מפרשי האוצר
חיפוש גוגל בפורום:

העלו עפר, חגרו שקים

ביאורים ועיונים, חדושים ובירורים, בתורה בנביאים בכתובים ובתרגומים, ובמפרשיהם, ראשונים ואחרונים, ויבינו במקרא.
נוטר הכרמים
הודעות: 8552
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

העלו עפר, חגרו שקים

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ה' נובמבר 07, 2019 9:13 pm

איתא במדרש איכה רבה (ב, יד):
ישבו לארץ ידמו זקני בת ציון, א"ר אלעזר אל תהי פרשת נדרים קלה בעיניך שע"י פרשת נדרים נהרגו סנהדרי גדולה של צדקיהו, לפי כשגלו יכניה מינהו המלך נבוכדנצר על חמשה מלכים הה"ד (ירמיה כז) ושלחתם אל מלך אדום ואל מלך מואב ואל מלך בני עמון ואל מלך צר ואל מלך צידון ביד מלאכים הבאים ירושלם אל צדקיהו מלך יהודה, והוה עליל ונפיק בלי רשו יומא חד עליל לגביה ואשכחיה דתליש בשר ארנבא ואכיל כשהוא חי, א"ל אישתבע לי דלית את מפרסם לי ואישתבע ליה, ובמה השביעו ר' יוסי בר' חנינא אמר במזבח הפנימי, והוון חמשה מלכין יתבין ומפרתין ליה בנבוכדנצר קדם צדקיהו ואמרי ליה לא יאייא ליה מלכותא לנבוכדנצר אלא לך יאיא מלכותא דאת מזרעו של דוד, אף הוא מפרתיה לנבוכדנצר ואמר אנא חמיתיה דהוה תליש בשר ארנבא ואכיל, שלחון מיד ואמרון ליה למלכא ההוא יהודאה דהוה עליל ונפיק בלי רשו קדמך אמר לן אנא חמיתיה לנבוכדנצר דהוה תליש בשר ארנבא ואכיל... מיד בא וישב בדפני של אנטוכיא ויצאו סנהדרי גדולה לקראתו כיון שראה אותם שהם כולם בני אדם של צורה גזר והוציאו להם קתדראות והושיבן, אמר להם דרשו לי את התורה מיד היו קורין פרשה ופרשה ומתרגמין אותה לפניו, וכיון שהגיעו לפרשת נדרים איש כי ידור נדר אמר להון אי בעי למהדר ביה יכיל או לאו, אמרו לו ילך אצל חכם ומתיר לו את נדרו, אמר להם דומה אני שאתם התרתם לצדקיה השבועה שנשבע לי, מיד גזר והורידן לארץ הדא הוא דכתיב ישבו לארץ ידמו זקני בת ציון, העלו עפר התחילו מזכירין זכותו של אברהם, דכתיב ואנכי עפר ואפר, חגרו שקים, התחילו מזכירין זכותו של יעקב דכתיב וישם שק במתניו, מה עשו להם קשרו שערן בזנבי סוסיהם והיו מריצין אותם מירושלם ועד לוד, הדא הוא דכתיב הורידו לארץ ראשן בתולת ירושלם.

ובספר בית הלוי על התורה (פרשת וישב לז, לד) כתב ביאור רחב ומתוק בדברי המדרש וז"ל,
ולכאורה אינו מובן וכי לא מצאו זכות אחר ביעקב להזכירו רק הא דוישם שק במתניו והתאבל עבור יוסף.
רק יובן דהנה עתה כשהגיע להם עונש עבור שהתירו לצדקיהו הנדר התבוננו שנחשב להם זה לחטא... ועל כן התחילו להזכיר זכותו של יעקב. דהנה כל ריבוי הצער שנצטער יעקב אבינו על יוסף לכאורה אינו מובן כלל, ועיין במדרש (ב"ר פד כא) דמטרונא אחת שאלה על זה דביהודה כתיב ויתנחם וזה אביהם של כולם כתיב בו וימאן להתנחם, רק עיקר צערו היה על שחסר לו מנין י"ב שבטים דמנין זה הוא עיקר היסוד מכלליות אומה הישראלית, וז"ל המדרש פרשת ויצא (ב"ר סח יא) נטל יעקב י"ב אבנים אמר גזר הקדוש ברוך הוא שהוא מעמיד י"ב שבטים אברהם לא העמידן יצחק לא העמידן אני אם מתאחות שנים עשר אבנים זו לזו יודע אני שאני מעמיד שנים עשר שבטים, וזהו היה כל תשוקתו ויגיעתו כל חייו לבנות בית ישראל ועבור זה עבד בבית לבן עשרים שנה, וכל הצער שסבל מעשו היה רק עבור שיזכה בברכות אברהם ובארץ ישראל ובקרבנות והכל תלוי במנין הזה. ועכשיו כשראה שנטרף יוסף והיה סבור שנחסר לו המנין הרי נתקלקל כל מה שיגע כל חייו, וע"כ התאבל עליו כל הכ"ב שנים, וע"כ אמר כי ארד אל בני אבל שאולה כי בזה נתקלקל כל שעשה בחייו. רק אכתי יקשה דמה כל הצער הזה דנהי דהאמהות כבר עמדו מלדת ולא היה ראויות לילד עוד בן מ"מ היה לו לישא אשה אחרת ואפשר עוד יוליד בן אחר תחת יוסף ויתוקן הכל כבתחלה. רק דלא היה יכול לעשות כן מפני השבועה שהשביעו לבן אם תקח נשים על בנותי וכל זמן שהיה אחת מהאמהות קיימת לא היה יכול לישא אשה אחרת.
שוב מצאתי בילקוט פרשה זו (קמג) וז"ל אמר יעקב הרי נפרצה ברית השבטים כמה יגיעות יגעתי להעמיד י"ב שבטים י"ב מזלות י"ב שעות ביום י"ב שעות בלילה י"ב חדשים י"ב אבנים באפוד הרי נפרצה ברית השבטים ולא רצה יעקב לישא אשה ולהוליד בן מפני שבועתו של לבן אם תקח נשים כו'.
הרי מבואר להדיא ככל דברינו. ועכ"פ הרי סבל צער הרבה שנים ולא רצה להתיר לו השבועה שהיה ירא שיהיה חילול השם ללבן. וכשנתבונן על זה הוא נסיון גדול אפשר גדול כהנסיון של עקידה, שהיה סבור שאבד כל הבטחותיו וכל יגיעותיו, נצטער בזה כ"ב שנים ולא רצה להתיר הנדר וסבל כל כך הרבה עבור זה, וזהו שהזכירו הסנהדרין אז זכותו של יעקב דלבש שק.

והנה הבית הלוי בדבריו הנפלאים יישב רק את העלאת זכותו של יעקב אבינו שחגר שק במתניו, שמסר את נפשו בעבור קיום שבועתו, ובזה נכשלו אותם זקנים להתיר שבועתו של צדקיהו, אבל מה ענין זכותו של אברהם אבינו שאמר 'ואנכי עפר ואפר' לעוון התרת הנדר ע"י אותם הזקנים.

ונראה לצעוד בעקבותיו ממש, ולבאר על פי דרכו, וזאת בהקדם הביאור הנחמד שכתב בספר 'באר יוסף' לבאר עומק הענין של מלחמת אברהם עם המלכים, איך השליך את נפשו מנגד, והסתכן במלחמה נוראה כדי להציל את לוט בן אחיו, שהתנהג שלא כשורה, ואברהם הוצרך להרחיקו מעליו ונפרד ממנו, ולוט בחר לו חברת אנשים רעים וחטאים אנשי סדום, ולפי שהיו שטופי זמה בחר בשכנותם (כמבואר ברש"י מדברי חז"ל), וכמה הפלגות מצינו בלשונות חז"ל על לוט שהסיע עצמו מקדמונו של עולם ואמר אי אפשי לא באברהם ולא באלקיו, ונשא את עיניו לדבר עבירה (עי' נזיר כג).

וענין המלחמה במלכים היה סכנה גדולה ממש, וכמבואר בדברי רש"י (יח, כז): ואנכי עפר ואפר - וכבר הייתי ראוי להיות עפר על ידי המלכים, ואפר על ידי נמרוד, לולי רחמיך אשר עמדו לי, ונתקיים הדבר ע"י נסים ונפלאות גדולים כמבואר בתענית כא, ב.

וביאר לפי דברי רש"י עה"פ (יג, ט) הֲלֹ֤א כָל־הָאָ֙רֶץ֙ לְפָנֶ֔יךָ הִפָּ֥רֶד נָ֖א מֵעָלָ֑י אִם־הַשְּׂמֹ֣אל וְאֵימִ֔נָה וְאִם־הַיָּמִ֖ין וְאַשְׂמְאִֽילָה, וז"ל, בכל אשר תשב, לא אתרחק ממך ואעמוד לך למגן ולעזר. וסוף דבר הוצרך לו שנאמר (יד יד) וישמע אברם כי נשבה אחיו וגו'.

וכיון שאברהם אבינו הבטיחו שיעמוד לו לעזר רצה לעמוד בדבורו ולקיים הבטחתו, כדי שלא יהיה כאומר ואינו עושה ונמצא שם שמים מתחלל.

ומטעם זה נחשבת מלחמתו עם המלכים כאחת מעשרה נסיונות שנתנסה בזה אם יכנס בקשרי המלחמה ויסתכן לשים נפשו בכפו לקיים הבטחתו ולקדש את ד'.

ובהערת בן המחבר שם הגאון רבי משה סלנט זצ"ל הוסיף נופך את דברי המדרש (ב"ר לך לך מג, ב): וירק את חניכיו, רבי יהודה ור' נחמיה ר' יהודה אומר הן הוריקו פנים כנגד אברהם אמרו ה' מלכים לא יכלו לעמוד בהם ואנו יכולים לעמוד בהם, רבי נחמיה אמר אברהם הוריק פנים כנגדן אמר אצא ואפול על קדוש שמו של מקום.

וביאר הדברים לפי דברי הגמ' בגיטין (מו, א): רבי יהודה אומר כל נדר שידעו בו רבים לא יחזיר, ושלא ידעו בו רבים יחזיר. אמר רבי יהושע בן לוי מ"ט דר' יהודה דכתיב ולא הכום בני ישראל כי נשבעו להם נשיאי העדה. ורבנן, התם מי חלה שבועה עילוייהו כלל כיון דאמרו להו מארץ רחוקה באנו ולא באו, לא חיילה שבועה עילוייהו כלל, והאי דלא קטלינהו משום קדושת השם. ופירש"י, שלא יאמרו העובדי כוכבים עברו על שבועתן.

הרי שישנו ענין של קדושת השם שעובדי כוכבים לא יאמרו שעוברים על שבועתן, והכי נמי היה ענין קידוש השם שלא יאמרו שאברהם אבינו הפר את הבטחתו.

[וכן עבירת הזקנים שהתירו שבועתו של צדקיהו היתה משום חילול השם, כפי שצידד שם הבית הלוי בתוך דבריו, ואמנם כך מפורש בלשון הרשב"א בגיטין (לה, ב) ובשו"ת הריב"ש סי' קפו, וראה בספר כד הקמח (ערך שבועה): ומכאן יש ללמוד חומר השבועה במי שנשבע לגוי מן האומות ועבר על שבועתו כמה ענשו גדול עד שמים יגיע וזה מפני חילול השם].

ולפי כל הדברים והאמת עולים דברי המדרש כפתור ופרח, שאותם הזקנים שחיללו שמו ית' ע"י התרת נדרו של צדקיהו שלא כדין העלו עפר - התחילו מזכירין זכותו של אברהם, דכתיב ואנכי עפר ואפר, והיינו שבפסוק זה מתבטאת מסירות נפשו של אברהם אבינו כמו שציטטנו את דברי רש"י: ואנכי עפר ואפר - וכבר הייתי ראוי להיות עפר על ידי המלכים, ואפר על ידי נמרוד, לולי רחמיך אשר עמדו לי, וכל כך למה, שלא להפר את הבטחתו ולחלל שמו יתברך.

דרומי
הודעות: 9050
הצטרף: ב' פברואר 20, 2017 11:26 am

Re: העלו עפר, חגרו שקים

הודעהעל ידי דרומי » ה' נובמבר 07, 2019 9:48 pm

ייש"כ.

ויש בנותן טעם להוסיף את מה שאמרו במדרש (ב"ר פמ"ב, ח) על 'ויבוא הפליט' שהוא עוג, ואיתא במדרש שנקרא כך על שם שבא וראה את אברהם אוכל עוגות מצות וכו'.

ולכאורה לא מובן מה קשר הענינים, אלא שכאשר ראה 'הפליט' את אברהם עוסק במצות אכילת מצה, שענינה 'מיכלא דמהימנותא' והיא מעוררת את הנשמה וכח המסירות נפש, הבין שאברהם אכן מסוגל להיכנס לענין מתוך מסירות נפש, וכפי שבאמת היה.


חזור אל “מקרא ותרגום”



מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 45 אורחים