שמואל דוד כתב:איך שייך שעד אחד יעיד אחר שכבר אכל ויהיה צד חיוב מלקות. הלא אין כאן התראה.
החושב כתב:שמואל דוד כתב:איך שייך שעד אחד יעיד אחר שכבר אכל ויהיה צד חיוב מלקות. הלא אין כאן התראה.
למה לא הייתה התראה?
גם אם זה ספק, לדעת רבי יוחנן התראת ספק שמה התראה. וחוץ מזה יתכן ציור שזה לא היה ספק, אלא העד וכן האוכל ידעו שזה חלב, ורק לאחרים היה ספק.
פלתי כתב:החושב כתב:שמואל דוד כתב:איך שייך שעד אחד יעיד אחר שכבר אכל ויהיה צד חיוב מלקות. הלא אין כאן התראה.
למה לא הייתה התראה?
גם אם זה ספק, לדעת רבי יוחנן התראת ספק שמה התראה. וחוץ מזה יתכן ציור שזה לא היה ספק, אלא העד וכן האוכל ידעו שזה חלב, ורק לאחרים היה ספק.
גם יתכן באופן שהיה ברור אצל כולם שהוא חלב, ורק לאחר אכילתו נפל בו הספק.
שמואל דוד כתב:פלתי כתב:גם יתכן באופן שהיה ברור אצל כולם שהוא חלב, ורק לאחר אכילתו נפל בו הספק.
לא הבנתי.
שמואל דוד כתב:החושב כתב:שמואל דוד כתב:איך שייך שעד אחד יעיד אחר שכבר אכל ויהיה צד חיוב מלקות. הלא אין כאן התראה.
למה לא הייתה התראה?
גם אם זה ספק, לדעת רבי יוחנן התראת ספק שמה התראה. וחוץ מזה יתכן ציור שזה לא היה ספק, אלא העד וכן האוכל ידעו שזה חלב, ורק לאחרים היה ספק.
אם היתה התראה א״צ לעדות של העד אחד!
פלתי כתב:שוב ראיתי באבי עזרי שכתב דהטעם דאינו לוקה לאחר מעשה הוא משום דהוי התראת ספק. (לא התעמקתי בדבריו, אבל נראה שחולק על הש"ש).
שמואל דוד כתב:שמעתתא ו פרק ב (בסופו)
ובתוס' פ"ב דגיטין דף י"ח בד"ה הני קלא אית להו הקשו, בזמן הזה דליכא עונש מיתה למה תיקנו זמן משום בת אחותו, ותי' שלא יחפה על בניה ממזרים או שמא יחזיר גרושתו ע"ש, ולפי מ"ש א"כ לחפות על בנים ממזרים מה הועילו חכמים בתקנתן אי נימא דנאמן על גירושין דלמפרע, וא"כ הדרא קושיית התוס' פ' י"נ לדוכתיה כיון דלזה ליכא עונש מיתה, וניחא לפי מה שבארנו לקמן פ' ט"ו דלפסול אדם מקהל או לכהונה, כיון דהוא פסול הגוף ודאי בעי שנים ע"ש, וא"כ לחפות על בניה ממזרים נמי לא יהיה נאמן בתורת עד אחד משום דבידו, כיון דלענין ממזרים בעי שנים, א"כ ה"ה להכשירם היכא דהמה בחזקת ממזרים בעי שנים, כיון דגבי פסול הגוף אין עד אחד נאמן וכמו שיבואר לפנינו בעז"ה, א"כ ה"ה להכשיר אינו נאמן בתורת ע"א.
לכאורה צ״ע שהרי עדיין קשה ממחזיר גרושתו !
החושב כתב:שמואל דוד כתב:החושב כתב:.
אם היתה התראה א״צ לעדות של העד אחד!
תשמע, לא כולם פה כ"כ כשרונים (אני, על כל פנים, - לא). למה שלא תבאר יותר את דבריך שיבינו גם פשוטי העם?
בהתחלה אתה שואל שלא שייך עד אחד לאחר מעשה. כאשר נתבקשת לבאר את כוונתך כתבת שכוונתך הייתה - שהרי לא הייתה התראה.
כתבתי לך שאפשר להתרות גם מספק (לפי רבי יוחנן). וכמובן אחר כך צריך לברר בוודאות שהייתה עבירה, אחרת אי אפשר להלקות.
ועל זה השבת שאם הייתה התראה, אז לא צריך עד אחד. והשארת אותנו (לפחות אותי) לנחש מה בדיוק הייתה כוונתך במשפט זה.
לא כולם כאן בסוגיא כמוך, לכן המלצתי שתבאר ב'רחל בתך הקטנה'.
שמואל דוד כתב:כוונתי דאם יש התראה ע״י עדים אז המלקות בא ע״י עדים ולא צריך לעדות של העד אחד...
החושב כתב:ב. עוד אופן. שני עדים אמרו: אל תאכל, כי אולי זה חלב, ואם זה חלב - תתחייב מלקות. ואחר כך בא עד אחד ובירר שאכן זה היה חלב.
פלתי כתב:החושב כתב:ב. עוד אופן. שני עדים אמרו: אל תאכל, כי אולי זה חלב, ואם זה חלב - תתחייב מלקות. ואחר כך בא עד אחד ובירר שאכן זה היה חלב.
האופן הב' נראה לכאורה שהוא התראת ספק ולא מהני.
רמב"ם הלכות סנהדרין פרק טז הלכה ד
אין אדם לוקה אלא בעדים והתראה ובודקין העדים בדרישה ובחקירה כדרך שעושים בדיני נפשות, עבר על לאו שניתק לעשה והתרו בו ואמרו לו אל תעשה דבר זה שאם תעשנו ולא תקיים עשה שבו תלקה, ועבר ולא קיים העשה הרי זה לוקה, אף על פי שהתראה בספק היא שאם יקיים יפטר התראת ספק התראה היא.
החושב כתב:רמב"ם הלכות סנהדרין פרק טז הלכה ד
אין אדם לוקה אלא בעדים והתראה ובודקין העדים בדרישה ובחקירה כדרך שעושים בדיני נפשות, עבר על לאו שניתק לעשה והתרו בו ואמרו לו אל תעשה דבר זה שאם תעשנו ולא תקיים עשה שבו תלקה, ועבר ולא קיים העשה הרי זה לוקה, אף על פי שהתראה בספק היא שאם יקיים יפטר התראת ספק התראה היא.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 174 אורחים