באיכה רבה כאן:
א"ר חולפאי מי שהוא עתיד לרפאות שברו של ים הוא ירפא לך.
וצ"ב טובא מהו שברו של ים, ומהי שייכותו אלינו. וכבר נודע בזה לבאר בכמה אנפי על דרך הדרוש.
ונראה לבאר בס"ד בדרך הקרובה לפשט, וכבר רמז לזה מעט בתורה תמימה בתחילת דבריו, ובהקדם דברי הגמ' בבבא בתרא (עד, ב):
ואמר רב יהודה אמר רב בשעה שביקש הקדוש ברוך הוא לבראות את העולם, אמר לו לשר של ים פתח פיך ובלע כל מימות שבעולם. אמר לפניו רבש"ע, די שאעמוד בשלי. מיד בעט בו והרגו, שנאמר בכחו רגע הים ובתבונתו מחץ רהב.
ובתורת חיים שם הקשה "וא"ת כי הרגו מאי תקנתא הוה אכתי כל מימות שבעולם להיכן אזלי".
ויעוי' שם שביאר היטב לפי דברי המדרש (שמות רבה פרשת בא פרשה טו):
היה כל העולם מלא מים במים והארץ שקועה במים אמר הקדוש ברוך הוא ותראה היבשה אמרו המים הרי העולם אנו מלאים ועד עכשיו צר לנו להיכן אנו הולכין יהי שמו מבורך בעט באוקיינוס והרגו שנאמר בכחו רגע הים ובתבונתו מחץ רהב, ואין מחץ אלא לשון הריגה שנא' ומחצה וחלפה רקתו, כשהרג אותן יש אומרים שהן בוכין עד היום הזה שנאמר הבאת עד נבכי ים, ולמה הרג אותן שהבית שהוא מחזיק מאה חיים מחזיק אלף מתים לכך נקרא אוקיינוס ים המות, ועתיד אלהים לרפאתו שנאמר אל הימה המוצאים ונרפאו המים.
ומעתה מבואר לנו היטב ענין 'שברו של ים' שבעצם השבר הזה הוא שינוי מצב של מחיים למוות כפשוטו, והיינו שתחת מים חיים שהיו ממלאים פני תבל ומלואו נשתברו המים ונצטמצמו למקומם כמו החילוק שבין חי למת, שמת תופס מקום חלק עשירי מחי (כמשל המדרש על אלף מתים ומאה חיים), ושבר כזה הוא שבר שאין דומה לו, וזהו השבר של בת ירושלים.
והיינו שבחורבן בית המקדש נדמה כאילו נקנסה מיתה על כנסת ישראל, ואף לא אבדה שארית יעקב, הנה היא כמו ים המות אשר 'נהרג', והנחמה הגדולה היא כי אין זה כמיתה אשר אין אחריה כלום, וכשם שעתיד הקב"ה לרפאות את הים ונרפאו המים, הוא ירפא לנו.