הודעהעל ידי הוד_והדר » ו' פברואר 22, 2019 12:06 am
בעזר הוי"ה יתב"ש אנו מכינים לדפוס מהדורא חדשה של הגדה מדרש בחדוש עם קרוב למאה הוספות חדשות מכת"י, נשאר כמה דברים ספורים שלא מצאתי להם מקור. אם יש ביד מי אחד מחברנו פתרון, אשמח מאוד לשמוע. חלק מהדברים יש לנו ציונים, אבל אינם בטוחים אם זה הציון הכי טוב. נא לציין רק ציונים מוקדמים, המחבר נפטר בשנת תי"ט.
א. היו המצרים דוחקים את ישראל למהר מלאכתם, כמו שנאמר (שמות ה, יג): 'והנוגשים אצים לאמר כלו מעשיכם דבר יום ביומו'. והיו דומים להם כדובים ואריות (ראה ש"ך עה"ת פרשת וארא), ומצווים להם כמה מלאכות בפעם אחת.
ב. ולזה אמר פרעה: 'לא ידעתי את ה'' (שמות ה, ב), ואמר (יחזקאל כט, ג): 'לי יאורי ואני עשיתני', שכל הדברים האלה הושמו בפיו מהכח השולט עליו.
ג. נלחם להם. 'להם' - לאותם שבאו ללחום בארץ מצרים, כי הוא יתברך בסיועם. וזה, כי כשראו האומות אשר סביבות מצרים היות המצרים נרדפים מהמערכות, נאספו ובאו לבוז את העיר.
ד. והים הזה [דהיינו יום סוף] הוא המכוון ל'ים כנרת', והוא נקרא 'ים סוף', כי שם כל דבר נאסף ונאבד.
ה. לסוף גזר פרעה שלא יניחום [לישראל] לשתות [מים, בעת אשר עבד עליהם בפרך].
ו. ובמכה הזאת [דהיינו כינים] לא יכלו החרטומים לשלוט, כי השפעתם באה משם.
ז.אחר כך הכה דעתם במכת הברד, אשר היה כלול מאש ומים, כמו הדעת בקדושה הכולל חסדים וגבורות, וכן בדעת קלוש של הקלפה יש דין וחסד, והכניעוֹ בברד, דכתיב ביה (שמות ט, כד): 'ואש מתלקחת בתוך הברד'.
ח. אחר כך עלה לבינתו, והכניעה במכת הארבה, כי מבינה בא ריבוי כל הדברים.
ט. וביצת אווז היא קשה להתבשל יותר מכלן.
י. ולהבין למה קרא לאלקיהם 'עצבים'. צריך לדעת, שהעבודה זרה שהיו עושים בימים ההם, בטורח גדול עושים אותם, לפי שהיו צריכים לכוין השעה והרגע להתך המתכת, וכן כל אבר ואבר היה צריך שעה מיוחדת כדי להמשיך על הצורה כח הכוכב או המחבל ההוא. ולפעמים כשהצורה היתה כמעט נשלמת, בפועל אחרון היו טועים מרגע לרגע, וכל הפעולה היתה בטלה, והיו צריכים להתחילה מחדש. ולכן קורא להם 'עצבים', שהוא לשון 'עצבות', וכשהפועל היה יוצא בחפץ הפועל, עם היותו מכסף וזהב, היה מדבר, וכשהיו שואלין לו איזה דבר, משיב להם במשל וחידות שלא היו מבינים כוונתו כמעט עד לאחר המאורע, וכן כתב הרמב"ן.
יא. ומשנולד משה הכבידו העבודה עליהם, כי בטלו גזרת 'כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו'. - מצאתי בפרד"א פמ"ח.
יב. והיה זה צער מתחולל למצרים, כי שמו בטחונם בו, כי אין מלכות נוצחת אלא מכח שרו של עשו הוא ס"מ הרשע זה.
יג. קל וחומר מחנותו של בשם (ראה מדרש משלי פי"ג, טז), ומעיר שעובר בה הקיסר, שמטיב למלון אשר לן שם.
יד. ובמה הראו חמוצם, במה שגרשום ממצרים, והיה להם לצאת עמם כמו שעשו הערב רב, שעם היות כי עשו הרע בעיני ה' בעשיית העגל, אין לומר שמוטב היה להם אילו לא יצאו, כי עדיין זכות נשמר להם על כי נכללו בקדושה.
טו. גבעות כבני צאן. דרך הטלאים לדלג ולרוץ מעט, ואחר כך לחזור אצל אמם. כך היו ההרים והגבעות שמחים כשנכנסו ישראל בארץ כנען.
טז. הקושי שהוצרך אל קריעת ים סוף אינו בקיעת המים, כי הנה אליהו זכור לטוב בקע הנהר באדרתו (מלכים ב ב, ט), וכן חסידים רבים תנאים ואמוראים עשו כיוצא בו (ראה יהושע, פרק ג. חולין ז, א). אבל היה דחיית הקלפה אל נוקבא דתהומא רבא.
נערך לאחרונה על ידי
הוד_והדר ב א' פברואר 24, 2019 8:22 pm, נערך 8 פעמים בסך הכל.