יעקב בורלשטיין כתב:יז ב. ויהי דבר ה' אליו לאמר לך מזה וגו'. נבואה זו הינה שינוי מדרכו של ספר מלכים וחלקו הגדול של ספר שמואל שעוסקים בקורות המלכים, לעומת זאת כאן הקב"ה פונה אל אליהו במטרה להציל אותו באופן אישי. ואדגיש, שאין קושי כלל בכך שהקב"ה עומד לימין יראיו, אך העובדה שהמעשה נכתב בתוך ספר מלכים מעוררת שאלה, מדוע ספר זה שעיקרו ושמו עוסקים במלכי יהודה וישראל מתחיל לעסוק בחייו הפרטיים של אליהו שעל אף היותו נביא הלא עד אליו לא מצינו את הנביא מספר את תולדות חיי הנביאים..
עזריאל ברגר כתב:במשפט שלמה "ויאמר המלך קחו לי חרב"
שמעתי שיש מי שפירש שהמלך הדגיש שיביאו אליו את החרב ולא תהיה ביד אחד המשרתים וכדומה, פן יטעו לבצע מיד את "גזר" הדין של חיתוך הילד לשנים.
האם מישהו יודע מיהו שפירש כן?
אולי אברבנאל? אינו תח"י
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ קְחוּ לִי חָרֶב וגו' וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ גִּזְרוּ אֶת הַיֶּלֶד הַחַי וגו' וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֲשֶׁר בְּנָהּ הַחַי וגו'. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה אָמַר רַבִּי אִלְעָאי אִלּוּ הָיִיתִי שָׁם, פּוֹקְרִין (גיזי צמר, עץ יוסף) הָיִיתִי כּוֹרֵךְ עַל צַוָּארוֹ (כלומר הייתי חונקו ומצערו, עץ יוסף), כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר קְחוּ לִי חָרֶב, אִלּוּלֵי שֶׁנִּתְמַלֵּאת עָלָיו רַחֲמִים כְּבָר נֶהֱרַג, וְעַל אוֹתָהּ שָׁעָה הוּא אוֹמֵר: אִי לָךְ אֶרֶץ שֶׁמַּלְכֵּךְ נָעַר . .
בברכה המשולשת כתב:יעקב בורלשטיין כתב:יז ב. ויהי דבר ה' אליו לאמר לך מזה וגו'. נבואה זו הינה שינוי מדרכו של ספר מלכים וחלקו הגדול של ספר שמואל שעוסקים בקורות המלכים, לעומת זאת כאן הקב"ה פונה אל אליהו במטרה להציל אותו באופן אישי. ואדגיש, שאין קושי כלל בכך שהקב"ה עומד לימין יראיו, אך העובדה שהמעשה נכתב בתוך ספר מלכים מעוררת שאלה, מדוע ספר זה שעיקרו ושמו עוסקים במלכי יהודה וישראל מתחיל לעסוק בחייו הפרטיים של אליהו שעל אף היותו נביא הלא עד אליו לא מצינו את הנביא מספר את תולדות חיי הנביאים..
עניינו של אליהו הוא לאומי, לא פרטי
יעקב בורלשטיין כתב:עוד אציין, כי כמדומה שלא מצינו בתנ"ך שהוא מצטט בשום מקום דברי רהב שנאמרים על ידי רשע כלפי הצדיק, וכאן הוא המקום היחיד שהמקרא מביא לנו את דברי הבלע שנאמרו על הצדיק על ידי הרשע.
יעקב בורלשטיין כתב:יח יז. ויאמר אחאב אליו האתה זה עוכר ישראל. פסוק זה מפליא ביותר משום שנראה שאחאב סבור שאליהו נהג שלא כראוי, ואכן בדברי חז"ל נראה שהקב"ה הקפיד על אליהו (וכן בדברי אליהו עצמם שאמר לקב"ה הגם לאשה וכו' הרעות, שמשמעות הדברים שהבין שהקב"ה מבקש להרע לו).
עוד אציין, כי כמדומה שלא מצינו בתנ"ך שהוא מצטט בשום מקום דברי רהב שנאמרים על ידי רשע כלפי הצדיק, וכאן הוא המקום היחיד שהמקרא מביא לנו את דברי הבלע שנאמרו על הצדיק על ידי הרשע.
יעקב בורלשטיין כתב:יח כד. וקראתם בשם אלוהיכם. צריך ביאור מדוע אליהו מכנה את הבעל כאלוהיהם של ישראל, ובתחילה דיבר אליהו ביחס לנביאי הבעל בלשון נסתר 'ויבחרו', אך כאן הוא עובר ללשון נוכח 'וקראתם', ותמוה מדוע הוא אומר לישראל לקרוא בשם הבעל.
יעקב בורלשטיין כתב:ייש''כ גדול
אציין שעדיין כאן זה כנראה המקום הכי נוקב, ובפרט שמדובר בכינוי גנאי ובשונה משאר המקומות שבהם רק מאשימים את הצדיק במעשים כאלו ואחרים
עזריאל ברגר כתב:נזכרתי:מדוע בא-המשוגע הזה אליך?
(עבדי יהורם מלך ישראל שואלים את יהוא, על יונה הנביא)
יעקב בורלשטיין כתב:והוא כינוי לנביא שקר
כמו בהושעאֱוִיל הַנָּבִיא מְשֻׁגָּע אִישׁ הָרוּחַ
לייטנר כתב:ואזכיר שעל יהוא נאמר: "כי בשגעון ינהג"
יעקב בורלשטיין כתב: שם. ובאת ומשחת את חזאל למלך על ארם. הוא פלאי שמלך ישראל מושח מלך של אומות העולם ולא מצאנו כדבר הזה, ולכאורה אין בזה טעם שהרי כל האומות ילכו איש בשם אלוהיו, ומה טעם יבוא נביא לה' למשוח את מלך ארם..
יעקב בורלשטיין כתב:כל הסיפור של אליהו והאשה האלמנה נראה במבט חיצוני כדבר זר, אליהו חי בבית אחד עם אשה שאינה שלו לאורך זמן (ועיין ב"מ עא, א, ארמלתא לא תרבי כלבא ולא תשרי בר בי רב באושפיזא), הם שותפים ביצירת האוכל כאשר האשה מביאה את מעט הקמח ואליהו מביא את הנס, וזאת כעין בעל ואשה שזה מביא את החיטים וזו אופה אותם ללחם, לאחר מכן הופך אליהו לשותף של ממש בבנה של האלמנה כאשר יוצאת נשמתו של הילד ואליהו משיבה לגופו ובכך הוא הופך להיות מעין אביו של הנער.
ואף שהדבר נעשה במצוות ה', יש להתבונן מדוע דבר ה' הביא את אליהו במצב שנראה לעינינו כמצב שאינו מתאים לאיש אלוקים.
שוב ראיתי בילק"ש שהביא מפרדר"א שאליהו בא אליה (זוהי הגירסא בילק"ש, וזית רענן [מ''א] כתב שם שמתוך צערה אמרה לו זה או שייחדה לו כדרך החכמים המוזכרים בגמ' ולפי ששמרה לו ז' נקיים אמרה כן), ובפרדר"א בגירסא שראיתי מבואר להיפך שטענת האשה האלמנה היתה על כך שאנשים יאמרו שהבן מת בעוון שבא אליה ולכך מוכרח להחיות את בנה.
בברכה המשולשת כתב:יעקב בורלשטיין כתב: שם. ובאת ומשחת את חזאל למלך על ארם. הוא פלאי שמלך ישראל מושח מלך של אומות העולם ולא מצאנו כדבר הזה, ולכאורה אין בזה טעם שהרי כל האומות ילכו איש בשם אלוהיו, ומה טעם יבוא נביא לה' למשוח את מלך ארם..
א. אולי דומה קצת לעניין ישעיהו המנבא על כורש דורות אח"כ, ובעצם מבהיר שהוא שליח ה'.
ב. בוודאי שגם מלכי הגויים כפופים לנביאי ישראל.
יעקב בורלשטיין כתב:בברכה המשולשת כתב:יעקב בורלשטיין כתב: שם. ובאת ומשחת את חזאל למלך על ארם. הוא פלאי שמלך ישראל מושח מלך של אומות העולם ולא מצאנו כדבר הזה, ולכאורה אין בזה טעם שהרי כל האומות ילכו איש בשם אלוהיו, ומה טעם יבוא נביא לה' למשוח את מלך ארם..
א. אולי דומה קצת לעניין ישעיהו המנבא על כורש דורות אח"כ, ובעצם מבהיר שהוא שליח ה'.
ב. בוודאי שגם מלכי הגויים כפופים לנביאי ישראל.
לא מצאתי כדבר הזה עוד שמלכות העכו''ם כפופה לנביאי ישראל
בברכה המשולשת כתב:יעקב בורלשטיין כתב:בברכה המשולשת כתב:יעקב בורלשטיין כתב: שם. ובאת ומשחת את חזאל למלך על ארם. הוא פלאי שמלך ישראל מושח מלך של אומות העולם ולא מצאנו כדבר הזה, ולכאורה אין בזה טעם שהרי כל האומות ילכו איש בשם אלוהיו, ומה טעם יבוא נביא לה' למשוח את מלך ארם..
א. אולי דומה קצת לעניין ישעיהו המנבא על כורש דורות אח"כ, ובעצם מבהיר שהוא שליח ה'.
ב. בוודאי שגם מלכי הגויים כפופים לנביאי ישראל.
לא מצאתי כדבר הזה עוד שמלכות העכו''ם כפופה לנביאי ישראל
מלכות הגויים (עכו"ם הרי הוא משיבושי הצנזורה)- לכאורה כך משמע מנבואת ההקדשה של ירמיהו.
אבא יודן כתב:יעקב בורלשטיין כתב:כל הסיפור של אליהו והאשה האלמנה נראה במבט חיצוני כדבר זר, אליהו חי בבית אחד עם אשה שאינה שלו לאורך זמן (ועיין ב"מ עא, א, ארמלתא לא תרבי כלבא ולא תשרי בר בי רב באושפיזא), הם שותפים ביצירת האוכל כאשר האשה מביאה את מעט הקמח ואליהו מביא את הנס, וזאת כעין בעל ואשה שזה מביא את החיטים וזו אופה אותם ללחם, לאחר מכן הופך אליהו לשותף של ממש בבנה של האלמנה כאשר יוצאת נשמתו של הילד ואליהו משיבה לגופו ובכך הוא הופך להיות מעין אביו של הנער.
ואף שהדבר נעשה במצוות ה', יש להתבונן מדוע דבר ה' הביא את אליהו במצב שנראה לעינינו כמצב שאינו מתאים לאיש אלוקים.
שוב ראיתי בילק"ש שהביא מפרדר"א שאליהו בא אליה (זוהי הגירסא בילק"ש, וזית רענן [מ''א] כתב שם שמתוך צערה אמרה לו זה או שייחדה לו כדרך החכמים המוזכרים בגמ' ולפי ששמרה לו ז' נקיים אמרה כן), ובפרדר"א בגירסא שראיתי מבואר להיפך שטענת האשה האלמנה היתה על כך שאנשים יאמרו שהבן מת בעוון שבא אליה ולכך מוכרח להחיות את בנה.
עיין כאן ובפרט כאן
יעקב בורלשטיין כתב:כ יח. ויאמר אם לשלום יצאו תפסום חיים ואם למלחמה יצאו חיים תפסום. לא ברור הכפל הזה, ומדוע לא הסתפק באמירה 'תפסום חיים' מבלי להכנס לשאלה אם יצאו למלחמה או לשלום. ואפשר שיש בזה כמין זחיחות מתוך שכרות וכהמשך להתנהלות הקודמת של התהללות חוגר כמפתח.
לייטנר כתב:יעקב בורלשטיין כתב:כ יח. ויאמר אם לשלום יצאו תפסום חיים ואם למלחמה יצאו חיים תפסום. לא ברור הכפל הזה, ומדוע לא הסתפק באמירה 'תפסום חיים' מבלי להכנס לשאלה אם יצאו למלחמה או לשלום. ואפשר שיש בזה כמין זחיחות מתוך שכרות וכהמשך להתנהלות הקודמת של התהללות חוגר כמפתח.
בפשט, בוודאי מדובר בדיבור משכרות וכדבריך. ראה גם הרחב דבר בראשית מג טז.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 27 אורחים