שמור וזכור בדבור אחד, פירוש?

[היא שיחתי]

רש"י שמות פרק כ ז
זכור - זכור ושמור בדבור אחד נאמרו. וכן (שמות לא יד) מחלליה מות יומת, (במדבר כח ט) וביום השבת שני כבשים, וכן (דברים כב יא) לא תלבש שעטנז, (שם יב) גדילים תעשה לך, וכן (ויקרא יח טז) ערות אשת אחיך, (דברים כה ה) יבמה יבא עליה, הוא שנאמר (תהלים סב יב) אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי.
רש"י דברים פרק ה
שמור - ובראשונות הוא אומר (שמות כ, ז) זכור שניהם בדבור אחד ובתיבה אחת נאמרו ובשמיעה אחת נשמעו:
רש"י תהלים פרק סב יא
ורבותינו דרשוהו בזכור ושמור בדבור אחד נאמרו:
רד"ק תהלים פרק סב יב
אחת דבר אלהים - זכור ושמור שנאמרו בדיבור אחד ושמענו שני דיבורים:
(וראו כאן רש"י שמות כ א את כל הדברים האלה - מלמד שאמר הקב"ה עשרת הדברות בדבור אחד, מה שאי אפשר לאדם לומר כן. אם כן מה תלמוד לומר עוד אנכי ולא יהיה לך, שחזר ופירש על כל דבור ודבור בפני עצמו: וכאן רש"י במדבר פרק יב צאו שלשתכם - מגיד ששלשתן נקראו בדבור אחד, מה שאי אפשר לפה לומר ולאזן לשמוע)

והנה בשוללנו ההגשמה הרי אין דיבור המתייחס כלפי קוב"ה כפשוטו
ולכאורה הביאור בדיבור הוא שעשה הקב"ה עניין שבו נשמע אנו קול המדבר אלינו
ועל כן הנס שנעשה אינו במה שהקב"ה דיבר שהרי אין הדיבור אצלו כפשוטו ופשוט שהקב"ה הוא כל יכול וכשם שיכול לדבר כך יכול להשמיע כמה דברים בבת אחת וכשם שברא ומהווה כל עולמים יכול גם לדבר ולהשמיע כמה דברים בדיבור אחד ואין בזה חידוש ורבותא כלל
אלא הנס הוא בשמיעת אוזנינו אנו ששמענו כמה דברים בבת אחת אף שזה אי אפשר

וצריך ביאור וכי אי אפשר לאוזן לשמוע כמה דברים בבת אחת? והרי אם יאמר אדם אחד מימין לתיבת שמור ואדם אחר משמאל לתיבת זכור שפיר אפשר לשמוע ב' התיבות, ובאמת המעיין בלשון המפרשים יראה שאין הנס במה ששמעו ב' תיבות אלא הנס במה ש"בשמיעה אחת נשמעו" דהיינו שבב' אנשים האומרים ב' תיבות הרי יש כאן ב' שמיעות שונות ואילו כאן באותה השמיעה עצמה שמעו ב' תיבות
ועל כן צריך לומר בזה שהיה הנס במה שבתיבה אחת שמעו ב' דברים דהיינו שלא שמעו ב' תיבות וכדוגמה שהבאתי מב' אנשים אלא כלשון רש"י ש"בתיבה אחת נאמרו" והיינו שהאוזן האנושית קולטת תנודות האוויר (הקול המניד האוויר) ומפענחת התנודות לידי קול והברה מסויימים ובזה שומעת היא תיבה מסויימה, אבל כאן בנס שמעו באותן תנודות אוויר ב' תיבות והמוח פירש את תנודות האוויר שהגיעו לאוזן כב' תיבות שונות מה שאי אפשר בטבע הרגיל (ואל תאמר שהגיע למוחם בלא שמיעת האוזן שהרי סתם שמיעה היא באוזן וגם אם הגיע למוחם אין חידוש בהגעה למוח של ב' תיבות כאחד)

ובזה ביארנו הנס בשמיעה כאחד אולם מבואר במפרשים שיש חידוש בעצם דיבורו של הקב"ה שהיה כאן נס בעצם הדיבור בכך שהיה כאחד, והוא צריך ביאור דמה נס יש בכאן הלא כל דיבורו של הקב"ה הוא מעל הטבע, ושמא יש לומר גם כה"ג שהדיבור הלא הוא תנודות אוויר וכאן נמי נד האוויר בצורה הסובלת ב' תנודות (וכמובן בדרך נס) ולהכי היו בכאן ב' תיבות שונות בעצם הדיבור יחדיו בדיבור אחד

ולפי"ז יתבאר מה דמשמע דלא היו כאן ב' עניינים שונים אלא עצם הדיבור האחד הוא גרם לשמיעה כאחד והיינו דהנס היה בתנודות האוויר ולהכי דיבור אחד גרם לשמיעה אחת

הדברים קצת אינם רגילים...

אשמח לשמוע פירושים נוספים על דיבור אחד

[חיים]

תוספות רי"ד מסכת ראש השנה דף כז עמוד א

ותרי קלא מי מישתמעי והתניא זכור ושמור כו' פי' היכא דאיכא תרי קלי חד מבלבל חברי' ואין אדם מבין אפי' א' מהם גם הנה נמי זה תוקע בשופר וזה תוקע בחצוצרות אין אדם מבין לא קול השופר ולא קול החצוצרות.
ומתרץ אלא תרי קלי מחד גברא לא מישתעי תרי קלי מתרי גברא משתמעי פי' אימתי אמרי' דתרי קלי לא משתמעי ולא חד מנייהו שזה מבלבל את זה הני מילי מחד גברא כגון אם שם האדם בפיו שופר וחצוצרות ותקע בשתיהן אין אדם מבין ממנו לא קול שופר ולא קול חצוצרות שזה מבלבל את זה ואין זה יכול לעשות אלא הבורא לבדו שאמר זכור ושמור בדיבור אחד אבל תרי קלי מתרי גברי משתמעי אם זה תוקע בשופר וזה בחצוצרות אם רוצה ליתן דעתו לשמוע קול השופר אין קול החצוצרות מבלבלו או אם רוצה לשמוע קול החצוצרות אין קול השופר מבלבלו אבל אם רוצה לשמוע ולכוין בשניהם אינו יכול שעל דבר זה נאמר ואין האוזן יכולה לשמוע שני דברים כאחת כ"א מפי הגבורה כגון אם תקעו שני בני אדם בשני שופרות זה עשה תקיעה וזה עשה תרועה ביחד לא יצא ידי שניהם שאין בו כח להבין שני קולות ביחד ...

[תולעת ספרים07]

עד כמה שזכור לי לא נפסק להלכה כדברי תוס' רי"ד ולהדיא מבואר שלא ניתן לצאת ידי חובה משתי בעלי קורא בקריאת המגילה ושופר וכו' ועיין מ"ב
ב. ולעצם קושייתו של רבי היא שיחתי...
יתכן שאין בזה כל נס במה שאמרו זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו...
בסה"כ ביקשו חז"ל ליישב את הסתירה איך זה שבדברות הראשונות כתיב זכור ובאחרונות כתיב שמור ועל כן אמרו זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו...
וצריך ביאור
ולא כתבתי אלא בכדי להאיר

[חיים]

השל"ה מסכת שבועות פרק תורה אור ד"ה קנה, למד שמדובר בנס, ואלו דבריו שבהם מן החידוש:

וזהו ענין כל עשרת הדברות נאמרו בדבור אחד (תנחומא יתרו י"א). וקשה, מה יוצא מזה, ולמאי נפקא מינה עשה הקדוש ברוך הוא זה הנס, אף שעל פי השכל זהו כמעט דבר טבעיי, ואמשול לך משל: תתבונן, אחד כותב עשרת הדברות, ואחד קורא עשרת הדברות, ואחד חושב בלבו עשרת הדברות. הנה זה הקורא עשרת הדברות אינו מאריך כמו הכותב, כי במהירות נעשית הקריאה, וכן המהרהר הוא ברגעים קטנים מהרהר כולם, הרבה במהירות יותר מהקורא שקורא אותם. והענין, כי ביותר שהדבר דק ורוחני, ביותר מתייחד ומצטרף. כי הכתיבה היא גשמיית, והאמירה יותר דקה, והרהור יותר רוחני. צא ולמד וחשוב, הקדוש ברוך הוא שדיבורו הוא רוחני תכלית הרוחנית באין סוף, אז מתייחד שהכל ענין אחד, כך הוא מבואר על דרך השכל. אמנם נוכל גם כן להמציא טעם לדבר...

[תולעת ספרים07]

השל"ה אינו מדבר על זכור ושמור אלא על כלל הדברות...
שכל הדברות נאמרו בדיבור אחד.
ועל זה כתב להסביר בדרכו שלו, לשם מה הוצרך הקב"ה לעשות כן, כל הדיברות בדיבור אחד, ולשם מה הוצרכו חז"ל לספר לנו זאת, (שהרי הוא כמעט דבר טבעי) אלא לרמז לנו בא, ועל זה כתב להסביר, כדי לציין ולהדגיש שהתורה היא חטיבה אחת וכו' - ואין כוונתו לפרש את עניין הנס, אלא ביקש ללמוד מהדרך שבו בחר הקב"ה לתת את תורתו, שהתורה היא חטיבה אחת, ותו לא.
כנלע"ד...
והוא נכון..

[חיים]

מה נפק"מ אם גם כל הדברות נאמרו בדיבור אחד, עכ"פ השל"ה קורא לזה נס, בנגוד להאמור בהודעתך הקודמת.

יתכן שאין בזה כל נס במה שאמרו זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו...

אכן אח"כ חוזר השל"ה ואומר שזהו כמעט דבר טבעיי.

[תולעת ספרים07]

ראה מה שהוספתי זה הרגע...
אדרבא מלשון השל"ה משמע שאין זה נס ומכוח זה בא להקשות לשם מה הוצרכו חז"ל לספר לנו על כך...
אילו היה מדבר על זכור ושמור היית צודק שאין זה כפי שאמרתי, שבאו חז"ל רק לתרץ לנו את הסתירה בין הראשונות לבין האחרונות - ולכן הדגשתי שהשל"ה נעמד לפרש על כל הדברות שעל זה לא הוצרכו לומר בדיבור אחד נאמר שהרי אין כל סתירה בין הפסוקים וגם הוא כמעט דבר טבעי...
בקיצור: דוק היטב בדברי השל"ה ותווכח שהבאת ראיה מפורשת לדברי...

[חיים]

השל"ה אומר "ולמאי נפקא מינה עשה הקדוש ברוך הוא זה הנס", כלומר יש כאן נס, אך לא מובן לאיזה צורך הוא נעשה [ולא למה הוצרכו חז"ל לספר זאת]. אח"כ הוא מבאר שזהו דבר טבעיי, ושוב הוא חוזר שיש לזה טעם. עכ"פ הפשטות בדברי השל"ה שדווקא יש כאן נס.

[תולעת ספרים07]

ר חיים אנא ממך
הקשב היטב למה שאומר לך...
השל"ה מבקש להוכיח מצורת נתינת התורה על משמעותה של התורה...
ועל זה בא השל"ה ושואל מדוע נתן את הדברות בדיבור אחד וכו' וכו' וכו'...
ותיכף ומיד כביכול מתנצל השל"ה שהרי אין זה קשיא כלל כי הדבר הוא דבר טבעי כלפי הקב"ה לפחות ואין זה קשיא כלל...
ועל זה מדגיש שבכל אופן יש בזה סוג חריגה מדרך הטבע ולכן ניתן להקשות את מה שמקשה...
ודוק היטב...

[חיים]

השל"ה בפתיחת דבריו אמר שיש כאן נס, אבל אתה צודק שבעיקרו הוא סובר שאין כאן כל חידוש של נס מיוחד.

[היא שיחתי]

לא כל כך ברורים לי דברי התוס' רי"ד
אם אדם תוקע בו זמנים בשופר וחצוצרות אז לא שומעים את שתיהם ברור?
ואם זה ב' אנשים שונים?

[חיים]

אדם אחד אינו יכול בו זמנית לתקוע בשופר ובחצוצרה כאחד, שכן זה מבלבל את זה. אבל שני אנשים אכן יכולים, אבל השומע מתקשה לשמוע את שניהם כאחד, אך הוא יכול לכוון את דעתו לאחד מהם ולהתעלם ממשנהו.

[אוצר החכמה]

היא שיחתי שאל שאלה מובנת ואסביר אותה
התוספות רי"ד לא מדבר על התוקע אלא על השומע שמחמת שהתוקע הוא אחד אין השומע יכול להבינו,
וע"ז שאל בצדק שאם מדובר על אמירת מילים ההבדל מובן שאם שני בני אדם מדברים, שינוי הקול מקל להבחין ביניהם, אבל באדם אחד הדבר קשה, אולם כשמדובר בשני כלים מה הנפ"מ לשומע אם התוקע הוא אחד או שנים.

[חיים]

לכן אמרתי שכוונת התוספות רי"ד שמצד התוקע יש הבדל אם הוא אחד או שניים, היינו שאין בכוחו לתקוע באופן ששני הכלים ישמעו ברור, שזה מבלבל את זה. אחרת דברי התוספות רי"ד אכן לא מובנים. כל כך מופרך?

[היא שיחתי]

לכן אמרתי שכוונת התוספות רי"ד שמצד התוקע יש הבדל אם הוא אחד או שניים, היינו שאין בכוחו לתקוע באופן ששני הכלים ישמעו ברור, שזה מבלבל את זה. אחרת דברי התוספות רי"ד אכן לא מובנים. כל כך מופרך?

דבריך בכלל מעייל סופרטנקר לקופא דמחטא

ממה נפשך אם אדם יכול לתקוע בשופר וחצוצרת יחדיו - אזי שפיר השומע ישמע היטב
ואם אינו יכול לתקוע בשניהם יחדיו - אזי לא ישמע השומע שכן התוקע כלל לא תקע ואין לזה עניין כלל לדברי התורי"ד דאיירי בתרי קלי לא משתמעי שהוא דין בהשומע ולא איירי כלל בכאלו שלא מצליחים לתקוע מסיבות כאלו ואחרות (סיגריה/חצוצרה/מקטרת בפה)

תוספות רי"ד מסכת ראש השנה דף כז עמוד א

ותרי קלא מי מישתמעי והתניא זכור ושמור כו' פי' היכא דאיכא תרי קלי חד מבלבל חברי' ואין אדם מבין אפי' א' מהם גם הנה נמי זה תוקע בשופר וזה תוקע בחצוצרות אין אדם מבין לא קול השופר ולא קול החצוצרות.
ומתרץ אלא תרי קלי מחד גברא לא מישתעי תרי קלי מתרי גברא משתמעי פי' אימתי אמרי' דתרי קלי לא משתמעי ולא חד מנייהו שזה מבלבל את זה הני מילי מחד גברא כגון אם שם האדם בפיו שופר וחצוצרות ותקע בשתיהן אין אדם מבין ממנו לא קול שופר ולא קול חצוצרות שזה מבלבל את זה ואין זה יכול לעשות אלא הבורא לבדו שאמר זכור ושמור בדיבור אחד אבל תרי קלי מתרי גברי משתמעי אם זה תוקע בשופר וזה בחצוצרות אם רוצה ליתן דעתו לשמוע קול השופר אין קול החצוצרות מבלבלו או אם רוצה לשמוע קול החצוצרות אין קול השופר מבלבלו אבל אם רוצה לשמוע ולכוין בשניהם אינו יכול שעל דבר זה נאמר ואין האוזן יכולה לשמוע שני דברים כאחת כ"א מפי הגבורה כגון אם תקעו שני בני אדם בשני שופרות זה עשה תקיעה וזה עשה תרועה ביחד לא יצא ידי שניהם שאין בו כח להבין שני קולות ביחד ...

[היא שיחתי]

רעיון עמוק הדומה לעניין הדיבור אחד מביאים ספרי החסידות הקדמוניים בשם הבעש"ט

שלעתיד לבוא תהיה התורה כולה תיבה אחת!
ועוד רעיון המובא בתולדות יעקב יוסף בכעין זה ואינו לפני כעת

ויסוד הרעיון הוא שבשורש הדברים כולם מאוחדים והכל אחד

[חיים]

ממה נפשך אם אדם יכול לתקוע בשופר וחצוצרת יחדיו - אזי שפיר השומע ישמע היטב
ואם אינו יכול לתקוע בשניהם יחדיו - אזי לא ישמע השומע שכן התוקע כלל לא תקע ואין לזה עניין כלל לדברי התורי"ד דאיירי בתרי קלי לא משתמעי שהוא דין בהשומע ולא איירי כלל בכאלו שלא מצליחים לתקוע מסיבות כאלו ואחרות

איני אומר קבלו דעתי, ולגודל הקושיא מסתבר כפי שכתבתי, שהא גופא כוונתו, היינו שודאי אפשר לתקוע בשני כלים, אך איכות התקיעה נמוכה מאוד ולכן קשה לתת את הלב להקשיב לאחד הקולות לבד. כן נראה היה לומר, כל עוד שלא נמצא תירוץ טוב יותר.

[תוכן]

בענין זכור ושמור בדיבור אחד שמעתי מר' משה בר אשר שהכוונה, ששמור פירושו לזכור, כמו ואביו שמר את הדבר, ועל כן זכור ושמור בדיבור אחד, פירושו, בכוונה אחת.

[ספרים]

רש"י היה מגשים, כידוע, והנה כמה סוגי הגשמה יש, וכוונתי, שרש"י לא היה סבור כשיטת הרמב"ם בשלילת ההגשמה מכל וכל. ובענין זכור ושמור בדיבור אחד שמעתי מר' משה בר אשר שהכוונה, ששמור פירושו לזכור, כמו ואביו שמר את הדבר, ועל כן זכור ושמור בדיבור אחד, פירושו, בכוונה אחת.

הרב תוכן והרי הגמ' לומדת מזה תרי קלי משתמעי ואיך יתכן לומר שזה לא בפועל ממש אלא בכוונה אחת.

[תוכן]

כנראה שגמרא זו סותרת לפירוש שהבאתי.