מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל

נוטר הכרמים

שלח לי ידיד מלייקווד, תלמיד ותיק וחביב לרבינו זצוק"ל:

ר' מנחם.

פעם בקרתי אצל ראש הישיבה זמן קצר אחר שנתפרסם את הסיפור הידוע עם הבחור שקבל על עצמו כל הקבלות ונהרג בפיצוץ ונראה בחלום למרן רה''י וכו'

שאלתי את רה''י האם זה נכון מה שאנשים מספרים אודות הבחור וכו' וכו'

והרה''י ענה לי "ס'איז אמת."

חשבתי שהרה''י לא הבין טוב מה ששאלתי ושאלתי שוב "האם זה נכון מה שאנשים וכו' וכו' "

ושוב הגיב, "אמת לאמיתו"

לא הייתי יכול להתאפק ושאלתי "וואס איז אמת?"

וע''ז הוא ענה עם חיוך "ס'איז אמת מה שאתה אומר. אנשים מספרים א גאנטצע מעשה מיט ר' שמואל איוערבאך וכו' וכו'

נוטר הכרמים

דברי מו"ר זצוק"ל ששמעתי ממנו כמה וכמה פעמים בימי החנוכה, וחזר ואמרם מתוך שמחה וחביבות יתירה, וכבר נדפסו בשמו בכמה ספרים.

בסופו ישנו פסק הלכה מעניין בענין אמירת ההלל לאבל,
ושמעתי מאחד שהתלווה לרבינו לנחם את הגרי"א הרשלר זצ"ל, שישב שבעה על אחיו בימי החנוכה,
ודנו הרבה בזה, וליהודים היתה אורה זו תורה.

בדין שמחה והלל בחנוכה

כתב הרמב"ם בפ"ג מהלכות חנוכה ה"ג: "התקינו חכמים וכו' שיהיו שמונת הימים האלו שתחילתן מליל חמשה ועשרים בכסלו ימי שמחה והלל" וכו'. ומבואר דעת הרמב"ם דיש דין שמחה בחנוכה, וכ"ה במהרש"ל ביש"ש ב"ק, מובא בב"ח ומג"א (סי' תרע ס"ק ג), וכ"ה בחי' מהרש"ל על הטור, דמהרמב"ם מוכח דלא כהטור בשם מהר"ם וכ"ה בשו"ע, דהסעודות שעושין בימי חנוכה הם סעודות הרשות, ובד"מ ובביאור הגר"א הביאו לזה מהפסיקתא רבתי, וכן אתה מוצא במלאכת המשכן בכ"ה כסלו נגמרה מלאכת המשכן וכו', אמר הקב"ה וכו' ושילם לו הקב"ה חנוכת חשמונאי, וחשיב משום כך סעודות מצוה, ע"ש.

אכן נראה דאין זה מכוון בדברי הרמב"ם דלא נחית לזה ולא הזכיר כלל לחנוכת מזבח, אלא נראה מבואר בדברי הרמב"ם, דדין שמחה נאמר בימי החנוכה בעצמותם, מחמת הניסים שאירעו בהם, וכמו שהרחיב הרמב"ם לבאר בזה, וי"ל דדין שמחה דימי החנוכה היינו דין איסור תענית והספד דנהוג בהם, וזהו דברי הרמב"ם שהם ימי שמחה, אולם נראה מאד בלשון הרמב"ם, דמבאר בתחילה דימים אלו ימי משתה, ורק בהמשך דבריו הביא הרמב"ם הא דאסור בהספד ותענית, ואין נראה דאיסור ההספד והתענית זה כל דין השמחה שהזכיר הרמב"ם בתחילת דבריו.

וכן מדוקדק בלשון הרמב"ם, דבהלכות מגילה פ"ב הלכה יג מבאר דימי הפורים אסורין בהספד ותענית, ובהלכה יד ד'מצות יום ארבעה עשר וכו' וים חמשה עשר וכו' להיות יום שמחה ומשתה', וכן בהלכות חנוכה זה מחולק בדברי הרמב"ם, דהם ימי שמחה והלל, ויש עוד הלכה בפ"ע דאסורין בהספד ותענית כימי הפורים.

ובעניי ג"כ דתמוה מאד מה דנקטו רבוותא דדברי הרמב"ם סותרים לדברי המהר"ם מרוטנבורג דסעודות החנוכה הם סעודות רשות. ומבואר דנקטי דלהרמב"ם יש דין סעודה בחנוכה. וצל"ע טובא דהרמב"ם נקט בדבריו רק דהם ימי שמחה, אבל לא דין שיש בהם סעודה, וכמבואר ברמב"ם בהל' מגילה דזה יום שמחה ומשתה, ובהל' חנוכה נקט רק לימי שמחה, ורק בהספד ותענית כתב דאסורין כימי הפורים, ולא חיוב סעודה כלל [ואף דאולי י"ל דכיון דהם ימי שמחה, אף שלא מחויבין בסעודה, מ"מ יש קיום שמחה בזה, מ"מ אין משמעות ברמב"ם לכגון דא].

ובתוס' תענית יח ע"ב ד"ה הלכה מתענה ומשלים, כתב אהא דמתענה ומשלים, דאין זה קאי על חנוכה ופורים דיום משתה ושמחה כתיב ע"ש. ובלח"מ הלכות תענית (א, ז) הביא בסתימה לדברי התוס' הנ"ל ע"ש, ותמוה מאד דמהיכ"ת דיש בחנוכה משתה ושמחה, ולשון התו' בהכרח שייך רק לימי הפורים, אלא דעכ"פ מבואר דנקטי דיש יותר חיוב שמחה בחנוכה מראש חודש וחמיר יותר איסור התענית. ויש לבאר דאה"נ דר"ח איקרי יו"ט וזה דאורייתא וכדלהלן, אך כל דין יומו זה מחמת קדושת יום הקרבן, ואין זה כ"כ משתייך במהותו לשמחה, אבל בחנוכה אף שזה רק תקנת חכמים אבל שייכם יותר במהותם לימי שמחה.

ובהגהות חשק שלמה שם תמה על התוס', דמנלן משתה בחנוכה, ומצדד דהתוס' נקט כהמרדכי הארוך המובא בד"מ וכסברת הרמב"ם ע"ש. וכבר נתבאר דאין זה סברת הרמב"ם דלא זכר כלל למשתה בחנוכה [וברמב"ם פ"א מהלכות תענית ה"ז כתב דמתענין ומשלימין, אבל דברי הרמב"ם הם לא רק בחנוכה], ובמהרש"א עירובין מ ע"ב תמה על התוס' בתענית ע"ש, ועיין בהגהות מצפה איתן בתענית שם דמבאר את דברי התוס' ע"ש, וכל הפוסקים נקטי בפשטות דלא כהתוס' בעירובין, וגם לא הובא סברת התוס' בפוסקים [גם אין זה בפסקי תוס', ובפר"ח הלכות ר"ח סי' תיח סוף ס"ק ב הביא את התוס' בתענית, דלא קאי אפורים וכו' דיום משתה ושמחה כתיב, ולא הזכיר כלל לחנוכה ואפשר שלא היה זה בגירסתו ע"ש].
והנראה בדעת הרמב"ם, דדין שמחה שייך לדין הלל, דההלל שייך לשמחה, וימים שגומרים בהם את ההלל, הם בהכרח ימי שמחה.

וכן מתבאר בדברי הרמב"ם בפ"ג מהל' חנוכה ה"ו: "אבל ר"ה ויוה"כ אין בהן הלל לפי שהן ימי תשובה ויראה ופחד אבל לא שמחה יתרה". ומקורו הוא מהגמ' ערכין י ע"ב. הרי דקריאת הלל שייך לשמחה יתרה, ולזה יום ר"ח אף שהוא יו"ט דאורייתא כמבואר בתענית יז ע"ב ור"ח גופי' יו"ט הוא, וכן אמרו שם ובר"ה יט ע"א ר"ח דאורייתא, היינו כאמור דזה יום קרבן מה"ת, וחנוכה זה רק תקנת חכמים, אבל מ"מ בדין השמחה אמרינן לאידך, דימי חנוכה הם ימי הלל שלם, ודלא כראש חודש, וכדאמרינן בתענית כח ע"ב: "הלולא דבי ריש ירחא לאו דאורייתא, ורק מנהג אבותיהם בידיהם", ובפרש"י שם: "אבל הלל דחנוכה וכו' כיון דנביאים תקנוהו וכו' כדאורייתא דמי" ע"ש.

ולזה עצם ימי החנוכה הם ימי שמחה, וגם שייך בזה שמחה יתירה כלשון הרמב"ם כנ"ל, ואין זה דין שמחה של משתה וסעודה, אלא שמחה של הודיה לד' על הניסים, וכלשון הגמ' דילן "הלל והודאה", והרמב"ם מביא בזה לשמחה, וזה מדוקדק מאד בלשון הרמב"ם דימי חנוכה הם ימי שמחה והלל, והן הן דברי הרמב"ם וכש"נ.

והנה במג"א סי' קלא ס"ק י הביא בשם מהרי"ל דאין אומרים הלל בחנוכה בבית האבל, ובשם התניא והרוקח דבחנוכה אומרים מכיון דיחיד גומר בו ההלל, והכרעת במג"א שיקרא כל אחד בביתו ע"ש. ובפר"ח חנוכה סי' תרפג כתב דין לומר הלל בחנוכה בבית האבל, ומובא בשע"ת שם, ובמ"ב שם מציין לעיין בשע"ת, והנה בפר"ח שם כתב דאין לומר הלל כדביאר בסי' תכב, ושם (בהלכות ר"ח סי' תכב ס"ק ב) הביא להרוקח בסי' שטו, דאין קוראין הלל בר"ח בבית האבל , ומזה למד הפר"ח לענין חנוכה. ברם במג"א סי' קלא הנ"ל מביא להרוקח דא"א הלל בר"ח בבית האבל משום דהוי כיחידים. ולמד מזה דבחנוכה אומרים וכנ"ל, וכדביאר במחה"ש שם, דאף דברוקח הביא עוד טעמים שלא לומר הלל, נקט המג"א דטעם שאין גומרים עיקר או דהטעמים האחרים לבד לא סגי בזה, וכנראה דהפר"ח נקט דהני טעמים לחוד מהני נמי, ועכ"פ דברי הפר"ח הם נגד דברי המג"א, ויל"ע בזה.

ובמ"ב הלכות חנוכה שם, מכריע עפ"י החיי אדם, דהאבל עצמו בודאי לא יאמר הלל בחנוכה ע"ש. והחיי אדם למד כן מדברי המ"א הנ"ל דאין אומרין הלל בבית האבל, ומשמע שהאבל לא יאמר אפי' בחנוכה ע"ש, ולו"ד יש לדון בזה בעניי, דהלל בחנוכה זה מעצם חובת היום דימי חנוכה, וכדאמרו שבת כא ע"ב: "מאי חנוכה וכו' קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה", והרי דזה מה דתקנו חכמים, דהם ימים של הלל, וא"כ מהיכ"ת דנפקיע מהאבל את עצמותם ותוקפם של ימי החנוכה, והגם דבחנוכה נוהג אבלות, ומשמעות הדברים דאין בזה כ"כ הפקעה מזה לזה, וצ"ע בזה. ומה שהביא המ"א ממהרי"ל דאין לומר בבית האבל , י"ל דזה עדיפות ומעליותא בהודאת ההלל לעצמם, ושזה לא בבית האבל, [ומה גם להמבואר בדברי הרמב"ם דהם ימי הלל ושמחה], ולזה עדיף שיאמרו ההלל לעצמם, וגם האבל עצמו י"ל דהראוי לו למנוע עצמו דין חובת היום של ימי החנוכה מנלן].

וגם ללשון הרמב"ם שהם ימי שמחה והלל, ולהמבואר דהשמחה שייך לההלל, ג"כ היה נראה, דכיון דאין זה ימי משתה ושמחה וכש"נ, אלא זה שמחה של הלל, וגם כאמור דלא נראה שיש הפקעה של ימי החנוכה בעצם חובתם ודינם, וזה כלשון הרמב"ם, דהתקינו חכמים וכו' שיהיו שמונת ימים האלו ימי שמחה והלל, אין זה סותר לאבילות במה שאומר הלל בשמחה של הודאה לה', ומה גם דזה רק בשעת ההלל [וגם שלא בשעת ההלל י"ל דשמחת ההודאה לא סותר לאבילות], והקב"ה יאיר עינינו בתורתו, ונזכה בקרוב לשמחת עולם, בהגלות כבוד מלכותו ונראהו עין בעין בשובו אל נוהו אכי"ר.

נוטר הכרמים

היום הראוני דבר נפלא בהקדמת רבינו חיים מוואלאז'ין לביאור הגר"א לספד"צ שבתוך הדברים מספר על רבינו הגר"א וז"ל,

ופעם א' מדי דברי עמו בענין התפילה, אמר לי פ"א הראוני מן השמים גודל ענין התפילה, כי יגעתי יגיעות רבות על הבנת מאמר א' בזוה"ק בעניינא דר"ח י"ב שבועים, ולא עלה בידי לפרשו לאמיתו. והנה ביום ר"ח א' בעמדי להתפלל תפילת העמידה דשחרית, ברגע א' נפל במחשבתי באותו המאמר לפרשו על שבעה אופנים ומה היה לי לעשות. ואמרתי לו אפשר לשהות מעט רק לסדרם במחשבה וכי גם זה חשיב הפסק?, אמר באמת כן עשיתי שהיתי כמו רבע מינוט וסדרתים במחשבתי, ושוב חזרתי תיכף לגמור תפילתי, ואחר גומרי תפילתי התבוננתי על המראה לחזור עליהם והנה מאומה אין בידי כי נשכחו ממני לגמרי, ונצטערתי ע"ז הרבה ושהיתי כמו חצי שעה להסיח דעתי מצערי ולקרות הלל וכו',

יעו"ש כל המעשה.

הא לן כי רבינו הגר"א נשתהה חצי שעה כדי לקרות את ההלל מתוך שמחה כיאות, וזאת אחר שמשך רבע דקה לקח לו לסדר שבעה אופנים בביאור מאמר מוקשה בזוה"ק.

אראל · הודעהעל ידי **אראל** » ד' דצמבר 25, 2019 9:25 pm

למה השמטת את העיקר.... ושהיתי כמו חצי שעה "להסיח דעתי מצערי'....

כמה זמן לוקח להסיח דעת מצער, בפרט צער עצום כזה?

נוטר הכרמים

לזה היתה כוונתי. אה"נ צער עצום, אבל להגיע להיסח הדעת מושלם ושמחה אמיתית לקרות הלל לקח חצי שעה.

יהיה איך שיהיה, זו מציאה נפלאה.

נוטר הכרמים

מזה שנים נפלאתי על הנהגת מו"ר הגר"ש זצ"ל ללוות תלמידי חכמים עד הקבורה ממש, ולהמתין עד סתימת הגולל,
והנה היום מצאתי בס"ד במסכת דרך ארץ זוטא (פ"ט ה"ו): אם ראית חכם שמת אל תחזור מעליו עד שתוליכהו לקבר שבחזירתך יספרו בשלומך כשלום פינחס בן אלעזר.

ובפירוש בנין יהושע שם: כשלום פינחס בן אלעזר שפינחס קנא ונקם נקמת בני ישראל, כך מקנא זה האיש לכבוד תלמיד חכם ותורתו

[ויעו"ש שמביא גירסת רבינו חננאל, ובדומה לזה בספר מנורת המאור (אלנקאוה; פרק כ): אם ראית חכם שמת, עמוד עליו וחזר עליו עד שיפטר ממך. אם ראית עני שמת, עמוד וחזור עליו עד שתוליכהו לקבר. [אם ת]רדוף אחרי השלום, יספרו בשלומך, כשלום פנחס בן אלעזר].

[ועי' בשו"ת מנחת אלעזר (ח"ד סימן ב) וז"ל, אמנם צ"ע למה אמרי' דוקא לחכם הלא גם בשארי בנ"א כפי מה שמחוייב בכ"א היינו עד קברו כנ"ל ונראה מזה בע"כ כדברינו שם בהג"ה (בד"ה ומהך דמסרוהו לכתפים) החילוק שי"ל דלמאן דלא קרי ותני אין מחוייב ללוותו עד קברו רק ד"א ולפי"ז שפיר קרי במס' ד"א זוטא (כנ"ל) חכם למאן דקרי ותני שלא יחזור עד שילווהו לביה"ק משא"כ בשאינו חכם כנז'. וכן שמעתי מעשה רב הגאון המובהק מו"ה יוסף שאול ז"ל אבד"ק לבוב כי בנסעו ברחוב עירו ראה פ"א איזה לוי' של ב"מ וירד מהעגלה ללוותו ד' אמות כדין של תורה ואז שאל מי הוא הנפטר והשיבוהו כי הי' מלמד תינוקות ולווהו ברגליו עד קברו אם כי הוא רחוק מאוד הביה"ח החדש שם כנודע לכל באי שערי עיר לבוב].

מעט דבש · הודעהעל ידי **מעט דבש** » ג' ינואר 28, 2020 10:35 pm

חפץ חיים - אהבת חסד חלק ג - הערות פרק ה

*) הג"ה - לכאורה נראה דטעם ר' יהודא ב"א אף שהיה זקן ואינו לפי כבודו משום מה דאיתא בב"מ דף ל' בה זו קבורה דהיינו אפילו בזקן ואינו לפי כבודו כדאיתא שם וקסבר ר' יהודא ב"א דהלויה בשעת הוצאה הוא ג"כ בכלל קבורה דריבתה התורה ולפ"ז מסתבר דצריך לבטל למאן דקרי ותני עד אחר הקבורה ומה שאמר בגמרא שהיה מבטל להוצאת המת רבותא הוא דהיה מבטל מתחלת ההוצאה מן הבית ללותו לקבורה מטעם דכ"ז הוא בכלל קבורה וכ"ש שהיה מתעסק וממתין שם עד אחר הקבורה ואפשר שהיה מתעסק גם בענין הקבורה גופא ואף דיש מתעסקים אחרים בלתו לכבוד הוא לו כל שיש משתדלים יותר בענין זה כמו לענין לויה ואפשר עוד לאמר דמה שריבתה התורה זקן ואינו לפי כבודו לענין קבורה מיירי בשאין מתעסקין בלתו דוקא ואפילו למאן דקרי ותני ומה דאמר שם דמבטלין ת"ת להוצאת המת למאן דקרי ותני אפילו ביש הרבה אנשים היינו דוקא ללויה לחוד ומשום דכבוד התורה מתרבה עי"ז משא"כ בקבורה אפשר דאין הכבוד מתרבה עי"ז ודי במיעוט אנשים כמו למאן דלא קרי ותני ואפשר דמשום זה נוהגין איזה אנשים שאין נזהרין ללות עד הקבורה אפילו למאן דקרי ותני וצ"ע לדינא שוב מצאתי בספר אור זרוע בהלכות אבילות סימן תי"ז שכתב על הא דאיתא במו"ק אם היה ניכר לרבים רבים מתעסקין עמו היינו אם היה ניכר לרבים לצאת ולבוא בבהכ"נ [והיינו שהיה קרי ותני] רבים מתעסקים עמו לקוברו ולנחמו והיינו אפילו יותר מעשרה דעשרה בלא"ה צריך אפי' למאן דלא קרי ותני ומשמע דס"ל כמו שכתבנו מתחלה אולם רש"י וש"פ לא פירשו לברייתא זו הכי א"כ אזדא הראיה לדידהו ועכ"פ יזהרו שילווהו עשרה אנשים עד הקבר וימתינו עד שיקברוהו ואפילו מה"ת צריך לבטל בשביל זה כדמשמע בשו"ע דאפילו למאן דלא קרי ותני דינא הכי וכ"ש למאן דקרי ותני חיוב גדול יש בזה:

בן ירושלים · הודעהעל ידי **בן ירושלים** » ד' ינואר 29, 2020 2:32 pm

הגר"ש זצ"ל ליוה עד לאחר הקבורה גם נשים שהן ודאי לא "קרי ותני"

נוטר הכרמים

ברכות מאליפות מעומקא דלבא
לידידנו הגאון רבי יחיאל שטרנברג שליט"א,
עורך במאסף תורני 'ישורון'
ומהדיר צפונות קדמונים ואחרונים
שמחכימנו מפעם לפעם בהודעותיו כאן,

לרגל הוצאת ספרו המיוחד והמושקע, רב התוכן ומלא הענין,
שמואל בדורו
על רבינו זצוק"ל,
פרי עמל ויגיעה של ימים ולילות במשך חדשים ארוכים.

מקצת ממעלותיו של הספר, על רגל אחת:

א' רובו - חומר חדש לגמרי, לא העתקות ומיחזורים ממה שכבר נדפס.

ב' חומר היסטורי וביוגרפי רב, מלווה בתמונות ומסמכים נדירים ממש.

ג' הכתיבה מדויקת ובוגרת מחד, בטעם זקנים של ת"ח מובהק,
ומאידך, ניכר שהמחבר נוכח בסיפור,
כותב מתוך היכרות קרובה של תלמיד ד'קאי על דעת רבו'
לאחר ארבעים שנות לימוד ושימוש, בכנות ובנאמנות,
ומיטיב לתאר את הדברים כמות שהן.

ד' מגוון של נושאים ותחומים, בראיה רחבה ומרוממת.

אי"ה בהמשך, אעלה עוד דברים ו'טעימות'.

: הדמיה שמואל בדורו קדמי.png (2.52 MiB) נצפה 12694 פעמים

נוטר הכרמים

ברשותו האדיבה של המחבר שליט"א אנו מעלעלים בין דפי הספר הגדוש (קרוב לארבע מאות חמישים עמודים), ודולים ממנו תגליות היסטוריות רבי ענין, כמו גם עובדות מפעימות ומרגשות.

"הכהן היה רבי אליעזר כהן"

לאורך השנים התפרסם כי רבינו זצוק"ל הוכנס לבריתו של אברהם אבינו על ברכי הגראי"ה קוק זצ"ל, בספר אנו קוראים כי מדובר בשמועת שווא:

בברית המילה של רבינו התכבד בסנדקאות האדמו"ר רבי מנחם נחום (רבי נחומטשע) מרחמסטריווקא, אחיו של רבינו הגאון הגדול ר' אברהם דב אויערבאך מטבריה אומר, שהאדמו"ר היה קרוב משפחה (רעיתו הרבנית חוה היתה בתו של רבי זאב אוירבך מצאצאי רבי אברהם דב מחמלניק חתנו של ה'תולדות יעקב יוסף' תלמידו של הבעש"ט), וידיד של הסבא רבי חיים ליב אויערבאך, ולכן כבדו אותו בסנדקאות אצל בנו בכורו של מרן הגרש"ז.

גם השמועה כביכול היה הגראי"ה זצ"ל הכהן הפודה של רבינו בכור הבנים של מרן הגרש"ז, גם היא בטלה. וכך מובא בספר:

ברשימות שכתב מרן הגרש"ז אויערבאך זצ"ל הוא מתיחס לפדיון הבן של רבינו: "הפדיון היה יום ד', י' מרחשון אחר הצהריים. הכהן היה ר' אליעזר כהן (היה בן דודו של מרן הגרש"ז, והתגורר אף הוא בשכונת שערי חסד והיה מנכבדי השכונה והגבאי הראשי בבית הכנסת הגר"א. תלמידו של רבי איסר זלמן מלצר ושימש כשוחט ומנקר מומחה. בנו הוא הגאון ר' יעקב כהן). הפדיון יום ל"א ללידתו, וגם היו שלמים בשעות. בליל ל"ב פדה שוב שוב במתנה על מנת להחזיר כדי לצאת גם דעת החת"ס וכמו שפירשו החתן סופר", ואכן בסעודת הפדיון מרן הגרש"ז דרש בענין זה.

נוטר הכרמים

יריעה רחבה אודות הרבנית אשת חבר ע"ה נפרסת בפני הקורא, ומשלימה את ההתרשמות הכבירה שאינה פוסקת מאז ניטע 'אלון בכות' בשערי ספרי רבינו זצוק"ל, והובאו בשלימות עם תוספות דברי ההספד המרגשים שנאמרו לפני המיטה ע"י רבינו זצוק"ל.

בהקשר לאותו הספד מובאת עדות מסעירה בספר מפי בעל המעשה: "אחד מותיקי התלמידים מספר סיפור מצמרר ומרטיט:
לפני כמה שנים חלתה רעיתי במחלה קשה, ולאחר כמה חדשים נסתלקה לבית עולמה. כמובן, לאחר פטירתה מיד צלצלתי לבית רבינו. כיון שהיו קשיים רבים לקוברה סמוך לקברי אבותיה וה'חברא קדישא' טענה שאין שם מקומות פנויים, בקשתי את עזרתו של רבינו. מיד הוא יצר קשר עם ראש הח"ק כשהלה התחמק בטענה שאין בחלקה המבוקשת מקומות פנויים, רבינו אמר לו שהוא סומך עליו שימצא ושיודיע לו כשמצא, וטרק את הטלפון. לאחר כמה דקות אכן נמצא הקבר הפנוי...
בקשתי מרבינו שיספיד בהלויה אך הוא סרב ובקש שדוקא הבעל יספיד. כשהגעתי מאוחר יותר לבית ההלויות רבינו כבר עמד שם וחיכה. הוא ניגש אלי ולקחני הצידה ופתח בהתנצלות שהוא לא מספיד כיון "שלהספיד צריך מישהו שמכיר טוב ויודע לומר את המעלות, מה אני אומר? אביא איזה מדרש חז"ל ואלביש אותו על הנפטרת? זה חסר טעם. הבעל שמכיר את אשתו הוא זה שצריך להספיד ולהרבות בשבחיה", אמר.
רבינו הוסיף: "החיוב להספיד הוא מחיובי הבעל על אשתו, ולכן אתה מחוייב בדבר, ואני מבקש שתספיד ואל תחשוך במילים ותדבר ותדבר...".
לאחר היסוס קל רבינו המשיך: "בהלויה של אשתי אנשים בקשו לקבל את המיקרופון ולהספיד ולא נתתי לאף אחד להתקרב ולהספיד, כי זה החיוב שלי כבעל. אני לא אומר לך איך לנהוג, אבל אם תשמע לעצתי אל תתן לאף אחד אחר להספיד, רק אתה הבעל!"
לבסוף הוסיף: "רק דבר אחד אני מבקש שתזכיר, אנשים מדברים על 'ה' נתן וה' לקח', והם מתכוונים בעיקר על 'ה' לקח', צריך לשים את עיקר הדגש על 'ה' נתן' ועל זה לדבר".

דין תורה

נצטט קטעים מרגשים נוספים: "הרה"ח ר' פנחס דוידוביץ מתלמידיו הותיקים והקרובים של רבינו מספר שבתקופה הראשונה שהותקן טלפון בבית רבינו, הוא התקשר פעם אל רבינו והרבנית ע"ה היא זאת שענתה. את שאלותיו לרב היא העבירה והשיבה לו מה הרב ענה. תוך כדי השיחה הרבנית הסבירה לו שהיו לה חילוקי דעות עם הרב, היא טענה שהיא צריכה טלפון בבית כדי להקל על בדידותה ושהיא תוכל לשוחח עם נשות המשפחה וידידות. הרב התנגד לכך וטען שטלפון זה 'מותרות', ובזכרונו שבכל שערי חסד היה טלפון אחד, ואם היה צורך היו קוראים למי שיש עבורו שיחה דחופה. עיקר טענתו של הרב היתה שכל צלצול ושיחת טלפון מנתקת אותו מהלימוד הרבה יותר מהזמן הנצרך לשיחה עצמה והוא צריך לשקוע מחדש בלימוד.
על טענותיה של הרבנית ניסה רבינו להציע כל מיני פתרונות אך הם לא התישבו על ליבה. בצר לה הציעה הרבנית שיפנו למרן הגרי"ש אלישיב לקבל את הכרעתו, היות ו"הוא גם מבין בביטול תורה", אמרה.
הגרי"ש אלישיב שמע את הצדדים והצדיק את הרבנית. הוא אמר שטלפון בימינו זה כמו פריג'ידר (מקרר), ואינו מותרות כלל ועיקר. ועל חששו של רבינו הציע שהרבנית תמיד תענה ותאמר למתקשרים שאם זה דבר לא דחוף הרב בקש להודיע שהוא לא יכול לגשת ושידברו עם הרבנית.
ואכן כך היה. כשבחורים היו מבקשים מרבינו לברר עבורם על שידוכים, הרבה פעמים אמר להם רבינו שיתקשרו ויבררו את התשובה אצל הרבנית. היו אף פעמים שרבינו עמד לצידה בשיחות חשובות והיא זו שניהלה את השיחה ואם היה צורך היתה שואלת את הרב".

"לפני חג הסוכות תש"ן כמה חדשים לפני פטירת הרבנית, רבינו התקשר לאחייניתו הרבנית וולס ושאל האם שמה לב שלאחרונה ה'דודה' לא מרגישה טוב והיא נראית רע. רבינו הוסיף שבליל יום הכיפורים בעת שעמד בתפילה וקיבל עליו 'קבלות' בליל היום הקדוש קיבל על עצמו לדאוג להביא עוזרת הביתה כדי לעזור לרבנית בחולשתה. לכן הוא מבקש ממנה – מהאחיינית שתשתדל למצוא עוזרת מיד לאחר סוכות.
הדברים מבהילים! רבינו בקדושתו העצומה ובליל יום הכיפורים כשהוא בשמי מרום בהשגותיו, מקבל על עצמו לדאוג להביא עוזרת לרבנית!.

נוטר הכרמים

"ויהללוה בשערים מעשיה"

אחד מתלמידי רבינו לא זכה עם רעיתו להיפקד במשך כמה שנים. הזוג היה מגיע מידי ליל שבת לבית רבינו, הבעל דיבר עם הרב בלימוד והאשה ישבה בסלון עם הרבנית. לאחר כמה שנים נפקדה אבל היתה בסיכון ונאלצה להתאשפז לתקופה ארוכה. כששמע הרב על כך הוא שאל מי יהיה כל הזמן עם האשה, הרי אין לכם קרובי משפחה שגרים בקרבת מקום ויוכלו לבוא? האברך השיב שאין ברירה והוא יאלץ להעדר מהכולל לתקופה כדי לשהות ליד מיטת חוליה של אשתו. רבינו אמר שזה בלתי אפשרי שיתנתק מהלימוד לכן הוא מציע שהוא יבקש מהרבנית שתיסע לשבת עם אשת האברך מידי יום והאברך ימשיך בלימודו כרגיל ויגיע לבית החולים רק לאחר סדר שלישי וגם זה רק פעם בשבוע... וביום ששי שאין סדרים בכולל - כל היום.
הרבנית שכל ימיה מסרה נפשה ללימוד תורה, קבלה את הבקשה ברצון ובמסירות עילאית נסעה מידי יום פעמיים לבית החולים הדסה, פעם בבוקר עד הצהריים ופעם שניה אחר הצהריים. ארבע נסיעות ביום כשהנסיעה עצמה לכל צד ארכה כשעה, וזאת מלבד השהות לצד מיטת האשה. הרבנית היתה מגיעה לבית החולים כשבידיה אוכל שהביאה במיוחד עבור האשה. כך נמשך הדבר כחודש וחצי עד שהאשה שוחררה לביתה.
כמה ימים לפני פסח חל סיבוך במצבה של האשה והיא נאלצה להיות מרותקת במיטה. כשרבינו שמע על הענין הודיע בפשטות לבעל שלא ידאג וילחץ ושהוא והרבנית יבואו לביתם לליל הסדר כשהרבנית תבשל הכל בביתה. (הרב הוסיף שאל לו לאברך לחשוש, כי הוא רבי שמואל ישב בצד והאברך ינהל את הסדר כהרגלו). האברך שהיה מרקע חסידי הקפיד על 'שרויה' בעוד הרבנית בישלה 'שרויה', ולכן בסופו של דבר הרעיון לא יצא לפועל.
בהמשך הזמן, רבינו והרבנית באו כמה פעמים לבקר בליל שבת בבית הזוג "כי אם אתם לא יכולים לבוא אלינו, באנו אנחנו לבקר...".
לאחר שנים כשנפטרה הרבנית ע"ה ורבינו ישב 'שבעה', הגיע אותו אברך לנחם. רבינו הושיב אותו לידו, ואמר: "באים רבים ואומרים לי ווערטלאך [אמרות ופירושים], הם מסבירים את הפסוקים ב'אשת חיל' וכדומה. אבל זה לא ניחומים. צריך לדבר בשבח מידותיה ומעשיה של הנפטרת. לספר, למשל, מה שהיא עשתה למען אשתך זה ניחומים! אני מבקש שתספר ברבים את הסיפור".

"התפללתי שתהיה כפרה"

אחד מגדולי הת"ח שליט"א שח סיפור מפעים על גדלות הנפש של רבינו והרבנית: "הגעתי אל רבינו בבקשה לעזור לתלמיד חכם חשוב שהיה בעת משבר והיה צריך לעזור לו ולעודד אותו, בהצעה שנארגן לו שיאמר שיעור ונשלם לו משכורת על כך. רבינו מיד נענה ברצון ואמר לי שהוא לוקח על עצמו לתת מאה דולר כל חודש. אך תנאי היה בפיו שההתחייבות היא רק אם אגיע אליו לקבל הכסף מדי ראש חודש או למחרתו. וכך מידי חודש הגעתי לקבל הכסף. מטבע הדברים הכנתי עצמי גם בלימוד והקשר בינינו התהדק.
כשרעיתי ע"ה חלתה במחלה קשה, התוצאות הראשונות של הבדיקות הגיעו בלילה. ההלם והכאב היו לאין שיעור, והמקום הראשון אליו נסעתי היה לביתו של רבי שמואל ברחוב גשר החיים. כשהגעתי, הוא ישב ולמד והרבנית ישנה. כששמע מה בפי פרץ בבכי תמרורים ולא יכול היה להירגע. הרבנית התעוררה בבהלה ושאלה אותו מה קרה. רבי שמואל ניסה להתחמק אך היא לחצה והוא סיפר לה. גם היא פרצה בבכי וכך דקות ארוכות ישבו שניהם ומררו בבכי. הראש ישיבה הכיר היטב את חותני זצ"ל והרבנית הכירה את אשתי ע"ה.
כך במשך שלש שנים התמסר הראש ישיבה לענין, ניסה לעזור ולסייע. שניהם – הרב והרבנית הרבו בתפילות לרפואתה. פעם אף לקח אותי למרן הרב שך כדי לעורר את כח תורתו ותפילתו לזכותה ולהחלמתה.
בי"ד בטבת תש"ן הסתלקה הרבנית אשת רבינו רבי שמואל לבית עולמה. למחרת קבלתי את התוצאות האחרונות של הבדיקות שעשתה אשתי והן היו איומות. התברר שהמחלה התפשטה וכל הטיפולים כשלו. נסעתי משם לנחם את רבינו. כשהגעתי לביתו הוא ישב לבד ופניו שחורות משחור, התישבתי לידו וסיפרתי לו מה קורה. רבי שמואל פרץ בבכי תמרורים ואמר לי: 'אתמול בהלויה כמה פעמים התפללתי שאשתי תהיה כפרה על אשתך!' וכך ישבנו שנינו ובכינו. בינתיים נכנסו אנשים ורבינו רבי שמואל אמר לי שזה לא בשביל עכשיו, והוא התעשת נוכח המנחמים".

"לולי תורתך שעשועי"

לאחר פטירתה של הרבנית ע"ה שהיתה מרכז עולמו לא מצא רבינו תנחומים אלא בעסק התורה. בכל כוחותיו ובכל ה'ברען' שקע בלימוד יומם ולילה ללא הפוגה.
על התקופה הזאת מספר אחיינו הג"ר אריה לייב בורודיאנסקי : "זכיתי ורבינו קרא לי מיד לאחר הסתלקות הרבנית ללון בביתו. היו רבים שדאגו לשלומו באופנים שונים, אך זה הכביד עליו לשוחח עם אחרים, ואדרבה נפשו איוותה להתמקד ולהתרכז בעסק התורה ללמוד וללמד וזאת היתה נחמתו. זכורני בלילות, בשכבי על מיטתי שמעתיו מהחדר הסמוך שקוד ומתרפק על לימודו, אם על הסוגיות הנלמדות בישיבה, ובעיקר במשניות מסכת אהלות אשר השקיע עצמו ועיונו בהם. לעיתים באמצע הלימוד היו נשמעים גם קולות של אנחות צער אך מהר הוא חזר לתלמודו בניגון הלימוד.
למרות שבמשך שנים היה רגיל לסעוד פת שחרית עם אביו הגרש"ז בביתו, אך בתקופה הזאת היה קשה עליו אפילו דבר זה, ולכן לאחר התפילה היה נשאר על מקומו בבית הכנסת והמשיך לעסוק ולדבוק בתורה. רק אח"כ טעם משהו ונכנס להיכל הישיבה להמשך לימודו, כי בעסק התורה מצא את משוש חייו.
בשנת ההסתלקות של הרבנית, רבינו עמל בתורה ברציפות, ביגיעה ובשקידה עצומה. ובפרט בתקופה בה השלים את כתיבת ספרו על מסכת אהלות. זכורני שבמשך שני שבועות בתקופה זו, שלא נכנס למיטתו כלל מערב שבת לערב שבת כי אם היה שקוד על תלמודו וחיבור ספרו בישיבה ובביתו. הוא רק היה מנמנם על כסאו וממשיך הלאה בלימוד במשנה מרץ.
הגיעו הדברים לכך שבערב שבת סמוך לכניסת השבת הגיע הבלן של המקוה, וסיפר בדאגה שרבינו נרדם על הספסל מרוב עייפותו, ואיך יעיר אותו.

לייטנר · הודעהעל ידי **לייטנר** » ה' פברואר 20, 2020 5:51 pm

ייש"כ.
חמרא למריה, קרובי הרב יחיאל שטרנברג, וטיבותא לשקייה נוטר הכרמים שהביא מעט מטעמו של הספר.

נוטר הכרמים כתב:"לפני חג הסוכות תש"ן כמה חדשים לפני פטירת הרבנית, רבינו התקשר לאחייניתו הרבנית וולס ושאל האם שמה לב שלאחרונה ה'דודה' לא מרגישה טוב והיא נראית רע. רבינו הוסיף שבליל יום הכיפורים בעת שעמד בתפילה וקיבל עליו 'קבלות' בליל היום הקדוש קיבל על עצמו לדאוג להביא עוזרת הביתה כדי לעזור לרבנית בחולשתה. לכן הוא מבקש ממנה – מהאחיינית שתשתדל למצוא עוזרת מיד לאחר סוכות.
הדברים מבהילים! רבינו בקדושתו העצומה ובליל יום הכיפורים כשהוא בשמי מרום בהשגותיו, מקבל על עצמו לדאוג להביא עוזרת לרבנית!.

אחד הספרים הטובים (ואולי הטוב שבהם) על ר' שלמה זלמן אויערבך נתן טעם לפגם בספר, כשלאחר כל סיפור, הביא הסופר את התפעלותו מהסיפור.

נוטר הכרמים

לייטנר,

זה נדיר בספר, ובסך הכל גם הפרשנות לא בכמות גדולה, בעיקר - עובדות.

----

הערב התבשרתי על שלשה ספרים תורניים חדשים שיצאו בסביבות יום השנה השני, בעוד שבועיים.
פרטים מדויקים בהמשך. אי"ה.

שומע ומשמיע

הרב נוטר יישר כוח על החומר האיכותי.
נ.ב.ב לא כ"כ מובן לי הקטן מה ההתפעלות מכך שר' שמואל חשב על כמה הוא דואג לאשתו בליל יו"כ

דרופתקי דאורייתא

אף אני זכיתי וקניתי את הספר "שמואל בדורו",

האמת היא שמתחילה קצת חששתי שמא זה "עוד ספר" על מרן זלה"ה, הרי את רוב ככל הדברים שמענו וקראנו, בכל מיני במות וספרים וחוברות ושיחות והספדים וכו' וכו',

ועכ"ז אמרתי שבודאי א"א שלא יימצא בו דבר חידוש, ודבר א' יועיל על כל הספר כידוע, וזה כבר שווה את המחיר,

אבל ב"ה טעיתי, ובגדול,

אחרי קריאה של חלק גדול מהספר, זה הספר הכי יפה ואיכותי שקראתי על מרן זלה"ה, [ואאל"ט קראתי את כל מה שיצא עד כה, ואגב אולי מישהו יעשה רשימה של כל הספרים / חוברות שיצאו על מרן זלה"ה?].

לענ"ד, עיקר מעלתו של הספר, הוא סגנון הדברים שבא בצורה ישירה, ברורה, חדה, קולעת, בלי מטרה "למרוח" סיפורים במליצות ואגדות, / או "להמציא".. / או לדחוף חידושים של המחבר בין לבין כדי לעבות את הספר... / או לתת התובנות של המחבר על רבו / או למקם את המחבר כתלמיד לרבו / וכיוצא בזה, כי אם להציג את הדמות כמי שהכירה עוד משנותיו המוקדמות, ועד פטירתו. (בשונה מאחרים שכתבו בעיקר על שנותיו האחרונות בהם הכירוהו, או על מי שדילג על שנותיו האחרונות וד"ל).

כל זאת לבד ממה שכמובן הספר מלא בעובדות חדשות שלא ידענו עד הנה, שמועות והוראות, [וכן, גם תמונות..], מלא מזן אל זן, מסודר להפליא,

הדוגמא שהעיר עליה הרב לייטנר לעיל, על מה שהרהמ"ח הביע התפעלותו מהסיפור על יוכ"פ. לענ"ד זה ממש דוגמא בודדת, רוב ככל הספר אינו כן, ההיפך הגמור. כאשר יראה המעיין.

תוך כדי כתיבה אני מנסה לחשוב איזה דוגמא להביא כאן, ואין לי כזו... אין לי אפשרות כמובן להעתיק את כל הספר לכאן...

אין לי אלא להודות ולהחזיק טובה לרב המחבר שליט"א שזכה להתעסק ולזכות את הרבים במצוה זו שך סיפור מעשה הצדיקים (כתשו' החת"ס כידוע). המביא התעוררות לחיזוק בתורה עבודה גמ"ח.

לענין · הודעהעל ידי **לענין** » ו' פברואר 21, 2020 8:46 am

לא משווים בין צדיקים, וגם לא בין הספרים שיצאו עליהם. לטעמי הספר בלבת אש הוא עוצמתי ומחזק ביותר - ודוקא מפני היותו כתוב ברוח תורנית כמו ספר מוסר, ואדרבה הסיפורים באים להחיות את הדברי תורה ולא נקבעו כעיקר.

נוטר הכרמים

אני מצטרף בחום להתלהבות מהספר ואופן הגשת הדברים שבו,
אך אני רוצה לסייג את הביקורת המרומזת על הספרים האחרים שיצאו.
(אין לי מושג כלפי איזה ספרים מדובר, ואם ספרי בלבת אש כלול ביניהם).

הצד השווה שבספרים שיצאו עד לספר זה, שהם היו מאוד ספוטניים, הם נערכו בצורה מהירה וחפוזה,
והם ביטאו את תחושות התלמידים לרבם כפי שהם - פחות או יותר.
מטבע הדברים, ישנם תלמידים שהתחושות שלהם יותר 'חסידיות' ומתלהבות, ועמוסות ברגש ובמליצות,
ויש שמתחברים לעובדות היבשות.

גם הטעם של הציבור הוא לא אחיד,
ומעניינות התגובות השונות.

נוטר הכרמים

איני מעוניין לסטות מהשיח אודות הספר,
ועוד ידובר בו אי"ה,
אך כדבר בעתו מה טוב,
הריני לצרף כאן קובץ של דברים מפי רבינו זצוק"ל,
בחלק ההלכה
על פרשת משפטים,
שכתבתי בימים האחרונים.

סעדיה · הודעהעל ידי **סעדיה** » ו' פברואר 21, 2020 9:25 am

נוטר הכרמים כתב:איני מעוניין לסטות מהשיח אודות הספר,
ועוד ידובר בו אי"ה,
אך כדבר בעתו מה טוב,
הריני לצרף כאן קובץ של דברים מפי רבינו זצוק"ל,
בחלק ההלכה
על פרשת משפטים,
שכתבתי בימים האחרונים.

ייש"כ!
[דברי הגאון בעל אור גדול מובאים בתועפות ראם על אתר]

נוטר הכרמים

שומע ומשמיע כתב:הרב נוטר יישר כוח על החומר האיכותי.
נ.ב.ב לא כ"כ מובן לי הקטן מה ההתפעלות מכך שר' שמואל חשב על כמה הוא דואג לאשתו בליל יו"כ

בשביל להתפעל מסיפור כזה צריך היה לחוות יוכ"פ אחד במחיצתו.
השילוב בין 'ראשו בשמים' לירידה לקרקעית בכל הנוגע לעיסוק בזולת היא מהדברים המפעימים בסיפורים על אנשים גדולים.
תיאורים מסוג זה יש עוד בספר זה, והרבה בספרו של ר' י"ב פרידמן 'בנהירו עילאה'.
לאחרונה התפרסמה חוברת לנשים בו מתראיינת אחותו הרבנית בורודיאנסקי, על האבא הגרש"ז והאח,
יש שם הרבה מהסוג הזה.

שומע ומשמיע

נוטר הכרמים כתב:
שומע ומשמיע כתב:הרב נוטר יישר כוח על החומר האיכותי.
נ.ב.ב לא כ"כ מובן לי הקטן מה ההתפעלות מכך שר' שמואל חשב על כמה הוא דואג לאשתו בליל יו"כ

בשביל להתפעל מסיפור כזה צריך היה לחוות יוכ"פ אחד במחיצתו.
השילוב בין 'ראשו בשמים' לירידה לקרקעית בכל הנוגע לעיסוק בזולת היא מהדברים המפעימים בסיפורים על אנשים גדולים.
תיאורים מסוג זה יש עוד בספר זה, והרבה בספרו של ר' י"ב פרידמן 'בנהירו עילאה'.
לאחרונה התפרסמה חוברת לנשים בו מתראיינת אחותו הרבנית בורודיאנסקי, על האבא הגרש"ז והאח,
יש שם הרבה מהסוג הזה.

אכן לא חוויתי לצערי, אבל בכל זאת לי הקטן נראה שיש הבדל בין למשל לדאוג לנערה בליל הסדר או אפילו בליל יו"כ לעזוב את הבימ"ד וללכת לדאוג למישהו בפועל, לבין לעשות חשבון הנפש בליל יו"כ על כמה דואגים לקרובים ביותר ולקבל קבלות בזה. הרי הוידוי עצמו גורם לחשוב על זה.

הרואה · הודעהעל ידי **הרואה** » ו' פברואר 21, 2020 3:24 pm

שומע ומשמיע כתב:
נוטר הכרמים כתב:
שומע ומשמיע כתב:הרב נוטר יישר כוח על החומר האיכותי.
נ.ב.ב לא כ"כ מובן לי הקטן מה ההתפעלות מכך שר' שמואל חשב על כמה הוא דואג לאשתו בליל יו"כ

בשביל להתפעל מסיפור כזה צריך היה לחוות יוכ"פ אחד במחיצתו.
השילוב בין 'ראשו בשמים' לירידה לקרקעית בכל הנוגע לעיסוק בזולת היא מהדברים המפעימים בסיפורים על אנשים גדולים.
תיאורים מסוג זה יש עוד בספר זה, והרבה בספרו של ר' י"ב פרידמן 'בנהירו עילאה'.
לאחרונה התפרסמה חוברת לנשים בו מתראיינת אחותו הרבנית בורודיאנסקי, על האבא הגרש"ז והאח,
יש שם הרבה מהסוג הזה.

אכן לא חוויתי לצערי, אבל בכל זאת לי הקטן נראה שיש הבדל בין למשל לדאוג לנערה בליל הסדר או אפילו בליל יו"כ לעזוב את הבימ"ד וללכת לדאוג למישהו בפועל, לבין לעשות חשבון הנפש בליל יו"כ על כמה דואגים לקרובים ביותר ולקבל קבלות בזה. הרי הוידוי עצמו גורם לחשוב על זה.

גם לי מוזר ההתפעלות מזה, הרי יום הכיפורים הוא יום של תשובה, מי שמתנתק וראשו בשמים זה ההיפך הגמור מתשובה. כנראה שרק לתלמידים היה נראה שראשו בשמים עקב התרגשותו הגדולה, אבל באמת הוא היה 'על הקרקע' לגמרי.

הכתב והמכתב

נוטר הכרמים כתב:[b]
הדברים מבהילים! רבינו בקדושתו העצומה ובליל יום הכיפורים כשהוא בשמי מרום בהשגותיו, מקבל על עצמו לדאוג להביא עוזרת לרבנית!.

סיפור נפלא מאוד אך הערה קטנה:
זה יותר מבהיל לחושב שלדאוג לעוזרת בבית בשביל האשה זה איזה מדריגה 'מבהילה', זהו מיסודי החיובים של בעל לאשתו (אם היא צריכה כמובן) ומינימום של עבודת המדות והאנוכיות. תיוג מעשים מסוג זה כמבהילים גורם לנו הו"א כאילו מי שלא עושה כן הוא בסה"כ פחות ממדרגשתו של הגר"ש. ומתי הוא הזמן לחשוב קצת על הזולת אם לא בליל יוה"כ

חיים שמעון

ג"א מצטרף אל התמהים על ההתפעלות הנוראה!!!!!!! שהגר"ש דאג וחשב על טובת אשתו ביום הכיפורים
אלו דברים פשוטים שבפשוטים שא"צ אפילו להסביר
לדעתי מרוב הרצון והכמיהה של התלמידים לשתף את הציבור ברגשותיהם הגואים הם מאבדים את זה קצת.....

דרופתקי דאורייתא

נוטר הכרמים כתב:אני מצטרף בחום להתלהבות מהספר ואופן הגשת הדברים שבו,
אך אני רוצה לסייג את הביקורת המרומזת על הספרים האחרים שיצאו.
(אין לי מושג כלפי איזה ספרים מדובר, ואם ספרי בלבת אש כלול ביניהם).

פשיטא ואצ"ל שאין בכוונתי חלילה לספר הנפלא ויקר הערך בלבת אש. גם לרבות החלק הנוסף שהועלה באשכול זה. ובכלל בכל האשכול הנפלא הזה.

סך הכל הצבעתי על מעלות הספר המדובר "שמואל בדורו",

כידוע שאין דעת בנ"א שווה, יש שנהנים ללמוד ספרי ראשונים ואחרונים בלי הערות המהדיר, ויש להיפך, כל אחד ואחד לפי סגנונו וטעמו.

נהנתי מכל הספרים (ובכלל ובפרט ספר בלבת אש, כאמור), ובכ"ז לענ"ד יש בספר זה "שמואל בדורו" מעלות שאין בספרים ובחיבורים האחרים שיצאו עד כה. כמו שכתבתי בהודעתי הקודמת.

אכן אולי חסר בו דברים אחרים, במה שהוא יותר מדי "ספר סיפורים", ולא ספר מוסר [למשל, כמו בלבת אש, וכנ"ל, שמביא הרבה ד"ת ומוסר משולבים עם סיפורים ועובדות], אמת. אבל זה המטרה של הספר הזה, כאמור, [בשונה למשל מספר בלבת אש, שעיקר המטרה בו היא לא רק הסיפורים, אלא השילוב שלהם עם דברי תורתו של הגר"ש, בתוספת ציצים ופרחים וכו וכו' כאשר יראה המעיין, ועל כן למשל ספר בלבת אש ראוי להכנס לכל אוצה"ס, ויש שילמדו בו גם בסדר מוסר, בשונה מספר שמואל בדורו].

בקיצור, יש כמה סוגי ספרים, המיועדים לסגנונות ולשעות וזמנים שונים, ולזה הייתה כוונתי, כי בחלק של הסיפורים, והצגת העובדות מבלי פרשנות כמעט, ועוד כמה מעלות אחרות וכנ"ל, לענ"ד ספר "שמואל בדורו" עשה עבודה נפלאה בתחום זה.

הבעתי ביקורת מרומזת על מי שהשמיט (מטעמים ידועים) איזה פרקים מחיי הגרש"א (ואחשוב שלזה לא התכוין הרב נוט"ה בהסתייגותו). ותו לא מידי. וסליחה אם היה נשמע אחרת.

נוטר הכרמים

ככל שעובר הזמן, והוא אכן רץ,
אני מגלה שדווקא טוב היה שאותו הספר השמיט את הפרקים הללו,
כך יכול היה הציבור הרחב להתוודע לדמותו הגדולה של רבינו זצוק"ל,
רבת האנפין והגוונים, ולענקיותו בכל התחומים מעבר לפועלו בשנים האחרונות.

אף כי אנו כתלמידיו סבורים שזה מבטא את גדלותו שלא חש ולא חס על כבודו ועל עצמו,
ומסר את כל אשר לו בעבור כבוד שמים,
לאחרים קשה לראות זאת כך, מנימוקים שונים.

לא כל ספר הוא מצבת הנצחה,
והספר הזה למרות חלקיותו ואי דייקנותו,
תרם הרבה להטמעת האמת הפשוטה והברורה,
כי עם כל חילוקי הדעות, בסופו של דבר מדובר כאן בדמות יחידאית ממש,
מבחינת הגדלות בתורה, הגדלות בעשיית חסד, ועוד תחומים.

(היום סיפר לי אחי שיחי', ששמע בעצמו משכנו העילוי העצום הגאון ר' יצחק גולדשטיין זצ"ל, ידידנו הבלתי נשכח, (יצ"ג),
שהוא הכיר טוב את ר' שמואל, תקופה למד עמו בחברותא, והכיר טוב גם את הרב עובדיה, ור' שמואל עולה עליו לא רק בהבנה ובעומק,
אלא גם בבקיאות וידע...).

פרנקל תאומים

נוטר הכרמים כתב:(היום סיפר לי אחי שיחי', ששמע בעצמו משכנו העילוי העצום הגאון ר' יצחק גולדשטיין זצ"ל, ידידנו הבלתי נשכח, (יצ"ג),
שהוא הכיר טוב את ר' שמואל, תקופה למד עמו בחברותא, והכיר טוב גם את הרב עובדיה, ור' שמואל עולה עליו לא רק בהבנה ובעומק,
אלא גם בבקיאות וידע...).

מופרך. במחילה.
גם חסידות צריכה הגיון ואיזון. אל''ה היא מאבדת את הנאמנות גם על העובדות הנכונות.

חיים שמעון

נוטר הכרמים כתב:(היום סיפר לי אחי שיחי', ששמע בעצמו משכנו העילוי העצום הגאון ר' יצחק גולדשטיין זצ"ל, ידידנו הבלתי נשכח, (יצ"ג),
שהוא הכיר טוב את ר' שמואל, תקופה למד עמו בחברותא, והכיר טוב גם את הרב עובדיה, ור' שמואל עולה עליו לא רק בהבנה ובעומק,
אלא גם בבקיאות וידע...).

חו מזה שזה חסר טעם וחסר אמינות
נראה לי שהגר"ש לפי דרכו לא היה רואה בזה כ"כ שבח
ובכל מקרה זה מופרך

בן ירושלים

פרנקל תאומים כתב:
נוטר הכרמים כתב:(היום סיפר לי אחי שיחי', ששמע בעצמו משכנו העילוי העצום הגאון ר' יצחק גולדשטיין זצ"ל, ידידנו הבלתי נשכח, (יצ"ג),
שהוא הכיר טוב את ר' שמואל, תקופה למד עמו בחברותא, והכיר טוב גם את הרב עובדיה, ור' שמואל עולה עליו לא רק בהבנה ובעומק,
אלא גם בבקיאות וידע...).

מופרך. במחילה.
גם חסידות צריכה הגיון ואיזון. אל''ה היא מאבדת את הנאמנות גם על העובדות הנכונות.

לטעמי יש מקום לדון האם אכן צריך להעלות לדיון ציבורי שאלה כזו, מי עדיף ממי בעיון, בבקיאות? ובמיוחד שלא מוגדר מהי בקיאות : בש"ס, בכל חלקי התורה, בקבלה, בשותי"ם?
אבל כשיורים באוטומט "מופרך" "הגיון ואיזון" אז קובעים אחת מהאפשרויות : הנוטר או אחיו לא דייקו (וליתר דיוק -שיקרו) או שהרב גולדשטיין לא הבין מה הוא שח והתערב בנושא שאין לו בו שום השגה. אבל למי יש כן השגה בדברים האלה? לפ"ת ? לח"ש? הרי הם קבעו שזה מופרך. על סמך מה? על פי היכרות אישית? עפ"י דעת הקהל? שאלו פעם את אחד מהתלמידי חכמים הגדולים (יותר מהרב גולדשטיין)? אנא בטובם יסבירו לנו על מה הם מסתמכים באמירה פסקנית כזו

לעולם יהיה אדם

כפי שכתבת בעצמך המושגים לא מוגדרים, לכן אין סיבה לחשוד מישהו בשקר ח"ו, זה טבעם של מושגים לא מוגדרים שאנשים עושים בהם שימוש כדי להביע התפעלות וכדו'.

דרומי · הודעהעל ידי **דרומי** » א' פברואר 23, 2020 6:44 pm

לא שייך שאני יחווה דעה על הנידון כאן, גם משום שלא הכרתי כמובן...

אולם כהערה כללית, כמדומה שהקלא דלא פסיק על בקיאותו המופלאה של הגר"ע יוסף היא בעיקר בכל מה שקשור לעניני הלכה והמסתעף ממנה. כמובן שהיה בקי גם בענינים שאין להם זיקה להלכה (כגון תורת הקבלה - בחלקים שאינם נוגעים למעשה), אבל סביר להניח שלא באותה מדה.

נוטר הכרמים

פרנקל תאומים כתב:
דרופתקי דאורייתא כתב:
הבעתי ביקורת מרומזת על מי שהשמיט (מטעמים ידועים) איזה פרקים מחיי הגרש"א (ואחשוב שלזה לא התכוין הרב נוט"ה בהסתייגותו). ותו לא מידי. וסליחה אם היה נשמע אחרת.

כוונתך לפרקים העוסקים בקשריו ההדוקים עם הגרי''ש זילברמן זצ''ל או גאולת קרקעות הרובע המוסלמי וכיו''ב? או השמטת התייחסותו הנלהבת ל''אחרית כראשית''? או שמא כוונתך להשמטת תלמידים מובהקים שלו כמו הגר''ש טל שליט''א וכיו''ב, ביקוריו בישיבתו בגוש קטיף ת''ו, והתנגדותו החריפה לתכנית ההתנתקות וישיבת יהדוה''ת בממשלה דאז, בניגוד לדעתו של מרן הגריש''א זי''ע? או אולי השמטת קרבתו לחוגי ברסלב בימי חורפו (מפי השמועה), או שמא השמטת הנהגתו ה''פתוחה'' בכל הנוגע למתן היתר לתלמידיו המבקשים ללמוד מקצוע אקדמאי או לעבוד בסביבת עבודה שאיננה חרדית או לעבוד בכלל וכיו''ב?
איזה השמטה כה טורדת את מנוחתך ולדעתך עושה עוול לציור היקף דמותו המליאה?
בוודאי אתה צודק שיש לתאר את החכמים לפום קושטת הווייתם כצלמם וכדמותם ולא לפי שבלונת עיתון זה או אחר.
.

הקנטרנות חוצה גבולות של טעם והגינות, או שמא השנאה הכבושה מקלקלת את השורה?
נלך לפי הסדר, הקשרים ההדוקים עם הגרי"ש זילברמן או גאולת הקרקעות היו כה משמעותיים בחייו כמו נושא הגיוס והשמירה על החינוך?
האומנם הגר"ש טל, עם כל הכבוד, הוא תלמיד כה מובהק? (אני ישבתי עם הרב טל חצי שעה בענין, ושמעתי מפיו ואכמ"ל).
ההתנגדות להתנתקות היתה ביסודה שאלה למי ממומחי הבטחון להאמין, בנושא פיקוח נפש, ולדעתו היה שותף הגרמ"צ ברגמן יבלחט"א חתנו של הרב שך,
וגם הגריש"א הכריע מנימוק אחר, שלא שייך כלל לדעות מדיניות.
על יחסו לברסלב שמע ממנו כותב השורות דברים נוראים שאיני רוצה לחזור עליהם כאן מפני כבוד החברים כאן חסידי ברסלב.
הנהגתו ה'פתוחה' בנוגע ליחידים ידועה ומפורסמת, נכתבה המון פעמים כאן ובמקומות אחרים,
ונאמרה בחייו קבל עם ועולם בכינוסי מפלגת 'עץ' ע"י הגר"י פטרוף שליט"א.

האם הוראות מפורשות ופרטניות, בצורה הגלויה ביותר, בכתב ובע"פ, הינם 'שבלונת עיתון'?
מגוחך.
להיפך, עדיין לא נכתב בשום ספר או חוברת, לע"ע, את משנתו הציבורית של מו"ר זצ"ל, ולמרות שיצאו כשבעה ספרים ועשרה חוברות.

נוטר הכרמים

בנושא הסיפור עם ר' יצחק גולדשטיין,
אחי דייקן מאוד, ואנכי הבאתי מילה במילה את מה ששמעתי ממנו אמש בסעודת שבת בשמחה משפחתית. זהו.
מוצא חן בעיני מישהו שלא הכיר לא את הרב עובדיה ולא את ר' שמואל, כן או לא,
זה לא מענייני.

אני מוצא לנכון להביא כאן סיפור נחמד ששמעתי שבוע שעבר מאח של בעל המעשה,
מדובר בבחור מישיבת חברון, בזמנו, כיום אברך, שבא לשאול את ר' שמואל, הוא דיבר סרה על הרב עובדיה,
האם כדאי וראוי ללכת לבקש מחילה. ר' שמואל ענה, הרי ידוע שר' ישראל סלנטר אמר שלפעמים בקשת המחילה היא פגיעה גדולה יותר,
ואין זה הוגן לחשוב רק על המחילה של עצמו. הבחור ענה, אבל החפץ חיים חולק עליו, כידוע... הגר"ש: במקרה הזה נראה לך שכדאי להתחשב בר' ישראל.
ואז שאלו, מה דיבר על הרב עובדיה, ענה הבחור שחזר על דברים ששמע מר' משה מרדכי. הגיב הגר"ש, נו, אם שמעת מת"ח אולי זה קצת אחרת, ואז הוסיף: יש משנה באבות, אל תהי בז לכל אדם, ומפרשים, גם אם אתה בז ויש לך ביקורת מסוימת על האדם, אל תבוז לכל האדם, ויש לכבד ולהעריך את כל המכלול.

יוסף חיים אוהב ציון

נוטר הכרמים כתב:בנושא הסיפור עם ר' יצחק גולדשטיין,
אחי דייקן מאוד, ואנכי הבאתי מילה במילה את מה ששמעתי ממנו אמש בסעודת שבת בשמחה משפחתית. זהו.
מוצא חן בעיני מישהו שלא הכיר לא את הרב עובדיה ולא את ר' שמואל, כן או לא,
זה לא מענייני.

אני מוצא לנכון להביא כאן סיפור נחמד ששמעתי שבוע שעבר מאח של בעל המעשה,
מדובר בבחור מישיבת חברון, בזמנו, כיום אברך, שבא לשאול את ר' שמואל, הוא דיבר סרה על הרב עובדיה,
האם כדאי וראוי ללכת לבקש מחילה. ר' שמואל ענה, הרי ידוע שר' ישראל סלנטר אמר שלפעמים בקשת המחילה היא פגיעה גדולה יותר,
ואין זה הוגן לחשוב רק על המחילה של עצמו. הבחור ענה, אבל החפץ חיים חולק עליו, כידוע... הגר"ש: במקרה הזה נראה לך שכדאי להתחשב בר' ישראל.
ואז שאלו, מה דיבר על הרב עובדיה, ענה הבחור שחזר על דברים ששמע מר' משה מרדכי. הגיב הגר"ש, נו, אם שמעת מת"ח אולי זה קצת אחרת, ואז הוסיף: יש משנה באבות, אל תהי בז לכל אדם, ומפרשים, גם אם אתה בז ויש לך ביקורת מסוימת על האדם, אל תבוז לכל האדם, ויש לכבד ולהעריך את כל המכלול.

לא כל סיפור כותבים.

נוטר הכרמים

את הדיון על ההשוואות, אני בחור לנעול בהודעה פרטית מאחד מן החכמים הגדולים והקבועים כאן:

כמדומני שפשוט לכל שהרב עובדיה ידע 'יותר' ספרים מר' שמואל, זכר צדיקים לברכה.
פשוט שר' שמואל לא הכיר את 'כל' אלפי שו"ת חכמי הספרדים [אם כי חלק ניכר מהם ידעם היטב].

מצד שני, בקיאותו המבהילה של ר' שמואל השתרעה על 'יותר' תחומים, ולא היתה כל קריאה אשר שגבה ממנו, בקי בש"ס וראשונים, בירושלמי ובמדרשים, בשו"ע ובפוסקים, בשו"ת האחרונים ובתורת ראשי הישיבות, בכתבי האר"י והגר"א וכל גדולי המקובלים, בתורת המהר"ל ובספרי חסידות, וגם לרבות בקיאותו בשיחות בעלי המוסר.

עוד זאת, בקיאותו של ר' שמואל התמזגה בגאונות ובעמקות שלו, והיתה בבחינת 'גאונות שבבקיאות', כידוע.

את ההרגשה שר' שמואל הוא בבחינת 'בקי הדור' שמעתי מרבים לפני עשרות שנים, אך ההשואות לאחרים הינם חסרי טעם ותועלת.

מכאן אעבור לנושא יותר מרתק, לטעמי.

נוטר הכרמים

ובכן מדובר בחוברת חדשה בת כשמונים עמודים צפופים בשם 'תשועתם היתה לנצח' שתוכנה מסוכם בעמ' הראשון:
עניני פורים ממשנתו של רבינו הגדול מרנא הגאון רבי שמואל אויערבאך זצוק"ל.
בעילום מוחלט של שם וזהות.

לפי עדות הכותב הוא שמע מרבינו חצי יובל שנים דברים בעניני פורים, ביום הפורים עצמו ובימים הסמוכים, וכתב את הדברים לפי הבנתו.

ובכן, לעניות דעתי ולדעתם הרחבה של כו"כ מתלמידיו יש כאן תעלומה גדולה,
קודם כל, הכמות. רבינו למיטב הכרתינו לא דיבר כ"כ הרבה אודות פורים.
שנית, אופי וסגנון הרעיונות, חלק מן הדברים זרים לגמרי לגמרי לסגנונו המוכר לנו,
מעט מאוד חופף ותואם את הדברים ששמעו ממנו בפורים וסמוך לו במשך השנים,
[ונדפסו ב'אהל רחל' ובשיחות ליל שבת].

בכל אופן, מדובר ברעיונות מקוריים מאוד,
והחידה (זהות הכותב ומקור הדברים) בעיצומה,
מסקרנת אותי מאוד.

שומע ומשמיע

היכן החוברת מופצת?

נוטר הכרמים

שומע ומשמיע כתב:
נוטר הכרמים כתב:ובכן מדובר בחוברת חדשה בת כשמונים עמודים צפופים בשם 'תשועתם היתה לנצח' שתוכנה מסוכם בעמ' הראשון:

היכן החוברת מופצת?

אני ראיתיה בבית כנסת.

חבר פורום אוצר החכמה

נוטר הכרמים כתב:אני בוחר לנעול בהודעה פרטית מאחד מן החכמים הגדולים והקבועים כאן:
כמדומני שפשוט לכל שהרב עובדיה ידע 'יותר' ספרים מר' שמואל, זכר צדיקים לברכה.
פשוט שר' שמואל לא הכיר את 'כל' אלפי שו"ת חכמי הספרדים [אם כי חלק ניכר מהם ידעם היטב].

אין אלפי שו"ת מחכמי הספרדים גם לא מהאשכנזים

פורום אוצר החכמה

מי מחובר