מפרשי האוצר
חיפוש גוגל בפורום:

מהי חובת האדם בעולמו

דברי תורה, עיוני שמעתתא, חידושי אגדה וכל פטפוטיא דאורייתא טבין
עת לעשות לד'
הודעות: 22
הצטרף: ד' יולי 06, 2011 11:00 pm

מהי חובת האדם בעולמו

הודעהעל ידי עת לעשות לד' » ד' יולי 06, 2011 11:02 pm

סיפור של אברך
זכיתי להיות מיושבי בהמ"ד לעסוק בתו' הן בישיבה והן בשנות הנשואין, מטבע הדברים חונכתי בישיבה כי המטרה לשמה באנו עדנה הינה להיות למדן, שומה היתה בפי רבותי בישיבה לעסוק כל ימי בעסק התו', ואמנם העיסוק בלימוד התו' הי' בדרך הישיבתי הוא דרך הפלפול והלומדות שלא ע"מ ללמוד הלכה, רצוני הלימוד וההלכה תרתי הם עיקר העיון לעסוק בהבנת הגמ' לפלפל להעמיק וכו' כידוע לכל צורב ועובר בישיבה, וענין ההלכה הוא כענין המוסר, כשם שצריך לעסוק מעט במוסר כל יום כן הוא בהלכה, וכל האריכות בזה למותר.
מטבעי, אופיי הוא בקורתי ולעולם לא קיבלתי כדבר המובן מאליו מה שהורוני רבותי, גם מעט נכונתי במידת האמת, והם שהביאוני לאחר הנשואין לשנות מעט דרכי, פי' עזבתי הלימוד הישיבתי וקביעות המוסר מכל וכל ולקחתי לעצמי את דרך מרן החזו"א בלמוד התו', השרשתי בעצמותי כי זה כל האדם לעמול בעמל ההלכה ובזה הי' כל מאווי, סוגיא אחר סוגיא מסכת אחר מסכת, שללתי בליבי אותם העוסקים יומם וליל בפלפול בסדר נשים נזיקין או שאר מסכתות ולא מגיעים לדינים העולים מהסוגיא חשבתי בליבי שאותם הלמדנים עוזבים העיקר ותופסים הטפל, וכמ"ש בחיי"א בהקדמתו שמה שאמרו ז"ל דקוב"ה חדי בפלפולא פירושו שיש לו גם שמחה בזה כ-אב השמח בחריפות בניו אבל עיקר התו' היא הלימוד למעשה כמבואר בכתוב ובחז"ל, אין מספר.
ונתתי ליבי לדבר הגדול הזה האיך בציבור בני התו' האמונים עלי הגיון ומדע כמסורת עולם התו' הלטאי, האיך נתפסו לחלק הטפל בתורתינו הקדו', האיך עזבו עמל ההלכה שמעולם בזה עמדו כל החכמים ממשה ועד דורות אחרונים והפנו עמלם לפלפול שהוא חקר חיצוני בהלכות התו', ומה גם שלימוד שכזה מעולם רחוק הוא מדרך האמת שאין מחוייבים לשום מסקנא והעיקר הוא באמירת סברא כידוע לכל צורב, וביותר שמחנכים התלמידים לעיקרים אלו בלא ליתן דגש כלל בענין ההלכה, וכבר נשתרש בעולם הישיבות שהלומדים טור ב"י אינם מהלמדנים וכהנה רבות, ואין הדברים אמורים כלפי הדור הזה אלא ביחס לראשי הישיבות בדורות קודמים שראינו בהם גדולה ורוממות בקירבתם לד'.
לזאת חישבתי דרכי ואמרתי אלכה נא לדרכי בדד אקח לי למורה את רבינו החזו"א ואתנתק מדרך הישיבות, ומצאתי לי חברים הרבה, מהם שעיקר חינוכם מקדם הי' לזה, ומהם שראו בנפשם לעמוד ולהתחזק בעמל ההלכה להחזיר עטרה ליושנה.
כ"ז הי' עד לזמן האחרון, אחר שהשרשתי בדרכי שדרך החזו"א היא האמת, ראיתי במרן זצ"ל שלימות החכמה והדעת, אהבתי את הביקורת שנתן ז"ל בכל דבר מחמת כח ההגיון הנפלא שזכה בה וראיתי את דרכו כדרך אמת, השלמתי בעצמי מה שהשריש ז"ל שע"י עמל ההלכה זוכים לקירבת הבורא ולתיקון המידות, וככל החזיון שראינו בחזו"א זצ"ל.
ואמנם בתקופה האחרונה רבות מחשבות עלו בי ויבהלוני רעיונותי אולי טועה אני ושוב איני צועד בדרך אמת להשיג הטוב לשמה באתי עדנה, והדברים הלא צריכים בדיקה מתמדת שח"ו לא להבל ניגע ולא לריק נשלים את החיים שנתן לנו הבורא למען הטוב האמיתי שעליו צריך לעבוד.
והנני לפרש דברי, אחר שנים של לימוד הלכתי הנני מביט לאחור ובודק האם לנכון עליתי ביראת ד' האם לנכון עליתי בדרך המידות, ובעיקר האם עליתי בסולם האהבה והדביקות לה נצטוונו חזור ואמור בתורתינו הקדו', לפתע שמתי ליבי כי מעולם לא נתתי דעתי [כוונתי בעיון מעמיק] היכן עומד אני בעיקר התכלית לשמה באתי עדנה שהוא לדבוק בבורא, והנה ידעתי גם ידעתי כי דרכו של החזו"א היא שע"י עמל ההלכה מובטח לו שיבוא לידי שאר שלימויות, וכך גם השלמתי בליבי כי כן הוא ולזה דחקתי כל מחשבה ורגש הפכיים ליסוד זה וכדרכם של אנשים האמונים עלי דרך ואינם רואים חובה לעצמם בדרכם שלהם בעבודת הבורא, והנה אחר העיון מעט והחיפוש בספרים ראיתי לפתע אין ספור מקומות המבוארים להיפך שראשית חכמה יראת ד' ומעיקרא צריך האדם לעבוד על מידת היראה ושאר מידות טובות ואח"כ ליגש אל הקודש פנימה הוי אומר לימוד התו', וכבר כתב במס"י בהקדמה שעבודת היראה עבודה גדולה היא עד מאוד כחיפוש המטמונים והכסף, ואין רצוני לכנוס למאמרי חז"ל ושאר ספרים בזה כי ראה ראיתי שאין בזה תוחלת אחר שכמעט בכל פסוק אפשר לפרש לכמה אנפין וכל אחד מפרש כפי רצונו הוא, והדוגמאות בזה רבות הן, אחת נעלה עלי לגיון מה שאמרה תו' ואהבת וגו' והיו הדברים האלה וגו' ודרשו ז"ל שזהו הדרך לאהבה, והנה מהו ושננתם יש שאומרים להביט במושכלות וכוונתם כפי הנראה להכרת הבריאה וחכמתה, יש שאומרים הכוונה ללימוד האסור והמותר, יש שאומרים הכוונה לאגדה, ולזה ראיתי שא"א ללמוד מפשטות מאמרי חז"ל ופסוקי התנ"ך האיך הדרך להגיע לשלימות העבודה, כ"א ע"י רב.
והנה העומד לנגדי הוא הפסוק בפ' עקב ועתה ישראל מה ד' אלוקך וגו' ואני עומד תמה ונבהל הלא הדבר הראשון בה נצטוונו הוא היראה ואח"כ האהבה ואח"כ ההליכה בדרכיו שהוא המידות ורק אח"כ הוא לימוד חוקים ומשפטים, ושאלתו של בעל המס"י בהקדמתו לספרו עולה גם נצבה היתכן שכל ימיו ישים האדם נפשו בחקר ההלכה והדינים, ובחקר היראה והאהבה לא יתן מגמתו, ולקחתי עצמי לבדיקה במשך השנים שעברו בה השתלמתי ביותר בלימוד הגמ' וההלכה כמה עליתי ביראתו יתברך באהבתו יתברך וקירבתו.
ואביט ואין עוזר ואשתומם ואין סומך, ועולה בעיני הפסוק בעמוס הנה ימים באים וגו' לא רעב ללחם כ"א לשמוע את דבר ד', מחפש אני בין יושבי ועמלי תו' מי שיבאר לי האיך מתקרבים לבורא האיך יבוא האור הא-לוקי בתוככי הלב, האיך נעבוד ומה נעשה כדי שלא יאמר עלי ודכוותי תופסי התו' לא ידעוני, הנה שמתי ליבי כי גם דקדוק ההלכה שעלי' עמלתי היא מצות אנשים מלומדה, כדוגמא, מעולם מאז הלכתי בדרכו של חזו"א ז"ל החמרתי מאוד שלא להשתמש בחשמל בשבת מחמת חילול ד' שצווח מרן ז"ל ככרוכיא, ונתתי ליבי שהדבר הוא מיסודי היהדות ומי שאינו מקפיד בדבר כמעט שאין בו רגש לקירבתו יתברך ועשיית רצונו, ופתאום כעת ראיתי שלא חילול השבת הי' איכפת לי כי מעולם לא כאב ליבי לראות יהודי הנוסע במכוניתו בשבת או שאר חילולי שבת, ורק נתפסתי לחיצוניות שבדברים ועזבתי את העיקר ודשדשתי בטפל, ועיני טחו מראות היכן אני עומד.
וכן הוא בשאר דברים, וראיתי כי כמעט בכל שיטה הדרך להתפס לחיצוניות ושוכחים עיקר העבודה לדבוק בו יתברך לאוהבו ליראה ממנו ומימלא לשמור חוקיו ודיניו.
והנה ראיתי שהדבר כמעט נשכח מלב, וכשם שראיתי מובא בשם הבעש"ט שאמר אין לי זמן ללמוד כי אני צריך לאהוב את בוראי[איני יודע אם באמת אמר משפט זה אבל אי"ז משנה] כן אנו אומרים ומשרישים לילדינו ותלמידינו כאילו אין לנו זמן ח"ו לאהוב כי אנו צריכים ללמוד, היתכן.
ומחשבות נוגות סבבוני והדריכו מנוחתי הלא כמעט איננו רואים אנשי מעלה מכל גווני הקשת בציבור היראים שנתנו כתף סוררת לחינוכם מקדם ועבדו את בוראם בדרכם שלהם, [הנה אף שבאברהם נאמר כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו' מ"מ ראינו שיצחק הלך בדרך משלו בעבודת הבורא וכמש"א ז"ל אברהם מידת החסד יצחק מדת הגבורה, ולמדנו שהחיקוי כמעט תמיד אינו אמת] וכל גדולי הדור כאחד מטיפים לתלמידיהם להחזיק בדבר אותם קיבלו הם, ומבטלים הדרך של הציבור האחד, דוגמא הציבור הלטאי משריש לתלמידיו עזבו את דרך החסידות לא תמצאו שם מאומה הלא טועים הם, וכאותו החיזיון נמצא גם בציבור החסידי להיפוך, וכשאנו מסתכלים על התוצאה של דרך זו או אחרת א"א לבטל מאומה כי מעלות יש בכל שיטה וכמו"כ גם חסרונות, וסופו ש"ד האדם הקטן שמשיל מעליו כל נטיות מוקדמות ורוצה באמת להכיר בבוראו ולעבדו עומד לו נבוך ותמה מהי הדרך ומהי השיטה, הלא אי"ז מוחלט שבעמל ההלכה באים לידי הדביקות, אב"א מקרא שצריך לעבוד על היראה והאהבה בפנ"ע, ואב"א ממה שאנו רואים הרבה מעמלי תו' שאין מידותיהם מתוקנות ואין יראתם אלא מצות אנשים מלומדה, וכשאנו מסתכלים על תורת החסידות ג"כ תמהים אנו היתכן לעבוד את הבורא בלא דקדוק ההלכה וחומרת הדין, ומהי הדרך לאהבת הבורא אותם מקנים הם לתלמידיהם, אולי על דרך הדמיון מושבם, וכהנה כהנה על כל דרך ושיטה, ואנכי הקטן עומד בתוך מערבולת זו בלא לידע האיך אפנה לימין או לשמאל, הלא הצו הא-לוקי שאמר הכתוב ועתה ישראל מה ד' אלוקך וגו' מצלצל באוזני כל אחד בכל דור וזמן, וא"כ מה הוא הדרך ומהי האופנים לעבוד את בוראנו לידבק בו לאוהבו וליראה ממנו.
בנקודת דרך לימוד המוסר לא נגעתי כי חוששני שגם דרך זו אינה כ"א להולכים כבר באור ד' ורוצים לעלות למעלה למשכיל אבל נדמה בעיני שא"א ע"י קביעות בספרי המוסר להביא לניצוץ הדביקות שבה רצה הבורא מעמנו, מה גם שלעיקר תורת המוסר לא הגעתי.

חכם באשי
הודעות: 9975
הצטרף: ה' מאי 06, 2010 2:05 am

Re: מהי חובת האדם בעולמו

הודעהעל ידי חכם באשי » ד' יולי 06, 2011 11:10 pm

מהי הודעה זו? פרק א באוטביוגרפיה שלך?!...
תנסה לתמצת אותה מעט, אם ברצונך שיותר אנשים יעיינו בה.

איש אשכולות
הודעות: 276
הצטרף: ג' מרץ 01, 2011 10:35 pm

Re: מהי חובת האדם בעולמו

הודעהעל ידי איש אשכולות » ה' יולי 07, 2011 1:26 am

דווקא לי כן היה כח לקרא את ההודעה שלך (אם כי לא בעיון), והנה מה שהשרישונו הוא שבלימוד התורה נעשה האדם ישר בעיני אלוקים ואדם, אמנם כמובן שכ"ז הוא בלימוד התורה באמת (אם תימצי לומר, לשמה) ולא משנה כמובן איזה לימוד, הלכה או חקירת גדרי יסודות הסוגיות, כ"א כפי נטיית נפשו ולכולם חלק בתוה"ק.

אבל כמובן שצריך לדעת מס"י וחוה"ל כי אם לא תדע מה יעזור שתלמד תורה ולא תדע איך יהודי צריך להתנהג, הרי מלימוד הלכות נט"י לא תדע שאסור להתגאות, מלימוד הל' נט"י רק יהיה לך כח לא להתגאות.

דומני שמאד יעזור לך ספרים כמו שלה"ק וראשית חכמה (וגם נפה"ח) ודומיהם שמלהיבים לאהבת ויראת אלוקים.

ועוד נקודה, אמת שהפוסלים מכל וכל כל מה שיצא מפי חסידים ה"ה שוטים, כי יש דברים שנמצאים אצלם אע"פ שהם חסידים ולא בגלל שהם חסידים, אז ניקח מהם הטוב לאהבת ויראת ד'.

אבל יש נקודה שמאד מפריעה לי, נכון כולנו נפלנו ברשת (תרתי ותלת משמע) [גם אם יש לה איזה הכשר זה הרי ביטול תורה למהדרין], אך האם באמת איננו מרגישים כגנב במחתרת, והאם ראית גנב שדן בעניינים העומדים ברומו של עולם אפום מחתרתו.

יאיר.
הודעות: 454
הצטרף: א' יוני 12, 2011 12:53 am

Re: מהי חובת האדם בעולמו

הודעהעל ידי יאיר. » ה' יולי 07, 2011 2:33 am

הנה קטע נפלא ומומלץ שקבלתי מידידי בפרטי, מהחוברת "טעם בלימוד" של הר' אבר (מוקדש ל"עת לעשות לד'"):

"כל אחד ואחד מבני האדם נמשך למשהו אחר, נהנה דווקא מדברים מסויימים ומתאפיין בתחומי התעניינות משלו. בדרך כלל על פי נטיות אלו קובעים כולם את סוג לימודיהם ועיסוקם, וכמו שכתב המסילת ישרים בהקדמה: "ותראה, אם תתבונן בהוה ברוב העולם, כי רוב אנשי השכל... ישימו רוב התבוננם והסתכלותם בדקות החכמות ועומק העיונים, איש איש כפי נטית שכלו וחשקו הטבעי. כי יש שיטרחו מאד במחקר הבריאה והטבע, ואחרים יתנו כל עיונם לתכונה ולהנדסה, ואחרים למלאכות."

וכשם שהדברים אמורים ביחס לכלל העולם, כך הם נכונים גם בתוך כתלי בית המדרש. אין, ולא תתכן שתהיה, דרך אחת בלימוד שמתאימה לכל מי שניגש ללמוד דף גמרא. כל לומד ונטיות נפשו, כל אחד והסגנון שמתאים לו. יש בעלי פלפול שנמשכים אל החשבון שבגמרא, ויש בעלי סברא דקה אשר מעמיקים להגדיר כל ענין. יש שנמשכים לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, ויש שנטייתם דווקא אל האגדה. והגמרא חורצת: "אין אדם לומד תורה - אלא במקום שליבו חפץ"! (ע"ז יט.) אין אדם למד, אין זה אפשרי כלל. הן כבר למדנו שעיקר מצות תלמוד תורה היא להתחבר ללימוד על ידי הנאה ועריבות, ועל כן ברור שיש למצוא דווקא את המקום בתורה שבו הלב חפץ, שאם לא כן הלימוד יהיה חלילה ללא הנאה.

מעשה היה במשגיח הגר"ד יפה שליט"א, אשר בא אל מרן החזו"א זיע"א ושאלתו בפיו. מצאנו בכמה וכמה מקומות שגדולי הדורות הורו וכתבו דרך בלימוד. הגר"א כתב דרך בלימוד. הרמח"ל כתב דרך בלימוד. ובעל התניא, והשל"ה... מהי אם כן הדרך? השיב לו החזו"א בהאי לישנא: כל גדול כתב דרך בלימוד לפי שורש נשמתו, ועל כל מי ששייך לאותו שורש ללכת בדרך זו. (כמעט את אותם מילים כתב החזו"א ב"אמונה וביטחון" פרק ד', אלא ששם הוא עוסק בדרך תיקון המידות, עיין שם.) כמובן מאליו שאין מצפים מאיתנו לדעת בדיוק מהו שורש נשמתנו, וכוונת החזו"א היתה אחת: מי שנשמתו נמשכת ונוטה לדרך מסויימת יותר מן האחרות, הרי זו הוכחה כי היא משתייכת לדרך זו, ובה עליו ללכת.

בענין זה מסופר על שניים מגדולי הדורות שחיו באותה תקופה, אשר דברו על דרך עלייתם בתורה. אחד מהם סיפר שהוא למד את כל הש"ס ארבעים פעם, ואחר כך העמיק ללומדו בעיון. השני התבטא בדיוק אותו דבר - רק להיפך! קודם הוא למד את כל הש"ס בעיון, ואחר כך חזר עליו ארבעים פעם... כלום יש כאן מחלוקת, ואחד מהם צודק? ודאי שלא. כל אחד מהם למד בדרך שהתאימה לו, בצורה שאליה נטה יותר. לו היו הולכים בדרכים אחרות - ספק אם היו מצליחים! משום שזו היא הדרך - ללכת אחר חפץ הלב.

ובזה אנו למדים על המפריע הנוסף לאהבת התורה. לעיתים ניתן לראות לומדי תורה מופלגים אשר שקועים בלימוד בכל מאודם, במשך שנים, והם עדיין לא זוכים לחוש את אשר כתב החזו"א באיגרותיו: "אין עונג בעולם כשקידת התורה". פעמים רבות אין סיבת הדבר במפריעים חיצוניים דוגמת אלו שהבאנו לעיל, אלא בגוף הלימוד - שאיננו באופן המתאים להם אישית. מי שמשנן מאות דפים בעל פה כאשר באמת חלקו בתורה הוא העיון, או מי שמתעקש ללמוד גפ"ת "עם הרייד" למרות שהוא מוצא עצמו הרבה יותר בלימוד הסוגיות להלכה - לא תועיל לו התמדתו לקנות אהבה לתורה! שוב אנו נזקקים לחזור על אותה נקודה: אהבת התורה אפשר לה שתגיע רק בעקבות ההנאה מהלימוד, ואם אין הלומד שייך באמת לחלק התורה שבו הוא עמל, אף ההנאה שלו איננה פנימית ואמיתית.

דברים אלו, מלבד שהם מהווים ידיעה יסודית לתלמידים המחפשים דרך לעלות, מציבים כיום גם אתגר גדול בפניו של הרב. בכל כיתה או שיעור המונים בדרך כלל עשרות רבות של תלמידים, ישנן לפחות כמה קבוצות של סגנונות לימוד וחשיבה השונות זו מזו. כל אחת מהן בעצם מצריכה גישה אחרת מצידו של המלמד, אשר מוטלת עליו החובה ללמד כל יחיד בצורה המתאימה לו ביותר - חנוך לנער על פי דרכו! משימה זו, אם כי היא בלתי אפשרית בשעת מסירת שיעור המיועד לכולם יחד, ניתנת לביצוע על ידי שימת לב אישית לכל תלמיד, והדרכה אשר תעודדו להשקיע יותר בכיוון הפרטי שלו.

לסיום ענין זה יש לעורר נקודה נוספת. במקרים רבים עלול להתברר כי המקום שאליו חושק הלב ללכת בלימוד התורה, איננו אותו מקום שמעמידה החברה מסביב כפסגת השאיפות. לשם המחשה: בדרך הטבע הערכת הסביבה בעולם הישיבות נתונה יותר לזה שמעיין היטב ומחדש סברות בלימודו, מאשר למי ששוקד על ידיעת הש"ס כולו בבקיאות. כתוצאה מכך ישנם בחורים המכלים את שנותיהם בישיבה במאמץ להצליח לפי המודד להצלחה אותו הם רואים סביבם, בשעה שמקומם הטבעי הוא בכלל בשיטת לימוד אחרת! הנזק הוא כפול ומשולש: גם נמנע מהם להגיע להישגים אדירים בשטח שלהם - שכן אין הם משקיעים בו, גם בצורה שהם לומדים קשה להם להצליח שכן לימוד זה אינו תואם את כשרונותיהם הטבעיים, ומעל הכל: אין הם זוכים להדבק באהבת התורה, וכפי שהזכרנו לעיל. ועל כגון זה נאמר: אל יבוש מפני המלעיגים, וסוף הכבוד לבוא."

נוטר הכרמים
הודעות: 8552
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: מהי חובת האדם בעולמו

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ו' יולי 08, 2011 12:31 am

תשו"ח למאירים ומעירים בדברים העומדים ברומו של עולם, ופתחו בהם פחת כפתחו של אולם, ואוסיף כמה נקודות.

א. ענין המסגרות שהתחדש בדורות האחרונים, כגון חסידים, חניכי הישיבות, תלמידי החזו"א שתפסו עסק ההלכה ודקדוקיה לעיקר, ורבות כהנה, זה כורח המציאות כיום מכמה בחינות. הכותב בשם 'עת לעשות לה' יוכיח שאלו המנסים לפלס לעצמם דרך ונתיב אחר מאבותיהם לא ינוחו ולא ישקוטו, תמיד תסתער רוחם בקרבם והשקט לא יוכלו, איה הדרך תשכון בה אור נשמתם, ויגששו כעורים באפילה, היום תתלהט נפשם מרעיון זה, ולמחר יוצת אש דמיונם מהיפוכו, אהבת החדשות עם מידת המרידה במוסכמות יתאחדו אצלם לעקור כל נטוע.

וכטבעו של עולם, כדרך היוצאים במערכי מלחמה, יעברו בשאט ובשעט נפש כמה חטאים ועבירות, כמו כיבוד אב ואם, מהרהר אחר רבו, ולפעמים גם ישליכו מדנים בינם ובין אחיהם, ידברו סרה בת"ח ובבני אמם יתנו דופי.

המציאות מוכיחה שלמעט יחידי סגולה, המעבר מעדה זו לחוג זה לא הזניק אף אחד למעלות רמות ונשגבות, ואולי, נהפוך הוא.

ב. מבקשי ה' באמת מוצאים את נתיבתם הראויה, ודרכי עבודת ה' המתאימים להם, בלי לפרוץ דרכים ולשרוף גשרים, בשקט ובשלוה מאמצים להם כל מדה נכונה או מנהג טוב שתאוה נפשם בתשוקה פנימית ואמיתית מתוך יציבות רוחנית. וכי מישהו מונע מאברך ליטאי לקבוע עיסוק בדברים מלהיבים הנמצאים בספרי חסידות, או שמא מישהו גודר בעד צורב בן ישיבה מלהקדיש יותר עמל ויגיעה לעיונה של הלכה? ובפרט לאחר נישואיו יוכל האיש הנלבב הלזה לבחור לעצמו מקום שלבו חפץ, בתוך החוג בו הוא נמצא בלי לדרוך על נשמות בדרך.

ג. בענין בקשת האמת - ראה בספר איפה שלמה על פירוש הגר"א לשה"ש סוף ח"א שכתב הגר"ש ברעוודה שליט"א: שמעתי מפי מרן המשגיח ר' יחזקאל ז"ל על מה שאמרו חז"ל (סוטה מט,ב: סנהדרין צז,א) על זמן עקבתא דמשיחא שתהא האמת נעדרת, ושאל מרן ז"ל, האם בזמנינו אין אמת, ושתק. ואח"כ השיב גם בזמנינו יש אמת אמנם צריכים לחפש אחריה ביגיעה רבה, עכ"ד.

ושמעתי מפי מרן בעל החזו"א ז"ל שצריך כל אחד לבקש את האמת, אבל גם ליזהר שלא לעשות דגל לעצמו בו נרשם אני מבקש את האמת, וע"י כן לפסול ח"ו אחרים שאינם הולכים עם דגלו.

עשוי לנחת
הודעות: 2759
הצטרף: ב' יוני 20, 2011 11:10 pm

Re: מהי חובת האדם בעולמו

הודעהעל ידי עשוי לנחת » ו' יולי 08, 2011 12:55 am

נוטר הכרמים כתב:שאלו המנסים לפלס לעצמם דרך ונתיב אחר מאבותיהם לא ינוחו ולא ישקוטו, תמיד תסתער רוחם בקרבם והשקט לא יוכלו, איה הדרך תשכון בה אור נשמתם, ויגששו כעורים באפילה, היום תתלהט נפשם מרעיון זה, ולמחר יוצת אש דמיונם מהיפוכו, אהבת החדשות עם מידת המרידה במוסכמות יתאחדו אצלם לעקור כל נטוע.

שמעתי פעם שבדורנו קודם ביאת משיח ותיקון העולם, יש הרבה נשמות לתיקון, ופעמים שבאדם אחד מתחלפים לו בתקופתו כמה גלגולים, ולכן אין כ"כ יציבות, ויש יום שאדם מרגיש שנמשך לדבר אחד, ויום אחר נמשך לדרך אחרת, וכמו"כ יותר מצוי בדורות האחרונים התמורות של ימי האהבה וימי השנאה. וכמדומה שיש בשפ"א כמה מקומות כאלו.
אם מישהו יודע המקור נא להודיענו.

גם זה הבל
הודעות: 344
הצטרף: ג' ינואר 11, 2011 10:42 pm

Re: מהי חובת האדם בעולמו

הודעהעל ידי גם זה הבל » ו' יולי 08, 2011 1:09 am

אני לא חושב שלעבור מלומדות להלכה זה עזיבה או מעבר, הלכה זה תורה ולומדות זה תורה יש כאילו שמתחברים ללומדות ויש כאילו שלהלכה, וגם זה נכלל בכלל שאין אד לומד אלא במקום שליבו חפץ.
ומה שלא ללומדים בישיבות להלכה אני הבנתי שהוא בשביל שהבחור יתרגל לחשוב ולפתח כיווני חשיבה ווכעבור זמן יגיע לאמת [אם בלומדות אם בהלכה].
מדוע דרך הלומדות אינה אמת לאמיתה זה שלא פותחים שו"ע ורמ"א ולא יודעים הלכה למעשה זה לא עושה את זה ללא תורה, האם בן סורר ומורה הוא פחות תורה מפרשה אחרת ח"ו, היעלה על הדעת כן?
ומסתמא זו הבעי' [אולי זה מה שהתכוונו גם הכותבים לפני] לעבור לדרך אחרת ולהתנתק לגמרי מהדרך השניה שהיא בעצם לא דרך אחרת אלא פרשה אחרת, ולבטל את כל הלומדים בדרך השניה, היא הבעי' ומסתמא זה יותר סימן על הבעי'.
סגולת התורה וחשיבות התורה היא בכל התורה כולה. [ומשמת ר"ע בטל כבוד התורה (ושמעתי לפרש לפרש שר"ע שדרש על כל תג ותג זה הראה שאין שום דבר בתורה מיותר)].
והאם מי שלומד אגדה אינו נכלל בתורת ה'.
וודאי שהכל תורה, אך כמובן שהכל צריך להיות ביחד עם אבינו אב הרחמן רחם עלינו.

חיים
הודעות: 1224
הצטרף: ש' מאי 08, 2010 10:58 pm

Re: מהי חובת האדם בעולמו

הודעהעל ידי חיים » א' יולי 10, 2011 3:52 pm

עת לעשות לד',
קראתי דבריך בתשומת לב.
הרשה לי לשאול שאלה פשוטה.
אתה אומר שניסית את דרכו של החזו"א, אבל זה לא עובד...

ואני שואל וכי באמת סבור היית כי כך היא הדרך,
להתייגע יומם ולילה בלימוד התורה,
בלי להכין "כלי קיבול" לשפע העצום של אהבה ויראה שהיית מעותד להם.
וכי יתכן הדבר להגיע להשתפכות הנפש בתפילה ללא הכנה והתבוננות,
להגיע לדביקות בלי לנסות לקיים "שיויתי ה' לנגדי...".
שום דבר לא בא מעצמו, ולא לכך התכוון החזון איש!

ודאי שעיקר הזמן צריך להקדיש לעמל התורה,
אבל כדי לאכול את פירות העמל,
חייבים קצת לטרוח לקטוף את הפירות ולהביאם אל הפה לאכילה.

תולעת ספרים07
הודעות: 1548
הצטרף: א' פברואר 06, 2011 12:36 am

Re: מהי חובת האדם בעולמו

הודעהעל ידי תולעת ספרים07 » א' יולי 10, 2011 4:06 pm

אין לי את הפנאי לעבור בעיון על כל התגובות הארוכות כאן אך ממה שראיתי מלמעלה דומני שרוב הדברים כבר דיבר מזה הגר"ז בשו"ע הלכות תלמוד תורה.
וכידוע שהוא היחידי אשר עשה קיצור וסיכום להלכות תלמוד תורה ביו"ד.
כמו כן בנוגע ללומדות בישיבה וכו' בשעתו הסבירו לנו שבשנות הבחרות בישיבה אנו אמורים ללמוד איך ללמוד ורק לאחר הנישואין עלינו להתחיל ללמוד.
וכל מי שלא יעבור את שנות הבחרות בלמדות וכו' מעולם לא יידע איך לגשת לב"י וכדו' - ידוע גם שבהרבה ישיבות חסידים היה הנוהל להוציא סמיכה עוד בטרם הנישואין וכבר ביטלו זאת מזמן בראותם שיצאו מהם עמי הארצים גדולים.
--
ואפשר שיש גם להוסיף כאן את מה שפסק המ"ב הלכות ת"ב אין אדם למד אלא מה שליבו חפץ ע"ש.
---
עוד ארצה להוסיף בזה שישבתי בזמנו ליד הרב צוקער בפוניבז' בסדר מוסר ולא היה לומד מוסר וכאשר שאלתי אותו לפשר הדבר אמר לי שהרב מפוניבז' ז"ל אמר לו שבשבילו לימוד מוסר זהו ביטול תורה ועליו ללמוד בזמן סדר מוסר רע"א וד"ל.

אורח לרגע.
הודעות: 137
הצטרף: ו' דצמבר 24, 2010 1:56 pm

Re: מהי חובת האדם בעולמו

הודעהעל ידי אורח לרגע. » א' יולי 10, 2011 5:44 pm

תולעת ספרים07 כתב:עוד ארצה להוסיף בזה שישבתי בזמנו ליד הרב צוקער בפוניבז' בסדר מוסר ולא היה לומד מוסר וכאשר שאלתי אותו לפשר הדבר אמר לי שהרב מפוניבז' ז"ל אמר לו שבשבילו לימוד מוסר זהו ביטול תורה ועליו ללמוד בזמן סדר מוסר רע"א וד"ל.

הרב מפוניבז' בימי חורפו בישיבת טלז, היה אחד מגדולי המתנגדים להנהגת סדר מוסר בישיבה.
מתברר שגם בזקנותו לא סטה מהשקפתו זו.

תולעת ספרים07 כתב:ידוע גם שבהרבה ישיבות חסידים היה הנוהל להוציא סמיכה עוד בטרם הנישואין וכבר ביטלו זאת מזמן בראותם שיצאו מהם עמי הארצים גדולים.

תוכל אולי לפרט ישיבה אחת של חסידים (לא הונגרית ולא חב"ד) שהיה בה נוהל להוציא סמיכה קודם הנישואין.
לאיזה תקופה כוונתך כשאתה אומר שהיו הרבה ישיבות חסידים?

תולעת ספרים07
הודעות: 1548
הצטרף: א' פברואר 06, 2011 12:36 am

Re: מהי חובת האדם בעולמו

הודעהעל ידי תולעת ספרים07 » א' יולי 10, 2011 6:04 pm

בהחלט התכוונתי לישיבות הונגריות ומה רע בכך...
לא התכוונתי לשפת אמת ולא לגור אשר כידוע שאינם לומדים כלל עיון נכון להיום....

אורח לרגע.
הודעות: 137
הצטרף: ו' דצמבר 24, 2010 1:56 pm

Re: מהי חובת האדם בעולמו

הודעהעל ידי אורח לרגע. » א' יולי 10, 2011 6:06 pm

כתבת חסידים, באותה מידה יכלת לכתוב תימנים ולהתכוון להונגרים או לבולגרים, אין רע בדבר...

פולסברג
הודעות: 1751
הצטרף: ג' אפריל 21, 2020 6:26 am

Re: מהי חובת האדם בעולמו

הודעהעל ידי פולסברג » ה' דצמבר 30, 2021 9:30 am

ויקי ערך המהרש''ג:
בישיבתו לא הוקדשו זמנים מיוחדים ללימוד ספרי חסידות או ספרי מוסר, הוא הסביר כי נהג להתפלל שתלמידים כאלו ש"הוויות דאביי ורבא" לא מספיקות כדי להבעיר בקרבם יראת שמים, לא יבואו אליו


חזור אל “בית המדרש”



מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 162 אורחים

cron