''נחלה ומנוחה כשמש לו זרחה'' פיוט השומר שבת

[שייף נפיק]

''נחלה ומנוחה כשמש לו זרחה'' זה קאי על יעקב אבינו וכמש''כ והאכלתיך נחלת יעקב אביך. ומה שכתוב מנוחה יל''ע שיעקב אבינו לא מצאנו לו מנוחה, וכמוש''כ ביקש יעקב לישב בשלוה.. והכוונה צ''ל, מנוחה כמו הזמן ששמש לו זרחה, שאז נח מכאב המכה וגם היה לו מנוחת הנפש שהודה לו על הברכות. ולפי זה אין זה רק פסוק בעלמא המתאר את יעקב, אלא מתאר גם את מצבו המסוים שהיה אז.

[לבי במערב]

להעיר, שבברכה האמצעית דתפלת מנחת ש"ק, בבבא האמצעית (שכנגד יעקב אבינו ע"ה) נזכר ל' מנוחה:

אתה אחד,
ושמך אחד,
ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ.
תפארת גדולה,
ועטרת ישועה,
יום מנוחה וקדושה לעמך נתת.
אברהם יגל,
יצחק ירנן,
יעקב ובניו ינוחו בו.
מנוחת אהבה ונדבה,
מנוחת אמת ואמונה,
מנוחת שלום השקט ובטח,
מנוחה שלמה שאתה רוצה בה.
יכירו בניך וידעו,
כי מאתך היא מנוחתם,
ועל מנוחתם יקדישו את שמך.