בן נח שנתחייב מיתה והתגייר האם פוקע ממנו העונש???

[מענה איש]

מעשה בבן נח שעבר על אחד מז' מצוות בן נח ודנוהו למיתה (באופן שבדיני ישראל אינו חייב מיתה כגון באכל אבמ"ה שחייב מיתה בגוי ובישראל אינו נהרג עליו) ובין הפסק דין לביצוע העונש הלך והתגייר האם משום שגר שנתגייר כקטן שנולד דמי ואז ממילא הוא פטור או שבמצב כזה הגירות לא תופסת???

[מה שנכון נכון]

ראה סנהדרין עא ע"ב. [ולענין נגמר דינו ראה רמב"ם מלכים י, ד ומפרשיו].

[יוסף חיים אוהב ציון]

שו"ת חוות יאיר סימן ע"ט
שאל גר צדק אחד מק"ק אמשטרדם אם מחויב להחזיר גניבה שגנב מישראל בגיותו:
וזה אשר השיב לו חכם אחד. בגמ' בפרק החולץ תניא מפני מה גרים בזמן הזה מעונים ואמר ר"ח שהוא בשביל שלא קיימו ז' מצות והשיב עליו ר"י גר שנתגייר כקטן שנולד דמי ונתן טעם אחר ומשמע מזה דכל עבירות שעשה כבר לא יזכרו עוד והוי ממש כקטן שנולד לענין זה. אכן בתוס' בפרק בן סורר דע"א ע"ב דתניא בברייתא דבן נח שהמית את ישראל או בא על אשתו ונתגייר אם לא נשתני' מיתתו להחמיר חייב מיתה וכ"פ הרמב"ם בפ"י מהל' מלכים מ"ד והקשה התוס' מהא דגר שנתגייר וכתבו שיש לחלק בין דיני אדם לדין שמים וא"כ ודאי מחויב להחזיר הגזלה.
מ"מ צל"ע על דברי התוס' שאף שהן אמת מצינו כמה דברים שפטור מד"א וחייב בד"ש כבר"פ הכונס כי ירבה אלוה מאנוש בדיני מש"כ את"ל דיש בשינוי העבירות חילוק להיפך בדברים שבינו למקום כגון אם לא נודע הדבר שחטא הוא כקטין שנולד מש"כ אם נודע חטאתו לב"ד וחייב עליו בהיותו בן נח נשאר דינו וא"כ ה"ה גזילה שהוא בין אדם לחבירו אפי' לא נודע לאדם הלא חבירו יצעק עליו לשמים ובכה"ג אין תשובה ויוה"כ מכפר עד שירצה חבירו. מ"מ קשה לומר דבד"ש זה בן נח שנתגייר כקטן שנולד ואין עליו עונש כלל ואנן קטלינן ליה והכי מקשה הש"ס בפ' הנשרפין דפ"ב ע"ב מיהו י"ל דשאני התם דמעיקרא רחמנא פטרי' מש"כ זה שנתחייב בשעת מעשה מתורת בן נח ואותו מעשה אלו עשה ביהדותו היה ג"כ חייב מיתה לכן נשאר בחיובו מיתה מיהא דוקא אם אינה חמורה ממיתה שנתחייב בראשונה ולפי זה אם אכל אבר מן החי ואח"כ נתגייר לוקה רק די"ל דלמא נגידא חמירא ממיתה כבכתובות וצ"ע.
ויש להמתיק הענין בטוב טעם כי הענין שגר שנתגייר כקטן וכו' מפני שקבלת עול תורה ומצות מכפר על כל תועבת ה' אשר עשה [כי בגר שהי' גוי כופר בבורא עולם עסקינן] כמו תשובה מעליית' כאלו עשה אותו מעשה ביהדותו ועשה תשובה לכן לא יועיל לו גירותו בדבר שחייב עליו מיתת ב"ד כמו שלא יועיל ג"כ בישראל ע"י תשובה. מ"מ באשר עתה ישראל לא נוכל לדונו במיתת ב"נ גם לא להחמיר אם מיתת ישראל חמורה ודו"ק וק"ל.
נקוט מיהא דאם בידו גזלה וה"ה גניבה דהוי ג"כ אביזריה דגזל וג"כ נוכל למעטו מכל עץ הגן כמ"ש הע"מ בחשבון שלשים מצות של ב"נ חייב להחזיר מש"כ אם בידו אבידת ישראל דלא נצטוה בגיותו או ריבית וכה"ג ודאי פטור. והכי מוכח בפ' הריבית דע"ב ע"א. ונ"ל דמקבלין הגזיל' מידו אם ישיב כמו שמקבלין מישראל אם אינו גזלן מפורסם. ולא שאל השואל רק על גזילתו לישראל ודגוי פשיטא לי' שא"צ להחזיר ולי צ"ע אחר דק"ל בישראל דאסור לגזול או לגנוב מגוי ואפילו כבר גנב וגזל חייב להחזיר שכ"פ הרמב"ם רפ"ב מהלכות גניבה ובא זה ולימד על מ"ש פ"א מהלכות גזילה יחזיר שר"ל חייב להחזיר והכי מוכח ממ"ש שם פ"ז מ"ז דגזל כותי חייב בקרן ואינו חייב בחומש ודוחק לומר דחיוב הקרן בא לו מפני השבועה (ומזה צל"ע על הג"ה רמ"א בא"ה ר"ס כ"ח) וא"כ י"ל דה"ה זה שנתגייר אחר שנצטווה בו בעוד גוי חייב ג"כ להחזיר אחר שנתגייר רק דאפשר לומר הואיל דבאינו בתורת ישראל לית' במצות חזרה רק חיוב מיתה לכן גם אחר שנתגייר לא רמיא עלי' מצות חזרה דאינו מצוה רק לבני ישראל והכי מסתבר אף אם בכה"ג ישראל מגוי חייב דמ"מ מצות חזרה הגזל על הישראל הוא וחייב להחזיר אף לגוי. [ודבריו נכונים]:

נאם הטרוד יאיר חיים בכרך

[איש הגבעה]

כתב המהרי"ל דסקין בפרשת משפטים:
זובח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו וגר לא תונה ולא תלחצנו כי גרים הייתם בארץ מצרים, סמיכת הפסוקים האלה י"ל לפי המבואר בגמ' סנהד' ע"א בן נח שבירך את השם וכן העובד עבודה זרה כדאיתא ברמב"ם פ"י מה' מלכים ואח"כ נתגייר פטור הואיל ונשתנה דינו נשתנה מיתתו, וזהו שאמר הכתוב זובח לאלהים יחרם ר"ל ישראל שעבד עבודה זרה אין לו תקנה אלא מיתה, אבל גוי שעבד עבודה זרה יש לו תקנה שיתגייר. לכן אמר וגר לא תונה באונאת הגוף אפילו בדברים ולא תלחצנו בממון כי גרים הייתם בארץ מצרים ועבדתם שם עבודה זרה ואעפי"כ נתקבלתם אח"כ לישראלים גמורים לחיים בקבלת התורה.