לדאבוני איני לומד כעת את ה'דף היומי', אבל איקלע גבן בס"ד אגב אורחין, ואמרתי לא אמנע טוב.
בחידושי הגרי"ז בכורות יג, א
שם, בתוס' ד"ה אם גופו קנוי בסוה"ד, וא"ת אכתי עובד כוכבים קונה ישראל בחזקה כדאמר בגיטין מנין לעכו"ם שקונה ישראל בחזקה שנאמר וישב ממנו שבי וכו', והנה מבואר דס"ל להתוס' שהקרא איירי בישראל, ודלא כדברי רש"י בחומש (במדבר כ"א א') שפירש דוישב ממנו שבי איירי בשפחה אחת.
ומעין זה בחידושי ר' נחום גיטין לח, א
ומדברי התוס' בד"ה וישב ממנו שבי מבואר דהך שבי היה ישראלים גמורים ודלא כמש"כ רש"י בחומש דהך שבי היה שפחה אחת, דבתוס' הק' דנילף דעכו"ם קונה עכו"ם בחזקה מק"ו עובד כוכבים ישראל קונה עכו"ם עכו"ם לא כ"ש, ואי נימא דהך קרא איירי בשפחה אחת אי"ז קנין עכו"ם בישראל אלא קנין עכו"ם בעבד. ומשמע מזה דהתוס' פי' להך קרא כפשוטו דהעמלקים שבו מבני ישראל.
ומן התימה מה ראו להקשות על דברי התוס', והרי את הקושיא יש להקשות כבר על דברי הגמ', וכמו שהקשה הרש"ש בגיטין שם
גמרא עובד כוכבים ישראל מנלן דכתיב וישב ממנו שבי. לכאורה הא דלא כפרש"י שם בנימוקיו דר"ל שפחה אחת אשר שבוה ישראל מהם מקודם (עי' מזרחי שם). ואולי י"ל דמסתמא כבר טבלוה לשם אמהות.
אגב התעוררתי לומר חידוש בדרך דרוש, הנה בדברי רש"י בפירושו לחומש מפורש שהשבי של הכנעני שזה היה עמלק, ומקור דבריו במדרש אגדה שם:
וילחם בישראל וישב ממנו שבי. לא לקחו מהם אלא שפחה אחת, ומשלהם היתה, שככה נאמר שבי מן השבי היתה.
והרחיב הרמב"ן בביאורו וז"ל,
נתעוררו החכמים בזה, מפני דעתם שלא יהיו ישראל מנוצחים כלל מאויב זולתי בעת קלקלתם, כגון במלחמת עמלק הראשונה מפני שאמרו היש ה' בקרבנו (שמות יז ז), ובשניה מפני חטאם במרגלים שהזהירם משה ממנה, אבל בכל מלחמת מצוה לא נפקד מהם איש כל ימי משה. ולפיכך פירשו הכתוב הזה, וישב ממנו השבי שהיה בידו, והיא השפחה הזו ששבו אותה ישראל מהם.
ולכאורה מקורה של אותה שפחה מעמלק אצל ישראל היא מאז מלחמת עמלק דכתיב בה בפרשת בשלח (יז, יג):
וַיַּחֲלֹ֧שׁ יְהוֹשֻׁ֛עַ אֶת־עֲמָלֵ֥ק וְאֶת־עַמּ֖וֹ לְפִי־חָֽרֶב. וברש"י,
ויחלש יהושע - חתך ראשי גבוריו ולא השאיר אלא חלשים שבהם ולא הרגם כולם, מכאן אנו למדין שעשה על פי הדבור של שכינה
.
וא"כ היו הרבה שהיו בשבי מאותה שעה, וכל המלחמה התנהלה סביב אותה שפחה.
והנה האלשיך בפירושו לאסתר (ב, ה) כתב:
נמצא כי אל כל זה סיבה ראשונה שאול בחיר ה'. כי לולא הוא הותיר את אגג מלך עמלק חי לילה אחד, כמעט כסדום היו להאביד שריד. אך בלילה ההוא כאשר שכב שם נזדמנה לו שפחה ויבא אליה ותהר לו ותלד את אבי אבות המן הרע ההוא. נמצאת המכשלה הזאת תחת יד שאול כי הוא היסב ביאת המן לעולם.
[וב"הערות למחזור לימים הנוראים" מאת הרב שמואל אשכנזי בקובץ בית אהרן וישראל לו, תשנ"א, עמ' קכ ואילך) הביא מקורות נוספים].
ומצינו בספרים הנ"ל שעל בסיס אותו המדרש החשיבו את המן לנצר עמלק. ולכאורה צ"ב, שהרי שיטת הרמב"ם (פ"ט מעבדים ה"ג): אחד מן האומות שבא על שפחה כנענית שלנו הרי הבן עבד כנעני שנאמר אשר הולידו בארצכם וכו', [ועי' בהשגות הראב"ד שם ובנו"כ], וא"כ נמצא שהוולד הבא משפחה זו אינו עמלקי אלא כנעני כמו השפחה. ובע"כ שהיתה זו שפחה עמלקית.
ואולי היא אותה השפחה שעליה ניטשה המערכה מימי קדם.
לעת עתה לא מצאתי מקורות לחידוש כביר כזה.