ואלו נאמרין בלשון הקודש מקרא בכורים וחליצה ברכות וקללות ברכת כהנים וברכת כהן גדול ופרשת המלך ופרשת עגלה ערופה ומשוח מלחמה בשעה שמדבר אל העם:
פי' הרע"ב:
ברכות וקללות - שאמרו ישראל בהר גריזים ובהר עיבל. (כלומר הברכות והקללות מספר דברים בלבד. לכאורה כך משמע שם במשנה ה').
במגילה לא:
תניא, רבי שמעון בן אלעזר אומר: עזרא תיקן להן לישראל שיהו קורין קללות שבתורת כהנים קודם עצרת, ושבמשנה תורה קודם ראש השנה.
במשנה מגילה (פ"ג מ"ו)
בחנוכה בנשיאים בפורים ויבא עמלק בראשי חדשים ובראשי חדשיכם במעמדות במעשה בראשית בתעניות ברכות וקללות אין מפסיקין בקללות אלא אחד קורא את כולן בשני ובחמישי ובשבת במנחה קורין כסדרן ואין עולין להם מן החשבון שנאמר (ויקרא כ"ג) וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל מצותן שיהו קורין כל אחד ואחד בזמנו:
האם הברכות והקללות הנזכרות במגילה זהות לברכות והקללות בסוטה? (לכאורה אפשר לראות הבדל, שבסוטה זה רק מ-ספר דברים לפי הרע"ב, ובמגילה זה כולל גם מויקרא. אבל אני לא בטוח בכך).
מי יוכל להאיר את עינינו בנושא?