הודעהעל ידי עדיאל ברויאר » ו' פברואר 23, 2018 4:02 pm
א. לעניין הביטוי הם הכי נמי, אכן דברי אפשטיין נמצאים גם באסופת מחקריו: מחקרים בספרות התלמוד ובלשונות שמיות, ב, עמ' 656 הע' 8. ובנוסף יעויין: נ' דנציג, מבוא לספר הלכות פסוקות, עמ' 563-562 הע' 95.
ב. יש לשים לב שהשימוש במילה "הם" הפרסית (=אף/גם כן) קיים גם מחוץ לביטוי הזה, וממילא צריך להזהר מלהגיה מילה זו, הנה דוגמה, מתוך מדרש איכה רבה, פרשה ב אות ד, כל המקורות שלקמן מנוסח א שהוא הנוסח הבבלי של המדרש (בנוסח ב הניסוח שונה מעיקרו. לדוגמאות נוספות של השימוש בפני עצמו יעוין במקרה שעליו נסובים דברים דנציג שם, ובחלק מהמקורות שהפנה אליהם בעצמו):
דפוס קושטא רעט
אמר רבי יוחנן אשרי מי שראה במפלתה של תרמוד למה שהיתה שותפת בשתי חורבנין ר' יודן אמר בחרבן ראשון העמידה ארבעים אלף קשתין ובשני העמידה שמונים אלף קשתין רבי הונא אמר בחרבן אחרון הם כראשון.
כ"י מינכן 229
ואמ"ר יוחנן אשרי מי שראה במפלתה של תרמוד למה שהיתה שותפת בשתי חורבנין. ר' יודן אמ' בחרבן [ראשון] העמידה ארבעים אלף קשתין ובשני העמידה שמנים אלף קשתין. ר' הונא אמ'. בחרבן (ראשון) אחרון הם בראשון.
(אפשר שהשיבוש "בראשון" נובע מאי-הבנת המשפט, או שהוא סתם חילוף סטנדרטי מחוסר תשומת לב).
אבל בכ"י פרמה 2200 הושמטה המילה "הם" מכיוון שלא הכירו את השימוש הזה שלה:
א"ר יוחנן אשרי מי שראה במפלתה של תרמוד למה שהיתה משותפת בשני חורבנין ר' יודן אמ' בחורבן ראשון העמידה ארבעים אלף קשתין ובשני העמידה שמונים אלף קשתין ר' הונא אמ' בחורבן אחרון כראשון