטלית לפני אלפיים שנה. אף שאריסטו עצמו התייחס לעבודתו כאל תחילתו של מחקר, ולא חשב כי ניסוחיו סופיים ומושלמים, שלא בטובתו הפכו כתביו למקודשים ממש, מעבר לכל פקפוק וספק. כמו אז כן היום, אף שהמדע העוסק בניתוח אנליטי בלבד, לא התיימר מעולם להביע דעה בדבר תכלית ומשמעות היקום, קמה תנועת 'מדעניזם' חדשה, שאינה מוכנה לקבל דבר שאינו עומד במבחן המדעי וההוכחה הלוגית הצרופה.
כך גם לגבי תופעות המוגדרות 'על-טבעיות', אין למגדירי הטבע אפשרות ורצון, להגדיר תופעות חריגות שמעצם הגדרתן אינן מקבלות חוקיות מדעית. אולם מדעניסטים מודרניים, מורדים בכל העולם העשיר החורג מתוצאות הלוגיקה המדעית היבשה. כמו אז כן היום, סוחף המדע את העולם בהערצה עיוורת ליכולותיו, ואם אריסטו הוגדר כבעל חכמה א-לוהית, המדע הוגדר כא-לוהים עצמו.
וכשהגיע המדע לחקור את תופעת העל-טבעי, אף תופעה על-טבעית לא עמדה בהצלחה במבחן מדעי קפדני הניתן לשחזור. החל מפגישת שדים ורוחות, ועד כוחות פראפסיכולוגיים, מניסים ועד מעשי כישוף, על אף יכולותיו המרשימות של המדע, הוא לא הצליח לאשש חד-משמעית את קיומו של העל-טבעי. תופעה זאת גרמה לאנשים המתגאים בגישתם הרציונלית ה'מדעית', להכחיש את מציאות השדים ושאר תופעות שלא קבלו אשרור מדעי. אפשר אף לומר, שהזכרת תופעה על-טבעית, כמעט והפכה כמו לחריגה מגבולות התקינות-הפוליטית (פוליטקלי-קורקט).
וכך אנו עדים לתופעה מעניינת, שהעדויות והטענות התומכות במציאות השדים, קיימות עדיין בשיח הציבורי, החל מדיווחי עיתונאות פיקנטית, וכלה בחלומות זוועה של מסויטי הלילה. אולם בשיח המכובד והנאור, בושה להזכיר עדות כלשהי על שד כלשהו, והס מלהזכיר חוויה אישית שכזו. גם הספרים העוסקים בנושא, תופסים בספריה הציבורית מדף לעצמם. הרחק מעמודת המדעים המדויקים, ונושאים תווית בעלת סוגה וז'אנר מסוימים מאוד.
בעבודה שלפנינו נחקרה תופעת השדים לעומק, מנקודת מבטם של חכמינו-זכרונם-לברכה, על פי משנתם בספרות ההלכה והאגדה. תחילה נסקור, לאורם של חכמינו-זכרונם-לברכה, את מציאות ומהות השדים. נתמקד בתקופת העולם הישן, ננתח אנטומית את גופו של ענין, נסקור את אופיים ההתנהגותי והחברתי, ונביא חלק משלל סיפורי המסורת עליהם.
לאחר מכן נדון בדעות השונות בין חכמי-תורת-ישראל, נראה איך רובם התייחסו למציאות השדים, ואיך אחרים נלחמו בהם בתוקף. נדון האם כיום ישנם שדים בינינו, נסכם את הדעות בדבר עברם של השדים, ונבדוק את האפשרות שדברים השתנו באלף השנים האחרונות. את הדברים נבדוק לאור הלכות רלוונטיות, ולאור פולמוס רבני בספרי מחשבה ומנהג. ובסוף נברר, האם ישנה ראיה, או הנחה מדעית, השוללת את מציאותם של השדים.

[יאיר]

יישר כח!

שמא תסכים להכניסו ל'אוצר החכמה'?

[מרדכי ש.]

בשמחה,
אפשר לשלוח להם בשמי..

[שייף נפיק]

מתוך שו"ת 'עזרת מצר' לרבי אברהם פינסו [תלמיד ה"חסדי דוד"] סי' ח'.
שאלה: "שניים שהיו הולכים בדרך ונתלוה עמהם אדם אחד ואמר שהוא יהודי, ולעת האוכל אמר להם שהוא רוצה לברך להם כל הברכות על נטילת ידים והמוציא וברכת המזון, וכן היה שבירך על נטילת ידים והמוציא וזימן להם, ובירך ברכת המזון הכל בקול רם להוציאם ידי חובה, והם גם כן כיוונו לצאת ידי חובה. אחר זה כרגע נעשה אותו אדם סוס, ומן אנשא טריד ועשבא כתורין יאכול, נסתפקו דילמא אחר שגמר ברכת המזון איתרע ביה מלתא ונעשה סוס, אבל בשעה שבירך להם היה ככל אדם ואם כן כבר יצאו ידי חובה, או דלמא מעיקרא היה שד ולא יצאו ידי חובה".

תשובה: "מן יציב שאין בי לא תורה, לא חכמה, מכל מקום בחסדי אל בטחתי, יהא רעוא דאימא מלתא דתתקבל ולא אכשל בדבר הלכה.
הנה אף על גב שלא ראינו ולא שמענו בזמנינו שאדם יתהפך ברגע קטון כבהמה, אפשר שהיה כן במדינת הים, ואנחנו לא נדע ולא ראינו ולא שמענו אינה ראיה…"

בסוף התשובה הוא בעצמו כתב שזה שאלה שהוא עשאה להתלמד בה

רק היום נחשפתי - בזכות הרב ליבי במערב - לאשכול נחמד זה, ולאור שלענ''ד לא נכון מה שכתב הרב רציני אתקן; ז''ל הרב עזרת מצר; ''זה כתבתי להתלמד אבל לענין מעשה דברי לעו כלא היה אלא יקום דבר על פי רבנן מורי הוראות''. הוא לא מתכוין שזה לא היה. בפרט שהוא טורח כל כך בתחילת התשובה לשכנע שזה כן היה.

[ש. ספראי]

לא קראתי אלא את תחילת האשכול, וכמובן שהכוונה לעולם הסט"א, אשר זה לעומת זה עשה אלוקים, ויש לו עולם שלם משלו.
אבל משהו למעשה המונח בזכרוני, שבסיפור הנודע של הרוח שהח"ח, כמדומני, הוציא, מובא שכאשר המפה של השולחן הוסטה מעט בשב"ק, דבק בה הרוח בחשק גדול ואמר שכשיש מקום מגולה בשולחן בשב"ק, החיצונים יכולים לדבוק בו.
הנה נושא הלכתי למעשה, המפורש בהלכה, להקפיד לכסות השולחן (וי"א כל השולחנות בבית) במפה בשב"ק. משום כבוד שבת.
ואם לא.... יבוא שוטר. לא, יבואו החיצונים....

ועוד משהו מענין לענין באותו ענין, שיכול לחזק ולעורר אותנו, והוא המובא בספרי הח"ן שהקב"ה נתן להם כח לענג ולהטעים לנו את העבירות. והנה מאמר מחזק לענ"ד, שפרסמתי בעשי"ת השנה בענין זה.

[גם זה יעבור]

ספר עץ חיים - הקדמת מוהרח"ו זיע"א על שער ההקדמות
אשר עיני ראו ולא זר דברים מבוהלים לא נראו בכל הארץ מימות תנאים כרשב"י וחביריו ומרשב"י עד הראב"ד ז"ל היתה החכמה הזאת הולכת מפה אל פה ואליהו ז"ל נגלה אליהן לקצת מהחכמים עד הרמב"ן והרמב"ן ז"ל עד מורי זלה"ה לא היה מי שישיג חכמה זו על אמתתה כמוהו כי היה יודע במשנה ותלמוד ואגדות ומדרשות ע"כ דבר ודבר כמה פנים בפרד"ס ומעשה בראשית ומעשה מרכבה בשיחות עופו' ובשיחות דקלים ואילנות ועשבים בסוד כי אבן מקיר תזעק


שער רוח הקודש עם פירוש יוס"ד - דף ד עמוד ב
גם היה נגלה אליו אליהו הנביא ז"ל ומלמדו. גם היה מכיר באותיות המצח ובחכמת הפרצוף. ובאורות שיש בעור גוף האדם. ובאורות שבשערות. ובצפצופי עופות. ובשיחת דקלים ואילנות ועשבים. ואפי' שיחת הדומם כמש"ה אבן מקיר תזעק [חבקוק ב'] וגו'.



כמו שיכולים לדבר, כך יכולים לשמוע.

[ישראליק]

[עד כמה שזכור לי האגודה באנגליה עוסקת בספיריטיאליזם ולא בפראפסילוגיה.
הראשון כמדוני שעסק פה בארץ בפאראפיכולוגיה זה אהרן צייטלין.
דרך אגב מעניין לפתוח אשכול אם מותר להתעסק בספיריטיאליזם - שמעתי מאחד מפוסקי הדור שאין כל איסור בדבר - האם ספרי השו"ת עוסקים בזה.
בזמנו הסטייפלר צעק על אברכים שהתעסקו בה - אך איני יודע אם יש בה איסור כל שהוא...

מה זה ספיריטליאזם?

ספיריטואליזם, מהמילה ספיריט-"spirit" (רוח באנגלית), היא האמונה כי נשמת בני אדם ממשיכה לחיות לאחר המוות ואף עשויה להתגלות ולבוא במגע עם אנשים חיים. האמונה החלה להתפתח בקרב בני המעמדות הבינוני והגבוה בארצות הברית ובבריטניה לקראת אמצע המאה ה-19, ופותחו בה מגוון מסורות עם עקרונות משלהן, על בסיס הרעיונות והעקרונות הכלליים.
רעיונות ועקרונות כלליים

הנשמה ממשיכה להתקיים לאחר המוות הגופני.
יכולת לתקשר בעולם "הזה" עם רוחות העולם "האחר".
אחריות אישית של האדם למקרים ולנסיבות שבחייו.
הנשמה יכולה להמשיך ללמוד ולהשתפר לאחר המוות הגופני.
אמונה באל, בכוח עליון, שלרוב מיוחסת כ-"תבונה אינסופית".
העולם הזה, כפי שהוא קיים על טבעו, נחשב כביטוי של אמירה תבונית.

ביהדות

קיימות תופעות גלגול הנשמות והדיבוק אפופות הסוד והקבלה, אך מאמינים כי רק יחידי סגולה מסוגלים לרדת לעומקן, ולכן הדיבור עליהן לא מצוי בקרב כלל הציבור הדתי.

העתק מפסקים וכתבים - לרב הרצוג, ח"ד, עמ' קפו:

ספיריטואליזם.PNG (121.28 KiB) נצפה 1740 פעמים

[אליעזר ג]

אחרי האשכול שלא מיצה את עצמו על מה זה קדמונים. אנחנו עוברים לנושא יותר מסעיר את הדמיון ויותר עלום.
בהמון ספרים ובעיקר סיפורים מופיעים תיאורים של אנשים ששבו אותם החיצונים וכד'.
מי הם אותם חיצונים? מה זה? מה כוחם? לאן הם נעלמו? והאם זה רציני או פרי דמיון?

מי שיודע מוזמן. מי שלא עדיף שלט יטה את האשכול לנושאים אחרים.

צורת הרע בעולם מוגדרת קליפה ביחס לטוב שהוא הפרי, כלומר שחיותה הוא מהשימוש בצורה חלקית ושטחית וממילא מעוותת של הטוב והיא כקליפתו שהיא חיצונית במובן של קליפה ובמובן של שטחיות שמחסרת את העיקר אבל יש לה זיקה אליו אבל זיקה מזוייפת כי חסר העיקר מהספר.

לדוגמא הספירה הגבוה ביותר שהיא מקור הבריאה היא הכתר שהיא הרצון בהטבה שלמה ללא שום תנאי ובסיסו אהבה. בעולמינו הוא אמור להתבטא בין השאר בין איש לאשה כאשר היצר הוא הדבק שעוזר ליצור את החיבור הקדוש של אהבת אמת.

הקליפה היא ניתוק התאווה מהאהבה ושימוש בה כנפרדת והיא קליפת האהבה הכתר [יש עוד נקודות קליפה בה אך אין להאריך], ומכאן חומרת העריות הפוגעות בספירה הגבוה מכולם. וממילא יוצרות יניקת חיות הרבה יותר גדולה ויסודית לכל המרכבה הטמאה יותר מרוב העבירות האחרות.