מפרשי האוצר
חיפוש גוגל בפורום:

הרב שמואל אהרן שזורי ובר - אשישות

על חכמים ורבנים, צדיקים ויראים, אנשי השם אשר מעולם. לילך באורחות צדיקים ולדבוק במעשי ישרים.
לייטנר
הודעות: 5045
הצטרף: א' אוגוסט 14, 2011 9:42 pm

הרב שמואל אהרן שזורי ובר - אשישות

הודעהעל ידי לייטנר » ו' דצמבר 06, 2019 1:48 pm

בשבת זו יתפרסם ב'מקור ראשון' מאמרו של חברנו הרב צוריאל חלמיש, המוכר לנו כאן כ'חלמישצור'. המאמר הוא מאמר ביקורת על הספר אשישות שכולל את כתבי הרב שמואל אהרן שזורי ובר. תחילתו של המאמר נמצאת כאן: viewtopic.php?p=583685#p583685.
המחבר נענה לבקשתי, וצירף את המאמר המלא (לפני שעבר 'מיטת סדום', כמקובל אצל עורכים) לפרסום כאן. תשוח"ח לו:

אברהם מרדכי רוטבלט, "אשישות: מאת הגאון החסיד רבי שמואל אהרן וועבר זצ"ל" (900 עמ'), כרך א: חידושי ש"ס ותולדות חייו, כרך ב: הערות והגהות, שו"ת, מאמרים ומכתבים, עובדא דצדיקיא, ירושלים תש"פ

העיקר חסר מן הספר / צוריאל חלמיש

"כל מילתא דעבידא לאיגלויי, לא משקרי בה" – חזקת חכמים המפורסמת לפיה כל דבר שסופו להתגלות אין בני אדם משקרים בו, הועמדה בשבועות האחרונים בפני בחינה מחודשת.
שני כרכים המוקדשים לתורתו ולאישיותו של הרב שמואל אהרון שזורי (ובר), המנכ"ל המייסד של הרבנות הראשית ומזכיר בית הדין הרבני הגדול, יצאו לאור לאחרונה בידי נכדיו תחת הכותר "אשישות". בלמעלה מ-900 עמודים נדפסו חידושי התורה הענפים של המחבר, מייסד ועורך הירחון הרבני "קול תורה", התכתבויותיו עם חכמי דורו, שמועות חסידיות מפיו וכן תולדות חייו.

ר' שמואל אהרון (רש"א) נולד בירושלים בשנת תרמ"ה (1885) למשפחה מחסידי קרלין. בנעוריו למד בישיבות "אור חדש" בחצר שטרויס ו"אוהל משה", ונודע בשקדנותו ואהבתו לתורה. הוא התקרב לאדמו"ר מלעלוב ר' דוד מקרלין והיה לחסידו המובהק כל ימיו. בעידן של איסור לימוד השפות בבתי הספר האשכנזים בירושלים, למד רש"א עצמאית את השפות טורקית, צרפתית, גרמנית ואנגלית, והיה לאחד ממנהלי "כולל גליציה" בעיר.
עם זאת "גולת הכותרת" של פעילותו הציבורית, לדבריו, היתה ייסוד וניהול הרבנות הראשית לארץ ישראל ובית הדין העליון שלה. ממסד ועד טפחות, עוד בגלגולה הראשון ב"משרד הרבנות" הירושלמי, היה רש"א הלב הפועם של הרבנות בישראל. הוא ניהל את רכישת מבניה, היה חבר מועצת המקימים ומעורב בסידור התקציב. הוא עמד בקשר עם רבנויות בארץ בעניינים שוטפים כמו הקמת בתי כנסת ומקוואות, מינוי רבנים שוחטים ומשגיחים, סידור קידושין גיטין וירושות ועוד.
רש"א היה מזכירו האישי, יד ימינו ואיש סודו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק, הרב הראשי הראשון. במשך חמש עשרה שנה היה רש"א שלוחו של הראי"ה ונציגו במעמדים רבים, ליווה אותו במפגשים דיפלומטיים, היה כאמור מזכיר בבית דינו ושלח וחתם בשמו ועמו על אלפי מכתבים ומסמכים. כמעט ואין סוגיה ציבורית השייכת לרבנות הראשית שרש"א לא היה מעורב בה. הוא התמסר לעבודתו גם בתקופות בהן תקציב הרבנות היה רעוע ביותר ומשכורתו שלו הייתה דלה במיוחד.
סוגיית הסרטיפיקטים, אישורי העלייה ארצה, הייתה אחת ממפעליו ההיסטוריים החשובים ביותר. במאמרו "פרקים מימיה הראשונים של הרבנות הראשית" ציין שזורי בשנת תשכ"ו (1966), בקובץ "שנה בשנה" שיצא לאור מטעם הרבנות הראשית, כי תחת ניהולו העלתה הרבנות ארצה 3,000 משפחות רבנים, אשר "אסירות תודה על פדות נפשן והמלטן לארץ החיים" מאימי השואה באירופה. אלפי תיקי עלייה משנות המנדט הבריטי נגישים לעיון הציבור באתר ארכיון המדינה, ומאפשרים לכל אדם להתרשם מן המרץ והחיוניות שאפיינה את רש"א.
אחד מקווי האופי הבולטים של רש"א היו כתיבה, עריכה ועיתונות. בין הפרסומים שייסד וערך היה "קול יעקב" בטאון הציבור החרדי בירושלים בהנהגת הרב קוק, ובהמשך "קול תורה" – ירחון רבני תורני בולט, בו פרסמו גדולי הרבנים את חידושיהם והתכתבויותיהם בתורה ובנושאים שעל סדר היום הציבורי. מלבד המאמרים התורניים בגיליון, ערך רש"א את מדורי החדשות של פרסומיו, בהם עיצב והבהיר את עמדת הציבור הדתי בירושלים בהנהגת הראי"ה.
כרבו הראי"ה התנגד רש"א במיוחד לבדלנות שאפיינה חוגים קטנים בירושלים הדתית. הוא סבר ששגיאה הייתה ביד ממשלת המנדט להעניק עצמאות דתית לקהילות קטנות לייסד בתי דינים, מערכת כשרות, נישואין וכדומה. הוא פעל רבות כדי לבסס את עצמאותה ומעמדה של הרבנות הראשית.
הרב שזורי המשיך לכהן כמזכיר הכללי של הרבנות הראשית גם תחת הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג, והיה השליח להזמנת הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל לכהן כראשון לציון, על כסאו של הרב יעקב מאיר. כארבעים שנה, משנת תרפ"א ועד סוף שנות התש"י, כיהן רש"א כמזכיר הכללי של הרבנות ובהמשך – החל משנת תש"ה – אף שימש אף כמזכיר בית הדין הרבני הגדול שלה. מפרישתו ועד לפטירתו בשיבה טובה בשנת תש"מ (1980) שימש מזכיר הכבוד של הרבנות הראשית.
רש"א העריץ במיוחד את מורו ורבו הראי"ה. הוא כינה אותו בקביעות "מרן ראש הרבנים לארץ ישראל" וכיוצא בזה, וגם עשרות שנים לאחר הסתלקותו פרסם מאמרים לזכרו והקדיש זמן לראיונות אודותיו. בראיון במעריב לעיתונאי לוי יצחק הירושלמי בשנת תש"ל (1970) התבטא: "הרב קוק היה רבם של כולם. בשבילו תל־אביב, נהלל וראשון לציון היו אותו דבר. כל היהודים וכל ארץ־ישראל היו בשבילו אותו דבר".

אפס, כי דבר מכל אלה לא נזכר בספר החדש "אשישות". שמה של הרבנות הראשית, המשרה העיקרית של נשוא הספר נעדר מן החיבור כולו, ותחת זאת הושמטו וסולפו במכוון תולדות חייו. עיסוקו העיקרי של המחבר נותר עלום וסתום, וקורא בלתי מתמצא יוכל לסבור שר' שמואל אהרן היה עסקן מן השורה, שבזמנו הפנוי טיפל בהעלאת רבנים ותו לא.
גם לשמו של רבו הראי"ה קוק אין כל זכר. בעוד כל מפגש בין רש"א ואישיות תורנית, כל התכתבות קצרה או מסירת שמועה כלשהי, זוכים לטיפול חסר פרופורציות – הדמות העיקרית בחיי רש"א זוכה להתעלמות גורפת. לעתים הדבר ניכר היטב, עד כדי תדהמה של ממש, כיצד 'נגזר' הראי"ה קוק מחייו של מזכירו האישי.
זה אולי המקום לציין כי הרב שזורי לא היה אך מזכירו של הראי"ה אלא פעמים רבות גם לחם למען שמו הטוב ושמה של הרבנות הראשית בכלל. מאורע חריף במיוחד הוא הפצה המיוחסת לרב שזורי של מכתב גנוז, שנועדה לסכסך בין הרב יצחק ירוחם דיסקין ובין הרב יוסף חיים זוננפלד, "שהיו בתחילה במחלוקת זה עם זה" כלשונו של הראי"ה באגרותיו, ובתחילת שנות התר"פ (1920) חברו לערער יחד על חזקת הרבנות של הרב קוק.
במכתב שנתלה על קירות ירושלים מספר פעמים צוטט הרב דיסקין כמי שכתב בשנת תר"ע (1910) אל הרב שמעון סופר מפרשבורג: "הרב חיים זאנענפעלד העומד מצד מחותנו, הן ידענו כי זה דרכו כל הימים וזה טבעו, לעמוד לימין הרשע ולטהר את השרץ בק"ן טעמים פגומים ובפלפולים של הבל". המכתב פורסם מספר פעמים בגליונות "קול יעקב" בעריכת רש"א.
אמינות המכתב מוטלת בספק, אולם בהספד על הרב יונה ראם בשנת תרפ"ב ציטט אותו הרב שזורי עצמו, תוך הדגשה אקטואלית ביחס לאותו: "גוש של פקידים ולבלרים צעירים, ועמהם – על המחרחרים אני מדבר – חברה של ארבעה חמשה דילטנטים זקנים עם נערים. אלה – כמו שאומרים – 'שאינם יכולים להתפלל, שאינם רוצים להתפלל, ושסתם אינם מתפללים' – כל אלה התאזרו לפתע בקנאת התורה והיראה, ויחרידו את כל הסביבה מפני סכנתה – לא פחות ולא יותר – של הרבנות" (ההספד הובא ב"אשישות" תוך השמטת קטעים נרחבים).
עם פטירת הרב יוסף חיים זוננפלד בשנת תרצ"ב (1932), ביקשו ראשי החוג שהתלכד תחתיו להעמיד על מקומו רב חדש. כמי שהתנגד בכל נימי נפשו להיבדלות הפלג הירושלמי מרבנותו הכללית של הראי"ה, היה רש"א מחברי המאבק כנגד מינוי רב לעדה זו, ומינוי המחליף התעכב בשל כך זמן מה.

אנקדוטה חריפה נוספת קשורה לשמו של הספר: "אשישות". בחודש תשרי תש"ט (אוקטובר 1948) עיברת הרב ובר, כמו פקידי ממשל רבים, את שם משפחתו לכינוי התנאי "שזורי" (תרגום השם ובר הוא "אורג"). יכולים היינו לסבור שהיה זה רק אילוץ מבחינתו, אך לא כך הם פני הדברים. הוא שמח בשמו ובגיליון הבא של "קול תורה" בעריכתו, תשרי-טבת תש"ט, שינה את כותרת מדורו הקבוע מ"אשכולות" ל"אשישו"ת", והסביר כי בשם החדש רמוזים ראשי תיבות שמו: "תורת שמואל אהרן שזורי (ובר) ירושלים". הרב שזורי השתמש וחתם בשמו העברי, לעתים עם שמו הקודם, עד לפטירתו.
ובכן לאורך 900 עמודי "אשישות" אין כל אזכור לשמו העברי של רש"א. לרוב גם שמו הראשון נכתב בכתיב היידישאי "וועבר". זו איננה השמטה שבמקרה. עורך הספר מציין מפורשות במבוא כי השם "אשישו"ת": "ניתן לספר בידי המחבר עצמו, ובשולי מאמרו להא דמועד קטן כ"ח ע"א מציין הוא 'בשם זה הרומז לשמי תורת שמואל אהרן ובר ירושלים'". התיבה "שזורי" וכן הכנסת השם "ובר" בסוגריים הושמטו מן המקור במכוון. כך ניטל רוב עוקצו של שם הספר.

בזיון התורה במחיקה האגרסיבית לה "זכה" הראי"ה קוק גרמה גם לביטולה של תורה. כמעט כל מכתב תורני שקיבל הרב שזורי, מכל אישיות שתהיה, צורפו אל הספר, בעוד מכתביו התורניים של הראי"ה לרב שזורי או מכתבים הנוגעים לרב קוק (למשל התשובה הבהולה של ר' חיים עוזר גרודזינסקי אל רש"א בהיוודע לו מצבו הבריאותו של הראי"ה בקיץ תרצ"ה), הועלמו לבלי זכר. מכתבים אלה נדפסו במקורות גלויים, חלקם בגיליונות "קול תורה" הנמצאים בידי עורך "אשישות".
מכתב הברכה ששלח הראי"ה למזכירו עם ייסוד הירחון "קול תורה", אשר נדפס בהבלטה בפתח הגיליון הראשון, נעלם. מכתבי תורה נוספים שנדפסו בספרי שו"ת של הראי"ה אף הם הושמטו. אין ספק שגם מכתבי הרב הרצוג אל מזכירו האישי היו בידי העורכים, ואף הם צונזרו. אזכור אחד של הרב אונטרמן "שרד". "פספוס" מעניין הוא הכנסת מכתבו של הרב יעקב אריאל אל רש"א. מן סתם עבר את המסננת בזכות השימוש שבו בשם המשפחה הקודם והנשכח של הרב אריאל: "שטיגליץ".
גם נסיעתו החד־פעמית של הרב שזורי לאירופה בשנת תר"ץ (1930) מוצגת בספר באופן עמום כשליחות "לרגל פעילותו הציבורית המסועפת", בשעה שמטרת יציאתו מן הארץ הייתה בין השאר לטובת הרבנות הראשית ו"ועד הרבנות המאוחד" של רבני ירושלים. באגרת דחופה עמד הראי"ה על כך שמשכורתו של רש"א תמשיך לפרנס את בני ביתו גם בהיותו בשליחות (נושא זה ילובן אי"ה בכרכי אגרות הראי"ה משנות התרצ"א־תרצ"ה בהוצאת בית הרב בשיתוף מכון הר ברכה).
אפשר להמשיך כך עוד ועוד. ניתן יהיה לציין כיצד נבחרו בקפידה דוגמאות לסרטיפקטים ששם הרבנות הראשית לא הופיע עליהם במקרה. או כיצד כונה מאמרו של הרב שזורי "פרקים מימיה הראשונים של הרבנות הראשית", שנזכר לעיל, "תרשים מיוחד שנרשם ע"י המחבר". כך נמנע העורך מאזכור "מסוכן" של הרבנות הראשית. יש להניח כי בחינה שיטתית של כלל המאמרים תגלה עוד שלל השמטות מתוחכמות ונסתרות.

עד כמה שקשה להאמין, אבל אכן: יש אנשים המשקרים בדבר העשוי להתגלות בנקל. הקשת שמו של הרב שמואל אהרן שזורי (או ובר) ברשת האיטרנט תגלה מייד את עיסוקו המרכזי והעיקרי עשרות שנים. חיפוש זריז במאגרי מידע יגלה עד כמה היה איש סודו וחזונו של הרב קוק. אף על פי כן, מסתבר שיש כאלה שעבורם מציאות עובדתית היא פוקה ומכשול רעיוני.
נכדו הארץ־ישראלי של הרב שזורי, עורך "אשישות", שיתף פעולה עם בני משפחתו, נכדים חסידי סאטמר המתגוררים מעבר לים, המתכחשים לכבוד התורה ולכבוד סבם, ו"שיפץ" את תורתו ואישיותו של סבו הגדול. כך יגדלו הצאצאים יחד דור חדש האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו.
דור אשר לא ידע להכיר טובה לראי"ה אשר התגייס בשעתו למימון חתונת סבתם מרים פרידא, בתו הבכורה של הרב שזורי שנישאה בשנת תרפ"ט לרב יהודה זונדל האגר (לימים האדמו"ר מסאוורן). במכתב אל ועד הקהילה העברית בחיפה פנה הראי"ה בשעתו בבקשת נרגשת לסייע לרב שזורי, "שתפקידו הנעלה קשה אותו בקשרי שירות והתמסרות גם לקהלתכם הגדולה".
דור אשר לא יכיר את הספד עורך "קול תורה", סבם, על "רבנו הגדול" הרב קוק, שכותרות פרקיו הם "גאונות", "שאר רוח" ו"חזון". מן הגורן ומן היקב הדפיס עורך "אשישות" הספדים אשר נשא סבו על רבני דורו, אולם השמיט בזדון את ההספד על רבו הראי"ה, אשר נחתם במילים: "וכי לא רוח נבואה היתה בך, רבנו, בדברים אלה?!".
וכך, באירוניה היסטורית ייחודית, הפך סיפורו של הרב שזורי שלחם בעצמו נגד חוג קנאי ירושלים, לעוד לבנה בחומת השקרים של קנאי דורנו. אכן, כפרפרזה על לשון חכמים, "סבם דקרו".

אישיותו הירושלמית־חסידית של הרב שזורי הרב גוני, שטוב היה לה להתבסם מכמה עולמות יחד (דבר הניכר, אגב, גם מסגנונות הלבוש המתחלפים של רש"א), מסונפת בחיבור החדש אל גוון צר אחד. היות רש"א תלמיד חכם נפלא בכל נבכי התלמוד וההלכה מקבלת את מקומה הראוי ב"אשישות", אולם במקביל הופך מפעלו העיקרי של נשוא הספר בהחייאת הרבנות בארץ ישראל ובשימוש גדולי התורה שקוממו את תורת ישראל בארצו, לבושה היסטורית שמקומה לא יכירנה בקורות חייו.

לייטנר
הודעות: 5045
הצטרף: א' אוגוסט 14, 2011 9:42 pm

Re: הרב שמואל אהרן שזורי ובר - אשישות

הודעהעל ידי לייטנר » ו' דצמבר 06, 2019 1:58 pm

להשלמת התמונה:

viewtopic.php?p=568330#p568330 - רישומו במרשם האוכלוסין בירושלים התש"ז.
viewtopic.php?p=534829#p534829
viewtopic.php?p=528716#p528716
viewtopic.php?p=487739#p487739
viewtopic.php?p=473760#p473760 - מכתבים מהאדמו"ר מסוכטשוב לרש"א שזורי.
viewtopic.php?p=460417#p460417
viewtopic.php?p=458828#p458828 - התכתבות בין רש"א יודלביץ לרש"א שזורי.

ותן לחכם ויחכם עוד.

מלאעולם
הודעות: 422
הצטרף: ה' מרץ 13, 2014 3:58 pm

Re: הרב שמואל אהרן שזורי ובר - אשישות

הודעהעל ידי מלאעולם » ו' דצמבר 06, 2019 2:16 pm

מזעזע. רבם דקרו!

משוש דורים
הודעות: 490
הצטרף: ב' נובמבר 14, 2016 12:23 am

Re: הרב שמואל אהרן שזורי ובר - אשישות

הודעהעל ידי משוש דורים » ו' דצמבר 06, 2019 2:40 pm

מצחיק אותי כל פעם לראות את הזעזועים שאוחזים בחברינו הלאומיים על שכתובים מסוג זה.
בזמן הרב קוק היו רבים וטובים שהלכו עמו ותמכו בדרכו.
אולם, רוב מנין ובנין של גדולי ישראל בחו"ל (שם היה עיקר הישוב), ובעקבותיהם רוב ציבור היראים לא הצטרפו למזרחי, ולפיכך בתודעת הציבור הפך הרב קוק (ועוד רבנים), למרות גדלותו האישית, לרבם של קלי הדעת, של מחללי השבת, של הפשרנים בכל דבר שבקדושה, וכל ירא וחרד בורח מהשתייכות עם שכאלו.
רש"א שזורי (וכמוהו ר' יצחק שולזינגר ר' יצחק אריאלי ועוד כמה שנידונו באשכול אחר). היה איש ירא וחרד, וב"ה צאצאיו הולכים בדרכו, ולכן הם בורחים מאד מתיוג שמו של סבם עם הרבנות הראשית, כי הם חוששים ובצדק, פן יתפס זכרו כמי שמשתייך למוקירי הרבנות הראשית בדור שאח"כ, שצורתם ידועה...

הפצת המעיינות
הודעות: 662
הצטרף: ב' יוני 11, 2018 11:23 pm
שם מלא: ג'ינג'י

Re: הרב שמואל אהרן שזורי ובר - אשישות

הודעהעל ידי הפצת המעיינות » ו' דצמבר 06, 2019 3:33 pm

הכל נכון אבל מה זה "גוון צר אחד"? "היות רש"א תלמיד חכם נפלא בכל נבכי התלמוד וההלכה"

סטרעטענער אייניקל
הודעות: 6
הצטרף: ד' דצמבר 11, 2013 10:17 pm

Re: הרב שמואל אהרן שזורי ובר - אשישות

הודעהעל ידי סטרעטענער אייניקל » ש' דצמבר 07, 2019 7:43 pm

מישהו אמר פעם, שמילת "הסטוריה" באנגלית היא: "היסטורי", "היסטורי" נוטריקון "היס - סטורי" היינו "הסיפור שלו" וד"ל.

בברכה המשולשת
הודעות: 11156
הצטרף: ג' ינואר 24, 2012 9:00 am
שם מלא: רועי הכהן זק

Re: הרב שמואל אהרן שזורי ובר - אשישות

הודעהעל ידי בברכה המשולשת » ש' דצמבר 07, 2019 11:05 pm

משוש דורים כתב:מצחיק אותי כל פעם לראות את הזעזועים שאוחזים בחברינו הלאומיים על שכתובים מסוג זה.
בזמן הרב קוק היו רבים וטובים שהלכו עמו ותמכו בדרכו.
אולם, רוב מנין ובנין של גדולי ישראל בחו"ל (שם היה עיקר הישוב), ובעקבותיהם רוב ציבור היראים לא הצטרפו למזרחי, ולפיכך בתודעת הציבור הפך הרב קוק (ועוד רבנים), למרות גדלותו האישית, לרבם של קלי הדעת, של מחללי השבת, של הפשרנים בכל דבר שבקדושה, וכל ירא וחרד בורח מהשתייכות עם שכאלו.
רש"א שזורי (וכמוהו ר' יצחק שולזינגר ר' יצחק אריאלי ועוד כמה שנידונו באשכול אחר). היה איש ירא וחרד, וב"ה צאצאיו הולכים בדרכו, ולכן הם בורחים מאד מתיוג שמו של סבם עם הרבנות הראשית, כי הם חוששים ובצדק, פן יתפס זכרו כמי שמשתייך למוקירי הרבנות הראשית בדור שאח"כ, שצורתם ידועה...


א. גם מרן הראי"ה זצ"ל לא היה אף פעם חבר במזרחי. מה זה קשור?
ב. הסיבה ש-"תודעת הציבור" (כהגדרת כתר"ה, ויש מה לדון גם בזה) היא מה שהיא, היא בדיוק בגלל השכתובים המרושעים הללו, וממילא מובן מאוד מדוע יש זעזוע מהדבר, בכל פעם שהוא מתרחש.

אלטנוישול
הודעות: 103
הצטרף: ב' דצמבר 23, 2013 11:24 pm

Re: הרב שמואל אהרן שזורי ובר - אשישות

הודעהעל ידי אלטנוישול » א' דצמבר 08, 2019 12:18 am

https://www.bhol.co.il/forums/topic.asp ... id=2752861

אגב, בכתבי דברי הימים הד"ליים, הגרש"א מקבל את מקומו הראוי?

בסדר
הודעות: 430
הצטרף: ו' מאי 12, 2017 1:32 am

Re: הרב שמואל אהרן שזורי ובר - אשישות

הודעהעל ידי בסדר » א' דצמבר 08, 2019 5:18 am

לייטנר כתב:נכדו הארץ־ישראלי של הרב שזורי, עורך "אשישות", שיתף פעולה עם בני משפחתו, נכדים חסידי סאטמר המתגוררים מעבר לים, המתכחשים לכבוד התורה ולכבוד סבם, ו"שיפץ" את תורתו ואישיותו של סבו הגדול. כך יגדלו הצאצאים יחד דור חדש האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו.

מעניין שאחד מנכדיו, היה הספרא רבא והחוקר לבית סאטמאר, ר' שלמה יעקב געלבמאן ע"ה מו"ל ספרי מושיען של ישראל, תולדות האדמו"ר מסאטמאר. גם המלמד הותיק הרב דוד וועבער שליט"א, מלמד במוסדות סאטמאר בארה"ב הוא נכדו.

מתפעל
הודעות: 3739
הצטרף: ב' דצמבר 06, 2010 12:35 pm

Re: הרב שמואל אהרן שזורי ובר - אשישות

הודעהעל ידי מתפעל » א' דצמבר 08, 2019 6:32 am

משוש דודים

מילא תגיד שאתה יכול להבין את הנכדים הקנאים, אבל לומר שזה מצחיק אותך?
זו בושה חרפה וכלימה ובראש וראשונה פגיעה בסבא שלהם נוחו עדן.
למ"ד יודעים המתים מה שקורה כאן בעוה"ז, בטוחני שהגרש"א שזורי ז"ל מלא עגמת נפש וצער, אם שייך כך להתבטא על נפטרים.

לגבי מה שכתבת: " כי הם חוששים ובצדק, פן יתפס זכרו כמי שמשתייך למוקירי הרבנות הראשית בדור שאח"כ, שצורתם ידועה..."

לא הבנתי, מה פירוש צורתם ידועה?

זה הנקרא פרומקייט = קרומקייט.
מי שתופס את הפרומקייט בחיצוניות, בנראות, במה יאמרו, בטפל.
באו נכדיו לתת לו שם טוב, ועשו לו שירות גרוע ביותר.

הפצת המעיינות
הודעות: 662
הצטרף: ב' יוני 11, 2018 11:23 pm
שם מלא: ג'ינג'י

Re: הרב שמואל אהרן שזורי ובר - אשישות

הודעהעל ידי הפצת המעיינות » א' דצמבר 08, 2019 6:36 am

אלטנוישול כתב:אגב, בכתבי דברי הימים הד"ליים, הגרש"א מקבל את מקומו הראוי?

ומה לגבי חידושי תורתו? הד"ליים הדפיסו משהו?

ישראליק
הודעות: 691
הצטרף: ב' ספטמבר 03, 2012 8:18 pm

Re: הרב שמואל אהרן שזורי ובר - אשישות

הודעהעל ידי ישראליק » א' דצמבר 08, 2019 7:46 am

בסדר כתב:
לייטנר כתב:נכדו הארץ־ישראלי של הרב שזורי, עורך "אשישות", שיתף פעולה עם בני משפחתו, נכדים חסידי סאטמר המתגוררים מעבר לים, המתכחשים לכבוד התורה ולכבוד סבם, ו"שיפץ" את תורתו ואישיותו של סבו הגדול. כך יגדלו הצאצאים יחד דור חדש האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו.

מעניין שאחד מנכדיו, היה הספרא רבא והחוקר לבית סאטמאר, ר' שלמה יעקב געלבמאן ע"ה מו"ל ספרי מושיען של ישראל, תולדות האדמו"ר מסאטמאר. גם המלמד הותיק הרב דוד וועבער שליט"א, מלמד במוסדות סאטמאר בארה"ב הוא נכדו.


גם המלחין, הזמר, המגיד שיעור וכו', הרב פנחס מרדכי [פינקי] וועבער שליט"א

בברכה המשולשת
הודעות: 11156
הצטרף: ג' ינואר 24, 2012 9:00 am
שם מלא: רועי הכהן זק

Re: הרב שמואל אהרן שזורי ובר - אשישות

הודעהעל ידי בברכה המשולשת » א' דצמבר 08, 2019 8:50 am

הפצת המעיינות כתב:
אלטנוישול כתב:אגב, בכתבי דברי הימים הד"ליים, הגרש"א מקבל את מקומו הראוי?

ומה לגבי חידושי תורתו? הד"ליים הדפיסו משהו?


לכאורה, חידו"ת שנדפסו בחייו כבר מודפסים ועומדים. לגבי חידו"ת שלא נדפסו עד כה (אם יש כאלה. אינני יודע)- השאלה היא בידי מי הם היו מוחזקים.
כהערה, בדר"כ מי שמדפיס בצורה מרוכזת (לא כמאמרים נפרדים) חידו"ת של גאון מנוח (מהדורות האחרונים ממש) הוא צאצאיו או מי שיש לו זיקה מיוחדת אליו (בייחוד כשאין לו צאצאים רח"ל) ואכן צא וראה מי הדפיס את חידו"ת של הגאון הרב קיטרוני זצ"ל רבה של פ"ת (וכמה זמן מאז פטירתו זה לקח).

והערה נוספת- אינני מבין מדוע התרעומת המוצדקת על סילוף דמותו של ת"ח איננה צריכה "היתר" של הדפסת דברי תורתו או תולדותיו ע"י מי שמביע תרעומת זו.
(אגב, מה זה "כתבי דברי הימים הדליי"ם ". למי ולמה הכוונה?)

מתפעל
הודעות: 3739
הצטרף: ב' דצמבר 06, 2010 12:35 pm

Re: הרב שמואל אהרן שזורי ובר - אשישות

הודעהעל ידי מתפעל » א' דצמבר 08, 2019 8:59 am

אלטנוישול כתב:https://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?whichpage=1&topic_id=2752861

אגב, בכתבי דברי הימים הד"ליים, הגרש"א מקבל את מקומו הראוי?


הגרש"א שזורי כלל לא היה מזרחי, היה חסיד לעלוב בכל רמ"ח, דארך גיוועייקט חסידישע ייד.
העריץ את מרן הרב קוק והחזיק ממפעליו. זה הכל. וכבר ציינו פה עשרות פעמים שהרב קוק עצמו לא היה קשור למזרחי כלל.

מה שכן, שמעתי טענה הנשמעת מוצדקת, שבארכיון בית הרב קוק, כשניסו אי אלו מנכדיו לקבל משם חומר עליו, נאמר להם שאינם יודעים עליו כלום.
וזה באמת לא מובן. איך יתכן שנשכח שמו.
כמובן, אני כותב רק על הצד שהסיפור נכון.

נוטר הכרמים
הודעות: 6430
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm
מיקום: בני ברק

Re: הרב שמואל אהרן שזורי ובר - אשישות

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » א' דצמבר 08, 2019 9:07 am

אני חושב שניתן להבין את מעשי הנכדים בעקבות המצב שנוצר,
הם דואגים להנצחה ראויה לזקנם זצ,ל מהכיוון התורני, ומרובו ועיקרו של הציבור התורני בארץ,
ולצורך כך מוטב להם להצניע חלקים מסוימים,
מבחינתם - טוב עשו,
העיקר הוא להשאיר לנכדיו ולציבור הרחב,
ספר שיתחברו אליו ושיוכלו לשווק אותו,
ותו לא מידי.
אין כאן כוונות זדוניות ולא שכתוב היסטוריה,
אלא מניעים פרקטיים.

אני כותב זאת גם ממקום אישי,
חבל מאוד שמי שהוציא ספר תולדות על זקני העינים למשפט הגר"י אריאלי זצ"ל,
לא השכיל לעשות כך,
מה גם שבמקרה של משפחתנו כמעט ברור לי שגם הוא עצמו היה מורה לעשות כך,
כפי שהחל את הצנזורה בחיי חיותו, והדברים עתיקים.

דרומי
הודעות: 5930
הצטרף: ב' פברואר 20, 2017 11:26 am

Re: הרב שמואל אהרן שזורי ובר - אשישות

הודעהעל ידי דרומי » א' דצמבר 08, 2019 11:57 am

בעידן 'אוצר החכמה' ושאר כיוצא בזה אין הרבה תועלת מהסתרת פרטים דעבידא לאיגלויי בקלות.

אולי בטווח הקצר זה עוזר, בטווח הארוך זה גורם את ההיפך הגמור - חוסר אמינות מוחלט.

והחכם עיניו בראשו, במקרים כמו אלו (ולא משנה בכלל מאיזה 'צד') -

לא להתעלם לגמרי אלא כן להתייחס וכן להזכיר, אך אפשר תמיד 'לשחק' עם כובד המשקל.

[אחד מהתפקידים החשובים של עורך ספר על גדול בישראל, הוא לדעת מה להכניס ב'פנים' ומה להכניס ב'הערות'.

זה נראה שולי, אבל זה משמעותי מאוד!]

נ.ב. כל זה כתבתי באופן ד'ליטעמיך'. לטעמי האישי אין לך יפה מהאמת השקופה.

מתפעל
הודעות: 3739
הצטרף: ב' דצמבר 06, 2010 12:35 pm

Re: הרב שמואל אהרן שזורי ובר - אשישות

הודעהעל ידי מתפעל » א' דצמבר 08, 2019 12:07 pm

נו באמת

אם היו מזכירים את הרב קוק ופועלו ברבנות, לא היו קונים אנשים את הספר?

בא נגיד למשל אצל הגרש"ז אויערבך זצ"ל, ניתן אולי לדלג על הקשר החם, כי זה באמת לא נחשב מרכזי בחייו.
אבל כאן, לא היתה אישיות רבנית יותר מרכזית בחייו. אז זה פשוט חוכא ואיטלולא לא להזכיר.
הייתי מבין אילו לא היו כותבים פרק שלם על הקשר, כפי שהיה מתבקש לולא הפן הקנאי.
אבל לתת קטע אחד או שניים על מישרתו החשובה ברבנות ובבית הרב, בתוספת הסבר על הימים ההם, היה רק משבח את המקח. ולא חוטאים לאמת היקרה מכל.

כיצד אפשר לשבת בשלווה כאשר הופכים את מרן הרב קוק, שהיה גם צדיק, וגם גאון, ליהודי שאסור אפילו להזכיר שמו.
זה פשע. וההצדקה של ממון מבישה ביותר.
ובזה יצאתי ידי חובת מחאתי הדלה.
וה' הטוב יכפר.

דרומי
הודעות: 5930
הצטרף: ב' פברואר 20, 2017 11:26 am

Re: הרב שמואל אהרן שזורי ובר - אשישות

הודעהעל ידי דרומי » א' דצמבר 08, 2019 12:16 pm

כמדומה שהדבר הכי מגוחך הוא ההתעלמות המוחלטת מהשם המשפחתי שהעניק נשוא הספר לעצמו!

וכי אי אפשר לכתוב באיזה הערה שמחמת סיבות טכניות הוסיף הרב לעצמו שם 'מעוברת'?

[אגב, איך כתבו על המצבה? האם הזכירו את השם 'שזורי'?]

אלטנוישול
הודעות: 103
הצטרף: ב' דצמבר 23, 2013 11:24 pm

Re: הרב שמואל אהרן שזורי ובר - אשישות

הודעהעל ידי אלטנוישול » א' דצמבר 08, 2019 12:33 pm

מעניין לערוך סקר, באופן יחסי ובהשמטת המשפחה, כמה ילדים, נערים ובוגרים ד"ליים שמעו עליו וכמה חרדים?

מתפעל
הודעות: 3739
הצטרף: ב' דצמבר 06, 2010 12:35 pm

Re: הרב שמואל אהרן שזורי ובר - אשישות

הודעהעל ידי מתפעל » א' דצמבר 08, 2019 1:36 pm

למה שישמעו עליו, הוא לא היה דל"י

חלמישצור
הודעות: 2350
הצטרף: ב' יולי 04, 2016 11:55 am
שם מלא: צוריאל חלמיש

Re: הרב שמואל אהרן שזורי ובר - אשישות

הודעהעל ידי חלמישצור » ד' דצמבר 18, 2019 5:19 pm

הרב קוק ומזכירו הרב שמואל אהרון שזורי בוועדת שאו, כסלו תר"צ (תמונה באיכות גבוהה).
עם הרב קוק ביציאה מוועדת שאו 1929 - איכות גבוהה.png
עם הרב קוק ביציאה מוועדת שאו 1929 - איכות גבוהה.png (2.16 MiB) נצפה 3336 פעמים

ההתעניינות בעדותו של הרב הראשי לארץ-ישראל, רבי אברהם יצחק הכהן קוק לפני הועדה, היתה גדולה בכל חוגי הישוב ושמשה קודם עניין לשמועות שונות. אחרי שהועדה הלכה למופתי לשמוע את עדותו במשרדו, רצתה הועדה לעשות את אותו הצעד גם בנוגע להרב הראשי. אולם הרב קוק פנה במכתב ליושב-ראש ועדת החקירה ובקש לשמוע אותו בעולם הועדה כמו את כל העדים.

הרב הוזמן להעיד בישיבת יום הששי 13 בדצמבר (י"א בכסלו תר"צ) לפני-הצהרים.

הרב הראשי עם בני-לויתו באו לועדה בשלושה אוטומובילים. לפני האוטו של הרב נסע אוטו ובו שני הקאוואסים של הרב. ליד הנהג ישב הרב שמואל וובר, מזכיר משרד הרבנות. באוטו השני ישב האופיצר (קצין המשטרה) שלמה סופר [עליו, עמ' 38] בצדו של הנהג ומאחור ישבו הרב קוק והד"ר עליאש. באוטו האחרון נסעו שלושה תלמידי ישיבת מרכז הרב.

בעשר התחילה הישיבה ולאחר רגעים מספר נתבקש הרב קוק להכנס. הרב קוק נכנס לאולם הישיבות בלוית הד"ר עליאש כשלפניו הולכים שני הקאוואסים לבושים בגדי השרד. הרב היה לבוש קפטן משי שחור וחבוש שטרייימל (ר"ח לנגזם, כותלנו, תשס"ט, עמ' 120 - ע"פ הנוסח של "דין וחשבון ועדת החקירה").


העדות השנייה נמסרה ביום י"ד בכסלו אחר הצהריים. קוויה העיקריים נדפסו בספר מאמרי הראיה, עמ' 458-460 (ובמלואה, ערוכה עם תיקונים והגהות, בכותלנו הנז', עמ' 119-160, 249-260; על עבודת משרד הרבנות ור' שמואל אהרון בעניין הוועדה ראו קצת אצל הנ"ל, "אגרות ותעודות חדשות", תשע"ו, עמ' 20-24). בעמוד האחרון בגיליון הבכורה של "קול תורה", חודש כסלו שנת תר"צ, הוסיף העורך ר' שמואל אהרון משבצת קצרה:
הרב הראשי לא"י לפני ועדת החקירה
עם גמר החוברת הזאת בדפוס, הולכת ונמשכת עדותו של הרב הראשי לא"י הגאון הגרא"י קוק שליט"א לפני ועדת החקירה של מאורעות אב תרפ"ט בארץ-ישראל. עדותו עושה רושם אדיר על כל הקהל ונותנת כבוד לתורה.

חלמישצור
הודעות: 2350
הצטרף: ב' יולי 04, 2016 11:55 am
שם מלא: צוריאל חלמיש

Re: הרב שמואל אהרן שזורי ובר - אשישות

הודעהעל ידי חלמישצור » ד' דצמבר 18, 2019 5:20 pm

ר' שמואל אהרן שזורי-ובר בערוב ימיו
בערוב ימיו.png
בערוב ימיו.png (2.76 MiB) נצפה 3334 פעמים


דרומי כתב:[אגב, איך כתבו על המצבה? האם הזכירו את השם 'שזורי'?]

מצבת ר' שמואל אהרון בהר הזיתים (כאן)
פ"נ
הרה"ג
המצוין באמונת צדיקים שהיו"ח [=שושלת היוחסין]
ר' שמואל אהרון ובר (שזורי) ע"ה
בה"ר החסיד המצוין
מו"ה בן ציון זצ"ל
נלב"ע בי"ט שבט תש"מ
תנצב"ה

שמשון
הודעות: 211
הצטרף: ב' אפריל 18, 2016 7:19 pm

Re: הרב שמואל אהרן שזורי ובר - אשישות

הודעהעל ידי שמשון » ג' דצמבר 24, 2019 4:13 am

מתפעל כתב:משוש דודים

מילא תגיד שאתה יכול להבין את הנכדים הקנאים, אבל לומר שזה מצחיק אותך?
זו בושה חרפה וכלימה ובראש וראשונה פגיעה בסבא שלהם נוחו עדן.
למ"ד יודעים המתים מה שקורה כאן בעוה"ז, בטוחני שהגרש"א שזורי ז"ל מלא עגמת נפש וצער, אם שייך כך להתבטא על נפטרים.

לגבי מה שכתבת: " כי הם חוששים ובצדק, פן יתפס זכרו כמי שמשתייך למוקירי הרבנות הראשית בדור שאח"כ, שצורתם ידועה..."

לא הבנתי, מה פירוש צורתם ידועה?

זה הנקרא פרומקייט = קרומקייט.
מי שתופס את הפרומקייט בחיצוניות, בנראות, במה יאמרו, בטפל.
באו נכדיו לתת לו שם טוב, ועשו לו שירות גרוע ביותר.

אולי, סוברים נכדיו, כי שם בשמים גילה את האמת, והוא עצמו מתחרט על העניינים הללו, ונשאר לו רק החלקים הטובים לנצח ולכן פירסמו רק את אלו

פלוריש
הודעות: 1076
הצטרף: ה' ינואר 15, 2015 6:17 pm
שם מלא: אריאל דוד

Re: הרב שמואל אהרן שזורי ובר - אשישות

הודעהעל ידי פלוריש » ג' דצמבר 24, 2019 9:20 am

אולי, סוברים נכדיו, כי שם בשמים גילה את האמת, והוא עצמו מתחרט על העניינים הללו, ונשאר לו רק החלקים הטובים לנצח ולכן פירסמו רק את אלו[/quote]
רעיון נפלא! אם כך, יבוא אדם מקהילת זילברמן שהוא מצאצאי בעל התניא ויוציא ספר תולדות חייו של זקנו, ובו ישמיט כל קשר לתנועת החסידות, שהרי ברור לאותו נכד כי זקנו בשמים יודע את האמת...

משוש דורים
הודעות: 490
הצטרף: ב' נובמבר 14, 2016 12:23 am

Re: הרב שמואל אהרן שזורי ובר - אשישות

הודעהעל ידי משוש דורים » ג' דצמבר 24, 2019 10:42 am

באמת כל ילדי רבי אליהו זילברמן ראש הקהילה דהיום, הם צאצאי הרב בעל התניא.

יגל
הודעות: 632
הצטרף: ב' אוקטובר 11, 2010 10:45 am

Re: הרב שמואל אהרן שזורי ובר - אשישות

הודעהעל ידי יגל » ד' דצמבר 25, 2019 12:39 pm

משוש דורים כתב:באמת כל ילדי רבי אליהו זילברמן ראש הקהילה דהיום, הם צאצאי הרב בעל התניא.

??

חלמישצור
הודעות: 2350
הצטרף: ב' יולי 04, 2016 11:55 am
שם מלא: צוריאל חלמיש

Re: הרב שמואל אהרן שזורי ובר - אשישות

הודעהעל ידי חלמישצור » ש' דצמבר 28, 2019 9:41 pm

תמונה פחות מוכרת: חברי הרבנות הראשית בטחנות בחיפה (באותו מקום של בו צולמה שנים קודם תמונה נוספת, נודעת)

מימין: ?, הרב שמואל אהרון ובר-שזורי, הרב יוסף מרדכי הלוי, הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג, הרב צבי פסח פרנק. ביניהם: השמש ליבוש שוכמן.
בעיקר לפי זקנו של הרב הרצוג, אני משער ומתארך את התמונה לשנת תרצ"ו, ביקורו הראשון של הרב הרצוג בטחנות (ראו כאן)
טחנות חיפה1.jpg
טחנות חיפה1.jpg (2.6 MiB) נצפה 2786 פעמים

מתפעל
הודעות: 3739
הצטרף: ב' דצמבר 06, 2010 12:35 pm

Re: הרב שמואל אהרן שזורי ובר - אשישות

הודעהעל ידי מתפעל » ב' דצמבר 30, 2019 5:38 am

תודה רבה חלמיש על התמונות היפות.

חלמישצור
הודעות: 2350
הצטרף: ב' יולי 04, 2016 11:55 am
שם מלא: צוריאל חלמיש

Re: הרב שמואל אהרן שזורי ובר - אשישות

הודעהעל ידי חלמישצור » ב' דצמבר 30, 2019 6:32 pm

בשמחה מתפעל.

מלבד עבודתו במשרד הרבנות, כתיבותיו ועריכותיו התורניות, כמזכיר הכללי של הרבנות הראשית ובית הדין הגדול רש"א היה יוצא ובא כרגיל באירועים רבים. נותר עמדנו תיעוד מצולם של עשרות מעמדים כאלה, חלקו כבר עלה לאורך השנים בפורומנו. התוועדויות תורניות, הנחות אבן פינה, הכתרות רבנים, קבלות פנים, אזכרות, לוויות, על קברו של הרצל, וכיוצא באלה.

בכתובים גם אירוע דרמטי למדי, בו הותקף הרב שזורי בידי קנאי עירו על שהשתתף באזכרה לביאליק וצולם בה כביכול באופן שאינו ראוי. התצלום נדפס בשעתו על שער עיתון "הארץ". רש"א לא טמן ידו בצלחת והשיב כדרכו בתגובה ציבורית מפורטת, חריפה ומושחזת.

יוסף שרייבער
הודעות: 268
הצטרף: ש' מרץ 12, 2011 11:51 pm

Re: הרב שמואל אהרן שזורי ובר - אשישות

הודעהעל ידי יוסף שרייבער » ו' ינואר 03, 2020 3:20 am

בסדר כתב:
לייטנר כתב:נכדו הארץ־ישראלי של הרב שזורי, עורך "אשישות", שיתף פעולה עם בני משפחתו, נכדים חסידי סאטמר המתגוררים מעבר לים, המתכחשים לכבוד התורה ולכבוד סבם, ו"שיפץ" את תורתו ואישיותו של סבו הגדול. כך יגדלו הצאצאים יחד דור חדש האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו.

מעניין שאחד מנכדיו, היה הספרא רבא והחוקר לבית סאטמאר, ר' שלמה יעקב געלבמאן ע"ה מו"ל ספרי מושיען של ישראל, תולדות האדמו"ר מסאטמאר. דוד וועבער שליט"א,

שקרן וזייפן נאלח ומפורסם שכתב על כל גדו''י כאחד הריקים. גם הסאטמרי הכי חזק יגיד לך שיש הבדל עצום בין ''א שלמה יענקל מעשה'' וסיפור שהתרחש במציאות.

ליטוואק פון בודאפעסט
הודעות: 1261
הצטרף: ב' מאי 16, 2016 8:17 pm

Re: הרב שמואל אהרן שזורי ובר - אשישות

הודעהעל ידי ליטוואק פון בודאפעסט » ו' ינואר 03, 2020 5:56 am

שמעתי שהתפרסם פעם בגליון של חסידי קלויזענבורג באר"י, שיחה בין האדמו"ר מקלויזענבורג להאדמו"ר מפינסק קארלין. וסיפרו שמה שבעת אשר קבל הרצ"פ פראנק את משרתו ברבנות בירושלים, הפגינו כמה קנאים על יד ביתו. הרצ"פ הביט מתוך ביתו על המפגינים, ובסוף ההפגנה קרא לאחד המפגינים אל ביתו. הלה בא אל ביתו, ובקש ממנו הרצ"פ לבא אתו ללשכת הב"ד מחר, שהוא צריך ספרא דדיינא והלה נראה מוכשר לעבודה זו. וזה היה הספרא דדיינא המיתולוגי הרב ש"א שזורי - וובר.

האם יש למישהו מקור לזה?

בברכה המשולשת
הודעות: 11156
הצטרף: ג' ינואר 24, 2012 9:00 am
שם מלא: רועי הכהן זק

Re: הרב שמואל אהרן שזורי ובר - אשישות

הודעהעל ידי בברכה המשולשת » ש' ינואר 04, 2020 9:30 pm

לא הבנתי את הסיפור.
הרי מרן הגרצ"פ זצ"ל הוא זה שבעצמו יזם והקים את הרבנות בירושלים.

ליטוואק פון בודאפעסט
הודעות: 1261
הצטרף: ב' מאי 16, 2016 8:17 pm

Re: הרב שמואל אהרן שזורי ובר - אשישות

הודעהעל ידי ליטוואק פון בודאפעסט » א' ינואר 05, 2020 1:51 am

לא הבנתי השאלה. אז הפגינו נגדו, ובהפגנה זו מצא איש מוכשר לעבודת הגבאות.

בברכה המשולשת
הודעות: 11156
הצטרף: ג' ינואר 24, 2012 9:00 am
שם מלא: רועי הכהן זק

Re: הרב שמואל אהרן שזורי ובר - אשישות

הודעהעל ידי בברכה המשולשת » א' ינואר 05, 2020 9:51 am

ליטוואק פון בודאפעסט כתב:לא הבנתי השאלה. אז הפגינו נגדו, ובהפגנה זו מצא איש מוכשר לעבודת הגבאות.


אסביר יותר-
לא שייך לכתוב על שמרן הגרצ"פ "קבל... את משרתו ברבנות בירושלים", משל היה הוא ת"ח מבחוץ שהגיע למוסד קיים, בעוד שהאמת היא שהוא היוזם והמקים של הרבנות הראשית בירושלים (בארץ בכלל). לא היה שייך להפגין נגדו על זה כשהוא הוא הרוח החיה באופנים בעצם ההקמה.
ואגב, למיטב זכרוני בספר משואה לדור נאמר במפורש שרב שזורי היה מעורב בהקמת הרבנות מלכתחילה.

ליטוואק פון בודאפעסט
הודעות: 1261
הצטרף: ב' מאי 16, 2016 8:17 pm

Re: הרב שמואל אהרן שזורי ובר - אשישות

הודעהעל ידי ליטוואק פון בודאפעסט » א' ינואר 05, 2020 4:35 pm

למה לא שייך להפגין כנגדו? איפוא כתוב הלכות הפגנה? ומי אמר לך שהמפגינים עשו כהלכה? שאלות מוזרות יש לך בזה. אני לא יודע אם הסיפור הוא אמיתי, אבל הפירכות שלך לא ממש משכנעות.

בברכה המשולשת
הודעות: 11156
הצטרף: ג' ינואר 24, 2012 9:00 am
שם מלא: רועי הכהן זק

Re: הרב שמואל אהרן שזורי ובר - אשישות

הודעהעל ידי בברכה המשולשת » א' ינואר 05, 2020 6:00 pm

ליטוואק פון בודאפעסט כתב:למה לא שייך להפגין כנגדו? איפוא כתוב הלכות הפגנה? ומי אמר לך שהמפגינים עשו כהלכה? שאלות מוזרות יש לך בזה. אני לא יודע אם הסיפור הוא אמיתי, אבל הפירכות שלך לא ממש משכנעות.


אולי יש כאן עניין לשוני.
אנסה שוב.
אני הבנתי את הסיפור כך: הקנאים התנגדו לרבנות. כאשר התפרסם שמרן הגרצ"פ פרנק הסכים לקבל משרה ברבנות, הם הפגינו נגדו, ואז הוא פנה לרב שזורי וכו' למנותו לספ"ד.
על כך הערתי שהתנהלות כזאת איננה מובנת כלל- כי עצם הקמת הרבנות הייתה יוזמה של מרן הגרצ"פ, כך שאם היה מעלה מישהו על דעתו להפגין נגדו, הוא היה צריך לעשות זאת הרבה קודם. (וקנאי ירושלים לא טיפשים היו, שיפגינו נגד בר הפלוגתא שלהם בכה"ג)
יתר על כן, למיטב ידיעתי, הרב שזורי היה מעורב בהקמת הרבנות עם הגרצפ"פ מלכתחילה.

חלמישצור
הודעות: 2350
הצטרף: ב' יולי 04, 2016 11:55 am
שם מלא: צוריאל חלמיש

Re: הרב שמואל אהרן שזורי ובר - אשישות

הודעהעל ידי חלמישצור » א' ינואר 05, 2020 7:43 pm

הרב שמואל-אהרון שזורי: מגשר בין היישוב הישן והחדש
איש ירושלים מובהק, דמות מפוארת, סגולית, בנופה התורני של ירושלים, מזקני העיר ויקיריה, שכל חייו גדושי התורה והמעשים שזורים ודבוקים בחייה ובהווייתה. הורתו ולידתו בתוך חומותיה של העיר העתיקה והוא עצמו בחינת אבן מוצקה ויקרה מאבני הגזית של עיר הקודש

מאת: יצחק גולדשלג (הצופה, ערב ראש שנת תשכ"ב, עמ' 17)

לא בלבד קורות ירושלים בשני הדורות האחרונים ארוגות בתקופות חייו ובזכרונו הפינומילי אלא בעצם שני עולמות, ישן וחדש, מקופלים בו מתוך מזיגה שלמה. עפ"י חינוכו, סביבתו, תלבשתו והליכות-חייו, הריהו כל-כולו איש הישוב הישן, ברם, בהיותו, בנוסף על גדלותו בתורה גם בעל השכלה רחבה (הוא שולט בלשונות: גרמנית, אנגלית וצרפתית) ונאמן להשקפתו הציונית הדתית והאיתנה, הריהו מבקש למתוח קשרים אל הישוב החדש, לקרב ולמזג את שני העולמות ולעשותם לאחדים ומאוחדים "ברזא דאחד".

מבוני הרבנות הראשית לארץ-ישראל
לא ייפלא, איפוא, שהרב שמואל שזורי (ובר) היה מנושאי כליו ומוקיריו ומקורביו של מרן הגרא"י קוק זצ"ל ומראשוני שוזרי חוטי הרבנות הראשית לארץ-ישראל. מיום הווסדה של זו, בשנת תרפ"א, כיהן באיצטלה של מזכיר כללי של הרבנות הראשית לישראל והיה ממעצבי דמותה, עד לפרישתו מעבודתו בקודש לפני שנים אחדות. אכן, היתה זו תקופה רבת לבטים, סערות ומאבקים לא רק בחיי הישוב העברי בארץ אלא גם בחייו של הרב שזורי. לא מעט סבל מחמתם של אנשי הפירוד והפרישה בירושלים. אבל, הוא עמד במערכה כפולמוסן חריף ולוחם אמיץ העשוי ללא חת ובמנת-סבלו ראה ייסורים של אהבה. כשלנגד עיניו החזון הגדול הגנוז ברבנות הראשית לישראל, הסמכות התורנית העליונה לכל בית ישראל.

לפני ע"ז שנים נולד בעיר העתיקה לאביו ר' בן ציון, מגזע רבנים גדולים בדורות העבר ובהם: ר' ברוך תאומים-פרנקל, ר' שמלקי הורביץ מניקשלבורג, בעל הב"ח, בעל "מגלה עמוקות", רש"י ועוד. אביו עלה ארצה מהונגריה בימי שחרותו. שמואל אהרון הצעיר למד ב"חדרים" ובישיבות. בהיותו בן תשע היה בקי במסכת בבא מציעא עם הר"מ שיף. בישיבת "אור חדש" נחשב אחד משלושת המובחרים בה. בישיבת "אהל משה" קנה תורה אצל הרב ר' יעקב אורנשטיין זצ"ל. בן חמש-עשרה כבר פירסם חידושי תורה בירחון רבני.

מחלוצי העתונות הדתית
בשנות תרע"א-ע"ח השתתף כחבר המערכת של העתון החרדי הירושלמי "מוריה" שהפך משבועון לעתון יומי, כתב בו בקביעות על נושאים אקטואליים והתפלמס בחריפות עם מתנגדים חילוניים. כן פירסם מאמרים ב"חבצלת" ועמד בויכוחים נוקבים עם אליעזר בן-יהודה ושיטותיו.

בדעתו את השפה הגרמנית, שרכשה בימי ילדותו, פירסם בקביעות מאמרים בעתון הגרמני "איזראליט" שהופיע בפרנקפורט. כן שימש כתב של העתונים "דאס אידישע בלאט" שיצא לאור בשטראסבורג ו"אגיפזשע צייטונג" שהופיע בקאהיר. בו בזמן לקח חלק בירחון "זהב הארץ" שראה אור בירושלים. במשך עשרים שנה רצופות השתתף בירחון התורני הירושלמי "שערי ציון". החל משנת תר"צ ועד היום הזה הוא עורך את הירחון הרבני המרכזי "קול תורה", המוקדש ל"חידושים בהלכה ואגדה, לספרות התורה והיהדות, לפרסומי שאלות ותשובות ופסקי דין מוסמכים, ולכל המתרחש בעולם הרבנים והרבנות בארץ ובגולה". בירחון התורני, שמשתתפים בו גדולי התורה בדורנו, מפרסם גם ר' שמואל אהרון עצמו חידושי תורה רבים.

תוכו כברו
את הרב שזורי מצאנו בסביבת שכונת הבוכרים, שם הוא שוקד על עבודתו התורנית-הספרותית. הראיון נקבע על ידו לשעות שלאחר הצהרים, שכן "השעות שלפני הצהרים כולן קודש לירחון "קול תורה", והעבודה רבה-רבה". בראש שולחן רחב-ידים מצאנו את הרב שזורי יושב על כורסא עתיקת-יומין, יושב ועוסק בתורה. גבה-קומה ורחב-כתפיים, משכמו ומעלה גבוה. זקן צחור וגדוש יורד על מידותיו וארשת של אצילות והדרת-זקנים נסוכה על פניו ועל כל דמותו זיו פאטריארכלית. לראשו כיפה שחורה רחבת-מידות ומבעד לזגוגיות משקפיו ניבטות עינים פקחיות וחודרות.

במשך עשרות שנים עמד האיש, בתוקף משרתו המכובדת, במרכז החיים הדתיים והצבוריים של הישוב העברי בארץ, בא בדברים ובקשרים עם גדולי העולם התורני ועם שליטים, מושלים ורוזני-ארץ, ואילו דירתו צנועה ופשוטה ודלת-ריהוט. כדרך שכל הליכותיו מצטיינות בצניעות ופשטות. אכן תוכו כברו. פנימיותו נאה כחיצוניותו. מתבלט הוא בשעור קומתו המוסרית כבקומתו התמירה האומרת כבוד, נקי-כפיים ובר-לבב ללא רבב, העשוי לשמש מופת לרבים באישיותו הרבגוונית, המקפלת בתוכה הלכות והליכות, חכמת-חיים ותפארת מעשים.

עורך "קול תורה" ומחבר "אשישות"
לא מקרה הדבר שהרב שזורי סופר ותיק ועורך מנוסה, אנין הדעת ובעל חוש ספרותי מעודן. מצטיין הוא מנעוריו בנטייתו לידע לשונות וכאיש העט והסגנון המלוטש. הנה, קוראים אנו, למשל, את דברי הפתיחה הנאים, שכתב לפני למעלה משלשים שנה בראש הגליון הראשון של הירחון התורני "קול תורה" שבעריכתו (הדברים נכתבו לאחר פרעות הדמים בחברון, תרפ"ט):
"קול תורה - זה שמו של הירחון התורני שאנו ניגשים להוציא לאור. לא קול המיית הסערות של שאון חיי-חול, טרחם, משאם וריבם. כי קול ערב ומראך נאוה; קול כנפי חיות הקודש בלכתן. הקול - קול תורה. בחוץ שכלה חרב, בחדרים אימה ומגור מסביב; ומעבד לחשכת הערפל האיום העוטה כיום הזה את שמיה הזכים והטהורים של ארצנו הקדושה - קורעים להם קברניטי היהדות התורנית בארץ אשנב למרחב-יה לפלש אור יקרות, ופותחים שער לאכסניה של תורה".

אכן לשון יפת-ניב, שנימה פיוטית מ[...]ת בה. חידוש מודרני בתכלית בירחון התורני ירושלמי בימים ההם בזמן הזה, לפני שנות דור...

גם בתוקף תפקידו כמזכיר כללי של הרבנות הראשית לישראל כתב וערך תזכירים רבי-ערך בתוכן כבצורה, ומהם בעלי חשיבות בינלאומית. ביחוד נודעת חשיבות היסטורית יתירה לתזכיר שנכתב על ידו בראשית ימיה של הרבנות הראשית, בתשובה לדברי קטרוג שהובעו ע"י חרדים קיצונים בירושלים כנגד הסמכויות שהעניקה ממשלת המנדט לרבנות הראשית. התזכיר המפורט ורחב-היריעה שהוגש בשעתו בחר הלאומים כולל סקירה מקפת על מהותה, תולדותיה ותפקידיה של הרבנות הראשית בארץ ישראל (אגב, התרגום האנגלי של התזכיר נערך ע"י מר משה שרת-שרתוק, כיום יו"ר הנהלת הסוכנות היהודית).

ברם, ר' שמואל אהרון הוא לא רק עורך אלא גם מחבר תורני מובהק. מפרסם הוא בקביעות בירחונו "קול תורה" חידושים בש"ס תחת הכותרת "אשישות". כששאלנוהו על שום מה בחר בכותרת זו דוקא, הסביר שבאותיותיה של תיבה זו מרומזות המילים: תורת שמואל אהרון שזורי ובר ירושלים. אשר למהותם ומגמתם של ה"אשישות" מציין הרב שזורי, שלא לשם פלפול נכתבו אלא "כל עיקרם מכוונים לחתירה לגילוי עומק הפשט בדברי חז"ל". וכן כוללים הם הרבה יישובים בדרך זו על פירכות ר' עקיבא איגר על גליון הש"ס. מתעתד הוא לקבץ את כל חדושיו ולפרסמם בכרך גדול. אין ספק שבשביל תלמידי-חכמים וחובבי תורה יהיה הספר חידוש מפתיע ומרנין לב, בבחינת "סמכוני באשישות"...

מטען עצום של זכרונות
בעוד שנים אחרות יגיע הרב שזורי לגבורות. מכל מקום למרות גילו המופלג הריהו ער ותוסס בדעת. "זקני תלמידי חכמים, כל מה שמזקינים דעתם מתיישבת ומתווספת עליהם". ביחוד מצטיין הוא בכל זכרונו הפינומינאלי הדומה לבור סוד שאינו מאבד טיפה. זוכר הוא מאורעות ומעשים שנתרחשו בירושלים לפני ששים ושבעים שנה. זוכר הוא, למשל, את הלוויתו של הרב מבריסק ר' יהושע לייב דיסקין זצ"ל שנפטר בשנת תרס"ה.

"הכניסו את ארונו של הרב מבריסק", מעלה איש שיחנו מזכרונותיו, "לבית הכנסת "החורבה" שבעיר העתיקה, וזכרוני שרבה של ירושלים הרב שמואל סלנט זצ"ל אמר בהספדו שהוא עצמו גדול בשלוש שנים מהרב מבריסק..." עד היכן היתה מגעת לפנים בירושלים הזהירות וההקפדה בכבוד המת המתבלטת במנהג העתיק שלא להלין מת בירושלים, מספר הרב שזורי: "זכרוני שר' שמואל סלנט נפטר ערב ראש חודש אלול תרס"ט. הלווייתו נערכה מיד משהאיר היום. הגיעו הדברים לידי כך שאני וכמה מחברי שהגענו להלווייה אחרי תפילת ותיקין כבר לא היה הסיפק בידינו להדביק את מסע ההלווייה".

עוד מספר איש שיחנו: "מדי שנה בשנה כשהיו הגשמים מאחרים לבוא מיד החלו גוזרים תענית והיו קוראים "ויחל"". איש שיחנו נזכר שהרב ר' יהושע ליב דיסקין, הרב מבריסק, היה נכנס לבית הכנסת לבוש קאפטן רקום בחוטים של זהב. "ופעם אחת החלו הגשמים יורדים בעיצומו של יום הצום. יצאו ואמרו "מודים אנחנו על כל טיפה וטיפה", כפי שמובא במסכת תענית".

כששאלנו את הרב שזורי על שום מה אינו רושם ומפרסם מזכרונותיו על ירושלים, השיב: "קודם כל אנו מבקשים לפרסם את חידושי התורה"...

מזכרונותיו על הרב קוק
כשביקשנו הימנו ספר משהו מזכרונותיו על הרב קוק ז"ל, סיפר שתי אפיזודות מעניינות: - "כשנבחרה באדר תרפ"א מועצת הרבנות הראשית לארץ-ישראל, נערכה חגיגה נהדרה בבית-הכנסת הגדול שבחורבת ר' יהודה החסיד שבעיר העתיקה בירושלים ושמה היה, כמובן, רבנו ראש המדברים. בשבת שלאחר מכן נערכו דרשות של ראשי הרבנים בביהכנ"ס של הספרדים המיוחס לר' יוחנן בן-זכאי, אף הוא בעיר העתיקה. כשגמר הרב הראשי הרב יעקב מאיר ז"ל את דרשתו, נצנץ בקרבו הרעיון לבקש מאת הקהל שיקום על רגליו לכבוד הרב זצ"ל, שעמד לשאת את דרשתו.

הקהל כולו עמד כאיש אחד ורבנו - מבלי לחשוב רגע! - שילב מיד לקימה זו את המאמר של חז"ל: "בשעה שהחכם יושב ודורש והקהל עומד, הקב"ה מוחל עוונותיהם של ישראל". והמאמר הזה, משולב באפיזודה ספונטנית שאיש לא יכול היה להעלותה על דעתו אף רגע אחד קודם - היה, להפתעת כל השומעים, לנושא הדרשה כולה. כבמבט קסם גלל לפני הקהל את כל פזורי מאמריו של ר"י בן זכאי - שביהכנ"ס נקרא על שמו - ואת כל האימרות בקשר עם הוראה ודין מנוי דיינים ושופטים שבתלמוד ובפוסקים כולם.

שילב מאמר למאמר, צירף רעיון לרעיון, חרז פנינה לפנינה, וכך עמד ודרש משך שלשת רבעי שעה דרשה נפלאה מלאה לשד ושירת הקודש לפני קהל שעמד נדהם ורותק כבמסמרים למראה גאונות על-אנושית זו. כמחלום פנטסטי הקיץ הקהל, על גאוניו, גדוליו וחכמיו".

ממשיך הרב שזורי לשזור מסכת זכרונותיו: "בשנתו האחרונה, נסע הרב לתל אביב, למרות חולשתו, להשתתף באספת העם שנקראה למען "משמרת השבת" וכדי לנאום בפני הקהל העצום - כט"ו אלף איש - שנהר ובא אליה. בנסענו למחרת בבוקר חזרה, ציווה הרב לעצור על פני ביתו של ראש העיר מר מאיר דיזינגוף, כדי לבקרו בהחלמתו מהמחלה המסוכנת שעברה עליו. נושא השיחה היה דבר השבת ודרישת השפעת העיריה למען חיזוק משמרתה. השיחה נסבה על תל אביב ועם התפתחותה הנפלאה, כשכולו נרגש פנה מר דיזינגוף אל רבנו זצ"ל ואמר:
- דבר אחד איננו מש מזכרוני. לפני שלשים שנה ויותר, כשהכל תיכננו תכניות על ישובים חקלאיים, ואיש לא חלם על ערמת החול שעתה משתרעת עליה תל-אביב, נענית רבנו, ואמרת לי אז כבחזון: דיזינגוף, בנה עיר! וכי לא רוח נבואה היתה בך רבנו, בדברים אלה?"...


תהליך הגאולה - אצבע אלקים
שיחתנו נתגלגלה על מדינת ישראל ומהותה וכיצה נראית היא בעיניו מבחינה דתית. אף כאן מסתייע הרב שזורי בזכרונותיו ומשחזר בזכרונו שיחה מעניינת ומאלפת ששמע מפי מרן הרב קוק זצ"ל. וכך אמר לו הרב קוק בדברו על תהליך הגאולה בתקופתנו: "מי שיש לו עינים פקוחות, לב מרגיש ורוח של אמונה יכול לראות גם בתהליכי הגאולה הטבעיים, לכאורה, אצבע אלקים ודרכי ה' על כל צעד ושעל, ומי שאינו מאמין, עשוי לכפור גם בניסים גלויים.

למשל, הגדול שבניסים הלא הוא בלי ספק בריאת העולם, שהוא שידוד המערכות הכביר ביותר מאז ברא אלקים שמים וארץ. נצייר לעצמנו, הוסיף הרב, שאדם היה יכול להיות עד-ראיה בעת שה' בראש שמים וארץ. הלא את ה' עצמו אין רואים, "כי לא יראני אדם וחי", אלא מה היה רואה אותו אדם? שמים פורשים לצד אחד "ותיראה היבשה". האדמה מצמיחה עשב וכו' וכו', הרי אם אין לאותו אדם חוש של אמונה לראות בכך בריאת יש מאין, יכול היה להסביר, בבירור, את יצירת העולם בתהליך טבעי של הפרדה בין מים למים...

וכך הוא הדבר ביחס לתהליך הגאולה. מי שאינו מאמין רואה בכל תופעות-הפלא שבמאה האחרונה, הפרעות ברוסיה, תנועת חיבת ציון והתעוררות לשיבת ציון, הופעת אישים כמשה מונטיפיורי, הברון רוטשילד, הרב קלישר וכו' וכו' מאורעות טבעיים, אבל מי שה' חננו במתנת האמונה הריהו רואה בכל אלה שלבים בתהליך הגאולה האלקי".

ומדגיש איש שיחנו, העיקר הוא לעורר מחדש בלב העם את האמונה. כי לכשתתחזק האמונה תתגבר התשובה ותתעורר תנועה של תחיה דתית במדינת ישראל. "האדמו"ר מצ'ורטקוב, ר' ישראל הזקן זצ"ל - מספר הרב שזורי - אמר לי פעם כשביקרתי אצלו בוינה בשם הרוז'ינאי: דלי עם חבל, כשהוא נופל לבור, הרי כל זמן שהחבל נמצא ביד, קיימת אפשרות למשוך את הדלי ולהוציאו מן הבור. ברם, אם ניתק החבל, הרי רע הדבר מאד".

החבל - זוהי האמונה, מסביר איש שיחנו, ואני מאמין שבעזר השם תבוא התעוררות והעם יחזור בתשובה.

בר המצוה ר עמרם יוסף שוורץ - מימין הרבנים יהושע השיל הלטובסקי-רבי מלעלוב-שמואל אהרן שזורי-מאחור אלטר מלעלוב-יהושע קורנבליט-יצחק קאם -צנצנת המן ד עמ שסז.png
בר המצוה ר עמרם יוסף שוורץ - מימין הרבנים יהושע השיל הלטובסקי-רבי מלעלוב-שמואל אהרן שזורי-מאחור אלטר מלעלוב-יהושע קורנבליט-יצחק קאם -צנצנת המן ד עמ שסז.png (706.24 KiB) נצפה 2179 פעמים

חלמישצור
הודעות: 2350
הצטרף: ב' יולי 04, 2016 11:55 am
שם מלא: צוריאל חלמיש

Re: הרב שמואל אהרן שזורי ובר - אשישות

הודעהעל ידי חלמישצור » א' ינואר 05, 2020 10:41 pm

הרב ש. א. שזורי מסכם בשיחה עם סופר "הצופה" תולדות הרבנות הראשית
הצופה, ערב ראש שנת תשכ"ד, מוסף "החיים הדתיים בישראל", עמ' 5-6 [חלק א, חלק ב])


הרב ש. א. שזורי, המזכיר הראשון של הרבנות הראשית, הוא אולי ה"מוהיקני האחרון" שנשאר מאותה חבורה שעמדה על סף יסודו של מוסד רם זה. הוא אשר ליווה את פעולות הרבנות הראשית מאז הקמתה ועד היום. ההיסטוריה של הרבנות הראשית עדיין לא נכתבה. אם כי היא ראויה לכך שיעלו את פרשיותיה עלי ספר. בינתיים הרב שזורי הוא "הספר החי" של כל תולדות הרבנות הראשית בארץ ישראל. זכרונו רענן ושופע למרות זקנותו המופלגת ובפיו דברים ידועים ובלתי ידועים על ראשית התהוותה. כיום משמש הוא מזכיר כבוד של הרבנות הראשית, לאחר שעמד ליד עריסתה וליווה את פעולותיה מראשית יסודה.

הרב שזורי פותח את ה"דף החי" של ספר הזכרונות שלו על הרבנות משנת תרס"ט. באותה שנה נפטר ר' שמואל סלנט זצ"ל, שהיה רבה של ירושלים במשך 70 שנה ואישיותו האצילה את השפעתה על כל העבודה הציבורית בעיר. כאשר בשנותיו האחרונות ניכרו בו סימני חולשה, הזמינו ראשי הצבור בירושלים את ר' אלי' דוד רבינוביץ-תאומים זצ"ל (האדר"ת) שהיה חותנו של הגרא"י קוק זצ"ל שיעסוק בכל עניני הרבנות השוטפים. אבל האדר"ת נפטר שנתיים לאחר עלותו על הרבנות בעוד שרבי שמואל סלנט זצ"ל היה בחיים.

בימים ההם עלה לירושלים הרב ר' חיים ברלין זצ"ל, בנו של הנצי"ב מוולזין וכאשר נפטר ר' שמואל סלנט זצ"ל, מילא הרב ר' חיים ברלין את מקומו כרב בפועל. הוא היה גם נשיא הוועד הכללי, אך לא חתם בתואר רב ראשי, אלא רב בלבד. מלחמת העולם הראשונה פרצה בתרע"ד והרב ר' חיים ברלין, שהיה זקן, נפטר בשנת תרע"ה. העולם היה סגור. השנים - שנות חירום ובכל החיים הציבוריים היהודיים השתררה עזובה רבה. הדעת לא היתה נתונה לשינויים ומשום כך לא הביאו רב חדש לכהן כרבה של ירושלים, ואת תפקידי הרבנות מילאו בתי הדין של הפרושים והחסידים.

מצב בלתי ברור גם ברבנות הספרדית
מצב בלתי ברור שרר גם בקרב הרבנות הספרדית. הרב יעקב בכור אלישר זצ"ל, החכם-באשי הספרדי, נפטר לפני ר' שמואל סלנט והתנהל מאבק ממושך בדבר ממלא מקומו. לתפקיד זה נבחר אמנם הרב יעקב מאיר זצ"ל, אבל רוב החכמים הספרדים התנגדו לו וצידדו ברב חיים אלישר, בנו של החכם באשי הקודם. בחירתו של הרב יעקב מאיר היתה זקוקה לאישור החכם פחה בקושטא הרב משה לוי, שהיה משמש בתפקיד זה בפועל והיה מקובל אצל השולטן עבדול חמיד, וכתוצאה מהתנגדות החכמים הספרדים היסס הרב לוי לאשרו. הרב יעקב מאיר אף הוזמן אצל הסולטן והיה חשש לחייו אלא שהרב משה לוי התערב בדבר והצילו. הפשרה היתה כי הרב יעקב מאיר עבר לכהן בשאלוניקי ומשרת הרבנות הספרדית בירושלים נשארה פנויה. מקושטא שלחו את הרב אליהו פניז'ל כדי לערוך את הבחירות בירושלים (בכל חצי השנה היו שולחים רב אחר לנהל את הבחירות), ובינתיים נשאר וניהל את ענייני הרבנות.

כאשר נסתיימה המלחמה העולמית הראשית החלו לחשוב בירושלים על מינוי רב לעיר. המועמדים היו הרב יצחק ירוחם דיסקין והרב יוסף חיים זוננפלד זצ"ל, אך בתי הדין התנגדו לשניהם. בינתיים נוסד ועד רבנים משותף לאשכנזים ולספרדים, והרב דיסקין נבחר לנשיא הכבוד של הוועד, הרב חיים אלישר - יו"ר, הרב צבי פסח פרנק - סגן נשיא, הרב זוננפלד - גזבר.

הוועד לא החזיק מעמד זמן רב ושוב נשארה ירושלים ללא סמכות רבנית עליונה, דבר שפגם מאוד בכבודו של הציבור היהודי. כאשר גנראל אלנבי נכנס במצעד פאר אל העיר העתיקה, לא היה רב שיקבל אותו בשם העדה היהודית. בתוך חלל ריק זה הופיעו שני רבנים והציגו את עצמם כרבני העיר. היו גם בעיות אחרות תכופות שדרש הכרעת הרבנות, כגון שאלת ההתגייסות ללגיון העברי. הדרישה להקים רבנות מסודרת ומוכרת ע"י הציבור, נשמעה בכל מקום.

"תנו לי כתובת של רבנים"...
ד"ר חיים ווייצמן כינס אסיפה גדולה של רבני ירושלים בישיבת "עץ חיים". למזכיר האסיפה נבחר הרב שמואל אהרון שזורי (בדרך כלל שימש כמזכיר ועד הרבנים הרב ישראל פורת, כיום בארה"ב, וכסגון מזכיר ר' משה בלוי ז"ל). באסיפה זו השתתפו רבנים וראשי ישיבות. ד"ר ווייצמן הופיע בנאום שתוכנו היה: "תנו לי כתובת של רבנות!". הדגיש שהוא מעוניין ברבנות מסודרת. באותה אסיפה יצא ר' יחיאל מיכל טיקוצ'ינסקי בסיסמה "תן לי את יבנה וחכמיה", שמשמעותה המעשית היתה הוצאת מוסדות התורה מהשפעת ועד הצירים.

באותו זמן התארגן ועד הקהלה העברית בירושלים ואף בו עלתה התכנית להקים משרד רבנות. ועד הצירים אף מצא מקורות כספיים לממן את המשרד הזה. כחברי המשרד נבחרו 8 רבנים: 4 אשכנזים, 4 ספרדים. הרבנים האשכנזים באו מבתי הדין: שניים מבית הדין של הפרושים ושניים מבית הדין של החסידים. גם מזכירים נבחרו שניים - הרב ש. א. שזורי והרב יוסף חי פניז'ל. משרד זה שנוסד בי"ג טבת תרע"ט נקרא "משרד הרבנים המאוחד לעדת ישראל בירושלים". ממשלת המנדט אף היא תמכה במוסד זה.

בימים ההם עוד שלט החוק הטורקי, ולפי חוק זה היו כל ענייני ההקדשות והמעמד האישי, גם של היהודים, נתונים לסמכותם של הקאדים המוסלמיים. היועץ המשפטי של ממשלת המנדט, מר נ. בנטוויץ, רצה להוציא סמכות זו מידי הקאדים ובכך להעניק אוטונומיה לעדה היהודית. אבל נתקל בקשיים מצד השלטונות המנדטוריים. בעיה אחרת שעוררה מחלוקת היתה לכונן בית דין לערעורים. היו שסברו שהדבר נוגד את ההלכה, שכן "בית דינא בתר בית דינא לא דייקי", והיו שסברו שאין מניעה להקים בית דין לערעורין.

"הרפרזנטאנט הדתי" של היהדות
בפרוטוקול שנשאר מהישיבה הראשונה של משרד הרבנות אנו קוראים על תפקידיו: המוסד הזה יהיה הרפרזנטנט הדתי של היהדות הא"י. לידו יפעל בית הדין לערעורים. משרד הרבנות יאשר פסקי דין שיש להוציאם לפועל על ידי הממשלה. נשיא משרד הרבנות מצד האשכנזים היה הרב דוד ליפמן זצ"ל ראב"ד בית דין החסידים ומצד הספרדים הרב חיים אלישר זצ"ל.

באסיפה הראשונה של המשרד דנו בחילול השבת על ידי חנויות יהודיות, מכירת גבינות ללא הכשר, וכן בהצעה לערוך הספד על חללי הפרעות בפולין. באחת האסיפות הבאות דן משרד הרבנות במכתב מאת הסתדרות המזרחי ובו בקשה לנקוט צעדים נגד מאכלים אסורים בגדוד העברי. הוחלט להזמין לישיבה את הרב שמעון גרייבסקי, הרב הצבאי של הגדוד. באסיפה נוספת החליט הוועד לבקש מאת הרב קוק זצ"ל שהיה אז בלונדון לייצגו באסיפת השלום הכללית שנערכה בימים ההם. דירת משרד הרבנות נקבעה בקומה העליונה של בית היתומים הספרדי.

האגודה קידמה בברכה כינון משרד הרבנות
המעניין הוא כי מרכז אגודת ישראל שמקומו היה בציריך בימים ההם, שלח מכתב ברכה מיוחד לכינון משרד הרבנות. המכתב הנושא את התאריך י"ד אדר תרע"ט (14.3.1919) אומר:
"הגיענו היום המכתב החוזר של הדרת כבודכם ושמחנו לבשורתם כי נתכונן על ידם משרד מרכזי לכל ענייני הרבנות בעיה"ק. יקבלנו נא את ברכותיהם למוסד נעלה זה, שיצליח ה' בידם להשיב את קרן התורה והיראה בארצנו הקדושה כיד ה' הטובה עליהם כחפצם וכחפץ כל הדואגים לעתידות עירנו וכו'. חתום: טוביה בן מוהר"ר משה זצ"ל לעווענשטיין יו"ר".

מסתבר שארגון הרבנות היה מושכל ראשון בקרב חוגי היהדות הדתית לכל פלגיה ללא כל פקפוקים וחשבונות צדדיים.

מגע נוסף בין משרד הרבנות לבין אגודת ישראל באותם הימים התחיל בקשר ליצוא ספרי תורה ותשמישי קדושה מארץ ישראל. בימים ההם הפכה ירושלים למרכז של יצור תשמישי קדושה והדברים הגיעו לידי כך שהשתררה הפקרות וכל הרוצה לכתוב כותב, בהם גם אנשים בגלוי ראש ונשים. משרד הרבנות הקים ועדת סופרים ורק באישור ועדה זו נקבעה כשרות הסת"ם. הרב י. יב. הורביץ, מראשי אגו"י בימים ההם, שישב באמסטרדם מימן את פעולות הרבנות בשטח זה והקציב לה 6 לא"י לחודש כדי לקיים את לשכת הפיקוח על סופרי סת"ם. זה מראה שוב עד כמה החשיבו בימים ההם בחוגי אגו"י את ארגון הרבנות בישראל בתחומים ממלכתיים.

המושל סטורס מכניס אנדרלמוסיה
המושל הבריטי סטורס היה מעונין בתוהו ובוהו בעדה היהודית ובייחוד בסכסוך עם הציונים, ומשום כך היה מאשר כרב את כל מי שהציג עצמו בתור שכזה. גם הוועד הכללי היהודי לא היה מרוצה ממשרד הרבנות. בימים ההם ישב הרב קוק זצ"ל בלונדון, לשם הגיע משווייץ אליה בא מיפו לפני פרוץ המלחמה. הרב קוק היתה לו "טענת חזקה" על הרבנות בירושלים מצד חותנו האדר"ת. וכאשר בתי הדין הרגישו כי הם נרדפים מכל צד, עלה הרעיון להזמין את הרב קוק זצ"ל. בתמיכת ועד הצירים כונסה אסיפה ארצית של רבנים בירושלים, שאליה באו רבנים גם מהמושבות. באסיפה זו נתקבלה החלטה לשלוח מברק להרב קוק בלונדון ולבקש ממנו שיעלה לירושלים לכהן כרבה של העיר והארץ כולה.

בג' אלול תרע"ט חזר הרב קוק זצ"ל לארץ ישראל ובא לירושלים לפי הזמנת הוועד הכללי. עדיין לא קבע שום יחס אל משרד הרבנות שהיה נתון במחלוקת. הוא התוועד עם הרב יצחק ירוחם דיסקין ועם הרב חיים זוננפלד זצ"ל, אך הצעותיהם לא נתקבלו על דעתו. בינתיים השהה הרב קוק את קבלת כתב הרבנות מידי הוועד הכללי. כאשר ההתייעצות המשולשת נכשלה יצא הפאסקוויל הראשון נגד הרב קוק. כיוון שכך, הסכים הרב קוק לקבל את כתב הרבנות מידי הוועד הכללי, עם זאת היה המצב ברבנות עודנו בלתי ברור.

בימים ההם הגיע לירושלים הנציב הראשון הרברט סמואל, שהכיר את הרב קוק עוד מלונדון. אחת הפעולות הראשונות של סמואל היתה, להושיב ועדה לבירור שאלת הרבנות. בפני הוועדה הזו הופיעו כל מיני מוסדות והשמיעו דעות. הרב קוק הגיע למסקנה כי כדי להכניס סדר ברבנות אין דרך אחרת אלא לארגנה כמוסד ארצי. הצעתו נתקבלה על ידי הוועד ואושרה גם ע"י הנציב העליון, וכך פורסמו התקנות הרשמיות לבחירת הרבנות, לפיהן תהיה מועצת הרבנות בת 8 חברים, מחציתם אשכנזים ומחציתם ספרדים.

ולבסוף - אספת יסוד של הרבנות הראשית
אסיפת היסוד של הרבנות נקראה ליום י"ב אדר תרפ"א. הנציב סמואל נתן תוקף רשמי למעמד האספה בעתון הרשמי. הוא עצמו בא לאסיפת היסוד שהתקיימה בבית חפץ בשכונת הבוכרים ואף פתח אותה בנאום חגיגי. היועץ המשפטי נ. בנטוויץ נבחר ליו"ר האסיפה, הרב קוק זצ"ל נרתם מיד לעבודת היסוד ועזר הרבה לידו הרב י. ל. מיימון ז"ל. האסיפה נמשכה 3 ימים ובמשך כל הזמן לא נח הרב קוק אף לרגע. בפני האסיפה עמדה דרישה לצרף לרבנות הראשית גם נציגים חילוניים, אולם הרב קוק התנגד לכך בתוקף. אחר כך הוצע לצרף 3 נציגי ציבור בדעה מייעצת בלבד. הצעה זו נתקבלה, אלא שברבות הימים נתבטל ענין היועצים בכלל.

בבחירות שנערכו נבחר הרב קוק פה אחד בלי הצבעה, כרב ראשי אשכנזי. אך לגבי הרב הראשי הספרדי היתה הצבעה חשאית. המועמדים היו שנים: הרב יעקב מאיר והרב בן-ציון מאיר חי עוזיאל ז"ל. על חודו של קול שהוכרע על ידי בנטוויץ, נבחר הרב יעקב מאיר כרב ראשי ספרדי ראשון.

חברי המועצה הראשונה של הרבנות הראשית היו, מלבד הרבנים הראשיים, הרב צבי פסח פראנק, הרב יונה ראם והרב פישל ברנשטיין - אשכנזים; הרב בנימין אלקוצר, הרב בן-ציון קואינקה והרב אברהם פילוסוף - ספרדים; מהם [...] שני בתי דין. האחד בית דין רגיל והשני בית דין לערעורים. בערעור היו יושבים גם חברי בית הדין של האינסטאנציה הראשונה ונוספו עליהם חברי בית הדין של האינסטאנציה השניה. בבית הדין הגדול ישב כנשיא הרב קוק או הרב יעקב מאיר.

השאלות הראשונות שהרבנות הראשית טיפלה בהן
הרב שזורי נזכר, כי אחת השאלות הראשונות שבהן טיפלה הרבנות הראשית ובתי הדין שלה היתה שאלה שנגעה לבתו של הסופר אליעזר בן-יהודה. בת זו היתה נשואה ליהודי שהשתמד ועבר לדת הקתולית. האיש נדד למדינות הים והתגלגל למדינה באמריקה הלטינית ששם לא היה רב ואפילו לא היו יהודים. האיש הצהיר שהוא מוכן לחלץ את אשתו מעיגון ולתת לה גט, אבל מסרב לנסוע לאמריקה הצפונית כדי לסדר את הגט.

ישבה הרבנות הראשית והחליטה לקבל ממנו הרשאה למינוי "שליח לקבלה". הרבנים הסכימו שבמקרה הזה יסוד הגט על ידי שליח לקבלה. וכאן נתעוררה פרוצדורה מייגעת. האיש לא ידע עברית - אלא רק גרמנית. הרבנים הכתיבו לו את נוסח המכתב שעליו לכתוב. הרב שזורי תרגם את הנוסח לגרמנית בכתב יד נקי. המכתב נשלח אל האיש והלה העתיקו בכתב ידו. בירושלים היו העתקים ממכתביו כדי להכיר את כתב ידו, וכך סודר הגט. לרגל עניין זה היה אז אליעזר בן-יהודה אורח קבוע במשרד הרבנות הראשי.

שאלה אחרת שהרבנות הראשית באותם ימים נקראה לטפל בה היתה זו שבאה מהרב מגיבראלטר בעניני חליצה. באותם ימים ראשונים נוסדה ליד הרבנות גם החברה הראשונה למען השבת, והרבנות הראשית הגישה לה את כל העזרה. כן עסקה הרבנות במכירת אדמות בשביעית.

שאלה ממלכתית ממדרגה ראשונה באה לפני הרבנות בענין זכות הבחירה לנשים בבחירות לאסיפת הנבחרים. בגלל אישור זכות בחירה לנשים עזב הגוש החרדי את אסיפת הנבחרים. לאחר התיעצות מיוחדת בענין סודר כי לחרדים יותקנו קלפיות מיוחדות שבהן לא יורשו הנשים להצביע.

באותה תקופה עמדו מוסדות התורה והחסד בסכנת סגירה בכלל חוסר כסף. משלחת מיוחדת נשלחה לאמריקה בהרכב הרב א. י. קוק, הרב מרדכי אפשטיין ראש ישיבת סלבוקה, והרב אברהם דב שפירא מקובנה כדי להציל את המצב. המשלחת עברה על פני ערי אמריקה ובתוצאת הכספים שנאספו בוסס מעמדם של מוסדות התורה והחסד בירושלים והובטח המשך קיומם.

חנוכת בית הרב הרב הראשי
בית הרב הראשי קוק נבנה ע"י מר הרי פישל שהקים גם את "מכון הרי פישל". חנוכת בית הרב נערכה ברוב פאר והדר ובחגיגה השתתף גם הנציב העליון הרברט סמואל. הוא אמר אז על הרי פישל שהוא כנראה סוחר חרוץ מפני שקנה רכוש חשוב במחיר מועט. הרברט סמואל נתכבד בפתיחת הבית על ידי המפתח, וכאשר פתח את הדלת אמר: "זהו המפתח לא"י".

הרבנות הראשית נחלה כבוד רב אותם ימים. מעשה בלורד בלפור שכיבד את הרב קוק, עד כדי כך שהלביש לו את מעילו. הדבר היה בטקס פתיחת האוניברסיטה. הרב קוק השתתף בטקס יחד עם לורד בלפור ונאם שם נאום גדול שתוכנו היה כי בד בבד עם הקמת האוניברסיטה יש להקים ישיבה מרכזית שתהיה המוסד הרוחני העליון של היהדות בא"י. לאחר הנאום כאשר הרב קוק עמד ללכת קם לורד בלפור והלביש לרב את מעילו.

כאשר הרב קוק זצ"ל נסע במשלחת לאמריקה, נתעוררה שאלת מ"מ נשיא בית הדין הגדול. הענין התעורר בשיחה עם הנציב הרברט סמואל והרב קוק הציע כי כמ"מ יכהן הרב צ. פ. פראנק זצ"ל ואמנם כך היה והרב פרנק חתם על כל המסמכים כמ"מ הנשיא. כשהרב קוק חזר מארה"ב ביקש הנציב הרברט סמואל כי יחזור דרך לונדון שכן פעל שהרב קוק יתקבל לשיחה אצל המלך הבריטי. ואמנם חזר הרב קוק דרך לונדון אבל לא נתקבל על ידי המלך. הנציב סמואל אמר אח"כ, כי הסיבה המעכבת היתה משום שהמלך התכונן לנאום הכתב ובאותו זמן אין הוא מקבל אורחים.

אות כבוד בריטי לרבנים ראשיים
הרבנים הראשיים לאחר הבחרם נתכבדו על ידי הממשלה הבריטית באות כבוד של "קצין מסדר האימפריה הבריטית". הרב קוק לא נשא את אות כבוד הזה ולאחר זמן נעלם האות מביתו. לעומת זה, הרב יעקב מאיר היה נושא עליו תמיד שורה של אותות כבוד שקיבל.

הנציב העליון הרברט סמואל הנהיג לרבנים הראשיים פגישה קבועה עמו כל חודש. הנציב העריך מאד את המוסד הזה ורצה לעזור לו בבעיותיו. אך במשך הזמן נתבטלה הפגישה מהעדר עניינים חשובים שהצריכו דיון בכל חודש. שיחה אחת בין הנציב לבין הרבנים זוכר הרב שזורי יפה. הרברט סמואל מינה אז כמופתי את אמין אל חוסייני למרות שרוב הדעות בקרב הערבים צידדו במועמד אחר. אך הרברט סמואל דחה את המועמד האחר ואישר דווקא את אמין אל חוסייני. הנציב הצדיק את מינויו של חוסיינו כמופתי, למרות שהיה הקיצוני בדעותיו, מתוך הנחה שבכך ימתן אותו. הרב יעקב מאיר הזהיר את הנציב מפני משפחת החוסיינים וסיפר לו כי דרכם היא, כאשר יהודי מברכם לשלום משיבים הם "אל סאלם מענה", השלום הוא אתנו, רק לנו ולא לכם. אולם סמואל שתק.

אל לאפשר לפורעים הערבים רווח פוליטי
בזמן הפרעות הראשונות בשנת תרפ"א, היו תלונות בישוב שממעטים בעונשים, ופושעים גדולים נידונו לשלושה חודשי מאסר בלבד. הרב קוק בפגישה עם הרברט סמואל אמר לו בענין זה: הרמב"ם אומר מדוע נאמר בתורה שגנב משלם כפל כקנס כספי, ואילו בכל חוקי הגויים מחמירים דווקא בעונשי גוף לגנב ובאנגליה אף היו הורגים גנב מועד. ההסבר הוא פשוט. גנב שהולך לגנוב לוקח עליו ככל מיני סיכונים, ומוכן לכל עונשים שיקבל. אך על דבר אחד עינו מוכן לוותר: על הסיכוי שירוויח כסף מהגניבה. ואם כתוצאה מהגניבה לא רק שאינו מרוויח אלא גם שצריך לשלם קנס כספי בתוצאת תפיסתו, הרי זהו העונש הגדול ביותר בשבילו. כך אמר הרב קוק לנציב הוא הדבר גם בנוגע לפרעות של הערבים. אין כאן העניין של העונש קל או חמור בלבד. העיקר יש להזהר שלא לתת להם רווח פוליטי בתוצאת הפרעות שעורכים, שכן זה יהיה העונש המתאים בשבילם.

הבחירות השניות לרבנות הראשית
בכל תקופת כהונתן של הרב קוק זצ"ל לא התקיימו עוד בחירות לרבנים. סיבוכים מסויימים בפעולת הרבנות הראשית נוצרו כתוצאה מכך שחלק מהרבנים היו פורשים מ"כנסת ישראל", ואילו כל בחירה לרבנות צריכה היתה להיערך בתיאום עם הוועד הלאומי ובהשתתפותו. חלק מן הרבנים היסס להצטרף ל"כנסת ישראל" משום שהוועד הלאומי לא העמיד את עצמו על בסיס ה"שלחן ערוך". כך שמדי פעם ניתנה ארכה לתוקף כהונת הרבנות על ידי הנציב העליון.

רק לאחר פטירתו של הרב קוק זצ"ל נערכו בחירות. תחילה הוקמת ועדה משותפת של הרבנות, הוועד הלאומי והסוכנות היהודית שטיפלה במציאת הסדרים לעריכת הבחירות. ועדה זו בה היו החברים י. בן-צבי, הרב י. ל. מיימון והשופט גד פרומקין, הוציאה חוות דעת על השאלות העומדות על הפרק והיא נתקבלה על ידי כל הגורמים. ועדת הבחירות היתה מורכבת אז כדלהלן: הרב ש. א. שזורי והרב יוסף הלוי כנציגי הרבנות, הרב מ. אוסטרובסקי ומר א. אלמליח כנציגי הוועד הלאומי. מ. אטיאס כיהן כמזכיר הוועדה.

אלה היו הבחירות השניות לרבנות אחרי פטירתו של הרב קוק זצ"ל. המועמדים לרב ראשי היו הרב י. א. הרצוג והרב י. חרל"פ זכרונם לברכה ואילו מצד הספרדים היה המועד הרב יעקב מאיר זצ"ל, אבל מאחר שהיה חולה ובן 89, נחבר הרב עוזיאל זצ"ל כמועמד למ"מ. וכך היה. משנפטר הרב יעקב מאיר נכנס אוטומאטית במקומו הרב עוזיאל.

הרב שזורי מעלה פרט מעניין מבחירתו של הרב עוזיאל זצ"ל כראשון לציון. כאשר נפטר הרב יעקב מאיר זצ"ל, היה ברור שממלא מקומו יהיה הרב עוזיאל אשר ישב בימים ההם ביפו וכך גם נקבע בזמן הבחירות. הוא צריך היה להכנס אוטומטית לתפקיד זה. אלא שהרב עוזיאל היסס. אז יצא אליו הרב שזורי במיוחד בשליחות הרב הרצוג זצ"ל כדי לשכנעו בדבר קבלת התפקיד. לאחר היסוסים רבים נשתכנע הרב עוזיאל והסכים להיות הרב הראשי - ראשון לציון ובמשך שנות כהונתו נתחבב על הרבנים ועל העם כולו ושלום ושלווה אחווה ורעות שררו במעונות הרבנות.

באותם ימים יסד הוועד הלאומי והקהלה בירושלים בית דין של הקהלה. הרבנים הספרדים שבמועצת הרבנות עברו לכהן בבית הדין של הקהלה, ואילו הרבנים האשכנזים נשארו כחברי בית הדין הגדול.

במועצת הרבנות השניה נבחרו הרב הרצוג, הרב פרנק, הרב יעקב קלמנס והרב א. מ. וולקובסקי ז"ל, ומצד הספרדים הרב עוזיאל, הרב אברהם אבוכזיר, הרב יוסף הלוי והרב אברהם פילוסוף. כאשר נפטר הרב פילוסוף נכנס במקומו המועמד הבא: הרב חזקיהו שבתי זצ"ל. לפי התקנות שנתקבלו נערכו בחירות בכל 5 שנים במקום כל 3 שנים. הבחירות התקיימו בשנת תרצ"ז אבל כשהגיע המועד החדש לבחירות [...] בגלל המלחמה והשואה [...] בשנת תש"ה נערכו בחירות חדשות לרבנות הראשית.

הרצוג ועוזיאל נבחרים מחדש
בבחירות שהתקיימו [...] תש"ה נבחרו מחדש הרבנים הראשיים הרצוג ועוזיאל זצ"ל וכן חברי מועצת הרבנות, הרב צבי פסח פרנק זצ"ל, הרב יעקב קלמנס והרב א. מ. וולקובסקי זצ"ל, הרב יוסף הלוי, הרב יעקב הדס והרב חזקיה שבתי זצ"ל. ושוב חלה הפסקה ארוכה עד שנת תשט"ו כאשר נבחרה מועצת הרבנות הנוכחית.

כשאנו שואלים את הרב שזורי מה הם המאורעות הגדולים בחיי הרבנות הראשית שהוא יכול לציין, הוא משיב כי למעשה משולבת הרבנות בכל המאורעות הגדולים על הישוב, והיא גם עמדה במרכזם וזאת, מלבד עניני הלכה שדנה בהם ושנגעו אף הם לתחומי החיים הממלכתיים. היו מקרים שבנושאים מדיניים שונים ביקשה הסוכנות שהרבנות הראשית תפעל משום שהיא, הסוכנות, היתה מוגבלת בפעילותה מטעמים שונים.

הזדמנות שהוחמצה
אגב, בקשר להקמת בית הרבנות הראשית, נזכר הרב שזורי, כי מיד עם כינון הרבנות הראשית בארץ עלה רעיון מניין בדבר הקמת בית הרבנות הראשית בשכונת ימין משה ליד טחנת הרוח המפורסמת. בעל הרעיון היה אלברט פרנקל, גיסו של הנציב הרברט סמואל. הוא כיהן כראש קרן מונטיפיורי באנגליה. אלברט פרנקל הושפע מאד מנאומו של הרב קוק זצ"ל בבית הכנסת בחורבת יהודה החסיד בשעת כינון הרבנות הראשית, והוא הודיע במקום שהוא מוכן להקצות מגרש בשכונת ימין משה משטחי הקרקע של קרן מונטיפיורי, כדי להקים שם את בית הרבנות הראשית.

הסכום הדרוש להקמת הבית נערך אז ב-6 אלפים ל"י ואף סכום זה היה פרנקל מוכן לתת כהלוואה מקרן מונטיפיורי, שהיתה מוקדשת למטרות אחרות, בתנאי שהעדה האשכנזים והעדה הספרדית יחתמו על ערבותלפרעון ההלוואה, עם זאת הבטיח כי ישתדל לגייס כספים שלא יהיה צורך לפרוע את ההלוואה. ועד העדה הספרדית הסכים לחתום על ערבות, אך הוועד הכללי לא הסכים משיקולים שונים. וכך ירדה מעל הפרק ההצעה להקים בית לרבנות הראשית מיד עם יסודה.

הצלת נפשות
הרב שזורי מתאר פעולה חשובה ביותר של הרבנות הראשית בשטח של הצלת נפשות שנעשתה עוד בימי הרב קוק זצ"ל. העלאת רבנים לא"י. הרבנות השתדלה אצל ממשלת המנדט כי יתנו לה סרטיפיקטים למען רבנים. והנה בשנת תרצ"א נתקבל רמז מממשלת המנדט שהיא מוכנה להיענות לבקשה. אז נחלצה הרבנות הראשית למבצע הצלה גדול. באמצעות סרטיפיקטים אלה הועלו לארץ גם בעלי בתים. הרב קוק זצ"ל הורה לא לחקור ולדרוש ואם הביאו אישור משני רבנים כי המועמד הוא רב, קיבל האיש את אישור הרבנות בשביל הממשלה הבריטית לקבלת הסרטיפיקט.

בדרך זו ניצלו רבים מרבני רוסיה וסתם תלמידי חכמים הנמצאים כיום בארץ. הודות לרבנים עלו לארץ כ-3 אלפים משפחות של רבנים ותלמידי חכמים. עליה זו של רבנים ותלמידי חכמים פרצה גם את העלייה הסגורה שהיתה בתקופה ההיא. הרב קוק זצ"ל פעל הרבה בשעתו אצל ממשלת המנדט להעניק רשיונות עליה גם לבני ישיבת סלבודקה שהשתכנה בחברון.

בעיות שאקטואליותן עדיין לא פגה
הרב שזורי מזכיר כי הרבה נושאים שעלו על שולחן דיוניה של מועצת הרבנות הראשית בראשית יסודה עדיין מנסרים בחלל עולמנו. לדוגמה: בעית בשר קפוא. עם בוא האנגלים לארץ הציעה הממשלה הבריטית ליבא לארץ בשר קפוא מאוסטרליה. הרבנות הראשית דנה בכך ולא הסכימה. רק כאשר פרצה המלחמה והתהוותה שעת חירום הסכימה הרבנות הראשית, בשלב מאוחר יותר, להתיר יבוא בשר קפוא.

גם בעיית הרפורמה אינה חדשה. עוד בימים ההם נתעורר השאלה אם להכיר בעדה הרפורמית. ממשלת המנדט הפנתה שאלה זו לרבנות וזו הודיעה בתקיפות שלא תכיר בשום רב או עדה רפורמית. כמובן שהענין ירד מעל הפרק.

הרבנות הראשית היתה מופיעה גם פני כל ועדות החקירה של ממשלת המנדט ואחר כך של האו"ם לפני הקמת המדינה, החל מוועדת הכותל המערבי ועד הוועדות האחרות שנשלחו לחקור את עניני הארץ.

נשואי בוסר וביגאמיה
בתקופת כהונתו של הגרי"א הרצוג זצ"ל נקבעו כללים לענין נשואי בוסר וביגמיה. בתחילה לא היתה בארץ הגבלה לגבי נשואי בוסר. באה הרבנות הראשית וקבעה גיל נשואין: 18 לגברים, 17 לנשים. באה ממשלת המנדט והורידה את הגיל של הנשים ל-16. או ענין הבגיגמיה: בתחילה שרר מצב בלתי ברור ויהודים תושבי הארץ יכלו לקחת נשים ללא הגבלה כמו הערבים. באה הרבנות הראשית והחליטה לאסור זאת על יסוד החרם של רבנו גרשום, למרות שבחלק מעדות המזרח לא הקפידו על חרם זה. נקבע כי כל היתר לשאת אשה שנייה חייב להיות חתום על ידי שני הרבנים הראשיים. סידור ענין זה של ביגמיה עשה בימים ההם רושם גדול בארץ.

הרבנות הראשית היתה פעילה גם בכל הפעילות המדינית מסביב למתן חנינה לאסירי המחתרת. מחרות רבות נשלחו אל הממשלה בענין זה ובקשות רבות נתמלאו. הרבנות הראשית היתה מוציאה גם כרוזים שונים בענין ההבלגה.

פעולות הצלה רבות
בשנות השואה היוותה הרבנות הראשית מוקד למאמצי הצלה רבים. זכור כינוס הרבנים רב הרושם שנערך בחורבת רבי יהודה החסיד להצלת יהודי הגולה בהשתתפות רבני הארץ והאדמו"רים ובראשם האדמו"ר מגור זצ"ל. זה היה כינוס שרבים לא ישכחוהו לעולם. הרב הראשי הרצוג פעל ללא ליאות בעניני הצלה. ידוע סיורו המפורסם באירופה לאחר השואה והצלת ילדי ישראל, יתומים שנשארו בידי משפחות נוצריות בפולין ובשאר ארצות אירופה, כשם שידוע וזכור היטב לרבים מאבק הרבנות הראשית על חינוכם של "ילדי טהרן", מאבק שהשאיר רישומו על הישוב בימים ההם ועדיין מרחף בחלל עולמו גם היום.

הרב הראשי הרצוג זצ"ל נפגש בשעתו, בראשית המלחמה עם השגריר הרוסי בלונדון מר מאיסקי, והשפיע עליו לפעול אצל הממשלה הסובייטית בענין שחרורם של תלמידי הישיבות שנתקעו בליטא אשר עברה לידי רוסיה. ואמנם התירה ממשלת רוסיה את צאתם של תלמידי הישיבות פליטי פולין, מליטא, ואלפים ניצלו מהרג ומשמד הודות לפעולה זו. פרשת מאמציו של הרב הרצוג זצ"ל בעניני הצלה הלא הם חלק מההיסטוריה של שנות השואה והגבורה וכתובים עלי ספרים רבים.

גם פרשת "שלום"
בעית האניה "שלום"? אומר הרב שזורי, כי עוד בראשית ימיה נתקלה הרבנות הראשית בבעיה זו, שנגעה אז למלון בינלאומי מפואר בירושלים, בו היתה בעיה של שני מטבחים. אלא שהעניות של הרבנות בימים ההם היתה כה מרובה, שלא היה בידה אפילו תקציב לפרסם כרוז בדבר הטרפת המטבח והסרת ההשגחה ממלון זה.

הרב שזורי התחיל לכתוב את תולדות הרבנות הראשית מימי יסודה, אבל הפסיק מטעמים הכמוסים עמו [...]


בתמונה: הראי"ה קוק מספיד את הברון בנימין רוטשילד באולם הסוכנות בירושלים, כ"ו חשוון תרצ"ה. מימינו: נחום סוקולוב, משה שרת, מנחם אוסישקין (מוסתר), יצחק בן צבי ועוד. עומד משמאל: הרב שמואל אהרון שזורי. לימינו יושב: הרב מנחם מנדל פרוש. הספדו של הרב קוק נדפס בספר "מאמרי הראיה", עמ' 393-394.
1.png
1.png (2.43 MiB) נצפה 2124 פעמים


ראו עוד מאמרו של הרב שזורי 'פרקים מימיה הראשונים של הרבנות הראשית', שנה בשנה, תשכ"ו, עמ' 313-324
קבצים מצורפים
רשא שזורי - פרקים מימיה הראשונים של הרבנות הראשית.PDF
(1.91 MiB) הורד 58 פעמים

ליטוואק פון בודאפעסט
הודעות: 1261
הצטרף: ב' מאי 16, 2016 8:17 pm

Re: הרב שמואל אהרן שזורי ובר - אשישות

הודעהעל ידי ליטוואק פון בודאפעסט » ב' ינואר 06, 2020 7:04 pm

האם יש איזה מקום לקרות בענין פרטי המחלוקת של הגרשז"ש עם הקנאים מירושלים? איך לחם אתם? מי תמך בו? מה קרה להם?

בענין הצנזורה, ראיתי שאלו הקנאים ובעלי הדעות המצנזרים אינם האשמים בזה. החשבון העסקי להשמיט שמות מסוימות ועניינים מסויימים מרחיקה לכת הרבה יותר מהשיטה בעצמה. אין לה שום גבולות, והם מחמירים הרבה יותר מהקנאים עצמם. אם המדפיסים היו הקנאים בעצמם, היו מדפיסים המדפיסים תורתו של הרב קוק בהלכה, ומשמיטים את דבריו באגדה. אחרים היו גם מדפיסים דבריו באגדה ומשמיטים העניינים ה'בעייתיים'. רק משום שהמדפיס רוצה לתפוס את הכל, משמיטים הם את הכל.
עכשיו, כאשר בדף היומי התחילו מסכת ברכות, מה מאד יפסידו אם לא יסתכלו בספר עין אי"ה, המבארת כל מילה ומילה במס' ברכות בפנינים יקרים מאד. אמנם ספרי הליקוט והמתרגמים, כולל 'עוז והדר' ו'שוטנשטיין' לא יזכירו את שמו. ולהם אין שום שיטה בענין, רק חשבון עסקי נטו.

מבקש חכמה
הודעות: 927
הצטרף: ה' יולי 22, 2010 10:35 am

Re: הרב שמואל אהרן שזורי ובר - אשישות

הודעהעל ידי מבקש חכמה » ב' ינואר 06, 2020 7:16 pm

כתבות מאלפות ביותר יישר כח


חזור אל “משפחות סופרים וימות עולם”

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 41 אורחים