ההיסטוריה, כפשט או כדרש?

[הרואה]

במקרים שהפשט והדרש בתורה חולקים בתיאור היסטורי, מה מתוכם קרה במציאות?

[דרומי]

השאלה היא בכלל בכל מחלוקת שיש בדברי חז"ל על מאורע מסויים כיצד אירע - איך אפשר לומר 'אלו ואלו דברי אלקים חיים', בשעה שמה שקרה בפועל היה כמובן רק כשיטה אחת?

[לדוגמא: המחלוקת המובאת ברש"י פרשתנו פ' וישב למי היו נשואים השבטים - האם לתאומותיהם או לכנעניות. אם וכאשר יתגלו שמותיהם המדוייקים של נשות השבטים ויתברר ללא כל ספק שאכן הן כנעניות, כיצד נמשיך ללמוד את דעת ר"י שהן התאומות?]

[פרי יהושע]

חז"ל לא דיברו על המציאות, אלא על המשמעות שלה, ורבים מדבריהם יכולים להתפרש לא כמציאות עצמה, ויכולים להשתלב בה באיזה אופן

[דרומי]

אולי תבאר יותר להדיוט כמוני. או אולי תביא דוגמא מוחשית

[שמואל_הקטן]

ראה בדברי הפחד יצחק שהועלו כאן
http://forum.otzar.org/viewtopic.php?f=7&t=3850#p28819 כעין דברי הרב פר"י.

[תוכן]

מדברי רש"י בתחילת פרשת תולדות, מבואר דס"ל דהדרש מגלה את המציאות ההיסטורית. שהרי הוא משתמש בדרש כדי לבאר את הפסוק ויהי יצחק בן ארבעים שנה, ומאי שיאטיה הא להא (שאם דרש אינו אלא דרש ולא פשט הרי זה כמו שיביא גימטריא לפרש את הפסוק), אלא מבואר דס"ל דהדרש הוא הוא ההבנה העמוקה של הפשט.

[בברכה המשולשת]

ראה בדברי הפחד יצחק שהועלו כאן
viewtopic.php?f=7&t=3850#p28819 כעין דברי הרב פר"י.

נפלא ביותר, וכמדומני שהדברים מבוססים בשורשם על דברי מרנא המהר"ל בכו"כ מקומות (למשל במש"כ בספר גבורות ה' על ששה/שישים/שישים ריבוא בכרס אחד).

[החושב]

השאלה היא בכלל בכל מחלוקת שיש בדברי חז"ל על מאורע מסויים כיצד אירע - איך אפשר לומר 'אלו ואלו דברי אלקים חיים', בשעה שמה שקרה בפועל היה כמובן רק כשיטה אחת?

[לדוגמא: המחלוקת המובאת ברש"י פרשתנו פ' וישב למי היו נשואים השבטים - האם לתאומותיהם או לכנעניות. אם וכאשר יתגלו שמותיהם המדוייקים של נשות השבטים ויתברר ללא כל ספק שאכן הן כנעניות, כיצד נמשיך ללמוד את דעת ר"י שהן התאומות?]

לא הצלחתי להבין מה השאלה.
חסר מקומות בש"ס שאחד החכמים חשב כך, וחבריו או הבאים אחריו הוכיחו במופת שמי שצודק הוא דווקא הבר פלוגתא של החכם? ובמקרים רבים גם החכם עצמו הודה לדברים וחזר בו.
איזה מקום לעיון יש כאן?

[דרומי]

אם אין לך שום שאלה - אין לי ענין לעורר אצלך שאלות והכל בסדר.

לי נראה מוזר לומר שיהודים לומדים חומש עם רש"י מאות בשנים, ויום אחד יתברר שצריך אולי 'לצנזר' חלק מהדברים

[מקדש מלך]

השאלה היא בכלל בכל מחלוקת שיש בדברי חז"ל על מאורע מסויים כיצד אירע - איך אפשר לומר 'אלו ואלו דברי אלקים חיים', בשעה שמה שקרה בפועל היה כמובן רק כשיטה אחת?

[לדוגמא: המחלוקת המובאת ברש"י פרשתנו פ' וישב למי היו נשואים השבטים - האם לתאומותיהם או לכנעניות. אם וכאשר יתגלו שמותיהם המדוייקים של נשות השבטים ויתברר ללא כל ספק שאכן הן כנעניות, כיצד נמשיך ללמוד את דעת ר"י שהן התאומות?]

לא הצלחתי להבין מה השאלה.
חסר מקומות בש"ס שאחד החכמים חשב כך, וחבריו או הבאים אחריו הוכיחו במופת שמי שצודק הוא דווקא הבר פלוגתא של החכם? ובמקרים רבים גם החכם עצמו הודה לדברים וחזר בו.
איזה מקום לעיון יש כאן?

ברור שיש כאן מקום לשאלה, איך יתכן הכלל של 'אלו ואלו דברי אלוקים חיים' בשאלות היסטוריות?

אגב, אדם מפורסם שעסק בעבר בהחזרה בתשובה, סיפר לי ששאל בזמנו שאלה זו את הסטייפלר, ולא קיבל ממנו מענה ברור. איני זוכר את השיחה המדויקת שהתנהלה ביניהם (הוא סיפר לי את זה לפני שנים רבות), אך אני זוכר שהוא שאל את הסטייפלר איך ניתן לומר אלו ואלו דברי אלוקים חיים על המחלוקת באיזה תקופה חי איוב. ועל כך הסטייפלר ענה לו ש'איוב' זו השאלה המופשטת כיצד יתכן מציאות 'צדיק ורע לו', ושאלה זו אכן עלתה בכל הדורות שנחלקו בהם. ואח"כ דחק את הסטייפלר עם שאלות נוספות, ושוב לא ענה לו באופן ברור אלא אמר לו שרשום לו על זה משהו. ואז הציע אותו אדם מענה מדיליה, והסכים עימו (שכחתי מה).

לעניות דעתי נראה, כיון שדברי חז"ל אמורים בעיקר בפנימיות הדברים, שוב לא קשיא מידי. ואכן ההיסטוריה לכשעצמה, פחות מענינת. מעניין החלק התורני שבה. אם כי לכאורה זה לא סוף פסוק, וברור שעדיין צריך לבדוק כל עניין לגופו.

[החושב]

אנסה להסביר יותר.
הכלל 'זה וזה דברי אלוקים חיים' נאמר במסגרת הלכות תלמוד תורה, ולא במסגרת המדע ששמו היסטוריה.
מבחינת לימוד התורה הפירוש שנשות השבטים היו התאומות יש לו אותו המשקל ואותה החשיבות כמו לפירוש השני - שהיו כנעניות. כל אחד מהם זה לא 'ספק תלמוד תורה' אלא ודאי תלמוד תורה. וזאת בלי שום קשר למה שהיה באמת.
מה יהיה אם וכאשר תתברר האמת? זו שאלה מעניינת. אבל זו 'שאלה' ובשום אופן לא 'קושיא'. כלומר, כל האפשרויות פתוחות, וזה בסדר גמור.
בחלק מהמקרים גם אם הדעה תתברר כלא נכונה, עדיין יתכן שיש משמעות רבה לעצם האפשרות קיום הדעה כזו בתור הווה האמינא. למשל, גם אם נדע לבסוף שהנשים היו תאומות, עדיין זה חשוב מאוד לדעת שזה לא מופקע מסברא לומר שהיו מתחתנות עם כנעניות.
ובמקרים אחרים, לאחר בירור האמת יתכן שכבר לא יהיה צורך ותועלת לשננן ולשמר את הדעה הלא נכונה. למשל, אם חכמים נחלקו בשאלה - מה הייתה הגזירה בעניין מים שאובים שיפסלו את המקווה - האם י"ב לוגין או ט' קבים או ג' לוגין? ולבסוף יתברר שהאמת היא כדעה השלישית - כאשר חכמים גזרו על זה, אז גזרו על ג' לוגין ולא על משהו אחר. אז איזה טעם יש כעת ללמוד את הדעות האחרות? למה זה עדיין 'דברי אלוקים חיים'? התשובה, לכאורה, פשוטה: באמת אין טעם. אם אין איזו סיבה מיוחדת, אז באמת, בעיקרון, ניתן להשמיט את השיטות האחרות.
אני מודע לכך שעבור מי שבנה את השקפת עולמו על שיחות המשגיחים ועל טהרת מאמרי אפולוגטיקה זה נשמע כמו כפירה, אבל מה נעשה שזו הייתה דעתם של חז"ל. עיין עדויות (א-ד): 'ולמה מזכירין את דברי שמאי והלל לבטלה?...'

[מקדש מלך]

מה אתה רוצה לומר, שיש 'דברי אלוקים חיים' שאינם אמת, ורק בגלל צורך פרקטי של מניעת טעות מקבלים עליהם שכר לימוד תורה?!

זה לא הגיוני. וגם כל ההסברים שניתנו למאמר 'אלו ואלו דא"ח' מוכיחים שלא כך.

[תוכן]

הגמרא אומרת אלו ואלו גם על שאלות היטסוריות.

[אוצר החכמה]

לאיזה גמרא כוונתך?

[איתן]

פעם קראתי מאמר ביקורת של פרופ' משה ארנד על מאמר/ספר של ר' יהודה קופרמן.
אם גישה של הרב קופרמן הייתה "אם המציאות קרתה כמו שתיארו חז"ל, אז למה המקרא מספר דברים שלא היו? אלא המקרא בא להגיד וכו'"
גישת פרופ' ארנד הייתה: "אם המציאות קרתה כמו שתיאר המקרא, אז למה חז"ל מספרים דברים שלא היו? אלא חז"ל באו להגיד וכו'"

נ.ב. כידוע שיש שיטה מפורסמת של הגאונים ועוד שאין חובה להאמין בדברי האגדה. שלא קבלום במסורת אלא כל חכם וחכם דורש כנראה בעיניו.
אף כמובן זה שיטה שלא מוסכמת על כולם. למשל דרשות הר"ן כותב שאף חולק על אגדת חז"ל נקרא אפיקורוס.

[הרואה]

דברי אלקים חיים איני זוכר כעת מקורות מפורשים, אבל כמדומה שהכוונה שהתורה ניתנה בצורה שהחכמים יכולים לדרוש אותה. וכל מי שדרש נכון ע"פ טהרת ליבו ועל ידי כללי הדרש הנכונים ה"ז נכלל בתורה שבע"פ. ההלכה למעשה אמורה להיות מוכרעת ע"פ רוב בסנהדרין, וכשאין סנהדרין יש כללים של יחיד ורבים וסתם לאחר מחלוקת וכפלוני מחבריו.
לכאורה מה קרה במציאות ההיסטורית לא קשור כלל לסוגיא הזו, ולענ"ד הנסיון לדחוק את הקשר, או שאר נסיונות להתעלם מהפשט, נובעים מרצון לטשטש את התורה מאמת מוחלטת ומחייבת, למשהו מעורפל.
הנידון מה קרה במציאות כפשט או כדרש, הוא נידון שונה לגמרי. לדעתי מי שחושב שהפסוקים לא כפשוטם והכל רק כדברי חז"ל, כופר בעיקר (אפשר לדון על נקודות מסוימות האם כוונת המקרא לומר היסטוריה או משל, אבל כשברור מתוך הדברים שמדובר בתיאור מציאות, ובא אדם ואומר לא כך קרה, הוא כופר בתורה).
לדעתי כל ההוכחות המסורתיות למעמד הר סיני וכו' מוכיחים גם את האמת ההיסטורית כפשט הכתובים, ופשוט שכך הבינו חז"ל, למשל הגמ' דוחה את מ"ד איוב לא היה ולא נברא, שהכתוב אומר איש היה בארץ עוץ איוב שמו, כלומר ברור שאי אפשר לומר אחרת מהפשט. וצ"ל שבשאר מקומות שא"א ליישב שניהם, אין הדרש כפשוטו וכמ"ש הרב פרי יהושע ועוד.

[תוכן]

לאיזה גמרא כוונתך?

גיטין ו' ב'.

[בן מיכאל]

פעם קראתי מאמר ביקורת של פרופ' משה ארנד על מאמר/ספר של ר' יהודה קופרמן.
אם גישה של הרב קופרמן הייתה "אם המציאות קרתה כמו שתיארו חז"ל, אז למה המקרא מספר דברים שלא היו? אלא המקרא בא להגיד וכו'"
גישת פרופ' ארנד הייתה: "אם המציאות קרתה כמו שתיאר המקרא, אז למה חז"ל מספרים דברים שלא היו? אלא חז"ל באו להגיד וכו'"

נ.ב. כידוע שיש שיטה מפורסמת של הגאונים ועוד שאין חובה להאמין בדברי האגדה. שלא קבלום במסורת אלא כל חכם וחכם דורש כנראה בעיניו.
אף כמובן זה שיטה שלא מוסכמת על כולם. למשל דרשות הר"ן כותב שאף חולק על אגדת חז"ל נקרא אפיקורוס.

גם אני ראיתי זאת בעבר, אך לאחרונה חיפשתי ולא מצאתי, אודה לך אם תוכל להחזיר לי את אבדתי.

[איתן]

פעם קראתי מאמר ביקורת של פרופ' משה ארנד על מאמר/ספר של ר' יהודה קופרמן.
אם גישה של הרב קופרמן הייתה "אם המציאות קרתה כמו שתיארו חז"ל, אז למה המקרא מספר דברים שלא היו? אלא המקרא בא להגיד וכו'"
גישת פרופ' ארנד הייתה: "אם המציאות קרתה כמו שתיאר המקרא, אז למה חז"ל מספרים דברים שלא היו? אלא חז"ל באו להגיד וכו'"

נ.ב. כידוע שיש שיטה מפורסמת של הגאונים ועוד שאין חובה להאמין בדברי האגדה. שלא קבלום במסורת אלא כל חכם וחכם דורש כנראה בעיניו.
אף כמובן זה שיטה שלא מוסכמת על כולם. למשל דרשות הר"ן כותב שאף חולק על אגדת חז"ל נקרא אפיקורוס.

גם אני ראיתי זאת בעבר, אך לאחרונה חיפשתי ולא מצאתי, אודה לך אם תוכל להחזיר לי את אבדתי.

דרוש יג, עמ' תקכה-ו במהד' מה"ק. כזכור לי שיש גם חזון איש בסגנון.

[סגי נהור]

אני מודע לכך שעבור מי שבנה את השקפת עולמו על שיחות המשגיחים ועל טהרת מאמרי אפולוגטיקה זה נשמע כמו כפירה, אבל מה נעשה שזו הייתה דעתם של חז"ל. עיין עדויות (א-ד): 'ולמה מזכירין את דברי שמאי והלל לבטלה?...'

זו לא פעם ראשונה שאתה כותב דברים אלה. מה שכנראה אינו ידוע לך הוא שבין ימי חז"ל לימי המשגיחים נכתבו ונתקבלו בתפוצות ישראל עוד אי-אלו ספרים המבארים את יסודות הדת והאמונה, והם בדרך כלל מקור דברי "המשגיחים". בין השאר נתבאר בספרים אלה היחס למחלוקות בדברי חז"ל, ועל פי דברים אלה נקבעה ההשקפה המקובלת בעם ישראל, והמבקש לחלוק על כך, ראוי לפחות שידע ויכיר על מי ועל מה הוא חולק. ולדוגמא, לענין שמאי והלל, עיין מגלה עמוקות אופן עד.

[בן מיכאל]

פעם קראתי מאמר ביקורת של פרופ' משה ארנד על מאמר/ספר של ר' יהודה קופרמן.
אם גישה של הרב קופרמן הייתה "אם המציאות קרתה כמו שתיארו חז"ל, אז למה המקרא מספר דברים שלא היו? אלא המקרא בא להגיד וכו'"
גישת פרופ' ארנד הייתה: "אם המציאות קרתה כמו שתיאר המקרא, אז למה חז"ל מספרים דברים שלא היו? אלא חז"ל באו להגיד וכו'"

נ.ב. כידוע שיש שיטה מפורסמת של הגאונים ועוד שאין חובה להאמין בדברי האגדה. שלא קבלום במסורת אלא כל חכם וחכם דורש כנראה בעיניו.
אף כמובן זה שיטה שלא מוסכמת על כולם. למשל דרשות הר"ן כותב שאף חולק על אגדת חז"ל נקרא אפיקורוס.

גם אני ראיתי זאת בעבר, אך לאחרונה חיפשתי ולא מצאתי, אודה לך אם תוכל להחזיר לי את אבדתי.

דרוש יג, עמ' תקכה-ו במהד' מה"ק. כזכור לי שיש גם חזון איש בסגנון.

הדרוש האחרון הוא י"ב.

[החושב]

אני מודע לכך שעבור מי שבנה את השקפת עולמו על שיחות המשגיחים ועל טהרת מאמרי אפולוגטיקה זה נשמע כמו כפירה, אבל מה נעשה שזו הייתה דעתם של חז"ל. עיין עדויות (א-ד): 'ולמה מזכירין את דברי שמאי והלל לבטלה?...'

זו לא פעם ראשונה שאתה כותב דברים אלה. מה שכנראה אינו ידוע לך הוא שבין ימי חז"ל לימי המשגיחים נכתבו ונתקבלו בתפוצות ישראל עוד אי-אלו ספרים המבארים את יסודות הדת והאמונה, והם בדרך כלל מקור דברי "המשגיחים". בין השאר נתבאר בספרים אלה היחס למחלוקות בדברי חז"ל, ועל פי דברים אלה נקבעה ההשקפה המקובלת בעם ישראל, והמבקש לחלוק על כך, ראוי לפחות שידע ויכיר על מי ועל מה הוא חולק. ולדוגמא, לענין שמאי והלל, עיין מגלה עמוקות אופן עד.

א. הבהרה. אין לי שום בעיה עם משגיחים. גם לא עם מאמרי אפולוגטיקה (אני בעצמי נזקק לזה בעתות הצורך). רק שמאוד חשוב לי להפריד בין הדברים: א) יש דברים שנאמרים במטרה לחזק את הציבור, ב) יש דברים שנאמרים במטרה לברר את האמת. יש הבדל רב בין זה לזה (אציג דוגמאות לכל דורש, בל"נ), ומי שבונה את כל השקפת עולמו אך ורק על הדברים מסוג א' - לא יבין את חברו שנזקק גם לדברים מסוג ב'.

ב. הסתכלתי במגלה עמוקות, ולא הבנתי את כוונתך. אם תרצה, תבהיר. לנוחיותך - מצורף כאן.

‏‏מגלה עמוקות עד.PDF

(364.13 KiB) הורד 155 פעמים

[ארי שבחבורה]

אנסה להסביר יותר.
הכלל 'זה וזה דברי אלוקים חיים' נאמר במסגרת הלכות תלמוד תורה, ולא במסגרת המדע ששמו היסטוריה.
מבחינת לימוד התורה הפירוש שנשות השבטים היו התאומות יש לו אותו המשקל ואותה החשיבות כמו לפירוש השני - שהיו כנעניות. כל אחד מהם זה לא 'ספק תלמוד תורה' אלא ודאי תלמוד תורה. וזאת בלי שום קשר למה שהיה באמת.
מה יהיה אם וכאשר תתברר האמת? זו שאלה מעניינת. אבל זו 'שאלה' ובשום אופן לא 'קושיא'. כלומר, כל האפשרויות פתוחות, וזה בסדר גמור.
בחלק מהמקרים גם אם הדעה תתברר כלא נכונה, עדיין יתכן שיש משמעות רבה לעצם האפשרות קיום הדעה כזו בתור הווה האמינא. למשל, גם אם נדע לבסוף שהנשים היו תאומות, עדיין זה חשוב מאוד לדעת שזה לא מופקע מסברא לומר שהיו מתחתנות עם כנעניות.
ובמקרים אחרים, לאחר בירור האמת יתכן שכבר לא יהיה צורך ותועלת לשננן ולשמר את הדעה הלא נכונה. למשל, אם חכמים נחלקו בשאלה - מה הייתה הגזירה בעניין מים שאובים שיפסלו את המקווה - האם י"ב לוגין או ט' קבים או ג' לוגין? ולבסוף יתברר שהאמת היא כדעה השלישית - כאשר חכמים גזרו על זה, אז גזרו על ג' לוגין ולא על משהו אחר. אז איזה טעם יש כעת ללמוד את הדעות האחרות? למה זה עדיין 'דברי אלוקים חיים'? התשובה, לכאורה, פשוטה: באמת אין טעם. אם אין איזו סיבה מיוחדת, אז באמת, בעיקרון, ניתן להשמיט את השיטות האחרות.
אני מודע לכך שעבור מי שבנה את השקפת עולמו על שיחות המשגיחים ועל טהרת מאמרי אפולוגטיקה זה נשמע כמו כפירה, אבל מה נעשה שזו הייתה דעתם של חז"ל. עיין עדויות (א-ד): 'ולמה מזכירין את דברי שמאי והלל לבטלה?...'

וראה ב'קדמת העמק השני' לנצי"ב שקובע שיש דעות שמופיעות בחז"ל אולם הן אינן בכלל ד"ת - עיי"ש, ודון מינה ואוקי בנידון דידן.

[סגי נהור]

במקום לנסות לפשט את לשונו העמוקה והחידתית של בעל מגלה עמוקות, אעתיק דברים בסגנון פשוט יותר שכותב האלשיך הק' בנושא הנדון:

ענין אלו ואלו דברי אלהים חיים והלכה כב"ה, שהוא בל תאמר אם כב"ה הלכה א"כ דברי ב"ש שקר הם חלילה, ונסמינהו מלהזכירם כלל, וכן בכל החולקים נקח דברים אשר הם הלכה ונעקור דברי אשר אינם הלכה... כי הלא זה הדבר אשר למדונו רז"ל באמרם אלו ואלו דברי אלהים חיים, כי גם בהם מתעוררים אודות עליונים ונעשים ייחודים עליונים בהם בדרך אחרת, ובהם היינו גם כן משיגים חיי העוה"ב... אלא שאל דעות ה' בחר בדרך אשר הלכה כמותם להתנהג בהם, אך אורות התורה שכנגדם לא כבו חלילה, ורק במעשה בחר ה' בדרך אשר כהלכה, ובפסק ובפלפול בזה ובזה יחיה האדם. וזהו אומרם דברי אלהים חיים, שהוא הדיבור אך לא המעשה.

[שמואל_הקטן]

נ.ב. כידוע שיש שיטה מפורסמת של הגאונים ועוד שאין חובה להאמין בדברי האגדה. שלא קבלום במסורת אלא כל חכם וחכם דורש כנראה בעיניו.
אף כמובן זה שיטה שלא מוסכמת על כולם. למשל דרשות הר"ן כותב שאף חולק על אגדת חז"ל נקרא אפיקורוס.

גם אני ראיתי זאת בעבר, אך לאחרונה חיפשתי ולא מצאתי, אודה לך אם תוכל להחזיר לי את אבדתי.

דרוש יג, עמ' תקכה-ו במהד' מה"ק. כזכור לי שיש גם חזון איש בסגנון.

הדרוש האחרון הוא י"ב.

דרוש יג במהדורת מוה"ק מופיע במהדורות הישנות בתור החלק השני של דרוש ה'.
מצו"ב

דרשות הר''ן.pdf

(64.95 KiB) הורד 176 פעמים

[הסקרן_הקטן]

קצות החושן הקדמה
וכבר האריך הר"ן בדרשותיו דרוש שביעי במה שאמרו פרק השוכר את הפועלים רבה הוי יתיב אגוזאי
דדיקלא וקא גריס שמע דקא מפלגי במתיבתא דרקיעא אם בהרת קדמה לשער לבן טמא ואם שער לבן
לבהרת טהור ספק הקדוש ברוך הוא אומר טהור ומתיבתא דרקיעא אמרי טמא אמרי מאן נוכח רבה בר
נחמני דהוא יחיד באהלות. וע"ש שהקשה אחר שהשיגו מהשי"ת שהיה מטהר איך טמאו הם עד שהוצרכו
להכרעתו של רבה בר נחמני וע"ש שכתב בישוב שאלה זו וז"ל, כי אם היותם שספק טהור על דרך האמת
היו אומרים טמא שאחר שהכרעת התורה נמסרה להם בחייהם ושכלם היה מחייב לטמא היה מן הראוי
שיהיה טמא אף על פי שהוא בהיפך האמת שכן חייב שכל האנושי והשאר אף על פי שהוא אמת אין ראוי
לעשות מעשה כן בדרכי התורה כמו שלא טהרו בעלי מחלוקתו של ר' אליעזר אף על פי שנתנה עליהם בת
קול מן השמים שהלכה כמותו ולא נסתפק להם שהענין מאת השי"ת ואעפ"כ לא בשמים הוא ולפיכך אמרו
מאן נוכח רבה בר נחמני ולא באתה אליו ההכרעה מן האמת כי לא נסתפקו בזה כמו שכתבנו אלא שהכריע
ששכל האדם מחייב וכו' ומה שהיו הם מטמאים לא היה רק מקוצר שכלם בערך השכל האנושי או
מהתרשלם בלימוד התורה בחייהם ע"ש:
וכל הרואה זה ישתומם ולבבו יחרד. אם בני עליה שזכו להיות מבני מתיבתא העליונים. לפני אדון האדונים.
לא השלימו שכלם שכל האנושי מפני עומק המושג וקוצר המשיגים. או מהתרשלות בלימוד התורה בחייהם
ואם הראשונים כמלאכים ומה יעשו חלושי השכל כמונו אשר בטרדת הזמן טרודים. ובעתות הפנאי שוכן ענן
העצלות עליהם. בהתרפות מן התורה ידיהם. ואפילו דבר קלה במסכת כלה. לא ידעו השיב כתורה. אוי לנו
מעלבונה של תורה. ובדרוש י"א ז"ל, וג"כ נאמין שאם הסכימו הפך האמת ונדע זה ע"י בת קול או נביא אין
ראוי שנסור מהסכמת החכמים וזה הוא ענין ר"א הגדול עם החכמים שאע"פ שנתן אותות גדולים וחזקים
שהאמת כדבריו ויצאתה בת קול מן השמים ואמרה מה לכם אצל ר"א שהלכה כמותו בכל מקום אעפ"כ
כשלא רצה להסכים לדבריהם נמנו עליו וברכוהו לפי שלא מסר ה' יתברך הכרעת ספיקות התורה לנביא
ולא לבת קול אלא לחכמי הדור וכו' ומפורש עוד בתמורה שאין צריך לומר שאין ראוי שימשך אחר הנביאים
הפך הסכמת החכמים אבל גם כן יספקו החכמים בדבר מה אין לנו שנקח ביאור הספק ההוא ע"פ נביא אבל
יותר טוב שישאר הדבר בספיקו שאמרו שם בימי אבלו של משה נשתכחו וכו' ואמרו לו ליהושע שאל ואמר
להם לא בשמים הוא ונאמר עוד שם שעמדו עליו כל ישראל ואמר לו הקדוש ברוך הוא לומר לך אי אפשר
לך וטורדן במלחמה ע"ש: