שייף נפיק כתב:. הערות בנוסח הפיוט 'כי אשמרה שבת' לרבי אברהם אבן עזרא.
''בו לערוך לחם פנים בפניו\
על כן להתענות בו על פי נבוניו\
אסור לבד מיום כיפור עוני\ "
יש להבין מה השייכות בין עריכת לחם הפנים שבשבת כנתינת טעם לאיסור תענית בשבת, הלא איסור התענית עיקרו מחמת מניעת העונג. וצ''ע.
שייף נפיק כתב:.
"'מיחל מלאכה בו סופו להכרית\
על כן אכבס בו לבו כבורית\ ''
יש להבין מה השייכות בין איסור המלאכה ועונשה, לכיבוס הלב כבורית, שנותן המשורר טעם ל'כיבוס הלב כבורית' מחמת עונש המלאכה.
נוטר הכרמים כתב:כיון שעלה, נעלה כמה גרגרים:
'כי אשמרה שבת א'ל ישמרני'
לכאורה זהו המקור הברור ביותר לפתגם הידוע 'יותר מששמרו ישראל את השבת - השבת שמרה עליהם'...
ואכן באבודרהם איתא על אמירת 'ושמרו' לאחר 'ופרוש עלינו' בערבית של ליל שבת, דהיינו שאם נשמור את השבת יפרוש כנפי שלומו עלינו, וכן יסד החכם הראב"ע פיוט לשבת 'כי אשמרה וגו'.
הנה לדור ראשון נתן קדושי, מופת בתת לחם בששי, ככה בכל ששי יכפיל מזוני
שמעתי מהגאון רבי דוד פיינשטיין שליט"א שמבואר בזה שברכת המן - לחם משנה, היא לא רק באותו הזמן במדבר, אלא זוהי המציאות לדורות שישנה ברכת מזונות כפולה בערב ש"ק.
והרחבנו בעבר בפורום זה.
נוטר הכרמים כתב:
הנה לדור ראשון נתן קדושי, מופת בתת לחם בששי, ככה בכל ששי יכפיל מזוני
שמעתי מהגאון רבי דוד פיינשטיין שליט"א שמבואר בזה שברכת המן - לחם משנה, היא לא רק באותו הזמן במדבר, אלא זוהי המציאות לדורות שישנה ברכת מזונות כפולה בערב ש"ק.
והרחבנו בעבר בפורום זה.
שייף נפיק כתב:הערות בנוסח הפיוט 'כי אשמרה שבת' לרבי אברהם אבן עזרא.
רשם בדת האל חוק אל סגניו
בו לערוך לחם פנים בפניו
על כן להתענות בו על פי נבוניו
אסור לבד מיום כיפור עוני
יש להבין מה השייכות בין עריכת לחם הפנים שבשבת כנתינת טעם לאיסור תענית בשבת, הלא איסור התענית עיקרו מחמת מניעת העונג. וצ''ע.
עושה חדשות כתב:שייף נפיק כתב:הערות בנוסח הפיוט 'כי אשמרה שבת' לרבי אברהם אבן עזרא.
רשם בדת האל חוק אל סגניו
בו לערוך לחם פנים בפניו
על כן להתענות בו על פי נבוניו
אסור לבד מיום כיפור עוני
יש להבין מה השייכות בין עריכת לחם הפנים שבשבת כנתינת טעם לאיסור תענית בשבת, הלא איסור התענית עיקרו מחמת מניעת העונג. וצ''ע.
הביאו כעי"ז גם מסידור יעב"ץ.
וכנראה ענין אכילת לחה"פ בשבת מישך שייכא לכך שהשבת היא זמן עונג ושמחה.
(ולא כמו שראיתי מפרשים שזוהי הסיבה שחז"ל אסרו עינוי כדי שלא תיבטל מצות אכילת לחה"פ).
שייף נפיק כתב:ומה הריווח בגירסא זו?
הסרפד כתב:ע"ז כבר ראיתי מאירים שהנוסח המקורי הוא 'לערוך לחם תמיד בפניו' (לפו"ר מצאתי כן בנוסח הנמצא בתוך מחזור וויטרי הרגיל, וגם בכמה סדרי זמירות עתיקים למנהג ק' הספרדים) והוא מליצה לחיוב סעודה, ותו לא קשה מידי.
שייף נפיק כתב:נוטר הכרמים כתב:
הנה לדור ראשון נתן קדושי, מופת בתת לחם בששי, ככה בכל ששי יכפיל מזוני
שמעתי מהגאון רבי דוד פיינשטיין שליט"א שמבואר בזה שברכת המן - לחם משנה, היא לא רק באותו הזמן במדבר, אלא זוהי המציאות לדורות שישנה ברכת מזונות כפולה בערב ש"ק.
והרחבנו בעבר בפורום זה.
אין זה בגדר בקשה או תפילה?
עושה חדשות כתב:שייף נפיק כתב:הערות בנוסח הפיוט 'כי אשמרה שבת' לרבי אברהם אבן עזרא.
רשם בדת האל חוק אל סגניו
בו לערוך לחם פנים בפניו
על כן להתענות בו על פי נבוניו
אסור לבד מיום כיפור עוני
יש להבין מה השייכות בין עריכת לחם הפנים שבשבת כנתינת טעם לאיסור תענית בשבת, הלא איסור התענית עיקרו מחמת מניעת העונג. וצ''ע.
הביאו כעי"ז גם מסידור יעב"ץ.
וכנראה ענין אכילת לחה"פ בשבת מישך שייכא לכך שהשבת היא זמן עונג ושמחה.
(ולא כמו שראיתי מפרשים שזוהי הסיבה שחז"ל אסרו עינוי כדי שלא תיבטל מצות אכילת לחה"פ).
ור' משה בן רבינו אפרים היה אומר להתענות בר"ה כדי שלא יהא שלחנך מלא ושולחן רבך ריקם שהרי בכל המועדים כתיב פרים ובראש השנה כתיב פר בן בקר אחד.
מ"ו הר"ר אברהם יצחק בן הר"ם היה מתענה בר"ה מק"ו דתענית חלום שהתירו להתענות בשבת אף על פי שספק אם ע"י מלאך או ע"י שד כ"ש בר"ה שברור לו שנידון שמותר. ומ"ו הר"ר אברהם היה מחייב להתענות כדי שלא יהא שולחנך מלא ושל רבך ריקם שהרי בכל המועדות כתיב פרים וביו"כ פר.
נוטר הכרמים כתב:כיון שעלה, נעלה כמה גרגרים:
הנה לדור ראשון נתן קדושי, מופת בתת לחם בששי, ככה בכל ששי יכפיל מזוני
שמעתי מהגאון רבי דוד פיינשטיין שליט"א שמבואר בזה שברכת המן - לחם משנה, היא לא רק באותו הזמן במדבר, אלא זוהי המציאות לדורות שישנה ברכת מזונות כפולה בערב ש"ק.
אשי ישראל כתב:בפני משפחתי אמרתי כך כמה פעמים [ואשמח לשמוע מכם האם צדקתי] :
"המתאבלים בו אחור נסוגים" יש ששינו ואמרו "השמחים בו שמחה משיגים" כנראה משום שלא רצו לומר דבר רע בשבת - שמי שמתאבל יסוג אחור.
אלא שיש להקשות, שהרי הפייטן אומר גם "סופו להכרית" וכדו'.
והכי חשוב: לענ"ד כוונת הפייטן אינה שמי שמתאבלים בשבת עונשם ש"אחור נסוגים" אלא הפיסוק הוא שונה: "התאבלים [בימות החול] - בו אחור נסוגים [דהיינו שבשבת הם נסוגים אחור ומפסיקים מאבילותם]". ולפי"ז כלל אין כאן עונש שנזכר בשורה זו בפיוט.
חזור אל “עיון תפילה וחקר פיוט”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 14 אורחים