נהר שלום כתב:האם יש היתר בט' באב לומר את פסוקי ברכת כהנים לאחר ברכות התורה? לכאורה זה לשם לימוד תורה ואין להחשיב זאת חלק מסדר התפילה, משום מה לא ראיתי שכתבו זאת
עזריאל ברגר כתב:נהר שלום כתב:האם יש היתר בט' באב לומר את פסוקי ברכת כהנים לאחר ברכות התורה? לכאורה זה לשם לימוד תורה ואין להחשיב זאת חלק מסדר התפילה, משום מה לא ראיתי שכתבו זאת
כתבו הפוסקים שכל סדר היום מותר, וזהו בכלל.
וכמדומני שכך נוהגים גם באבלות יחיד.
נהר שלום כתב:עזריאל ברגר כתב:נהר שלום כתב:האם יש היתר בט' באב לומר את פסוקי ברכת כהנים לאחר ברכות התורה? לכאורה זה לשם לימוד תורה ואין להחשיב זאת חלק מסדר התפילה, משום מה לא ראיתי שכתבו זאת
כתבו הפוסקים שכל סדר היום מותר, וזהו בכלל.
וכמדומני שכך נוהגים גם באבלות יחיד.
מה ההיתר? הרי זה ממש בכוונה לשם לימוד תורה מיד לאחר הברכה
קרית מלך כתב:נהר שלום כתב:עזריאל ברגר כתב:נהר שלום כתב:האם יש היתר בט' באב לומר את פסוקי ברכת כהנים לאחר ברכות התורה? לכאורה זה לשם לימוד תורה ואין להחשיב זאת חלק מסדר התפילה, משום מה לא ראיתי שכתבו זאת
כתבו הפוסקים שכל סדר היום מותר, וזהו בכלל.
וכמדומני שכך נוהגים גם באבלות יחיד.
מה ההיתר? הרי זה ממש בכוונה לשם לימוד תורה מיד לאחר הברכה
ומה ההיתר של קריאת התורה שזה ממש בכוונה לשם לימוד התורה?
בברכה המשולשת כתב:קרית מלך כתב:נהר שלום כתב:עזריאל ברגר כתב:נהר שלום כתב:האם יש היתר בט' באב לומר את פסוקי ברכת כהנים לאחר ברכות התורה? לכאורה זה לשם לימוד תורה ואין להחשיב זאת חלק מסדר התפילה, משום מה לא ראיתי שכתבו זאת
כתבו הפוסקים שכל סדר היום מותר, וזהו בכלל.
וכמדומני שכך נוהגים גם באבלות יחיד.
מה ההיתר? הרי זה ממש בכוונה לשם לימוד תורה מיד לאחר הברכה
ומה ההיתר של קריאת התורה שזה ממש בכוונה לשם לימוד התורה?
קריאה"ת זה גוף תקנ"ח ליום ת"ב, כך שהם אמרו שאסור בד"ת והם אמרו לקרוא בתורה
לעומת זאת, אמירת פסוקי ברכת כהנים אינה מדינא דגמרא אלא מנהג רוב הקהילות (כמדומני שהחל מתקופת הגאונים בחלק מהמנהגים, וגם עד היום אין זה לפי כל המנהגים)
אפרקסתא דעניא כתב:בברכה המשולשת כתב:קרית מלך כתב:נהר שלום כתב:עזריאל ברגר כתב:נהר שלום כתב:האם יש היתר בט' באב לומר את פסוקי ברכת כהנים לאחר ברכות התורה? לכאורה זה לשם לימוד תורה ואין להחשיב זאת חלק מסדר התפילה, משום מה לא ראיתי שכתבו זאת
כתבו הפוסקים שכל סדר היום מותר, וזהו בכלל.
וכמדומני שכך נוהגים גם באבלות יחיד.
מה ההיתר? הרי זה ממש בכוונה לשם לימוד תורה מיד לאחר הברכה
ומה ההיתר של קריאת התורה שזה ממש בכוונה לשם לימוד התורה?
קריאה"ת זה גוף תקנ"ח ליום ת"ב, כך שהם אמרו שאסור בד"ת והם אמרו לקרוא בתורה
לעומת זאת, אמירת פסוקי ברכת כהנים אינה מדינא דגמרא אלא מנהג רוב הקהילות (כמדומני שהחל מתקופת הגאונים בחלק מהמנהגים, וגם עד היום אין זה לפי כל המנהגים)
לחלק מהראשונים הדין ללמוד משהו אחרי ברכת התורה מפורש בירושלמי.
קרית מלך כתב:במחשבה שניה דברי אודות קריאת התורה בת"ב לכאורה טעות הם, כי הקריאה הם מהדברים המותרים.
שמואל שלומוביץ כתב:קרית מלך כתב:במחשבה שניה דברי אודות קריאת התורה בת"ב לכאורה טעות הם, כי הקריאה הם מהדברים המותרים.
בוודאי לא כולה מהדברים המותרים.
ואפי' בירמיה צריך לדלג נחמות ודברי שבח שיש בו, ובוודאי שאם היה בירמיה סדר כתובים כמו שהוא מ'כי שאל נא' (פ' לב) לכאו' היינו מורים לדלג.
נהר שלום כתב:שמואל שלומוביץ כתב:קרית מלך כתב:במחשבה שניה דברי אודות קריאת התורה בת"ב לכאורה טעות הם, כי הקריאה הם מהדברים המותרים.
בוודאי לא כולה מהדברים המותרים.
ואפי' בירמיה צריך לדלג נחמות ודברי שבח שיש בו, ובוודאי שאם היה בירמיה סדר כתובים כמו שהוא מ'כי שאל נא' (פ' לב) לכאו' היינו מורים לדלג.
גם באיכה יש פסוקי נחמה שלא מדלגים
שמואל שלומוביץ כתב:באיכה ודאי אי"צ לדלג כמו שמפורש בסוגיית הש"ס שקורא בקינות ולא בדברים הרעים שבקינות, וגם הקורא לעצמו במגילת קינות אינו מדלג פסוקי נחמה משא"כ בירמיה שבהדיא אמרו שרק דברים הרעים קורא בה.
ולא עיינתי בספרים אבל נראה שכיון שאיכה מיוחדת לקונן, הרי מדרכי הקינה שיש בה מעט דברי נחמה, וגם כשעוסק בנחמות שבקינות הרי זה מדרכי האבילות והאופן שבו הצרה מתיישבת על לב המקונן, וגם זה מכלל העסק באבילות.
וכן נהגו לפסוק הקינות בדברי נחמה, שכך צורת הקינה והאבילות שיש בה תקוה ונחמה פורתא.
משא"כ בירמיה שאינו מיוחד דווקא לקינה שבדברי הנחמה שלו יש משום הסח הדעת לענין שאינו מנושא האבילות.
ומזה ג"כ שבפרשת כי תוליד בנים לא יכול הלומד ללמוד בפסוקי 'כי שאל נא' בום ת"ב, וההתר הוא רק בקריאת התורה משום חובתה שדוחה איסור ת"ת, ומסתבר יותר שמאחר שקבעו קריאה זו לת"ב הדבר בכלל צורת יום ת"ב והבנת מהותו ללמוד בו פרשה זו כולה, ויל"ע בהסבר הדבר, ואכ"מ ועת.
יושב ירושלים כתב:מסתברא מילתא שאף מה שאמרו על "דברים הרעים" שבירמיהו לא בא לומר שאם יש פסוקי נחמה בתוך נבואה שלימה של פורענות יש לדלגם, אלא בא לאפוקי מנבואות שלימות של נחמה או על פורעניות האומות [פרקים ל-לג וסוף הספר].
חזור אל “בין המצרים, תשעה באב וחמשה עשר באב”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 5 אורחים