הוגה ומעיין כתב:יישר כח. זהו אכן מקור חשוב, שבזכותו הדברים יוצאים מכלל השערה קלושה ונכנסים להיכל הביסוס.
האם ידוע מה מקורו של הילקוט שם?
בקרו טלה כתב:הוגה ומעיין כתב:יישר כח. זהו אכן מקור חשוב, שבזכותו הדברים יוצאים מכלל השערה קלושה ונכנסים להיכל הביסוס.
האם ידוע מה מקורו של הילקוט שם?
פרדר"א פנ"ב
הוגה ומעיין כתב:בקרו טלה כתב:הוגה ומעיין כתב:יישר כח. זהו אכן מקור חשוב, שבזכותו הדברים יוצאים מכלל השערה קלושה ונכנסים להיכל הביסוס.
האם ידוע מה מקורו של הילקוט שם?
פרדר"א פנ"ב
יישר כח,
אך לכאורה אין בכך מקור לחיוב הודאה, ואמירת "חיים" היא ברכה, ע"ד אמירת "אסותא". משא"כ בילקוט שמבואר שהוא חיוב הודאה, והוא כבר קרוב יותר לתקנת ברכת הודאה.
הוגה ומעיין כתב:יישר כח על ההרחבה המרתקת והמקורות העשירים!
אציין רק שבמקור הפסידו-אריסטוטלי שהבאת מדובר על עיטוש כתוצאה מחשיפה לאור השמש, ולא כתוצאה מהתעוררות, כך שהדברים קשורים רק במקרה שהאדם ניעור משנתו כשקרני השמש החודרים מהחלון מפזזים על פניו לפני קומו.
הוגה ומעיין כתב:לגופה של השערה שהעליתי כאן, ביררתי שוב את הסוגיה והעליתי שכתב יד זה אינו מסדר הברכות של רס"ג, ומדובר בסדר ברכות אחר, של חכם שנהג במנהג ארץ ישראל, והועתק על ידי סופר שהתמחה בהעתקת סידורים. ולמדנו מכל מקום שיש מבני ארץ ישראל שהיו נוהגים לברך ברכות "אלהי, נשמה" וברכת "מחיה המתים" על העיטוש, ולא סתם על הקימה מהשינה.
אלא שמעתה אפשר שרס"ג אף הוא סובר כך, ועל כן משפסקו להתעטש בעת הקימה מהשינה, אין מקום לברכות אלו, ולכן השמיטן מסידורו.
ואכמ"ל בזה.
הוגה ומעיין כתב:כעת ראה אור, בחסדי המקום עלינו, המאמר שהבשיל מתוך אשכול זה, בקובץ בית אהרן וישראל:
https://www.academia.edu/39997587
לענין כתב:הוגה ומעיין כתב:כעת ראה אור, בחסדי המקום עלינו, המאמר שהבשיל מתוך אשכול זה, בקובץ בית אהרן וישראל:
https://www.academia.edu/39997587
ברכותי!
מה שתרגמת (בעמ' ל"א) 'אלגלנאר' שהוא נץ הרימון, הוא פלא כיצד ברכתו עשבי בשמים והלא לאו עשב הוא, והערת מעין זה בהערה.
לפי מה שחפשתי מלמעלה, מתפרשת תבה זו על נצנים סתמא ולא רק על רימונים, בס' התגלות הסודות של ר"י עקנין משתמש בזה בשביל ענבים.
מעתה לא רחוק הדבר כי המכוון הוא כלפי מ"ש בגמ' ברכות מ"ג ב', סיגלי מברכין עליהם בורא עשבי בשמים, ויש שפירשו (וכגון הרשב"ץ) דהמכוון הוא בזה לאשכול הכופר.
ואם נחפש את אשכול הכופר זה נעיין ברש"י שיר השירים (א' י"ד) 'יש בושם ששמו כופר כמו כפרים עם נרדים, ועשוי כעין אשכולות'.
ודברי רש"י יתפרשו עם דברי הרמב"ם בפירוש המשנה (שביעית ז' ו') 'והכפר, נקרא בלשון ערב חנה, וכן נאמר באשכול הכופר אלחנה, היא אשכולות יפות עד מאד'.
ציור של כופר זה, ניתן לראות אצל ז' עמר 'הצומח והחי במשנת הרמב"ם' עמ' 97. פירות עץ זה אכן נראים כמו נצנים קטנים, ומאד מובן מפני מה מברכים עליהם בורא עשבי בשמים לפי שאין זה עץ ממש [אם כי הבה"ג כתב שחנה מברכין עליו עצי בשמים, ובאמת יש לדון עליו אי מקרי עץ או עשב, אך עתה לא יפלא שבעל סדר ברכות זה החשיב צמח זה כעשב ולא כעץ, מה שודאי קשה להגיד על נץ הרימון הממשי. כל זה בהנחה שאכן 'אלגלנאר' מתפרש גם על נצנים לאו דוקא של רימון (וכמו שהבאתי שיש שכתבוהו על ענבים).
ושני אגבים -
א. בהע' 27 יש ט"ס על השמנים, בטעות נכפל על שניהם 'עצי בשמים', יע"ש.
ב. חידוש בעיני שענבר מברכין עליו עצי בשמים, דומני שבראשונים התייחסו לזה כדומם ולא כתולדת האורן, האם גם רס"ג כתב כן?
חזור אל “עיון תפילה וחקר פיוט”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 53 אורחים