מפרשי האוצר
חיפוש גוגל בפורום:

לחומרא מקשינן - האם כלל בתורת ספק או בתורת ודאי - תמיה על דברי תוס' שאנץ

הערות, בירורים וחידושים במרחבי התלמודים. לומדי דף היומי וכל חבורות הלומדים
חוות דעת
הודעות: 155
הצטרף: א' אפריל 28, 2019 8:02 am

לחומרא מקשינן - האם כלל בתורת ספק או בתורת ודאי - תמיה על דברי תוס' שאנץ

הודעהעל ידי חוות דעת » א' יוני 23, 2019 6:17 pm

ידוע דעת הפמ''ג [פתיחה הכוללת ח''א אות י] דהכלל דלחומרא מקשינן הוא מספק מחמת ספק דאורייתא לחומרא ואינו בתורת ודאי. וכבר האריך בזה באתוון דאורייתא [כלל יח].

וכעת מצאתי דכבר נחלקו בזה הראשונים, עי' תוס' [פסחים דף מג: ד''ה סלקא בב''ק דף ג. ד''ה דומיא ] דס''ל דהוי דין ודאי, אבל בתוס' שאנץ (תוספות הרשב''א) פסחים דף מג: כתב בצד הראשון לכאורה כהפמ''ג דלחומרא מקשינן הוי מספק, וז''ל תימה היכי תיסוק אדעתין למימר הכי אדרבה איפכא סד''א דכל שישנו בבל תאכל חמץ ישנו בקום אכול מצא דהיכא דאיכא לאקושי לחומרא ולקולא לחומרא מקשינן. ואומר ריב''א דהאי דינא לא שייך בדבר שיש בו כרת דשייך ביה קרבן שלא יביא חולין לעזרה עכ''ל הנוגע לעניננו.

והיינו דיישב הא דהקשו התוס' שם דאיך ס''ד דעושים ההיקש ממצות אכילת מצה לאיסור חמץ ויצא דנשים אינן בלאו דאיסור חמץ, הרי לחומרא מקשינן והיה לנו לומר הפוך דנשים חייבות באכילת מצה, כיון שישנן בלאו דלא תאכל חמץ. ותי' דכיון דאם היינו מחייבים באיסור אכילת חמץ, היה תוצאה שאם אכלו חמץ חייבות קרבן, והרי יש להחמיר משום חולין לעזרה, ולכן עדיף לדרוש את הפסוק לקולא מלדרוש הפסוק לחומרא.

ולכאורה רואים בדבריו כמ'''ש דסובר כהפמ''ג (או יותר טוב הפמ''ג סובר כמותו) דלחומרא מקשינן הוא בתורת ספק, דאל''ה אחרי דאמרינן לחומרא מקשינן אין כאן ספק חולין לעזרה, ואין מקום לתירוצו.

אלא שדבריו מוקשים לי, דאף אם נאמר דלחומרא מקשינן הוא בתורת ספק, מ''מ לא מיושבת קושייתו, דלמה לא נאמר דמספק נאסור את הנשים באיסור אכילת חמץ, וגם נאמר דלא יביאו קרבן כיון דיש ספק אם זהו דין התורה, ומספק לא יביאו, (וגם יהיו חייבות באכילת מצה - מספק משום ההיקש) ואיך ס''ד דאינן בבל תאכל חמץ, עד כדי כך דיש פסוק ("כל") לרבות נשים.

יגעתי ולא מצאתי מי שהעיר בזה, ואשמח לשמוע דעת הרבנים.

לענין
הודעות: 3471
הצטרף: ד' יולי 19, 2017 8:24 pm

Re: לחומרא מקשינן - האם כלל בתורת ספק או בתורת ודאי - תמיה על דברי תוס' שאנץ

הודעהעל ידי לענין » ב' יוני 24, 2019 11:55 pm

איצטריך קרא למעוטי ספיקא?

בתבונה
הודעות: 1301
הצטרף: ו' אוגוסט 12, 2016 3:58 pm

Re: לחומרא מקשינן - האם כלל בתורת ספק או בתורת ודאי - תמיה על דברי תוס' שאנץ

הודעהעל ידי בתבונה » ג' יוני 25, 2019 2:49 am

חוות דעת כתב:ידוע דעת הפמ''ג [פתיחה הכוללת ח''א אות י] דהכלל דלחומרא מקשינן הוא מספק מחמת ספק דאורייתא לחומרא ואינו בתורת ודאי. וכבר האריך בזה באתוון דאורייתא [כלל יח].

וכעת מצאתי דכבר נחלקו בזה הראשונים, עי' תוס' [פסחים דף מג: ד''ה סלקא בב''ק דף ג. ד''ה דומיא ] דס''ל דהוי דין ודאי, אבל בתוס' שאנץ (תוספות הרשב''א) פסחים דף מג: כתב בצד הראשון לכאורה כהפמ''ג דלחומרא מקשינן הוי מספק, וז''ל תימה היכי תיסוק אדעתין למימר הכי אדרבה איפכא סד''א דכל שישנו בבל תאכל חמץ ישנו בקום אכול מצא דהיכא דאיכא לאקושי לחומרא ולקולא לחומרא מקשינן. ואומר ריב''א דהאי דינא לא שייך בדבר שיש בו כרת דשייך ביה קרבן שלא יביא חולין לעזרה עכ''ל הנוגע לעניננו.

והיינו דיישב הא דהקשו התוס' שם דאיך ס''ד דעושים ההיקש ממצות אכילת מצה לאיסור חמץ ויצא דנשים אינן בלאו דאיסור חמץ, הרי לחומרא מקשינן והיה לנו לומר הפוך דנשים חייבות באכילת מצה, כיון שישנן בלאו דלא תאכל חמץ. ותי' דכיון דאם היינו מחייבים באיסור אכילת חמץ, היה תוצאה שאם אכלו חמץ חייבות קרבן, והרי יש להחמיר משום חולין לעזרה, ולכן עדיף לדרוש את הפסוק לקולא מלדרוש הפסוק לחומרא.

ולכאורה רואים בדבריו כמ'''ש דסובר כהפמ''ג (או יותר טוב הפמ''ג סובר כמותו) דלחומרא מקשינן הוא בתורת ספק, דאל''ה אחרי דאמרינן לחומרא מקשינן אין כאן ספק חולין לעזרה, ואין מקום לתירוצו.

אלא שדבריו מוקשים לי, דאף אם נאמר דלחומרא מקשינן הוא בתורת ספק, מ''מ לא מיושבת קושייתו, דלמה לא נאמר דמספק נאסור את הנשים באיסור אכילת חמץ, וגם נאמר דלא יביאו קרבן כיון דיש ספק אם זהו דין התורה, ומספק לא יביאו, (וגם יהיו חייבות באכילת מצה - מספק משום ההיקש) ואיך ס''ד דאינן בבל תאכל חמץ, עד כדי כך דיש פסוק ("כל") לרבות נשים.

יגעתי ולא מצאתי מי שהעיר בזה, ואשמח לשמוע דעת הרבנים.

לולא הדרשא מ'כל' אז מדין סד"א לחומרא אשה חייבת במצה ואסורה בחמץ אבל אם אכלה חמץ בשוגג לא תביא קרבן משום ספק חולין בעזרה, ורק אחרי שיש כל מביאה חטאת.

עוד אולי אפשר לדחוק שהחומרא נחשבת ע"פ דין הספק ולזה מקשינן בתורת ודאי. (ובתוס' ב"ק ג: רואים לא כך)

חוות דעת
הודעות: 155
הצטרף: א' אפריל 28, 2019 8:02 am

Re: לחומרא מקשינן - האם כלל בתורת ספק או בתורת ודאי - תמיה על דברי תוס' שאנץ

הודעהעל ידי חוות דעת » ג' יוני 25, 2019 3:40 am

בגמ' מבואר דלא כמו שכתבתה, דאיתא שם, סלקא דעתך אמינא הואיל וכתיב לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות כל שישנו בקום אכול מצה ישנו בבל תאכל חמץ והני נשי הואיל וליתנהו בקום אכול מצה דהויא ליה מצות עשה שהזמן גרמא אימא בבל תאכל חמץ נמי ליתנהו קא משמע לן

הרי דהגמ' רוצה לפטור את הנשים ממצות אכילת מצה ואיסור חמץ, בלי הפסוק ד"כל", ולא כמ"ש כבודו.

בתבונה
הודעות: 1301
הצטרף: ו' אוגוסט 12, 2016 3:58 pm

Re: לחומרא מקשינן - האם כלל בתורת ספק או בתורת ודאי - תמיה על דברי תוס' שאנץ

הודעהעל ידי בתבונה » ג' יוני 25, 2019 9:05 am

חוות דעת כתב:בגמ' מבואר דלא כמו שכתבתה, דאיתא שם, סלקא דעתך אמינא הואיל וכתיב לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות כל שישנו בקום אכול מצה ישנו בבל תאכל חמץ והני נשי הואיל וליתנהו בקום אכול מצה דהויא ליה מצות עשה שהזמן גרמא אימא בבל תאכל חמץ נמי ליתנהו קא משמע לן

הרי דהגמ' רוצה לפטור את הנשים ממצות אכילת מצה ואיסור חמץ, בלי הפסוק ד"כל", ולא כמ"ש כבודו.

זה צד מצדדי הספק ונפק"מ לקרבן (למשל)

סמל אישי של המשתמש
מיללער
הודעות: 6308
הצטרף: ה' נובמבר 04, 2010 4:14 pm

Re: לחומרא מקשינן - האם כלל בתורת ספק או בתורת ודאי - תמיה על דברי תוס' שאנץ

הודעהעל ידי מיללער » ב' אוגוסט 08, 2022 6:27 am

חוות דעת כתב:ידוע דעת הפמ''ג [פתיחה הכוללת ח''א אות י] דהכלל דלחומרא מקשינן הוא מספק מחמת ספק דאורייתא לחומרא ואינו בתורת ודאי. וכבר האריך בזה באתוון דאורייתא [כלל יח].
.


הראיה הראשונה שמביא רבי יוסף ענגיל באתוון דאורייתא שם הוא מהתוס' זבחים נז. ד"ה ואני מקישו. שכתבו דהיינו למדים בכור מחזה ושוק של תודה ולא משלמים לזמן אכילתן, משום דלחומרא מקשינן, וע"ז באתוון דאורייתא "ואע"ג דיסתבב מזה קולא ג"כ שהרי אם יותר מבשר הבכור אחרי יום ולילה ישרף ועכ"ז אמרינן לחומרא מקשינן" ומזה מוכיח דהוא מטעם ודאי ולא מטעם ספק.

הנה, מלבד מה שיש לדון בזה דמנ"ל הא, אולי אם יותר מהבשר לא ישרופו עד ליום שלישי כדין שלמים, אבל חידוש שבשךרש"י בזבחים שם (ד"ה הוסיף) פירש הטעם דמקשינן לתודה ולא לשלמים משום דתפסת מועט תפסת, ואולי בחר רש"י בזה משום דאולי משום לחומרא מקשינן אינו אלא בגדר סד"א לחומרא, משא"כ תפסת מועט הוא דין (עי' בתוס' סוכה ה: ד"ה תפשת) וצ"ע.


חזור אל “בית התלמוד”



מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 37 אורחים