מפרשי האוצר
חיפוש גוגל בפורום:

ביאורים במגילת איכה

ביאורים ועיונים, חדושים ובירורים, בתורה בנביאים בכתובים ובתרגומים, ובמפרשיהם, ראשונים ואחרונים, ויבינו במקרא.
נוטר הכרמים
הודעות: 8552
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

ביאורים במגילת איכה

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ג' אוגוסט 06, 2019 8:36 am

איכה (ב, יג): מָֽה־אֲעִידֵ֞ךְ מָ֣ה אֲדַמֶּה־לָּ֗ךְ הַבַּת֙ יְר֣וּשָׁלִַ֔ם מָ֤ה אַשְׁוֶה־לָּךְ֙ וַאֲנַֽחֲמֵ֔ךְ בְּתוּלַ֖ת בַּת־צִיּ֑וֹן כִּֽי־גָד֥וֹל כַּיָּ֛ם שִׁבְרֵ֖ךְ מִ֥י יִרְפָּא־לָֽךְ.

באיכה רבה כאן:
א"ר חולפאי מי שהוא עתיד לרפאות שברו של ים הוא ירפא לך.

וצ"ב טובא מהו שברו של ים, ומהי שייכותו אלינו. וכבר נודע בזה לבאר בכמה אנפי על דרך הדרוש.

ונראה לבאר בס"ד בדרך הקרובה לפשט, וכבר רמז לזה מעט בתורה תמימה בתחילת דבריו, ובהקדם דברי הגמ' בבבא בתרא (עד, ב):
ואמר רב יהודה אמר רב בשעה שביקש הקדוש ברוך הוא לבראות את העולם, אמר לו לשר של ים פתח פיך ובלע כל מימות שבעולם. אמר לפניו רבש"ע, די שאעמוד בשלי. מיד בעט בו והרגו, שנאמר בכחו רגע הים ובתבונתו מחץ רהב.

ובתורת חיים שם הקשה "וא"ת כי הרגו מאי תקנתא הוה אכתי כל מימות שבעולם להיכן אזלי".
ויעוי' שם שביאר היטב לפי דברי המדרש (שמות רבה פרשת בא פרשה טו):
היה כל העולם מלא מים במים והארץ שקועה במים אמר הקדוש ברוך הוא ותראה היבשה אמרו המים הרי העולם אנו מלאים ועד עכשיו צר לנו להיכן אנו הולכין יהי שמו מבורך בעט באוקיינוס והרגו שנאמר בכחו רגע הים ובתבונתו מחץ רהב, ואין מחץ אלא לשון הריגה שנא' ומחצה וחלפה רקתו, כשהרג אותן יש אומרים שהן בוכין עד היום הזה שנאמר הבאת עד נבכי ים, ולמה הרג אותן שהבית שהוא מחזיק מאה חיים מחזיק אלף מתים לכך נקרא אוקיינוס ים המות, ועתיד אלהים לרפאתו שנאמר אל הימה המוצאים ונרפאו המים.

ומעתה מבואר לנו היטב ענין 'שברו של ים' שבעצם השבר הזה הוא שינוי מצב של מחיים למוות כפשוטו, והיינו שתחת מים חיים שהיו ממלאים פני תבל ומלואו נשתברו המים ונצטמצמו למקומם כמו החילוק שבין חי למת, שמת תופס מקום חלק עשירי מחי (כמשל המדרש על אלף מתים ומאה חיים), ושבר כזה הוא שבר שאין דומה לו, וזהו השבר של בת ירושלים.

והיינו שבחורבן בית המקדש נדמה כאילו נקנסה מיתה על כנסת ישראל, ואף לא אבדה שארית יעקב, הנה היא כמו ים המות אשר 'נהרג', והנחמה הגדולה היא כי אין זה כמיתה אשר אין אחריה כלום, וכשם שעתיד הקב"ה לרפאות את הים ונרפאו המים, הוא ירפא לנו.

בן מיכאל
הודעות: 2255
הצטרף: ד' ינואר 04, 2017 2:19 pm

Re: ביאורים במגילת איכה

הודעהעל ידי בן מיכאל » ג' אוגוסט 06, 2019 1:30 pm

ברור ששברו של ים הוא הכאתו בידי ה', זהו פשוטו של דברי המדרש, ולא רק מדרשו.
הרעיון לענ"ד, שכשיתוקנו כל הפגמים בבריאה לע"ל ירפא שברה של י-ם.

נוטר הכרמים
הודעות: 8552
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: ביאורים במגילת איכה

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ד' אוגוסט 07, 2019 8:40 pm

ג, ל יִתֵּ֧ן לְמַכֵּ֛הוּ לֶ֖חִי יִשְׂבַּ֥ע בְּחֶרְפָּֽה.

יעויין בפירוש רש"י לתהלים (ג, ח)
כי הכית את כל אויבי לחי - מכת בזיון היא כד"א יתן למכהו לחי.

וביאר בספר המקנה (קידושין מ, א), וז"ל,
שפירשנו בפסוק שאמר ירמי' הנביא ע"ה יתן למכהו לחי ישבע בחרפה, שהוא עצה טובה כשהאדם רואה שאותו שרוצה להכות אותו מכת חרפה דהיינו מכה שיש בו בושת ומתגבר עליו ואינו יכול להנצל ממנו, יכניע את עצמו לפניו ויתן לו בעצמו את הלחי ובזה ישקיט רוגז מכהו בראותו הכנעתו שנתרצה לקבל חרפתו, ויהי' לו שביעה מזה החרפה לבלתי הכות אותו. וזה עצה היעוצה לו להנצל ממכתו שישבע מכהו חרפה לבד בלתי הכאתו.

וכבר הקדימו האריז"ל בליקוטי תורה,
כאשר יתן יהודי למכהו לחי ויזמין לו הלחי שיכהו עליו אז ינצל היהודי ממכהו, שכשרואה המכה חרפת היהודי שהזמין לו הלחי לקבל ההכאה אז ירוה צמאונו, וישבע בחרפה שקבל ואז לא יכהו.

וכעי"ז בשעה"פ,
יתן למכהו לחי ישבע בחרפה, כי בראות א' מן א"ה הבא להכות את ישראל על לחייו, והישראל נותן לו לחי ומזמינו לקבל ההכאה, אז ישבע הגוי בחרפה ההיא שנתחרף הישראל וימנע להכותו, ועצה טובה השמיענו בגלותינו.

וכבר רימז לזה רבינו סעדיה גאון בספר האמונות והדעות (מאמר ה) וז"ל,
ואומר בנגושים מישראל בידי גוים שאין להם אמתלא על קוצם, אבל יסבלו כמ"ש יתן למכהו לחי ישבע בחרפה.

וראה עוד בספר בינה לעיתים דרוש נח.
ובספר שם משמואל (שמות תרעז):
וזה לימוד לגלותנו המרה והארוכה הזו לאחוז בשתי המדות יחד להתנשא ולהכנע ולסבול עול הגלות, וכמ"ש (איכה ג') יתן למכהו לחי ישבע בחרפה. והרה"ק אדמו"ר הר"ר בונם זצללה"ה מפרשיסחא אמר שבאם הגוי קורא על ישראל דברי זלזול, והישראל עונה לגוי לעומתו הרי הוא מאריך את הגלות רח"ל, עכ"ד. אלא יסבול את הגלות בהתנשאות הנפש, היפוך הכת הידועה (ציונות?) שאינם יכולים לסבול הכניעה וסבלות הגלות, ובזה נזכה לפאר תחת אפר בב"א.



וביאור אחר בזה כתב מהר"ם גלאנטי בפירוש קול בוכים כאן, והובא בשל"ה מסכת יומא (פרק דרך חיים תוכחת מוסר),
יהיה שמח כל כך בחרפה ההיא, כאילו אכל ושבע. וזו היא תשובה נפלאה, כמו שהיה מרגלא בפומיה דמורי זלה"ה (הרמ"ק) שהיה אומר, שבכל התשובות שבעולם, המעולה שבכולם למרק החטאות והזדונות והפשעים, היא סבילת העלבונות והחירופים והגידופים. והיא מעולה יותר מכל מלקיות וסגופי תעניות שבעולם.

ואולי זו כוונת רבינו יונה בשערי תשובה (שער א פיסקא כח):
וגם לכל הדברים אשר ישמע יתן אל לבו להעביר על מדותיו, ומעבירים מזה להתכפר על עונותיו, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (ר"ה יז א): המעביר על מדותיו מעבירים לו על כל פשעיו, מדה כנגד מדה, וזה פתח תקוה נכבד מאד. ונאמר יתן בעפר פיהו אולי יש תקוה. יתן למכהו לחי ישבע בחרפה.

נוטר הכרמים
הודעות: 8552
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: ביאורים במגילת איכה

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ד' אוגוסט 07, 2019 8:41 pm

ה, י עוֹרֵ֙נוּ֙ כְּתַנּ֣וּר נִכְמָ֔רוּ מִפְּנֵ֖י זַלְעֲפ֥וֹת רָעָֽב.

בקינה א', עורנו כתנור נכמרו, אוי, כי כבודם בקלון המירו, אוי מה היה לנו.

יל"פ קלון על עריות, וכדמצינו בפ' קדושים חסד, ות"א קלנא, עוד מצינו בגיטין נ"ז ב', שנשבו לקלון, ופירש"י, ילדים למשכב זכור וילדות לפלגשים, וכעי"ז אצל בני יעקב שנקרא חרפה, והעונש לזה הוא בתנור, ע' קדושין מ' א' גבי ר' צדוק דתבעתיה ההיא מטרוניתא, סליק ויתיב בגויה דתנורא, אמרה ליה מאי האי, אמר לה דעביד הא נפיל בהא, עו"ש פ"א ב' גבי ר' חייא בר אשי, דסליק וקא יתיב בגויה דתנורא, ולבסוף מת באותה מיתה.

ויעוי' עוד בקידושין שם פא, א עובדא דרב עמרם חסידא 'נורא בי עמרם', ומבואר שם שאותו יצר הרע נקרא נורא.

נוטר הכרמים
הודעות: 8552
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: ביאורים במגילת איכה

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ה' אוגוסט 08, 2019 8:07 pm

ה, יב שָׂרִים֙ בְּיָדָ֣ם נִתְל֔וּ פְּנֵ֥י זְקֵנִ֖ים לֹ֥א נֶהְדָּֽרוּ.

כתב הב"ח (סימן יז ס"ק כ), וז"ל,
נראה דהאי צליבה פירוש שצלבוהו בידיו כדאיתא בפרק נגמר הדין (ראה סנהדרין מו א) ופסוק מלא הוא שרים בידם נתלו, אבל הצליבה במלכות זה ובשאר מלכיות שתולין אותו בחבל שסביב צווארו ונחנק מיד מעידין עליו אף על פי שהלך משם ולא שהה כדי שתצא נפשו דכל שאי אפשר שיחיה אלא ימות מיד בזמן קרוב הרי אלו מעידין עליו.
וראה מה שהרחיב בתשובותיו (ישנות סי' ע).

ויעויין בדברי חתנו הט"ז שהרבה להקשות עליו, ובתוך הדברים כתב:
ומ"ש הפסוק שרים בידם נתלו משם אין ראיה אדרבה דאי סתם צליבה בידים לא היה צריך הקרא למימר אלא סתם נתלו אלא ודאי ששם אמר על רוב הצרה שלא תלה אותם בצוארן דאז היתה המיתה קרובה ולא אפושי צערא אלא שינוי התליה לתלותם בידיהם כדי לאפוש צעריהם קודם מיתתן.

ועי' עוד בשו"ת חת"ס ח"ג סי' עד ובמראות הצובאות אה"ע סי' יז.

ואגב גררא יש להזכיר כאן מה שהביא הרב חיד"א בספר שם הגדולים (מערכת גדולים אות ש [קצד] רבינו שרירא גאון), וז"ל,
רבינו שרירא גאון האריך ימים ובן מאה שנה נתלה בידו אחת בגזרת מלך ישמעאל. ורבינו האר"י ז"ל אמר שרמוז בפ' שרים בידם נתלו. שרים רמז לרב שרירא. בידם נתלו שנתלה בידו. פני זקנים לא נהדרו שהיה זקן בן מאה שנה כאמר כי הכל רמוז במקרא.
[ועי' בשו"ת חת"ס ח"ו ליקוטים סי' פו].

הוגה ומעיין
הודעות: 1961
הצטרף: ג' יולי 06, 2010 2:02 pm

Re: ביאורים במגילת איכה

הודעהעל ידי הוגה ומעיין » ש' אוגוסט 10, 2019 11:00 pm

נוטר הכרמים כתב:איכה (ב, יג): מָֽה־אֲעִידֵ֞ךְ מָ֣ה אֲדַמֶּה־לָּ֗ךְ הַבַּת֙ יְר֣וּשָׁלִַ֔ם מָ֤ה אַשְׁוֶה־לָּךְ֙ וַאֲנַֽחֲמֵ֔ךְ בְּתוּלַ֖ת בַּת־צִיּ֑וֹן כִּֽי־גָד֥וֹל כַּיָּ֛ם שִׁבְרֵ֖ךְ מִ֥י יִרְפָּא־לָֽךְ.

באיכה רבה כאן:
א"ר חולפאי מי שהוא עתיד לרפאות שברו של ים הוא ירפא לך.

וצ"ב טובא מהו שברו של ים, ומהי שייכותו אלינו. וכבר נודע בזה לבאר בכמה אנפי על דרך הדרוש.


ביאורו הפשוט של המדרש מבואר ברס"ג הארוך על הפסוק. לא עמדתי על כך בזמנו אבל היום במהלך שמיעת המגילה מתוכו שמתי לב לכך.

הוא מסביר ששברו של ים היא מרירותו - מה שא"א לשתות את מימיו. ולעת"ל יהיו מי הימים כולם מתוקים וראויים לשתיה.

הוגה ומעיין
הודעות: 1961
הצטרף: ג' יולי 06, 2010 2:02 pm

Re: ביאורים במגילת איכה

הודעהעל ידי הוגה ומעיין » ש' אוגוסט 10, 2019 11:02 pm

נוטר הכרמים כתב:ה, יב שָׂרִים֙ בְּיָדָ֣ם נִתְל֔וּ פְּנֵ֥י זְקֵנִ֖ים לֹ֥א נֶהְדָּֽרוּ.

כתב הב"ח (סימן יז ס"ק כ), וז"ל,
נראה דהאי צליבה פירוש שצלבוהו בידיו כדאיתא בפרק נגמר הדין (ראה סנהדרין מו א) ופסוק מלא הוא שרים בידם נתלו, אבל הצליבה במלכות זה ובשאר מלכיות שתולין אותו בחבל שסביב צווארו ונחנק מיד מעידין עליו אף על פי שהלך משם ולא שהה כדי שתצא נפשו דכל שאי אפשר שיחיה אלא ימות מיד בזמן קרוב הרי אלו מעידין עליו.
וראה מה שהרחיב בתשובותיו (ישנות סי' ע).

ויעויין בדברי חתנו הט"ז שהרבה להקשות עליו, ובתוך הדברים כתב:
ומ"ש הפסוק שרים בידם נתלו משם אין ראיה אדרבה דאי סתם צליבה בידים לא היה צריך הקרא למימר אלא סתם נתלו אלא ודאי ששם אמר על רוב הצרה שלא תלה אותם בצוארן דאז היתה המיתה קרובה ולא אפושי צערא אלא שינוי התליה לתלותם בידיהם כדי לאפוש צעריהם קודם מיתתן.

ועי' עוד בשו"ת חת"ס ח"ג סי' עד ובמראות הצובאות אה"ע סי' יז.

ואגב גררא יש להזכיר כאן מה שהביא הרב חיד"א בספר שם הגדולים (מערכת גדולים אות ש [קצד] רבינו שרירא גאון), וז"ל,
רבינו שרירא גאון האריך ימים ובן מאה שנה נתלה בידו אחת בגזרת מלך ישמעאל. ורבינו האר"י ז"ל אמר שרמוז בפ' שרים בידם נתלו. שרים רמז לרב שרירא. בידם נתלו שנתלה בידו. פני זקנים לא נהדרו שהיה זקן בן מאה שנה כאמר כי הכל רמוז במקרא.
[ועי' בשו"ת חת"ס ח"ו ליקוטים סי' פו].


רס"ג בפירושו הארוך שם כתב בפירוש השני שהכוונה לתליית השרים בידים "וכפי שאנו רואים בעינינו", ונתבאר שם בהערות בהרחבה שמכך רואים שמה שנאמר על רש"ג (ע"ש למקורות הקדומים לכך) מעוגן במציאות של אותם ימים.


חזור אל “מקרא ותרגום”



מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 71 אורחים