בשכבר הימים נסתפקתי, בנוגע לגמרא תענית יד ע"ב:
שלחו ליה בני נינוה לרבי: כגון אנן, דאפילו בתקופת תמוז בעינן מטרא, היכי נעביד? כיחידים דמינן או כרבים דמינן? כיחידים דמינן - ובשומע תפלה, או כרבים דמינן ובברכת השנים? שלח להו: כיחידים דמיתו ובשומע תפלה.
וראיתי מוכיחים שהכוונה ל'נוה' שבעבר הירדן מזרחה, ולא לנינוה שבארץ אשור. ראה ירושלמי ברכות עם פירוש רש"ס, מגנצא תרל"ה, דף כג ע"ב בהערת המגיה.
אבל הטור או"ח סי' קיז מביא מאביו הרא"ש:
ושואלין עד תפלת המוסף של י"ט הראשון של פסח כל זמן שמזכירין הגשמים ויחידים הצריכין למטר אחר כך שואלין אותו בשומע תפלה אפילו בעיר אחת גדולה כנינוה כיחידים דמו ושואלין אותו בשומע תפלה.
כאן יש לספק מקום לחול. הנה הצדדים:
א. אולי התכוון הרא"ש להסיק מהדגשת הגמרא "שאלו בני נינוה", שהוראתו של רבי היתה מיועדת לעיר גדולה מאוד, ומכאן שגם לעיר גדולה מאוד יש דין 'יחידים'. לפי צד זה ברור, שהרא"ש למד שמדובר בנינוה המקראית, זאת שבארץ אשור.
ב. אולי אין קשר בין לשון הגמרא "שאלו בני נינוה" לבין לשון הרא"ש "אפילו בעיר אחת גדולה כנינוה", אלא שהוא למד מעצמו שאין הבדל בין עיר קטנה לבין עיר גדולה. כלומר, הרא"ש לא תלה את דברי רבי בעיר נינוה דווקא, וגם אם הכוונה לעיר קטנה יחסית כגון 'נוה' היה הרא"ש כותב את מה שכתב.