טברייני כתב:ועוד הביא שם הפרדס יוסף, שכ"ק האדמו"ר מגור בעל ה"פני מנחם" זי"ע, הראה את דברי התרגום יונתן (שמות ט כא) על הפסוקים במכת ברד, לאחר שהתרה משה בפרעה שתבא מכת ברד, והזהירו (שם יט) 'שלח העז את מקנך, ואת כל אשר לך בשדה, כל האדם והבהמה אשר ימצא בשדה ולא יאסף הביתה, וירד עלהם הברד ומתו', ומספרת התורה (שם כ - כא), 'הירא את דבר ה' מעבדי פרעה, הניס את עבדיו ואת מקנהו אל הבתים, ואשר לא שם לבו אל דבר ה', ויעזוב את עבדיו ואת מקנהו בשדה' וגו'.
ותירגם יונתן דבלעם הוא אשר לא שם לבו לדבר ה', וזו לשונו, 'ובלעם דלא שויה לביה לפתגמא דה', ושבק ית עבדוי וית גיתוי בחקלא'.
ולפי זה ביאר הפני מנחם מה שענה בלעם לשרי בלק 'ברטיבא שדאי ליה'. היינו, שהשארתי את הסוס שלי בשהד במכת ברד, והוא מת, ולכן רכבתי כעת על החמור ולא על הסוס, עד כאן דבריו. ודפח"ח.
טברייני כתב:אגב אינני מוצא כעת את ספר הקנה בהיברו שמא תכוון דרכי?
וכן היכן הוא בפני מנחם בדיוק?
שוב ראיתי שכתבו כן בשם ילקוט האורים.
לייטנר כתב:קבורת חמור היא השלכת הפגר מעבר לגדר
בקרו טלה כתב:לייטנר כתב:קבורת חמור היא השלכת הפגר מעבר לגדר
סנהדרין דף פב.
אמר האי גולגלתא של יהויקים דכתיב ביה קבורת חמור יקבר סחוב והשלך מהלאה לשערי ירושלים וכו'.
ובמהרש"א חידושי אגדות
סחוב פרש"י מושלך ברחובות עכ"ל וכן ת"י כמה דמשגרין ית נבלת חמראה כו' ע"ש אבל מלשון קבורת חמור יקבר משמע דמיהת קבורה קצת יש לו לחמור והיינו משום טומאת נבלות או משום סרחון אין משליכין אותו ברחובות אלא שאין מקפידין להעמיק קבורתן והכלבים מסחיבין אותן מקבורתן וכו'.
לייטנר כתב:סוס הוא רכב מלחמה
גביר כתב:אגב דאיירו רבנן בהאי עניינא אעלה את שהוקשה לי על האי דאיתא בדברים רבה בלק - "ההסכן הסכנתי לעשות לך כה" כיון שדברה מתה שלא יהיו אומרים זו שדברה ועושין אותה יראה, ע"כ. ולכאורה מה הועיל שמתה שלא יעשו אותה יראה והרי עדיין יש לחשוש שיעשו יראה מקברה?
טברייני כתב:לייטנר כתב:סוס הוא רכב מלחמה
יבאר מר כוונתו, וכי בשביל שהוא רכב מלחמה לא יקחהו כשצריך להזדרז?
ותו, זאת מנליה?
לייטנר כתב:טברייני כתב:לייטנר כתב:סוס הוא רכב מלחמה
יבאר מר כוונתו, וכי בשביל שהוא רכב מלחמה לא יקחהו כשצריך להזדרז?
ותו, זאת מנליה?
השאלה מעיקרה תמוהה. האם כשתגיע ברכבך, אשאל אותך מדוע לא באת בטנק?!
לגבי השאלה 'מנלן', הסוס/ים מוזכר/ים בתנ"ך למעלה ממאה אזכורים שונים, באף אחד מהמקרים לא מדובר על כלי רכב פרטי.
בקרו טלה כתב:מענין לענין [ברשות הטברייני על הסטת הנושא]
מגילה ט ע"א, אחד מן הדברים ששינו לתלמי המלך במקום הפסוק (שמות ד, כ) וַיִּקַּח משֶׁה אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו וַיַּרְכִּבֵם עַל הַחֲמֹר כתבו וירכיבם על נושא בני אדם, וברש"י שם נושא בני אדם - דמשמע גמל, שלא יאמר משה רבכם לא היה לו סוס או גמל. וכבר האריכו המפרשים בעני"ז ואכמ"ל
עוד אי' בסנהדרין צח ע"א אמר ליה שבור מלכא לשמואל אמריתו משיח על חמרא אתי אישדר ליה סוסיא ברקא דאית לי וכו'. וברש"י שם סוסי' ברקא - סוס מסורק ומכוון ונאה שיש לי, דגנאי הוא שיבא על חמור, מלגלג היה. לישנא אחרינא סוסיא בדקא סוס בדוק לרוץ.
לייטנר כתב:הדוגמא לטנק היא לא מהירות נסיעתו, אלא חוסר הזמינות שלו אצל אדם פרטי, וכך גם במקרה דנן.
בוודאי שסוס הוא בהמה לרכיבה, השאלה היא למי היה...
והנה זה עדיין לא תירוץ מספיק שהרי יכולים לומר לו למה לא הלכת לקחת את הסוס מהאגם, ואולי היה אומר להם דמיהר ללכת ולא רצה להתעכב.
טברייני כתב:ובאופן נוסף חשבתי לתרץ, דכיון שקלקלה שנאתו את השורה, לא הבחין בכך ולא חישב היאך יקצר דרכו, אלא נטל את המזומן בביתו והקרוב קרוב קודם.
טברייני כתב:ועוד הביא שם הפרדס יוסף, שכ"ק האדמו"ר מגור בעל ה"פני מנחם" זי"ע, הראה את דברי התרגום יונתן (שמות ט כא) על הפסוקים במכת ברד, לאחר שהתרה משה בפרעה שתבא מכת ברד, והזהירו (שם יט) 'שלח העז את מקנך, ואת כל אשר לך בשדה, כל האדם והבהמה אשר ימצא בשדה ולא יאסף הביתה, וירד עלהם הברד ומתו', ומספרת התורה (שם כ - כא), 'הירא את דבר ה' מעבדי פרעה, הניס את עבדיו ואת מקנהו אל הבתים, ואשר לא שם לבו אל דבר ה', ויעזוב את עבדיו ואת מקנהו בשדה' וגו'.
ותירגם יונתן דבלעם הוא אשר לא שם לבו לדבר ה', וזו לשונו, 'ובלעם דלא שויה לביה לפתגמא דה', ושבק ית עבדוי וית גיתוי בחקלא'.
ולפי זה ביאר הפני מנחם מה שענה בלעם לשרי בלק 'ברטיבא שדאי ליה'. היינו, שהשארתי את הסוס שלי בשהד במכת ברד, והוא מת, ולכן רכבתי כעת על החמור ולא על הסוס, עד כאן דבריו. ודפח"ח.
טברייני כתב:לייטנר כתב:הדוגמא לטנק היא לא מהירות נסיעתו, אלא חוסר הזמינות שלו אצל אדם פרטי, וכך גם במקרה דנן.
בוודאי שסוס הוא בהמה לרכיבה, השאלה היא למי היה...
וא"כ כיון שהודה בלעם שיש לו סוס רק ששדאי ברטיבא, מאי אהני תשובתו?
טברייני כתב:וכן היכן הוא בפני מנחם בדיוק?
שוב ראיתי שכתבו כן בשם ילקוט האורים
כדכד כתב:בענין ההבדל בין הסוס והחמור עד כמה שאני זוכר הסוס טוב יותר לרכיבה מהירה (ולכן במגילה נשלחו הרצים בסוסים) ולרכיבת אנשים עליו ואילו החמור מועיל יותר להטענת משאות על גביו והנעתם.
מ"ש הרב לייטנר על כך שהסוסים לא נזכרו בתנ"ך כשייכם לאנשים פרטיים נסתר מכך שהמצרים שילמו בסוסים עבור האוכל כשנגמר להם הכסף ונדמה לי שיש עוד מקורות שלא כדבריו
כדכד כתב:מודה על האמת
בדקתי ואתה צודק.
אין איזכורים במקרא של סוסים בבעלות פרטית אלא או במלחמה או של מלכים ושרים וכיו"ב חוץ מהתשלום על התבואה במצרים וכן גם הסוסים שהיו עלולים למות בדבר אם לא יכניסו אותם אבל שם באמת יכול להיות שהיו של המלכות כי האזהרה נאמרה לפרעה
וטעות היתה בידי
טברייני כתב:ועוד הביא שם הפרדס יוסף, שכ"ק האדמו"ר מגור בעל ה"פני מנחם" זי"ע, הראה את דברי התרגום יונתן (שמות ט כא) על הפסוקים במכת ברד, לאחר שהתרה משה בפרעה שתבא מכת ברד, והזהירו (שם יט) 'שלח העז את מקנך, ואת כל אשר לך בשדה, כל האדם והבהמה אשר ימצא בשדה ולא יאסף הביתה, וירד עלהם הברד ומתו', ומספרת התורה (שם כ - כא), 'הירא את דבר ה' מעבדי פרעה, הניס את עבדיו ואת מקנהו אל הבתים, ואשר לא שם לבו אל דבר ה', ויעזוב את עבדיו ואת מקנהו בשדה' וגו'.
ותירגם יונתן דבלעם הוא אשר לא שם לבו לדבר ה', וזו לשונו, 'ובלעם דלא שויה לביה לפתגמא דה', ושבק ית עבדוי וית גיתוי בחקלא'.
ולפי זה ביאר הפני מנחם מה שענה בלעם לשרי בלק 'ברטיבא שדאי ליה'. היינו, שהשארתי את הסוס שלי בשהד במכת ברד, והוא מת, ולכן רכבתי כעת על החמור ולא על הסוס, עד כאן דבריו. ודפח"ח.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 15 אורחים