רעואל המדייני כתב:הרב שמואל בן שלום צידד מסברא כדעת הרלב"ג שכל הנגעים הינם דבר טבעי, ואפילו נגעי בגדים ובתים.
ב. בסנהדרין דף ע איתא שלדעת ראב"ש שנגעי בתים הינן רק באופן מסויים מאד, בית המנוגע ללא עתיד להיות, ואם נס הוא - מי מונע מהנס לחול באופן המיוחד לו? [שוב שמעתי שכן כתב בחו"ב].
קרית מלך כתב:מפליא לראות את המאמר בענין תרומת הדשן איך הכותב מחדש חידושים עצומים הנוגעים להלכה ללא כל מקור מלבד דיוק עצמאי בלשונות הפסוקים.
עושה חיל כתב:ראוי להזכיר, כי אב ליסוד זה הם דברי הגר"א על פרשת אחרי מות - "בזאת יבא אהרן אל הקדש... ובא אהרן... והיתה לכם לחוקת עולם...".
דאמרו חז"ל: כל הפרשה כולה נאמרה על הסדר חוץ מביאה זו...
- ואמר הגר"א שלפי פשוטו: אהרן עצמו יכל להיכנס בעבודה זו בכל עת, ועל כן, כשנכנס בשאר ימות השנה נהג כסדר העבודה שבפשט המקראות [- שהם שלוש טבילות ושישה קידושי ידיים ורגליים].
רק שביום כיפור - "והיתה לכם לחוקת עולם..." - שיש גם את מוספי היום, אזי קיבלו חז"ל מסיני דרשת הכתוב שהוא שלא כסדר, מחמת דגמירי חמש טבילות ועשרה קידושי ידיים ורגליים [רק ב'ביאה זו', דאזיל אחרי מוספי היום].
פירוש הגר"א נודע מאוד, ונכתב בשם הגר"א ע"י רבים מגדולי הדור ההוא: החיי אדם, רש"ז בן הגר"א [ונכתב בחיי אביו] ועוד...
ואצל כל המצטטים את דברי הגר"א הנ"ל רואים שהוקשה לגר"א מאוד [!] - בעיקר - מדוע התורה כותבת שלא כסדרה? וכי אי אפשר לכתוב כמו שרש"י מפרש בשם חז"ל?
- או במילים אחרות - קשה להגר"א - מדוע הדברים לא מתיישבים בפשוטו של מקרא. [שאלה שהגר"א העיז לשאול... וכך חינך בלימוד המקרא. הובא בכ"מ]
ולכן מגיע הגר"א ומחדש את חידושו הנ"ל: פשוטו - לדורו [לאהרן], מדרשו - לדורות.
כן הנצי"ב בפרשת שילוח מחנות, הוקשה לו כעי"ז, עיי"ש, ויישב ע"פ יסוד זה. וכך כתב שם בסוף דבריו: "וכיב״ז ביאר הגר״א ז״ל בפ׳ אחרי מקרא ובא אהרן אל א״מ. במה שהעלו חז״ל שאינו כסדר היום ע״ש".
כך גם במאמר הנפלא [מומלץ מאוד לקריאה וללימוד!]: הרב מצגר מראה שקשה מאוד ללמוד בפשט הכתובים כפי' רש"י, [וכן משמע בבכור שור שהתקשה בפסוק זה,] ולענ"ד, כל הדורש פשש"מ מתקשה בזה בלמדו פרשה זו. ועל כן הציע כותב המאמר הצעה נפלאה ליישב בצורה למדנית ומתקבלת על הדעת את דרישת הפסוק על נכון, על פי היסוד הנ"ל - מבית מדרשו של הגר"א.
ואגב אורחא נאמר: בבית מדרש של הגאון מותר ללמוד בפשש"מ גם כאשר פשוטו אינו כמדרשו וכההלכה [עיין אדרת אליהו ריש פרשת משפטים]. מיותר להוסיף שהלימוד צריך להיות מיוסד על אדני המקרא, ולא על סברות כרס. כמו"כ אם פשט המקרא להדיא אינו כמדרשו, לא בעינן ראיות והוכחות מספרות חז"ל לפרש פשוטו. וזיל קרי בספרי בעלי הפשט כהרשב"ם והגר"א. ובכך תשובה למה שהעירו כאן - "לחלק חילוקים הקשורים למישור ההלכתי באופן ברור ללא כל אסמכתא מלבד דקדוק הכתובים".
אוצר החכמה כתב:אני רוצה למתוח ביקורת על מילה אחת או שתים בדברי עושה חיל.
הגר"א לא העיז לשאול שאלות מסויימות.
לא מדובר כאן באיזה שיטה שמדכאת חופש מחשבה ואחרים שהם ליברטנים ואמיצים שהגר"א נמנה עליהם והוא מעיז לשאול שאלות. חכמי התורה הולכים בדרך התורה ויכולים גם להיות חלוקים בעמדותיהם על דברים מסויימים. כך שהגר"א סובר שיש דרך של פשוטו של מקרא ויתכן שאחרים סוברים אחרת וכל אחד הולך בדרכו אבל אין כאן לא תעוזה ולא אי תעוזה מצד אף אחד.
גם השימוש במילה מותר על בית מדרשו של הגר"א מפריע לי מעט מאותה סיבה.
עושה חיל כתב:
פירוש הגר"א נודע מאוד, ונכתב בשם הגר"א ע"י רבים מגדולי הדור ההוא: החיי אדם, רש"ז בן הגר"א [ונכתב בחיי אביו] ועוד...
שמואל שלומוביץ כתב:עושה חיל כתב:
פירוש הגר"א נודע מאוד, ונכתב בשם הגר"א ע"י רבים מגדולי הדור ההוא: החיי אדם, רש"ז בן הגר"א [ונכתב בחיי אביו] ועוד...
1. היכן מצויים דברי רש"ז בן הגר"א בענין?
2. דברי הגר"א הובאו כידוע בעוד מקומות כמובספר גביעי גביע הכסף לרבי בנימין ריבלין, בליקוטי תורה,ונמצא גם בהעתקות כת"י כנסת ישראל. כמו"כ התייחס לכך הרד"ל בהג' לויק"ר שם.
3. מענין א"כ הדבר שישנם המפקפקים בשמועה זו.
שמואל שלומוביץ כתב: אמנם יש בזה קושי שהרי בפרשת תצוה אצל פרשת המזבח הפנימי נאמר (שמות ל, י) וְכִפֶּ֤ר אַהֲרֹן֙ עַל־קַרְנֹתָ֔יו אַחַ֖ת בַּשָּׁנָ֑ה מִדַּ֞ם חַטַּ֣את הַכִּפֻּרִ֗ים אַחַ֤ת בַּשָּׁנָה֙ יְכַפֵּ֤ר עָלָיו֙ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם קֹֽדֶשׁ־קָֽדָשִׁ֥ים ה֖וּא לַה'. ומכאן שגם אצל אהרן נאמר מיעוט שלא יוכל להזות אלא פעם אחת בשנה ולא יותר. וכן רהיטת פשו"מ שם, שהפסוק מדבר בכלל המיעוט שלא תעלו עליו עולה ומנחה, ולא התיר אלא דם חטאת הכיפורים אחת בשנה ולא יותר. וזה נאמר להדיא באהרן עצמו.
ובאמת החיי אדם הרגיש בזה וכתב "ולפ"ז בפרשה תצוה דכתיב וכפר אהרן אחת בשנה צ"ל דר"ל אחת בשנה מחוייב לכפר", אבל לפי נוסח השמועה כאן מדברי רש"ז בהגר"א (וכ"ה גם מבואר במקור שבספר גביעי גביע הכסף לר"ב ריבלין) שאחת בשנה הוא מיעוט, הרי יש כאן קושי גדול מהפסוק בפרשת תצווה, כי איני רואה סיבה לחלק בין אחת בשנה הנזכר בפרשת אחרי לבין הנזכר בפרשת תצווה.
אולי למישהו יש צד יישוב לכך. אשמח שיודיעני.
משך חכמה ויקרא טז ג
וזה פירוש הפסוק בתצוה (שמות ל, י) "וכפר אהרן על קרנותיו אחת בשנה" - שזה מחוייב לכפר אחת בשנה גם אהרן. אבל רשאי יותר מאחת בשנה בכל שעה שהוא רוצה ומוצא עצמו מוכן לזה, רק שזה מוכרח לכפר אחת בשנה. אכן לדורות (שם) "מדם חטאת הכיפורים אחת בשנה יכפר עליו לדורותיכם" - שרק אחת בשנה לא פעמיים בשנה רשאי לכפר. שלדורות, שאין הענן שורה אין רשאי להכנס רק אחת בשנה. ולכן כתוב "אחת בשנה יכפר", שעיקר הדיוק שרק אחת מכפר, לא פעמיים. ועיין מה שדרשו רז"ל פרק קמא דשבועות ודו"ק.
ועי' רש"י שם שביאר שמאחת בשנה הראשון בכתוב לומדים שהיא כפרה אחת ולא מכפרת שתי כפרות ומהשני המדבר לדורות לומדים שאין כפרה זו אלא פעם אחת בכל שנה ולא יותר.שבועות ח ע"ב : אמר קרא אחת בשנה כפרה זו לא תהא אלא אחת בשנה
הסקרן_הקטן כתב:האם אין מקומו של כתב עת זה בסמוך לשאר כתבי העת והגליונות שפורסמו בפורום?
אמנם מצינו הרבה פעמים שאומרים מדרבנן הוא וקרא אסמכתא בעלמא הוא, קבלתי שם פירוש מחודש: דהכוונה הוא שהדין הזה שחדשו הרבנן הוא משום שהתבוננו סברא אחת הנרמזת בתורה, ומכח סברא זו חדשו את הדין. כהא דאיתא בפרק כל הבשר (חולין דף ק"ו) - "מים ראשונים מצוה רבא אמר מצוה לשמוע דברי רבי אלעזר בן ערך, דכתיב 'כל אשר יגע בו הזב וידו לא שטף במים' אר"א בן ערך מכאן סמכו לנט"י מן התורה" - הענין עיקר בא לכדרשינן בנידה מה ידיו מבראי אף כל דמבראי לאפוקי בית הסתרים א"צ טבילה. והתבוננו החכמים - מאחר שהתורה לא בא אלא ללמדנו ענין מאבראי, למה הזכיר יותר ידיו מפניו - הל"ל ופניו לא שטף? אלא התורה הזכירה ידים שהם יותר מאבראי מהפנים, משום שהפנים נח, אבל הידים עסקינות הן ותמיד הם מתפשטות חוצה. וכשהתבוננו החכמים מכח התורה שהידים מוחזקות להיותן עסקניות, על כן תקנו נטילת ידים משום סרך תרומה, מאחר שהם עסקניות. נמצא דין נטילת ידים היא מדרבנן, אבל טעם גזירתם היתה בשביל עסקניות, שהבינו מן התורה שהתורה מחזקת לידים עסקניות. נמצא סברת התורה הביאה את החכמים לדבר זה. וזהו ענין מדרבנן וקרא אסמכתא.
ואע"ג דמסיים שם תלמודא על דברי ר"א בן ערך - "א"ל רבא לרב נחמן מאי משמע - דכתיב 'וידיו לא שטף במים' הא שטף טהור, הא טבילה בעי? ה"ק ואחר שלא שטף טמא", עד כאן.
הרי משמע דאסמכתא הוא סימנא בעלמא מלישנא דקרא?
הכל אמת, כי עיקר ענין אסמכתא הוא הסברא שהוציאו מזה הפסוק, דהיינו ידים עסקניות. ואז לסימנא נאמר לשון הפסוק - וידיו לא שטף הוא טמא ואם שטף טהור, דהיינו נטילת ידים. והוצרך לומר כן למצוא לשון הפסוק לסימנא ולא היה די לו במה שהוציאו סברא זו מזה הפסוק כמ"ש, לפי שר"א בן ערך אומר בקוצר דכתיב כל אשר יגע בו הזב וידיו לא שטף במים משמע שהורינו במליצה לשונו למצוא בזה הפסוק לישנא לסימנא.
עושה חיל כתב:ראוי לציין על מה שנכתב (עמ' 56) בשיטת ראב"ע בפירושו לפסוק "וידיו לא שטף במים":
.....
בדרך כלל לפי מה שידוע ומקובל [נראה לי שמפורסם מהרב קופרמן], שיטת ראב"ע היא, שההלכה [הנמסרת מ'קבלה'] מתיישבת עם המקרא לפי פשוטו. לכן טורח ראב"ע להתיישב עם דברי חז"ל [כאשר הם נפק"מ להלכה].
בשונה מהרשב"ם, שלא רואה כל סתירה בין פשוטו לבין דרשות ההלכה [הרשב"ם הידוע בריש פר' וישב (וכן שיטת הגר"א ובית מדרשו וכפי שצויין במאמר). לעומת זאת, ראב"ע נשמר מאוד מדבר זה, ורואים זאת הרבה בפירושו. דוגמא נוספת היא אגרת השבת שכתב לתקוף את המפרשים כהרשב"ם על 'ויהי ערב ויהי בוקר'].
כאן אכן הוא חורג מהרגלו ומציע לבסוף פירוש אחר ע"פ הפשט, לאחר שקיבל את פירוש 'כל אבותינו'.
אשמח להחכים יותר בעניין זה.
ראב"ע הקדמה לתורה
הדרך החמישית, מוסד פירושי עליה אשית, והיא הישרה בעיני, נכח פני ד', אשר ממנה לבדו אירא, ולא אשא פנים בתורה, ואחפש היטיב דקדוק כל מלה בכל מאדי, ואחר כן אפרשנה כפי אשר תשיג ידי, … ומתרגם התורה ארמית תרגם אמת, ובאר לנו כל נעלמת. ואם דלק במקומות אחרי מדרשים, ידענו כי יותר ממנו ידע השרשים, רק חפץ להוסיף טעמים אחרים, כי פשוטו יבינוהו אפילו הבוערים, ... ובעבור הדרש דרך הפשט איננה סרה, כי שבעים פנים לתורה, רק בתורות ובמשפטים ובחקים, אם מצאנו שני טעמים לפסוקים, והטעם האחד כדברי המעתיקים, שהיו כולם צדיקים, נשען על אמתם בלי ספק בידים חזקים. וחלילה חלילה מלהתערב עם הצדוקים, האומרים כי העתקתם מכחשת הכתוב, והדקדוקים. רק קדמונינו הי' אמת, וכל דבריהם אמת וד' אלהים אמת ינחה את עבדו בדרך אמת:
שמואל שלומוביץ כתב:נמצינו למדים אם כן שראב"ע מודה לרשב"ם ולרמב"ן ועוד, שאין ההלכה נלמדת מפשוטו של מקרא אלא מדרשת חז"ל, וההבדל ביניהם אינו אלא שהראב"ע במאבקו ומלחמתו בצדוקים, וכממשיך דרכו ושיטתו של רס"ג בפירוש המקרא, העדיף להשתמש בדרך זו רק במקום ההכרח הגמור, וככל שהיו שתי דרכים נסמך בידים חזקים על חכמינו המעתיקים שהיו כולם צדיקים. ולא לתת סיוע לרשעים הצדוקים.
ובזה דומני שיש ישוב למבוכה זו. ואם יש לאי מי לבנות או לסתור בזה יודיעוני.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 30 אורחים