בבעל הטורים על תחילת פרשת חיי שרה מבאר למה נכתבה כ'ף קטנה במילה לספוד לשרה ו'לבכתה'
'שהיתה כמו גורמת מיתתה, שמסרה דין, ועל כן נענשה היא תחילה, והמאבד עצמו לדעת אין מספידין אותו'.
ואם כן נמצינו למדים:
א. ששרה אימנו ע'ה גרמה מיתתה.
ב. גרם מיתתה היה ע"י "עבירה", שנענשה עליה משמים.
ג. הגורם מיתתו נחשב כמאבד עצמו לדעת.
ד. הגורם מיתתו חלילה, אין מספידין אותו.
ולפי זה:
האם מי שרמת הסוכר או הכלוסטרול בגופו מחייבים דיאטת סוכרים ושומנים, ולא התגבר על עצמו והמשיך לאכול שומנים וסוכרים כדרכו, וכך הכביד חוליו ל'ע ונפטר מזה. האם אין מספידים אותו?
האם מי שלא שמע לאזהרות המציל ונכנס לשחות בים סוער או במקום שאין מציל, וטבע ל'ע, אין מספידין אותו?
האם מי שרכב על אופניים חשמליות ללא קסדה, ונפגע ל'ע בראשו ונפטר, אין מספידים אותו?
ובאופן נוסף: האם מי שעבר עבירה שמחמתה נענש במיתה בידי שמים, האם נחשב גם הוא כמאבד עצמו לדעת? לכאורה צ"ע. הרי לא ממש גרם כמו אם סיכן עצמו למיתה? אך בבעה"ט משמע שבכל אופן נחשב גורם.
וכן הלאה והלאה בדוגמאות מדוגמאות שונות.
ומה בדיוק הגדר, ממתי נחשב שהוא גרם לעצמו מיתתו עד כדי שייחשב כמאבד עצמו לדעת?