הודעהעל ידי דרומי » ה' נובמבר 08, 2018 10:25 am
מתוך הספר 'שולחן מנחם' (מכתב ניחומים ששלח האדמור מחבד להגרי"ד מבוסטון)
בנוגע לניחום אבלים ע"י מכתב:
לכאורה מובן מצות נחום אבלים הוא כשמה – שהאבל ינוחם עי"ז, ובפרט ע"פ מש"כ (רמב"ם הל' אבל רפי"ד) שזהו גמ"ח, וגמ"ח ישנה אפילו כשבא בכתב. גם מהא דאפשר ע"י שליח (ש"ב י, ג) מוכח דלא הוי ענין (מצוה) דבגופי' דוקא – ומש"כ ברמב"ם (שם) ואלו הן גמ"ח שבגופו – לא אתי אלא להבדילה מצדקה (שנזכרה שם ה"ג). ולתת על הכתף (דמוסרים לכתפיים) יוכיח. ויש לחזק זה ע"פ ההמשך שם (פי"ד ה"ו) שזהו גמ"ח עם החיים ועם המתים, והרי למתים אין נפק"מ בין דבור למכ', ועיין שבת (קנב, סע"א) מת שאין לו כו' – שאפ"ל נחום אבלים שהוא גמ"ח רק למתים (וי"ל דבזה פליגי הראב"ד והרמב"ם – הל' אבל פי"ג ה"ד. ואכ"מ).
ואף שצ"ל פתיחה תחלה ע"י האבל – מילתא דמסתברא לומר שאין צ"ל פתיחה לכאו"א ביחוד , וכיון שפתח לא' גם שאר הנוכחים מנחמים, וכפשטי' דקרא בצורך הפתיחה: ואין דובר גו' כי גדל הכאב מאד אח"כ (כאשר) פתח איוב גו' (והדר) ויען אליפז (איוב ספ"ב מו"ק בסופה). ועוד ועיקר – באם המכתב נפתח ע"י האבל (אף שיודע שתוכנו – ניחום) והאבל פותח לקרוא בו – אין לך פתיחה גדולה מזו.
עפ"י כהנ"ל – זה שמסיבות שאינן תלויות בו, הרי למרות רצונו וחפצו, אי אפשר לו לבוא בעצמו לנחם אבלים, שתי דרכים לפניו: ע"י שליח (דהנ"ל בכתוב), ע"י מכתב (וכמדומה שנמצא בכו"כ שו"ת שמסיימים או מתחילים בנוסח דניחום אבלים), ויש בזה מה שאין בזה – שניהם יחדיו.