כתב הטור בהלכות שבת (סימן רסז), וז"ל,
וקורין שמע בברכותיה כבשאר ימות החול בלא גירוע ובלא תוספת עד סוף ברכת השכיבנו, ומשנין בחתימה שחותם ופרוס סוכת שלום עלינו ועל ירושלים עירך בא"י הפורס סוכת שלום עלינו ועל עמו ישראל ועל ירושלים. וכן המנהג באשכנז ובצרפת ואין חותמין שומר עמו ישראל לעד. כדאיתא במדרש שבשבת אין צריכין שמירה שהשבת שומר. ונוהגין לומר פסוק ושמרו בני ישראל וגו' לומר שאם ישמרו שבת אין צריכין שמירה, והוא ג"כ מעין גאולה כדכתיבנא לעיל שאם ישמרו ישראל ב' שבתות מיד נגאלין... ובטוליטולה נוהגין לחתום בשבת כמו בחול ואינו נכון כדפרישית. ועוד דבירושלמי גרסינן בהדיא הדא דתימור בחול אבל בשבת אומרים ופרוס עלינו סוכת שלום, וכן כתבו הגאונים.
וטרם כל שיח בהבנת דברי הטור, נקדים הצעת דברי תלמידו רבינו דוד אבודרהם (סדר מעריב של שבת) שהעתיק את כל דברי הטור, אבל בכמה שינויים משמעותיים. וז"ל,
וקורין ק"ש בברכותיה כשאר ימות החול בלא גירוע ובלא תוספות עד והושיענו בקרוב למען שמך. וחותמים ופרוס עלינו סוכת שלום בא"י הפורס סכת שלם עלינו ועל עמו ישראל לעד מפני שאומר במדרש שבשבת אין צריכין שמירה שהשבת שומר. ועוד דאמרינן בירושלמי הא דתימא בחול אבל בשבת אומר ופרוס עלינו סוכת שלום וכן כתבו הגאונים. וכן נוהגין במקצת מקומות לאפוקי ממנהג אישביליא וטליטל' שנוהגין לחתום בשבת כמו בחול ולא יתכן ואיני יודע למה חותמין בימים טובים ופרוס עלינו ובשבתות כשאר ימי החול.
הרי שבדברי האבודרהם 'עד והושיענו למען שמך', כלומר, שבשבת מדלגים מאותו המקום את כל נוסח הברכה, 'והגן בעדנו והסר מעלינו אויב דבר... עד החתימה 'ופרוש עלינו סוכת וגו'. אולם בדברי הטור לכאורה נראה להדיא שהשינוי הוא רק בחתימת הברכה, שהרי כתב להדיא 'בלא גירוע ובלא תוספת עד סוף ברכת השכיבנו, ומשנין בחתימה שחותם ופרוס סוכת שלום עלינו. ומשמעות דבריו נראית בעליל שאף את נוסח הסיום 'כי א'ל שומרנו ומצילנו אתה... ושמור צאנו ובואנו וגו'' אומרים אף בשבת.
כדברי הטור שאין ההבדל בין שבת לחול אלא בנוסח החתימה לבדה, כן עולה מסדר רב עמרם גאון (הרפנס, סדר שבתות),
והכי אמר רב שר שלום נמי. בליל שבתות ובלילי ימים טובים במעריב למימר שומר עמו ישראל לעד. ובבית רבינו אין מנהג, אלא תחת שומר עמו ישראל חותמין פורס סוכת שלום עלינו ועל עדת עמו ישראל ועל ירושלים, ואין אומר אחריה כל עיקר אלא קדישא לאלתר, ובשאר כנסיות ובשאר מקומות אומר שומר עמו ישראל לעד, ואומר ושמרו בני ישראל וחותמין. אבל ברוך ה' לעולם, אין אומרים לא בישיבה אחרת ולא בבבל כלה.
וכן נראה גם מן הנוסח בסידור רש"י (סי' תעה) ובסידור הרוקח, ובספר העיתים ועוד.
השו"ע (שם סעיף ג) נקט כאן דרך אמצעית,
הרי שלפי פסקו של המחבר אומרים את כל הנוסח של תורף הברכה כולל הבקשה 'והגן בעדנו והסר מעלינו וגו', אולם משמיטים את כל הסיום החל מן התיבות 'כי א'ל שומרנו ומצילנו אתה'.בברכת השכיבנו אינו חותם בה שומר עמו ישראל, אלא כיון שהגיע לובצל כנפיך תסתירנו אומר ופרוס סכת שלום עלינו ועל ירושלים עירך, בא"י הפורס סכת שלום עלינו ועל כל עמו ישראל ועל ירושלים.
כשיטת השו"ע נראה במחזור ויטרי (סימן קא), וז"ל,
[ובשבת אומר]. כי אל מלך חנון ורחום אתה. ופרוס עלינו סוכת שלומך ועל ירושלים עירך ברוך אתה י"י פורס סוכת שלום עלינו ועל כל עמו ישר' ועל ירושלם.
ולכאורה צ"ב, מה פשרה היא זו, לומר כל הבקשות על השמירה, ומאידך גיסא, בסיום סמוך לחתימה להשמיט את 'כי אל שומרנו וגו''.
ברם נראה הביאור לפי מה שכתב בספר המנהיג (הלכות שבת עמוד קלו),
. ומבואר שהשמטת לשון 'שמירה' בסיום בשבת היא מחמת 'מעין החתימה'.ואין לומר ושמור צאתנו ובואינו כי הוא להסמיך מעין החתימה לחתימה מחול שחותמים בשומר עמו ישראל. אב"ן
ועוד היה מקום לבאר לפי מש"כ הב"ח (או"ח סימן רפ ס"ק א), וז"ל,
וקורא קריאת שמע כבשאר הלילות. נראה דר"ל אף על פי שבתפילה אין אומרים ושמור צאתנו ואין חותמין בשומר עמו ישראל לעד לפי שבשבת אין צריכים שמירה שהשבת שומר ולכך אומרים פסוק (שמות לא טז) ושמרו בני ישראל את השבת כדלעיל בסימן רס"ז, אותה שמירה אינה אלא מן האומות ולהכי כתב לשם רבינו דהוי מעין גאולה כדאמרינן (שבת קיח ע"ב) דאלמלי שמרו ישראל שתי שבתות מיד נגאלין, אבל קריאת שמע שעל מטתו דהיא לשמרו מן המזיקין (ברכות ה ע"א) צריך לאמרו אף בשבת, ואדרבה בליל שבת שכיחין מזיקין טפי כמ"ש בסימן רס"ז בשם רב נטרונאי.
ולפי הסברו של הב"ח מבואר היטב, שכל הנוסח בטופס הברכה, והגן בעדנו והסר מעלינו וכו' מיירי בכל מיני הנזק, וכמו שמפרט, ולכן אין משמיטים בשבת, ואין אומרים בשבת דווקא את החתימה 'שומר עמו ישראל' דמיירי על שמירה מן האומות מעין גאולה, וכיוצא בזה את הסיום 'ושמור צאתנו ובואנו וגו' שהוא מעין החתימה.
שינוי נוסף, בטור מופיע נוסח החתימה, 'ופרוס סוכת שלום עלינו ועל ירושלים עירך', והיינו שמזכיר גם את ירושלים סמוך לחתימה מעין החתימה שמסיים ב'ועל ירושלים', וכן הוא בשולחן ערוך, אבל בדברי האבודרהם מופיע 'וחותמים ופרוס עלינו סוכת שלום', בלא הזכרת ירושלים.
ובספר שלמי צבור (אלגזי) כתב, וצריך לומר ופרוס סוכת שלום עלינו ועל ירושלים, וחותם בא"י הפורס סוכת שלום עלינו ועל כל עמו ישראל ועל ירושלים. ובסידורים לא הדפיסו ועל ירושלים סמוך לחתימה, והוא טעות. וכתב הרב המגיה שם, שהסידורים נמשכו אחר הרד"א שלא כתב ועל ירושלים סמוך לחתימה וכו'. ודבריו הובאו בשערי תשובה כאן ס"ק ב.
בסדר רב סעדיה גאון שהוא אחד המקורות הקדמוניים לנוסח פורס סוכת שלום, לא נזכרת ירושלים גם בנוסח החתימה, אלא 'הפורש סוכת שלום על עמו ישראל'.