ונתנו ידידים כתב:בן מיכאל כתב:עתניאל בן קנז כתב:* ששלמה המלך העתיק טקסטים שלמים מחכמת המצרים הקדומה.
* הבטוי 'כבד לב פרעה', הכוונה לבטוי המצרים על כובד הלב על המאזנים לאחר המוות...
* מענין אם הציור למות היה כך מקובל במצרים - עוף על גבי לחם - מהו ה'מציאה' הגדולה בפתרונו של יוסף.
* הזלזול בתארוך המקראי (והתלות בדברי חז"ל שאם הם יכול לעשות מ430 שנה רק 210, אז גם אנחנו יכולים להחליט ככל העולה על רוחנו).
מה עשות שכך כותב התרגום על למואל מלך משא?
לא הבנת - שהוא השתמש בביטוי (סלנג?) המקובל במצרית.
אכן, יש הרואים בכך ראיה להקדמת התאריך, וטוענים כי אדרבה פתרון יוסף גרם לכך שזאת תהיה המשמעות (כך גם לגבי שפרה זה שנה וכו').
אכן, לגופו של עניין, יש שבכל זאת נדחקים בביאור הכתוב שם באופנים שונים.
א. מהו מתרגם התרגום על למואל מלך? ודאי שהוא זלזול וצרימות אוזן באזנו של כל אדם חרדי לומר ששלמה העתיק טקסטים מאיזה חכם במצרים. והרי כולנו יודעים שהכתובים כולם ברוה"ק נאמרו וששלמה הוא החכם מכל אדם ומאי חכמותו אם ציטט טקסטים של אחרים?
ב. התורה לא מדבר סלנג, ומה תגיד על 'ויכבד' לב פרעה, ואכבד את לבו, שהקב"ה אמר שיעשה לבו רשע 'כי אני הכבדתי את לבו וכו' וכו', ואני שואל אותך בכנות האם אתה חושב שהשפת אמת הי' נהנה מפירוש כזה?
ובכלל כבר הזכרתי לעיל שאני לא מבין מה הפירושים האלו תורמים לנו כ"כ בהבנת התורה כמו שעשו מזה ובעוד כנסים אידיאולוגי' זה מקסימום כזה פרפראות, וודאי שמה שנוגע למצות לימוד התורה צריך לדעת את פירושו של רש"י וחז"ל, שיהא פשוטו או מדרשו זהו לימוד התורה ולא הפרפראות האלו. וטענה זו כוללת את הפי' השונה על צהר שרבך רצה לומר (אמנם איני יודע מה הוא אבל זה לא הי' א' מפירושיו של רש"י מפי חז"ל), ואת דבריך על עד מה אשור תשבך, ואת הפי' הפשוט של נתנה ראש וכל מיני דברים כאלו [אני מודה שידיעת המציאות של חיי פעם תורם להבנת ההלכה אבל לא לשינוי ההלכה] גם איני יודע מהו רצה מהכלי זיין של ישראל בימי שאול.
התרגום כותב כי זה היה מלך ישמעאל ששלמה המלך העתיק את דברי חכמתו, וראה בראשונים על כך. אינני יודע אם כבר יצא, אך בזמנו עברתי על מבוא משלי של מקרא מפורש עוז והדר (עשיתי את רוב המבואות, ומה שעשו אחרים, הגהתי והוספתי מעט), ושם הארכתי בהרבה בעניין זה מחז"ל והראשונים באריכות שכתבו כו"כ פעמים כי שלמה המלך העתיק משאר ספרים.