עליית תלמידי הגר"א - גירסת רש"ז ריבלין

[איש-אחד]

אשמח אם תוכל בבקשה להעלות לכאן או לצרף קישור לחוברת "מוסדי ארץ".

[יושב הארץ]

viewtopic.php?f=51&t=46278&p=565470&hilit=%D7%9E%D7%95%D7%A1%D7%93%D7%99+%D7%90%D7%A8%D7%A5#p565470

[איש-אחד]

שוב ר' ישעיה חעשין, אביו שנולד בשנת תקפ"ה בצפת עוד זכה לראות בעיניו חלק מתלמידי הגר"א שעלו הנה. והסיכוי שהוטעה קלוש ביותר.

יותר מסתבר שמישהו הטעה אותך.


כמו כן ר' צדוק קרויז ששימש חמישים וחמש שנה בראשות כולל שומרי החומות שהתנגד בתקיפות לציונות, היה מזקני ירושלים נולד בשנת תרכ"ב וכותב שזוכר עוד את בניית שכונת נחלת שבעה בתרכ"ט, ונכתב עליו שהיה מגדולי ההיסטוריונים של ירושלים. מעיד בפרוטרוט על תכלית עליית תלמידי הגר"א כפי שהוא יודע ממה שחווה בירושלים וגם קיבל מאבותיו שעלו סמוך לעליית תלמידי הגר"א.

הסיכוי שהוטעה קלוש ביותר ולכן מסתבר יותר שאתה טועה, לא קרה כלום.

אני יוצא כרגע מנקודת הנחה שהקטעים בחוברת "מוסדי ארץ" (אגב, ייש"כ על ההפניה) אכן נכתבו בידי מי שחתומים עליהם.

אציין כמה נתונים שגויים לכאורה שמציין ר' ישעיה חעשין - מבלי להתייחס כלל לענין ההשקפתי:
א. ר' סעדיה לא היה ממוהליב (כדברי הריבלינים) אלא מטשרנוביץ (באוקראינה כיום) כפי שהעלה מורגנשטרן, משם עבר לווילנא ללמוד אצל הגר"א עד לעלייתו בתקס"ט. רק אשתו (ע"פ מפקד מונטיפיורי תקצ"ט) נולדה בשקלוב (אם כי זה זה סותר את מה שבני הגר"א מציינים שהיה חתן רי"מ פעסעלעס, וזיווג שני לא מסתדר שם לכאורה).
ב. הוא מציין (כמו הריבלינים) שהשיירה העיקרית הגיעה לצפת בח' אלול תקס"ט, אין לכך מקור בן הזמן. ר' חיים כ"ץ שעלה במה שמכונה 'השיירה השלישית' מציין במכתבו הנודע מתק"ע שהגיע בי"ז אלול תקס"ט, וזו לא השיירה עליה ר' ישעיה מדבר אלא זו של ר' סעדיה.
ג. הוא מתאר את ר' סעדיה כמי שהיה ממתיישבי ומיישבי ירושלים יחד עם רמ"מ, רק שלמרות שביקר בירושלים בחורף תקע"ב וברח אליה מהמגיפה בגליל בקיץ תקע"ג, מעולם לא התיישב ר"ס בירושלים, כשהתיישבות הפרושים בה החלה רק בתקע"ו.
ד. כל איזכורי ר' הלל כמי שעלה ושהה באר"י לפני תקצ"ב, הם חסרי בסיס היסטורי.

הוא אינו מציין ששמע על ההשקפה מאבותיו.

שגיאות לכאורה בדברי ר' צדוק קרויז:
א. הוא מציין שהגר"א ניסה לעלות לאר"י בתקמ"א, זו המצאה ריבלינית שאין לה שום בסיס היסטורי.
ב. הוא מציין שאבי זקנו ר' צדוק הלוי עלה בשיירות הראשונות (ככתוב בחזון ציון עמ' 51. בהקד' לספרו דברי צדק שכתב בעצמו הוא מציין את שנת תקע"ד, שזה כבר לא בדיוק השיירות הראשונות), בעוד בתוח"י (ח"ג עמ' 261) מצוין שעלה בתקפ"ב, ובמפקדי מונטיפיורי מופיעים שני תאריכים שונים נוספים תקפ"ד ותקפ"א.
ג. גם הוא מזכיר את עליית ר' הלל לפני תקצ"ב.
ד. גם הוא מציין את ר' סעדיה כ"ר' סעדיה ממואהילב".
ה. כולל הפרושים מעולם לא נקרא בשם "אדרת אליהו".
ו. בחתימתו הוא מתאר את אבי זקנו ר' צדוק הלוי כ"מתלמידי רבנו הגר"א זצ"ל", בעוד ר"צ היה כבן 4 בפטירת הגר"א (ע"פ מפקדי מונטיפיורי)..

לא בדיוק "מגדולי ההיסטוריונים של ירושלים" כדבריך..

גם הוא אינו מציין ששמע על ההשקפה מאבותיו, הוא רק מציין ששמע מאביו סיפורים על התלאות שעברו.

ואגב, עתה שאני רואה מה "כתבו" ר' ישעיה חעשין ור' צדוק קרויז זה לצד זה, מתחזק אצלי אף יותר החשד על רש"ז ריבלין שידו בכתיבת וניסוח "דבריהם", אותם מטבעות לשון וכדו' (אף שאין לי הוכחה שאף אם הוא הכותב, שזה נעשה בניגוד לדעתם).
אך יצוין שבתחילת ספרו של ר' צדוק קרויז הוא כותב קטע אודות זקנו ר' צדוק הלוי, ו"משום מה" אין שם שום זכר לכל התיאורים הבומבסטיים שב"מוסדי ארץ" בקטע המיוחס אליו', וגם נראה שהוא מסתמך על אחרים (רש"ז ריבלין?) - "כאשר נתפרסם מכמה סופרים מישוב הישן".

דברי צדק, ר' צדוק קרויז

אוצר החכמה_152979.jpg (192.95 KiB) נצפה 8880 פעמים

[יושב הארץ]

ר' צדוק קרויז מתואר ע"י א.תדהר כאחד המומחים הגדולים לתולדות ירושלים שהרבה באו להיוועץ עימו בנידון.

לומר שרש"ז זייף את המאמרים היא שטות מוחלטת כי היא נדפסה בימיהם, ור' ישעיה חעשין לא מחה כנגדו, ולא זו בלבד אלא שחתנו אפילו העתיק זאת בספרו בשנת תשט"ו.
וכן יצא בימיו של ר' צדוק קרויז.

ברור שאחרי 140 שנה נופלים טעויות באירועים היסטוריים, אך השקפה א"א לזייף. ושניהם היו כמטחווי קשת רחוקים מהציונות, וכותבים מה שקיבלו מאבותיהם ומה שחוו בירושלים משנות התר"כ ומעלה. ולכן כל הטוענים שרש"ז בדה מליבו השקפה ציונית והלבישה על הגר"א טועה ומטעה.

לגבי ח' אלול, ר' חיים כהן כותב ששהה בעכו ויתכן שזה היה קודם בואו לצפת בי"ז אלול.

קראתי שוב המאמרים של ר' צדוק ור' ישעיה חעשין הם דומים בסגנון אך כלל לא השתמשו באותם מילים. חוץ מסערת אליהו ואתחלתא דגאולה.

[איש-אחד]

לומר שרש"ז זייף את המאמרים היא שטות מוחלטת כי היא נדפסה בימיהם, ור' ישעיה חעשין לא מחה כנגדו, ולא זו בלבד אלא שחתנו אפילו העתיק זאת בספרו בשנת תרט"ו.
וכן יצא בימיו של ר' צדוק קרויז.

מה שטענתי הוא שנראה שרש"ז ריבלין הוא זה שכתב וניסח את הקטעים האלו, וציינתי במפורש שאינני יודע אם זה נכתב בניגוד לדעתם, רק שהדברים יצאו מתחת ידו.

ברור שאחרי 140 שנה נופלים טעויות באירועים היסטוריים, אך השקפה א"א לזייף. ושניהם היו כמטחווי קשת רחוקים מהציונות, וכותבים מה שקיבלו מאבותיהם ומה שחוו בירושלים משנות התר"כ ומעלה. ולכן כל הטוענים שרש"ז בדה מליבו השקפה ציונית והלבישה על הגר"א טועה ומטעה.

יש טעויות ויש טעויות.. הכנסת דמות כר' הלל בכל השלב הראשון לעליה אינה טעות, אלא "פנים חדשות" לגמרי, סיפור אחר.

השקפה א"א לזייף?! ברור שאפשר, בין במודע ובין שלא במודע!
השקפה היא דבר נזיל למדי שתלוי בהגדרות, שבקלות ניתן לעשות לה אנכרוניזם וכדו'. בפרט במקרים בהם השקפה מתפתחת משך תקופה ארוכה, שאז בקלות ניתן בשוגג (או במזיד) לתאר את ההשקפה של תחילת התהליך באותה צורה בה היית מתאר את ההשקפה בסוף התפתחותה.
אני מסכים שההשקפה הציונית שיוחסה להגר"א עליה מספר רש"ז ריבלין הומצאה עוד לפניו וכנ"ל.

לגבי ח' אלול, ר' חיים כהן כותב ששהה בעכו ונשמע מדבריו שזה היה קודם בואו לצפת בי"ז אלול.

ר"ח כ"ץ היה משיירה אחרת מאוחרת יותר המכונה "השלישית", לא זו שמכנים "השנייה" - ה'עיקרית' - בה עלו ר' סעדיה ובנו רנ"נ ורנ"נ בנו של רמ"מ ועוד (ולגירסה הריבלינית ר' הלל עמד בראש שיירה זו כביכול). "הראשונה" היא "שיירת" רמ"מ משקלוב. כך שאם השיירה "השלישית" הגיעה באלול תקס"ט, "השניה" הגיע ככל הנראה עוד לפני כן, כנראה במחצית הראשונה של קיץ תקס"ט.

[יושב הארץ]

מאחר ואתה מודה שר' יושעה הוא בעל הפזמונים אני מציע לך שתקרא אותם שוב, ותראה שההשקפה שקיבל כבר בילדותו היתה חד משמעית, הוא אפילו מתאר בהתרגשות שהמילים האחרונות שאביו אברהם בנימין שנפטר בדמי ימיו בשנת תרי"א לבניו היתה צוואה להרחיב את גבולי ירושלים, אתה רואה שהדברים הללו היו בנפשם. ואין כמעט עמוד שר' יושעה לא מזכיר את הגר"א והשקפתו.

לומר שר' ישעיה חשין או ר' יושעה יכול להתבלבל בהשקפה זה כמו לומר עליך שאתה יכול להתבלבל מהי ההשקפה הליטאית כיום. אצלם הגר"א היה קודש קדשים ולא חשודים למכור לוקשים בשמו.

וכן אתה רואה בדבריו של בעל עמוד הימיני מרבה של מינסק שכותב באותם שנים ממש של עליית תלמידי הגר"א שחבריו שמו נפשם בכפם לעלות לארץ ישראל כדי לדורשה ולא כדי לייסד בה מרכז תורני.

[הרואה]

יש טעויות ויש טעויות.. הכנסת דמות כר' הלל בכל השלב הראשון לעליה אינה טעות, אלא "פנים חדשות" לגמרי, סיפור אחר.

אתה מביא פה נושא חסר ראיות (האם ר' הלל עלה בהתחלה וירד או שעלה רק מאוחר יותר, שאין ראיות שהוא לא עלה, אולי גם אין ראיות חד משמעיות שכן), וממנו 'מוכיח' שמי שכתב כך זה שקר.
באותה מידה (או יותר מכך) אפשר לומר שזו ראיה שר' הלל עלה בהתחלה, או לפחות שזה ישאר באותו ספק כמו המקור.

[איש-אחד]

מאחר ואתה מודה שר' יושעה הוא בעל הפזמונים אני מציע לך שתקרא אותם שוב, ותראה שההשקפה שקיבל כבר בילדותו היתה חד משמעית, הוא אפילו מתאר בהתרגשות שהמילים האחרונות שאביו אברהם בנימין שנפטר בדמי ימיו בשנת תרי"ד לבניו היתה צוואה להרחיב את גבולי ירושלים, אתה רואה שהדברים הללו היו בנפשם. ואין כמעט עמוד שר' יושעה לא מזכיר את הגר"א והשקפתו.

א. זה שר' יושעה כתב את הפזמונים זה דבר אחד, מתי הוא כתב אותם זה כבר סיפור אחר.
ב. כפי שכתבתי לעיל, מאחר שהפזמונים מספרים את סיפור העליה באופן שונה לחלוטין מהמסופר מפי העולים עצמם ומכפי שעולה מהתיעודים בני הזמן, איני רואה סיבה לסמוך על מה שבעל הפזמונים מספר על השקפה וסיפורים מרגשים אחרים..

לומר שר' ישעיה חשין או ר' יושעה יכול להתבלבל בהשקפה זה כמו לומר עליך שאתה יכול להתבלבל מהי ההשקפה הליטאית כיום. אצלם הגר"א היה קודש קדשים ולא חשודים למכור לוקשים בשמו.

א. אם ר' יושעה הוא אכן זה שכתב את הפזמונים, הוא לא התבלבל אלא בלבל במכוון.
ב. רבים יכולים בהחלט לקחת את ההשקפה הליטאית הנוכחית ולהסיק בשוגג (או במזיד) שהיא לא עברה שינויים לכאן ולכאן מימות הגר"א ועד היום. גם ההשקפה הליטאית עברה התפתחות משך השנים, ולתאר את השקפת הגר"א ובני דורו כזהה להשקפה הרווחת היום יהיה אנכרוניזם, למרות שיש בוודאי קווי דמיון מסויימים. כך גם בעניננו, אם היתה התפתחות של הגישה המשיחית מתחילת שנות הת"ר (ומעט קודם לכן), מנושא שולי וללא משמעות מעשית רבה עד להשקפה אותה מציג רש"ז ריבלין ובני דורו, אזי לתאר את השקפת בני שנות התק"ץ כזהה להשקפת רש"ז ריבלין בגלל אי אלו רמזים דקים, יהיה בהחלט אנכרוניזם.

וכן אתה רואה בדבריו של בעל עמוד הימיני מרבה של מינסק שכותב באותם שנים ממש של עליית תלמידי הגר"א שחבריו שמו נפשם בכפם לעלות לארץ ישראל כדי לדורשה ולא כדי לייסד בה מרכז תורני.

לדורשה? הוא כותב להשתקע בה. אך מה המשמעות של זה?
סביר בעיני שכוונתו היא שלא עולים לאר"י רק כדי למות בה (כפי שחלקם אכן עשו) אלא כדי לחיות באר"י. כלומר לא להיות 'גרים' באר"י אלא 'תושבים', ולכן עלו עם בניהם וצאצאיהם.
עכ"פ ממה שכותבים תלמידי הגר"א באגרת תק"ע ועוד, הם מתארים את בני הקהילה כמי שעלו כדי לעסוק בה בתורה יומם ולילה.

[איש-אחד]

יש טעויות ויש טעויות.. הכנסת דמות כר' הלל בכל השלב הראשון לעליה אינה טעות, אלא "פנים חדשות" לגמרי, סיפור אחר.

אתה מביא פה נושא חסר ראיות (האם ר' הלל עלה בהתחלה וירד או שעלה רק מאוחר יותר, שאין ראיות שהוא לא עלה, אולי גם אין ראיות חד משמעיות שכן), וממנו 'מוכיח' שמי שכתב כך זה שקר.
באותה מידה (או יותר מכך) אפשר לומר שזו ראיה שר' הלל עלה בהתחלה, או לפחות שזה ישאר באותו ספק כמו המקור.

ראה מש"כ לעיל:

ד. אין שום ספק כלל שר' הלל ריבלין עלה לראשונה רק בתקצ"ב! כל התירוצים לכך אינם רלוונטיים, כפי שהארכתי בזה לעיל שוב ושוב.
דמות כמותו, המתוארת בגירסה הריבלינית כדמות מרכזית בעלייה ובקהילה, לא יכולה להעלם מתקס"ט עד תקצ"ב ללא שום זכר בכל ההתכתבויות העניפות בין הפרושים לחו"ל, בכתבים אישיים וציבוריים, ובין הפרושים לפקוא"מ, ובפנקס ביה"ד הספרדי בצפת וגם מתיעודי המסיונרים שסיירו באר"י רבות שהזכירו עשרות דמויות מרכזיות ומשניות מהפרושים בתיאוריהם ועוד ועוד, בפרט שזה גם תואם עם אגרתו שלו עצמו בו כותב שעלה רק בזקנותו.

[יושב הארץ]

חבל על הוויכוח איתך ולקוראים אין כח לקרוא עוד אלף הודעות.

רק שאני סומך על ר' ישעיה חשין ור' יושעה ריבלין ואבותיו ואתה סומך על מיודעינו הרב אטקס.

[איש-אחד]

חבל על הוויכוח איתך ולקוראים אין כח לקרוא עוד אלף הודעות.

רק שאני סומך על ר' ישעיה חשין ור' יושעה ריבלין ואבותיו ואתה סומך על מיודעינו הרב אטקס.

אינני סומך על אטקס, ולו בגלל שהוא אינו מקור. פרשנות זה נחמד, מעניין וכו', אותי מעניינים אך ורק מקורות וכמה שיותר קדומים כן ייטב.

[יושב הארץ]

אתה מטיל רפש ובוץ בכל מי שנוטה מהשקפותיך, וחבל להתווכח איתך. עזבת את ר' ש"ז ועברת לר' יושעה. הפעם הבאה זה יגיע לר' הלל ומעלה בקודש.

אתה תם ומיתמם? העמוד הימיני מדבר 3 עמודים רק על דרישת ציון והסיבה לחורבנה זה שאין דורשים אותה ולכן עלו חבריו ארצה, ואתה נצמד לאיזה מילה שולית שכותב. ומתחיל להתפלפל ולהתפלמס. חבל על הזמן.

[איש-אחד]

אתה מטיל רפש ובוץ בכל מי שנוטה מהשקפותיך, וחבל להתווכח איתך. עזבת את ר' ש"ז ועברת לר' יושעה. הפעם הבאה זה יגיע לר' הלל ומעלה בקודש.

אין שום תלות בין ההשקפות שלי לבין הערעור שלי על האגדה הריבלינית.
אותי מעניינת אך ורק האמת, ומי שיוכח שבאופן שיטתי ומכוון מספר בדיות אערער על אמינותו, יהיה מי שיהא. כך מקובלני מרבותיי תלמידי תלמידי הגר"א...

אתה תם ומיתמם? העמוד הימיני מדבר 3 עמודים רק על דרישת ציון והסיבה לחורבנה זה שאין דורשים אותה ולכן עלו חבריו ארצה, ואתה נצמד לאיזה מילה שולית שכותב. ומתחיל להתפלפל ולהתפלמס. חבל על הזמן.

מה זה רלוונטי מה הוא כותב על דרישת ציון אם כשהוא בא לתאר את העולים הוא כותב עליהם משהו אחר? למה לעשות סלט?

[יושב הארץ]

הוא כותב שלא באו לגור שם (לשון ארעי) אלא להשתקע שם.

כמו שכתוב על יעקב במצרים: מלמד שלא ירד להשתקע, אלא לגור שם.

[איש-אחד]

הוא כותב שלא באו לגור שם (לשון ארעי) אלא להשתקע שם.

כמו שכתוב על יעקב במצרים: מלמד שלא ירד להשתקע, אלא לגור שם.

ולכן?

מה שהוא כותב על דרישת ציון שם זהה עם מה שכותבים תלמידי הגר"א, זכירת אר"י ומצבה בחורבנה והששתוקקות אליה עד כדי לעלות אליה ולרצות לחיות בה וכדו'. אין בדבריו שום דבר חריג.
עכ"פ כשהוא מתאר את העולים הוא מתאר את פעולתם 'השתקעות', לא את השקפתם השקפתו 'דרישת ציון'.

[יושב הארץ]

הוא כותב שלא באו לגור שם (לשון ארעי) אלא להשתקע שם.

כמו שכתוב על יעקב במצרים: מלמד שלא ירד להשתקע, אלא לגור שם.

ולכן?

מה שהוא כותב על דרישת ציון שם זהה עם מה שכותבים תלמידי הגר"א, זכירת אר"י ומצבה בחורבנה והששתוקקות אליה עד כדי לעלות אליה ולרצות לחיות בה וכדו'. אין בדבריו שום דבר חריג.
עכ"פ כשהוא מתאר את העולים הוא מתאר את פעולתם 'השתקעות', לא את השקפתם השקפתו 'דרישת ציון'.

שום דבר חריג רק "וישימו נפשם בכפם". גורנישט.

[איש-אחד]

הוא כותב שלא באו לגור שם (לשון ארעי) אלא להשתקע שם.

כמו שכתוב על יעקב במצרים: מלמד שלא ירד להשתקע, אלא לגור שם.

ולכן?

מה שהוא כותב על דרישת ציון שם זהה עם מה שכותבים תלמידי הגר"א, זכירת אר"י ומצבה בחורבנה והששתוקקות אליה עד כדי לעלות אליה ולרצות לחיות בה וכדו'. אין בדבריו שום דבר חריג.
עכ"פ כשהוא מתאר את העולים הוא מתאר את פעולתם 'השתקעות', לא את השקפתם השקפתו 'דרישת ציון'.

שום דבר חריג רק "וישימו נפשם בכפם". גורנישט.

לא לזה התכוונתי, אבל גם זה אכן לא היה דבר חריג.
במשך מאות שנים, כל מי שעלה דרך הים לאר"י 'שם נפשו בכפו', ועליית תלמידי הגר"א לא היתה חריגה בזה כלל וכלל.

[יושב הארץ]

שמתי לב למשהו מעניין:

ר' ישראל משקלוב כותב במאמר מארץ תצמח, שכבר בשנת תקע"ד היתה לו התנגדות בארץ בנוגע לסדרי החלוקה והעברת הכספים מרוזני וילנא לכולל הפרושים ור' חיים מוולוזין תמך בו, מצד שני לעהרן כותב לר' ישראל משקלוב אחרי שר' הלל נפטר, שר' ישראל משקלוב אמר לו על ר' הלל שהתנגד לכמה ענינים בארץ ישראל. (ברור שזה היה בתקופה הראשונה של ההתיישבות, כי לפי איך שרואים בחלופת המכתבים ביניהם בראשית תקצ"ח לעהרן עדיין לא ידע שר' הלל כלל הגיע כבר ארצה בתקצ"ב, וכן מזכיר את אביו ר' בנימין בטענה שכביכול ר' הלל מנע בעדו לעלות), וכן כותב שר' הלל לא רצה לחתום על איזה שטר כי לא קיבל מינויו?. מצד שלישי ר' יושעה כותב בפזמונים שכבר בתחילת הדרך היה ריב בין ר' הלל לר' ישראל משקלוב בנוגע למקום ההתיישבות. ירושלים: דרשו רוב בני החבורה, ונפרדו לשני ראשים כך מסופר, וכולם לשם שמים נתכוונו ...וכל זאת יכופר ופרשת צפת סודרה בין פרושיה, ושלום על רבנ"ן (ריבלין) ועל ישראל (משקלוב), האם הפאזל מתחבר?

ידוע הרבה פעמים בהיסטוריה כשצדיקים ביקשו לפעול להביא את הגאולה השטן הפריד ביניהם. ומ"מ לענינינו זה יכול אולי להסביר יותר את הדברים.

[יושב הארץ]

ניסיתי לקחת קטע מקול התור ולמצוא לו מקבילות בפזמונים, ואני ממש נפעם מהגאונות של ר' ישועה איך כמעט כל שורה מקול התור הכניס לפזמוניו בדרכו שלו, אך לא בסדר שנכתב בקול התור. ומ"מ ברור לי שהפזמונים נכתבו אחרי קול התור, כי א"א להבין את הפזמונים בלי קול התור. לדוגמא:

הצנע לכת א . כל פעולה של אתחלתא דגאולה צריכה להיות בהצנע לכת עם אלקיך בסוד שים באזני יהושע שהוא בטוריא דמב"י " ב באזני" כפשוטו, ובם מרומז בזה "סוד" בחושבנא. עוד מרמזי רבנו על הפסוק סוד ה' ליראיו. סוד במילוי. סמך דלית בגימטריא "משיח בן יוסף" שעל ידו בא קבוץ גליות. ועל הפסוק כבוד ה' הסתר דבר "הסתר דבר" בגימ' "עלית שבטים" בכוונה זו הורה לנו רבנו לקרוא את הגבאות של קבוץ גליות בשם "חזון ציון" ולא בשם "שיבת ציון" ג, חזון ציון הוא עפ"י הפסוק חזה ציון קרית מועדנו, היינו שמועד הגאולה תלוי בציון. ופסוק זה נאמר על מב"י. וכן עפ"י כתבי רבנו האריה"ק ז"ל, וכן עפ"י הפסוק לחזות בנועם ד' ולבקר בהיכלו כנודע, וראה להלן פרק ב' בקנ"ו הבחינות של מב"י.

א עמוד 90: הצנע לכת עם ה' דרכם נקטו.
ב עמוד 178: מחית עמלק כלה היא בדרך צנועה כמו שכתוב "ושים באזני יהושע".
ג עמוד 177: וכלל גדול בברית חזון ציון הצנע לכת בכל מעשה ורעיון סוד ליום הסגולה כל ימי הגולה: הסתר דבר הן בירידה (הסתר דבר) הן במעלה (עליית שבטים).

[איש-אחד]

שמתי לב למשהו מעניין:

ר' ישראל משקלוב כותב במאמר מארץ תצמח, שכבר בשנת תקע"ד היתה לו התנגדות בארץ בנוגע לסדרי החלוקה והעברת הכספים מרוזני וילנא לכולל הפרושים ור' חיים מוולוזין תמך בו, מצד שני לעהרן כותב לר' ישראל משקלוב אחרי שר' הלל נפטר, שר' ישראל משקלוב אמר לו על ר' הלל שהתנגד לכמה ענינים בארץ ישראל. (ברור שזה היה בתקופה הראשונה של ההתיישבות, כי לפי איך שרואים בחלופת המכתבים ביניהם בראשית תקצ"ח לעהרן עדיין לא ידע שר' הלל כלל הגיע כבר ארצה בתקצ"ב, וכן מזכיר את אביו ר' בנימין בטענה שכביכול ר' הלל מנע בעדו לעלות), וכן כותב שר' הלל לא רצה לחתום על איזה שטר כי לא קיבל מינויו?. מצד שלישי ר' יושעה כותב בפזמונים שכבר בתחילת הדרך היה ריב בין ר' הלל לר' ישראל משקלוב בנוגע למקום ההתיישבות. ירושלים: דרשו רוב בני החבורה, ונפרדו לשני ראשים כך מסופר, וכולם לשם שמים נתכוונו ...וכל זאת יכופר ופרשת צפת סודרה בין פרושיה, ושלום על רבנ"ן (ריבלין) ועל ישראל (משקלוב), האם הפאזל מתחבר?

ר"י כלל לא התנגד להתיישבות בירושלים, כבר בתקע"ז הוא כותב על רצונו האישי לישב בירושלים. הוא רק רצה שזו תהיה התיישבות של חבורה קטנה של יחידי סגולה ולא קהילה גדולה שתאיים על קיומה של הקהילה בצפת.
"כי יודע דעתי - מה שיש לי רצון וחשק לקבע דירתי בקדש - הוא רק שיהי' מעט אנשים, ובני עלי', ויראים ושלמים, ובלי הנהגה כלל. אז טוב לעבד ה' וללכת בתורתו הקד'. ולא ישמע למי ומי שיכתבו לו מירושלם ת"ו, כי כבר ידוע לו, כי כן נגמר ונשרש הלכה למעשה בווילנא ובכל המדינה - כי עיקר הכולל ויסודתו בהררי קדש צפת ת"ו. [...] וגם יודע כי אנכי שלם בחבת ירושלים וציון עיר קדשינו, בוכה ומבכה לזכות לדור בה. אבל אם מהשמים ירצו, בלי מחלוקת ח"ו" (אגרת ר"י לר"ש פ"ח, ז' אב תקע"ז, א' מורגנשטרן, בשליחות ירושלים, עמ' 107).
בניגוד לנכתב בפזמונים, בשנים הראשונות לעליה חשבו הפרושים שלא ניתן להתיישב בירושלים (בגלל חובות חבורת ר"י החסיד), רק בחורף תקע"ב ר' סעדיה שביקר בירושלים חזר עם המסקנה שניתן לסדר את העניינים, והוא חשב לעבור לירושלים כנראה בצורה עצמאית (מה שמתאים לכאורה עם עמדתו הנזכרת של ר"י):
"וכבר דברתי עם הרב הפקיד דשם, ואמר שאם לא יהי' לאשכנזים מנין בפני עצמן אין שום מורא. אבל ההוצאה של ירושלים מרובה משל צפת. ע"כ אמרתי אודיעה להמתנדבים, אולי יוסיפו זה מעט וזה מעט בכדי שאוכל לקבוע שם דירתי" (אגרת מסעו של ר"ס לירושלים, גבורות ישעיהו, עמ' 41-40).

לגבי ר"י ור"ה ומה שעולה מאגרות הפקוא"מ:

באגרת לעהרן לר"י מז' תשרי תקצ"ח הוא כותב שהחליט לצרף לצד ר"י שניים נוספים לאחראים לחלוקת כספי הפקוא"מ:

וצרפתי אליו את מו"ה הלל במוהר"ב ריבעלס נ"י (שראיתי בהסכמת הרוזנים שצירפוהו) ואת ר' אריה הנאמן. [...] ואותו מו"ה הלל אינו חתום על אג' הריב, ואך זכרתי הדאגה אולי עולה הוא עתה ולא בא עדיין לכן כ' עוד... שאם לא ירצה הנז' יחתום הנאמן ר' משה מאנטיפולא" (אגרות הפקוא"מ כת"י, כרך 8, דף 66 ע"ב).

"אגרת הריב" הנזכרת היא אגרת שכתבו הפרושים בירושלים ללעהרן שלא ישלח כספים ע"ש ר"י וחתנו ר' ישעיה ברדקי, ר"ה לא היה חתום על אגרת זו ולכן חשב שר"ה אינו ממתנגדיו של ר"י ויסכים ר"י לצרף את ר"ה לממונה לצידו.

באגרת לעהרן לר"י מכ"ה שבט תקצ"ח הוא מתייחס לאגרת הקודמת הנ"ל שכתב לר"י וכותב:

חשבתי שהרב מו"ה הלל נ"י מאוהביו, כי כן נשמע מא' הקודמות שכעס על ז"צ שרצה לכופו ע"ד מקנת ענבים, ועתה ראיתי שלא רצה לחתום, ומ"ש אולי עולה הוא עתה, פירושו שחששתי שמא עדיין אינו בא"י כ"א עולה כעת עם הר"ן ול"י לחתום על השט"ק" (אגרות הפקוא"מ כת"י, כרך 8, דף 87 ע"א).

באגרת לעהרן לר"י מו' תשרי תקצ"ט הוא כותב:

וראשון לציון טעותנו בהרב מו' הלל זצ"ל, זה נסתעף תחלה מאשר שמענו התנגדותו לרומכ"ת נרו' בכמה ענינים. ושנית, כתב סי' ל' עליו 'הרב הנכבד מאד'. גם שמענו התנגדותו לכמה ענינים בא"י ת"ו, עתה צר לי חשדי בכשר בענין זה עכ"פ, ג"ז יזכור נא רומכ"ת נ"י מ"ש אלי עליו בענין עכובו ומחאתו ביד אביו הרב זצ"ל שלא יעלה לא"י וכו' וכו' וסרובו לחתום על השט"ק באמרו שעדן ל"ק מנויו. זה וזה גרם שחשדתיו בכך" (אגרות הפקוא"מ כת"י, כרך 8, דף 110 ע"א).

להבנתי מאגרות אלו ומאגרתו של הלל עצמו מתקצ"ה עולה שסדר הדברים היה כך:

א. אחרי שר"ה עלה בתקצ"ב הוא כלל לא הצטרף לכולל ולא היה שותף בהנהגת הקהילה מתוכה (כפי שעולה ממה שכתב ר"ה עצמו בתקצ"ה), מה שגרם לכך שלעהרן אפילו בתקצ"ח טרם ידע אם ר"ה כבר עלה לא"י או לא.

ב. מכיון שבתקצ"ח לעהרן טרם ידע על עלייתו של ר"ה ועל התנגדותו של ר"ה לכמה ענינים בא"י (הכוונה אולי ל"תיקונים" שר"ה בתקצ"ה כותב שעשה ומחאתו על השחיטה ואולי גם טרם עלייתו) וחשב שר"ה מידידיו של ר"י, ולכן רצה למנותו לממונה לצד ר"י יחד עם ר"א נאמן. לעהרן עצמו חשש שר"ה לא יוכל להתמנות מכיון שלא ידע אם ר"ה אכן כבר עלה לא"י, ולכן הציע לר"י אפשרות נוספת למנות את ר"מ מאנטיפוליא.

ג. ר"י כנראה ביקש בתקצ"ח מר"ה לחתום על שט"ק כממונה, אך ר"ה סירב מכיון שלדבריו טרם הסכים להתמנות לתפקיד (מה שמתאים עם אגרתו של ר"ה ממנה עולה שעוד כמה שנים קודם לכן בתקצ"ה לא רצה ליטול שום חלק בכולל ובהנהגתו).

ד. בינתיים, כנראה בעקבות סירובו של ר"ה להתמנות לתפקיד, סיפר ר"י ללעהרן שר"ה אינו בדיוק מידידיו ושהתנגד לר"י בכמה ענינים, גם שמע ממנו שר"ה ניסה למנוע מאביו ר' בנימין (שבניגוד לבנו דווקא כן היה תלמיד הגר"א) לעלות לא"י (למרות זאת ניסה ר"ב לעלות בתקע"ב ונפטר בתחילת הדרך לא"י).

ה. בעקבות כך, כשלאחמ"כ ר"י כתב ללעהרן נגד ר' דוד דבית הלל, הבין לעהרן בטעות שהכוונה היא לר' הלל ריבלין, וכשגילה שטעה בר"ה כתב ע"כ לר"י.

[יושב הארץ]

ישר כח הרב איש אחד.

הפרשנות שלך יפה אך לא חד משמעית, וכל אחד יפרש הדברים לשיטתו.

מכל מקום ברור לי כשמש שר' יושעה שהיה איש אמונו של ר' שמואל מסלנט וכו', מה שכתב בתרט"ו הוא לא בדה מליבו וגם לפניו היו מסמכים ועדויות מבני משפחתו ואחרים שהיו עדים לדברים, שאין לנו כיום. כמו שכתבתי אחרי 45 שנה מעליית הפרושים הוא לא היה יכול לטעות בדברים מהותיים. וכ"ש לא להמציא שיש ספר קול התור מזקנו ר' הלל עליו בנה את כל הפזמונים שלו, בשעה שאין כזה ספר.

רק שאלה לי אליך מה כוונת הפרושים: במכתב הראשון של גדולי הפרושים מצפת הם כותבים: ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה אשד הם נותנים "פעולת צדיק לחיים לקדושים אשר בארץ טמונים".

האם כוונתם לר' חיים מוולוזין או לגר"א או לשניהם, ואם לא מה כוונתם?

[איש-אחד]

מכל מקום ברור לי כשמש שר' יושעה שהיה איש אמונו של ר' שמואל מסלנט וכו', מה שכתב בתרט"ו הוא לא בדה מליבו וגם לפניו היו מסמכים ועדויות מבני משפחתו ואחרים שהיו עדים לדברים, שאין לנו כיום. כמו שכתבתי אחרי 45 שנה מעליית הפרושים הוא לא היה יכול לטעות בדברים מהותיים. וכ"ש לא להמציא שיש ספר קול התור מזקנו ר' הלל עליו בנה את כל הפזמונים שלו, בשעה שאין כזה ספר.

לא חושב שר' יושעה טעה...
כששמים על המשקל אדם אחד (שהוא לכל המוקדם כלי שני) המספר סיפור אחד, ומצד שני עשרות אנשים אחרים המספרים סיפור אחר לגמרי, כולל את רמ"מ, ר"י ור"א נאמן ועוד (כלים ראשונים), ברור הדבר באיזה צד האמת נמצאת.
האם ר' יושעה כתב פזמונים כבר בתרט"ו? לא בטוח בכלל. עכ"פ גם אם כן, ייתכן שאז כבר נכתב חלק מקוה"ת, חלקו או רובו.

רק שאלה לי אליך מה כוונת הפרושים: במכתב הראשון של גדולי הפרושים מצפת הם כותבים: ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה אשד הם נותנים "פעולת צדיק לחיים לקדושים אשר בארץ טמונים".

האם כוונתם לר' חיים מוולוזין או לגר"א או לשניהם, ואם לא מה כוונתם?

לא יודע למה כוונתם, עכ"פ לא רואה סיבה, ולבטח לא הכרח, לומר שהמשפט קשור לר"ח מוולוז'ין ובטח שלא להגר"א.
זה משפט המורכב משני פסוקים: "פעולת צדיק לחיים" (משלי י, טז, עיי"ש במפרשים ובפיהגר"א), "לקדושים אשר בארץ המה" (תהל' טז, ג).
רש"י: "לקדושים אשר בארץ המה - בשביל הקדושים אשר המה קבורים בארץ אשר התהלכו לפניך באמת", כוונתו לכאו' לאבות הק'.

[יושב הארץ]

במאמר חזון ציון בו נכתב על ר' הלל הוא חותם שזה נכתב בשנת "תרטו" "בהר קדשו", וכן בשאר הפזמונים יש שחותם בסופם, וברובם רומז בתוך הפזמון מתי נכתב.

[איש-אחד]

במאמר חזון ציון בו נכתב על ר' הלל הוא חותם שזה נכתב בשנת "תרטו" "בהר קדשו", וכן בשאר הפזמונים יש שחותם בסופם, וברובם רומז בתוך הפזמון מתי נכתב.

אם כוונתך למאמר "חזון ציון" בהצפירה מתרמ"ט בו לראשונה מוזכר שמו של ר' הלל בהקשר לראשית העליה, הוא בוודאי נכתב בתרמ"ט ולא בתרט"ו, מכיון שהמאמר מזכיר אירועים רבים מאוחרים יותר מתרט"ו כולל תאריכים.
אני יודע שיש תאריכים בפזמונים, אך מכיון שהאמינות של הפזמונים היא הנדון, ערבך ערבא צריך.

[יושב הארץ]

התכוונתי על פזמון "חזון ציון"

הרב איש אחד, גם בציטוט שהבאת ממכתב ר' ישראל משקלוב אתה רואה שיש לו מחלוקת עם אותו אחד שמשדל לבוא לגור בירושלים. מ"מ הבנתי שר' ישראל חשש ממחלוקת עם הספרדים , ולזה כותב "בלי מחלוקת".

כשהוויכוח היה בנוגע האם להאמין לר שלמה זלמן בכתבים שהוציא משנת תש"ח אני יכול לקבל שא"א לסמוך בעיניים סגורות על רש"ז שהיה לו איזה שורש ציוני וכוונתו להשפיע על ההשקפה עד כדי כך שמוכן לזייף בשם הגר"א וכו'. אבל משהוכחתי שכל הרעיונות שכתובים בקול התור הם לא סתם ראיונות בעלמא, אלא תוכנית עבודה שר' ישועה בנה על פיהם את השכונות בירושלים ואת פתח תקווה בתמיכת כל רבני ירושלים אתה רואה שהדברים הם אמיתיים, ומשכך איני רואה עוד טעם חלילה לטעון על מעשי זיוף של ר' יושעה וכו'. לכל אדם יש חזקת כשרות וכ"ש אדם שמסר נפשו בפועל לשם שמים לבניית ירושלים ע"פ מה שקיבל מאבותיו עד הגר"א, ואם יש קושיה של סתירות וכו' השמים לא נופלים ואפשר כל דבר ליישב, אך לא חלילה לטעון על זייפנות והטעייה מכוונת.

ר' ישועה בפזמונים כותב בפרוטרוט מה קיבל מאבותיו ר' בנימין ור' הלל ור' משה, ומה הוא חידש מעצמו ע"פ גורל הגר"א וכו'.

[איש-אחד]

הרב איש אחד, גם בציטוט שהבאת ממכתב ר' ישראל משקלוב אתה רואה שיש לו מחלוקת עם אותו אחד שמשדל לבוא לגור בירושלים. מ"מ הבנתי שר' ישראל חשש ממחלוקת עם הספרדים , ולזה כותב "בלי מחלוקת".

ההוא שמשדל לבוא לגור בירושלים - הוא ר' שלמה פ"ח עצמו הנמען של האגרת.
מדובר על עדויות שקיבל ר"י על מישהו שפוגש ומדבר עם אנשים בקושטא בדרכם לאר"י ומשכנע אותם להעדיף לעלות לירושלים ע"פ צפת, בניגוד למה שסוכם. חצי מהאגרת ר"י כותב לר"ש שהוא לא חושד בו, אבל הוא מזהירו שוב ושוב שלא יעז לעשות כן. ברור הדבר שר' ישראל מבין שזה ר"ש, אבל אולי לא היתה לו הוכחה חד-משמעית, לכן הוא מאשימו בעקיפין ובעיקר מזהירו שלא יעשה כן.
מהאגרת ברור ששני הצדדים בעניין ישוב ירושלים הם ר"י ורמ"מ, כפי שמזכיר ר"י שם כמה פעמים. אין זכר לר' הלל בנדון שם.

זה נכון שחלק מהבעיה היתה עם הספרדים, ור"י מציין שר' חיים פרחי והגבירים הספרדים הנוספים כועסים על כל הסיפור.

וכי אינו יודע שעט"ר הגביר הי"ו על זה בכעס ואינו חפץ כלל? וגם מקרוב בא מכתב מהגביר הצדיק, מו' אבי שלמה הי"ו, מדמשק לסי' זכריה הי"ו ולרב רמ"מ שיחי' באזהרה וגדר שלא יכניסו לאשכנזים עוד כלל. ואם יכעיסו אותם, אין כל דבר מועיל, אף כל מעשה שישיג מקושטא אין טוב, אלא אחר הסכמתם לזה" (א' מורגנשטרן, בשליחות ירושלים, עמ' 106).

[איש-אחד]

כשהוויכוח היה בנוגע האם להאמין לר שלמה זלמן בכתבים שהוציא משנת תש"ח אני יכול לקבל שא"א לסמוך בעיניים סגורות על רש"ז שהיה לו איזה שורש ציוני וכוונתו להשפיע על ההשקפה עד כדי כך שמוכן לזייף בשם הגר"א וכו'. אבל משהוכחתי שכל הרעיונות שכתובים בקול התור הם לא סתם ראיונות בעלמא, אלא תוכנית עבודה שר' ישועה בנה על פיהם את השכונות בירושלים ואת פתח תקווה בתמיכת כל רבני ירושלים אתה רואה שהדברים הם אמיתיים, ומשכך איני רואה עוד טעם חלילה לטעון על מעשי זיוף של ר' יושעה וכו'. לכל אדם יש חזקת כשרות וכ"ש אדם שמסר נפשו בפועל לשם שמים לבניית ירושלים ע"פ מה שקיבל מאבותיו עד הגר"א, ואם יש קושיה של סתירות וכו' השמים לא נופלים ואפשר כל דבר ליישב, אך לא חלילה לטעון על זייפנות והטעייה מכוונת.

ר' ישועה בפזמונים כותב בפרוטרוט מה קיבל מאבותיו ר' בנימין ור' הלל ור' משה, ומה הוא חידש מעצמו ע"פ גורל הגר"א וכו'.

"אם בקשת ליחנק היתלה באילן גדול" (פסחים קיב ע"א)
רש"י: "אם בקשת ליחנק - לומר דבר שיהיה נשמע לבריות ויקבלו ממך. יתלה באילן גדול - אמור בשם אדם גדול".

[יושב הארץ]

גם ר' משה ריבלין פעל בכמה דברים לפי קול התור בפרט בנוגע לאנשי אמנה ושיויון נפש בנפש. ר' יושעה מאריך לתאר זאת בפרוטרוט שזה היה עיקר עבודתו, וכן רואים במסמכים שהביא מורגנשטרן, ור' הלל עצמו שרואים שפעל להרחבת היישוב בעזרת חתנו.

ר' יושעה לא המציא כלום. בכל מקרה שבת שלום.

[איש-אחד]

גם ר' משה ריבלין פעל בכמה דברים לפי קול התור בפרט בנוגע לאנשי אמנה ושיויון נפש בנפש. ר' יושעה מאריך לתאר זאת בפרוטרוט שזה היה עיקר עבודתו, וכן רואים במסמכים שהביא מורגנשטרן, ור' הלל עצמו שרואים שפעל להרחבת היישוב בעזרת חתנו.

ר' יושעה לא המציא כלום. בכל מקרה שבת שלום.

אין קשר בין פעולותיו של ר"מ למען חלוקה שווה של כספי התרומות לעיקר רעיון השוויון הסוציאליסטי של הפזמונים, ומורגנשטרן לא הוכיח אחרת.

וכי אין לר"ה שום סיבה לפעול למען הרחבת הישוב הדחוק אלא רק השפעה של משנת קוה"ת?!

אחרי כל הדברים עדיין לא השתנה דבר אחד בסיסי: הסיפור הריבליני אודות עשרות השנים הראשונות לעליה שונה מהותית מהסיפור ההיסטורי העובדתי, וזאת גם מבלי להכנס כלל לעניין ההשקפתי שעמד או לא עמד מאחורי הדברים.

גוט שבת.

[יושב הארץ]

שבוע טוב

ר' ישעה שחי סמוך לשנים ההם נותן פרשנות אחרת לגמרי לגאולת החצרות של ר' הלל, (ר' שמריה על אף שהפסיד הון עתק של 200 אלף רובל בהשקעות בארץ חזר שוב כדי לעסוק בגאולת החצרות בירושלים, וכן בגאולת החורבה כמסופר בעיתון המגיד שנת תרכ"ו וכן בפזמונים.) וכן לגבי השיוון שהנהיג ר' משה ריבלין.

בקשר לשנת תקע"ב, כנראה עיקר היישוב בירושלים אכן החל רק בשנת תקע"ו כעדות ר' אריה נאמן ומכתב רמ"מ משקלוב, אך משנת תקע"ב החל הניסיון הראשון של הפרושים להתיישב בו כמו שרואים במכתב ר' סעדיה ובספר של ר' יהוסף שוורץ תבואות הארץ ובפזמונים וכו'. וכן כותבים עוד כמה חוקרים.

לגבי המתח בין מנהיגי צפת וירושלים מצאתי עוד קטע בפזמונים:

ברוח א-ל אשר יצוק בקרבם החלו רבים עלות ציון כי בטחו.

נהרו ישרים "לקול מהיכל" (היכל גימ' הלל שפעל למען היישוב בירושלים) פנו, ואל דברי עת"ק (גימ' צפת) לא שעו.

[יושב הארץ]

עוד דוגמא קטנטונת שר' שלמה זלמן לא כתב את הפזמונים.

בכמה מקומות כותב רש"ז שאביו נולד בשנת תקצ"ז. בהערה לפזמון של שנת תרי"ח כותב רש"ז כאן היה אבי בן 21 שנה, וכן במאמר שמצטט מעיתון בשנת תרכ"ד הוא מציין שאביו היה אז בן כ"ז שנה. (מובא בהקדמה לספר מגילת יוסף)

אולם במפקדי מונטיפיורי נכתב פעמיים שאחיו ר' זלמן חיים נולד בתקצ"ז ור' יושעה בתקצ"ח.

בפזמונים רומז ר' יושעה על עצמו שאכן נולד בתקצ"ח.

אחרי שמתאר את פטירת אביו בשנת תרי"א הוא כותב:

במה יזכה "נער" את ארחו, ומי "יקום" במקום "קדשו",

במילה "נער" שנכתב בגרשיים, הוא רומז שאז נעשה לנער בן י"ג, (כמו שידוע בהרבה ספרים על הכתוב במה יזכה נער את ארחו עולה על היצר טוב שמגיע בגיל י"ג)

יקום בגימ' יוסף, קדשו בגימ' אברהם בנימין - שם אביו.


כמו כן בעמוד 266 כותב על עצמו שנמצא באבי"ב ימיו היינו בן ט"ו בשנת תרי"ג שנת כתיבת הפזמון (שם).

[איש-אחד]

בקשר לשנת תקע"ב, כנראה עיקר היישוב בירושלים אכן החל רק בשנת תקע"ו כעדות ר' אריה נאמן ומכתב רמ"מ משקלוב, אך משנת תקע"ב החל הניסיון הראשון של הפרושים להתיישב בו כמו שרואים במכתב ר' סעדיה ובספר של ר' יהוסף שוורץ תבואות הארץ ובפזמונים וכו'. וכן כותבים עוד כמה חוקרים.

ר' יהוסף שוורץ טעה כשבלבל בין הבריחה מהגליל לירושלים בעקבות המגיפה של השנים תקע"ג-ד לבין עלייתו של רמ"מ משקלוב לירושלים בתקע"ו (שלא ברח לירושלים במגיפה), כפי שהארכתי לעיל להוכיח.
הוא גם טעה לתארך את המגיפה לתקע"ב בעוד היא היתה בתקע"ג-ד, כפי שהארכתי להוכיח לעיל, ובעקבותיו טעו רבים (מי שלא חווה את המגיפה בעצמו) כולל כותב הפזמונים וקוה"ת.
אין הוכחה או אפילו סבירות גבוהה על אף אחד מהפרושים שעבר לדור בירושלים לפני תקע"ו, כלומר לפני רמ"מ משקלוב.

[יושב הארץ]

לגבי שיירתו של ר' חיים כהן

במאסף ישורון כ”א, ניסן תשס”ט, עמוד תש”צ, במאמרו של הרב דוד קמינצקי בשם אגרת הכולל, הוא כותב שר' חיים כהן היה בשיירה זו של ר' סעדיה והוא הגיע צפתה בי"ז אלול, ושם בעמוד תתל"ד מביא מכתב של ממוני הקלויז בוילנא הכותבים באסיפה שישבו בכ"ה ניסן שנת תקס"ט אחרי שר' סעדיה יצא לדרכו לארץ ישראל.

[איש-אחד]

מכיר ויודע שזה מה שקמינצקי כותב, אבל כנראה סמך על זכרונו וטעה.
ר' ישראל משקלוב מתאר את העליות הראשונות בצורה ברורה, שר"ח כ"ץ עלה אחרי ר' סעדיה, לא איתו.

תולדות חכמי ירושלים ג, 139

אוצר החכמה_25598.jpg (98.93 KiB) נצפה 8351 פעמים

תולדות חכמי ירושלים ג, 140

אוצר החכמה_25598 (1).jpg (269.3 KiB) נצפה 8351 פעמים

[יושב הארץ]

לא הבנתי, ר' חיים כהן כותב על עצמו שהגיע כבר באלול תקס"ט ולא כדברי ר' ישראל משקלוב שר' חיים נסע בשנת תק"ע.

[איש-אחד]

לא הבנתי, ר' חיים כהן כותב על עצמו שהגיע כבר באלול תקס"ט ולא כדברי ר' ישראל משקלוב שר' חיים נסע בשנת תק"ע.

ר"י לא כתב את הדברים סמוך לדברים, בניגוד לאגרתו של ר"ח כ"ץ מניסן תק"ע, אז אולי לא דייק כ"כ.
ר"י זכר כנראה שזה היה בתחילת תק"ע, בפועל זה היה כמה ימים קודם לכן בי"ז אלול תקס"ט, כפי שכתב ר"ח עצמו.

[יושב הארץ]

לא הבנתי, ר' חיים כהן כותב על עצמו שהגיע כבר באלול תקס"ט ולא כדברי ר' ישראל משקלוב שר' חיים נסע בשנת תק"ע.

ר"י לא כתב את הדברים סמוך לדברים, בניגוד לאגרתו של ר"ח כ"ץ מניסן תק"ע, אז אולי לא דייק כ"כ.
ר"י זכר כנראה שזה היה בתחילת תק"ע, בפועל זה היה כמה ימים קודם לכן בי"ז אלול תקס"ט, כפי שכתב ר"ח עצמו.

ר' ישראל משקלוב לא דייק כ"כ בנוגע למות בניו שכותב על שנים מהם שנפטרו בתאריכים שמתאימים לתקע"ב ולא בתקע"ג, לא דייק כ"כ בנוגע לעלייתו ושל ר' חיים כהן. מסתמא אתה סובר שהוא לא דייק כ"כ גם במה שכתב שר' עזריאל כבר נשלח בשנת תק"ל להקים המוסדות בירושלים אחר שחרבו 50 שנה קודם (תוח"י כת"י), כמו שכתבת כבר על ר' אריה נאמן בנוגע לעדותו שהיישוב הוקם בציווי של ר' חיים מוולוז'ין.

וכשאתה מוצא אי אלו אי דיוקים במה שכתב ר' יושעה סימן שהכל שקר...

[איש-אחד]

ר' ישראל משקלוב לא דייק כ"כ בנוגע למות בניו שכותב על שנים מהם שנפטרו בתאריכים שמתאימים לתקע"ב ולא בתקע"ג, לא דייק כ"כ בנוגע לעלייתו ושל ר' חיים כהן. מסתמא אתה סובר שהוא לא דייק כ"כ גם במה שכתב שר' עזריאל כבר נשלח בשנת תק"ל להקים המוסדות בירושלים אחר שחרבו 50 שנה קודם (תוח"י כת"י), כמו שכתבת כבר על ר' אריה נאמן בנוגע לעדותו שהיישוב הוקם בציווי של ר' חיים מוולוז'ין.

וכשאתה מוצא אי אלו אי דיוקים במה שכתב ר' יושעה סימן שהכל שקר...

חקר ההיסטוריה היא מלאכה קשה, שהדרך הנכונה לעשותה היא באימות ועימות מקורות שונים (וכמה שיותר מהם), והבנת המשקל שיש לתת לכל מקור שכזה וכו' והפעלת שיקול דעת וסברא וכו'.
לדוג' הדוג' הנ"ל: יש יותר משקל לתאריך שר"ח כ"ץ כותב על עצמו וסמוך יחסית למעשה (חצי שנה לאחר מכן), לבין ר"י שכותב על מישהו אחר (ר"ח כ"ץ) וממרחק של עשרות שנים לאחמ"כ.
אם בפזמונים ובקוה"ת הטעויות היו אי אלו נתונים פה ושם, כמו תקע"ב במקום תקע"ו וכדומה, לא הייתי פוסל את אמינותם. אבל הסיפור במקרה שלהם הוא הסיפור עצמו - הם מספרים סיפור אחר לחלוטין ממה שהמקורות הראשוניים מספרים! זה לא פרט פה ושם, זה סיפור אחר מהותית.

אגב, בנוגע לעליית סבו ר' עזריאל, בגירסה המודפסת של תוח"י מופיע תקל"ב (ח"ג עמ' 72), ואם זכורני נכון בתוח"י כת"י מופיע תק"ל.

[יושב הארץ]

בתוח"י כתב יד כתוב שהיתה "אסיפה" בשנת תק"ל בוילנא. מורגנשטרן מביא זאת בכמה מספריו עם מקורות.

ובנדפס כתוב שהוא "עלה" בשנת תקל"ב.

כשהגיעה השמועה על חורבן הישוב האשכנזי בירושלים, עשתה "רושם נמרץ בלבבם הטהור" של "אחיהם בני רוסיא ופולין" "ואספו אספה גדולה מגאוני וגדולי רוסיא בעיר ווילנא המעטירה, ושם גמרו פה אחד להחזיר כבוד ישוב האשכנזים בירושלים על מכונו ויוָעצו להגיע למטרתם ויאמרו לשלוח לירושלים איזה משפחות מראשי גדוליהם אשר יוָדעו על ידם איך ובמה לרפא מחץ מכתם, והתנדב לדבר ההוא הרב הצדיק המפורסם ר' עזריאל משקלוב, זקנו של הגאון [ר' ישראל משקלוב], בעל ‘פאת השולחן’ ויהי הוא הראשון אשר התנדב להענין הקדוש הזה, ויהי המצביא לכל הבאים עמו, ויסע משם הוא ובני-ביתו בשנת תקל”ב (1772) והחל ליסד את הישוב של האשכנזים (תוח”י, ח”ג, עמ' 72).


בכל מקרה זו הוכחה חותכת שלא כדבריך שהעלייה לא היתה כלל מאורגנת.

לגבי ר' הלל ריבלין, האגרות של הפקאו"מ משנת תק"ע עד תקפ"ו לא נמצאו, אם ימצא שגם שם לא נזכר שמו של ר' הלל גם אני יפקפק בעובדה שהוא עלה לפני תקצ"ב.

[איש-אחד]

בתוח"י כתב יד כתוב שהיתה "אסיפה" בשנת תק"ל בוילנא. מורגנשטרן מביא זאת בכמה מספריו עם מקורות.

ובנדפס כתוב שהוא "עלה" בשנת תקל"ב.

כשהגיעה השמועה על חורבן הישוב האשכנזי בירושלים, עשתה "רושם נמרץ בלבבם הטהור" של "אחיהם בני רוסיא ופולין" "ואספו אספה גדולה מגאוני וגדולי רוסיא בעיר ווילנא המעטירה, ושם גמרו פה אחד להחזיר כבוד ישוב האשכנזים בירושלים על מכונו ויוָעצו להגיע למטרתם ויאמרו לשלוח לירושלים איזה משפחות מראשי גדוליהם אשר יוָדעו על ידם איך ובמה לרפא מחץ מכתם, והתנדב לדבר ההוא הרב הצדיק המפורסם ר' עזריאל משקלוב, זקנו של הגאון [ר' ישראל משקלוב], בעל ‘פאת השולחן’ ויהי הוא הראשון אשר התנדב להענין הקדוש הזה, ויהי המצביא לכל הבאים עמו, ויסע משם הוא ובני-ביתו בשנת תקל”ב (1772) והחל ליסד את הישוב של האשכנזים (תוח”י, ח”ג, עמ' 72).

בכל מקרה זו הוכחה חותכת שלא כדבריך שהעלייה לא היתה כלל מאורגנת.

א. הקטע מדבר אודות העליה של ר"ע ודעימיה, לא על העליה של תלמידי הגר"א. כך שאין מכאן הוכחה, בטח שלא חותכת.
ב. כבר ציינתי מספר פעמים בעבר שאין כוונתי שלא היתה שום התארגנות בעליית תלמידי הגר"א, אלא שההתארגנות היתה ממוקדת וספציפית, כמו לדוג' העליה של ר"ס ודעימיה בתקס"ט שזורזו בידי ר"ח מוולוז'ין כדי לסייע לרמ"מ בהקמת הקהילה החדשה. אבל גם במקרה זה, כמו באופן כללי, ההתארגנות רחוקה מהתיאורים הריבליניים, ללא קריאה ועידוד עלייה וללא שיירות עלייה וכדו'.
אגב, קרא שוב את התיאור שצירפתי קודם לכן מר"י אודות העליות בתקס"ט ותק"ע, אתה רואה שם זכר ל"שיירות"???

לגבי ר' הלל ריבלין, האגרות של הפקאו"מ משנת תק"ע עד תקפ"ו לא נמצאו, אם ימצא שגם שם לא נזכר שמו של ר' הלל גם אני יפקפק בעובדה שהוא עלה לפני תקצ"ב.

אגרות הפקוא"מ הן אמנם מקור בלתי נדלה, אבל גם בלעדיהן יש לנו מספיק מקורות מטווח השנים הזה שאין לנו את אגרות הפקוא"מ, לדוג':
- אגרות הפרושים מתק"ע ואילך (הציבוריות והפרטיות)
- ארץ מארץ תצמח מר"י משקלוב
- אגרתו של ר"א נאמן וכדו'
- פנקס ביה"ד הספרדי בצפת
- תיעודי המסיונרים

אם ר"ה היה מתואר בספרי ריבלין כדמות משנית בעליה, הייתי אומר שאולי איכשהו נשמט שמו מכל מקום (כשם שטרם הצלחתי ליצור רשימה של כל 40 המשפחות שעלו עד אגרת תק"ע, בהם מן הסתם דמויות משניות רבות). אבל ר"ה לא מתואר בסיפורי ריבלין כדמות משנית אלא כדמות מרכזית, ולמעשה כדמות הכי מרכזית בעליה. דמות כזאת לא יכולה להיעלם מכל איזכור שהוא!