הגיונות כתב:נראה שאתה נכשל כאן בכשל ההשלכה מעובדות לערכים, מה שמכונה כ'כשל הנוטרליסטי'.
ישנה טענה מפורסמת שקביעת ההגדרה 'שוטה' (כמו הגדרות נוספות), נתונה לאלו העוסקים בתחומי הנפש, למומחי פסיכולוגיה ולמדדי המדע, והיא אינה שייכת לשיפוטם של רבנים או לתחומה של ההלכה.
אולם, טענה זו שגויה ברמה הלוגית. מומחים, יכולים לספק קביעות וחילוקים מציאותיים-מדעיים. כגון, מה השורש הגנטי של 'שוטה'? האם מחלות נופש עוברות בתורשה? האם ניתן לרפאות מחלות כאלו ואחרות? אך קביעות נורמטיביות-ערכיות אינן שייכות לתחום המדעי-מציאותי, ולפיכך הם אינן למומחי הנפש דווקא.
הגדרתו של המונח 'שוטה' הוא שיפוט ערכי-נורמטיבי, ושכזה, הוא אינו יכול להיגזר בצורה לוגית מעובדות מציאותית. המומחים יכולים לספק קביעות מציאותיות, אך השיפוט שפרמטרים אלו, הן אלו המגדירות את המונח 'שוטה', זו כבר קביעה ערכית שאינה תלויה במומחיותם המדעית, אלא נגזרת מהשקפתו הפרטית של האדם. כך שברובד-הלוגי פוסקי ההלכה, באפשרותם לקבוע הגדרות נורמטיביות-ערכיות (ולהגדיר מהו 'שוטה'), לא פחות מכל אדם אחר.
וכמו כן, גם בנידון דידן, המונח 'סכנה' איננו ערך שנגזר ישירות מהעובדות שמספקים המומחים, אלא הוא תלוי השקפה ערכית. וכזו, בהחלט מקובלנו השקפותיהם וסמכותיהם של פוסקי ההלכה - 'דעת תורה'.
הכשל של גזירת מסקנות ערכיות (כמונח 'שוטה' או 'חולה'), מקביעות מציאותיות (שמספקים המומחים), נקרא בפילוסופיה 'הכשל הנטורליסטי'.
האריך בעניין זה הרב ד"ר מיכאל אברהם במאמרו 'מומחיותו של פוסקי הלכה כמעריך מציאות' (צהר, ז' תשס"א).
הוה אמינא כתב:כל עוד חיו רבנים אמיתיים שלרוב גדלותם היה שגור על פיהם המילים "איני יודע" על מה שלא ידעו, אם בהלכה ואם בתפיסת המציאות, לא היתה שאלה מהי גבול סמכותם.
היה אפשרי לשאול כל שאלה בלי לחשוב פעמיים או לחשוש שזה לא תחום הרב. לא היה גבול לסמכות, כי במה שידעו יכלו לענות בלי הגבלות. ובמה שלא ידעו - הם בעצמם לא ענו.
השאלה מעלה מראה מול המצב...
איך באמת אפשר לדעת מראש אם הרב פלוני עונה מתוך הבנה וידע וניתוח נכון, או בלי שום רקע אלא רק רקע של בטחון עצמי מופרז רק בגלל שאת החזון איש ואת רבי חיים גרינמן שאלו כאלו שאלות וידעו לענות וענו, אז גם הוא חייב לענות כיפתח בדורו....
עפר לרגלם כתב:https://mikyab.net/%d7%9e%d7%90%d7%9e%d7%a8%d7%99%d7%9d/%d7%94%d7%9c%d7%9b%d7%94-%d7%95%d7%9e%d7%a6%d7%99%d7%90%d7%95%d7%aa-%d7%9e%d7%94%d7%99-%d7%9e%d7%95%d7%9e%d7%97%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%9c%d7%9b%d7%aa%d7%99%d7%aa/
זאב ערבות כתב:לפני שאתייחס לדבריך אעיר שתי נקודות. הראשונה, כאשר אני צריך דוגמא לדבר מה ויש לי אפשרות לדבר שלילי או חיובי, אני מעדיף את החיובי. כך שלו הייתי כותב את התגובה שלך הייתי משתמש ב"פיקח" במקום שוטה אלא אם כן יש כאן מסר סמוי. הנקודה השניה היא שאתה מציין לרב ד"ר מיכאל אברהם, שאמנם הוציא לאור כמה ספרים חשובים ומאמרים רבים, אך הרבה מהתאוריות שלו שנויות במחלוקת והוא לא בדיוק האישיות שארצה ללמוד ממנו מה זו דעת תורה במושגים החרדיים.
כעת לדבריך. נראה שלא קראת את כותרת האשכול! הנה הוא שוב: מהי סמכות הרבנים להביע דעה בנושאים שאינם מומחים בהם
ישנם כל מיני תחומים בחיים, יש תחומים טכניים, פילוסופיים, מעשיים, מחשבתיים וכו'. תחום הרפואה שאליו אני מתייחס בעיקר (כלומר עקב בעיה רפואית מסויימת התעוררתי לכתוב את הדברים) זה תחום ביניים שיש בו דברים ידועים ומבוססים, ולעומתם יש הרבה דברים שרב בהן הנסתר על הנגלה. כמו כן יש את תחום הפסיכולוגיה ושלוחותיו שהוא חלק מעולם הרפואה אך עוסק בדברים מופשטים כגון רגשות וכו'. מה שאתה קורא לו תחומי הנפש. ואכן כאשר מתייחסים לדברים מופשטים כגון הדוגמא שאתה חוזר עליה לא פחות משש פעמים "שוטה" הרשות ביד כל אדם להגדיר מהו שוטה לפי דעתו כיון שאין הגדרה אבסולוטית. למשל, האם הנשיא טראמפ שוטה? הרבה נוטים לסבור כך, אז איך תסביר ששוטה נעשה נשיא המעצמה החזקה בעולם? משהו כמו אחשורוש בשעתו שחז"ל אומרים מלך שוטה היה.
כך שהדוגמא שלך היא דוגמא לא טובה לנושא האשכול שכן מדובר פה במשהו אבסטרקטי שאין עליו תשובה אבסולוטית שלא ניתנת להפרכה (סתם כך כיון שהזכרת זאת, לא ניתן לזהות בעזרת השורש הגנטי אם אדם הוא שוטה או פיקח וכדומה תכונות נפשיות), ואכן אתה צודק שכל אדם יכול להחליט לעצמו אם האדם העומד לפניו הוא פיקח או שוטה, אלא שלאדם מבוגר בעל הרבה נסיון חיים ושהוא בנוסף גם ת"ח יש יכולת הבחנה יותר טובה מאשר לסתם אדם מהרחוב.
אך המונח סכנה שאתה מתייחס אליו הוא מונח שיש בו מן הידוע ומן הנסתר. לעבור כביש בלי להביט ימינה ושמאלה זו סכנה! לא סכנה וודאית אך האדם שאינו מביט כיון שסומך על נסים למשל או על הבטחתו של גדול מסויים שלא ינזק הוא שוטה! אך לקפוץ מהגשר לנהר זו לא סכנה אלא מעשה התאבדות כיון שהמוות הוא כמעט וודאי ברוב המקרים (כמובן תלוי בגובה, אך לקפוץ למים מגובה יותר מסוכן מאשר לבטון!) עישון לעומת זאת זו סכנה יותר בעיתית וכאן כבר ניתן להתפלפל ולשחק רולטה רוסית - נכון, כחמישים מהמעשנים מקבלים סרטן, אז האם אני אהיה מהחמישים האלה מהחמישים שלא מקבלים. האם מישהו שפוי ילך לרב וישאל אותו האם העישון יזיק לו או לא והרב יענה לו בוודאות כן או לא!
בקיצור הרב הגיונות המכובד, בכלל לא התייחסת לדברי! אני נתתי דוגמא ממכונאי המתמצא במערכת המכונית, האם תלך לר"י שלך ותשאל אותו כיצד מתקנים מנוע מכונית? או איך מתקנים פנצר? או לאיזה מוסך עליך ללכת לתקן? או האם זה בסדר לנסוע מקרית שמונה עד אילת כאשר אין מספיק אוויר בגלגלים? או לשאול אותו מה דעתו כמה אוויר צריך לשים בגלגלים? אני יכול להמשיך ולתת דוגמאות עד מחר אך סבור שכונתי מובנת.
שאלתי בבירור ואף נתתי דוגמא: לשאול רבנים שאלות בתחומים שאין להם בהם מידע או מומחיות! האם תשאל ת"ח גדול הדור מהי היבשת השניה בגודלה בעולם? אם לא עסק מימיו בגאוגרפיה מנין שידע? אולי למד בין הסדרים כמו שמסופר על גדולים כווילנא גאון שלמד מתמטיקה, אך סביר להניח שרוב ת"ח היום לא מתעניינים בגאוגרפיה ובגודל היבשות.
כעת ניגש לתחום הרפואה שהוא נושא מסובך הדורש ידע רב ומומחיות. לכן בכל תחום רפואי יש מומחים לדבר המתמחים מעל ומעבר לידע הרפואי הרגיל. להרבה אנשים סתם יש מידע רפואי שהם צוברים במשך השנים, מן הסתם לת"ח יש ידע יותר מן הממוצע של אדם רגיל כיוון שיש הרבה עניני רפואה בתלמוד ובשותי"ם וכדומה, ובנוסף יש שאלות הלכתיות חשובות כגון קביעת המוות, ברית מילה, פריה ורביה, נדה, ועוד הרבה. אך בסופו של דבר הם לא רופאים, ודבר מצוי שכאשר רב זקוק למידע רפואי, הוא פונה לרופאים המומחים בדבר לשאול את חוות דעתם.
אני מסכים אתך שיש הרבה מקרים בהם ניתן לגשת לרבנים ויש להם נסיון חיים וידע כנ"ל שיכולים לתת עצות, בדרך כלל מדובר בדברים פשוטים יחסית, אך בהרבה מקרים, וזו עיקר תשובתי אליך, אין לרב מידע מי יודע או במקרים יותר גרועים, אין להם מידע כלל בנידון, אך הם לא אומרים זאת ומנדבים מידע! זה דבר בדוק ומעשים שבכל יום שרבנים מייעצים עצות רפואיות בלי לדעת ובהרבה מקרים אף שגויות, אלא מאי, מקבלי העצות מתביישים לספר זאת ורק הרופאים שומעים על כך כשבאים אליהם לתקן את שקלקלו, והאתיקה הרפואית מונעת מהם לפרסם זאת (או שמא זה גם לשון הרע). לד"ר וגנר יש הרבה סיפורים כאלה שקרו אצלה וששמעה מרופאים אחרים. ענין החיסונים הוא אחד מהדברים האלו, שקבוצת רבנים נתנה היתר להורים לא לחסן את ילדיהם, וכעת שיש התפרצות מגיפה בריכוזים חרדיים (זה נהפך לכמעט פאניקה כאשר ממש אפילו מבוגרים עומדים בתור לקבל חיסונים אולי לא חיסנו אותם בילדותם) מתעלמים מהמכתב ההוא שפורסם ולא שמעתי אף אחד מהרבנים שמתנצל.
לסיכום, אני מעוניין לדעת מהיכן שאבו אותם רבנים את המידע שלהם שאין סיכון בחוסר חיסון. ואין בדברי ולוא רמז זלזול בדעת תורה של הרבנים שאתה מנסה לרמוז.
אוצר החכמה כתב:מיכאל אברהם כתב באיזהו מקומן טענה כזו ולענ"ד היא צודקת. הרופא יכול לקבוע מה הסיכוי שאדם יחיה או ימות. את השאלה אם העניין מתיר לחלל שבת צריך לקבוע הרב. ובאותה מידה הוא טען (לאו דווקא על הדוגמה הזאת אבל על העיקרון) המומחה הצבאי יכול לקבוע (אולי )מה הסיכוי שהחזרת שטחים תמנע מלחמה אבל השאלה אם הסיכוןי הזה שווה את ההחזרה זו שאלה מוסרית תורנית ולכן דווקא הרב (או גדולי התורה) יכולים לקבוע את זה וכן יש לטעון ביחס לעוד נקודות שהעלית. אין מזה מסקנה שאפשר להתייעץ עם רבנים בלא שמישהו, השואל או הנשאל, יברר את המציאות הרפואית או האחרת.
הגיונות כתב:נו, ברור שלא עלה על דעתו של אף בר דעת שיש להתייעץ ברבנים, מבלי שיש להם יד ורגל בפרטי המציאות (אלא"כ יש להם רוה"ק ממש, נביאות וכדו'). זה בגדר של דבר הפשוט שאין צריך כלל לומר – ממש ממש מיותר.
כל שטענתי שהמונח 'סכנה' (וכל מונח ערכי או מוסרי), איננו נגזר מהעבודות והמדע. כך שעליך להבחין היטב היטב בגוף מה שכתבת (וכפי שחזר על הדברים וכתבם בקיצור, אך בדיוק, הרב אוצה"ח).
לגבי שתי טענותיך:
א. לא רמזתי לשום-דבר, ולא כיוונתי לעומקים נשגבים. המונח 'שוטה' נבחר, כיון שטקסט זה כתבתי כבר בשעתו במאמרי אודות 'שוטה בהלכה', ומשם העתקתיו.
ב. שיטתי שיש לדון לגופם של טענות, ולא לגופו של אדם. לא באמת מעניין אותי מה דעותיו של מיכאל אברהם (שאני אגב, מאוד מעריך). הטיעונים בלבד הם אלו שרלוונטים ואותם יש לשפוט, וכבר התדברנו בזה באשכול אחר, ומשם תדרשנו.
לפני שאתייחס לדבריך אעיר שתי נקודות. הראשונה, כאשר אני צריך דוגמא לדבר מה ויש לי אפשרות לדבר שלילי או חיובי, אני מעדיף את החיובי. כך שלו הייתי כותב את התגובה שלך הייתי משתמש ב"פיקח" במקום שוטה אלא אם כן יש כאן מסר סמוי. הנקודה השניה היא שאתה מציין לרב ד"ר מיכאל אברהם, שאמנם הוציא לאור כמה ספרים חשובים ומאמרים רבים, אך הרבה מהתאוריות שלו שנויות במחלוקת והוא לא בדיוק האישיות שארצה ללמוד ממנו מה זו דעת תורה במושגים החרדיים.
זאב ערבות כתב:הגיונות כתב:נו, ברור שלא עלה על דעתו של אף בר דעת שיש להתייעץ ברבנים, מבלי שיש להם יד ורגל בפרטי המציאות (אלא"כ יש להם רוה"ק ממש, נביאות וכדו'). זה בגדר של דבר הפשוט שאין צריך כלל לומר – ממש ממש מיותר.
כל שטענתי שהמונח 'סכנה' (וכל מונח ערכי או מוסרי), איננו נגזר מהעבודות והמדע. כך שעליך להבחין היטב היטב בגוף מה שכתבת (וכפי שחזר על הדברים וכתבם בקיצור, אך בדיוק, הרב אוצה"ח).
לגבי שתי טענותיך:
א. לא רמזתי לשום-דבר, ולא כיוונתי לעומקים נשגבים. המונח 'שוטה' נבחר, כיון שטקסט זה כתבתי כבר בשעתו במאמרי אודות 'שוטה בהלכה', ומשם העתקתיו.
ב. שיטתי שיש לדון לגופם של טענות, ולא לגופו של אדם. לא באמת מעניין אותי מה דעותיו של מיכאל אברהם (שאני אגב, מאוד מעריך). הטיעונים בלבד הם אלו שרלוונטים ואותם יש לשפוט, וכבר התדברנו בזה באשכול אחר, ומשם תדרשנו.
לא חשדתי בך שיש לך כוונות נסתרות וסליחה עם נשמע מדברי שחשדתי בכשרים, אך כבר היו דברים מעולם. בקשר לשיטתך שיש לדון לגופם של דברים גם אני מסכים אתך: קבל האמת ממי שאמרה נר לרגלי, אך ממה שידוע לי עליו הוא בהרבה מקרים בעל דעות רדיקליות המושך את החוט עד קצה המותר ולפעמים אף קצת יותר מזה, לא אני אומר דברים אלו אלא ת"ח המתמצאים בספריו ומאמריו היטב היטב, אך איני יכול לפרט מטעמי דיסקרטיות.
הבעיה עם מה שכתבת ומה שהרב אוצר החכמה כתב היא שאינכם מתיחסים ישירות למסר שבכותרת האשכול והנה אתה בעצמך כותב שהשאלה מיותרת מלכתחילה. אך אם תקרא את מכתב הרבנים ההוא בענין החיסונים, לא מדובר שם מענין סכנה, אלא מתיר להורים לא לחסן את ילדיהם בכל מיני טיעוני סרק. ושאלתי שם האם הרבנים מודעים לסכנות ארוכות הטווח של ילדים שלא קיבלו חיסון וקיבלו צרבת? והאם הם כה בטוחים שהילדים אכן לא יקבלו צרבת בחייהם ואיש לא יסתכן מהם? איזו מין אחריות לבריאות כלל הציבור יש כאן?
פעם היה נהוג לעשן במקומות ציבוריים וסברו שרק המעשן עצמו לוקח סיכון, והנה גילו שהעשן מזיק לא פחות מהעישון עצמו ואסרו זאת למחאת המעשנים, אז באינטרפולציה של המקרה שלנו המעשנים ילכו לרבנים ויבקשו מהם שיהיה מותר לעשן בבית המדרש כיון שהסטייפלר עישן ולא הזיק לו ושלא הוכח שהעשן מזיק וכו' כל מיני הבלים? והרבנים יפרסמו מכתב שאכן זכותו של כל אחד לעשן ואין לאף אחד רשות למנוע זאת ממנו?
בהזדמנות זו אתן דוגמא מהכיוון השני ואכתוב בעדינות המירבית בתקווה שהדברים לא יוסרו. לפעמים באות לרופאה נשים ומבקשות כדורים למניעת..., האם היא צריכה לברר אם הם קיבלו היתר מרב? ויותר מזה לפעמים כאלו שהדבר אסור להם (ודי לחכימא ברמיזא) - האם היא צריכה לסרב במקרה זה לתת את המרשם ולהיות פוסק? אז מה ההבדל? היא יודעת שהדבר אסור להן והסרוב לתת את המרשם הוא מעין פסק. כמובן מדובר בכאלו שבין כה וכה לא שואלות שאלות.
מקדש מלך כתב:אני לא כל כך מבין את הדיון. הרב אומר את דעתו, סימן שהוא חושב שזה באמת ככה.
אם מביע דעה בנושא שהוא לא אמור להבין בו, מן הסתם שמע זאת מבעל מקצוע אמין, וידוע לו שבעלי המקצוע החולקים אינם אמינים מסיבות שונות.
או שיש לו חכמה מופלאה למעלה מדרך הטבע, כמו החזון איש בעניני רפואה, או שיש לו רוח הקודש (במקרה שמתיימר לטעון כן, והוא בר הכי).
ואם אף אחת מהאפשרויות אינה רלוונטית, הרי שהוא שוטה או רמאי.
אני לא חושב שרוב הרבנים שוטים או רמאים, ולכן הרבנים שאינם כאלו אומרים דעה רק כאחד מהאופנים הללו. ונכון, לצערינו יש באמת 'רבנים' שהם רמאים או שוטים. ומי שאינו יודע לזהותם, זו באמת בעייה!
ברור שיתכנו גם לעיתים מקרים של טעות, שהיה נראה לו שבעל המקצוע אמין והוא אינו כזה, וכדומה. אבל גם בעל המקצוע עצמו יכול לטעות באותה מידה.
בריושמא כתב:ומהי סמכות אנשים ותלמידי חכמים להביע דעה כאן, בפורום ובאשכולותיו,
בנושאים שאינם מומחים בהם ושאינם מבינים בהם מאומה?
מקדש מלך כתב:הרב זאב ערבות, כוונתך שאיני מבין בנושא מאומה? יתכן, אך קשה להתייחס לטענה כזו. הואל נא לפרט.
אגב, הנושא של הרב מיכאל אברהם וכו', נכון למקרים שבהם השאלה המציאותית כרוכה בשאלה תורנית. למעשה הרבנים מחווים היום דעות גם בשאלות מציאותיות שאינן כרוכות בתוספת תורנית כל שהיא.
אוצר החכמה כתב:ועל זה שואל זאב ערבות למה הם בעצם עושים כן?
אז אם הוא אדם שסבורים שיש משקל לעצותיו מכוח מעלתו האישית (סתם אדם פיקח, אדמו"ר, גדול הדור, מקובל וכדומה) אפשר לדון אם זה נכון בכל מקרה לפי עניינו אבל ההגיון בעניין מובן. אבל סתם רב למה יביע דעה בעניין שאינו יודע בו?
זאב ערבות כתב:מקדש מלך כתב:הרב זאב ערבות, כוונתך שאיני מבין בנושא מאומה? יתכן, אך קשה להתייחס לטענה כזו. הואל נא לפרט.
אגב, הנושא של הרב מיכאל אברהם וכו', נכון למקרים שבהם השאלה המציאותית כרוכה בשאלה תורנית. למעשה הרבנים מחווים היום דעות גם בשאלות מציאותיות שאינן כרוכות בתוספת תורנית כל שהיא.
ההודעה הנ"ל נשלחה בטעות לאחר הציטוט ולא כתבתי שם מאומה! כך שאיני יודע למה אתה מתכוון שכוונתי שאני שאינך מבין בנושא מאומה. לא אמרתי דברים כאלו מעולם אלא שכוונתי אינה מובנת ובהודעה הבאה פירטתי.
תגובתך הארוכה נכונה בהחלט אך אגיב עליה מאוחר יותר.
זאב ערבות כתב:מקדש מלך כתב:אני לא כל כך מבין את הדיון. הרב אומר את דעתו, סימן שהוא חושב שזה באמת ככה.
אם מביע דעה בנושא שהוא לא אמור להבין בו, מן הסתם שמע זאת מבעל מקצוע אמין, וידוע לו שבעלי המקצוע החולקים אינם אמינים מסיבות שונות.
או שיש לו חכמה מופלאה למעלה מדרך הטבע, כמו החזון איש בעניני רפואה, או שיש לו רוח הקודש (במקרה שמתיימר לטעון כן, והוא בר הכי).
ואם אף אחת מהאפשרויות אינה רלוונטית, הרי שהוא שוטה או רמאי.
אני לא חושב שרוב הרבנים שוטים או רמאים, ולכן הרבנים שאינם כאלו אומרים דעה רק כאחד מהאופנים הללו. ונכון, לצערינו יש באמת 'רבנים' שהם רמאים או שוטים. ומי שאינו יודע לזהותם, זו באמת בעייה!
ברור שיתכנו גם לעיתים מקרים של טעות, שהיה נראה לו שבעל המקצוע אמין והוא אינו כזה, וכדומה. אבל גם בעל המקצוע עצמו יכול לטעות באותה מידה.בריושמא כתב:ומהי סמכות אנשים ותלמידי חכמים להביע דעה כאן, בפורום ובאשכולותיו,
בנושאים שאינם מומחים בהם ושאינם מבינים בהם מאומה?
מענין שכתבתי כמה פעמים מה כוונתי ואחזור פעם נוספת בלשון פשוטה. בחברה פתוחה לכל אדם הרשות להביע את דעתו בכל ענין, בין דעתו נכונה או לא או, בין שהוא יודע על מה הוא מדובר או לא וכו, ואדם המקשיב לדעתו של הנ"ל צריך להפעיל את כח שיפוטו בענין או להתיעץ עם מומחים. זה דבר פשוט ומובן. השאלה והבעיה שאני מציג היא כאשר אנשים בעלי מעמד וסמכות, שבמקרה שלנו מדובר בתלמידי חכמים המביעים את דעתם בעניני רפואה, ואין להם ידע רפואי מי יודע מה כמו שיש לדוגמא לגר"י זילברשטיין, אך כיון שהם תלמידי חכמים (איני מתיחס כעת לרמת גדולתם) הציבור החרדי נוטה לקבל את דבריהם בהרבה מקרים כדעת תורה ובעינים סגורות בלי לברר את הדבר לאשורו. אוסיף ואומר שהבעיה חמורה כפליים כאשר מייעצים וכמה פעמים היעוץ הסתבר כנכון ומועיל ומקבלים מפה לאוזן שם של מומחים, אך כאשר היעוץ נתגלה כשגוי לא מפרסמים מבושה או מחשש לשון הרע על תלמיד חכם וכך הציבור סובר ובטעות שדעתם תמיד נכונה.
בריושמא כתב:שאל האדמו"ר מפשסיחא:
האם יש צדיק שהוא טיפש? האם נמצא אדם כזה?
וענה מיניה וביה: יש גם יש. ואביא לכך ראיה.
כתוב בגמרא כי על כל אדם מכריזים האם יהיה חכם או טיפש.
אבל אין מכריזים עליו האם יהיה צדיק או רשע. שהרי הוא בוחר ברצונו האם להיות צדיק או רשע.
ועתה, הגע בעצמך:
פלוני נולד טיפש, כי כך הכריזו עליו בשמים.
ואין הוא יכול לשנות את עובדת היותו טיפש.
לימים גדל אותו פלוני, וברצונו ובבחירתו החליט להיות צדיק.
הרי לך צדיק טיפש !
לחכימא די ברמיזא, ולשטיא לעתים לא די גם בגרמיזא.
מקדש מלך כתב:ועל זה אני עונה שבדרך כלל הוא אינו מביע דעה בנושא שהוא אינו מבין בו.
ואסביר את דבריי. בד"כ אדם נוטה להתייעץ עם עוד אדם חכם שסומך עליו, חוץ מבעלי המקצוע, משום שאינו יודע לאיזה בעל מקצוע לפנות, מיהו האמין מביניהם, והאם שווה לבזבז כסף על בדיקה מעמיקה, וכו' וכו'.
שום דבר אינו תחליף לבינה פשוטה ואנושית, וחכמת חיים שבאה מניסיון. אדם שמסתבך משפטית לדוגמא, צריך שכל איך לברר על עו"ד טוב, וצריך שכל להבין האם הבעיה כל כך חמורה ששווה להשקיע בשבילה הון אצל עו"ד יקר או לא, וצריך שכל להבין מתי העו"ד באמת רוצה לעזור לו, ומתי רק חולב ממנו כסף בתואנות שוא, ורק לאחר מכן העו"ד יכול לעזור לו. וכן הלאה והלאה.
הרב, כאדם אמין, חכם, ובעל ניסיון בעזרה להמון פונים, נמצא בדיוק על קו התפר הזה. הוא מורה לשואל לאיזה רפוא לפנות, האם זה דבר שצריך להיבהל מפניו או לא, וכן האם המימסד אמין בנושא הזה או לא. (לדוגמא המימסד הרפואי אינו אמין - ואף מושחת ממש - בנושא כויות. כי יש שיטה אלטרנטיבית טובה פי כמה מהשיטה שלהם והם אינם מוכנים להכיר בה, אם מסיבות פרוצודרליות, אם מנימוקים שאינם עניניים כלל, כמו הפסד כסף מימי אשפוז מיותרים שנחסכים).
לפעמים הרב טועה וחושב שמבין יותר ממה שהוא באמת מבין, ולפעמים אין לו שכל, ולפעמים אלף ואחד דברים. אבל בבבסיסם של דברים זהו הצורך שבשבילו הולכים אליו. והצורך הזה באמת קיים. אי אפשר להכחיש זאת. וגם אי אפשר להכחיש שהם באמת עוזרים, גם בתחומים שאינם מתחום התמחותם
מקדש מלך כתב:הטענה שאתה מעלה היא בעצם טענת אמינות, כי הרב כאדם חכם אמור להכיר את גבולות הידע שלו. וכן הוא אמור להכיר בכך שהציבור לוקח את דבריו כתורה מסיני ולהיזהר שבעתיים. וגם במקרים שהתברר ששגה, הוא אמור להכיר בכך ולהפסיק לייעץ מחמת צדקותו ויראת השמים שלו. הוא אינו צריך פחד מפרסום שלילי כמו רופא שמעניין אותו רק כבוד ושררה. (ואני חוזר ומדגיש שגם לאחר כל הזהירויות תמיד יתכנו טעויות, מין האנושי לא ימלט מן הטעות, אבל זו עדיין לא תפיסה על השיטה כולה).
אלא שקיימים גם אנשים שאינם הגונים, שצערינו חושבים כן רק על כבודם, ומייעצים בדברים שאינם מבינים בהם, וגם נהנים ממחסום השתיקה ושמירת כבוד תלמידי חכמים. אבל לפני שזו בעייה ברפואה, זה בעייה קשה יותר מבחינה תורנית, ועל זה אמרו בגמרא 'כד רגיז רעייא על ענא עביד לנגדא סמיותא', כי תאר לך מה מנחה אדם כזה בפסיקת הלכה, או בצרכי הציבור, האם האמת התורתית וכבוד שמים, או מניעים אחרים? וה' הקרוב לכל קוראיו באמת, יתן ונותן שכל לכל החפץ באמת, לדעת להבחין בין תכלת לקלא אילן.
אוצר החכמה כתב:לפני שאתייחס לדבריך אעיר שתי נקודות. הראשונה, כאשר אני צריך דוגמא לדבר מה ויש לי אפשרות לדבר שלילי או חיובי, אני מעדיף את החיובי. כך שלו הייתי כותב את התגובה שלך הייתי משתמש ב"פיקח" במקום שוטה אלא אם כן יש כאן מסר סמוי. הנקודה השניה היא שאתה מציין לרב ד"ר מיכאל אברהם, שאמנם הוציא לאור כמה ספרים חשובים ומאמרים רבים, אך הרבה מהתאוריות שלו שנויות במחלוקת והוא לא בדיוק האישיות שארצה ללמוד ממנו מה זו דעת תורה במושגים החרדיים.
דברי מיכאל אברהם אכן בהרבה דברים אינם מקובלים על דורשי התורה. ולצערנו מעשיו בעיניני התרת עגונות ממש אינם תקינים והנושא עלה בפורום הזה. מה שאינו מונע מלקבל דבר נכון מסויים ממי שאמרו ולכן ציינתי לדבריו.
אגב זה לא כבוד גדול להגיד שהגבתי בלי לקרא את ההודעות הקודמות מלבד הפתיחה. אבל זה מה שעשיתי. ולא ראיתי בכלל שדברי מיכאל אברהם הובאו כבר בהודעות קודמות.
תוכן כתב:חס ושלום שאצא במלחמה אישית הכולל השמצות או רכילות נגד אנשים. אני חושב שזה אינו שקר אם אומר, שאף פעם לא השמצתי מישהו כאן בפורום באופן אישי. אכן קראתי למיכאל אברהם כופר, אבל זה מחמת התכנים שהוא כתב, לא מחמת האדם עצמו. בכל מקרה, לא התכוונתי לרגע לצאת למלחמה אישית. המלחמה היא אך ורק עניינית.
זאב ערבות כתב:אתה כותב: הרב, כאדם אמין, חכם, ובעל ניסיון בעזרה להמון פונים... וממשיך: לדוגמא המימסד הרפואי אינו אמין - ואף מושחת ממש... (אמנם דבריך מכוונים ספציפית לשימוש בת"א) אך הרבה סבורים כך לגבי כל הממסד, ולזאת קוראים הכללות שבשני המקרים האלו אלו הכללות לא נכונות.
מי שענה כתב:זאב ערבות כתב:אתה כותב: הרב, כאדם אמין, חכם, ובעל ניסיון בעזרה להמון פונים... וממשיך: לדוגמא המימסד הרפואי אינו אמין - ואף מושחת ממש... (אמנם דבריך מכוונים ספציפית לשימוש בת"א) אך הרבה סבורים כך לגבי כל הממסד, ולזאת קוראים הכללות שבשני המקרים האלו אלו הכללות לא נכונות.
א' - מסתבר שהתכוון לשיטת הטיפול בכוויות של גב' גרין ולא להנחת תפוח אדמה על כווייה. ובמקרה זה, אכן כך, הממסד הרפואי אינו אמין ונותן טיפול לא מספיק יעיל.
ב' - אכן, אי אפשר להכליל שהממסד הרפואי אינו אמין, ובדיוק לכן האדם הקטן שאינו יודע למי להאמין ועל מי לסמוך, מחפש אדם נאמן עליו, חכם ובר דעת, שייעץ לו מה לעשות.
קו ירוק כתב:אני חושב שהאשכול הזה, גם בשגהה מתריס ואפילו מחוצף.
אך אגש לעצם הדברים, נכון שיש הרבה דרגות בין רב לרב.. ולא כל מי שנקרא רב הוא באמת כזה..
אבל כאשר שואלים בפאתוס מהי הסמכות של 'רב' - קרי כל רב שהוא, הוי אומר שאיננו סומכים על יהודי בעל יראת שמים ותלמיד חכם שיאמר את מה שהורונו חז"ל
חכם על מה שלא ידע אומר לא ידעתי.
ואין ספק שרב מובהק אם הוא מחווה דעתו, משמע שהוא מבין שכך צריך להיות במכלול.
תמיד יכולים להיות ויכוחים, ואעפ"כ.
אפיזודה. שאלתי רב מובהק ומפורסם שאלה דחופה בדיני נדרים, והוא משיב לי בטבעיות אינני 'חכם' שמתיר הנדר לבדו. אינני יודע נדרים כמו חכם, ולא יכול לעזור לך.
החושב כתב:נראה לי שבכל מקרה צריך לדון לגופו, בפרט שיש הרבה וריאציות שונות של נושא זה.
רב שאינו מומחה בחו"מ ונשאל כעת שאלה בדיני ממונות. האם הוא חייב למלא פיו מים?
רב שאינו יודע מה זה בדיוק חשמל, ונשאל שאלה הלכתית הקשורה לזה.
רב שנשאל בעניין הקשור לשלום בית, והוא אינו מומחה לשלום בית. האם אסור לו לומר את מה שהוא חושב?
ואם שאלו אותו האם כדאי לקנות רכב, ואם כן - באיזה מחיר. הוא חייב לשתוק?
ובמחילה, רב שאמר שצריך להצביע למועמד פלוני.
וכן, בכל המקרים האלה מלבד השאלה האם ראוי לרב להביע דעה, יש לשואל שקיבל מענה להתבונן - מהו הסטטוס של התשובה שקיבל. האם זה פסק הלכה, או סתם עצה או דעה.
אוצר החכמה כתב:החושב כתב:נראה לי שבכל מקרה צריך לדון לגופו, בפרט שיש הרבה וריאציות שונות של נושא זה.
רב שאינו מומחה בחו"מ ונשאל כעת שאלה בדיני ממונות. האם הוא חייב למלא פיו מים?
רב שאינו יודע מה זה בדיוק חשמל, ונשאל שאלה הלכתית הקשורה לזה.
רב שנשאל בעניין הקשור לשלום בית, והוא אינו מומחה לשלום בית. האם אסור לו לומר את מה שהוא חושב?
ואם שאלו אותו האם כדאי לקנות רכב, ואם כן - באיזה מחיר. הוא חייב לשתוק?
ובמחילה, רב שאמר שצריך להצביע למועמד פלוני.
וכן, בכל המקרים האלה מלבד השאלה האם ראוי לרב להביע דעה, יש לשואל שקיבל מענה להתבונן - מהו הסטטוס של התשובה שקיבל. האם זה פסק הלכה, או סתם עצה או דעה.
מסקרן לדעת מה התשובה שלך לשאלות שהעלית.
קו ירוק כתב:... הוי אומר שאיננו סומכים על יהודי בעל יראת שמים ותלמיד חכם שיאמר את מה שהורונו חז"ל: חכם על מה שלא ידע אומר לא ידעתי.
...
אפיזודה. שאלתי רב מובהק ומפורסם שאלה דחופה בדיני נדרים, והוא משיב לי בטבעיות אינני 'חכם' שמתיר הנדר לבדו. אינני יודע נדרים כמו חכם, ולא יכול לעזור לך.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 26 אורחים